בנטפליקס עלתה הסדרה 'תולדות הקללות'. בפרק הראשון דנים במילה fuck, ששימושיה רבים. אבל הבלשנים לא יודעים בדיוק מניין היא צמחה. היא מתחילה להופיע החל מהמאה ה-13, וההשערה היא שבמקור היא ציינה מכה.
והנה, 'הכה' בעברית היא – דפק. הדימיון למילה פאק בולט ביותר. וגם, כמובן, בעברית המודרנית המילה דפק משמשת לציון הפעולה המינית, אף כי כאן יש לשער שהעברית חיקתה את האנגלית.
ומהו שורש הבסיס של דפק? ובכן, זהו שורש פק, שהרי אנו מכירים את הביטויים 'פיק ברכיים', 'פוקה' (מכשול), שעניינם הכאה.
קול 'פק' הוא גם קול הכאה, כשם ש'בק' הוא קול הבקבוק. ולבקבוק יש פקק שמתפקק.
זו גם הזדמנות לפרש שתי מובאות לא לגמרי ברורות לכל, שגם יחזקו את טענתי כאן –
1.
וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר נִבְלְעוּ מִן הַיַּיִן תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר שָׁגוּ בָּרֹאֶה פָּקוּ פְּלִילִיָּה.
ישעיה כח, ז.
מצודת ציון –
"פקו" – ענין הכשלה כמו ופיק ברכים (נחום ב).
(ופליליה היא המשפט).
2.
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן.
בראשית לג, יג.
רש"י –
"ודפקום" – כמו קול דודי דופק (שיר השירים ה) נוקש בדלת.
(או לשון דחיקה והאצה).
שתי הערות לסיום –
1. אמנם קללות אינן נושא מכובד, אבל מילים הן מילים.
2. שוב אזכיר שהניתוח הלשוני הוא על דעתי בלבד, למרות שאני נסמך הרבה על המקורות המקובלים.
הפסוק היומי 