הפטרת ראה, בספר ישעיהו, מפרק נד פסוק יא, עד פרק נה פסוק ה.
בפירוש מסורתי חלקי.
עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים.
רד"ק –
עניה סערה – סוערת בסערת הגלות…
וזה אומר לירושלם.
וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ.
וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְהוָה וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ.
רד"ק –
וכל בניך למודי י״י – …וזה כענין שאמר ירמיהו הנביא ולא ילמדו עוד איש אל רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את י״י כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם.
בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק כִּי לֹא תִירָאִי וּמִמְּחִתָּה כִּי לֹא תִקְרַב אֵלָיִךְ.
רד"ק –
בצדקה – בצדקה שתעשי תהיי נכונה בגדולה לעולם ותהיי רחוקה מעשק בני אדם.
הֵן גּוֹר יָגוּר אֶפֶס מֵאוֹתִי מִי גָר אִתָּךְ עָלַיִךְ יִפּוֹל.
רד"ק –
מי גר אתך עליך יפול – מי שיאסוף אתך להלחם עליך יפול כמו שאמר על הרי ישראל יפול.
הן [הִנֵּה] אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית לְחַבֵּל.
שד"ל –
הנה אנכי בראתי חרש – והוא הקדמה למקרא שאחריו, אמר כי החרש לא יעשה כלי מלחמה בזולת רצון האל, כי הוא ברא אותו ונתן בו הכח והידיעה, וגם אחר שנעשו כלי המלחמה לא יועילו למשחית הרוצה לחבל, אם ה׳ לא צוה, כי גם המשחית הוא תחת יד האל, כי הוא בראו. לכן כל כלי יוצר עליך לא יצלח.
כלי למעשהו – למעשה הכלי, למעשה המיוחד לו.
כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי יְהוָה וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם יְהוָה.
רד"ק –
וכל לשון – אם יהיה לך משפט עם גוי אחד תרשיע אותו במשפט ויצא הוא חייב ותהיה טענתו בטלה ואת תצאי מהמשפט זכאי כלומר לא יזיקו לך לא במעשה ולא בדברים וזאת הברכה היא נחלת עבדי י״י, כלומר בנחלה היא להם לעולם וישראל יהיו עבדי י״י מיום הגאולה עד עולם.
הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב.
רש"י –
לכו למים – לתורה.
לָמָּה תִשְׁקְלוּ כֶסֶף בְּלוֹא לֶחֶם וִיגִיעֲכֶם בְּלוֹא לְשָׂבְעָה שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ אֵלַי וְאִכְלוּ טוֹב וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשְׁכֶם.
רד"ק –
למה תשקלו כסף – פירוש החכם רבי אברהם שייגעו עצמם בחכמות נכריות שלא יועילו, ויפה פירש, וזהו בלא לשבעה וגם הם לא יקראו לחם כי לא יועילו לגוף ולנפש.
ואכלו טוב – זה התורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו.
הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים.
אבן עזרא –
ואכרתה לכם ברית עולם – שלא תמוט, כברית וחסד שכרתי עם דוד, וכתוב לעולם אשמור לו חסדי (תהלים פ״ט:כ״ט).
ויתכן היות חסדי דוד רמז על המשיח, שהוא ממשפחתו כאשר נקרא הנביא ישראל, וכאילו הוא כי חסדי דוד נאמנים הם. והעד על זה הפסוק הבא אחריו.
הֵן עֵד לְאוּמִּים נְתַתִּיו נָגִיד וּמְצַוֵּה לְאֻמִּים.
אבן עזרא –
הן עד – זהו המשיח.
שד"ל –
הן עד וגו׳ – מוסב לדוד, והכוונה על בן דוד, וכמו שמצאנו ובקשו את ה׳ אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה׳ ואל טובו באחרית הימים (הושע ג׳:ה׳), ועבדי דוד נשיא בתוכם (יחזקאל ל״ד:כ״ד), ועבדי דוד מלך עליהם (שם ל״ז:כ״ד).
הֵן גּוֹי לֹא תֵדַע תִּקְרָא וְגוֹי לֹא יְדָעוּךָ אֵלֶיךָ יָרוּצוּ לְמַעַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ.
מצודת דוד –
הן גוי וכו׳ – ר״ל כמו שמתקיים החסד שהבטחתי לדוד כן תתקיים החסד שהבטחתי לך כי באמת גוי אשר לא תדע מעולם תקרא אליך לשמש אותך.
לא ידעוך – אשר הם לא ידעוך מעולם.
אליך ירוצו – להיות סרים למשמעתך.
למען ה׳ – ר״ל לא למען כח זרועך כ״א למען ה׳ השוכן בקרבך.
ולקדוש וגו׳ – למען קדוש ישראל אשר נתן לך פאר להשרות שכינתו בקרבך וכפל הדבר במ״ש.
הפסוק היומי 