עריצים – אותיות מתהפכות –

כל סיכולי האותיות של השורש ער"ץ הן במשמעות דומה –
ערץ, עריצות – תוקף, קושי לב.
עצר – יורש עצר, בעל הכוח.
רעץ – פעל להרע.
רצע – את אוזן העבד, שיעבד.
צרע – צרעה – חרק מזיק. צרעת – מחלה מזיקה.
צער – עוגמת נפש.

שאלתי כמה פעמים למה משורר תהילים נשמע כפרנואיד, או למה הוא תמיד נרדף?
ופעם כתבתי בשיר – דוד? הוא פרנואיד.
תשובה אחת שענו לי – כי שאול רדף אחריו. אבל זו לא תשובה טובה. כי גם אם נניח שדוד כתב חלק ממזמורי תהילים, הוא לא כתב את כולם. גם לפי חז"ל תהילים נכתב על ידי עשרה זקנים, והם הלוויים, כגון אסף והימן, שתפקידם היה מלאכת הניגון והשיר.
ולמעשה, חוויית הנרדפות משותפת למאמינים כולם. גם הנביאים מתארים חוויית נרדפות. וכן גם בא בדרך המוסר – ישוע אמר להפנות את הלחי השנייה, וגם חז"ל אמרו להיות מן הנרדפים ולא מהרודפים.
ואכן, לכל אורך ההיסטוריה היהודים היו הנרדפים, ולא הרודפים. הנוצרים, לעומת זאת, היו הרודפים.
והנה היום התהפכו היוצרות – והיהודים הם הרודפים.

אם כך, חוויית הרדיפה של משורר תהילים היא החוויה הזו, של העדפת ספיגת העוול. גם סוקרטס אמר שהוא מעדיף לספוג עוול מאשר לעשות עוול – בספר גורגיאס של אפלטון, להלן.

ומי רודף את משורר תהילים? בדרך כלל אלה 'העריצים', 'העשירים' ו'הרשעים' – שתי מילים אלה הן מאותן אותיות בסדר שונה. ואילו המשורר הוא 'עני' ו'עניו' – גם כאן יש קשר ברור בין המילים.
זהו, אם כן, הסבר חוויית הרדיפה שלו, או שלהם.
וכפי שאמר גראוצ'ו מרקס – זה שאתה פרנואיד לא אומר שלא באמת רודפים אותך.

והנה הפסקה מגורגיאס –

עני
המושג 'עני' מופיע עשרות פעמים בספר תהילים, כולם לחיוב –

תהילים ו, ח
עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי עָתְקָה בְּכׇל צוֹרְרָי.

תהילים ט, יד
חָנְנֵנִי יְהוָה רְאֵה עׇנְיִי מִשֹּׂנְאָי מְרוֹמְמִי מִשַּׁעֲרֵי מָוֶת.

תהילים ט, יט
כִּי לֹא לָנֶצַח יִשָּׁכַח אֶבְיוֹן תִּקְוַת (ענוים) [עֲנִיִּים] [לא] תֹּאבַד לָעַד

תהילים י, ב
בְּגַאֲוַת רָשָׁע יִדְלַק עָנִי יִתָּפְשׂוּ בִּמְזִמּוֹת זוּ חָשָׁבוּ.

תהילים י, ט
יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר כְּאַרְיֵה בְסֻכֹּה יֶאֱרֹב לַחֲטוֹף עָנִי יַחְטֹף עָנִי בְּמׇשְׁכוֹ בְרִשְׁתּוֹ.

תהילים יב, ו
מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאַנְקַת אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם יֹאמַר יְהוָה אָשִׁית בְּיֵשַׁע יָפִיחַ לוֹ.

תהילים יד, ו
עֲצַת עָנִי תָבִישׁוּ כִּי יְהוָה מַחְסֵהוּ.

תהילים יח, כח
כִּי אַתָּה עַם עָנִי תוֹשִׁיעַ וְעֵינַיִם רָמוֹת תַּשְׁפִּיל.

תהילים כב, כה
כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ.

תהילים כה, טז
פְּנֵה אֵלַי וְחׇנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי.

תהילים כה, יח
רְאֵה עׇנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכׇל חַטֹּאותָי.

תהילים לא, ח
אָגִילָה וְאֶשְׂמְחָה בְּחַסְדֶּךָ אֲשֶׁר רָאִיתָ אֶת עׇנְיִי יָדַעְתָּ בְּצָרוֹת נַפְשִׁי.

תהילים לד, ז
זֶה עָנִי קָרָא וַיהוָה שָׁמֵעַ וּמִכׇּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ.

תהילים לד, טז
עֵינֵי יְהוָה אֶל צַדִּיקִים וְאׇזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם.

תהילים לה, י
כׇּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְהוָה מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ.

תהילים לז, יד
חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָרֶךְ.

תהילים מ, יח
וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן אֲדֹנָי יַחֲשָׁב לִי עֶזְרָתִי וּמְפַלְטִי אַתָּה אֱלֹהַי אַל תְּאַחַר.

תהילים מד, כה
לָמָּה פָנֶיךָ תַסְתִּיר תִּשְׁכַּח עׇנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ.

תהילים סח, יא
חַיָּתְךָ יָשְׁבוּ בָהּ תָּכִין בְּטוֹבָתְךָ לֶעָנִי אֱלֹהִים.

תהילים סט, ל
וַאֲנִי עָנִי וְכוֹאֵב יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵנִי.

תהילים ע, ו
וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן אֱלֹהִים חוּשָׁה לִּי עֶזְרִי וּמְפַלְטִי אַתָּה יְהוָה אַל תְּאַחַר.

תהילים עב, ב
יָדִין עַמְּךָ בְצֶדֶק וַעֲנִיֶּיךָ בְמִשְׁפָּט.

תהילים עב, ד
יִשְׁפֹּט עֲנִיֵּי עָם יוֹשִׁיעַ לִבְנֵי אֶבְיוֹן וִידַכֵּא עוֹשֵׁק.

תהילים עב, יב
כִּי יַצִּיל אֶבְיוֹן מְשַׁוֵּעַ וְעָנִי וְאֵין עֹזֵר לוֹ.

תהילים עד, יט
אַל תִּתֵּן לְחַיַּת נֶפֶשׁ תּוֹרֶךָ חַיַּת עֲנִיֶּיךָ אַל תִּשְׁכַּח לָנֶצַח.

תהילים עד, כא
אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם עָנִי וְאֶבְיוֹן יְהַלְלוּ שְׁמֶךָ.

תהילים פב, ג
שִׁפְטוּ דַל וְיָתוֹם עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ.

תהילים פו, א
תְּפִלָּה לְדָוִד הַטֵּה יְהוָה אׇזְנְךָ עֲנֵנִי כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי.

תהילים פח, י
עֵינִי דָאֲבָה מִנִּי עֹנִי קְרָאתִיךָ יְהוָה בְּכׇל יוֹם שִׁטַּחְתִּי אֵלֶיךָ כַפָּי.

תהילים פח, טז
עָנִי אֲנִי וְגֹוֵעַ מִנֹּעַר נָשָׂאתִי אֵמֶיךָ אָפוּנָה.

תהילים קב, א
תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי יְהוָה יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ.

תהילים קז, י
יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל.

תהילים קז, מא
וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן מֵעוֹנִי וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן מִשְׁפָּחוֹת.

תהילים קט, טז
יַעַן אֲשֶׁר לֹא זָכַר עֲשׂוֹת חָסֶד וַיִּרְדֹּף אִישׁ עָנִי וְאֶבְיוֹן וְנִכְאֵה לֵבָב לְמוֹתֵת.

תהילים קט, כב
כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנֹכִי וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי.

תהילים קיט, נ
זֹאת נֶחָמָתִי בְעׇנְיִי כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי.

תהילים קיט, צב
לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעׇנְיִי.

תהילים קיט, קנג
רְאֵה עׇנְיִי וְחַלְּצֵנִי כִּי תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי.

תהילים קמ, יג
(ידעת) [יָדַעְתִּי] כִּי יַעֲשֶׂה יְהוָה דִּין עָנִי מִשְׁפַּט אֶבְיֹנִים.

עוד פרק תהילים, שרובו לא צריך ביאור.
יש אנשים הצדים בני אדם, וכנגדם נכתב תהילים צד –

תהילים צד –
א אֵל נְקָמוֹת יְהוָה אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיַע. ב הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים. ג עַד מָתַי רְשָׁעִים יְהוָה עַד מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹזוּ. ד יַבִּיעוּ יְדַבְּרוּ עָתָק יִתְאַמְּרוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן. ה עַמְּךָ יְהוָה יְדַכְּאוּ וְנַחֲלָתְךָ יְעַנּוּ. ו אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ וִיתוֹמִים יְרַצֵּחוּ. ז וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָּהּ וְלֹא יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. ח בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּילוּ. ט הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט. י הֲיֹסֵר גּוֹיִם הֲלֹא יוֹכִיחַ הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת. יא יְהוָה יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי הֵמָּה הָבֶל. יב אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ. יג לְהַשְׁקִיט לוֹ מִימֵי רָע עַד יִכָּרֶה לָרָשָׁע שָׁחַת. יד כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְהוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב. טו כִּי עַד צֶדֶק יָשׁוּב מִשְׁפָּט וְאַחֲרָיו כָּל יִשְׁרֵי לֵב. טז מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פֹּעֲלֵי אָוֶן. יז לוּלֵי יְהוָה עֶזְרָתָה לִּי כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי. יח אִם אָמַרְתִּי מָטָה רַגְלִי חַסְדְּךָ יְהוָה יִסְעָדֵנִי. יט בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי. 
שטיינזלץ – מול מחשבותי הרבות, בעיקר מחשבות שיש בהן כאב וספקות.
כ הַיְחָבְרְךָ כִּסֵּא הַוּוֹת יֹצֵר עָמָל עֲלֵי חֹק. כא יָגוֹדּוּ עַל נֶפֶשׁ צַדִּיק וְדָם נָקִי יַרְשִׁיעוּ. 
שטיינזלץ –
האם אכן יְחָבְרְךָ, יחבור אליך, ה', כִּסֵּא, שלטון של הַוּוֹת, רע, ה יֹצֵר עָמָל, עוולה וחטא ומעלהו או מכלילו עֲלֵי חֹק?! הרי לא ייתכן שיצטרף אליך מי שיוצר חוקי רֶשע או מי שמגביר את רשעתו מעל לחוק.
כא יָגוֹדּוּ עַל נֶפֶשׁ צַדִּיק וְדָם נָקִי יַרְשִׁיעוּ. 
אצלם דווקא האיש הנקי יוצא חייב, ואפילו דנים אותו למוות.
כב וַיְהִי יְהוָה לִי לְמִשְׂגָּב וֵאלֹהַי לְצוּר מַחְסִי. כג וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם (רשעתם) וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם יַצְמִיתֵם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ.

סיפור יוסף בתהילים קה –
טז וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ כָּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר. יז שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף. יח עִנּוּ בַכֶּבֶל רגליו [רַגְלוֹ] בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ. יט עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת יְהוָה צְרָפָתְהוּ. כ שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ. כא שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ. כב לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם.
(נתן לו את היכולת לאסור שרים, והיה חכם יותר מהזקנים).

פסוק היום. והיום קטע ארוך, אבל מובן – הכבישה של העם לעבדים בימי ירמיה –

ירמיה לד –
ח הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה אַחֲרֵי כְּרֹת הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בְּרִית אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַ‍ִם לִקְרֹא לָהֶם דְּרוֹר. ט לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִי וְהָעִבְרִיָּה חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד בָּם בִּיהוּדִי אָחִיהוּ אִישׁ. י וַיִּשְׁמְעוּ כָל הַשָּׂרִים וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בָּאוּ בַבְּרִית לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד בָּם עוֹד וַיִּשְׁמְעוּ וַיְשַׁלֵּחוּ. יא וַיָּשׁוּבוּ אַחֲרֵי כֵן וַיָּשִׁבוּ אֶת הָעֲבָדִים וְאֶת הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר שִׁלְּחוּ חָפְשִׁים ויכבישום [וַיִּכְבְּשׁוּם] לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת.    יב וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר. יג כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי כָּרַתִּי בְרִית אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֵאמֹר. יד מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר יִמָּכֵר לְךָ וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וְשִׁלַּחְתּוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ וְלֹא שָׁמְעוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֵלַי וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם. טו וַתָּשֻׁבוּ אַתֶּם הַיּוֹם וַתַּעֲשׂוּ אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְרֵעֵהוּ וַתִּכְרְתוּ בְרִית לְפָנַי בַּבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו. טז וַתָּשֻׁבוּ וַתְּחַלְּלוּ אֶת שְׁמִי וַתָּשִׁבוּ אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ אֲשֶׁר שִׁלַּחְתֶּם חָפְשִׁים לְנַפְשָׁם וַתִּכְבְּשׁוּ אֹתָם לִהְיוֹת לָכֶם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת.    יז לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה אַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר נְאֻם יְהוָה אֶל הַחֶרֶב אֶל הַדֶּבֶר וְאֶל הָרָעָב וְנָתַתִּי אֶתְכֶם לזועה [לְזַעֲוָה] לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ. יח וְנָתַתִּי אֶת הָאֲנָשִׁים הָעֹבְרִים אֶת בְּרִתִי אֲשֶׁר לֹא הֵקִימוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרְתוּ לְפָנָי הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו. יט שָׂרֵי יְהוּדָה וְשָׂרֵי יְרוּשָׁלַ‍ִם הַסָּרִסִים וְהַכֹּהֲנִים וְכֹל עַם הָאָרֶץ הָעֹבְרִים בֵּין בִּתְרֵי הָעֵגֶל. כ וְנָתַתִּי אוֹתָם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ. כא וְאֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת שָׂרָיו אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וּבְיַד חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל הָעֹלִים מֵעֲלֵיכֶם. כב הִנְנִי מְצַוֶּה נְאֻם יְהוָה וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הָעִיר הַזֹּאת וְנִלְחֲמוּ עָלֶיהָ וּלְכָדוּהָ וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מֵאֵין יֹשֵׁב.

רחל אליאור כותבת את כל המילים הנכונות, אז ועכשיו, עם פרעה ועם ממשלה זו:

את סיפור העבדות, שכולה עריצות אנושית, הכנעה, דיכוי, עושק והשפלה, ואת סיפור הגאולה משיעבוד והפיכה לעם בן חורין, שקיבל משמים תורה ומצוות המקדשות את החירות, כתבנו בספר התורה בחומש, אשר אותו הנחלנו לבנינו במשך שלושת אלפים שנה ברציפות.

תמיד רצינו להיות בני חורין  ומעולם לא עלה על דעתנו ששיעבוד הוא ערך ראוי עד שקמו מפלגות העליונות היהודית והגזענות היהודית הרוצות לשעבד את העם הפלסטיני, לנשל אותו, לעשוק אותו וגם להכחיש את סיפורו ולבטל את קיומו.

פסוק היום –
מחבר משלי מבטיח שואה למי שלא הקשיב לתוכחתו, או בלשונו – לאלה שנאצו אותה –

משלי א –
כ חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ. כא בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר. כב עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת. כג תָּשׁוּבוּ לְתוֹכַחְתִּי הִנֵּה אַבִּיעָה לָכֶם רוּחִי אוֹדִיעָה דְבָרַי אֶתְכֶם. כד יַעַן קָרָאתִי וַתְּמָאֵנוּ נָטִיתִי יָדִי וְאֵין מַקְשִׁיב. כה וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי וְתוֹכַחְתִּי לֹא אֲבִיתֶם. כו גַּם אֲנִי בְּאֵידְכֶם אֶשְׂחָק אֶלְעַג בְּבֹא פַחְדְּכֶם. כז בְּבֹא כשאוה [כְשׁוֹאָה] פַּחְדְּכֶם וְאֵידְכֶם כְּסוּפָה יֶאֱתֶה בְּבֹא עֲלֵיכֶם צָרָה וְצוּקָה. כח אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי. כט תַּחַת כִּי שָׂנְאוּ דָעַת וְיִרְאַת יְהֹוָה לֹא בָחָרוּ. ל לֹא אָבוּ לַעֲצָתִי נָאֲצוּ כָּל תּוֹכַחְתִּי. לא וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ. לב כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם. לג וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן בֶּטַח וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה.

המילה 'לבלות', אגב, מופיעה פעם אחת בתנ"ך, בהקשר של 'לבלות' בשאול. בילוי מלשון בלייה –
תהילים מט, טו –
כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר (וצירם) [וְצוּרָם] לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ.

שטיינזלץ –
כַּצֹּאן מובלים לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ, הושמו, נקבצו או ירדו. מָוֶת יִרְעֵם, יהיה הרועה שלהם, לחלופין: ‘יִרְעֵם' ישברם, או: יאכלם. יִּרְדּוּ, ימשלו בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר, לזמן העתיד. ואולי: צדיקים ימשלו בסופו של דבר בנכסיהם, או: מלאכים העושים את שליחותם נאמנה ייטלו את נשמתם. וְצוּרָם, עצמתם, או: צורתם של בני האדם עתידה לְבַלּוֹת, להתבלות ולִכְלות ב שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ, מן הארמון שלו. תוקפם וחשיבותם של בני האדם הולכים וכלים ב'ארמון' השאול. או: יורדים מארמונותיהם אל השאול.

אריאל סרי לוי כתב פוסט מעניין –
https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=pfbid0Uq2LzWLL21HvzXpg3Ru1DBJanYjp54PYdR7bYBDY5dAJ2SD2ZpgAT2xVf48L9A2Tl&id=100004873412597&mibextid=Nif5oz

ועניתי לו –
קודם כל, בתנ"ך לאלוהים יש רגשות. רק אצל הרמב"ם וממשיכי דרכו, שהושפעו מהפילוסופיה היוונית, אין לו רגשות – ולהערכתי זה שגוי. גם שפינוזה חשב כך.
שנית, האל כועס הרבה, זה כעס מובן ומוצדק. מתי הכעס מוצדק? כשהוא בא מתוך דרישה של צדק. והרי אנחנו מאמינים שהאל צודק. גם הנביאים זעמו בדיוק מסיבה זו. ולמשל, כעס האל המוצדק –
אֱלֹהִים שׁוֹפֵט צַדִּיק וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם.
תהלים ז, יב.
שלישית, כפי שהראה חגי דגן בספרו 'האל האחר', האל התנ"כי לפעמים גם קפריזי, למשל כשניסה להרוג את משה במלון הדרכים.
ורביעית, בנוגע לעוזה – כאן צריך להתייחס למושג הקודש, שהקירבה אליו מסוכנת. אין זה נבחן בקריטריונים רגילים. דבר דומה קרה עם שני בני אהרון שהתקרבו אל הקודש שלא כדין – והומתו. ואמנם דוד התרעם על כך, אבל אולי זה בגלל שלא היה כהן (ואף כי 'בני דוד כהנים היו' – וזה סיפור אחר). ובאותו אופן אמרו חז"ל על הצדיקים, שאלוהים מדקדק איתם 'כחוט השערה', אף יותר מהרגיל.
ותודה על הפוסט המעניין.

מזמור שיכול לשמש לברכת המזון לא מצאתי, אבל אוסף קטעים ממזמורים שונים דווקא כן.

נוסח חלופי לברכת המזון:

תהילים לד –
ט ‮טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי־טֹוב יהוה אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יֶחֱסֶה־בֹּו׃ י ‮יְראוּ אֶת־יהוה קְדֹשָׁיו כִּי־אֵין מַחְסֹור לִירֵאָיו׃ יא ‮כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי יהוה לֹא־יַחְסְרוּ כָל־טֹוב׃

תהילים לז –
יח ‮יֹודֵעַ יהוה יְמֵי תְמִימִם וְנַחֲלָתָם לְעֹולָם תִּהְיֶה׃ יט ‮לֹא־יֵבֹשׁוּ בְּעֵת רָעָה וּבִימֵי רְעָבֹון יִשְׂבָּעוּ׃

כה ‮נַעַר הָיִיתִי גַּם־זָקַנְתִּי וְלֹא־רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעֹו מְבַקֶּשׁ־לָחֶם׃ כו ‮כָּל־הַיֹּום חֹונֵן וּמַלְוֶה וְזַרְעֹו לִבְרָכָה׃

תהילים קז –
ה ‮רְעֵבִים גַּם־צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף׃ ו ‮וַיִּצְעֲקוּ אֶל־יהוה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקֹותֵיהֶם יַצִּילֵם׃ ז ‮וַיּ͏ַדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת אֶל־עִיר מֹושָׁב׃ ח ‮יֹודוּ לַיהוה חַסְדֹּו וְנִפְלְאֹותָיו לִבְנֵי אָדָם׃ ט ‮כִּי־הִשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא־טֹוב.

תהילים קלו –
כה ‮נֹתֵן לֶחֶם לְכָל־בָּשָׂר כִּי לְעֹולָם חַסְדֹּו׃ כו ‮הֹודוּ לְאֵל הַשָּׁמָיִם כִּי לְעֹולָם חַסְדֹּו׃

תהילים קמה –
טו ‮עֵינֵי־כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נֹותֵן־לָהֶם אֶת־אָכְלָם בְּעִתֹּו׃ טז ‮פֹּותֵחַ אֶת־יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל־חַי רָצֹון.