על שחרור פולארד כבר כתבתי, אך היום הוא הגיע לארץ, לכן אכתוב עוד משהו על 'התרת אסורים' – נושא חוזר בתנ"ך, ובתפילה.
ואמנם, יש כאלה המעלים נקודות ביקורת סביב סיפורו, אך עדיין זה לא צריך למנוע מאיתנו לשמוח בשמחתו ובשמחת הרבים.
ובכן, לישעיה המאוחר יש בשורת גאולה לעם –
א רוּחַ אֲדֹנָי יְהוִה עָלָי, יַעַן מָשַׁח יְהוָה אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים, שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב, לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר, וְלַאֲסוּרִים פְּקַח־קוֹחַ. ב לִקְרֹא שְׁנַת רָצוֹן לַיהוָה וְיוֹם נָקָם לֵאלֹהֵינוּ, לְנַחֵם כָּל אֲבֵלִים. ג לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן, לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל, מַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה. וְקֹרָא לָהֶם אֵילֵי הַצֶּדֶק, מַטַּע יְהוָה לְהִתְפָּאֵר. ד וּבָנוּ חָרְבוֹת עוֹלָם, שֹׁמְמוֹת רִאשֹׁנִים יְקוֹמֵמוּ, וְחִדְּשׁוּ עָרֵי חֹרֶב, שֹׁמְמוֹת דּוֹר וָדוֹר.
ישעיה סא.
פקח קוח – יש המפרשים כשתי מילים: פקח – פתיחה, קוח – לקיחה. ויש המפרשים כמילה אחת על דרך הכפולים – פקחקוח – שחרור. בכל מקרה המשמעות אחת.
מעניין, שהפסוקים האלה מוזכרים גם בברית החדשה, בהקשר הזה –
⋅טז הוּא בָּא אֶל הָעִיר נָצְרַת, הָעִיר אֲשֶׁר גֻּדַּל בָּהּ, וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת הָלַךְ כְּמִנְהָגוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְקָם לִקְרֺא. ⋅יז כַּאֲשֶׁר נָתְנוּ לוֹ אֶת מְגִלַּת סֵפֶר יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא, פָּתַח אֶת הַמְּגִלָּה וּמָצָא אֶת הַמָּקוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ: ⋅יח "רוּחַ אֲדֺנָי עָלָי, יַעַן מָשַׁח אֺתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים. שְׁלָחַנִי לִקְרֺא לִשְׁבוּיִים דְּרוֹר, וּלְעִוְרִים פְּקַח-קוֹחַ; לְשַׁלֵּחַ רְצוּצִים חָפְשִׁים, ⋅יט לִקְרֺא שְׁנַת רָצוֹן לַיהוה."
⋅כ לְאַחַר שֶׁגָּלַל אֶת הַמְּגִלָּה, הֶחֱזִירָהּ לַגַּבַּאי וְהִתְיַשֵּׁב. עֵינֵי כָּל הַנּוֹכְחִים הָיוּ נְשׂוּאוֹת אֵלָיו ⋅כא וְהוּא הֵחֵל לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וְאָמַר: "הַיּוֹם נִתְמַלֵּא הַכָּתוּב הַזֶּה בְּאָזְנֵיכֶם." ⋅כב כֻּלָּם דִּבְּרוּ טוֹבוֹת עָלָיו וְהִתְפַּלְּאוּ עַל דִּבְרֵי הַחֵן שֶׁיָּצְאוּ מִפִּיו. אָמְרוּ: "הַאִם הוּא לֹא בֶּן יוֹסֵף?"
⋅כג אָמַר לָהֶם: "אֵין סָפֵק שֶׁתֺּאמְרוּ לִי אֶת הַפִּתְגָּם הַזֶּה, '"רוֹפֵא, רַפֵּא אֶת עַצְמְךָ!" כָּל הַדְּבָרִים שֶׁשָּׁמַעְנוּ כִּי נַעֲשׂוּ בִּכְפַר נַחוּם עֲשֵׂה גַּם פֺּה, בְּעִירְךָ'." ⋅כד הוֹסִיף וְאָמַר: "אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, אֵין נָבִיא בְּעִירוֹ.
(לוקס ד).
קודם כל, יש כאן שני פתגמים שכדאי להכיר – 'רופא, רפא את עצמך' – פתגם שלפי המתואר היה ידוע בעם, ו'אין נביא בעירו' – פתגם שמקורו כאן (אף כי נמצא במקורותינו, למשל – 'חוזה, לך ברח', שאף הולחן ומושר).
אבל, הבה נשים לב היכן ישוע עוצר את קריאתו – 'לקרוא שנת רצון לה", ומה ההמשך המושמט – 'ויום נקם לאלוהינו'! אכן, נראה שההמשך הושמט לא בכדי, שכן הוא הפוך לגמרי מבשורת ישוע. אבל זה מה שכתב ישעיה.
ברוך הבא, יונתן!
הפסוק היומי 