אל תהיו כסוס


לפני יומיים שיתפתי סיפור קצר שכתבתי על המקרה שמסופר על ניטשה, שחיבק סוס ברחוב, וציינתי שם גם את משל הסוסים ורוכבם של אפלטון. בינתיים סיפרו לי שגם ב'החטא ועונשו' של דוסטוייבסקי יש קטע דומה, על התעללות בסוסה – אצרף חלק ממנו בהמשך. אך כאן אציין כי את הגרעין של המשל הזה ניתן למצוא כבר בתנ"ך (כפי שציינתי פעם) –

אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ.
תהילים לב, ט.

אבן עזרא מפרש במדויק (אבל הוא קצת קשה להבנה, לכן אביא בהמשך את פירוש רד"ק, שאומר דברים דומים בצורה יותר מובנת) –
אל תהיו – זאת היא העיצה.

כסוס כפרד – דרך צחות בלא ו״ו, כרע כאח לי (תהלים ל״ה:י״ד) ופעמים יחסרו הכ״ף.

אמר ר׳ משה: הטעם אל תהיו כדמות הסוס שהוא צריך למתג ולרסן. ואמר עדיו, כמו: לחיו, וכמוהו: המשביע בטוב עדייך (תהלים ק״ג:ה׳).

לבלום – מלה ידועה בלשון חכמינו ז״ל.

וטעם בל קרוב אליך – להזיקך.

ויש אומרים: כי בל קרוב אליך – חלילה לך מהיותך כסוס, כדרך: ועצת רשעים רחקה מני (איוב כ״ב:י״ח).

ויש אומרים: כי תחסר מלת אותו כאילו כתב במתג ורסן תפארתו לבלום אותו.

ועוד אפרש עדייך על דרך למצוא עונו לשנוא (תהלים ל״ו:ג׳).

רד"ק, יותר בפשטות –
אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן עדיו לבלום בל קרב אליך – לא תהיו כמו הבהמה שאין בה תבונה ולא תדע אם תעשה רע ותזיק ולא תבין, וצריך לבלום פיה במתג ורסן שלא תקרב אליך לנשוך אותך, שאין לה תבונה שתוסר ותוכח בדברים אם לא יעשו בה מעשה למנעה מן הרע; אבל אתם לא תהיו כן, אלא הבינו והתוכחו והתוסרו ושובו לאל ממעשיכם הרעים ויסלח לכם. וזכר הסוס והפרד שהם נרכבים, ויאחז הרוכב הרסן שהוא בפיהם בידו לכבשם ולהנהיגם אל מקום שירצה, ולמנעם מן המקום שירצו הם ללכת, ולמנוע פיהם מלהזיק. ומתג ורסן אחד; והוא כלי עשוי לבלום פי הבהמה, אלא שהם משונים זה מזה בתכונת מעשיהם.

עדיו – פיו כמו: המשביע בטוב עדיך (תהלים ק״ג:ה׳).

*

והנה הקטע מ'החטא ועונשו', מתוך התרגום המופיע בפרויקט בן יהודה –

– הַכּוּהָ! הכוה! למה חדלתם! – צֹוְחים מתוך ההמון. ומיקולקה מניף ומשלשל את המוט בפעם השניה. הסוסה האֻמללה שוקעת לאחוריה ונוטה לנפול, אלא שהיא קופצת ומושכת, בטפת-כֹּחותיה האחרונה היא מושכת את העגלה לצדדים שונים, בכדי לעקרה ממקומה. ואולם מכל עֵבר מקדמים את פניה ששה שוטים, והמוט אשר ביד מיקולקה עולה ויורד בשלישית, ברביעית, בהכאות מדודות ובמלֹא תנופת היד. מיקולקה מלא זעף איֹם, על שאינו יכול להרגה בפעם אחת.

– חַיָה וקַיָמָה עדַין! – צועקים מסביב.

– עתה תִפֹּל בודאי. אחים, עתה בא קִצהּ! – צועק מתוך ההמון חובב רצח אחד.

– בקרדֹם הַטֵּה אותה! מה יש להמתין! צריך לכלותה בפעם אחת, צועק השלישי.

– אי, יאכלוך הזבובים! פנו דרך! – מוציא מיקולקה מתוכו קולות

שגעון, משליך את המוט, כופף עצמו שוב לקרקע העגלה ומוציא משם מעדר שכֻּלו ברזל. – הזהרו! – צועק הוא ומהמם את סוסתו המסכנה במעדר. ההכאה גזרה דבר-מה; הסוסה התנודדה, ישבה שפופה, חָפצה למשוך עוד פעם, אבל הברזל נִחַת שנית על גבה והיא נופלת לארץ, כאלו חתכו לה את ארבע רגליה בחדא מחתא.

– עֲשׂו בה כָלָה! – צועק מיקולקה וקופץ מעל העגלה כמטֹרף. בחורים אחדים, אדֻמים ושִׁכּוֹרים כמוהו, חוטפים מכל הבא לידם – שוטים, מקלות, את המוט – ורצים אל הגוססת. מיקולקה מתיצב בצדה ומתחיל לקַצות בה בברזל בעלמא. הסוסה מבליטה את סנטרה, גונחת קשה ומתה.

– נפחה נפשה! – צועקים בהמון.

– וכי למה מאנה לרוץ?!

– קנין כספי! – צועק מיקולקה, והברזל בידו והדם בעיניו. הוא עומד כמצטער על שאין מי להרוג עוד.

– ובאמת אין אלהים בלבבך! – צועקים מההמון קולות מספר.

ההיבט החברתי

שרת החינוך שאשא ביטון אומרת שאפשר להשקיע פחות זמן לימוד בתנ"ך ויותר בהיבט החברתי. אלא שהתנ"ך כולו עמוס ב'היבט החברתי' הזה. בחרתי מעט מאוד מתוך אינספור האפשרויות –

לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה.
ישעיה א, יז.

הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם.
ישעיה נח, ז.

ירמיה ט –
כב כֹּה אָמַר יְהוָה אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ. כג כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם יְהוָה.

דָּן דִּין עָנִי וְאֶבְיוֹן אָז טוֹב הֲלוֹא הִיא הַדַּעַת אֹתִי נְאֻם יְהוָה.
ירמיה כב, טז.

ועל זה נאמר – 🤦

אישון

אישון.
יהודה ויזן העלה פוסט בעניין תרגום שמתייחס למילה אישון, או אשון, וזו הזדמנות לדון בה. היא מופיעה בתנ"ך בשני הקשרים – אישון עין ואישון לילה, או חושך, בפסוקים הבאים –

דברים לב, י
יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ

תהילים יז, ח
שׇׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי

משלי ז, ב
שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה וְתוֹרָתִי כְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ

משלי ז, ט
בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה

משלי כ, כ
מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ יִדְעַךְ נֵרוֹ (באישון) [בֶּאֱשׁוּן] חֹשֶׁךְ

רוב המפרשים המסורתיים מפרשים מלשון שחרות, ואולם יש גם הצעות אחרות.
כך, לגבי אישון עין, עד היום נמצאת הסברה שההסבר לשם הוא שבו משתקפת דוגמת האיש. אלא שאין לכך כל סימוכין, וגם הדבר לא יכול להתאים לצורה השנייה – אישון לילה.
וכך גם יש המפרשים אישון לילה – חוזק הלילה, או גם – זמן הלילה, ולכך יש על מה להסתמך, אבל פירוש זה לא יכול להתאים לצורה השנייה – אישון עין.
כמובן, יתכן שמדובר בשתי מילים שונות, אבל אין צורך לומר כך, שהרי לאישון לילה ולאישון עין יש מכנה משותף ברור, והוא השחרות.

ולגבי ניתוח המילה, גם כאן יש דבר שקשה להתעלם ממנו – האש הרי משחירה כל חומר שהיא נוגעת בו, ולכן הגיוני לומר שאישון נגזר מהמילה אש. או לחלופין – האש היא אור ואישון הוא חושך, ופעמים רבות דבר והיפוכו באים באותה המילה.

את כל זה אני אומר על דעת עצמי, ומתוך בחינה של הדברים בדרכי ההיגיון.

קריאה בבן סירא מד-נא

ספר בן סירא במהדורת דוד כהנא, פרק מד-נא.

בסוף ספרו מביא בן סירא סדרת פרקים בשבח גדולי עולם, החל מחנוך ועד נחמיה, ולבסוף בא גם פרק על שמעון כהן גדול.
כאן אביא רק את הפרק הראשון ואת הסיום, והרוצה יוכל לקרוא הכול בוויקיטקסט.
אין צורך להעיר.

(א) אהללה נא אנשי חסד, אבותינו בדורותם.

(ב) רב כבוד חלק עליון, וגדלו מימות עולם.

(ג) דורי ארץ במלכותם, ואנשי שם בגבורתם.

(*ג) היועצים בתבונתם, וחוזי כל בנבואתם.

(ד) שרי גוים במזמתם, ורוזנים במחקרותם.

(*ד) חכמי שיח בספרתם, ומושלים במשמרותם.

(ה) חוקרי מזמור על חוק, נושאי משל בכתב.

(ו) אנשי חיל וסמכי כח, ושוקטים על מכונתם.

(ז) כל אלה בדורם, ומימיהם תפארתם.

(ח) יש מהם הניחו שם, להשתענות בנחלתם.

(ט) ויש מהם אשר אין לו זכר, וישבתו כאשר שבתו.

(י) כאשר לא היו היו, ובניהם מאחריהם.

(יא) וולם אלה אנשי חסד, ותקותם לא תשבת.

(יב) עם זרעם נאמן טובם, ונחלתם לבני בניהם.

(יג) עד עולם יעמד זכרם, וצדקתם לא תשכח.

(יד) גויתם בשלום נאספו, ושמם חי לדור ודור.

(טו) חכמתם תשנה עדה, ותהלתם יספר קהל.

(טז) חנוך נמצא תמים, והתהלך עם יהוה, ונלקח, אות דעת לדור ודור.

(יז) נח צדיק נמצא תמים, לעת כלה היה תחליף.

(*יז) בעבורו היה שארית, ובבריתו חדל מבול.

(יח) באות עולם נכרת עמו, לבלתי השחית כל בשר.

(יט) אברהם אב המון גוים, לא נתן בכבודו מום.

(כ) אשר שמר מצות עליון, ובא בברית עמו.

(*כ) בבשרו כרת לו חק, ובניסוי נמצא נאמן.

(כא) על כן בשבועה הקים לו, לברך בזרעו גוים.

(*כא) להנחילם מים עד ים, ומנהר עד אפסי ארץ.

(כב) וגם ליצחק הקים בן, בעבור אברהם אביו.

(*כב) ברית כל ראשון נתיו, וברכה נחה על ראש ישראל.

(כג) ויכוננהו בברכה, ויתן לו נחלתו.

(*כג) ויציבהו לשבטים, לחלק שנים עשר.

(כד) ויוצא ממנו איש, מוצא חן בעיני כל חי.

*

בן סירא נ.
מהדורת דוד כהנא.

לאחר שבח לשמעון כהן גדול, הוא מסיים –

(כה) בִּשְׁנֵי גוֹיִם קָצָה נַפְשִׁי, וְהַשְּׁלִישִׁית אִינֶנּוּ עָם.

(כו) יוֹשְׁבֵי שֵׂעִיר וּפְלֶשֶׁת, וְגוֹי נָבָל הַדָּר בִּשְׁכֶם.

(בשכם – השומרונים)

[חתימה]
(כז) מוּסַר שֵׂכֶל וּמוֹשֵׁל אוֹפַנִּים, לְשִׁמְעוֹן בֶּן יֵשׁוּעַ, בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן סִירָא.

(המחבר – שמעון או ישוע בן סירא, כך לפי המחקר היום)

(*כז) אֲשֶׁר נִיבַּע בִּפְתוֹר לְבָן, וַאֲשֶׁר הִבִּיעַ בִּתְבוּנוֹת.

(כח) אַשְׁרֵי אִישׁ בְּאֵלֶּה יֶהְגֶּה, וְנוֹתֵן עַל לִבּוֹ יֶחְכָּם.

*

בן סירא נא.
ובפרק אחרון הוא מהלל את אלוהים, בקטע שאשמיט, וכן מברך אותו על החוכמה שחלק לו, בקטע הבא –

[סיכום: הכרת הטוב על החכמה (רווח בכתב היד)]

(יג) אֲנִי נַעַר הָיִיתִי [וָאוֹהַב חָכְמָה], וְחָפַצְתִּי בָהּ וּבִקַּשְׁתִיהָ.

(*יג) בַּאֲמִתָּהּ דָּרְכָה רַגְלִי, אֲדֹנָי מִנְּעוּרַי חָכְמָה לָמַדְתִּי.

(יד) וָאֶתְפַּלֵּל תְּפִלָּה בִּנְעֻרוֹתָי, וְהַרְבֵּה מָצָאתִי דֵעָה.

(יז) עֻלָּהּ הָיָה לִי לְכָבוֹד, וְלִמְלַמְּדַי אֶתֵּן הוֹדָאָה.

(יח) חָשַׁבְתִּי לְהִיטֶיב [דַּרְכִּי], וְלֹא אַהֲפֹךְ כִּי אֶמְצָאֶנּוּ.

(יט) חַשְׁקָה נַפְשִׁי בָּהּ, וּפָנַי לֹא אַהֲפֹך מִמֶּנָּה.

(כ) נַפְשִׁי נָתַתִּי אַחֲרֶיהָ, וּלְנֵצַח נְצָחִים לֹא אַטֶּה מִמֶּנָּה.

(*כ) וּבְטָהֳרָה מְצָאתִיהָ, וְלֵב קָנִיתִי לָהּ מִתְּחִלָּתָהּ.

(כא) מֵעַי יֵחַמּוּ כַּתַּנּוּר לְהַבִּיט בָּהּ, בַּעֲבוּר כֵּן לֹא אֶעֶזְבֶנָּה.

(כב) נָתַן יְהֹוָה לִי שְׂכַר שִׂפְתוֹתָי, בַּעֲבוּר כֵּן קְנִיתִיהָ קִנְיָן טוֹב.

(כג) פְּנוּ אֵלַי סְכָלִים, וְלִינוּ בְּבֵית מִדְרָשִׁי.

(כד) עַד מָתַי תַחְסְרוּן מִן אֵלּוּ וְאֵלּוּ, וְנַפְשְׁכֶם צְמֵאָה מְאֹד תִּהְיֶה.

(כה) פִּי פָתַחְתִי וְדִבַּרְתִּי בָהּ, קְנוּ לָכֶם חָכְמָה בְּלֹא כָסֶף.

(כו) וְצַוְּארֵיכֶם בְּעֻלָּהּ הָבִיאוּ, וּמַשָּׂאָהּ תִּשָּׂא נַפְשְׁכֶם.

(*כו) קְרוּבָה הִיא לִמְבַקְשֶׁיהָ, וְנוֹתֵן נַפְשׁוֹ מוֹצֵא אֹתָהּ.

(כז) רְאוּ בְעֵינֵיכֶם כִּי קָטֹן הָיִיתִי, וְעָמַדְתִּי בָהּ וּמְצָאתִיהָ.

(כח) רַבִּים שָׁמְעוּ לִמּוּדִי בִּנְעֻרוֹתָי, וְכֶסֶף וְזָהָב תִּקְנוּ בִי.

(כט) תִּשְׂמַח נַפְשִׁי בְּשֵׂיבָתִי, וְלֹא תֵבוֹשוּ בְּשִׁירָתִי.

(ל) מַעֲשֵׂיכֶם עֲשׂוּ בִצְדָקָה, וְהוּא נוֹתֵן לָכֶם שְׂכַרְכֶם בְּעִתּוֹ.

(*ל) בָּרוּךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם, וּמְשֻׁבָּח שְׁמוֹ לְדֹר וָדֹר.


[חתימה (חסרה בתרגום השבעים ובפשיטתא)]

עַד הֵנָּה דִּבְרֵי שִׁמְעוֹן / בֶּן יֵשׁוּעַ שֶׁנִּקְרָא בֶּן סִירָא.

חָכְמַת שִׁמְעוֹן בֶּן יֵשׁוּעַ / בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן סִירָא.

יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ / מִעַתָּה וְעַד עוֹלָם.


[חתימה שנייה (רווח במהדורת כהנא)]

עַד הֵנָּה דִּבְרֵי שִׁמְעוֹן / בֶּן יֵשׁוּעַ שֶׁנִּקְרָא בֶּן סִירָא.

[נִשְׁלְמָה] חָכְמַת שִׁמְעוֹן / בֶּן יֵשׁוּעַ.

קריאה בבן סירא מג

בן סירא מג.
מהדורת דוד כהנא.

שיר תהילה לאל, הקדמה לפרקי שבח גדולי עולם שיבואו אחריו.

הברו לבכם עבדי יי ואשר חזיתי תחוה פי

כי יי צוה ונבראו ויצוריו חפצו יעשו

כשמש מאיר לכל כן רחמי יי על כל מעשיו

גדלו יעידו השמים וחסדו מלאה הארץ

גם קדשיו לא יכילוהו להבין ערכו לא יעצרו כח

תהום ולב הוא חוקר ותעלומות בני אדם יבין

אין נסתר מנגד עיניו וכל חקי עולם נגלו לפניו

קדמונית וחדשות יודע וכל צפון הוא חושף

לא נעלם ממנו כל חכמה וכל רז לא סתום לו

כל מעשיו כדעת כלמו ולעד צבאם ישמורו

חיים וקימים כלהם ואת גדלו כלם יהללו

שנים שנים זה לעמת זה לא למחסור ולא למותר

אלה לאלה לא ישיבתו ודבר לריק אין במו

דבר דבר על אופניו ולראות יקרם לא תשבע עין

קריאה בבן סירא מב

בן סירא מב.
מהדורת דוד כהנא.

בפרק זה ידבר על המוות, ועל הרשע והצדיק, ואחריתם,  על הסתרת החוכמה, וכן קטע ארוך המספר ממה צריך להתבייש וממה לא, ומסיים בעוד כמה עניינים.
כאן גם פסוקים המובאים בתלמוד, עד כמה שאני זוכר.

על המוות –
אי מות מה מר אתה לאיש עשיר שוקט על נכסיו

לאיש חיל ומצליח דאגה, ועצב לבו לא ילחצו וכל מאכל פיו יערב לו

הה מות מה נעמת לאיש נשבר נכה רוח וחדל טוב

לאיש זקן קשה רוח וחסר לחם וכח לעבוד אין

אל תירא מות כי זה חלקך גם קדמונים גם אחרונים לך ידמו קץ כל בשר הוא

הבחפץ יי תגעל ובשאול מי ישאל אם רב ואם מעט ימיך

*

על הרשע והצדיק –
זרע שנוא בני בליעל כי בבית עוזבי יי גדלו

אב בליעל בניו יבזוהו כי בגללו תקלל חלקם

אוי לו לרשע כי עצב ילונו עד מות והקבר

שם רשעים לאבדון וזכר צדיק לעולם יהיה

('זכר צדיק לברכה, ושם רשעים ירקב' – משלי)

קנה לך שם טוב כי הוא ילוך מאלפי זהב וכסף

לרעה נולד רשע חייו ביגון ואחריתו לאבדון

אחרית הצדיק והרשע –
אם רבה הצלחת אדם בימיו הלא קצרים המה ושם טוב עומד לעד

אם רבו שנות זד מה כשרון לו והמה כלא היו

ארוכים הם חיי ישר אם רב ואם מעט ימיו

*

על הסתרת החוכמה –
חכמה נסתרה ואומר טמון מה יועילו גם שניהם

טוב אויל המסתיר אולתו מחכם המסתיר חכמתו

בנו בחוב לך התאמץ ביראת יי פן תרום ותבעט

*

על הבושה –
עשה הטוב ומפני כל אל תבוש

יש בשת לתהלה תהיה ויש בשת לא נאוה

יבושו אב ואם מזנו, שר ומושל מכחש

(שר ומושל – יבוש מכחש)

יבוש שופט מהטות משפט יועץ מהכשיל ועם ממרי

ישוב רע מבגוד מעמיתו ושכן מהסיג גבול

(ישוב – יבוש)

יבוש איש מגמול רעה תחת טוב ומהחריש לדורש בשלומו

יבוש הנודב מהכלים במתת ידו והגואל מהעלים עין משארו

יבוש איש מגלות סוד רעהו ורש מנבלה ומספר כזב

אם באלה תבוש ומצאת חן בעיני כל אדם

*

וממה אין להתבייש –
אך באלה אל תבוש ולא תשא פני כל איש

לשמור מצות יי ועדותיו ולהוכיח נבל על פניו

ליסר בנך במוסר ולחנך אותו במישרים

לשאת לקח מחכמים ולשמוע אמת מפי אומרה

אל תבוש כל מלאכה ולהרגיע בשכרה אם רב ואם מעט

*

עניינים שונים –
דרשת בשלום איש ומחריש – איש חמס הוא

שלום נתת לו ואינו משיב כספך אשר תתן לו איכה ישיב

בת לאביה מטמון שוא ומפחדה לא יישן בלילות

קטנה פן תפתה נערה פן תזנה

גדלה פן תעגן ותחת בעלה פן תשנא

(הדגשתי את שלושת הפסוקים האחרונים, שכן כמדומני הם מופיעים בתלמוד)

אל תביט באיש אל הוד מראהו ובחברת נשים לא תמתיק מלים

כי סם מבגד יבוא ומלב אשה ערמה

נצור הונך ומאשה מפזרת ונעל בעד חפציך באשר חלו ידים

שימה חשבון לאשר תוציא ותביא מנה וספור אשר תתן ואשר תקח וכל מעשיך בספר יכתבו

קריאה בבן סירא מא

בן סירא מא.
מהדורת דוד כהנא.

כאן כמה עניינים שאפרטם.

החיים קשים –
מה גדול עמל אנוש ומה רבה אסון אדם מיום צאתו מבטן אמו עד שובו לבטן אדמה אם כל חי

(אם כל חי – כאן האדמה, ובבראשית זו חוה. 'אמא אדמה')

יגון ומכאוב מנתו כעס ועצב ענינו הבל ורעות רוח עד יום מותו

ממלך היושב על כסאו ועד שוכני עפר ואפר מנושא נזר ועד לבוש קרעים

רגז וכעס קנאה וחמדה פחד ואימה שנאה עצב וחרון יפריעום יומן ובנוחם עלי משכב עשתונות בלהות תנדמו

ינפש אדם מעט בשנתו סעיפים וחזיונות יבהלוהו

יקיץ מתנומה כפליט משדה קטל ויגל כי סר צל פחד

כל אנוש נושא דאגתו בלבבו אם עשיר בעשרו ואם עני בעניו

כל בשר מאדם ועד בהמה יגון ומכאובות ישיגו

כל אשר מאדמה לאדמה ישוב וממרום למרות יעל

*

גורל הרשע והצדיק –
כל עול ורשע יהבלו צדק וישר לעולם נצבים

הון עול נחל כוזב ומטר סוחף בצע שקר

אסף רשע עד בלול ממים גפרית ורוח

גפרית בפרק תעשן מים נתן רצה ורוח יעלה בתוהו ויאבד

(עושרו של הרשע יאבד כרוח)

חליפות לרשע אין שרשו בל יכה גזעו בל יחליף כעץ שתול על שן סלע

(חליפות – מתחלף, לא קבוע)

כקנה על שפת נחל ולפני עמות ירק יבש מקורו

קלים הם כקצף על פני המים כרגע יהלמו ואינם

ופועל צדיקים יבורך וחפצם עומד לעד

*

דברים מועילים בחיים –
איש שפק ויגע ירגיע בחייו מהון עתק

(לעמל חיים רגועים, 'מתוקה שנת העובד')

ירושה והצלחה יתנו הון ומשניהם שפק לב

כבוד ויקר יתנו שם ומשניהם מוצא חכמה

בנין ובגד ירחיבו לב ומשניהם אשת חן

יין וזמר ישמחו לב ומשניהם אוהב נאמן

כנור ועגב יערבו לאזן ומשניהם אמרי שפר

תואר ויופי מחמדי עין ומשניהם שבלי השדה

רע יחבר עוזרים בעתם ומשניהם אשה טובה

אח וגואל מצילים בצרה ומשניהם צדקה

הון ובצע מסעדי רגל ומשניהם יראת יי

על יראת ה' –
כי אין ביראת יי מחסור ולא בעזרתה מגור ועל כל היא רוממה

הדבק בה ואל תרפינה כי אין דומה לה ותפארתה על כל כבוד

ממה להיזהר –
בני זעקת מצוק בל תהדוף ולא תהיה נבהל להמית ונמהר להכות

בני הזהר מבקש נדיבות כי טוב מות מחיי עוני

גבר מצפה לשלחן זרים חייו אינם חיים

מארוחת זר ישבע קיקלון ואיש רוח ירחיק מנה

לחם עוני לנפש עזה יערב ובקרבו נהפך למרורת פתנים"

קריאה בבן סירא מ


בן סירא מ.
מהדורת דוד כהנא. חזרנו אליה, כי מהדורת בן זאב חסרה כאן.

כאן ידבר בשבחי החוכמה והאל, דברים פשוטים שאינם צריכים ביאור –

שמעוני כי עוד מלים מלאתי כסהר בחצי חדש

(כירח מלא)

הקשיבו בני ותפרחו כשושנה בעמק המים

כלבונה תתנו ריח וכחבצלת השרון תפרחו

הרימו קול תהלה יחדיו הודו לאלהים על עלילותיו

תנו תודה וכבוד לשמו בנבל וכנור זמרו לו לאמר

כל מעשי יי טובים גם יחד לתמם נוצרו כלמו

ומי זה יאמר מה זה ועל מה זה כי חפץ לכל דבר

בדברו תצא השמש בבקר ובערב היא באה בדברו

כלם בשמחה לחפצו ילכו ופקדתו אין מאחר

מצעדי איש לו נודעו ואין נסתר מנגד עיניו

כל דבר מאתו לא יפלא קטון וגדול שופע ומשקה כנהר תבל

גם חמתו כשטף מים לעמים ההופך ארץ פרי למלחה

ישרים דרכי יי לצדיקים ופושעים בם יכשלו

(כמאמר הנביא)

מראש טוב לטוב הוכן ולרשעים רעה

ראשי צרכי אדם אש ומים ברזל ומלח יין ושמן דגן חלב ודבש כסות ובגד

טובים המה כל אלה לטובים ולרשעים לרעה יהפכו

גם רוח סער למשפט הוכן יעקר הרים בעז אפו לנקמת שולחו

ברד ורעם דבר ורעב שלוחי משפט כל אלה

שן חיה נחש ועקרב שוט וחרב לכלות פושעים

ביום פקודה ימהרו פי שולחם לא יעבורו

הן זאת מראש דברתי התבוננתי וכתבתים בספר

כל פעל יי רק טוב וגל דבר לצבאו נוצר

(וגל – וכל)

אל תאמר זה טוב וזה רע כי כלם חתומים באוצרותיו וכל דבר בעתו מה טוב

הבינו זאת בלבכם ברכו את יי והודו לשמו

קריאה בבן סירא לט

בן סירא לט.
תרגום בן זאב.

בפרק זה בן סירא אומר דבר פשוט – החכמים הם מי שיש להם זמן ללמוד, ואנשי עבודת כפיים עסוקים במלאכתם. כך היה אכן, בדרך כלל, רוב ההיסטוריה, אף כי יש יוצאים מהכלל.
נקרא –

חכמת סופרים בלמוד תמצא וחפשי ממלאכה יחכם

איכה יחכם חורש ועודר בפרים מלאכתו ושיחתו בבני בקר

זרע מעניתו הגיון לבו ודאגתו על בליל בקרו

החרש והחושב יום ולילה יגע ומחשבתו למלאכת אמן

חרש אבן לפתוחי חותם תחבולותיו עם מעשה ידיו להתפאר

חרש ברזל על פטישו נצב נחר בשרו משביב אשו ומהלום פעמו תצלנה אזניו

צורף זהב ירקע פחו לציצים ופרחים להוציא כלי למעשהו

נחר גרונו ממפוח ועיניו על תבניתו

ויוצר חרש על גלילו ישב כליו באבנים יכין ובכבשן יצרפנו

לבצע מלאכתו כל דאגתו וכל עתותיו שקולות לפניו

יוצר החומר ביד ובכבד משאה יגע

כל אלה בעמל ידם יעבודו ואיש איש במלאכתו יבין

ואם אמנם לא תכון עיר בלעדיהם כי כשרון המעשים במלאכתם

אפס לעצה לא יכון לבם ובקהל עם לא ירומו

על כסא דין לא ישבו צדק ומשפט בל ידעו

מדע ולקח לא ילמדו ומשלי חכמה אין בפיהם

כי בכשרון מלאכתם ידם גברה ותחבולות במעשיהם יבינו

אכן איש תבונה שם לבו לחכמה ובתורת יי יהגה

חכמת קדמונים ידרוש ובנביאי יי יתבונן

דברי אנשי השם יחקור ובמעמקי סודם ישכיל

בין נסיכי ארץ יתהלך ולפני גדולים יתיצב

משלי חכמים יאלף ומבין אל חידותם

גלילות ארץ יסובב טוב ורע ינסה

ולפני יי ישפוך שיחו וחטאיו להיטיב יבקש

לו יתן יי חכמה וברוח מדע יבוננהו

אתו עצה ותושיה ומפיו יפיק תבונה

עמים לו ישמעו ומפיר שפתיו ישבעו לקח

רבים תהלתו יגידו ושמו יגדל בארץ

תפארתו לעולם תהיה וזכרו לדר דר

חכמתו יתנו בקהל ותבונתו עמים יספרו

בחייו יהלל מאלף ובמותו שם עולם לו

קריאה בבן סירא לח

בן סירא לח.
תרגום בן זאב.

בפרק זה ידבר על יחס לרופאים, למחלה, ולמוות.

יחס לרופאים –
כבד הרופא טרם יבקש לך כי מאל הוא

(ניתנה רשות לרופא לרפא – אמרו חז"ל)

יי יתן לרופא חכמה ומשאת מאת פני מלך יקח

חכמת הרופא תרוממנהו גדולים עליו יתפלאו

אלהים יצר סמים למרפא ונפש דעת לא תקוץ בם

הלא בעץ המתיק יי מים המרים למען הכר כחו

יי חונן לבני אדם כח מרפא בו נפלאותיו יהללו

עשבי מזור מארץ הצמיח בם ירפאו מכאובות

הרוקח ימלח אותם מעשה בלילה ומלאכתו לא תכלה

*

התנהגות במחלה –
בני אל ירך לבך במחלתך העתר ליי וירפאך

עזוב עון והיטיבה דרך וטהר לבך מפשע

אז שלח לרופא וקראהו כי במלאכות יי יבוא אליך

כי יבקש ליי למען תצלח מעשהו לחיותך מחלי וגוך יחלים

החוטא לאלהים ביד הרופא ינתן ושם בלבו ימצא מזור

התנהגות למת –
בני למת בכה תבכה והורד דמעות על מותו

אסוף גויתו כיקרו וקבר אותו לפי ערכו

ספוד וקננה עליו יום או יומים ככבודו ואחר תנחם

כי ברוב יגון מחלה ומספד מר יענה כח

(מספד רב מדי יכלה את הכוח)

אל תמגן למרודה לבך והסר תוגה מנפשך

כי אין משאול השב ולמה תאבד חייך בלא יומו

זכור כי אחריתך כאחריתו היום זה מחר אחר

לכן בנוחו גם זכרונו ינוח ובצאת נפשו השקט לבך

יחס להון –
אל תבטח בהון אין מבטח בו כעוף השמים הוא פורח אנה ואנה

כדבורה עוקצת לאחד ולאחר תתן דבש כן הון האחד ישמח בו ואחר יעצב בו