בנט כתב 'איגרת', וזה החזיר אותי לרגע לבלוג זה לבדוק את הופעות המילה בתנ"ך.
המילה 'אגרת' מופיעה ב-10 פסוקים, כולם מהספרים המאוחרים – אסתר, נחמיה ודברי הימים.
לפי מילון ספיר –
איגֶרֶת, אִגֶּרֶת
1. [תנ] מִכתב, הודעה, אם בכתב ואם בעל-פה, שנשלחו בידי רץ מיוחד.
2. [תנ] שטר, תעוּדה, מִסמך רשמי.
3. [יב] ז'נר ספרותי שעיקרו כתיבה המופנית כמכתב ליחיד או לציבור מסוים, כגון איגרות הרמב"ם.
נראה שאיגרתו של בנט היא במובן 3, של ימי הביניים, ובמובן זה מצאנו אגרות נוספות, כגון אגרת הרמב"ן.
מבחינת האטימולוגיה, מילון ספיר מציין –
איגֶרֶת, אִגֶּרֶת
מפרסית: "אנכארה" מילה שפירושה סיפור, כתב. אל השפה העברית הגיעה, כנראה, מהמקבילה הארמית: אִגַּרְתָּא. המילה מצויה בצורות דומות גם באשורית, בסורית ובשפות שמיות אחרות. יש לציין שיש גם דעות אחרות לגבי מקורה של המילה.
ויקימילון מרחיב יותר –
גיזרון
מקראי. מאכדית: ₊℈⌅ (egertu) – 'לוח חרות, איגרת, מסמך משפטי'. המילה קיימת גם בארמית ובסורית: ܐܓܪܬܐ (אִגַּרְתָּא).
המילה חדרה גם לפרסית עתיקה: ΠΥμΠ (אַנְגַרָה) – מכתב, אגרת. גם בסורית השתמרה הצורה ܐܝܓܪܬܐ (אנגרתא). משם היא הגיעה ליוונית: ángaros) ἄγγαρος) בהוראת: שליח רכוב להעברת מכתבים רשמיים. ככל הנראה משם הגיעה גם המילה היוונית ángelos) ἄγγελος) – שליח, מלאך.
יתכן שיש קשר לאכדית: egēru – "אֵגְאֶרֻ": להיות נעול.
אלה הופעותיה –
אסתר ט, כו
עַל כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר עַל כֵּן עַל כׇּל דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת וּמָה רָאוּ עַל כָּכָה וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם.
אסתר ט, כט
וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמׇרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כׇּל תֹּקֶף לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית.
נחמיה ב, ז
וָאוֹמַר לַמֶּלֶךְ אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב אִגְּרוֹת יִתְּנוּ לִי עַל פַּחֲווֹת עֵבֶר הַנָּהָר אֲשֶׁר יַעֲבִירוּנִי עַד אֲשֶׁר אָבוֹא אֶל יְהוּדָה.
נחמיה ב, ח
וְאִגֶּרֶת אֶל אָסָף שֹׁמֵר הַפַּרְדֵּס אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִתֶּן לִי עֵצִים לְקָרוֹת אֶת שַׁעֲרֵי הַבִּירָה אֲשֶׁר לַבַּיִת וּלְחוֹמַת הָעִיר וְלַבַּיִת אֲשֶׁר אָבוֹא אֵלָיו וַיִּתֶּן לִי הַמֶּלֶךְ כְּיַד אֱלֹהַי הַטּוֹבָה עָלָי.
נחמיה ב, ט
וָאָבוֹא אֶל פַּחֲווֹת עֵבֶר הַנָּהָר וָאֶתְּנָה לָהֶם אֵת אִגְּרוֹת הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח עִמִּי הַמֶּלֶךְ שָׂרֵי חַיִל וּפָרָשִׁים.
נחמיה ו, ה
וַיִּשְׁלַח אֵלַי סַנְבַלַּט כַּדָּבָר הַזֶּה פַּעַם חֲמִישִׁית אֶת נַעֲרוֹ וְאִגֶּרֶת פְּתוּחָה בְּיָדוֹ.
נחמיה ו, יז
גַּם בַּיָּמִים הָהֵם מַרְבִּים חֹרֵי יְהוּדָה אִגְּרֹתֵיהֶם הוֹלְכוֹת עַל טוֹבִיָּה וַאֲשֶׁר לְטוֹבִיָּה בָּאוֹת אֲלֵיהֶם.
נחמיה ו, יט
גַּם טוֹבֹתָיו הָיוּ אֹמְרִים לְפָנַי וּדְבָרַי הָיוּ מוֹצִיאִים לוֹ אִגְּרוֹת שָׁלַח טוֹבִיָּה לְיָרְאֵנִי.
דברי הימים ב ל, א
וַיִּשְׁלַח יְחִזְקִיָּהוּ עַל כׇּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְגַם אִגְּרוֹת כָּתַב עַל אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה לָבוֹא לְבֵית יְהוָה בִּירוּשָׁלִָם לַעֲשׂוֹת פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
דברי הימים ב ל, ו
וַיֵּלְכוּ הָרָצִים בָּאִגְּרוֹת מִיַּד הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו בְּכׇל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וּכְמִצְוַת הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שׁוּבוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב אֶל הַפְּלֵיטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִכַּף מַלְכֵי אַשּׁוּר.