מה שהיה כבר נקרא שמו

בעניין ההכרחי בחיים אומר קהלת –

מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר נִקְרָא שְׁמוֹ וְנוֹדָע אֲשֶׁר הוּא אָדָם וְלֹא יוּכַל לָדִין עִם שהתקיף [שֶׁתַּקִּיף] מִמֶּנּוּ.

קהלת ו, י.


שד"ל –

מַה־שֶׁ֣הָיָ֔ה כְּבָ֖ר נִקְרָ֣א שְׁמ֑וֹ – כל ההווה בעולם כבר נגזר;

וְנוֹדָע֙ אֲשֶׁר־ה֣וּא אָדָ֔ם – והדבר ידוע לכל שהאדם הוא אדם,

ולא יוכל לדין עם שתקיף ממנו – הלא הוא הגוזר ומקיים, ואין בידנו להחליף הנגזר; ואם כן טוב לאדם שישמח בחלקו, מבלי שיעמול לבניו, אשר מי יודע אם נגזר שיתקיימו לו, ואם נגזר שיהיו עשירים או עניים.


וכן שטיינזלץ –
מַה־שֶּׁהָיָה – כְְּבָר נִקְְְרָא שְְׁמוֹ. הדברים שהיו כבר נמצאים בעולם, ואין לחולל בהם תמורה. וְְנוֹדָע אֲשֶׁר־הוּא רק אָדָם, וְְלֹא־יוּכַל לָדִין, לריב עִם מה שֶׁתַּקִּיף מִמֶּנּוּ. האדם איננו יכול לשנות את המציאות, שהיא חזקה ממנו. 

עליון

בעניין הרפורמה המשפטית – אני כמובן נגדה. הרפורמה בעיקרה מתייחסת לבית המשפט העליון. ועליון היא מילה תנ"כית מעניינת.
עליון – כך נקרא אלוהים, כבר בפי מלכיצדק, כך נקרא עם ישראל, כך נאמר גם על המקדש.
וחצי פסוק לדוגמא –
וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָצוּ.

באנשים, הלל בן שחר ניסה לדמות עצמו ל'עליון' ונכשל –
ישעיהו יד, יד
אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן.

אבל המלך המתואר בתהילים מתואר כ'עליון' –
תהילים פט, כח
אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ עֶלְיוֹן לְמַלְכֵי אָרֶץ.

בית המשפט העליון בירושלים

יתד

יתד מופיעה ב-19 פסוקים בתנ"ך, כמקל לסמוך עליו את האוהל (או כוו), וכשמשל ליציבות.
בפסיכולוגיית ימינו – כך למדתי מגיסתי – מופיע מושג דומה – 'עוגן', שלרוב הוא הבית.

מילון ספיר –
1. [תנ] קנֵה עֵץ מחוּדד בקצהו (היום מוט עשוי מתכת) שתוקעים באדמה כדי לִקשור בו מֵיתָר של אוהֶל: ועַמדֵי הֶחָצֵר סָביב ואַדנֵיהֶם ויתֵדֹתָם ומֵיתרֵיהֶם (ישעיה נד, 2);

5. [תמ] (בּהשאלה) יסוד, כּינוּי לַאבות האוּמה: מכוח אותה ברכה אכלו שלוש יתדות גדולות בעולם: אברהם יצחק ויעקב (מדרש רבה בראשית מג)

יתד מופיעה בכמה הקשרים –

באוהל המשכן –
שמות כז, יט
לְכֹל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן בְּכֹל עֲבֹדָתוֹ וְכׇל יְתֵדֹתָיו וְכׇל יִתְדֹת הֶחָצֵר נְחֹשֶׁת.

שמות לה, יח
אֶת יִתְדֹת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת יִתְדֹת הֶחָצֵר וְאֶת מֵיתְרֵיהֶם.

שמות לח, כ
וְכׇל הַיְתֵדֹת לַמִּשְׁכָּן וְלֶחָצֵר סָבִיב נְחֹשֶׁת.

שמות לח, לא
וְאֶת אַדְנֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאֶת אַדְנֵי שַׁעַר הֶחָצֵר וְאֵת כׇּל יִתְדֹת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כׇּל יִתְדֹת הֶחָצֵר סָבִיב

שמות לט, מ
אֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר אֶת עַמֻּדֶיהָ וְאֶת אֲדָנֶיהָ וְאֶת הַמָּסָךְ לְשַׁעַר הֶחָצֵר אֶת מֵיתָרָיו וִיתֵדֹתֶיהָ וְאֵת כׇּל כְּלֵי עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל מוֹעֵד

במדבר ג, לז
וְעַמֻּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאַדְנֵיהֶם וִיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם.

במדבר ד, לב
וְעַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאַדְנֵיהֶם וִיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם לְכׇל כְּלֵיהֶם וּלְכֹל עֲבֹדָתָם וּבְשֵׁמֹת תִּפְקְדוּ אֶת כְּלֵי מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם.

בציווי הזה –
דברים כג, יד
וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ.

יעל הרגה את סיסרא ביתד האוהל –
שופטים ד, כא
וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר אֶת יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט וַתִּתְקַע אֶת הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ וְהוּא נִרְדָּם וַיָּעַף וַיָּמֹת.

שופטים ד, כב
וְהִנֵּה בָרָק רֹדֵף אֶת סִיסְרָא וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר לוֹ לֵךְ וְאַרְאֶךָּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וְהִנֵּה סִיסְרָא נֹפֵל מֵת וְהַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ.

שופטים ה, כו
יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ.

ובסיפור דלילה, כאן הוא יתד הארג –
שופטים טז, יד
וַתִּתְקַע בַּיָּתֵד וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיִּיקַץ מִשְּׁנָתוֹ וַיִּסַּע אֶת הַיְתַד הָאֶרֶג וְאֶת הַמַּסָּכֶת.

(מעניין שהיתד מופיעה בשני הסיפורים שבהם האישה מרמה את הגבר שעימה. (ומעניין שכתבתי על שתי אלה אתמול)).

וכמשל ליציבות ונאמנות –
ישעיהו כב, כג
וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן וְהָיָה לְכִסֵּא כָבוֹד לְבֵית אָבִיו.

ישעיהו כב, כה
בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת תָּמוּשׁ הַיָּתֵד הַתְּקוּעָה בְּמָקוֹם נֶאֱמָן וְנִגְדְּעָה וְנָפְלָה וְנִכְרַת הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר עָלֶיהָ כִּי יְהוָה דִּבֵּר.

ועוד –
שוב באוהל, כשמשל ליציבות –
ישעיהו לג, כ
חֲזֵה צִיּוֹן קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ עֵינֶיךָ תִרְאֶינָה יְרוּשָׁלִַם נָוֶה שַׁאֲנָן אֹהֶל בַּל יִצְעָן בַּל יִסַּע יְתֵדֹתָיו לָנֶצַח וְכׇל חֲבָלָיו בַּל יִנָּתֵקוּ.

ישעיהו נד, ב
הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל תַּחְשֹׂכִי הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי.

כאמצעי לתלות עליו כלי –
יחזקאל טו, ג
הֲיֻקַּח מִמֶּנּוּ עֵץ לַעֲשׂוֹת לִמְלָאכָה אִם יִקְחוּ מִמֶּנּוּ יָתֵד לִתְלוֹת עָלָיו כׇּל כֶּלִי.

שוב, יציבות –
זכריה י, ד
מִמֶּנּוּ פִנָּה מִמֶּנּוּ יָתֵד מִמֶּנּוּ קֶשֶׁת מִלְחָמָה מִמֶּנּוּ יֵצֵא כׇל נוֹגֵשׂ יַחְדָּו.

עזרא ט, ח
וְעַתָּה כִּמְעַט רֶגַע הָיְתָה תְחִנָּה מֵאֵת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְהַשְׁאִיר לָנוּ פְּלֵיטָה וְלָתֶת לָנוּ יָתֵד בִּמְקוֹם קׇדְשׁוֹ לְהָאִיר עֵינֵינוּ אֱלֹהֵינוּ וּלְתִתֵּנוּ מִחְיָה מְעַט בְּעַבְדֻתֵנוּ.

מקטב ישוד צהריים

ישנו מזיק הנקרא קטב –

מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם.
תהלים צא, ו.

מופיע גם בצורה 'קטב מרירי'.

וכן מפרש רש"י –
מדבר, ומקטב – שמות שדים הם, זה מזיק בלילה וזה בצהרים.

ומהו קטב מבחינה לשונית? אנשי הפשט והלשון רשב"ם ואבן עזרא מפרשים מלשון כריתה –
רשב"ם –
קטב – לשון קטף.

אבן עזרא –
וקטב – כמו דבר. והטעם: כריתה, אהי קטבך שאול (הושע י״ג:י״ד).

וכן מצודת ציון –
מקטב – נקרא כן מענין כריתה כמו אהי קטבך שאול (הושע י״ג:י״ד).

ישוד – מלשון שדידה וגזלה.

ומסכם במצודת דוד –
מקטב – מן המזיק קטב השודד נפשות בעת צהרים.

הלנו אתה אם לצרינו?

פסוק היום, ובעצם צמד פסוקים.
ושוב, מן הסתם שום דבר שאומר לא יועיל לי, ובכל זאת.
והסבר קצר: מדיניות ימין קלסית שואלת את השאלה המופיעה בפסוקים אלה.

יג וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ. יד וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא יְהוָה עַתָּה בָאתִי וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ.
יהושע ה.

והאלוהים יבקש את נרדף

לימוד קצר –

מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף.
קהלת ג, טו.

מהו 'והאלוהים יבקש את נרדף'?
רש"י מפרש בפשטות –
ליפרע מן הרודף (וגו').

אבל אבן עזרא מפרשו על הזמן, העובר ברצף –
ונרדף – הוא הזמן העומד, שכינה אותו במלת הוא, והוא בין עבר ועתיד. והענין שהאלהים בקש מהזמן שיהיה נרדף, זמן רודף אחר זמן ולא יפסק, כי הזמן שעבר שב עומד, ואשר להיות שב כמו עבר ושב הזמן אחד (וגו').

ובשניהם יש טעם.

ובמיוחד הדבר חשוב בעת החלפת שלטון. בהחלפת שלטון, כאילו אופי הזמן עצמו משתנה. אך זו אשליה – הזמן הוא אחיד ונצחי. וזאת למדתי משפינוזה.

ועשקו גבר וביתו

פסוק היום (או הלילה) למי שמתעניין (ואין כמעט, כי… נו, אתם יודעים) הוא מהפסוקים הקשים ביותר שיש –

וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ וּבָתִּים וְנָשָׂאוּ וְעָשְׁקוּ גֶּבֶר וּבֵיתוֹ וְאִישׁ וְנַחֲלָתוֹ.

מיכה ב, ב.


אם אוסיף דברים על הדברים האלה – מוטב שלא. נסו להבין בעצמכם (אפשר להיעזר במפרשים).


האם אברך את הממשלה הזאת? לא, לא אברך.

חוקה

פסוק היום –

(וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה כְּחֻקַּת הַפֶּסַח וּכְמִשְׁפָּטוֹ כֵּן יַעֲשֶׂה) חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ.

הנה א – צריך חוקה. וב. היא צריכה להיות שוויונית.

סמוטריץ' רוצה שהחוקה תהיה התורה. בסדר. אבל עד אז צריך חוקה כלשהי, לא?

(המילה חוקה בהטיותיה מופיעה 101 פעמים בתנ"ך, לא דבר שולי).

מדינת עבדות

פרשת שמות –

יג וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ. יד וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ.
שמות א.

ישראל היא מצרים, מדינת עבדות.