בהמשך לציוץ –

הֲיַעֲמֹד לִבֵּךְ אִם תֶּחֱזַקְנָה יָדַיִךְ לַיָּמִים אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אוֹתָךְ אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי.

יחזקאל כב יד.

מדרש-תמונה + מצב (מלחמה באוראינה).
(התמונה – שלי מהיום).

כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהוָה וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה.

ישעיהו ס ב.

ראיתי בטוויטר תמונת אש בבית יפה, מעין ארמון, זה עצוב, אבל חייבים להודות שגם יפה, וזה הזכיר לי מספר פסוקים.
הצתת אש בארמונות מופיעה בכמה פסוקים –

ירמיהו יז, כז
וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וּלְבִלְתִּי שְׂאֵת מַשָּׂא וּבֹא בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְהִצַּתִּי אֵשׁ בִּשְׁעָרֶיהָ וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלִַם וְלֹא תִכְבֶּה.

ירמיהו מט, כז
וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת דַּמָּשֶׂק וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בֶּן הֲדָד.

וחוזר הרבה בפתיחת עמוס –
עמוס א, ד
וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּבֵית חֲזָאֵל וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בֶּן הֲדָד.

עמוס א, יב
וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּתֵימָן וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בׇּצְרָה.

עמוס ב, ב
וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּמוֹאָב וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת הַקְּרִיּוֹת וּמֵת בְּשָׁאוֹן מוֹאָב בִּתְרוּעָה בְּקוֹל שׁוֹפָר.

עמוס ב, ה
וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בִּיהוּדָה וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלִָם.

מילון ספיר –
אַרְמוֹן
מהשורש <רום> והא' בו היא תחילית ונקרא כך משום שנהגו לבנותו במקום רם ונישא. יש שקושרים אותו למילה האכדית אַדַמַנוּ = בניין או היכל.

שיטת הרמז.
רמז לפוטין בתנ"ך? יש משהו, אם כי לא כל-כך מובהק –

וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס אֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחֹתָם.
שמות ו, כה.

מפרש רש"י –
מבנות פוטיאל – מזרע יתרו שפיטם עגלים לעבודה זרה, ומזרע יוסף שפיטפט ביצרו.

זאת לפי הגמרא –
סוטה מג, א, בתרגום שטיינזלץ –
תנא [שנה החכם]: לא לחנם הלך פינחס למלחמה במדין, אלא כדי ליפרע דין אבי אמו יוסף, שנאמר: "והמדנים מכרו אתו אל מצרים" וגו' (בראשית לז, לו). ושואלים: למימרא [האם לומר] שפינחס מזרעו מזרעו מזרעו של יוסף אתי [בא] מצד אמו? והא כתיב [והרי נאמר]: "ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את פינחס" (שמות ו, כה), מאי לאו [האם אין] הכוונה דאתי [שבא] מיתרו שפיטם עגלים לעבודה זרה ולכן נתכנה "פוטיאל"? ומשיבים: לא, הכוונה היא שבא מיוסף שפיטפט (ליגלג) ביצרו ולא נכשל באשת פוטיפר.

*

או אולי זה –
פוטי פרע, אב אוסנת, אשת יוסף –

בראשית מא, מה
וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

בראשית מא, נ
וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן.

בראשית מו, כ
וַיִּוָּלֵד לְיוֹסֵף בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם.

מה הרמז פה? לא יודע, אין.
ובכל אופן נזכיר את הדמיון של פוטי-פרע זה לפוטיפר, השר שאצלו עבד יוסף קודם לכן. יתכן שזה אותו אדם.

אז רוסיה פלשה לאוקראינה, ופתאום כולם נהיו מומחים לגיאו-פוליטיקה. וגם אתר 929 התעורר וביקש 'פסוק מתאים'. כתבתי להם שזה מה שעשיתי שנה וחצי, אך הפסקתי, בגלל חוסר עניין הציבור.
ובכל אופן, לצורך העניין אחזור לרגע, ואביא פסוק אחד, מבין רבים אפשריים, שמבטא את גודל השבר והפחד, כי זה הדבר היחיד הברור כרגע – הפחד –

בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה וְלֵב נָמֵס וּפִק בִּרְכַּיִם וְחַלְחָלָה בְּכָל מָתְנַיִם וּפְנֵי כֻלָּם קִבְּצוּ פָארוּר.
נחום ב, יא.

מצודת דוד –
בוקה וגו׳ – ר״ל נינוה תשאר ריקה וכרותה מן העושר.

ולב נמס – לבם יהיה נמס מגודל החרדה וכשלון ברכים מבלי חוזק וכל מתנים יהיה חלחלה ורעד לבל יוכלו לעמוד על מתניהם.

קבצו פארור – פני כולם ישחר כאלו קבצו כל השחרות שיש בקדרה הנשחרה מעשן האש.

מצודת ציון –
בוקה ומבוקה – ענין ריקות כמו גפן בוקק (הושע י׳:א׳) וכפל המלה לחוזק הענין.

ומבולקה – ענין כריתה כמו ובולקה ועוה פניה (ישעיהו כ״ד:א׳).

ופיק – ענין כשלון כמו ולא יפיק (ירמיהו י׳:ד׳).

פארור – קדרה כמו ובשלו בפרור (במדבר י״א:ח׳).

ב-929, מחזור שלישי כבר, הגיעו היום לבראשית יד, ושם שלושה פסוקים על דמות מסתורית – מלכיצדק –

 יח וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן. יט וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. כ וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל.

שאלתי עליו בדף 'עובדות לא חשובות בתנ"ך', ושם קיבלתי כמה תשובות, וכמה הערות עצמאיות, שאביא להלן.
אך קודם אומר כי דמות זו הייתה נחוצה לנצרות, ואכן מופיעה כמה פעמים. מדוע? משום שהמשיח, כנראה לפי המסורת, היה צריך להיות גם כהן גדול. אך אם הוא בן דוד, משבט יהודה, כיצד יהיה כהן, תפקיד ששייך לשבט לוי? הפתרון שמצאו הוא פסוק שנאמר בספר תהילים – 'אתה כהן לי לעולם, על דברתי מלכי-צדק', לשדעתם מפנה לאותו מלכיצדק מלך שלם שבפסוקים שלנו.
הטענה הזו מופיעה בצורה המפותחת ביותר בפרק הבא –

אל העברים, פרק ז –
1 כִּי זֶה מַלְכִּי־צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם כֹּהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר יָצָא לִקְרַאת אַבְרָהָם בְּשׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת־הַמְּלָכִים וַיְבָרֲכֵהוּ׃
2 וַאֲשֶׁר חָלַק־לוֹ אַבְרָהָם מַעֲשֵׂר מִכֹּל שְׁמוֹ הוּא מֶלֶךְ הַצְּדָקָה וְעוֹד מֶלֶךְ שָׁלֵם הוּא מֶלֶךְ הַשָּׁלוֹם׃
3 בְּאֵין־אָב בְּאֵין־אֵם בְּאֵין יַחַשׂ וּלְיָמָיו אֵין תְּחִלָּה וּלְחַיָּיו אֵין סוֹף וּבְזֹאת־נִדְמֶה לְבֶן־הָאֱלֹהִים הוּא עוֹמֵד בִּכְהֻנָּתוֹ לָנֶצַח׃
4 וּרְאוּ מַה־גָּדוֹל הוּא אֲשֶׁר גַּם־אַבְרָהָם אָבִינוּ נָתַן־לוֹ מַעֲשֵׂר מֵרֵאשִׁית הַכֹּל׃
5 הֶן־בְּנֵי לֵוִי נֹחֲלֵי הַכְּהֻנָּה יֶשׁ־חֹק לָהֶם עַל־פִּי הַתּוֹרָה לָקַחַת אֶת־הַמַּעַשְׂרוֹת מִן־הָעָם מִן־אֲחֵיהֶם אֲשֶׁר אַף־הֵם יֹצְאֵי יֶרֶךְ אַבְרָהָם׃
6 וַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ מִתְיַחֵשׂ לְמִשְׁפַּחְתָּם הוּא לָקַח אֶת־הַמַּעֲשֵׂר מִן־אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֶת־אֲשֶׁר הָיְתָה־לּוֹ הַהַבְטָחָה׃
7 וְהִנֵּה נָכוֹן הַדָּבָר שֶׁהַקָּטֹן יְבֹרַךְ עַל־יְדֵי הַגָּדוֹל מִמֶּנּוּ׃
8 וּפֹה בְּנֵי אָדָם שֶׁיָּמוּתוּ לֹקְחִים אֶת־הַמַּעֲשֵׂר אֲבָל שָׁם לֹקְחוֹ מִי שֶׁהוּעַד עָלָיו כִּי הוּא חָי׃
9 וְיִתָּכֵן לוֹמַר כִּי גַם־לֵוִי הַלּקֵחַ אֶת־הַמַּעַשְׂרוֹת הָיָה מְעַשֵׂר בַּעְשֵׂר אַבְרָהָם׃
10 כִּי עוֹד בְּיֶרֶךְ הָאָב הָיָה בְּצֵאת מַלְכִּי־צֶדֶק לִקְרָאתוֹ׃
11 עַל־כֵּן אִלּוּ הָיְתָה שְׁלֵמוּת עַל־יְדֵי כְהֻנַּת בְּנֵי לֵוִי אֲשֶׁר־בָּהּ נִתְּנָה הַתּוֹרָה לָעָם לָמָּה־זֶּה צָרִיךְ לָקוּם עוֹד כֹּהֵן אַחֵר עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק וְלֹא יֹאמַר עַל־דִּבְרָתִי אַהֲרֹן׃
12 כִּי בְּהִשְׁתַּנּוֹת הַכְּהֻנָּה צָרִיךְ שֶׁתִּשְׁתַּנֶּה גַּם־הַתּוֹרָה׃
13 כִּי אֲשֶׁר־מְדֻבָּר בּוֹ כָּזֹאת הוּא מִשֵּׁבֶט אַחֵר אֲשֶׁר מֵעוֹלָם לֹא־שֵׁרֵת אִישׁ מִמֶּנּוּ בַּמִּזְבֵּחַ׃
14 כִּי גָלוּי לַכֹּל אֲשֶׁר אֲדֹנֵינוּ צָמַח מִיהוּדָה מִן־הַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר משֶׁה לֹא־דִבֶּר אֵלָיו דָּבָר עַל־הַכְּהֻנָּה׃
15 וְעוֹד יוֹתֵר בָּרוּר הוּא אִם־יוּקַם בְּדִמְיוֹן מַלְכִּי־צֶדֶק כֹּהֵן אַחֵר׃
16 אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ עַל־פִּי חֻקַּת בָּשָׂר וָדָם אֶלָּא עַל־פִּי כֹּחַ חַיִּים שֶׁאֵין לָהֶם הֶפְסֵק׃
17 כִּי־הֵעִיד עָלָיו אַתָּה־כֹהֵן לְעוֹלָם עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק׃
18 בַּעֲבוּר אֲשֶׁר הַמִּצְוָה הַקֹּדֶמֶת הוּסָרָה בִּהְיוֹתָהּ חֲלוּשָׁה וְקִצְרַת־יָד מֵהוֹעִיל׃
19 כִּי הַתּוֹרָה הִיא לֹא־הִשְׁלִימָה דָּבָר וְהִנֵּה נִכְנְסָה תַחְתֶּיהָ תִּקְוָה טוֹבָה מִמֶּנָּה אֲשֶׁר־נִקְרַב עַל־יָדָהּ לֵאלֹהִים׃
20 וּכְפִי אֲשֶׁר לֹא בְּלֹא שְׁבוּעָה הָיְתָה־זֹּאת׃
21 כִּי הֵמָּה נִתְכַּהֲנוּ בְלִי־שְׁבוּעָה וְזֶה בִּשְׁבוּעָה עַל־יְדֵי הָאֹמֵר לוֹ נִשְׁבַּע יְהוָֹה וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה־כֹהֵן לְעוֹלָם עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק׃
22 הִנֵּה בְּזֹאת מְעֻלָּה הִיא הַבְּרִית אֲשֶׁר יֵשׁוּעַ עָרַב אוֹתָהּ׃
23 וְשָׁם נִתְכַּהֲנוּ רַבִּים מִפְּנֵי אֲשֶׁר הַמָּוֶת לֹא הִנִּיחָם לְהִוָּתֵר בָּאָרֶץ׃
24 אֲבָל זֶה יַעֲמֹד לְעוֹלָם וַיְהִי־לוֹ כְהֻנָּה אֲשֶׁר לֹא־תַעֲבֹר מִמֶּנּוּ׃
25 אֲשֶׁר עַל־כֵּן יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ בַּכֹּל וָכֹל אֶת־הַנִּגָּשִׁים עַל־יָדוֹ לֵאלֹהִים כִּי חַי־הוּא תָמִיד לְהַפְגִּיע בַּעֲדָם׃
26 כִּי נָאֲוָה־לָּנוּ כֹּהֵן כָּזֶה שֶׁהוּא חָסִיד וְתָמִים וְטָהוֹר וְנִבְדָּל מִן־הַחַטָּאִים וְנִשָׂא מֵהַשָּׁמָיִם׃
27 אֲשֶׁר אֵין עָלָיו כַּכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים הָהֵם לְהַקְרִיב יוֹם יוֹם בָּרִאשׁוֹנָה עַל־חַטֹּאתָיו וְאַחֲרֵי־כֵן עַל־חַטֹּאת הָעָם כִּי־זֹאת עָשָׂה בְּפַעַם אַחַת בְּהַקְרִיבוֹ אֶת־נַפְשׁוֹ׃
28 כִּי הַתּוֹרָה הֶעֱמִידָה לְכֹהֲנִים גְּדוֹלִים בְּנֵי־אָדָם חַלָּשִׁים אֲבָל דְּבַר־הַשְּׁבוּעָה הַבָּאָה אַחֲרֵי הַתּוֹרָה הֶעֱמִיד אֶת־הַבֵּן הַמֻּשְׁלָם לְעוֹלָם׃

*

ועתה לתגובות גולשי הדף –

תומר –
הסיפור הזה התפתח בפרשנות הקדומה:
מלכי צדק נתפס אצל הנוצרים כתקדים לאדם שמאמין באלהים ואינו מקרב בני ישראל. לכן הם פיתחו את דמותו במיוחד.
בנוסף, בספר היובלים, עד כמה שאפשר להבין כי הסיפור שם קצת מקוטע, יחסי אברהם ומלכיצדק – הם תקדים למעשרות ולמתנות כהונה.

ועוד –
מלכי צדק מבצע במהלך הטקס מיזוג אמונות, ומזהה בין 'עליון', האל המקומי  (מופיע בטקסטים כנעניים מהתקופה כאל זקן, אולי אלוהי השמיים) לבין ה' האל שאברהם מביא איתן.

רותי –
דוד עלה למלוכה בהתחלה רק על יהודה ואח׳כ גם על ישראל. כדי לאחד את שני פלגי העם( לאחר שנתייםם של מלחמת אחים) הוא כובש את האזור שבין שני הפלגים. כלומר את ירושלים. והופך אותה לבירה נטרלית.
הוא מנסה להעלות את קדושת העיר. ומביא לירושלים את ארון הברית.

כנראה אז התחילו כל מיני מסורות או אגדות נוספות על קדושתה.
כמו הסיפור שבפוסט הזה. וכן העקדה.

מעניין.

תהילים כז עם מגוון פירושים, רק לנחוץ.

תהילים כז –
א לְדָוִד יְהוָה אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא יְהוָה מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד. ב בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ. 

רד"ק –
בקרב עלי מרעים – יש מפרשים בקרב מענין קרב ומלחמה, כלומר: בהלחם עלי; או פרושו כמשמעו. אמר: אף על פי שהיו קרובים עלי להמיתני וזהו:

לאכל את בשרי – לא פחדתי מהם כיון שהאל מעוז חיי, וראיתי כי כן היה פעמים רבות כשהיו באים

צרי ואיבי לי – כלומר: בעבורי להכשילני ולהמיתני

המה כשלו ונפלו.

מלבי"ם –
בקרב – (זה באור מה שאמר ממי אפחד), עת יתקרבו מרעים זה לזה להמתיק סוד עלי – היינו בעבורי, להרע לי בסתר, וזה בא׳ משני פנים,

א. אם כוונתם להנאתם, כמו גנבים ושודדי לילה, ועז״א לאכל את בשרי

ב. אם כונתם מחמת איבה ומשטמה, ועז״א צרי ואויבי הבאים לי בשבילי, לא בשביל לאכל בשרי להנאתם, רק לי לנקום בי, יהיה איך שיהיה המה כשלו ונפלו – ר״ל הגם שאני לא אעשה נגדם דבר כי איני יודע מי המה, הם מצד עצמם יכשלו בעצתם ויפלו בלא פעולתי כלל, ע״י ה׳ שהוא מעוז חיי.

ג אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ. ד אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת יְהוָה אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית יְהוָה (המקדש) כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְהוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. ה כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי. 

(סוכה, אוהל, צור – שלושה מיני מגן).

ו וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַיהוָה. ז שְׁמַע יְהוָה קוֹלִי אֶקְרָא וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי. ח לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי אֶת פָּנֶיךָ יְהוָה אֲבַקֵּשׁ. ט אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי. 

רד"ק –
אל תט באף עבדך – אל תטני ואל תטרידני בעסקי העולם הזה שהם אף וכעס למתעסק בהם, כמו שאמר: ורהבם עמל ואון (תהלים צ׳:י׳).

או תרגומו –
do not turn in anger to your servant.

וכן מצודות –
אל תט – אל תטה את עבדך לנפול ביד האף הלא מעולם היית עזרתי לזה גם עתה אל תטשני.

י כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַיהוָה יַאַסְפֵנִי. 

מלבי"ם –
כי אבי – ממשיל א״ע כיתום שעזבוהו אביו ואמו וה׳ חמל עליו ויאספהו אל ביתו לגדלהו ואחר שכל מחסורי עליך א״כ ראוי שתורני הדרך ותשגיח עלי כי אין עזר זולתך.

מצודות –
עזבוני – לא נתנו לי די מחסורי.

יאספני – אסף אותי אליו בתת לי די מחסורי.

יא הוֹרֵנִי יְהוָה דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר לְמַעַן שׁוֹרְרָי. 

רד"ק –
למען שוררי – הם האיבים המביטים אותו בעין רעה.

יב אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי כִּי קָמוּ בִי עֵדֵי שֶׁקֶר וִיפֵחַ (עד, מדבר) חָמָס. יג לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב יְהוָה בְּאֶרֶץ חַיִּים. 

מצודות –
לולא – כאומר הנה כמעט היו מאבדים אותי אם לא עמדה לי זכות האמנה שהאמנתי בדבר ה׳ אשר הבטיחני לראות בטובו בזה העולם.

ורד"ק מאריך –
לולא האמנתי לראות בטוב י״י – הם היו בי עדי שקר ומדברי חמס וכמעט אבדתי מדבריהם לולא שהאמנתי בך ולא חששתי לדבריהם. והאמנתי שיש לי תקוה בי״י ואראה בטובו לעולם הבא. וזהו

בארץ חיים – וקרא לעולם הבא ארץ חיים, ואף על פי שאין לנשמה מקום וכל שכן ארץ, אלא לפי שנמשל טוב עולם הבא לגן עדן שהוא מקום בארץ, להבין השומעים נאמר דרך משל. כמו שנקרא גם כן משפט הרשעים גיהנם והוא מקום בארץ סמוך לירושלם; והוא מקום נמאס ומשליכים שם הטמאות והנבלות והיה שם אש תמיד לשרוף הטמאות ועצמות הנבלות לפיכך נקרא על דרך משל משפט הרשעים גיהנם. ונקרא שכר הצדיקים גן עדן שהוא מקום המשובח בארץ והוא נקרא ארץ חיים, כי כאשר גרש האדם משם נקנסה עליו מיתה. ובדברי רבותינו, זכרם לברכה (בבלי ברכות ד׳.): למה נקוד על לולא? (כך) אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא; אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו, שמא יגרום החטא.

יד קַוֵּה אֶל יְהוָה חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל יְהוָה.

רש"י –
קווה אל י״י – ואם לא תתקבל תפלתך חזור וקווה.

צפיתי בסרטון הזה של ד"ר אמיר הלמן על שפת הגוף של בנט –

הוא אומר שהוא מנומנם ומעייף, מגמגם ולא אמין.
אבל לקראת הסוף הוא מתייחס לאמירה של בנט שהוא לא שם בשביל משרה וכבוד ולשכה וכו'. הוא אומר נכון שמי שבאמת לא מעוניין בכך לא מונה רשימה כה ארוכה.
וזה הזכיר לי את דברי רש"י, על פי המדרש, על דברי בלעם –

וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָלָק אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְהוָה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה.
במדבר כב יח.

רש"י –
מלא ביתו כסף וזהב – למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים. אמר להם: ראוי אני ליתן לי כל כסף וזהב שלו, שהרי צריך לשכור חיילות רבים, ספק נוצח ספק אינו נוצח, ואני וודאי נוצח.

מושג תנ"כי – חריקת שן – מופיע ב-5 פסוקים.

מילון ספיר –
חוֹרֵק, חֹרֵק
(מילון המקרא)
בביטוי: חורֵק שֵן מחַכֵּך שיניו בכעס או במחשבה או מזימה רעה, כאמור בפסוק: "זֹמֵם רשע לצדיק וחֹרק עליו שנָּיו" (תהילים לז, 12).

ואלה הופעותיו –

תהילים לה, טז
בְּחַנְפֵי לַעֲגֵי מָעוֹג חָרֹק עָלַי שִׁנֵּימוֹ.

תהילים לז, יב
זֹמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק וְחֹרֵק עָלָיו שִׁנָּיו.

תהילים קיב, י
רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס שִׁנָּיו יַחֲרֹק וְנָמָס תַּאֲוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד.

איוב טז, ט
אַפּוֹ טָרַף וַיִּשְׂטְמֵנִי חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו צָרִי יִלְטוֹשׁ עֵינָיו לִי.

איכה ב, טז
פָּצוּ עָלַיִךְ פִּיהֶם כׇּל אוֹיְבַיִךְ שָׁרְקוּ וַיַּחַרְקוּ שֵׁן אָמְרוּ בִּלָּעְנוּ אַךְ זֶה הַיּוֹם שֶׁקִּוִּינֻהוּ מָצָאנוּ רָאִינוּ.

אפשר לראות תמונה זו באופן ויזואלי.

קטע יפה ממשלי מזהיר מסעודה אצל השליט –

משלי כג –
א כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם (לאכול לחם) אֶת מוֹשֵׁל בִּין תָּבִין אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ. ב וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ (היזהר בדיבורך) אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה. ג אַל תִּתְאָו לְמַטְעַמּוֹתָיו וְהוּא לֶחֶם כְּזָבִים. 

שטיינזלץ מסביר –
הרעיון חוזר ומופיע דורות רבים מאוחר יותר בדברי חכמים המייעצים שלא להתקרב לרשויות יותר מדי, כי בעלי הכוח מעוניינים רק בתועלת עצמם ולא בתועלתם של אחרים.

ד אַל תִּיגַע לְהַעֲשִׁיר מִבִּינָתְךָ חֲדָל. 

שטיינזלץ –
הפסק להשתמש בבינתך כדי לתכנן עוד תכניות כיצד להשיג עוד ועוד כסף.

ה  התעוף [הֲתָעִיף] עֵינֶיךָ בּוֹ (בכסף) וְאֵינֶנּוּ כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה לּוֹ כְנָפַיִם כְּנֶשֶׁר ועיף [יָעוּף] הַשָּׁמָיִם. (יעלם מהר).

וכן התרחקות מסעודת קמצן, או אדם שלבו אינו שלם איתך –
ו אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע (קמצן) עָיִן וְאַל תתאו [תִּתְאָיו] לְמַטְעַמֹּתָיו. ז כִּי כְּמוֹ שָׁעַר (מחשבה) בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא אֱכֹל וּשְׁתֵה יֹאמַר לָךְ וְלִבּוֹ בַּל עִמָּךְ. 

שטיינזלץ –
הדבר האמתי הוא מה שבלבו של המאכיל אותך, ולא גינוניו החיצוניים.

ח פִּתְּךָ אָכַלְתָּ תְקִיאֶנָּה וְשִׁחַתָּ דְּבָרֶיךָ הַנְּעִימִים. 

שטיינזלץ –
דברי האהבה שהרעפת עליו ודברי האמת שלך יֵצאו לריק. לא תצמח תועלת מהתקרבותך אל האדם שאיננו מעוניין בך.

וקשור לכאן גם הפסוק הבא –
ט בְּאָזְנֵי כְסִיל אַל תְּדַבֵּר כִּי יָבוּז לְשֵׂכֶל מִלֶּיךָ.