תהילים צא כתפילת הדרך

כל הזמן שומעים על הרבה תאונות דרכים, וזה דבר מצער מאוד. עלה בדעתי מזמור תהילים אחד שיכול להתאים כתפילה כנגד זה – מזמור צא. וסימנך – היוצא לדרך – יאמר תהילים צא. ואמנם חז"ל תיקנו את 'תפילת הדרך', אבל נוסח זה להערכתי טוב יותר.

תהילים צא –
א יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן. ב אֹמַר לַיהוָה מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ. ג כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת. ד בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ. ה לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם. ו מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם. ז יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ. ח רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה. ט כִּי אַתָּה יְהוָה מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ. י לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ. יא כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ. יב עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ. יג עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין. יד כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי. טו יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ. טז אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי.

עולליך אל סלע?

יש מזמור תהילים שתמיד היה קשה לי, כלומר שורתו האחרונה –

תהילים קלז –
א עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן. ב עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ. ג כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן. ד אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהוָה עַל אַדְמַת נֵכָר. ה אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָ‍ִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי. ו תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַ‍ִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי. ז זְכֹר יְהוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָ‍ִם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ. ח בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ. ט אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע.

אמרתי – 'אשרי שיאחז וניפץ את עולליך אל הסלע'? מה זו האכזריות הזאת? מה זאת הקנאות הזאת?
אבל עכשיו נראה לי שהתחלתי להבין – ראו מה כתוב קודם לכן – 'שירו לנו משיר ציון', מבקשים השובים בבבל. ובאמת, אם מספסרים בשירים, אם הופכים אותם כמטבע עובר לסוחר וכדבר לעג – כי אז אכן 'אשרי שיאחז וניפץ את עולליך אל הסלע'. והדין דין אמת.

אזלת יד

הפסוק היומי, מתוך שירת האזינו –

כִּי יָדִין יְהוָה עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב.
דברים לב לו.

שטיינזלץ –
כִּי, כאשר יָדִין ה' את עַמּוֹ, לאחר שיסתיר פניו מהם, וְעַל הנעשה ב עֲבָדָיו יִתְנֶחָם, יתחרט, כביכול. ההכאות שספגו עקב ההתנכרות והעזיבה יגדשו את הסאה, כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד, הלך כוחם, וְאֶפֶס, אין עָצוּר, מי שמוגן על ידי השליט וְעָזוּב, מי שמחוזק. 

אכן – אזלת יד.

והנה

קנצי למילים

פירוש יפה שראיתי –

עַד אָנָה תְּשִׂימוּן קִנְצֵי לְמִלִּין תָּבִינוּ וְאַחַר נְדַבֵּר.
איוב יח, ב.

מלבי"ם –
עד אנה תשימון קנצי למלין – המתוכח עפ״י השכל והראיות יכלה הוכוח עם הראיה האחרונה והמופת הצודק המכריע, ואז יהיה קץ להוכוח, אבל המתוכח בדברים בלא ראיות רוצה לתת קץ אל הוכוח ע״י מלים ודברים. שמי שירבה לדבר עד שילאה את חברו זה ישים קץ להוכוח, וזה אינו מהראוי. כי ראוי שתבינו תחלה ואחר נדבר. ובזה יהיה קץ הוכוח וסופו ע״י ראיות התבונה והשכל.

*

ואני אומר – לפי פירוש זה 'קנצי' כאן הוא כמו 'קונץ', ואולי מכאן מקור המילה (אלא אם כן דוברי היידיש יתקנו אותי).

*

מילון ספיר –
קוּנְץ
שאילה מיידיש ששאלה מגרמנית: Kunst = אמנות, אבל גם תעלול.

חטא דוד ובת שבע

כבשת הרש.
ב-929 הגענו לחטא דוד ובת שבע, איזה סיפור נורא. דוד חושק בבת שבע, שוכב עימה, ואז שולח את בעלה למות בשדה הקרב ולוקח אותה לאישה. נורא.
נקודה זו היא בעצם נקודת תפנית בחייו.
אז אז ה' היה עימו והצליח בכל מעשיו, ומרגע זה אלוהים עזבו והיה ערו.
גם תשובתו לא הועילה – בן אחד שלו אנס בת אחרת (תמר), ובן אחר שלו הרגו (אבשלום את אמנון), עד שלבסוף בנו יוצא חלציו מרד בו ונלחם בו.
הכול התהפך לרעה.
וכל זה על כי לקח אישה אחת ועשה תרגיל קטן? כן! והדין דין אמת.

כפי שאמר דוד עצמו –
וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְעַל אֲשֶׁר לֹא חָמָל.

וכך אמר נתן –
ז וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד אַתָּה הָאִישׁ כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי הִצַּלְתִּיךָ מִיַּד שָׁאוּל. ח וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְאִם מְעָט וְאֹסִפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה. ט מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְהוָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בעינו [בְּעֵינַי] אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן. י וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה. יא כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת. יב כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ בַסָּתֶר וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ.
שמואל ב, יב.

נצח

נצח.
משתף שיר מספרי 'שירים בימי קורונה', שהוצאתי לפני כמה חודשים, ועדיין לא זכה לשום יחס. אחד מתוך שני שירים על שפינוזה.

אתמול הקשבתי לשיעור נוסף בשפינוזה ודנו בדעתו שיש להביט בדברים מנקודת הראות של הנצח.
אמרתי שאצל היהודים זה שונה – כל השבוע עובדים וחיים בזמן, ויש יום אחד שמוקדש לנצח – שבת.
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ.
ואתם יודעים את דעתי – זו מסגרת יפה, אבל לא מספיקה כאשר במהלך השבוע לא מתקנים עוולות חברתיות. וכך גם הנביאים לפעמים מאסו בשבתות ובמועדים, למשל ישעיה –
חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא.
וההפגנות במוצ"ש? גם את זה כבר אמרתי – אם הם נעשות רק במוצ"ש, על פי הסדר – הן לא יועילו, חבל על הזמן.

מלבד זאת, גם עם ישראל מכונה 'עם הנצח', כמו בשורה הידועה – 'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה'. אבל אולי דווקא בגלל זה תמורות הזמנים לא היו קלים לו לעם זה.
ומלבד זאת ידוע המשפט 'נצח ישראל לא ישקר'. הפירוש הנפוץ מתייחס לזיכרון הקולקטיבי של העם, וזה פירוש יפה. אך יש לדעת כי על פי הפשט 'נצח ישראל' בפסוק זה הוא כינוי לאלוהים. והוא לא ישקר ולא ינחם.

חוקות ארץ

רחל אליאור כתבה פוסט מרתק על כך שהמילה 'טבע' אינה מצויה בתנ"ך, אלא נהגתה בימי הביניים, כתרגום המונח של אריסטו 'פיזיס' –

https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=pfbid0s84KUF4vr7236ZkGLuXKTVYmr35f3CN8pBvr1VewiP4aZYrhPpraJySWfuANFXmRl&id=1421059579&mibextid=Nif5oz

לכך הגבתי –
מעניין מאוד.
טבע הוא מונח דו-משמעי – גם העולם הקיים וגם חוקותיו.
בתנ"ך חוקי הטבע אולי נקראים 'חוקות ארץ', כמו שנכתב –
ירמיהו לג, כה –
כֹּה אָמַר יְהוָה אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי.
(וכן, למילה 'חוקה' גם משמעות מודרנית, האקטואלית מאוד בימינו).

עלילה

למילה עלילה, המופיעה כמה פעמים בתנ"ך, יש שתי משמעויות, לפי ויקימילון –

1. לשון המקרא פעולה, מעשה (של בני אדם או של אלוהים).

”אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם כִּי אֵל דֵּעוֹת יְהוָה ולא [וְלוֹ] נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת.“ (שמואל א׳ ב, פסוק ג)

2. לשון המקרא טיעונים חסרי בסיס המובאים בזדון לצורך פגיעה באדם אחר.

”וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רָע וְאָמַר אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים.“ (דברים כב, פסוק יד)

בתהילים מילה זו באה כמה פעמים –

תהילים יד, א
לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה אֵין עֹשֵׂה טוֹב.
(התעיבו מעשיהם).

תהילים סו, ה
לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם.
(מעשיו גדולים).

תהילים צט, ח –
יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אַתָּה עֲנִיתָם אֵל נֹשֵׂא הָיִיתָ לָהֶם וְנֹקֵם עַל עֲלִילוֹתָם.
(כנראה – עלילות שווא ושקר. או – מעשיהם).

תהילים קמא, ד –
אַל תַּט לִבִּי לְדָבָר רָע לְהִתְעוֹלֵל עֲלִלוֹת בְּרֶשַׁע אֶת אִישִׁים פֹּעֲלֵי אָוֶן וּבַל אֶלְחַם בְּמַנְעַמֵּיהֶם.
(שוב – עלילות שווא ושקר, או – מעשים רעים).



פרשת משפטים – פסוקים יפים

פרשת משפטים.
פסוקים יפים בפרשה –

וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן.

אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ.

וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים.

אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ.

אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ.

כִּי הִוא כסותה [כְסוּתוֹ] לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי.

אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר.
(אלוהים – שם משותף גם לשופטים, על פי הפרשנים).

לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס. לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת.
(כלומר – לא תהיה אחרי רבים להטות משפט, כך לפי הפשט).

מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע.

וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים.

וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

מצוות סוציאליות טובות אלה מצאתי.
מצוות קפיטליזם חזירי לא מצאתי.

צולם היום. צודקים.

ומצואתו לא רוחץ

פסוק היום.
יש עכשיו מחאה של קניית נייר טואלט.
גם בתחילת הקורונה אנשים קנו הרבה נייר טואלט.
מה יש לישראלים מנייר טואלט, מה?
לדעתי, התשובה פשוטה (לתועלת הציבור) –

דּוֹר טָהוֹר בְּעֵינָיו וּמִצֹּאָתוֹ לֹא רֻחָץ.

משלי ל, יב.


מצואתו לא רוחץ – למשל שפת הביבים וההשתלחויות ברשתות החברתיות, כבר שנים רבות.

דור טהור בעיניו – טוב נו, אתם יודעים, אתם מכירים.