קריאה בצוואות השבטים – גד


קריאה בצוואת גד.
חלק זה אביא בגרסת אתר 'דעת', כי בוויקיטקסט מופיע כאן בטעות צוואת אשר.
גד מספר ששנא את יוסף, ואז מדבר ארוכות נגד השנאה ובעד האהבה.
אביא שלושה פרקים, אף כי דבריו ארוכים יותר.
הוא מספר שלבסוף חזר בתשובה, וכן מסיים ככולם בתמונת האחרית.

נגד השנאה –
פרק ב
א) את חטאי אני מזכיר בני, כי פעמים רבות בקשתי להרוג אותו (את יוסף) כי שטמתיו בלבבי.
ב) וגם בגלל החלומות הוספתי עוד שנוא אותו, ואבקש להכחידו מארץ חיים, כלחוך השור את ירק השדה.
ג) ועל כן מכרנו אותו אני ושמעון לישמעאלים בשלושים שקל, ונסתר מהם עשרה, ועשרים הראינו את אחינו.
ד) וככה מלאה תאוות הבצע את לבבנו להרגו.
ה) ואלוהי אבותיי הצילהו מידי, למען לא אעשה את מעשה הפשע הזה בישראל.

פרק ג
א) ועתה בני, שמעו דבר אמת, למען תעשו צדק וכל משפט עליון, ולא תתעו אחרי רוח השנאה כי היא הרעה בכל מעשי בני האדם.
ב) כל אשר יעשה האדם יתעב השונא, כי יעשה את חוקות ה' לא יהללוהו, וכי יירא מפני ה' וצדק ירצה – לא יאהבוהו.
ג) אמת יבזה, במאושר יקנא, דיבת עם יחבב וגאווה יאהב, כי השנאה תעוור את נפשו כאשר ראיתי גם אנוכי ביוסף.

פרק ד
א) ועל כן בני, הישמרו מפני השנאה.
ב) כי השונא יחטא גם לאלוהים, כי לא יחפוץ שמוע לדברי מצוותיו לאהוב את רעהו, ולאלוהים יחטא.
ג) כי אם גם אחיו יכשל, יחפז להודיע לכול, ויתאמץ למען יישפט, ייענש ויומת.
ד) ואם עבד יהיה, והסיתו באדוניו וחרש עליו כל רע, למען יוכל להמיתו.
ה) כי השנאה תיעזר ברצח נגד כל אשר יצליחו, והיה כי תראה או תשמע על דבר הצלחתם וחלתה.
ו) כי כאשר תבקש האהבה להחיות מתים ולעורר את המועדים למוות, כן תבקש גם השנאה להרוג את החיים, ולא תאבה להשאיר בחיים גם אשר עוונם בחבלי השווא.
ז) כי רוח השנאה בקוצר רוחה תפעל יחדיו עם השטן בכל להמית בני איש, ורוח האהבה תפעל יחד עם תורת האלוהים באורך רוח להושיע את בני האדם.

קריאה בצוואות השבטים – יוסף


קריאה בצוואת יוסף.
זהו חלק ארוך, שכן סיפורו של יוסף מפורט, וגם המחבר מרבה להתייחס לסיפורו. עם זאת, אני אביא כהרגלי רק את קטעי החוכמה שבו, ולא את חלקי הסיפור.
כאן יש שני חלקי סיפור. בראשון הוא מספר על פיתוי אשת פוטיפר, ומסיים בעצה לצדיקות. ובשני הוא מספר על מכירתו למצרים ועלילותיו שם, ומסיים בעצה לאהבת אחים.
וגם כאן, כמובן, מופיע בסוף חזון לאחרית הימים, על פי חלום של יוסף, כיאה לו.

עצה לצדיקות –
פרק י
א: ועל-כן ראו בני את-אשר יפעלו ארך-רוח ותפלה וצום

ב: וגם-אתם אם-תלכו אחרי הענוה וטהר לבב בארך-רוח ותפלה ותצומו בלב נדכה ישכן בקרבכם יי כי אהב הצנע לכת

ג: ובכל-אשר ישכן עליון אם-גם-קנאה תפל על-איש או שבי או רצח אלהים השוכן בו לא רק יוציאהו מרעה למען ענותו כי גם-ירוממהו ויפארהו כאשר עשה גם-אתי

ד: כי בכל-דרכיו יגבה איש אם-במעשים או בדברים או במחשבות

ה: ידעו אחי מה-אהבני אבי ואנכי לא התגאיתי בלבבי אף-כי נער הייתי ויראת יי היתה בלבבי כי ידעתי כי הכל יחלף

ו: ואנכי לא רוממתי נפשי לרעה ואכבד את-אחי ומיראתם החרשתי בעת מכרוני ולא הגדתי לישמעאלים כי בן-יעקב אנכי איש גדול וצדיק

עצה לאהבת אחים –
פרק יז
א: אתם ראיתם אפוא בני את-כל-אשר עניתי למען אשר לא אכלים את-אחי

ב: וגם-אתם אהבו איש את-רעהו ובארך-רוח הסתירו איש את-עון רעהו

ג: כי יי ישמח בחבר אחים ובחפץ לב-טוב אשר ירצה באהבה

ד: וכאשר באו אחי מצרימה ויכירו כי אנכי השיבותי להם את-הכסף ולא שנאתים ואנחמם

ה: ואחרי מות יעקב אבי עוד הוספתי לאהבה אותם וכל-אשר צוה עשיתי להם עד-בלי-די

ו: ולא נתתים להעצב אף על-מצער

ז: וכל-אשר היה בידי נתתי להם ובניהם היו בני ובני להם כעבדים ונפשם כנפשי ויגונם יגוני וכל-חלים חליי ועצתם עצתי

ח: ואנכי לא התרוממתי עליהם בגאוה בהדר תפארתי ואהי כאחד האחרונים.

קריאה בצוואת השבטים – נפתלי


קריאה בצוואת נפתלי.

חלק בינוני באורכו, כי מלבד עצת נפתלי, וכן אזכור מכירת יוסף וחטא ישראל באחרית הימים, בא כאן חלום של נפתלי, אך לא אביא אותו.
אביא רק שני פרקים – עצת נפתלי להתרחק מבצע, ופרק מקדים ובו משל יפה מאיברי אדם.

משל מאיברי אדם –
פרק ב
א: ואנכי הייתי קל ברגלי כאחת האילות ויועידני אבי לכל-בשורה וגם-ברכני להיות כאילה

ב: כי כאשר ידע היוצר את-הכלי כמה יכיל ולפיהו יביא חמר ככה יצר גם-יי את-הגויה בדמות הרוח ולפי כח הגוף יפח הרוח

ג: ולא יהי יתרון בינותם עד-לשלישית השערה כי במשקל ובמדה ובקו נוצר כל-יצור

ד: וכאשר ידע היוצר שרות כל-כלי למה יכשר ככה יודע יי כל-בשר את-הגבול אשר עדיו יתהלך בטוב ומתי יחל הרע

ה: כי אין יצור ואין מחשבה ויי לא ידעם כי את-כל-האדם ברא בצלמו

ו: ככח האדם כן פעלו כתבונתו כן מעשהו כאשר זמם כן-יבצע כלבו כן-פיו כעינו כן שנתו כנפשו כן דברו אם-בתורת יי ואם-במעשי בליעל

ז: וכאשר הבדל בין אור לחשך בין ראיה לשמיעה ככה הבדל גם בין-איש לרעהו ובין אשה לרעותה ואין אשר יאמר כי ידמו אחד לשני בפניהם או בדעתם

ח: כי כל פעל אלהים בסדר חמשת החושים בראש ואת-הצואר חבר עם-הראש ויתן עליו שער ליפי ולתפארת ולב להבין בטן להפריש קבה קנה לבריאות כבד לכעס מרה למרירות טחול לשחוק כליות לעצה ירכים לכח צלעות למשכב מתנים לעז וכאלה

ט: וככה בני יהיו כל-מעשיכם בסדר לטוב וליראה את-האלהים ואל תחפזו לעשות בגאוה וגם-לא דבר בלא עתו

י: כי כאשר יאמר לעין שמעי והיא לא תוכל כן לא-תוכלו להאיר מעשיכם אם בחשך תהיו

נגד הבצע –
פרק ג
א: ואתם אל-תמהרו להרע את-מעשיכם בתאות-בצע ולפתות את-נפשכם בדברי-שוא כי אם-תחרישו בטהר לבב תדעו להתחזק ברצון יי ולתעב רצון בליעל

ב: השמש והירח והכוכבים לא ישנו צבאם כן לא תמירו גם אתם את-תורת אלהים במשובת מעשיכם

ג: כי הגוים הלכו שולל ויעזבו את-יי וימירו את-דרכם ויכנעו לפני עץ ואבן ורוחות תעתועים

ד: לא-כן אתם בני אשר הכרתם ברקיע בארץ ובים ובכל-היצורים את-יי עושם לבל-תהיו כאנשי סדום אשר המירו את-דרכם

ה: ככה השחיתו גם-הנפילים את-דרכם אשר קללם יי בעת המבול וישם בגללם את-הארץ שממה מיושביה וכל-הצומח בה.

קריאה בצוואות השבטים – דן


קריאה בצוואת דן.
צוואת דן היא קצרה, אבל גם הפעם אביא שלושה פרקים מתוכה, פרקים רצופים, שהם נאום יפה נגד הכעס, ואין הרבה מה להעיר עליו.
גם בצוואה זו דן פותח בסיפור מכירת יוסף, ומסיים במרד ישראל באחרית הימים, עד שובם, אבל את הדברים האלה אנו כבר מכירים.

נגד הכעס –
פרק ב
א: ועתה בני הנה אנכי מת ואגיד לכם באמת אם-לא תשמרו מרוח הכזב והכעס ולא תאהבו אמת וארך-רוח אבד תאבדון

ב: כי עורון-עינים בקנאה אשר לא יתן את-איש לראות פניו באמת

ג: כי אם אב יהי או אם יתהלך אתם כאויב או אח יהי ולא ידעהו או נביא יי ולא ישמע אליו או צדיק ולא יראהו או רע ויתנכר אליו

ד: כי רוח הכעש יאחזהו ברשת תעתועים ויעור את-עיניו ובכזב יחשיך תבונתו ויראהו כל על-פי דרכו הוא

ה: ואל-מי יפנה את-עיניו הלא אל-אחיו בשנאת לבב למען קנא בו

פרק ג
א: כי הכעש ענין רע בני והוא את-הנשמה ירגיז

ב: ואת-הגוף יכניע ובנפש ישלט ויתן תעצומות לגו למען יעשה כל-רע

ג: ואם-הבשר יעשה כל-אלה תזכה גם-הנפש את-הנעשה כי לא תראה נכוחה

ד: ועל-כן איש כי יכעס ועז לו והיה-לו כח פי שלשה בכעסו הכח הראשון הוא חיל עוזריו הכח השני עשרו כי בו יפתה וברשע ינצח וכי יש-לו הכח השלישי הוא כח הטבע של הבשר בו יעשה רעה

ה: ואם-גם-יחלה הכועס והיה לו כח פי שנים בכעסו כי הכעס יעזר תמיד בעשות רשע

ו: והרוח הזה יהלך עם-רוח השקר לימין השטן למען יעשו מעשיהם בכזב ובכח אכזר

פרק ד
א: ועל-כן הכירו בני את-כח הכעש כי הבל הוא

ב: כי לראשונה בדברים יעורר ובמעשים יחזק את-אשר יכעס ובנזקים קשים יסעיר את-דעתו עד-אשר יעיר בכעס גדול את-נפשו

ג: ואם-ידבר איש קשות אליכם אל-תתעוררו לכעס ואם-יהללכם איש כי קדושים אתם אל-תתגאו ואל-תשתנו לא לשמח ולא למאס

ד: כי לראשונה ייטיב השמיע ויחדד את-דעתו לקבל עצת מזמות והיה כי יכעס האיש ויאמין כי צדק בכעסו

ה: וכי יאנה לכם נזק או כי תאבד לכם אבדה אל-תעצבו בני כי הרוח הוא יעורר אתכם להתאוות תאוה אל-הדבר האבוד למען תפלו בכעס על-ידי העצב

ו: וכי יאנה לכם נזק לרצונכם או לא לרצונכם אל-תדאגו כי הדאגה תוליד כעס וכזב

ז: כי רע הכעס עם השקר ושני פנים לו ושניהם יתחברו למען הרגיז לב

ח: וכי תסער הנפש תמיד וסר מעליה יי בליעל ימשל-בם.

קריאה בצוואת השבטים – זבולון


קריאה בצוואת זבולון.
הפעם ברשותכם אביא שלושה פרקים מתוך צוואה בינונית-בגודלה זו.
בתחילה זבולון מספר על מכירת יוסף, שאמנם השתתף בה, אך הצטער על כך, בעוד אחיו קנו בשכר המכירה נעליים. אולי זה מתקשר גם לפסוק – שמופיע בהפטרה של סיפור יוסף –

כֹּה אָמַר יְהוָה עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם.
עמוס ב, ו.

בכל אופן כאן הדבר מתקשר אף למנהג החליצה.
ומכאן זבולון מגיע אל עצתו העיקרית – לנהוג בחמלה.
ולבסוף, קטע יפה המלמד שצריך ראש אחד, הנהגה אחת מאוחדת, ולא פיצול בעם.

סיפור יוסף –
פרק ג
א: ובכסף שכרו לא היה לי חלק בני

ב: כי אם שמעון ודן וגד ובניהם ויקחו את-מחירו ויקנו נעלים להם ולנשיהם ולבניהם ויאמרו לא נאכלהו כי מחיר אחינו הוא

ג: כי אם-רמוס נרמסנו יען אשר אמר למלך עלינו ונראה מה-יהיו חלומותיו

ד: כי על-כן כתוב בספר חנוך כל-אשר לא יחפץ להקים זרע לאחיו וחלצו את-נעלו וירקו בפניו

ה: ואחי יוסף לא חפצו בחיי אחיהם ויי חלץ להם נעלם אשר נעלו בפני יוסף אחיהם

ו: כי כאשר ירדו מצרימה ויחלצו להם נערי יוסף את-נעליהם לפני השער וככה השתחוו לפני יוסף כחק למלך פרעה

ז: והמה לא רק השתחוו לפניו כי גם-ירקו עליהם אחרי אשר נפלו אפים לפניו ויכלמו לפני המצרים

ח: כי שמעו המצרים את-הרעה אשר עשו ליוסף

עצת החמלה –
פרק ה
א: ועתה בני הנני מצוכם אשר תשמרו את-מצות יי ותרחמו איש על-קרובו ותחוסו על-כל לא רק על-בני אדם כי אם גם-על-כל-חי אשר לא ידבר

ב: כי על-כן ברכני יי ובחלות כל-אחי אני לא נחליתי כי יודע יי מזמות כל-איש

ג: ועל-כן יכמרו רחמיכם כי כאשר יעשה איש לקרובו כן ישלם יי לו

ד: כי בני אחי חלו וימותו על-דבר יוסף כי לא רחמו בלבבם ובני נשמרו מכל חלי כאשר ידעתם

ה: ויהי כאשר היינו בארץ כנען על-חף הים ואצוד ציד ליעקב אבינו ורבים טבעו ואנכי נשארתי חי

אחדות –
פרק ט
א: ואתם דרשו היטב במים ודעו לכם אם-ישטפו לעבר אחד יגרפו אתם אבנים עצים ואדמה וכל-דבר אחר

ב: ואם-להרבה זרמים יחלקו ובלעה אותם האדמה ונמסו

ג: וגם-אתם אם-תתפרדו יהי לכם כן

ד: ועל-כן אל-תתפרדו לשני ראשים כי כל-אשר עשה יי ראש אחד לו ושתי כתפים שתי ידים ושתי רגלים ושאר האברים

ה: ואנכי ידעתי על-פי כתבי אבותי כי תתפרדו בישראל ותלכו אחרי שני מלכים ותעשו כל-תועבה

ו: ואויביכם יוליכו אתכם בשבי ותחיו ברעה בין הגוים ברב חלי ויגון

ז: ואחרי הדברים האלה תזכרו את-יי ותשובו והוא ישיב אתכם כי חנון ורחום הוא לא יפקד עון על-בני-איש כי בשר המה ורוחות התהו יתעום במעשיהם

ח: והיה אחרי-כן יאיר יי לכם אור צדקה ומרפא ורחמים בכנפיו והוא לבדו יגאל את-כל-שבי בני האדם מבליעל וכל-רוח תהו יהיה למרמס וישיב את-כל-העמים לקנא למענו והמקום אשר בו יבחר יי ירושלים שמו יקרא

ט: ועוד תכעיסהו ברב מעלליכם והוא ישליך אתכם מעל פניו עד-קץ העתים.

קריאה בצוואות השבטים – יששכר

קריאה בצוואת יששכר.
חלק קצר, בו מספר יששכר על מעשה הדודאים – שנקראים פה גם תפוחים – שממנו לדבריו הוא נולד. ועצתו – לנהוג בתום ביושר. וכן הוא אומר שהוא בחייו לא חטא.
גם הוא מספר שישראל יחטאו באחרית הימים, והפעם אביא גם חלק זה, מלבד עצתו העיקרית.
כמו כן הוא ממליץ על עבודת האדמה, שהיא מברכתו.

פרק ד
א: ועתה בני שמעו אלי והתהלכו בתם-לבבכם כי בו ראיתי את-כל-רצון יי

ב: איש תם לא-ישאף הון מאכלי-תאוה שונים לא יחמד בגד מחלצות לא ירצה

ג: ימים רבים לא-יקוה לחיות והוא רק לרצון יי יחכה

ד: ועל-כן כל-רוחות תעתועים לא-ימשלו בו כי לא-יואיל הבט אל-יפי הנשים למען אשר לא-יחלל נפשו בתהפוכות רע

ה: אין קנאה בעצותיו והכעש לא יעציב את-נפשו ולא יענה את-רוחו בתאוה נכזבה

ו: והוא בתמת-נפשו יתהלך וכל-דבר בישר לבבו יראה ויעצם עיניו מראות רע בחטאי העולם לבל-יראה בהפר איש את-מצות יי

ובאחרית –

פרק ו
א: ודעו לכם בני כי באחרית הימים יעזבו בניכם את-תמתם וידבקו באהבת-בצע לא-תדע שבעה ויעזבו צדק ויקרבו למזמה ויזניחו את-מצות יי וידבקו בבליעל

ב: והמה יעזבו את-עבודת האדמה ויתורו אחרי עצותיהם הרעות ויפוצו בין הגוים והיו עבדים לאויביהם

ג: ואתם הגידו כזאת לבניכם למען אשר אם-יחטאו ישובו מהרה אל-יי

ד: כי הוא רחום ויגאלם להשיבם אל-אדמתם.

שאלה בעניין מדורי הגיהנום של דנטה

שאלה בעניין מדורי הגיהנום של דנטה.
יש שאלה שהטרידה אותי ממזמן, אבל לא מצאתי לה תשובה. עכשיו קראתי ספר על דנטה בהוצאת האונ' המשודרת, שהזכירה לי אותה, אבל גם בו אין תשובה לה.
השאלה היא – מנין לקח דנטה את הרעיון למדורי גיהנום וגן עדן, שבעה או תשעה, אם לא הגה אותם בעצמו?
בבדיקת הביטוי 'שבעה מדורי גיהנום' נכתב שמקורו בתלמוד, המוקדם לדנטה, אבל לא בטוח שהכיר אותו. גם זכור לי מדרש המדבר על שבעה שמות לרקיע, ושוב כנראה דנטה לא הכיר אותו.
במסורת הנוצרית אני לא בקי. ובמוסלמית – גם שם מסופר על עלייתו של מוחמד לשמיים מירושלים בסיפור הידוע, והוא עובר שם דרך כמה מדורים.
אבל יותר מכל אלה – יש פירוט גדול של מדורי גיהנום וגן עדן בזוהר, שנכתב בשלהי המאה ה-13, ואילו דנטה כתב את יצירתו בתחילת המאה ה-14. אמנם הזוהר עוד לא תורגם אז, אלא לפי מה שאני קורא – רק במאה ה-16, אבל עדיין יתכן שדנטה שמע עליו בסביבתו. אלא שכמובן אי אפשר להוכיח דבר זה.
אם כך חוזרת השאלה – לפי מה שידוע, מנין שאב דנטה את הרעיון הזה שלו, או מנין התחיל לצמוח הרעיון הזה שלגיהנום ולגן עדן יש מדורים?

תשובת רחל אליאור, בניסוח העברה שלי –
רעיון שבעת היכלות גן עדן וגיהנום מצוי כבר בספרות ההיכלות, ועוד קודם לכן בספרות מגילות מדבר יהודה. ועוד, שיש לו יסוד מקראי בשמות השונים של הרקיע.

(את השאר יש לשאול את חוקרי דנטה)

קריאה בצוואות השבטים – יהודה


קריאה בצוואת יהודה.
צוואת יהודה אף היא ארוכה, שהרי מיהודה המלכות, ויש בה עניינים רבים. היא פותחת במעשי גבורה רבים שעשה יהודה, והוא אף מספר שנלחם בעשיו, שהיחסים עימו התערערו לאחר שנים רבות של שלום עם יעקב אחיו. וכן כאן באה גרסה נוספת למעשה תמר המסופר בתורה, אך למרות העניין שבו לא אביא אותו, אלא את עצתו של יהודה, והיא בעיקר כנגד היין. כי היין הכשיל אותו בנישואיו עם בת שוע, כפי שהוא מספר. והוא גם מדבר בהמשך נגד רדיפת הכסף, וגם נגד הזנות, ומסיים כמו כולם בחזון האחרית, כולל הגואל העתידי, אך גם מציין כי בני ישראל יעזבו את ה', ואז יחזרו אליו – ודבר זה מובא גם אצל האחרים, ולא ציינתי זאת.

פרק יד
א: ועתה בני אל-תשתו יין לשכרה כי הוא יסיר את-הלב מאחרי האמת ויעורר קנאה ותאוה ויטה את-העינים למעשי תעתועים

ב: כי היין כמשרת לרוח הזנות למלא תאות-נפש כי גם-שניהם יעקשו את-תבונת האדם

ג: כי אם-תשתה יין לשכרה הוא ירגיז את-רוחך במחשבות נתעבות אשר תתעינה לזנות ויחמם את-גוך לתאוה ואתה תעשה את-מעשה החטא ולא תבוש

ד: כן דרך השכור בני כי אשר ישתה לשכרה לא יבוש מאיש

ה: והנה גם-אנכי נתעיתי לבלתי הכלם מפני המון העיר כי לעיני-כל נטיתי אל-תמר ואחטא חטא גדול ואגל את-מכסה ערות בני

ו: וכאשר שתיתי יין לא הדרתי את-מצות אלהים ואקח אשה כנענית

ז: ועל-כן תבונה רבה דרושה לאיש השותה יין וזה יהיה שכל-שתית היין אשר ישתה איש כל-עוד יבוש

ח: והיה כי יעבר את-הגבול הזה ורוח-תעתועים תתקף את-נפשו ותשים דברי נבלה בפיו והוא יפשע ולא יבוש ויחשב כי טוב הוא.

על שדים ומלאכים בתנ"ך, ארבע ביקורות ספרים

על שדים ומלאכים בתנ"ך, ארבע ביקורות ספרים –
האל האחר, חגי דגן

https://hagaibooks.wordpress.com/2016/05/14/%d7%94%d7%90%d7%9c-%d7%94%d7%90%d7%97%d7%a8-%d7%9e%d7%90%d7%aa-%d7%97%d7%92%d7%99-%d7%93%d7%92%d7%9f/

שדים יהודיים, חגי דגן

https://hagaibooks.wordpress.com/2020/02/27/%d7%a9%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%a7%d7%98%d7%9c%d7%95%d7%92-%d7%9e%d7%95%d7%a2%d7%a8-%d7%9e%d7%90%d7%aa-%d7%97%d7%92%d7%99-%d7%93%d7%92%d7%9f/

מלאכים במקרא, אלכסנדר רופא

https://hagaibooks.wordpress.com/2015/12/30/%d7%9e%d7%9c%d7%90%d7%9b%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%9e%d7%a7%d7%a8%d7%90-%d7%9e%d7%90%d7%aa-%d7%90%d7%9c%d7%9b%d7%a1%d7%a0%d7%93%d7%a8-%d7%a8%d7%95%d7%a4%d7%90/

על טבע המלאכים, יאיר זקוביץ

https://hagaibooks.wordpress.com/2021/08/29/%d7%94%d7%a1%d7%a4%d7%a8-%d7%94%d7%a7%d7%98%d7%9f-%d7%a2%d7%9c-%d7%98%d7%91%d7%a2-%d7%94%d7%9e%d7%9c%d7%90%d7%9b%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%90%d7%99%d7%a8-%d7%96%d7%a7%d7%95%d7%91%d7%99%d7%a5/

קריאה בבן סירא טו


פרק טו – פותח שוב במעלת חוכמת התורה, ואז עובר לעניינים שונים. אעיר בקצרה על עיקרי הדברים.

ספר בן סירא במהדורת דוד כהנא, פרק ט"ו.
(א) כִּי יְרֵא יְהֹוָה יַעֲשֶׂה זֹאת, וְתוֹפֵשׂ תּוֹרָה יַדְרִיכֶנָּה.

(התורה מדריכה את ירא ה')

(ב) וְקִדְּמַתְהוּ כָאֵם, וּכְאֵשֶׁת נְעוּרִים תְּקַבְּלֶנּוּ.

(היא מקדמת פניו כמו אם וכמו אשת נעורים)

(ג) וְהֶאֱכִילַתְהוּ לֶחֶם שָׂכֶל, וּמֵי תְבוּנָה תַּשְׁקֶנּוּ.

(ד) וְנִשְׁעַן עָלֶיהָ וְלֹא יִמּוֹט, וּבָהּ יִבְטַח וְלֹא יֵבוֹשׁ.

(ה) וְרוֹמְמַתְהוּ מֵרֵעֵהוּ, וּבְתוֹךְ קָהָל תִּפְתַּח פִּיו.

(ו) שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמְצָא, וְשֵׂם עוֹלָם תּוֹרִישֶׁנּוּ.

(ז) לֹא יַדְרִיכוּהָ מְתֵי שָׁוְא, וְאַנְשֵׁי זָדוֹן לֹא יִרְאוּהָ.

(אבל היא נסתרת מאנשי זדון)

(ח) רְחוֹקָה הִיא מִלֵּצִים, וְאַנְשֵׁי כָזָב לֹא יִזְכְּרוּהָ.

(ט) לֹא נָאֲתָה תְהִלָּה בְּפִי רָשָׂע, כִּי לֹא מֵאֵל נֶחְלְקָה לּוֹ.

(תהילה אינה יפה מפי רשע)

(י) בְּפֶה חָכָם תֵּאָמֵר תְּהִלָּה, וּמשֵׁל בָּהּ יִלַמְּדֶנָּה.

(אלא מפי חכם)

(יא) אַל תֹּאמַר מֵאֵל פִּשְׁעִי, כִּי אֶת אֲשֶׁר שָׂנֵא לֹא עָשָה.

(פשע האדם לא בא מהאל)

(יב) פֶּן תֹּאמַר הוּא הִתְקִילָנִי, כִּי אֵין צֹרֶךְ בְּאַנְשֵׁי חָמָס.

(כי אין לו צורך באנשי חמס)

(יג) רָעָה וְתוֹעֵבָה שָׂנֵא יְהֹוָה, וְלֹא יְאַנֶּנָּה לִירֵאָיו.

(יד) אֱלֹהִים מִבְּרֵאשִׁית בָּרָא אָדָם, וַיְשִׁיתֵהוּ בְּיַד חוֹתְפוֹ, וַיִּתְּנֵהוּ בְּיַד יִצְרוֹ.

(אלוהים ברא את האדם שיהיה נתון ביד יצרו, שכמו חטף אותו)

(טו) אִם תַּחְפֹּץ תִּשְׁמֹר מִצְוָה, וְתָבִינָה לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ.

(אבל אם תרצה – תשמור מצווה ותעשה רצון ה')

(טז) אִם תַּאֲמִין בּוֹ / גַּם אַתָּה, תִּחְיֶה.

(*טז) מוּצָק לְפָנֶיךָ אֵשׁ וָמָיִם, בַּאֲשֶׁר תַּחְפֹּץ שְׁלַח יָדֶיךָ.

(יז) לִבְנֵי אָדָם חַיִּים וָמָוֶת, אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יִנָּתֵן לוֹ.

(בידי בני אדם לבחור בדרך החיים או בדרך המוות)

(יח) סָפְקָה חָכְמַת יְהֹוָה, אַמִּיץ גְּבוּרוֹת וְחוֹזֶה כֹל.

(יט) עֵינֵי אֵל יִרְאוּ מַעֲשָׂיו, וְהוּא יַכִּיר כָּל מִפְעַל אִישׁ.

(הבוחר בדרך החיים, אלוהים יברכו)

(כ) לֹא צִוָּה אֱנוֹשׁ לַחֲטֹא, וְלֹא הֶחֱלִים אַנְשֵׁי כָזָב.

(אלוהים לא ציווה לחטוא, ואינו מרפא אנשי כזב)

(*כ) וְלֹא מְרַחֵם עַל עֹשֶׂה שָׁוְא, וְעַל מְגַלֶּה סוֹד.