בן סירא כג.
תרגום בן זאב.
שוב, הדברים קלים, וכמעט לא צריך להעיר עליהם.
כאן בן סירא פותח במעין תפילה –

אל אבי ואדון חיי הצלה נפשי לבל אכשל במוצא שפתי

מי זה ישים שוט על הגיוני ושבט מוסר על לבי

מי יגל משגתי על פני בל אוסיף עוד לפשע

פן תרבינה אשמותי ומעותי תגדלנה ומחרפי ישישו ויגדילו עלי עקב

אלהי אבי ואדון חיי פלטני מרום עינים ולב פחז הרחק ממני

בל ישט לבי ביפת עין במחמדי זוללים וסובאים בל אפת ולא יהיה לי עז מצח

שמעו בנים תורת פי ושם לבו לדברי לא יבוש

בפיו ילכד רשע ואויל בלשונו יכשל

אל תתן פיך לשבועה ולשאת השם על שפתיך

מרבה להשבע לא ינקה מענש ולשון אלה לא תזכה מחט

(מחט – מחטא)

נמהר להשבע נמהר לחטוא ונגע לא ימוש מביתו

נשבע בשגגה חטא באחת נשבע ואשם כפלים ענשו

שומר פיו מאלה שומר נפשו מעול ובחטא לא יחלט

ואף לנבל פיך לא תאלף כי הוא עמל ואון

(לא תאלף – לא תלמד)

זכור אביך ואמך ולא תבוש לדבר בהם במושב גדולים

לא יקלו הורך בעיניך ונהמת כי מהם נודלת

מסכן פיו לנאצות לא יחכם כל ימיו ונפחז במאויי יצרו לא יאלף דעת

שתים הנה שנאה נפשי והשלוש תעל חמתי

(להלן ימנה שלושה דברים השנואים עליו)

גבר נפחז בזמה לא ינוח עד תלהטנו אשו

משחית דרכו ארצה לא יחדל עד אם כלה שביבו

בעל זמה כל בשר ינעם לו ולא יחדל עד אם יבצע מזמתו

(והוא ממשיך בחטא הבעל) –
בעל מחלל יצע ערשו ואמר בלבו אין מי רואני

קורת ביתי סתר לי וחומות היכלי תסכנה בעדי אין רואה עלי ומה ימנעני

ולא ידע כי עיני יי בהירות משמש ומחשכי מעשי אנוש נגלו לפניו

הן בטרם יהיו הכל צפוי לפניו אך כי אחרי היותם

(אך כי – אף כי – על אחת כמה וכמה שלאחר היות הדברים אלוהים יודע אותם)

ובטרם יבין פושע ילפת ברשעו ויגלה קלונו בקהל

(וגם בחטא האישה) –
ואף אשה בוגדת על בעלה ומזרים תלד בנים

על שלושה פשעיה סרה ממצות יי ברית בעלה הפרה ובנים זרים ילדה

היא תגלה חרפתה בקהל ועל פרי בטנה יפקד עונה

ילדיה לא יעשו שרש למטה וענפיה לא יתנו פני ממעל

שמה לקללה ישאר וחטאיה לא ימחו

למען דעת כל עמי הארץ ויבינו כל יושבי תבל כי אין טוב מיראת יי ולא נעים מנצור פקודיו

 בן סירא כב.
תרגום בן זאב.

שוב הפסוקים הם פשוטים מאוד, ויפים מאוד, ולכן כמעט לא אעיר עליהם.

אבן צחן באשפה איש עצל כל עובר ירחק מפניו

גלל צואה איש עצל מרימו יטרוף ידיו

בן מביש חרפת אב ובת אולת למכשל נולדה

אב ואם יקלו בבת פתיות ושנואה היא בעיני כל רואיה

(יקלו – יזלזלו, בבת פתיה)

שיר בבית אבל דבר בלא עתו מוסר ולקח בכל עת נכונים

מורה לב בער מדבק מכתישי חרס ומעורר נרדם משנתו

(המלמד את הבער חכמה הוא כמו מדביק שברי חרס ומעורר את הנרדם)

מאלף לסכל מאכיל לחם ללא רעב ואחרי כלותך ישאל מה הוא

(המלמד את הסכל הוא כמאכיל את מי שאינו רוצה לאכול. ומכאן עולה שגם הפסוק הקודם נדרש לשלילה – מדביק דברי החרס, שאי אפשר להדביקם)

בכׂה למת כי חדל חיים ועל סכל כי חדל דעת

אל תבכו למת כי בא שלום ינוח על משכבו בכו בכׂה לסכל כי יחיה חיי רעים

(נראה סותר את הפסוק הקודם, אבל לא ממש, כי העיקר הוא ההקבלה לבער, וכאן מוסיף – הבערות גרועה יותר, כי המת נח על משכבו בשלום)

למת יספדו שבעה ימים ועל סכל כל ימיו

אל תתן לאויל אמרי שפר ועם חזיר אל תאזל בדרך

(אל תאזל – אל תלך עימו בדרך)

הרחק מעליו פן יציק לך ולא יטנפך כאשר יתנפץ

הרחק מעליו וינוח לל ולא יכבידו דבריו עליך עבטיט

(לל – לך, כנראה. מכביד עליו עבטיט – מופיע בנביא)

מה כבד מעפרת ומה שמו סכל

חול מלח וברזל קלים לנשוא מסכל

בית חזקו אשיותיו אמצו מאסריו נכונים עמדיו לא יירא מסׂעה וסער לב נכון בעשתונותיו כל חרדה לא תזעזענו

(בעשתונותיו – במחשבותיו)

לב נכון במחשבתו כפיטורי צצים על קיר שיד

(כפיטורי ציצים – רבי יופי)

כצבת צמר בהר גבוה ורוח סערה לב סכל על כל צרה רוחו נשברה

(כצבת צמר – ?)

מחאת עין תדלף דמעה מחאת לב תוציא חמה

(מחאת – אולי מלשון מכה, לחיצה)

משליך צרור בצפרים יעט אותם גוער ברעהו מגרש אהבתו

שלוף חרב על רעו עוד יש תקוה לרצותו באמרי שפר

(כנראה – גם אם שלפת חרב על רעך, עדיין יש תקווה לרצותו בדיבור נעים)

גולה רז מכה בסתר ונכלי מרמה מבריחים רע באין השב

החזק ברעך לעת מטה ידו למען תגל בטובו

מצר בצרת רעהו גם בשמחתו יתערב לבו

אל תבוז רע כי דל הוא כי אין אדם מבלי לו רגע צולח

(אין לך אדם שאין לו שעה – אמרו חז"ל [ואנדי וורהול צמצם זאת לעשרים דקות של תהילה…])

לפני עלות הלהב תמרת עשן ולפני שפוף דם קלון

(קלון לאדם מוביל אותו לשפיכת דם)

אם מך רעך לא תגעלנו ומפניו בל תסתר

אם הפקיר לך רעך סודו בל תגלנו כי שומעך יזהר ממך וכדמן יחשבך

מי זה ישים משמר לפי וחותם על לשוני בל תהגה פי נבלה ולשוני בל יחתני

בן סירא כא
תרגום בן זאב.

כאן בעיקר ידבר על הדיבור הנכון. רוב הפסוקים פשוטים ומובנים, וכמעט לא צריך להעיר עליהם.

בני חטאת חדל בקש על העוברות וכֻפרו לך

(חדל לחטוא, בקש סליחה על העברות)

ברח לך מעון כמפני נחש אם תקרב אליו ישכך

שניה שני אריה נפש אדם חובלת

(שינייה של העבירה כשיני אריה)

חרבה חרב פיפיות אין מזור למכתה

עׂשק ועול ירוששו ויהרסו ארמון גאים

שועת עשוק מפה לאזן ולפני שופט הארץ תעלה

(האם כאן מקור הביטוי 'מפה לאוזן'?)

שונא תוכחת איש בליעל ואוהב מוסר ירא יי

איש מהתל נודע מרחוק וכל יודעיו יבדלו ממנו וינזרו

בונה ביתו בחיל זרים כונס אבנים לקברו

נטל חול על שכם זקן איש אויל בחברת נבונים

(האוויל מכביד)

רכסי רשע חבל קש נץ תקדח בו כֻלׂה יקד יקוד

ראש אׂרח רשע על משכית שש ואחריתו שוחה עמוקה

נוצר תורה שליט ביצרו וירא יי לא יחסר לו כל

לב חכם מעין נובע ומחשבתו מקור מים חיים

(השווה –
משלי יח ד: "מַיִם עֲמֻקִּים דִּבְרֵי פִי אִישׁ, נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה.")

לב כסיל סיר נקוב כל ימיו לא יאלף חכמה

(והכסיל להפך, מאבד מים)

משכיל מקשיב חכמה יהללנה ועליה יוסיף

כסיל שומע יהתל בה וישליכנה אחרי גוו

(בה – בחוכמה)

שיח רשעים כמשא בדרך ומלל צדיק נעים לאזן

בקהל עם פי חכם יבֻקש ולדבריו ישימו לב

(מקשיבים לחכם)

בית הרוס דברי כסיל ומדעו אמרים אין להם שחר

חכמה לסכל סוגר לידיו וסד לרגליו ולחכם חלי פז לראשו ואצעדה לזרועו

שחוק בער בקול גדול וחכם בנחת ישחק

פתי ירוץ פתאום בית רעו וגבר חכם מתנהל לאטו

אויל מציץ מפתח הבית פנימה ויקר רוח בחוץ יעמוד

מטה אזנו אחורי דלת רעהו אולת היא וכלימה ומשכיל יבין לאשורו

דברי פתי שיח סיג בלא דעת ובפלס משקל ידבר נבון

לב כסיל בפיו ופי משכיל בלבו

מחרף נבל רשע נפשו הוא מחרף

(כשנבל מחרף את הרשע, את עצמו הוא מחרף)

כבד על משכיל פתי כי לא ידע מה ידבר אתו

קריאה בבן סירא כ.
תרגום בן זאב.

כאן כמה רעיונות, אך אחד שווה הדגשה, והוא – צריך למצוא זמן נכון למתן מענה. ובדומה לכך נכתב –

שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב.
משלי טו, כג.

כמה מהפסוקים אני משאיר בלי התייחסות כי הם מובנים מעצמם, וכמה – כי הם לא מספיק מובנים. אך די לנו שנבין את המובנים – וזה נכון לכל פרקי הספר, בקריאה זו

נקרא –
הוכח לץ לא טוב ולהלל איש לא לו תהלה

('אל תוכח לץ פן ישנאך' – משלי, ואל תהלל איש שלא מגיעה לו תהילה)

מוכיח בלא עתו לו החריש חכם יחשב

(יש זמן לתוכחה)

טוב הוכח עמיתו בפיו מנשוא שנאתו בלבבו

('לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכיח תוכיח את עמיתך' – בתורה)

מודה חטאיו מלבו מציל מכניעה נשפו

שופט מעול משפט סריס מענה נערה אשר הפקדה אתו

(שופט המעוול במשפט הוא כמו סריס, שומר נשים, אשר מענה את הנערה עליה הופקד)

יש מחריש חכם יחשב ומרבה דברים ישנא

('חושך שפתיו משכיל' – משלי)

יש מחריש כי אין בפיו מענה ויש עוצר מענהו לעתו

(אבל – יש שותק כי אין לו מה לענות, ויש מי שעוצר מענהו ומחכה לזמן הנכון)

נכון מחריש ונוצר עתו ופתי נמהר בדבריו ולא יחיל

(הנבון שותק ומחכה לרגע הנכון, והפתי נמהר בדבריו ולא יפחד)

נטל כבד מרבה כיָבים ומרים נפשו קלון אחריתו

(כמו שנטל כבד מביא פצעים, כך הגאוותן סופו לנחול קלון)

משליך אבן מפריח צפֳרים ודברי נרגן מפריד רעים

(משל יפה על הנרגן)

הופך במוסר לבו פורק עׂל מנפשו

יש נזק נהפך למשכרת ומשכרת תהפך למחסור

יש קונה דבר במחיר מעט ואחר ישלם שבעתים

מתת כסיל לא תרצה כי עיניו על גמול שבעתים תצפינה

מעט יתן ורב מחסד וכדורך בגת יקרא בקול גדול

(הכסיל יתן מעט ויעשה מזה רעש גדול)

היום נׂשה ומחר נׂגש וכל נדבתו קלון וחרפה

במתק שפתים יתן נדיב ייטיב וקולו בל ישמע

(ואילו הנדיב נותן בשקט)

אמר סכל חסרתי רעים ואין גומל על טובתי

גם אוכלי לחמי דורשי הותי עד מה תרבה חרפתו

מוקש רגל קטׂן מוקשו ומוקש לשון יחבל נפשו

מים על אבן חלק לשון כסיל בין נבונים

מאכל תפל בלי מלח דבֵּר דבר בלא עִתה

(לדבר שלא בזמן – דבר תפל)

דבר חכמה בפי סכל נשחתה כי בלא עִתה ידבר

גם בהגות פי כסיל תבונה סר טעמה כי משפטה יסלף

יש ברישו ימנא מחטׂא ומך ערכו נִצל מנסיונות

יש אובד מפני בשתו ומכלימת פניו ישחת

יש מבטיח מפני חרפה וקנה לו שונא חנם

אין רע כאיש כזב ושניהם ילבשו בׂשת

אחרית פי מארה בבוז ובחרפה יאבד

פי חכם תצליח דרכו ופׂעל משכיל לפני גדולים ינחנו

נר נירו ירבה אלמתו ונשוא חן בעיני שליט ייטיב עול

מׂהר ומתן מכסה לעינים ורסן לשפתיים להשבית מוסר

חכמה נסתרה ואוצר טמון מה יועילו גם שניהם

(אין תועלת בחוכמה כאשר לא מגלים אותה)

טוב יתחבא האויל באולתו ואל חכם בחכמתו

(מוטב שהאוויל יסתיר את איוולתו, ולא החכם את חוכמתו. אבל קודם אמר מה שנראה כדברים הפוכים לזאת).

קריאה בבן סירא יט.
שוב בתרגום בן זאב, כי מהדורת דוד כהנא חסרה.

לא ללכת אחר תענוגות –
בני אחרי משאלות לבך לא תלך ומתשוקתך חדל

כי אם אפוא כל מאוייך תמלא לחרפת אויבך תהיה

לא תפנק במעדנים לבך פן חיש קל תורש

אל תשת ידך עם מערכי ארוחות פן תדל ומאום בכיסך אין

נושים בך יפגעו בגדך חבולות וכליך בעבוט וקלונך יֻצא לרבים

פועל סובא לא יעשיר ואוהב בשר יתרושש

יין ואשה מהכלים לב ורועי זונות יאבד

(יין ונשים מכלימים או מכלים את הלב)

ועוד עניינים, ובעיקר בענייני שמועות ודיבורים –
נפש עזה תדיח בעליה ונמהר להאמין חסר לב ורבה רעתו

שמח לאיד קרוב שברו ושׁׂנה דבר חסר דעת

(במשלי – 'שונה בדבר מפריד אלוף'. הוראתו כנראה – משנה את דברו)

אל תשנה דבר ולא יחסדך איש

(במשלי – 'פן יחסדך שומע', במובן שלילי)

עם אוהב ועם שונא לא תרבה דברים ואם לא יחשב לך עון החרש

(מוטב להמעיט בדברים)

לא תוציא מפיך כל אשר ידע לבך

(השווה –
בְּלֵב נָבוֹן תָּנוּחַ חָכְמָה וּבְקֶרֶב כְּסִילִים תִּוָּדֵעַ.
משלי יד, לג)

מסדר בית שכנך לא תספר ולא תתחקה על דרכו

(אל תספר דברים על שכנך)

כי שומעך ישים דברך אל לבו ואחר גבך בוז יבוז לך

שמעת דבר בלבך ימות הרגיע כי בטנך ממנו לא תבקע

(מה ששמעת לא יהרוג אותך, כנראה)

אויל עֻבר שמועה יחבל לו כחבלי אשה הרבה מעולהּ

(אבל האוויל נחבל מהשמועה, כנראה)

חץ תקוע בירך שמועה בלב סכל

הוכח את עמיתך אולי לא דִבר ואם דִבר אל ישנה

הוכח את עמיתך כי הולכי רכיל רבים ואל יאמין לבך לכל דבר

יש חוטא ולא מלבו ומעות ולא מדעתו

(יש חוטא שוגג)

הוכח לרש ואחר תענש ובקצפך אל תבהל

ומענייני החוכמה –
תורת אל חכמה ויראת יי תבונה נוצר אלה משכיל

אין חכמה במזמות רשע ולא שכל בנכלי מרמה

יש ערום לעולל עלילות ברשע בער ונקי חטא

יש נבער מדעת בלי חטא ורב מדע וחוטא

טוב מעט תבונה ותם לבב ממדע רב ורשע

ועוד דברים על חזות מטעה –
יש מתראה מך מטה ראשו ורוח נשברה ולבו מלא נכלים

(מתראה – מראה עצמו עני ומדוכדך, אבל בעצם נוכל)

מטה פניו מכניע רוחו ובמקום לא נודע ישר יִקרא

והוא באפס כח יעצור רשעו וימצֵא לא יבאיש ויחפיר

בחזות אפים נודע גבר ומראה עיניו על מחשבתו יענה

מראהו ולבושו יוכיחו על מעשיו צחקו והלוכו יעידו מה משפטו

(אדם ניכר במראהו ובלבושו, בצחוקו ואופן הילוכו)

קריאה בבן סירא יח.
גם את הפרק הזה אביא בתרגום בן זאב , כי מהדורת דוד כהנא חלקית.
כאן הוא מדבר על כיצד יש לתת, על מחשבה לפני מעשה, ועל עניינים שונים.

הלכות מתן –
בני אם תיטיב בל תבזה ואם תתן לא תרע עיניך

(תתן בעין טובה, בלי לבזות את המקבל)

טוב אשר לא תתן משתתן ותָחֵת בגערה

כצנת מטר עלי חׂרב ואמרים רכים עלי מתת

(כמו מי גשם קרים על מקום יבש, כך דיבור רך המלווה למתן)

יא אפו אמרי נׂעם טובים ממתן ונאמן רוחו יחונן בשניהם

אויל מתחסד לפני נדבתו ומתת רשע מכלה עינים

(האוויל מציג עצמו כחסיד לפני שהוא נותן, והרשע משהה נתינתו עד שהעיניים כלות)

נדבת פיו רבה ומתת ידהו מעט מזער

(מדבר הרבה, אבל נותן מעט)

פושק שפתיו בהמון ולעת יתן אין כל מאומה

וממשיך בעניינים שונים, ובעיקר על מחשבה מראש –
עד לא תדבר התבונן ולמד טרם תלַמד

(קודם תלמד בעצמך, ואז תלמד אחרים)

עד בוא צרה בקש עזר וטרם תחלה בקש מרפא

(הקדם רפואה למכה)

הִוָכח טרם תוכיח והשפט טרם תשפוט

עד בוא צוקה התפלל ולעת רעה תמצה מענה

עד לא כשלת התחנן ועד לא תחטא תן צדקה

(שוב, עד לא – עוד לפני, עוד לפני שתיכשל בקש עזרה וכו')

לא תתמהמה לעששות חובך ולא תאחר לשוב עד שכבך על ערש דוי בעוד חילך לחטא תיטיב דרכך

(אל תאחר לעשות תשובה ולעשות טוב)

לא תשים מועד לשוב זכור כי המות לא יאחר

(אל תקבע זמן בעתיד שבו תשוב, כי אינך יודע מתי תמות)

עד לא נדרת בין נדרך ולא תהיה כמנסה את יי

אל תוסיף חטא על חטאה כי בראשונה לא נקית

זכור כי רׂגז אחרית כל חטא ובעת צרה לא ישוב אפו ממך

(סופו של כל חטא – רוגז)

זכור רעבון בימי שובע ועׂני בימי עׂשר

מבקר לערב מהפך עִתֶּךָ וביד יי אין מעצור

וגבר חכם יצף מלפנים וביום צרה לא יירא

(החכם מתכונן מראש)

נאוה לנבון אלף חכמה ויורעיה יפיקו משלי דעת

אוהב לקח יחכם ועד קצו יד משלי תבונה אמרי דעת ואלפי נפש

קריאה בבן סירא יז.
פרק זה מתחיל ממעשה בראשית ואז מתאר את אופי האל, וממש כמעט כל עיקרי האמונה מצויים בו.

פרק זה חסר במהדורת דוד כהנא, לכן אביאו בתרגום בן זאב, מתוך ויקיטקסט –

אלהים ברא את האדם מעפר וישבהו לעפר

מספר ימים חלק לו וימשילהו בכל

וילבש אותם חכמה וגבורה ועטרם במורא

והִטִּל חתיתם על כל בשר על כל חי ועל כל עוף

בחכמה ועצה מִלא לבם טוב ורע אִלף למו

(אילף – לימד)

פה ולשון עין ואזן ברא להם ולב מבין חלק למו

לראות גבורת פעלותיו ולהשכיל נפלאותיו

לשים יראתו עליהם ואת שם קדשו יהללו

בריתו שם בהם וחקי חיים הורה למו

ברית עולם כרת אתם ומשפטיו הודיעם

עין בעין ראו יקר תפארתו ודברת קדשו באזנם שמעו

(התגלה)

לאמר השמרו לכם ולא תסורו ופקד גבר על עמיתו

ארחותם לפניו נגלו ולא יעברו מנגד עיניו

(משגיח)

לכל העמים הקים מלך וישראל מנת אלהים

(ישראל הוא חלק אלוהים)

כל מעשיהם נגלו לפניו כשמש וכל מחשותם לו נודעו

לא נעלמה רעתם ממנו ואשמתם כתובה לפניו

ישמור כחותם צדקת אדם וישרו כבבת עין

אז יחשוף ידו לגמול ואשמם בראשם ישיב

(נותן שכר ועונש)

אפס לשבים יתן יד והממהרים לרע יאבדו

שובו אל יי ותשובון פן תאבדו

(רעיון התשובה)

שובו מחטאתכם ואל תרגזו

כי מה חפץ לאל במתי אובד כי אם חי חי יודנו

מה שגיא רחמי אל נושא עון שבים

(מה שגיא – מה גבהו)

כי לא כבן אדם אל ולא כעצת בני בשר עצתו

(אלוהים הוא אינו אדם, רעיון מהתנ"ך)

מה יזכה אנוש והוא בן תמותה

(אדם אינו יכול לצאת זכאי, רעיון מהתנ"ך)

מה בהיר משמש וחשך ישפנו אף כי יצר אנוש בשר ודם

(הכול גלוי לעיניו)

כל חילי מרום ידין אל ואף כי בני בשר עפר ואפר

(דן את המלאכים, ובוודאי שאת בני האדם)

מי יכׂל למלל עלילותיו או מי יספר גבורותיו

תבל ומלאהּ יחדיו תבולנה ויי לבדו חי ולנצח

(נצחי)

זך וישר יי ואפס בלעדו וכל מעשיו תמים יחדיו

הוא ערך מעשיו במשטר סדרים ובדברו כלם יעמׂדו

(מקיים את העולם בסדרו)

עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע מה לב אנוש כי יכילם

בהשלים אנוש מה חסרונו ומה יתרונו מה טובתו ומה רעתו

(אדם הוא כלום לעומתו)

וצבא אנוש אם רבו ימיו מאה שנה כטפה מן הים וכגרגיר מן החול

ואלף שנים באין כיום אחד מחיי עולם

על כן האריך להם רוחו ושפך רחמיו עליהם

(ארך אפיים ורחום)

כי ידע מה אחריתם על כן הִרבה לסלוח

רחמי אנוש על שאר בשרו ורחמי יי על כל מעשיו

(אדם מרחם על קרוביו, ואלוהים מרחם על הכול)

מורה ומיסר מאלף ומוכיח אותם כרועה נאמן ינהל עדרו

אשרי אדם קוה לרחמיו ואיש משפטו ישא

פרק טז, ובו בתחילה אומר שאין לקנא ברשעים, כי דינם יבוא, ומסיים בהשקפה כללית על השגחת אלוהים בעולם.

ספר בן סירא במהדורת דוד כהנא, פרק ט"ז.
אל תקנה ברשעים –
(א) אַל תִּתְאַוֶּה תֹּאַר נַעֲרֵי שָׁוְא, וְאַל תִּשְׂמַח בִּבְנֵי עַוְלָה.

(אל תקנא ברשעים)

(ב) וְגַם אִם פָּרוּ אַל תָּבֻעַ בָּם, אִם אֵין אִתָּם יִרְאַת יְהֹוָה.

(גם אם הם פרים ורבים ומצליחים)

(ג) אַל תַּאֲמִין בְּחַיֵּיהֶם, וְאַל תִּבְטַח בְּעִקְבוֹתָם.

(*ג) כִּי לֹא תִהְיֶה לָהֶם, אַחֲרִית טוֹבָה.

('נר רשעים ידעך', כאמור בתהילים)

(*ג) כִּי טוֹב אֶחָד עוֹשֶׂה רָצוֹן, מֵאָלֶף, וּמוֹת עֲרִירִי, מִמִּי שֶׁהָיוּ לוֹ, בָּנִים רַבִּים בְּעַוְלָה, וּמֵאַחֲרִית זָדוֹן.

(טוב צדיק אחד מאלף רשעים, וטוב צדיק ערירי ממי שהיו לו הרבה בנים, אבל התנהג בעוולה)

(ד) מֵאֶחַד עֲרִירִי יְרֵא יְהֹוָה תֵּשֵׁב עִיר, וּמִמִּשְׁפַּחַת בֹּגְדִים תֶּחֱרָב.

(עיר נבנית מאחד ערירי כזה, אבל מהרשעים היא נחרבת)

(ה) רַבּוֹת כָּאֵלֶּה רַאֲתָה עֵינִי, וְעַצֻּמוֹת כָּאֵלֶּה שָׂמְעָה אָזְנִי.

(ו) בַּעֲדַת רְשָׁעִים יוֹקֶדֶת אֵשׁ, וּבְגוֹי חָנֵף נִצְּתָה חֵמָה.

(ז) אֲשֶׁר לֹא נָשָׁא לֲנְסִיכֵי קֶדֶם, הַמּוֹרִים עוֹלָם בִּגְבוּרָתָם.

(ח) וְלֹא חָמַל עַל מְגוּרֵי לוֹט, הַמִּתְעַבְּרִים בְּגַאֲוָתָם.

(כאן הוא מזכיר את מקום מגורי לוט, סדום, שחטאו ונענשו)

(ט) וְלֹא חָמַל עַל גוֹי חֶרֶם, הַנּדוֹשִׁים בַּעֲוֹנָם.

(גוי חרם – כנראה עמלק, המוחרם, שגם כן נענשו)

(י) כֵּן שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי, הַנֶּאֱסָפִים בִּזְדוֹן לִבָּם.

(יא) וְאַף כִּי אֶחַד מַקְשֶׁה עֹרֶף, תֵּמַהּ זֶה אִם יִנָּקֶה.

(גם אחד שחוטא ייענש)

(*יא) כִּי רַחֲמִים וְאַף עִמּוֹ וְנוֹשֵׂא וְסוֹלֵחַ, וְעַל רְשָׁעִים יַנִּיחַ רָגְזוֹ.

(אלוהים סולח, אך את הרשעים יעניש)

(יב) כְּרָב רַחֲמָיו כֵּן תּוֹכַחְתּוֹ, אִישׁ כְּמִפְעָלָיו יִשְׁפֹּט.

(יג) לֹא יִמָּלֵט בְּגָזֵל עַוָּל, וְלֹא יַשְׁבִּית תַּאֲוַת צַדִּיק לְעוֹלָם.

(יד) כָּל הָעֹשֶׁה צְדָקָה, יִשׁ לוֹ שָׂכָר.

(טו) יְהֹוָה הִקְשָׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה, אֲשֶׁר לֹא יְדָעוֹ, שֶׁמַעֲשָׂיו מְגֻלִּין תַּחַת הַשָּׁמַיִם.

(מזכיר גם את חטא פרעה ועונשו)

(טז) רַחֲמָיו יֵרָאוּ לְכָל בִּרְיוֹתָיו, וְאוֹרוֹ וְשִׁבְחוֹ חָלַק לִבְנֵי אָדָם.

השגחת האל –
(יז) אַל תֹּאמַר מֵאֵל נִסְתַּרְתִּי, וּבַמָּרוֹם מִי יִזְכְּרֵנִי.

(אל תאמר שאלוהים לא רואה אותך)

(*יז) בְּעַם כָּבֵד לֹא אִוָּדֵעַ, וּמַה נַפְשִׁי, כְּקַצּוֹת רוּחוֹת כּלָ בּנֵי אָדָם.

(אל תאמר – בתוך עם רב לא ישימו לב אליי)

(יח) הֵן הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם, וּתְהוֹם וָאָרֶץ.

(*יח) בְּרִדְתּוֹ עֲלֵיהֶם עוֹמְדִים, בְּפָקְדוֹ כֵּן יִרְגְּשׁוּ.

(הן דין אלוהים משפיע על כל הבריאה)

(יט) אַף קִצְבֵי הָרִים וִיסוֹדֵי תֵבֵל, בְּהַבִּיטוֹ אֲלֵיהֶם רַעַשׁ יִרְעָשׁוּ.

(כ) גַּם עָלַי לֹא יָשִׂים לֵב, וּבִדְרָכַי מִי יִתְבּוֹנָן.

(מאמר פותח שיתבאר להלן. מי שאומר שאלוהים לא משגיח עליו)

(כא) אִם חָטָאתִי לֹא תִרְאֵנִי עָיִן, אוֹ אִם אֲכַזֵב, בְּכָל סֵתֶר מִי יוֹדֵעַ.

(כב) מָה מַעֲשֶׂה צֶדֶק מִי יַגִּידֶנּוּ, וְתִקְוַת מָּה כִי אָצוּק חוֹק.

(כג) חַסְרֵי לֵב יָבִינוּ אֵלֶּה, וְגֶבֶר פּוֹתֶה יַחְשֹׁב זֹאת.

(האומר זאת הוא חסר לב ופתי)

(כד) שִׁמְעוּ אֵלַי וּקְחוּ שִׂכְלִי, וְעַל דְבָרַי שִׂימוּ לֵב.

(כה) אַבִּיעָה בְמִשְׁקָל רוּחִי, וּבְהַצְנֵעַ אֲחַוֶּה דֵעִי.

(כו) כִּבְרֹא אֵל מַעֲשָׂיו מֵרֹאשׁ, עַל חַיֵּיהֶם [חָלָק מִשְׁטָרָם].

(כשם שאלוהים ברא את העולם, כך הוא גם אחראי למשטרו)

קריאה בצוואת בנימין.
צוואת בנימין בינונית באורכה, ובה סיכום דברים יפה. גם היא פותחת בסיפור מכירת יוסף, הפעם מנקודת ראותו של בנימין, שלא היה שותף לה, וממנה לומד בנימין הנחייה כללית ללכת בדרך הטוב. וגם היא מסתיימת בחזון האחרית.
אביא שלושה פרקים מתוכה, שהם נאום יפה על הדבקות בדרך הטוב. ונשים לב כי בנימין מורה כי יש לחמול גם על החוטאים והרעים, כדרך הנצרות. הספר נכתב במאה השנייה או הראשונה לפני הספירה, אך יש בו תוספות נוצריות (לא חקרתי מספיק, על כן איני יכול לומר אילו הן התוספות. הנה לכם נושא להעמקה, ותוכלו לשתף כאן את הממצאים).

דרך הטוב –
פרק ג
א: ועתה בני אהבו גם-אתם את-יי אלהי השמים והארץ ושמרו מצותיו ולכו בדרכי יוסף האיש הטוב והקדוש

ב: ומחשבותיכם תהיינה לטובה כאשר ידעתם גם-אותי כי כל-איש אשר מחשבותיו נכחות יראה הכל ישר לפניו

ג: יראו את-יי ואהבו את-רעיכם ואם-יבקשו רוחות בליעל להציק לכם בכל-צרה רעה לא ימשלו בכם כאשר לא משלו גם ביוסף אחי

ד: מה-רבו האנשים אשר בקשו את-נפשו ויי הגן עליו כי כל-ירא יי ואוהב רעהו לא יכהו רוח בליעל כי יי מגן לו

ה: וגם-מזמת אנשים וחיות לא תוכל למשל-בו כי יי בעזרו עקב האהבה אשר אהב את-רעהו

ו: ויוסף בקש מאבינו כי יתפלל אל-יי בעד אחיו למען לא יחשב יי להם לעון את אשר עשו לו רע

ז: וככה קרא יעקב הבן יקיר לי יוסף נצחת את-רחמי יעקב אביך

ח: ויחבק-לו וינשק-לו כשעתים

פרק ד
א: אתם ראיתם בני את-אחרית האיש הטוב יוסף לכו במחשבה טובה בדרכי רחמיו למען תשאו גם-אתם זרי תהלה

ב: כי איש טוב לא תחשכנה עיניו כי ירחם על-כל ואם חטאים הם

(ואם – וגם אם)

ג: ואם גם-הם יחרשו עליו רעה עושה טוב ינצח רע כי אלהים מגן לו ואת-צדיקים כנפשו יאהב

ד: וכי יתפאר לא יתחר בו איש וכי יעשר לא יקנא בו גבור כי יהי ישבחהו את-צנוע יאהב על-דל ירחם על-חולה יחוס ואת-יי יהלל

ה: לירא יי מגן הוא לאוהב אלהים יעזר למתעב עליון יוכיח וישיבהו מדרכו ואשר חסד רוח טוב שפוך עליו אותו יאהב כנפשו

פרק ה
א: ועל-כן בני אם מחשבותיכם תהיינה טובות גם-מרעים ישלימו לכם והוללים יבושו מפניכם וישובו לטוב ואנשי-בצע לא רק ישובו מתאותם כי גם-נתן יתנו את-חילם לאשר בצרה

ב: ואם-תעשו טוב גם-הרוחות הטמאים ינוסו מפניכם וחית השדה תירא מכם

ג: כי המקום אשר בו יכבד איש מעשים טובים ועל-דעתו יגיה אור גם-החשך ינוס משם

ד: כי אם-עזות יענה איש לאיש קדוש והתנחם כי יחונן צדיק את-המגדף ויחריש

(הצדיק מחריש למגדפיו)

ה: ואם יבגד איש בצדיק והתפלל בעדו הצדיק כי אם גם-לרגע קט ידכא עוד מעט ישגא זהרו ויופיע כאשר היה גם-יוסף אחי.

קריאה בצוואת אשר.

זה חלק קצר, ובו אשר מדבר על כך שישנם שני יצרים, טוב ורע, אך יש אנשים שעושים חלק טוב וחלק רע, ואלו הם החנפים והצבועים, שמדרכם יש להתרחק.
לבסוף, גם הוא מדבר על חטא ישראל באחרית הימים ועל תשובתם.
אביא את שלושת הפרקים הראשונים, אף כי גם בהמשך יש דברים מעניינים, בהם מתייחס גד לדברי קהלת, כי העולם נברא 'זה לעומת זה'.

שני יצרים באדם –
פרק א
א: העתקת צואת אשר אשר צוה לבניו בשנת חמש ועשרים ומאה לחייו

ב: וידבר אליהם והוא בריא ויאמר שמעו בני אשר אל-אביכם וכל-הישר בעיני אלהים אראכם

ג: שתי דרכים נתן אלהים לבני האדם ושני יצרים ושני מפעלים שני פנים ושני קצות

ד: ועל-כן הכל שנים שנים הם זה לעמת זה

ה: כי שתי דרכים הן הטוב והרע ובלבנו שני היצרים המבדילים בינותם

ו: וכי תרצה הנפש בטוב כל-מעשיה בצדק תעשה ואם-תחטא מיד תשוב

ז: כי אם-תחשב על-דבר הצדק ותזרה הלאה את-הרע תרמס מהר את-הרשע ותשרש את-החטא

ח: וכי תכנע הנפש לפני היצר הרע את-כל-מעשיה ברשע תעשה ותגרש את-הטוב ותדבר ברע ובליעל ישלט-בה ואם-גם-תעשה את-הטוב לרע יהפך

ט: כי אם-תחל לעשות-טוב והיו תוצאות מעשיה רשע כי אוצר היצר רוח רשע תמלא

מיני הצביעות –
פרק ב
א: והנפש אשר תאמר להשליט את-הטוב על-הרע והיה סוף מעשיה גם-דרך הרע

ב: ויש איש אשר לא ירחם על-עבדיו אשר שרתו לפניו ברע גם-זה שני פנים לו אבל הכל רשע

ג: ויש איש אשר אהב עושה רע עד-כי יחפץ למות למענו ברע וגלוי הוא שני פנים לדבר הזה והכל ענין רע

ד: כי אם-גם אהבה היא אבל רעה היא בכסותה על-רשע ועל-כן הדבר הזה שמו טוב הוא וסוף מעשיו לרע יוביל

ה: ויש אשר יגנב ירשיע יגזל ויחמס ועל-דל ירחם גם-לזה שני פנים והכל רע

ו: כל-אשר יחמס את-רעהו יכעיס אלהים וישבע לשוא באל עליון ועל-העני ירחם את-יי נותן התורה יתעב ויכעיס ואביון יחיה

ז: את-נפשו יטנף ואת-גוו יפנק רבים יהרג ועל-מעט יחמל גם-לזה שני פנים והכל ענין רע

ח: ויש אשר ינאף ויזנה ומכל-אכל ינזר ויצום ויעשה עול ובחיל עשרו יחמס רבים וברב רשעו הוא גם-מצות יעשה גם-לזה שני פנים והכל רע-הוא

ט: וכל-אלה כחזירים וכארנבות הם כי גם-אלה טהורים למחצה המה ובאמת טמאים הם

י: וכאלה דבר אלהים גם-על-לוחות החקות

רק בטוב תדבקו –
פרק ג
א: ואתם בני אל תהיו כמוהם בעלי שני פנים לטוב ולרע כי רק בטוב תדבקו למען ישכן-בו אלהים ובני אדם ידרשהו

ב: נוסו לכם מפני הרע והכריחו את-היצר הרע במעשיכם הטובים כי אלה אשר שני פנים להם לא יעבדו את-יי ויעבדו את-תאותיהם למען ימצאו-חן בעיני בליעל ובעיני האנשים הדומים להם

*

ואביא בכל זאת את ההתייחסות הברורה לקהלת –

פרק ה
א: ראו בני איך שנים בכל המה זה לעמת זה והאחד בשני יסתר בצע בעשר שכרון בטוב לב עצב בשמחה והוללות בחיי האשות

ב: אחרי החיים מות יבא אחרי כבוד קלון אחרי היום הלילה וחשך אחרי אור וכל-אלה תחת שלטון היום המה והצדק תחת שלטון החיים והרשע תחת המות ועל-כן יחכו למות חיי עולם

ג: לא יוכל איש לקרא לאמת כזב ולצדק רשע כי כל-אמת תחת האור הוא כמו כל-נברא תחת אלהים

ד: בכל-אלה נסיתי אני בימי חיי ולא סרתי מאחרי אמת יי ואת-חקי עליון חקרתי כי בכל-כחי הלכתי בישרי אחרי הטוב.