עוד לפרשת נח –
כאן מצוי פסוק יסודי מאוד וידוע מאוד אודות טבעו של האדם, שמצטרף לפסוקים אחרים בתנ"ך –
וַיָּרַח יְהוָה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי.
בראשית ח, כא.
וכן –
כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא.
קהלת ז, כ.
או בתפילת שלמה בעת ייסוד המקדש –
כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱטָא וְאָנַפְתָּ בָם וּנְתַתָּם לִפְנֵי אוֹיֵב וְשָׁבוּם שֹׁבֵיהֶם אֶל אֶרֶץ הָאוֹיֵב רְחוֹקָה אוֹ קְרוֹבָה.
מלכים א, ח, מו.
וכן –
הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי.
תהילים, נא, ז.
על פסוקים אלה מייסדים הנוצרים את כל תיאולוגיית החטא שלהם, לפיה האדם נולד חוטא ורק החסד האלוהי יכול להושיעו.
ובאמת, לאנשים יש 'יצר הרע', זה ברור. אך האם אין להם גם 'יצר טוב'?
בעניין הזה די רק להביט בעוד היקרות של המילה 'יצר', כזו שפחות מוכרת –
וְאַתָּה שְׁלֹמֹה בְנִי דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה כִּי כָל לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ יְהוָה וְכָל יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין אִם תִּדְרְשֶׁנּוּ יִמָּצֵא לָךְ וְאִם תַּעַזְבֶנּוּ יַזְנִיחֲךָ לָעַד.
דברי הימים א, כח, ט.
כאן יצר מקושר למחשבה, וכן מפורש בקונקורדנציה. ומצודות מפרש – פעולה. אם כך ואם כך, ברור לפי הפסוק שהבחירה היא בידי האדם.
וכך גם קראנו בפרשה הקודמת, בראשית, בדברים שנאמרו לקין –
הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ.
בראשית ד, ז.
אתה תמשול בו – בידך הדבר.
לעומת זאת, שוב, בגישה הנוצרית – אני מעתיק –
"בספרו הקצר "על הרצון הבלתי-חופשי" מרטין לותר כותב בצדק: "לפיכך, רצון האדם ניצב באמצע כמו חיית משא; אם אלוהים יושב עליו, הוא רוצה והולך לאן שאלוהים רוצה, כפי שהמזמור אומר [ע"ג 22-23]: בְּ֝הֵמ֗וֹת הָיִ֥יתִי עִמָּֽךְ׃ וַאֲנִ֣י תָמִ֣יד עִמָּ֑ךְ. אם השטן יושב עליו הוא רוצה והולך לאן שהשטן רוצה."."
ואני לא מכריע, רק מציג את הכתובים.
הפסוק היומי 