השורשים 'מח' ו'הכ'

עניינם הכאה –

מחא מחא־כף, הכאה
מחה – בהכאה
מחק – כמו מחה, בהכאה
מחץ – הכאה

וכן מסופר על יעל –
יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ.
שופטים ה, כו.

וכן –
מוח, נימוח – נמחה

מֵחַ העצמות – נימוח
ומזה כנראה גם מוֹחַ – מילה שאינה בתנ"ך.

מחר – עניינו אחַר, לאחַר.

הכה – הכאה

כָּה, וכן חה – קול ההכאה.

שורש 'חק'

דחק – דחה
מחק – מחה
צחק, שׂחק – חה חה
רחק – עניין חוק וגבול

מהצד השני –

חוק, חקק – חוק הוא דבר הנחקק באבן, כחוקי חמורבי וכתורה.
מלבד עשרת הדיברות החקוקים, גם ביהושע –
וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
יהושע ח, לב.

חקה – חקיקה על הקיר –
וַתּוֹסֶף אֶל תַּזְנוּתֶיהָ וַתֵּרֶא אַנְשֵׁי מְחֻקֶּה עַל הַקִּיר צַלְמֵי כשדיים [כַשְׂדִּים] חֲקֻקִים בַּשָּׁשַׁר.
יחזקאל כג, יד.

חקר – 'חקרו את הארץ' – בקרו בה, קר. נראה כך. או שמא 'אשר בידו מחקרי ארץ' – מעמקיה, הדורשים חציבה – ?

ועוד בעניין צחק – בעבר כתבתי שיש כאן צ' הביטול ועוד חוק, כלומר ביטול החוק. ואכן, ביטול חוק מוביל לצחוק, כפי שהראיתי שם. אך זאת על דרך הדרש, כנראה.

ק' היא אות שניתן לשמוע בה את קולות השיבור, הקידוח והחקיקה.

שורש 'שע'

שוע/ ישע
פשע
רשע

מעניין השוועה. פשע ורשע יוצרים את השוועה, והישע פותר אותה. שׂוֹעַ הוא עשיר שאליו פונים-שועים.
עוד יש המספר תשע. נשים לב שהמספרים האחרונים עניינם מלאות –
שבע – שׂבֵעַ
שמונה – שמן
תשע – שוע, עשיר
עשיר – עשיר

בצד השני, אות ש' בדרך כלל היא אות מצטרפת, כך שלמעט שורשי הבסיס אין קשר לכאן –

שעה – שם לב, הבחין, התייחס. וכן 'שוועה'
שעשע – הסב עונג ושמחה.
וכן שען, להישען – דבר שאתה שועה אליו, לפי אבן עזרא.

אין קשר –
שעל
שער

שעה כיחידת זמן שאולה מהארמית – וראו בדניאל.

בעניין שעשע – אולי הוא קשור לכאן, שכן שעשועים הם מנהג עשירים. לעניים בדרך-כלל אין זמן לזה, לפחות מבחינה היסטורית. אמור מעתה – שעשוע השוע. וכן הוא אומר בצורה הפוכה – לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי – תהילים קיט, צב.
או – כפי שהולכים המפרשים המסורתיים – דבר שאתה מתבונן בו, שועה בו. וזה הפשוט.

ומהי שוועה אם לא קריאת – 'אה', כמו שמופיע במקרא בפעמים רבות (15 פעמים) – 'אהה', למשל כאן –

אֲהָהּ לַיּוֹם כִּי קָרוֹב יוֹם יְהוָה וּכְשֹׁד מִשַׁדַּי יָבוֹא.
יואל א, טו.

שורש 'פש'

שורש 'פש' כולל ארבעה פעלים –

טפש (שמן)
נפש
עפש
רפש

לכאורה, מה הקשר ביניהם? טפש, עפש ורפש הם דברים שליליים, סוגי ניוול, אבל מה עם נפש, שהיא גם פועל – 'וינפש'?

כאן הצד השני של הפועל יוכל לסייע לנו, ובכלל שורשי ל"ה עוזרים בפעמים רבות, כי כל שצריך הוא להוריד את הה"א. וכבר ידע רעיון זה מנחם בן סרוק במחברתו, שאני הולך לאורה. ובכן –

פשׂה – כמו בעור, אמנם בשי"ן שמאלית, אך נראה שייך לפה. הגדרת האקדמיה –
התפשט ומתרחב ממקום למקום.

והנה, הגדרה זו מתאימה גם לארבעת הפעלים הקודמים – הנפש 'מתרחבת', וכן הנגעים טפש-עפש-רפש פושים ומתרחבים במקומותיהם.

טפש, אגב, במקורו הוא שומן, ושומן על הלב מייצר טיפשות במובן כסילות. 'טפש כחלב לבם'. וכן נמצא 'רטפש' באותו מובן. או לפי הגדרת האקדמיה לגבי לשון המקרא – רקב , קלקול.

”רֻטֲפַשׁ בְּשָׂרוֹ מִנֹּעַר יָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו“ (איוב לג, פסוק כה).

אפשר לשמוע קול התפשטות ב'פששש'.

וכן 'חופש'.

שורש 'טש'

'טש' – קול ההכאה, כמו בפטיש, וכך כל שורשיו –

בטש – הכאה
טוש – קרב ניטש, הכאה
לטש – לטישת זכוכית, בהכאה
נטש – 'בטריקת דלת'?
עטש – קול העיטוש 'עטשי'
קטש – בהכאה
רטש – בהכאה

אין לו צד שני, מלבד טשטש, שעניינו אחר, והוא מודרני.
על יטושׂ, בש' שמאלית, דיברתי בפוסט קודם, ואינו שייך לכאן. עניינו קול 'טססס' של מהירות וטיסה.

הצוללות והמטוסים
כה וְיָמַי קַלּוּ מִנִּי רָץ בָּרְחוּ לֹא רָאוּ טוֹבָה. כו חָלְפוּ עִם אֳנִיּוֹת אֵבֶה כְּנֶשֶׁר יָטוּשׂ עֲלֵי אֹכֶל. 
איוב ט.

הפעם אנו ברמזים.
אניות אבה – פרשת הצוללות.
כנשר יטושׂ (יטוס) – פרשת המטוסים (F35).

יטושׂ – לפי המפרשים יפרח, או כמו דאה.

לפי הפשט, איוב מתלונן 'איך הימים עברו מהר', בצער, כאוניות וכנשר.

השורשים 'חת', 'חט' ו'חד'

חת כמו קט עניינו לחתוך, וכן חד. וממנו גם פחד, מהדבר החד והחותך.

אחד – כמו חוד
חוד, חד – חד, חתך
יחד – מלשון איחוד
כחד – שיקר והכחיד.
פחד – חת
שחד – ? אולי מלשון פחד?

וכבר כתבתי פעמים שחתול נקרא כך על שם פחדו הניכר – חת. כמו – 'אל תירא ואל תחת'.
יתכן שיש כאן גורם נוסף הקשור למוסר, הכורך יחד את שחד-כחד-פחד וכו'.

נחת – נח
חת – פחד

סחט – ?

וכן מחט – חדה

ומצד שני –

חדק – קוץ, חד
חדש -? אולי דש.

חתך – חתך
חתל – מלבד החתול יש חיתול ו – ?
חתם – עניין חיתוך? וכן 'כרת ברית'
חתן – עניינו חיתום
חתר – בתנועות חדות

חטא – חטא וחיטא – ? א' האל. צריך הרחבה.
חטט – בדבר חד, מחוטט – קמוט, חרוץ
חטב – חיתוך.
חטף – באבחה חדה.

וכן יש חוטר.

שורש 'כת' –

כתב – בכלי חד, חרט. אולי גם תו.
כתת – חתך. לכן גם כנראה קטש מלשון חתיכה.

כתם – 'כתם אופיר' – זהב. – ?
חרט – כלי חד.
כתר – גם זהב, ו – ?

שורש 'קט'
קט – לחתוך –

קטב – לחתוך לשניים
קטל – לחתוך חיים
קטם – לחתוך חלק מפרי
קטן – לחתוך אורך, קט-קטן
קטע – לחתוך
קטף – לחתוך פרי מענף

קטש אולי מ-טש.
וכן באנגלית – cut.

ומהצד השני –
נקט – מודרני, אולי כמו נקד
שקט – ש' השקט ששש, קט כמו קיט-נופש?

'אשר יקוט כסלו' באיוב (ח, יד), מפרש רש"י – יקצור ויכרות כסלתו והבטחתו.

ניתן לשמוע את צליל השבירה ב'קט'. ק' אות נשברת, וכן מקובל היום לומר – 'קנאק' לשבירה.

שורש 'גד' –
לגדוד, לגדום, לגדוע – לחתוך.

גדד – חתך
גדל – הפך הדל?
גדם – חתך איבר
גדע – חתך
גדף – ? כמו חרף?
גדר – הסברנו מלשון דר
גדש – דש.

וכן יש גדה, גדי.
גדד – קטף תמרים. אגב, קט וגד קרובים במצלול. וכן באנגלית 'cut' – חתך, גד.

ומהצד השני –

אגד – ? כמו אגר?
בגד – בגד ובגידה. – ?
סגד – שם אל 'גד'. בעברית מזל. וכן באנגלית – god.

נגד – גדה שנייה.

שורש 'זר'
שורש 'זר' עניינו זרייה וזריקה, וכן מלשון זֵר וזרות (אולי הזר נקרא כך משום ריחוקו, כדבר כנזרה ונזרק למרחק), בולט יותר בחלק השני –

אזר – חגר סביבו כמו זֵר
בזר – כמו פזר, מודרני.
גזר – גזז, גז.
חזר – כמו זר, עגול. – ? ובארמית הדר.
נזר, זור – נמנע, זרות. נזיר.
עזר – לזר?
פזר – נזרק למרחב, זרה
שזר – זֵר, מודרני.

וכן יש – מזור-שזורים, אכזר, נזר-כתר-זר.
האל 'נאזר בגבורה' – א' האל.

זרה – זרייה
זרח – זרק אור
זרם – זרק מים
זרע – זרק זרע
זרק – זריקה
זרר – התעטש, זרק רוק

וכן יש – זרא-משהו זר, זרד, זרת.