שורש 'פח'

קול 'פח' –

פוח, פחה – ראה נפח
פחד – מקול פח + חד-חת
פחז – דומה לפחד + ז הזריזות

וכן
פַּחַד וָפַחַת וָפָח עָלֶיךָ יוֹשֵׁב מוֹאָב נְאֻם יְהוָה.
ירמיה מח, מד.

'עד שיפוח היום' – אולי עד שישחיר כפחם. פחם-פח+חם. וכן פיח. ופח כמובן.
וכן מופיע – 'ויפח לקץ'. וכן 'יפיח כזבים' – שכאן יפיח-עֵד.

פחוס – מודרני – פחוח ודחוס.
פחות – אולי מ-פַּחַת.

מהצד השני –

נפח – פחחות, קול 'פח', 'ויפח באפו רוח חיים'
ספח, שפח – להלן

שפח – ישנה ספחת, שהיא מעין מכה (וכן – 'ושפח ביום ההוא'), וישנה משפחה ושפחה – הנספחת למשפחה. ו-?

ו'פכ' (רק לצורך העניין) –

פך – נשפח בקול 'פח'?
שפך – פך
הפך – שפך?

וכן פכר – במקרא – 'פוכרת הצביים'.
וכן נופך – מה שנשפך?

לסיום, שורש פו"ח הוא שורש מורכב במקרא והופעותיו קשות. הפירוש מלשון הוצאת אוויר, דיבור, להפיח רוח, מתאים גם לשורש שפ"ך, וכן הם מופיעים ביחד בפסוק הזה –

וְשָׁפַכְתִּי עָלַיִךְ זַעְמִי בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי אָפִיחַ עָלָיִךְ וּנְתַתִּיךְ בְּיַד אֲנָשִׁים בֹּעֲרִים חָרָשֵׁי מַשְׁחִית.
יחזקאל כא, לו.

אך הסיום – חרשי משחית, שוב לשון פחחות.

הפעלים 'שב' ו'סב'

חשב – חש
ישב – שב, הפך הנשב
נשב – שב, סב
קשב – נקש?

הרוח נושבת, שבה וסובבת, כמו בפסוק –
הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ.
קהלת א, ו.

אם כך, הקול הבסיסי הוא קול נשיבת הרוח, מעין שׁההה או שַׁבבב, כנראה.

וכן סב, סבא, הוא מי שיושב. וכן שׂיבה – ישיבה. סב – מסתובב.
עשב – נע ברוח הנושבת?

צד שני אינו שייך, למעט פעלי המקור –

שבב – שב, וכן שובב. משובב – משיב נפש.
שבה, שבי – ישיבה.
שוב, שב – כמו סב, מסתובב.

וסב –

סבב – שב
סבך – ?
סבר – ארמית

ומצד שני אין.

סיבה – מסובבת.

שורש 'גז'

גז – חיתוך –

גזז – גז
גזל – חתך מידי אחר
גזם – גז
גזע – על שם חיתוכו של גזע העץ
גזר – גז

וכן – גרזן – גז, חותך. וכן כמובן גֵז הצאן. גַז – נגוז.

ומהצד השני –

גוז, גז – נעלם, נחתך.
רגז – רגש+זעף?

יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה.
תהילים צ, י.

וכן פגז – פגע+גז? מודרני.

גזז – קול הגזיזה, וכנראה גזיזת הצמר במקור.

שורש 'עמ'

עניינו קול, כנראה קול 'עם', (אולי כמו 'הום' הידוע לנו היום) –

זעם – זעף
טעם – קול, הטעמה, וכן עוד משמעויות.
נעם – קול, נעימה, ומכאן – נעים
פעם – 'פעמות מרכבותיו', קול, קול הצעידה
רעם – קול

טעם הוא גם חוש הטעם – ?, וגם סיבה – כנראה מלשון הטעמת הדבר החשוב, והוא כנראה יותר מאוחר.
כן יש שעם, עַם – זה עם זה, עִם.

ויש להתפעם-להתפעל, לפי פעמות החב.

מהצד השני –

עמד – מד?
עמל – ?
עמם – קול עמום
עמעם – כמו עמם
עמס – כמו משא? ודומה לעמל.
עמק – ?
עמר – מר?

עמל – גם במשמעות אוון.

שורש 'קצ'

עניינו קציצה וקצה –

קצב – קצץ
קצה – קצ
קצע – קצץ
קצף – כעס, קצר־רוח? וחרי־אף? כן יש 'שצף־קצף' (ישעיה נד, ח).
קצץ – קצ
קצר – קצץ

קצ – כמו קט – קציצה.

קצח – אולי על שם קציצתו, קצת – קצה, קצין – מקצה העם? קץ – קצה.
קוץ – עוקץ וקוצץ.

הקוצף מעלה רוק בפיו ומכאן המשמעות השנייה – קצף על פני המים, המופיעה פעם אחת במקרא.

מהצד השני –
גם לשון מאיסה –

קוצ – לקוץ בדבר, למאוס בו
יקץ – הקיץ, קם משנתו – קץ הלילה
עקץ – כמו קוץ
שקץ – מאס

לקוץ בדבר ולשקץ אותו – אולי כמו 'כלו כל הקיצין, באו מים עד נפש', להביא סוף וקץ לדבר. ואולי כמו קוץ דוקר.

שקץ-רמש – על שם שמשקצים אותו.

להטעמה –

קֵץ בָּא בָּא הַקֵּץ הֵקִיץ אֵלָיִךְ הִנֵּה בָּאָה.

יחזקאל ז, ו.

שורש 'קפ'

עניינו קושי, כריתה וקיפוץ –

קפא – ראו להלן
קפד – ראו להלן
קפל – כמו כפל
קפץ – קפץ כקוף וכן קפץ פיו-סגר פיו, אולי מלשון קושי כקפא

קפא – על 'קפאו תהומות' מפרש רש"י – "קפאו" – כמו (איוב י) וכגבינה תקפיאני שהוקשו ונעשו כאבנים.

קפד הוא לשון חז"ל בעיקר, אך נמצא גם בתנ"ך –
קְפָדָה בָא וּבִקְשׁוּ שָׁלוֹם וָאָיִן.
יחזקאל ז, כה.
"קפדה" – ענין כריתה כמו קפדתי כאורג חיי (שם לח) – מצודות, וכן רש"י.
"קפדה", וחברו קפדתי כאורג חיי (ישעיה ל"ח י"ב), ופירשתי שם מענין קשירת וכריכת הרתוק. – מלבי"ם.

אם הוא מלשון כריתה, קפ זה מצטרף לפעלי קט-כת.

וכן יש קיפוד, וקיפוז – סוג של עוף – במקרא.

קוף – קופץ, הופ הופ. וכן יש קיפח, צולע ומקפץ, ואולי ממנו בימינו – מקופח איבר.

מצד שני –

הקף – עיגול ככף
זקף – הפך הכיפוף, קפ
נקף – כמו זקף, נקף אצבע
עקף – כיפוף
שקף – 'נשקפה מבעד לחלון' – ?
תקף – 'כל תוקף מלכותו', אך בעיקר בלשון חז"ל, ארמית.

כן רקפת – כופפת ראשה, שקוף, משקוף – זקוף? ואולי זה יסודו של שורש שק"פ. וכן מצאו בחפירות ויחסו לחלונות ה'שקופים' המתוארים במקרא. ורשי מהארמית – שהדלת מכה בו, כמו נקף.

ועל דרך ההלצה, מכאן ראיה לאבולוציה – זקף מלשון 'זה קוף'!

שורש 'כפ'

עניינו כף –

כפה – הכביד ידו, כפו
כפל – ?
כפף – ככף
כפר – כיסה בכף, ראו להלן
כפת – כפה. ואולי גם כמו לפת.

השורש כפ"ר, מטבע הדברים, זכה לפרשנויות רבות. לי נראה שהוא פשוט מלשון כף, המונחת מעל משהו וחופפת עליו. כלומר כפרה היא פשוט כיסוי, מעין הגנה.
כפירה במשמעות של אי־אמונה עניינה אחר, ושייכת לפעלי פר.

בעניין כפל, מעניין לררות שיחזקאל משתמש בלשון נופל על לשון כף-כפל –

וְאַתָּה בֶן אָדָם הִנָּבֵא וְהַךְ כַּף אֶל כָּף וְתִכָּפֵל חֶרֶב שְׁלִישִׁתָה חֶרֶב חֲלָלִים הִיא חֶרֶב חָלָל הַגָּדוֹל הַחֹדֶרֶת לָהֶם.
יחזקאל כא, יט.
ואולי באמת כפל הוא כף-ל-כף, פעולה שאכן יוצרת הכפלה.

כן יש כפן-רעב – שנכפה?, וכפיס – כלי שאולי דומה לכף.

מהצד השני –

אכף – כמו כפה

אוכף – נכפה.

שורש 'חפ'

עניינו כפול – כמו כף, ומלשון חפירה –
חפה – מעין כיפה, חופה
חפז – ז' הזריזות
חפן – חפירה, וממנו חופן
חפף – כמו חפה, 'חופף עליו כל היום'
חפץ – ראו להלן
חפר – חפירה
חפש – חפירה

הֵן יַעֲשֹׁק נָהָר לֹא יַחְפּוֹז יִבְטַח כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ.
איוב מ, כג.

יחפוז – מפרשים מלשון חפזון ומהירות, אך יש המפרשים מלשון תנועה, ועוד. ואולי חפץ דומה לחפז, תנועת הלב. והחפץ הדומם הוא מה שחפצים בו.

מי שמתחפש הוא מי שמחפשים אחריו. חופש עניינו אחר, פש.

חפ הוא אכן צליל החפירה. והוא קרוב לכף – כלי החפירה.

צד שני שונה –

דחף – דחה
סחף – שחה
רחף – רפרף, עף

שחף – עף.

חיסון

(כתבתי אתמול בלילה, עכשיו זה לא נראה לי כל-כך, אבל זה כבר כתוב…)

וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק.
מלאכי ג, כ.

בעיתון הארץ לפני כמה ימים פורסמה כתבה נרחבת ורצינית על כך שמחקרים מראים כי ויטמין D יכול למנוע או למתן את מחלת הקורונה. כידוע, חשיפה לשמש (בזמנים בטוחים) מספקת לגוף את הויטמין הזה. למרות שצריך להודות שבימינו בדרך־כלל החשיפה אינה ממושכת דיה ולכן צריך להשתמש בתוסף־תזונה.
אז אולי זה ה'מרפא בכנפיה' של 'שמש הצדקה'?

זה נכתב יום לאחר שהמכון הביולוגי בישראל הודיע שבשבוע הבא הוא עומד להתחיל בניסוי בבני אדם של החיסון שפיתח. עכשיו, אינני כלל ממתנגדי החיסונים, אך כדי שחיסון יהיה בטוח באמת עליו לעבור ניסויים רבים, וזה לוקח זמן רב. ואולי גם לזה יש פסוק (מפורסם) מתאים –

כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן וְאִם נֵזֶר לְדוֹר דור [וָדוֹר].
משלי כז, כד.

אף כי חוסן כאן – על פי מצודות – הוא חוזק הקשור לעושר דווקא (וכן מחסן, אוצר). ואכן גם כאן רואים הרבה שמתרוששים.
ואולי נתנחם בדברים אלו –

וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת יְהוָה הִיא אוֹצָרוֹ.
ישעיה לג, ו.

מפרש מלבי"ם –

"והיה", תחת חוסן השלל שאבדתם הרוחתם חוסן אחר כי "אמונת עתיך" מה שהאמנתם בה' בעתים הרעים הללו ולא נסוג לבכם מאמונתו, זה היה לכם "חסן" והון חזק "של ישועות של חכמת ודעת", חוסן זה של חכמה ודעת ה' הרוחתם, ואם תשאלו ולאן תניחו החוסן הזה לאצרו שמה? משיב "יראת ה' היא אוצרו", היראה הוא האוצר ששם תאצרו את החכמה והדעת שהרוחתם לשמרו שם באוצר עד עולם, ר"ל ע"י יראת ה' תתקיים החכמה והדעת בידכם, כמו שיתקיים החוסן אם יונח באוצר.

לבסוף, אם תרשו לי, כך גם אומר ישוע בדרשת ההר המפורסמת שלו, במתי ו –

ט "אַל תַּאַצְרוּ לָכֶם אוֹצָרוֹת עֲלֵי אֲדָמוֹת, בְּמָקוֹם שֶׁהָעָשׁ וְהַחֲלוּדָה מַשְׁחִיתִים וְהַגַּנָּבִים חוֹפְרִים וְגוֹנְבִים.
⋅כ אִצְרוּ לָכֶם אוֹצָרוֹת בַּשָּׁמַיִם, בְּמָקוֹם אֲשֶׁר עָשׁ וַחֲלוּדָה לֹא יַשְׁחִיתוּ וְגַנָּבִים לֹא יַחְפְּרוּ וְלֹא יִגְנְבוּ; כא כִּי בַּמָּקוֹם שֶׁאוֹצָרְךָ נִמְצָא, שָׁם יִהְיֶה גַּם לְבָבְךָ."

שורש 'דח' ו'דכ'

שורש דח עניינו דחייה וריחוק –

דחה
(דחס) – לא בתנ"ך
דחף
דחק

וכן –
נדח

כִּי מוֹת נָמוּת וְכַמַּיִם הַנִּגָּרִים אַרְצָה אֲשֶׁר לֹא יֵאָסֵפוּ וְלֹא יִשָּׂא אֱלֹהִים נֶפֶשׁ וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח.
שמואל ב, יד, יד.

שורש 'דך' עניינו רפיון –

דכא – רפה

עַמְּךָ יהוה יְדַכְּאוּ וְנַחֲלָתְךָ יְעַנּוּ.
תהילים צד, ה.

דיכאון קליני הוא דכדוך, חלישות, אך אולי ניתן לטעון ששורשו גם מדחייה וריחוק?

כן יש דך-עני, וכן 'פצוע־דכא'.