פה ושם מדווחים על התקהלויות אסורות.

פורים היה אתמול ויהיה גם מחר, ובו קוראים את מגילת אסתר, בה מסופר כי היהודים 'התקהלו' לעמוד על נפשם.

אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-עִיר-וָעִיר לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל-נַפְשָׁם לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם טַף וְנָשִׁים וּשְׁלָלָם לָבֹוז.
אסתר ח, יא.

נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל-מְדִינֹות הַמֶּלֶךְ אֳחַשְׁוֵרֹושׁ לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם וְאִישׁ לֹא-עָמַד לִפְנֵיהֶם כִּי-נָפַל פַּחְדָּם עַל-כָּל-הָעַמִּים.
אסתר ט, ב.

וַיִּקָּהֲלוּ (היהודיים) הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר-בְּשׁוּשָׁן גַּם בְּיֹום אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וַיּ͏ַהַרְגוּ בְשׁוּשָׁן שְׁלֹשׁ מֵאֹות אִישׁ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת-יָדָם.
אסתר ט, טז.

(והיהודיים) וְהַיְּהוּדִים אֲשֶׁר-בְּשׁוּשָׁן נִקְהֲלוּ בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר בֹּו וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר בֹּו וְנֹוחַ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בֹּו וְעָשֹׂה אֹתֹו יֹום מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה׃
אסתר ט, יח.

*

משורש זה מצוי אף מעמד ההקהל, וכן גם מגילת קהלת.
לשונית, קהל כנראה בא מהמילה קול, שהרי קהל גדול עושה קול, כשם שהמון גדול הומה. כך גם סובר מילון ספיר, ומוסיף שהמילה קול באה מאכדית.
ובשיכול אותיות – להק.

*

ונוסיף מדרש ידוע מהעניין –

"אמר רב – כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים, ושמואל אמר – דיו לאבל שיעמוד באבלו. כתנאי, ר' אליעזר אומר – אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין. אמר ליה רבי יהושע – אם אין עושין תשובה אין נגאלין?! אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב.
סנהדרין צז, ב.

אני מביא את הפרק הזה באיוב בעיקר בשביל הקטע האמצעי – מוטיב רדיפת הדובר, החוזר הרבה בתנ"ך, בתהילים בעיקר, אך גם באיכה ועוד.

איוב טז

פתיחה –
(א) וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר.

(ב) שָׁמַעְתִּי כְאֵלֶּה רַבּוֹת מְנַחֲמֵי עָמָל כֻּלְּכֶם.
(ניחומים הגורמים צער)

(ג) הֲקֵץ לְדִבְרֵי רוּחַ אוֹ מַה יַּמְרִיצְךָ כִּי תַעֲנֶה.
(האם אין סוף לדיבורי השווא?)

(ד) גַּם אָנֹכִי כָּכֶם אֲדַבֵּרָה לוּ יֵשׁ נַפְשְׁכֶם תַּחַת נַפְשִׁי אַחְבִּירָה עֲלֵיכֶם בְּמִלִּים וְאָנִיעָה עֲלֵיכֶם בְּמוֹ רֹאשִׁי.
(לו הייתם במצבי, גם אני הייתי יכול לדבר כמוכם)

(ה) אֲאַמִּצְכֶם בְּמוֹ פִי וְנִיד שְׂפָתַי יַחְשֹׂךְ.
(הייתי מחזק אתכם במילותיי)

(ו) אִם אֲדַבְּרָה לֹא יֵחָשֵׂךְ כְּאֵבִי וְאַחְדְּלָה מַה מִנִּי יַהֲלֹךְ.
(הדיבור לא יסלק כאבי)

תחילת מניית הצרות –
(ז) אַךְ עַתָּה הֶלְאָנִי הֲשִׁמּוֹתָ כָּל עֲדָתִי.
(אבל עכשיו אתה, האל, עייפת אותי, והשמדת את כל משפחתי)

(ח) וַתִּקְמְטֵנִי לְעֵד הָיָה וַיָּקָם בִּי כַחֲשִׁי בְּפָנַי יַעֲנֶה.
(קימטת אותי וזו העדות, ורזוני הוא יעיד. ותקמטני – מילה נדירה)

(ט) אַפּוֹ טָרַף וַיִּשְׂטְמֵנִי חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו צָרִי יִלְטוֹשׁ עֵינָיו לִי.
(כשונא התנפל עליי)

(י) פָּעֲרוּ עָלַי בְּפִיהֶם בְּחֶרְפָּה הִכּוּ לְחָיָי יַחַד עָלַי יִתְמַלָּאוּן.
(מעללי רודפיו ושונאיו)

(יא) יַסְגִּירֵנִי אֵל אֶל עֲוִיל וְעַל יְדֵי רְשָׁעִים יִרְטֵנִי.
(מסר אותי ליד מעוול ורשע. ירטני – מילה נדירה, וכן ירט הדרך, עניין נטייה)

(יב) שָׁלֵו הָיִיתִי וַיְפַרְפְּרֵנִי וְאָחַז בְּעָרְפִּי וַיְפַצְפְּצֵנִי וַיְקִימֵנִי לוֹ לְמַטָּרָה.
(ריסק אותי. ויפרפרני, ויפצפצני – מילים נדירות. צלילי פר ופץ. ובאיכה – למטרא)

(יג) יָסֹבּוּ עָלַי רַבָּיו יְפַלַּח כִּלְיוֹתַי וְלֹא יַחְמוֹל יִשְׁפֹּךְ לָאָרֶץ מְרֵרָתִי.
(רובי-הקשת שלו סובבים אותי, שפך את המרה שלי לארץ)

(יד) יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל פְּנֵי פָרֶץ יָרֻץ עָלַי כְּגִבּוֹר.
(משסע אותי)

וצערו של איוב –
(טו) שַׂק תָּפַרְתִּי עֲלֵי גִלְדִּי וְעֹלַלְתִּי בֶעָפָר קַרְנִי.
(שק תפרתי על גופי הפצוע, והתגוללתי בעפר)

(טז) פָּנַי חמרמרה [חֳמַרְמְרוּ] מִנִּי בֶכִי וְעַל עַפְעַפַּי צַלְמָוֶת.
(פניי אדומות מבכי, ועל עפעפיי צל מוות. חמרמרו – נדיר, אך גם באיכה)

(יז) עַל לֹא חָמָס בְּכַפָּי וּתְפִלָּתִי זַכָּה.
(וכל זאת למרות שאני תם ונקי מפשע)

פניית זעקה –
(יח) אֶרֶץ אַל תְּכַסִּי דָמִי וְאַל יְהִי מָקוֹם לְזַעֲקָתִי.
(באין שומע – שהארץ תשמע זעקתי)

(יט) גַּם עַתָּה הִנֵּה בַשָּׁמַיִם עֵדִי וְשָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים.
(שהדי – עדי, בארמית. ובידי סברה שזה יסוד שם האל 'שדי', במובן עדי. אך יש הרבה סברות אחרות. ואולי קרוב לשֵד, וכן לשַד, ולדעת הראב"ד – מלשון שדד)

(כ) מְלִיצַי רֵעָי אֶל אֱלוֹהַ דָּלְפָה עֵינִי.
(כשחבריי לועגים לי, אני אל האל פונה)

(כא) וְיוֹכַח לְגֶבֶר עִם אֱלוֹהַּ וּבֶן אָדָם לְרֵעֵהוּ.
(הוא ישפוט ביני ובינו, כמו בן אדם לחברו)

(כב) כִּי שְׁנוֹת מִסְפָּר יֶאֱתָיוּ וְאֹרַח לֹא אָשׁוּב אֶהֱלֹךְ.
(כי שנים ספורות באות לפניי, ודרך שלא אשוב ממנה לפניי. יאתיו – יבואו, גם כן בארמית. וראב"ד סבר כי כל ספר איוב תורגם מארמית)

*

הרחבה קטנה –

(יח) אֶרֶץ אַל תְּכַסִּי דָמִי וְאַל יְהִי מָקוֹם לְזַעֲקָתִי.

ובסיפור קין הוא אומר –

וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קֹול דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה.
בראשת ד, י.

כלומר, גם כאן מופיעים הדם והארץ. ולמעשה זה מוטיב חוזר בתנ"ך, וכן בחז"ל.

וכן היא מצוות כיסוי הדם של בעלי חיים ניצודים –

יג וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל – וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר. יד כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא, וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ, כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר – דָּמוֹ הִוא, כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת.
ויקרא יז.

ועניין היות הדם הנפש הוא ידוע ומוכר.

ולכאן יש לשייך גם את חובת הקבורה.

נתקלתי בתמונה של כיסאות על שפת הים 'למחוסנים בלבד'. האפליה הזאת לא נראית לי, ונראה לי שהיא גם סותרת את העיקרון הבסיסי המופיע בכתובים, שלא ננהג מנהג 'איפה ואיפה'. כלמודי היסטוריה, ובמיוחד כיהודים, אין אנו צריכים שילמדו אותנו זאת. ובכל זאת, הנה העיקרון, כפי שהוא מופיע בספר דברים –

דברים כה.
יג לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה. יד לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה. טו אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. טז כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל.

וכן –
אֶבֶן וָאֶבֶן אֵיפָה וְאֵיפָה תֹּועֲבַת יהוה גַּם-שְׁנֵיהֶם.
משלי כ, י.

ויקימילון –
אֵיְפָה היא מידת נפח עתיקה (מידת יבש). התורה אוסרת להחזיק שתי מידות איפה, מידה אחת גדולה לקנייה ומידה אחת קטנה למכירה, כי הדבר הוא בגדר משוא פנים והפלייה בין איש לאיש.

ואגב, לדעתי אפשר שגם הביטוי 'בהן צדק' מקורו כאן.
אמנם לפי מילון ספיר –

בּהֵן צֶדֶק
1. [תמ] בכֵנוּת, דיבּוּר של אמֶת: שיהא הן שלך צדק (בבא מציעא מט); בהֵן צדק ידי לא הייתה במַעַל
2. [עח] הבטחה חגיגית מֵעֵין שבוּעה: אקיים את הבטחתי לך, בהן צדק.

ואולם, אפשר, אולי, שהמקור הוא 'הין צדק'. הין היא מידת מדידה, כמו איפה ואבן שמופיעות כאן, ובא בצירוף 'הין צדק' בויקרא –

(לה) לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה.

(לו) מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
ויקרא יט.

שלושה צפונים

וַהֲסִבּוֹתִי פָנַי מֵהֶם וְחִלְּלוּ אֶת צְפוּנִי וּבָאוּ בָהּ פָּרִיצִים וְחִלְּלוּהָ.
יזחזקאל ז, כב.

מפרשים צפוני – בית המקדש. או רוב הטוב שצפנתי להם.

וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם וְהִדַּחְתִּיו אֶל אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה אֶת פָּנָיו אֶל הַיָּם הַקַּדְמֹנִי וְסֹפוֹ אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן וְעָלָה בָאְשׁוֹ וְתַעַל צַחֲנָתוֹ כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת.
יואל ב, כ.

מפרשים – הצפוני – הארבה.

עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ.
תהילים פג, ד.

רד"ק –
צפוניך – ישראל שהם צפונים בסתרך.

נקם
תומר פרסיקו כתב פוסט על מפלגת 'עוצמה יהודית' ואמר שזו אידיאולוגיה של נקמה בגויים. ואכן אין להכחיש שהאל מתואר פעמים רבות בתנ"ך כאל נוקם. נבחן כמה מקומות כאלה.

דברים לב, האזינו –

לד הֲלֹא הוּא (הנקם?) כָּמֻס עִמָּדִי חָתֻם בְּאוֹצְרֹתָי. לה לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם (צרתם) וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ (ממהר לבוא). לו כִּי יָדִין יְהוָה עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב. (אין עוזר) לז וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר חָסָיוּ בוֹ. לח אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה. (יהיו לכם מסתור מגן) לט רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל. מ כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם. מא אִם שַׁנּוֹתִי (שננתי, חידדתי) בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם. מב אַשְׁכִּיר (אשכר, ארווה) חִצַּי מִדָּם וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב. מג הַרְנִינוּ (שמחו) גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר (טיהר – לפי אבן עזרא) אַדְמָתוֹ עַמּוֹ.

ולמה ירנינו הגויים? –
רש"י (חלק) –
הרנינו גוים עמו – לאותו הזמן ישבחו האומות את ישראל: ראו מה שבחה של אומה זו שדבקה בהקב״ה בכל התלאות שעברו עליהם ולא עזבוהו, יודעים היו מה טיבו ושבחו.

וכפר – לשון ריצוי ופיוס, כמו: אכפרה פניו (בראשית ל״ב:כ״א), אניחנה לרוגזיה.

וכפר אדמתו – ומה הוא אדמתו עמו? כשעמו מתנחמין ארצו מתנחמת, וכן הוא אומר: רצית י״י את ארצך (תהלים פ״ה:ב׳) – במה רצית? שבת את שבות יעקב (תהלים פ״ה:ב׳).

*

מזמור הנקם הידוע, הנקרא מעת לעת בעצרות ציבוריות במועדים מסוימים –

תהלים צד

(א) אֵל נְקָמוֹת יְהוָה אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיַע.

(ב) הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים.

(ג) עַד מָתַי רְשָׁעִים יְהוָה עַד מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹזוּ.

(ד) יַבִּיעוּ יְדַבְּרוּ עָתָק יִתְאַמְּרוּ (יתגאו) כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן.

(ה) עַמְּךָ יְהוָה יְדַכְּאוּ וְנַחֲלָתְךָ יְעַנּוּ.

(ו) אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ וִיתוֹמִים יְרַצֵּחוּ.

(ז) וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָּהּ וְלֹא יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב.

(ח) בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּילוּ.

(ט) הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט.

(י) הֲיֹסֵר גּוֹיִם הֲלֹא יוֹכִיחַ (יעניש) הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת.

(יא) יְהוָה יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי הֵמָּה הָבֶל.

(יב) אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ.

(יג) לְהַשְׁקִיט לוֹ מִימֵי רָע עַד יִכָּרֶה לָרָשָׁע שָׁחַת.

(יד) כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְהוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב.

(טו) כִּי עַד צֶדֶק יָשׁוּב מִשְׁפָּט וְאַחֲרָיו כָּל יִשְׁרֵי לֵב. (ישוב המשפט)

(טז) מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פֹּעֲלֵי אָוֶן.

(יז) לוּלֵי יְהוָה עֶזְרָתָה לִּי כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי.

(יח) אִם אָמַרְתִּי מָטָה רַגְלִי חַסְדְּךָ יְהוָה יִסְעָדֵנִי. (יתמכני)

(יט) בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי.

(כ) הַיְחָבְרְךָ כִּסֵּא הַוּוֹת יֹצֵר עָמָל עֲלֵי חֹק. (האם תתחבר למשפט רשע?)

(כא) יָגוֹדּוּ עַל נֶפֶשׁ צַדִּיק וְדָם נָקִי יַרְשִׁיעוּ.

(כב) וַיְהִי יְהוָה לִי לְמִשְׂגָּב וֵאלֹהַי לְצוּר מַחְסִי.

(כג) וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם (חטאם) וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם יַצְמִיתֵם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ.

*

ונחום מתאר את האל כאל נוקם, כאפיון מרכזי –

 נחום א

(א) מַשָּׂא נִינְוֵה סֵפֶר חֲזוֹן נַחוּם הָאֶלְקֹשִׁי.

(ב) אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם יְהוָה נֹקֵם יְהוָה וּבַעַל חֵמָה נֹקֵם יְהוָה לְצָרָיו וְנוֹטֵר הוּא לְאֹיְבָיו.

(ג) יְהֹוָה אֶרֶךְ אַפַּיִם וגדול [וּגְדָל] כֹּחַ וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה יְהוָה בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו.

(ד) גּוֹעֵר בַּיָּם וַיַּבְּשֵׁהוּ וְכָל הַנְּהָרוֹת הֶחֱרִיב אֻמְלַל (יבש) בָּשָׁן וְכַרְמֶל וּפֶרַח לְבָנוֹן אֻמְלָל.

(ה) הָרִים רָעֲשׁוּ מִמֶּנּוּ וְהַגְּבָעוֹת הִתְמֹגָגוּ וַתִּשָּׂא הָאָרֶץ מִפָּנָיו וְתֵבֵל וְכָל יֹשְׁבֵי בָהּ.

(ו) לִפְנֵי זַעְמוֹ מִי יַעֲמוֹד וּמִי יָקוּם בַּחֲרוֹן אַפּוֹ חֲמָתוֹ נִתְּכָה כָאֵשׁ וְהַצֻּרִים נִתְּצוּ מִמֶּנּוּ.

(ז) טוֹב יְהוָה לְמָעוֹז בְּיוֹם צָרָה וְיֹדֵעַ חֹסֵי בוֹ.

(ח) וּבְשֶׁטֶף עֹבֵר כָּלָה יַעֲשֶׂה מְקוֹמָהּ וְאֹיְבָיו יְרַדֶּף חֹשֶׁךְ.

(ט) מַה תְּחַשְּׁבוּן אֶל יְהוָה, כָּלָה הוּא עֹשֶׂה (כליון גמור) לֹא תָקוּם פַּעֲמַיִם צָרָה. (בפעם אחת)

(י) כִּי עַד סִירִים (קוצים) סְבֻכִים וּכְסָבְאָם סְבוּאִים אֻכְּלוּ כְּקַשׁ יָבֵשׁ מָלֵא. (דימוי מורכב לכליון)

(יא) מִמֵּךְ (מנינוה) יָצָא חֹשֵׁב עַל יְהוָה רָעָה יֹעֵץ בְּלִיָּעַל.

(יב) כֹּה אָמַר יְהוָה אִם שְׁלֵמִים (צבאות אשור) וְכֵן רַבִּים וְכֵן נָגֹזּוּ וְעָבָר וְעִנִּתִךְ (עיניתיך בעבר) לֹא אֲעַנֵּךְ עוֹד.

(יג) וְעַתָּה אֶשְׁבֹּר מֹטֵהוּ מֵעָלָיִךְ וּמוֹסְרֹתַיִךְ אֲנַתֵּק.

(יד) וְצִוָּה עָלֶיךָ יְהוָה לֹא יִזָּרַע מִשִּׁמְךָ עוֹד, מִבֵּית אֱלֹהֶיךָ אַכְרִית פֶּסֶל וּמַסֵּכָה אָשִׂים קִבְרֶךָ כִּי קַלּוֹתָ. (אינך נחשב בעיניי ה')

באיוב כב אליפז נושא נאום בו הוא מאשים את איוב בשרשרת חטאים איומים, בעוד אנו זוכרים כי איוב – תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים–וְסָר מֵרָע (איוב א, א). מעולם לא הבנתי מדוע אליפז מטיח באיוב דברים אלה, ומנין לו התעוזה לכך. זה גם מאשר למפרע את נזיפת האל בשלושת הרעים שבאה בסוף הספר. נקרא את כתב ההאשמות –

איוב כב

א וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּמָנִי וַיֹּאמַר׃
ב הַלְאֵל יִסְכָּן -גָּבֶר כִּי-יִסְכֹּן עָלֵימֹו מַשְׂכִּיל׃
(האם האדם יכול להועיל לאל? הוא יכול להועיל לעצמו בהשכלה. כאן יסכון – יועיל)
ג הַחֵפֶץ לְשַׁדַּי כִּי תִצְדָּק וְאִם-בֶּצַע כִּי-תַתֵּם דְּרָכֶיךָ׃
(לאל אין תועלת מצדקתך)
ד הֲ‌מִיִּרְאָתְךָ יֹכִיחֶךָ יָבֹוא עִמְּךָ בַּמִּשְׁפָּט׃
(האם בגלל יראתך הוא מעניש אותך? כאן יוכיחך – יענישך)
ה הֲלֹא רָעָתְךָ רַבָּה וְאֵין-קֵץ לַעֲוֹנֹתֶיךָ׃
(ומכאן מתחילה רשימת ההאשמות)
ו כִּי-תַחְבֹּל אַחֶיךָ חִנָּם וּבִגְדֵי עֲרוּמִּים תַּפְשִׁיט׃
(לקחת עירבון בלי סיבה)
ז לֹא-מַיִם עָיֵף תַּשְׁקֶה וּמֵרָעֵב תִּמְנַע-לָחֶם׃
(לא כלכלת רעבים וצמאים)
ח וְאִישׁ זְרֹועַ לֹו הָאָרֶץ וּנְשׂוּא פָנִים יֵשֶׁב בָּהּ׃
(וחז"ל אמרו – כל דאלים גבר)
ט אַלְמָנֹות שִׁלַּחְתָּ רֵיקָם וּזְרֹעֹות יְתֹמִים יְדֻכָּא׃
(לא עזרת לאלמנות ויתומים, כפי שמצווה התורה)
י עַל-כֵּן סְבִיבֹותֶיךָ פַחִים וִיבַהֶלְךָ פַּחַד פִּתְאֹם׃
(לכן אתה בצרה)
יא אֹו-חֹשֶׁךְ לֹא-תִרְאֶה וְשִׁפְעַת-מַיִם תְּכַסֶּךָּ׃
(מסביבך חושך ומים, כפי שנאמר בתהילים משל הטביעה במים)
יב הֲ‍לֹא-אֱלֹוהַּ גֹּבַהּ שָׁמָיִם וּרְאֵה רֹאשׁ כֹּוכָבִים כִּי-רָמּוּ׃
(אלוהים גדול)
יג וְאָמַרְתָּ מַה-יָּדַע אֵל הַבְעַד עֲרָפֶל יִשְׁפֹּוט׃
(חשבת שהאל אינו יודע, ושאינו יכול לשפוט מבעד לערפל, ששם מעונו)
יד עָבִים סֵתֶר-לֹו וְלֹא יִרְאֶה וְחוּג שָׁמַיִם יִתְהַלָּךְ׃
(הוא מסתתר מאחורי העננים ולכן לא רואה, ורק בשמים מהלכו)
טו הַאֹרַח עֹולָם תִּשְׁמֹר אֲשֶׁר דָּרְכוּ מְתֵי-אָוֶן׃
(האם תלך בדרך העולם של הרשעים?)
טז אֲשֶׁר-קֻמְּטוּ וְלֹא-עֵת נָהָר יוּצַק יְסֹודָם׃
(שנשמדו לפני זמנם, נשטפו בנהר)
יז הָאֹמְרִים לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וּמַה-יִּפְעַל שַׁדַּי לָמֹו׃
(מרחיקי האל ומכחישי השגחתו)
יח וְהוּא מִלֵּא בָתֵּיהֶם טֹוב וַעֲצַת רְשָׁעִים רָחֲקָה מֶנִּי׃
(והאל מילא בתיהם טוב, למרות זאת. אני מתרחק מעצת הרשעים)
יט יִרְאוּ צַדִּיקִים וְיִשְׂמָחוּ וְנָקִי יִלְעַג-לָמֹו׃
(הצדיקים ישמחו והנקיים ילעגו לרשעים)
כ אִם-לֹא נִכְחַד קִימָנוּ וְיִתְרָם אָכְלָה אֵשׁ׃
(קימנו – קמנו. אכן אויבנו נכחדו, ואת יתרתם אכלה אש, אומרים הצדיקים)

ועתה מתחילה העצה –
כא הַסְכֶּן -נָא עִמֹּו וּשְׁלָם בָּהֶם תְּבֹואַתְךָ טֹובָה׃
(הסכם עם האל, או הרגל עצמך בדרכו, והשלם איתו, ותבוא לך טובה)
כב קַח-נָא מִפִּיו תֹּורָה וְשִׂים אֲמָרָיו בִּלְבָבֶךָ׃
(למד ממנו)
כג אִם-תָּשׁוּב עַד-שַׁדַּי תִּבָּנֶה תַּרְחִיק עַוְלָה מֵאָהֳלֶךָ׃
(אם תשוב לאל תצליח)
כד וְשִׁית-עַל-עָפָר בָּצֶר וּבְצוּר נְחָלִים אֹופִיר׃
(וזהבך השלך לעפר ולסלע הנחל?)
כה וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ וְכֶסֶף תֹּועָפֹות לָךְ׃
(אז האל יעזור לך ויהיה נגד אויביך, וטוב מכסף, כפי שאומר משלי. ואולי להפך – יהיה לך כסף רב)
כו כִּי-אָז עַל-שַׁדַּי תִּתְעַנָּג וְתִשָּׂא אֶל-אֱלֹוהַּ פָּנֶיךָ׃
(אז תתענג)
כז תַּעְתִּיר אֵלָיו וְיִשְׁמָעֶךָּ וּנְדָרֶיךָ תְשַׁלֵּם׃
(ישמע תפילתך)
כח וְתִגְזַר-אֹומֶר וְיָקָם לָךְ וְעַל-דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אֹור׃
(כשתחליט לעשות האל יצליח דרכך ויאיר אותה)
כט כִּי-הִשְׁפִּילוּ וַתֹּאמֶר גֵּוָה וְשַׁח עֵינַיִם יֹושִׁעַ׃
(תעודד המושפלים. האל מושיע למדוכאים)
ל י͏ְמַלֵּט אִי-נָקִי וְנִמְלַט בְּבֹר כַּפֶּיךָ׃ פ
(הוא יציל את החוטא, שינצל על-ידי נקיון כפייך).

*

לשונית
מילון ספיר –
סוֹכֵן
1. [עח] מסוּגל, מַצליח, מתאים (ספרותי): לא יִסכּון לתַפקיד; מַחבַת זו תִסכּון לטיגוּן לביבות
2. [תנ] מועיל, עוזֵר: מה יסכָן לך מה אֹעיל מחטאתי (איוב לה 3); מקום לא יועיל הון ולא יִסכּון קִניין (חובות הלבבות)
3. [יב] שולֵט, מושֵל: אָמנם כֵּן… יֵצר סוכֵן בנו (מלשון התפילה); רצון אחד סוכֵן בו – להתעשר
4. [נ] סוכנת, ממונה על כַּלכּלת (משק) הבית, כאמור בפסוק: "לֶך בֹּא אל הסֹכֵן הזה" (ישעיה כב 15) וכן בפסוק: "וַתהי למלך סֹכֶנת וַתשרתהו" (מלכים א' א, 4).

אטימולוגיה –
סוֹכֵן
שאילה מאכדית: shakno שפירושה המקורי היה מושל מחוז. בדרך של סיגול ובידול קיבלה המילה את משמעותה העכשווית.

כולם מדברים על 'ותהי האמת נעדרת', אבל כדאי להתייחס גם ל'וסר מרע משתולל' –

וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל וַיַּרְא יְהוָה וַיֵּרַע בְּעֵינָיו כִּי אֵין מִשְׁפָּט.
ישעיה נט, טו.

רש"י –
משתולל. מוחזק שוטה על הבריות כמו (מיכה א) אלכה שולל והוא מגזרת שוגג דמתרגמינן שלו וכן (ש"ב י) על השל:

אבן עזרא –
משתולל. יש אומרים משוגע, כמו אלכה ערום ושולל [מיכה א' ח'], אשתוללו אבירי לב (תהלים ע"ו ו'), ויתכן היות הכל מגזרת שלל, להסיר הון, הנה משתולל שם הפועל מבנין התפעל:

סנהדרין צ״ז א:ה׳

והאמת נעדרת שנאמר (ישעיהו נט, טו) ותהי האמת נעדרת (וסר מרע משתולל) מאי ותהי האמת נעדרת אמרי דבי רב מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת לה מאי וסר מרע משתולל אמרי דבי ר' שילא כל מי שסר מרע משתולל על הבריות.

"דבר בליעל יצוק בו", שצריך ליצוק על גופו דבר בליעל, היינו דבר רע וממית, סם המות ודבר ארסי כדי שאחר "אשר שכב לא יוסיף לקום" וימות מפני הסם:

האם ניתן למצוא את רעיון ה'הסללה' בתנ*ך? אפשר ואפשר –

מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן וַיַּטּוּ בַתֹּהוּ צַדִּיק.
ישעיה כט, כא.

שד"ל (חלקי) –
ויטו בתהו צדיק – כמו יטו אביונים מדרך (איוב כ״ד:ד׳), ודרך ענוים יטו (עמוס ב׳:ז׳), ופירוש בתוהו חוץ מן הדרך, כמו ויתעם בתהו לא דרך (תהלים ק״ז מ, ואיוב י״ב:כ״ד). וכן לפי דעתי תעו במדבר בישימון לא דרך (תהלים ק״ז:ד׳), ובטעות נפלה מלת לא. והטעם הם מכריחים הצדיק לנטות מן הדרך וללכת תועה מפחדם (Coccejus). ואחרים פירשו לשון הטיית משפט, כמו ומטי גר (מלאכי ג׳:ה׳), ואין מלת בתהו עולה יפה.

יקשון – משרש קוש, ואין לו אח, וענינו כענין שרש יקש.

ירמיה ה
חטאי ירושלים ויהודה
א שֹׁוטְטוּ בְּחוּצֹות יְרוּשָׁלַ͏ִם וּרְאוּ-נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחֹובֹותֶיהָ אִם-תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם-יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ׃
(ראו למטה)
ב וְאִם חַי-יהוה יֹאמֵרוּ לָכֵן לַשֶּׁקֶר יִשָּׁבֵעוּ׃
(משקרים)
ג יהוה עֵינֶיךָ הֲלֹוא לֶאֱמוּנָה הִכִּיתָה אֹתָם וְלֹא-חָלוּ כִּלִּיתָם מֵאֲנוּ קַחַת מוּסָר חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע מֵאֲנוּ לָשׁוּב׃
(ה', אתה רוצה יושר, אך כל המכות שלך בהם לא עוזרות)
ד וַאֲנִי אָמַרְתִּי אַךְ-דַּלִּים הֵם נֹואֲלוּ כִּי לֹא יָדְעוּ דֶּרֶךְ יהוה מִשְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם׃
ה אֵלֲכָה-לִּי אֶל-הַגְּדֹלִים וַאֲדַבְּרָה אֹותָם כִּי הֵמָּה יָדְעוּ דֶּרֶךְ יהוה מִשְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם אַךְ הֵמָּה יַחְדָּו שָׁבְרוּ עֹל נִתְּקוּ מֹוסֵרֹות׃
(מקטן ועד גדול תועים – עניין חוזר בנביאים)
ו עַל-כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר זְאֵב עֲרָבֹות יְשָׁדְדֵם נָמֵר שֹׁקֵד עַל-עָרֵיהֶם כָּל-הַיֹּוצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם עָצְמוּ (משבותיהם) מְשׁוּבֹותֵיהֶם ׃
(החיות כמשל, כנראה)
ז אֵי לָזֹאת (אסלוח) אֶסְלַח-לָךְ בָּנַיִךְ עֲזָבוּנִי וַיִּשָּׁבְעוּ בְּלֹא אֱלֹהִים וָאַשְׂבִּעַ אֹותָם וַיִּנְאָפוּ וּבֵית זֹונָה יִתְגֹּדָדוּ׃
(חטאי שבועה לא בשם ה' וזנות)
ח סוּסִים מְיֻזָּנִים מַשְׁכִּים הָיוּ אִישׁ אֶל-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ יִצְהָלוּ׃
(כמו סוסים מיוחמים צהלו אל נשות רעיהם)
ט הַעַל-אֵלֶּה לֹוא-אֶפְקֹד נְאֻם-יהוה וְאִם בְּגֹוי אֲשֶׁר-כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי׃
(משפט חוזר, הסוגר קטע)

י עֲלוּ בְשָׁרֹותֶיהָ וְשַׁחֵתוּ וְכָלָה אַל-תַּעֲשׂוּ הָסִירוּ נְטִישֹׁותֶיהָ כִּי לֹוא לַיהוה הֵמָּה׃
(הרסו את הכרם, אך השאירו שארית – רעיון חוזר)
יא כִּי בָגֹוד בָּגְדוּ בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה נְאֻם-יהוה׃
יב כִּחֲשׁוּ בַּיהוה וַיֹּאמְרוּ לֹא-הוּא וְלֹא-תָבֹוא עָלֵינוּ רָעָה וְחֶרֶב וְרָעָב לֹוא נִרְאֶה׃
(התעלמו מה' ולא פחדו מעונש)
יג וְהַנְּבִיאִים יִהְיוּ לְרוּחַ וְהַדִּבֵּר אֵין בָּהֶם כֹּה יֵעָשֶׂה לָהֶם׃ ס
(לא האמינו בדבר הנביאים)

יד לָכֵן כֹּה-אָמַר יהוה אֱלֹהֵי צְבָאֹות יַעַן דַּבֶּרְכֶם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה הִנְנִי נֹתֵן דְּבָרַי בְּפִיךָ לְאֵשׁ וְהָעָם הַזֶּה עֵצִים וַאֲכָלָתַם׃
(דבר ה' ביד הנביא – כפטיש יפוצץ סלע)
טו הִנְנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם גֹּוי מִמֶּרְחָק בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם-יהוה גֹּוי אֵיתָן הוּא גֹּוי מֵעֹולָם הוּא גֹּוי לֹא-תֵדַע לְשֹׁנֹו וְלֹא תִשְׁמַע מַה-יְדַבֵּר׃
(הבבלים)
טז אַשְׁפָּתֹו כְּקֶבֶר פָּתוּחַ כֻּלָּם גִּבֹּורִים׃
(נרתיק החיצים שלו כקבר פתוח, רחב)
יז וְאָכַל קְצִירְךָ וְלַחְמֶךָ יֹאכְלוּ בָּנֶיךָ וּבְנֹותֶיךָ יֹאכַל צֹאנְךָ וּבְקָרֶךָ יֹאכַל גַּפְנְךָ וּתְאֵנָתֶךָ יְרֹשֵׁשׁ עָרֵי מִבְצָרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בֹּוטֵחַ בָּהֵנָּה בֶּחָרֶב׃
(יחריב ויבזוז)
יח וְגַם בַּיָּמִים הָהֵמָּה נְאֻם-יהוה לֹא-אֶעֱשֶׂה אִתְּכֶם כָּלָה׃
(השארית)
יט וְהָיָה כִּי תֹאמְרוּ תַּחַת מֶה עָשָׂה יהוה אֱלֹהֵינוּ לָנוּ אֶת-כָּל-אֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר עֲזַבְתֶּם אֹותִי וַתַּעַבְדוּ אֱלֹהֵי נֵכָר בְּאַרְצְכֶם כֵּן תַּעַבְדוּ זָרִים בְּאֶרֶץ לֹא לָכֶם׃ ס

כ הַגִּידוּ זֹאת בְּבֵית יַעֲקֹב וְהַשְׁמִיעוּהָ בִיהוּדָה לֵאמֹר׃
כא שִׁמְעוּ-נָא זֹאת עַם סָכָל וְאֵין לֵב עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ׃
(ובדומה – 'עם נבל ולא חכם')
כב הַאֹותִי לֹא-תִירָאוּ נְאֻם-יהוה אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי חֹול גְּבוּל לַיָּם חָק-עֹולָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ׃
(האל השולט בים. במיתולגיה הקדומה הים הוא ישות שהאל נלחם בה)
כג וְלָעָם הַזֶּה הָיָה לֵב סֹורֵר וּמֹורֶה סָרוּ וַיֵּלֵכוּ׃
(כבן הסורר ומורה שבתורה)
כד וְלֹא-אָמְרוּ בִלְבָבָם נִירָא נָא אֶת-יהוה אֱלֹהֵינוּ הַנֹּתֵן גֶּשֶׁם (וירה) יֹורֶה וּמַלְקֹושׁ בְּעִתֹּו שְׁבֻעֹות חֻקֹּות קָצִיר יִשְׁמָר-לָנוּ׃
כה עֲוֹנֹותֵיכֶם הִטּוּ-אֵלֶּה וְחַטֹּאותֵיכֶם מָנְעוּ הַטֹּוב מִכֶּם׃
כו כִּי-נִמְצְאוּ בְעַמִּי רְשָׁעִים יָשׁוּר כְּשַׁךְ יְקוּשִׁים הִצִּיבוּ מַשְׁחִית אֲנָשִׁים יִלְכֹּדוּ׃
(יש רשעים הצדים אנשים במלכודות)
כז כִּכְלוּב מָלֵא עֹוף כֵּן בָּתֵּיהֶם מְלֵאִים מִרְמָה עַל-כֵּן גָּדְלוּ וַיַּעֲשִׁירוּ׃
כח שָׁמְנוּ עָשְׁתוּ (שמנים) גַּם עָבְרוּ דִבְרֵי-רָע דִּין לֹא-דָנוּ דִּין יָתֹום וְיַצְלִיחוּ וּמִשְׁפַּט אֶבְיֹונִים לֹא שָׁפָטוּ׃
כט הַעַל-אֵלֶּה לֹא-אֶפְקֹד נְאֻם-יהוה אִם בְּגֹוי אֲשֶׁר-כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי׃ ס
(פסוק חוזר וחותם)

ל שַׁמָּה וְשַׁעֲרוּרָה נִהְיְתָה בָּאָרֶץ׃
לא הַנְּבִיאִים נִבְּאוּ-בַשֶּׁקֶר וְהַכֹּהֲנִים יִרְדּוּ עַל-יְדֵיהֶם וְעַמִּי אָהֲבוּ כֵן וּמַה-תַּעֲשׂוּ לְאַחֲרִיתָהּ׃
(שוב, גם הנביאים חוטאים, החטא בכל)

*

דומה לפסוק א, שאומר שכולם סרו מהדרך, אנו מוצאים בעוד כמה מקומות –

הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה-טֹוב אֵין גַּם-אֶחָד׃
תהילים יד, ג.

ופסוק דומה –
כֻּלֹּו סָג יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה-טֹוב אֵין גַּם-אֶחָד׃

תהילים נג, ד.

והפוך לו –
אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי כָּל-הָאָדָם כֹּזֵב׃

תהילים קטז, יא.

ובתמונת הגאולה –
וַיַּרְא כִּי-אֵין אִישׁ וַיִּשְׁתֹּומֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ וַתֹּושַׁע לֹו זְרֹעֹו וְצִדְקָתֹו הִיא סְמָכָתְהוּ׃

ישעיה נט, טז.

וכן באותו עניין –
 כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אִישׁ לְדַרְכֹּו פָּנִינוּ וַיהוה הִפְגִּיעַ בֹּו אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ׃

ישעיה נג, ו.