ישעיה מ –
ז יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ כִּי רוּחַ יְהוָה נָשְׁבָה בּוֹ אָכֵן חָצִיר הָעָם. ח יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם. 

באחת הקבוצות פרסמו –

לא להאמין, נמצאה תרופה שמסוגלת לעכב או לחסל את חלבון הספייק המהונדס שמתפשט בדם עקב החיסון, למתחסנים או לנדבקים בחלבון ספייק יש תקווה בע״ה לניקוי הרעלן מהגוף, בשורה משמחת מאוד,

סוארמין הוא תרופה מחוטי עץ אורן,
צפו ושתפו, זהו מידע מציל חיים אהובים, מד״ר גודי מיקוביץ.
לא תעמוד על דם רעך!! צפו בסרטון, בהצלחה. בע״ה נעשה ונצליח.

*

הלכתי אם כך לקטוף מחטי אורן, והנה – הכול יבש!

עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ וַאֲנַחְנוּ לוֹא נוֹשָׁעְנוּ.
ירמיה ח, כ.

צילמתי, אבל לא עולה.

מיניות בנצרות
במקום לחטט בכתובים, ולכבוד מצעד הגאווה שהתקיים בתל-אביב באותו היום, שאלתי בווטסאפ של המשיחיים על מיניות מבחינתם, להלן אביא את ההתכתבות הקצרה והמעניינת, ושוב – אני מקווה שאיני מפר שום קוד בהבאת הדברים לטובת כלל.

שאלתי –
בוקר טוב. קראתי את המאמרים, ויש לי תגובה, אבל אשמור אותה לעצמי, כדי לא להרגיז.
במקום זה אשאל שאלה נוספת – מה יחס המשיחיות להומוסקסואליות? בתנ"ך זה נאסר, אבל היום אנחנו יודעים שזו נטייה טבעית. מה המשיחיות יכולה להציע להומוסקסואלים? והאם בכוחה לשנות נטייה זו?
כמו כן, מה היחס הכללי למין? אצלי מתקבל הרושם שהיחס הוא שלילי. ישוע אמר שאין להסתכל באישה בתאווה, והכמרים לא מתחתנים. אבל יצר המין הוא בסיסי באדם.
אמנם מותר להתחתן, אבל אני מדבר על היחס הכללי למין.
אשמח למענה והבהרות.

ונעניתי –
בוקר טוב חגי 🙂
מצד אחד, אלוהים אמר בדברו שכל התנהגות מינית שהינה מחוץ למסגרת הנישואין היא חטא (זה כולל את הקהילה הגאה אך גם חטאים מיניים אחרים) ומצד השני אנחנו אוהבים את אלוהים ואוהבים את כל האנושות שנבראה בצלמו.
דרך אחרת להציג את המתח הזה הוא להגיד: אנחנו שונאים את החטא אך אוהבים את החוטא.
כמו שאלוהים שונא חטא (לא רק פריצות מינית אלא כל חטא אחר גם כן) כך גם אנחנו. אך באותה העת אלוהים כל כך אהב את אותנו עד כדי כך שהוא היה מוכן לשלוח את בנו יחידו כדי להציל אותנו מעונש החטא. באותו אופן שהוא אוהב את כל האנושות, כך גם אנחנו אוהבים את הקהילה הגאה וחפצים שהם יחזרו מדרכם ויקבלו את אהבתו הגדולה על ידי אמונה בבנו ישוע.
זה הוא מתח שבלתי אפשרי לחיות אותו, אך בעזרתו כוחו ואהבתו של אלוהים ששטפה אותנו, זה אפשרי!

לאלוהים אכפת עם מי נהיה במערכת יחסים אינטימית משום שהוא רוצה שנהנה ממתנת יחסי המין שהוא נתן לנו באהבה (חשוב להדגיש, אלוהים הוא זה שהגה ונתן לנו את מתנת המין. זאת לא המצאה שלנו אלא שלו). הוא יסד מבראשית את מוסד הנישואין וקבע שמתנת המין תהיה לברכה לאלו שמשתמשים בה רק במסגרת הנישואין (גבר ואישה)

“… עַל־כֵּן֙ יַֽעֲזָב־אִ֔ישׁ אֶת־אָבִ֖יו וְאֶת־אִמּ֑וֹ וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתּ֔וֹ וְהָי֖וּ לְבָשָׂ֥ר אֶחָֽד׃ וַיִּֽהְי֤וּ שְׁנֵיהֶם֙ עֲרוּמִּ֔ים הָֽאָדָ֖ם וְאִשְׁתּ֑וֹ וְלֹ֖א יִתְבֹּשָֽׁשׁוּ …” (בראשית ב’ פס’ כד-כה)

כל אדם אשר סוטה מהגדרת אלוהים לנישואין ומין מחטיא את מטרת וגבולות הבורא ולכן זה נחשב לו לחטא (זה כולל את הקהילה הגאה, אך זה כולל הרבה מאוד חטאים מיניים אחרים כמו: אוננות [עינוג אישי, אנוכי ולא משותף. מעבר לזה, בדר”כ באוננות מעורבת צפייה בפורנוגרפיה או פנטזיה מינית שמחפיצה את בן/בת אדם אחר], יחסי מין עם מישהו שאינו בעלי/אישתי, אורגיות רבות משתתפים וכדומה).
אלוהים לא חוסך מאיתנו את מתנת המין על ידי הגבולות שהוא שם, אלא להיפך, הוא מוודא שנהנה מהמתנה כי רק בדרכו נוכל להתברך ממנה.

מה המשיחיות יכולה להציע להומוסקסואל? האם בכוחה לשנות נטייה זו? המשיחיות לא, אבל ישוע יכול לעשות את הכל. לא בהכרח שישוע ישנה את נטייתו (לפעמים הוא עושה זאת אך לא בכל המקרים). אדם שמאמין בישוע ונאבק בתאוות חד מינית יכול להישאר רווק כל חייו ואלוהים יספק לו את כל צרכיו. הוא גם יכול להיאבק עדיין עם התאווה אך אלוהים יתן לו אהבה מיוחדת רק לאישה אחת איתה הוא ינשא. אלוהים גם יכול לשנות את נטייתו לגמרי. נשגבות דרכי האל! אני בטוח שיש עוד אופציות שלא עולות על דעתי. מה שכן בטוח הוא – אלוהים אוהב אותך והוא אמר את רצונו בכתבי הקודש. ובאהבתו הרבה הוא ידאג לכל צרכיהם (גם המיניים) של אלו אשר יראים אותו ואת דבריו. זה אולי לא היה בקצב נרצה, ובצורה שדמיינו, אך אלוהים נאמן והוא יפעל על פי דכרו הטובה והנעלה! 

השבתי –
תודה. תשובה יפה מצד אחד, ומצד שני היא מזכירה את ההגבלות על המין גם בדת היהודית. דבר אלוהים הוא דבר אחד, אך יצר המין הוא דבר שני, והוא כוח חזק. אם רוח אלוהים לא מצליחה להתגבר על יצר המין אצל הפרט, אין מה לבוא נגדו בטענות.
אבל אני מבין את תשובתכם, שהולכת לפי הדוגמה והמודל המשיחי.

והתגובה –
אתה צודק שהיצר המיני הוא כוח חזק, אך גם הוא תחת אלוהים אשר ברא אותו. אם היצר המיני חזק יותר מאלוהים, אנחנו נמצאים בבעיה (אלוהים הוא לא אלוהים כי יש מישהו חזק ממנו וכנראה מין הוא אלוהים).
בעזרת גבורת אלוהים, אפשר לנצח את התאוות המיניות האסורות, ולהנות ממתנת המין כפי שאלוהים יסד ויצר אותה מראשית.

ולכך הגבתי –
לגבי החלק הראשון, אפשר פשוט לטעון שהמיניות אינה מנוגדת לאלוהים, על צורותיה השונות. כמו שאתם אומרים – הרי הוא יצר אותה.
לגבי החלק השני – אולי זה באמת נכון.
בכל מקרה, גם זו כרגע רק שאלה תיאורטית, אם כי הייתי שמח לראות סרטון שלכם גם על זה…

*

ואחתום מקטע מספר על הנצרות שקראתי שלשום, עליו כתבתי בבלוג הספרים –

בפרק על מיסטיציזם נוצרי נאמר (תרגום משמיעה) –
(לפי המיסטיציזם הרומנטי) אלוהים צריך להימצא בתוך התשוקות העמוקות ביותר, החוויות והתחושות של חיי בני האדם, כולל אלה הקשורות למין.
בניגוד לזאת, רוב המיסטיקנים שצוטטו קודם, סברו שבני אדם צריכים לחסל את התשוקות הפרטיות שלהם […], כדי שאלוהים ייכנס לתוך חייהם ויקח שליטה עליהם. כך שהאלוהי נשאר בדרך מיוחדת חיצוני לטבע האנושי, ומנוגד לו.

רטינה לשבת רוטינית

כתבתי בתגובה בפייסבוק –
שבת הייתה יכולה להיות יום יפה מאוד, והיא הייתה כזאת בעבר, אבל לא עוד. באופן הפשוט ביותר – יום משמים, לא עושים כלום, וגם בפייסבוק שובתים, גם החילוניים, שמקבלים על עצמם עול תורה בבלי דעת, ולא שבשאר השבוע מעניין פה במיוחד, אבל מעט יותר. ובאופן עמוק יותר – יום בו אנשים דתיים מרגישים טהורים ונעלים, בעוד הם לא, יום שאמור להיות יום מנוחה, כלומר יום סוציאלי, אבל במדינה בה אין ממש רווחה סוציאלית היום הזה מאבד את משמעותו. יום שבו משפחות מתכנסות לעשות חשבון נפש על השבוע שהיה ועל מה שיבוא, אבל בעצם לא מתקנים דבר, רק מעמיקים את השסע, הרשע והשנאה, ומתגודדים כל אחד איש במחנהו. כבר כתבתי על השבת כמה פעמים, מזוויות שונות, אך זו הזווית שמתאימה כרגע. והייתי מצטט את דבר הנביא, אך לא אביא לדפי הפייסבוק המטונפים דברים אלו.
אבל שתהיה שבת שלום!

ומהו דבר הנביא?

כמובן, ישעיה א –

יג לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. יד חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא. 

ויש עוד.

ואינני מתנבא, רק מתוסכל מהשבתות.

מַשָּׂא בַּהֲמוֹת נֶגֶב.
ישעיה ל, ו.

לא משנה מה הפירוש האמיתי של פסוק זה, אני קורא אותו כמשא על בהמות-אדם. ואני רואה את המציאות הישראלית היום כמציאות בהמית.
במה להתחיל?
אין שום אפשרות לדיון רציני היום. הכול הופך מהר מאוד לאישי, מגזרי וכיוב', כלומר צבוע. כל אחד כבר מסודר במעמד החברתי שניתן לו והוא מדבר מתוכו. מה שנוצר הוא מערכת של מאבקי כוח, אך ללא תבונה. וגם ללא צדק.
זה הנדבך השני של הבהמיות. יותר מדי זמן שדה השיח התנהל במנותק מהמציאות בשטח. עמד מחנה מול מחנה, אך מי שעמד בתווך נמעך. ואת המוכיח בשער לא רק שלא שמעו, אלא הפכו אותו למושא ללעג, הוציאו אותו אל מחוץ למחנה, וסקלוהו. בכל מקרה אין לו חשיבות בפני השיח השוררים היום.
מה עוד? שבתות. כל השבוע דוהר איש איש לענייניו ולתעסוקתו, מה שהוא בסך הכול בסדר ותקין, ובשבת נחים, גם הדתיים וגם החילוניים. אבל לא מנצלים את ההדזמנות כדי לתקן את הראוי תיקון, אלא כל אחד ממשיך עם האינטרסים שלו.
תאמרו שאני מוציא דיבה, ועל כן כסיל, אבל זה בדיוק העניין, שכל מי שמצביע על בעייתיות השיח נתפס ככזה.
למשל, מדוע לא מתייחסים לנפגעי החיסונים? ומדוע לא מתייחסים לפלסטינים? שנים רבות הייתה התעלמות, ועתה ההתעלמות נמשכת.
טוב, נמאס לי לכתוב.

ישעיה מתאר את העם הנסמכים על שקר, ולועגים כאילו עשו חוזה עם המוות שלא יבואם. וכך הוא כותב –

ישעיה כח –
(יד) לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר יְהוָה אַנְשֵׁי לָצוֹן מֹשְׁלֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָ‍ִם.

(טו) כִּי אֲמַרְתֶּם כָּרַתְנוּ בְרִית אֶת מָוֶת וְעִם שְׁאוֹל עָשִׂינוּ חֹזֶה שיט [שׁוֹט] שׁוֹטֵף כִּי עבר [יַעֲבֹר] לֹא יְבוֹאֵנוּ כִּי שַׂמְנוּ כָזָב מַחְסֵנוּ וּבַשֶּׁקֶר נִסְתָּרְנוּ.

והמשכו שלא אפרש עתה –
(טז) לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אָבֶן אֶבֶן בֹּחַן פִּנַּת יִקְרַת מוּסָד מוּסָּד הַמַּאֲמִין לֹא יָחִישׁ.

(יז) וְשַׂמְתִּי מִשְׁפָּט לְקָו וּצְדָקָה לְמִשְׁקָלֶת וְיָעָה בָרָד מַחְסֵה כָזָב וְסֵתֶר מַיִם יִשְׁטֹפוּ.

(יח) וְכֻפַּר בְּרִיתְכֶם אֶת מָוֶת וְחָזוּתְכֶם אֶת שְׁאוֹל לֹא תָקוּם שׁוֹט שׁוֹטֵף כִּי יַעֲבֹר וִהְיִיתֶם לוֹ לְמִרְמָס.

(יט) מִדֵּי עָבְרוֹ יִקַּח אֶתְכֶם כִּי בַבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יַעֲבֹר בַּיּוֹם וּבַלָּיְלָה וְהָיָה רַק זְוָעָה הָבִין שְׁמוּעָה.

(כ) כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ וְהַמַּסֵּכָה צָרָה כְּהִתְכַּנֵּס.

(כא) כִּי כְהַר פְּרָצִים יָקוּם יְהוָה כְּעֵמֶק בְּגִבְעוֹן יִרְגָּז לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂהוּ זָר מַעֲשֵׂהוּ וְלַעֲבֹד עֲבֹדָתוֹ נָכְרִיָּה עֲבֹדָתוֹ.

(כב) וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצָצוּ פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם כִּי כָלָה וְנֶחֱרָצָה שָׁמַעְתִּי מֵאֵת אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת עַל כָּל הָאָרֶץ.

שד"ל –
כי שמנו כזב מחסנו ובשקר נסתרנו – לא יתכן שיהיו הם אומרים ששמו כזב מחסם ובשקר נסתרו, אך ישעיה הכניס בתוך מאמרם מלות כזב ושקר, ואולי הם היו אומרים במשל שלהם מלות אחרות המורות על חוזק משגבם, והנביא שנה אותן ללעג, ואולי היו אומרים כי שמנו נשגב מחסנו ובסלע נסתרנו.

*

וגם יוחנן בברית החדשה מתאר הסתתרות בשקר, ואני רואה דמיון מסוים בין הכתובים, וכך הוא כותב בתיאורו המפורסם –

התגלות יג –
יא ‮רָאִיתִי חַיָּה אַחֶרֶת עוֹלָה מִן הָאָרֶץ. הָיוּ לָהּ שְׁתֵּי קַרְנַיִם ‮¹‮דּוֹמוֹת לְקַרְנֵי שֶׂה וְהִיא דִִּבְּרָה כְּתַנִּין. יב ‮אֶת סַמְכוּת הַחַיָּה הָרִאשׁוֹנָה הִיא מוֹצִיאָה אֶל הַפֺּעַל לְפָנֶיהָ, וּמְאַלֶּצֶת אֶת הָאָרֶץ וְיוֹשְׁבֶיהָ ‮¹‮לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַחַיָּה הָרִאשׁוֹנָה, אֲשֶׁר ‮²‮מַכַּת הַמָּוֶת שֶׁלָּהּ נִרְפְּאָה. יג ‮הִיא עוֹשָׂה אוֹתוֹת גְּדוֹלִים, אֲפִלּוּ עַד כְּדֵי ‮¹‮הוֹרָדַת אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם אַרְצָה לְעֵינֵי בְּנֵי אָדָם, יד ‮‮¹‮וּמַתְעָה אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ עַל־יְדֵי הָאוֹתוֹת אֲשֶׁר נִתַּן לָהּ לַעֲשׂוֹת לְנֺכַח הַחַיָּה, בְּאָמְרָהּ לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לַעֲשׂוֹת צֶלֶם לַחַיָּה אֲשֶׁר הֻכְּתָה מַכַּת חֶרֶב וְחָיְתָה. טו ‮גַּם הֻתַּר לָהּ לָתֵת רוּחַ לְצֶלֶם הַחַיָּה בְּאֺפֶן שֶׁצֶּלֶם הַחַיָּה גַּם יְדַבֵּר, וְאַף יִגְרֺם לְכָךְ ‮¹‮שֶׁיּוּמְתוּ כָּל אֲשֶׁר אֵינָם מִשְׁתַּחֲוִים לְצֶלֶם הַחַיָּה. טז ‮וְהִיא גּוֹרֶמֶת לְכָךְ שֶׁהַכֺּל, הַקְּטַנִּים וְהַגְּדוֹלִים, הָעֲשִׁירִים וְהָעֲנִיִּים, הַחָפְשִׁיִּים וְהָעֲבָדִים, יָשִׂימוּ לָהֶם ‮¹‮תָּו עַל יַד יְמִינָם אוֹ עַל מִצְחָם, יז ‮כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּכַל אִישׁ לִקְנוֹת אוֹ לִמְכֺּר, אֶלָּא מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַתָּו, שֵׁם הַחַיָּה אוֹ מִסְפַּר שְׁמָהּ. יח ‮בָּזֺאת הַחָכְמָה. מִי שֶׁבִּינָה לוֹ, יְחַשֵּׁב נָא אֶת ‮¹‮מִסְפַּר הַחַיָּה, כִּי מִסְפַּר אָדָם הוּא וּמִסְפָּרוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ.

זדון
כתבתי פוסט ומחקתי בטעות, אז אכתוב שוב בקיצור.

א.
הנביאים מדברים לפעמים על חטאים בזדון, למשל –

ישעיה ג –
ח כִּי כָשְׁלָה יְרוּשָׁלַ‍ִם וִיהוּדָה נָפָל כִּי לְשׁוֹנָם וּמַעַלְלֵיהֶם אֶל יְהוָה לַמְרוֹת עֵנֵי כְבוֹדוֹ. ט הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם וְחַטָּאתָם כִּסְדֹם הִגִּידוּ לֹא כִחֵדוּ אוֹי לְנַפְשָׁם כִּי גָמְלוּ לָהֶם רָעָה.

רש"י –
כי לשונם ומעלליהם אל י״י – לנגדו להכעיסו.

למרות עיני כבודו – להקניט לפני כבודו.

[דבר אחר: עניני כבודו.]

הכרת פניהם – עון שהן מכירים פנים בדין היא ענתה בם לפני.

לשון אחר: הכרת פניהם – נִכרים הם בעזות פניהם.

כסדום הגידו – בפרהסיא עשו.

*

ב.
ישוע, לעומת זאת, סבר שהחוטאים עושים זאת בשוגג –

אָמַר יֵשׁוּעַ: ‮"אָבִי, ‮סְלַח לָהֶם, כִּי ‮אֵינָם יוֹדְעִים מָה הֵם עוֹשִׂים." וְהֵם ‮חִלְּקוּ אֶת בְּגָדָיו לְאַחַר שֶׁהִפִּילוּ גּוֹרָלוֹת.
לוקס כג, לד.

זאת אמר בהיותו על הצלב.

*

ג.
דרך ליישב זאת היא אולי דרך הפילוסופיה –
אפלטון סבר שמי שיודע את הטוב, בהכרח גם עושה אותו.
אריסטו, לעומת זאת חלק עליו, וטען שאפשר לדעת מהו הטוב, ובכל זאת לעשות את הרע. הוא הסביר זאת על ידי כך שחילק את הידיעה לשני חלקים (ולמעשה ליותר) – ידיעה עיונית וידיעה מעשית. כך, אדם יכול לדעת בידיעה העיונית מהו הטוב, אבל בתבונה המעשית לא ידע, ולכן לא יעשה את הטוב.

*

ד.
ובעצם שאול השליח אמר אותו הדבר בתיאולוגיית החטא שלו –

כִּי אֵינֶנִּי עוֹשֶׂה אֶת הַטּוֹב שֶׁאֲנִי חָפֵץ בּוֹ, אֶלָּא אֶת הָרַע שֶׁאֵינֶנִּי חָפֵץ בּוֹ – אוֹתוֹ אֲנִי עוֹשֶׂה.
רומים ז, יט.

*

ה.
אבל הרמב"ם חולק על עמדה זו, וסבור שלאדם יש בחירה חופשית. כך הוא כותב בהלכות תשובה –

"רשות לכל אדם נתונה: אם רצה להטות עצמו לדרך הטובה ולהיות צדיק – הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע – הרשות בידו; שהוא מעצמו ומדעתו וממחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ, ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע".

*

אז מה המסקנה מכל זה? כבר איני זוכר מה כתבתי, אך בכל אופן נראית לי מהותית ההבחנה בין חטאים בזדון ובכוונה להרע, ובין כאלה שבשגגה, או כתוצאה מחולשת היצר.

חבר הזכיר לי בתגובה בפייסבוק פסוק מהפרק הזה, אז זו הזדמנות לקרוא אותו.
כאן זכריה מנבא על שיקום ירושלים, ועל החזרת הכהונה על ידי יהושע כהן גדול. כאן 'שטן עומד על ימינו', כמו שנזכר בתהילים, וכבר אמרתי בעבר שדמות השטן מופיעה רק בכתובים של אחרי גלות בבל, וכנראה דמותו נוצרה מתוך התפלמסות עם התפיסה הזרטוסטרית, המאמינה בשני כוחות שמימיים, טוב ורע.

זכריה ג –

(א) וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ יְהוָה וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ.

(ב) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן יִגְעַר יְהוָה בְּךָ הַשָּׂטָן וְיִגְעַר יְהוָה בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלָ‍ִם הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ.

יהושע הוא שריד של שושלת המלוכה, כאוד מוצל. הבוחר בירושלים – כך מכונה כאן ה'.
יגער ה' בך השטן – מובא במדרשים כצורה הנכונה לגעור בשטן, ולא ישירות, כהוא שאמר 'חץ בעיניי השטן' – ושילם על כך.

(ג) וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים וְעֹמֵד לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ.

בגדים צואים כסמל לחטא, ועתה הוא עובר תהליך היטהרות שמיימי. זה דומה מבחינות מסוימות לנבואות ההסמכה של הנביאים, כישעיה ו וירמיה א.

(ד) וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֶל הָעֹמְדִים לְפָנָיו לֵאמֹר הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲו‍ֹנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת.

(ה) וָאֹמַר יָשִׂימוּ צָנִיף טָהוֹר עַל רֹאשׁוֹ וַיָּשִׂימוּ הַצָּנִיף הַטָּהוֹר עַל רֹאשׁוֹ וַיַּלְבִּשֻׁהוּ בְּגָדִים וּמַלְאַךְ יְהוָה עֹמֵד.

(ו) וַיָּעַד מַלְאַךְ יְהוָה בִּיהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר.

(ז) כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אִם בִּדְרָכַי תֵּלֵךְ וְאִם אֶת מִשְׁמַרְתִּי תִשְׁמֹר וְגַם אַתָּה תָּדִין אֶת בֵּיתִי וְגַם תִּשְׁמֹר אֶת חֲצֵרָי וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה.

ביתי – בית המקדש. העומדים – הם המלאכים. יהושע יוכל להתהלך כאחד מהם, ויוכל גם לשפוט.

(ח) שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ כִּי אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה כִּי הִנְנִי מֵבִיא אֶת עַבְדִּי צֶמַח.

צמח – הוא זרובבל, ובמסורת היהודית, על פי כתובים שונים בתנ"ך, גם כינוי למשיח.

(ט) כִּי הִנֵּה הָאֶבֶן אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ עַל אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם הִנְנִי מְפַתֵּחַ פִּתֻּחָהּ נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת וּמַשְׁתִּי אֶת עֲו‍ֹן הָאָרֶץ הַהִיא בְּיוֹם אֶחָד.

תהיה כפרת עוונות לעם. שבעה עיניים – שבעה גוונים, לפי שטיינזלץ.

(י) בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל תַּחַת תְּאֵנָה.

תבואו אל המנוחה ואל הנחלה.

סתם בא לי לקרוא פרק תהילים. זה פרק טיפוסי בו המשורר סובל מאוד ורבים אויביו, אך הוא מצפה לישועה –

תהילים סט –
המשורר כמו טובע בצרות –
א לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוֹשַׁנִּים לְדָוִד. ב הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ. ג טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי. ד יָגַעְתִּי בְקָרְאִי נִחַר גְּרוֹנִי כָּלוּ עֵינַי מְיַחֵל לֵאלֹהָי. 

ורבו שונאיו –
ה רַבּוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי שֹׂנְאַי חִנָּם עָצְמוּ מַצְמִיתַי אֹיְבַי שֶׁקֶר אֲשֶׁר לֹא גָזַלְתִּי אָז אָשִׁיב. 

הוא מתוודה על חטאותו –
ו אֱ‍לֹהִים אַתָּה יָדַעְתָּ לְאִוַּלְתִּי וְאַשְׁמוֹתַי מִמְּךָ לֹא נִכְחָדוּ. 

וממשיך, היחס הרע לו הוא זוכה –
ז אַל יֵבֹשׁוּ בִי קֹוֶיךָ אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת אַל יִכָּלְמוּ בִי מְבַקְשֶׁיךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. ח כִּי עָלֶיךָ נָשָׂאתִי חֶרְפָּה כִּסְּתָה כְלִמָּה פָנָי. ט מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי. י כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי וְחֶרְפּוֹת חוֹרְפֶיךָ נָפְלוּ עָלָי. יא וָאֶבְכֶּה בַצּוֹם נַפְשִׁי וַתְּהִי לַחֲרָפוֹת לִי. יב וָאֶתְּנָה לְבוּשִׁי שָׂק וָאֱהִי לָהֶם לְמָשָׁל. יג יָשִׂיחוּ בִי יֹשְׁבֵי שָׁעַר וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר. 

ושוב משליך יהבו באל –
יד וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְהוָה עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ. טו הַצִּילֵנִי מִטִּיט וְאַל אֶטְבָּעָה אִנָּצְלָה מִשֹּׂנְאַי וּמִמַּעֲמַקֵּי מָיִם. טז אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ. יז עֲנֵנִי יְהוָה כִּי טוֹב חַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלָי. יח וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעַבְדֶּךָ כִּי צַר לִי מַהֵר עֲנֵנִי. יט קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ לְמַעַן אֹיְבַי פְּדֵנִי. 

ושוב מתאר חרפתו –
כ אַתָּה יָדַעְתָּ חֶרְפָּתִי וּבָשְׁתִּי וּכְלִמָּתִי נֶגְדְּךָ כָּל צוֹרְרָי. כא חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי וָאָנוּשָׁה וָאֲקַוֶּה לָנוּד וָאַיִן וְלַמְנַחֲמִים וְלֹא מָצָאתִי. כב וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רֹאשׁ וְלִצְמָאִי יַשְׁקוּנִי חֹמֶץ. 

ומקלל אויביו –
כג יְהִי שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח וְלִשְׁלוֹמִים לְמוֹקֵשׁ. כד תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד. כה שְׁפָךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִּׂיגֵם. כו תְּהִי טִירָתָם נְשַׁמָּה בְּאָהֳלֵיהֶם אַל יְהִי יֹשֵׁב. כז כִּי אַתָּה אֲשֶׁר הִכִּיתָ רָדָפוּ וְאֶל מַכְאוֹב חֲלָלֶיךָ יְסַפֵּרוּ. כח תְּנָה עָוֹן עַל עֲו‍ֹנָם וְאַל יָבֹאוּ בְּצִדְקָתֶךָ. כט יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ. 

ושוב מבקש ישועה לעצמו –
ל וַאֲנִי עָנִי וְכוֹאֵב יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵנִי. לא אֲהַלְלָה שֵׁם אֱלֹהִים בְּשִׁיר וַאֲגַדְּלֶנּוּ בְתוֹדָה. לב וְתִיטַב לַיהוָה מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס. לג רָאוּ עֲנָוִים יִשְׂמָחוּ דֹּרְשֵׁי אֱלֹהִים וִיחִי לְבַבְכֶם. לד כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים יְהוָה וְאֶת אֲסִירָיו לֹא בָזָה. לה יְהַלְלוּהוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ יַמִּים וְכָל רֹמֵשׂ בָּם. 

ולבסוף מדבר על ישועת ארצו –
לו כִּי אֱלֹהִים יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן וְיִבְנֶה עָרֵי יְהוּדָה וְיָשְׁבוּ שָׁם וִירֵשׁוּהָ. לז וְזֶרַע עֲבָדָיו יִנְחָלוּהָ וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ יִשְׁכְּנוּ בָהּ.

מכל מקום שומעים קריאות בגידה, ומנגד אנשים שיוצאים נגד קריאות הבגידה, אבל אז מתברר שגם אותם אנשים קראו אותן קריאות ממש. וכבר ראיתי שמביאים את הפסוק, שאף אני הבאתי בעבר (חוץ מפסוק דומה לו, שגם הבאתי) –

מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק וָאֹמַר רָזִי לִי רָזִי לִי אוֹי לִי בֹּגְדִים בָּגָדוּ וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ.
ישעיה כד, טז.

וביחס לתופעה זו אפשר להביא מספר פסוקים –

לָמָּה תָרִיבוּ אֵלָי כֻּלְּכֶם פְּשַׁעְתֶּם בִּי נְאֻם יְהוָה.
ירמיה ב, כט.

כֻּלָּם סָרֵי סוֹרְרִים הֹלְכֵי רָכִיל נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל כֻּלָּם מַשְׁחִיתִים הֵמָּה.
ירמיה ו, כח.

הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד.
תהילים יד, ג

אכן, נראה שצדקו הנוצרים, שטענו שזה טבע האדם הבלתי נמנע, ואולי בכל זאת יבוא ישוע להושיע את העם הזה… למרות שבעיוני התיאורטי הגעתי למסקנות שונות. אך מי אני ומה כוחי ומה דעתי מול כוח האל והבריאה…

אבל שוב, באופן תיאורטי – אני מסרב להכיר במציאות כזאת. כן יש אנשים טובים, וכן ישראל הייתה מקום טוב לחיות בו עד לא מזמן. אנשים עזרו אחד לשני, עשו מעשי חסד, הייתה ערבות הדדית וגאווה לאומית. וכן, אני יודע שיש גם עכשיו אנשים טובים, שמנסים לעשות טוב, בדרך כלל בצינעה, ולפעמים גם ברבים. לא הכול רע, לא הכול מקולקל. רק הרוחות הרעות נושבות ועושות הרבה רעש.

ועל כן אני נזכר בעוד פסוק –
רְאוּ בַגּוֹיִם וְהַבִּיטוּ וְהִתַּמְּהוּ תְּמָהוּ כִּי פֹעַל פֹּעֵל בִּימֵיכֶם לֹא תַאֲמִינוּ כִּי יְסֻפָּר.
חבקוק א, ה.

חבקוק דיבר על הכשדים, אבל גם היום פועל פועל אלוהים מוזר, שאיני יודע מהו. האם אלו פעמי משיח? אולי. יש הסוברים כך. אך כפי שאמרתי לפני כמה ימים בשיחה אישית – כבר היו לעם ישראל צרות גדולות יותר, למשל פרעות חמילצקי, ובאמת בדרך כלל בעיתות משבר עולה העניין המשיחי, כמו במקרה של שבתאי צבי. ואף כי המצב היום בכל זאת מיוחד מכמה בחינות, ובראשן – שיש לנו מדינה, שהיא כבר ראשית של גאולה, כידוע.
אז אינני יודע מה יהיה, ואולי אני גם מגזים במחשבות, אבל בכל מקרה זאת התוצאה של הניתוח שלי את המצב. וגם בלי העניין המשיחי – הרעיון הנוצרי של 'טול קורה מבין עיניך', שתורגם לרעיון היהודי של 'הפוסל במומו פוסל', מוכיח את עצמו מאוד, בהיבט הלאומי והאישי.

אחרית הימים בברית החדשה
בברית החדשה יש כמה נבואות לאחרית הימים. כמובן, המפורסמת שבהם היא 'ההתגלות', או 'חזון יוחנן', הספר האחרון בברית החדשה, אך בו דווקא לא אעסוק, הן בגלל אורכו, והן בגלל שהוא ספר מוזר בעיניי. בכל אופן שם הדמות הרעה היא 'החיה' ולה 'מספר החיה' – 666 המפורסם. ההסבר המתקבל ביותר על הדעת ששמעתי למספר זה הוא, שבתחילה היה כתוב 616, וזה הגימטריה של שמו של נירון, הקיסר שרדף את הנוצרים, ובערך בתקופתו נכתב ספר זה. ועוד הסבר יפה ששמעתי מופיע בסרט 'עירום' של מייק לי, שם הגיבור, פילוסוף תמהוני נודד, מסביר לשומר בניין, שבכל ברקוד יש שלושה קווים עבים, שערך כל אחד מהם 6, וביחד – 666. ואכן נאמר שאיש לא יוכל למכור או לקנות ללא 'מספר החיה', הוא השיטה הכלכלית.
אבל, כאמור, לא בזה אעסוק, אלא בשני פרקים אחרים העוסקים בכך. הראשון הוא בבשורות והוא מדברי ישוע עצמו, והשני באיגרות.
זה המקור הראשון –

מתי כד –

ישוע מנבא חורבן וצרות
א בְּצֵאתוֹ ‮¹מִבֵּית הַמִּקְדָשׁ לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ נִגְּשׁוּ תַּלְמִידָיו לְהַרְאוֹת לוֹ אֶת בִּנְיְנֵי הַמִּקְדָּשׁ. ב הֵגִיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם: "רוֹאִים אַתֶּם אֶת כָּל אֵלֶּה? אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, ‮¹לֹא תִּשָּׁאֵר פֺּה אֶבֶן עַל אֶבֶן אֲשֶׁר לֹא תֻּפַּל אַרְצָה."

זה אכן התקיים ארבעים שנה אחרי מותו, כידוע.

ג כַּאֲשֶׁר יָשַׁב עַל ‮¹הַר הַזֵּיתִים נִגְּשׁוּ אֵלָיו הַתַּלְמִידִים לְבַדָּם וְאָמְרוּ: "הַגֵּד נָא לָנוּ מָתַי יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה וּמָה הוּא ‮²אוֹת בּוֹאֲךָ ‮³וְקֵץ הָעוֹלָם?" ד הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם: "הִזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא ‮¹יַתְעֶה אֶתְכֶם אִישׁ, ה כִּי רַבִּים יָבוֹאוּ בִּשְׁמִי ‮¹וְיֺאמְרוּ 'אֲנִי הַמָּשִׁיחַ' וְיַתְעוּ רַבִּים. ו וְאַתֶּם עֲתִידִים לִשְׁמֺעַ ‮¹מִלְחָמוֹת וּשְׁמוּעוֹת מִלְחָמָה. שִׂימוּ לֵב, אַל תִּבָּהֲלוּ; כִּי צָרִיךְ לִהְיוֹת הַדָּבָר הַזֶּה, וּבְכָל זֺאת עוֹד לֹא בָּא הַקֵּץ. ז עַם יָקוּם עַל עַם ‮¹וּמַמְלָכָה עַל מַמְלָכָה, וְיִהְיוּ רָעָב וּרְעִידוֹת אֲדָמָה בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים, ח אַךְ כָּל אֵלֶּה הֵם רֵאשִׁית הַצָּרוֹת. ט אָז ‮¹יִמְסְרוּ אֶתְכֶם לְצָרָה ‮²וְיַהַרְגוּ אֶתְכֶם וְתִהְיוּ ‮³שְׂנוּאִים עַל כָּל הָעַמִּים בִּגְלַל שְׁמִי. י רַבִּים ‮¹יִכָּשְׁלוּ בְּאוֹתָהּ עֵת וְיַסְגִּירוּ זֶה אֶת זֶה וְיִשְׂנְאוּ זֶה אֶת זֶה. יא ‮¹נְבִיאֵי שֶׁקֶר יָקוּמוּ וְיַתְעוּ רַבִּים, יב וּמֵאַחַר ‮¹שֶׁתִּרְבֶּה הַהֶפְקֵרוּת ‮²תִתְקָרֵר אַהֲבַת רַבִּים. יג אֲבָל ‮¹הַמַּחֲזִיק מַעֲמָד עַד קֵץ הוּא יִוָּשַׁע. יד ‮¹וּבְשׂוֹרָה זוֹ ‮²שֶׁל הַמַּלְכוּת תֻּכְרַז בְּכָל הָעוֹלָם לְעֵדוּת לְכָל הָעַמִּים, וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא ‮³הַקֵּץ."

צרה גדולה
טו "לָכֵן כַּאֲשֶׁר תִּרְאוּ אֶת ‮¹הַשִּׁקּוּץ הַמְּשֺׁמֵם, כַּנֶּאֱמַר בְּפִי דָּנִיאֵל הַנָּבִיא, עוֹמֵד ‮²בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ – עַל הַקּוֹרֵא לְהָבִין –

זו דמות האנטי-כריסט.

טז יִהְיֶה עַל הַנִּמְצָאִים בִּיהוּדָה לָנוּס אֶל הֶהָרִים; יז ‮¹מִי שֶׁעַל הַגַּג אַל יֵרֵד לָקַחַת חֲפָצִים מִבֵּיתוֹ, יח וּמִי שֶׁבַּשָּׂדֶה אַל יַחֲזֺר לָקַחַת אֶת בִּגְדוֹ. יט ‮¹וְאוֹי לֶהָרוֹת וְלַמֵּינִיקוֹת בַּיָּמִים הָהֵם. כ הִתְפַּלְּלוּ שֶׁלֹּא תִּהְיֶה מְנוּסַתְכֶם בַּחֺרֶף אַף לֹא בְּשַׁבָּת, כא כִּי אָז תִּהְיֶה ‮¹צָרָה גְּדוֹלָה אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה כָּמוֹהָ מֵרֵאשִׁית הָעוֹלָם וְעַד עַתָּה, אַף לֹא תִּהְיֶה כָּמוֹהָ.

כנאמר – עת צרה היא ליעקב, וממנה יוושע.

כב וְאִלּוּלֵא קֻצְּרוּ הַיָּמִים הָהֵם לֹא הָיָה נִצָּל כָּל בָּשָׂר, אַךְ לְמַעַן ‮¹הַבְּחִירִים יְקֻצְּרוּ הַיָּמִים הָהֵם.

כנאמר – בעיתה אחישנה.

כג אִם יֺאמַר לָכֶם אִישׁ בָּעֵת הַהִיא, ‮¹'הִנֵּה פֺּה הַמָּשִׁיחַ' אוֹ 'הִנֵּהוּ שָׁם', אַל תַּאֲמִינוּ, כד כִּי ‮¹יָקוּמוּ מְשִׁיחֵי שֶׁקֶר ‮²וּנְבִיאֵי שֶׁקֶר וְיִתְּנוּ ‮³אוֹתוֹת גְּדוֹלִים וּמוֹפְתִים כְּדֵי ‮⁴לְהַתְעוֹת, אִם אֶפְשָׁר, גַּם אֶת הַבְּחִירִים. כה הִנֵּה אָמַרְתִּי לָכֶם זֹאת ‮¹מֵרֺאשׁ. כו לָכֵן אִם ‮¹יֺאמְרוּ לָכֶם 'הִנֵהוּ בַּמִּדְבָּר', אַל תֵּצְאוּ; 'הִנֵּהוּ בְּחַדְרֵי חֲדָרִים', אַל תַּאֲמִינוּ; כז כִּי כַּבָּרָק הַיּוֹצֵא מִמִּזְרָח וּמֵאִיר עַד מַעֲרָב כֵּן יִהְיֶה ‮¹בּוֹאוֹ שֶׁל בֶּן־הָאָדָם. כח ‮¹בַּמָּקוֹם שֶׁהַגְּוִיָּה נִמְצֵאת, ‮²שָׁם יִקָּבְצוּ הַנְּשָׁרִים."

פתגם שאיני מבינו.

בואו של בן־האדם
כט "מִיָּד אַחֲרֵי ‮¹צָרַת הַיָּמִים הָהֵם ‮²תֶּחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ לֹא יַגִּיהַּ אוֹרוֹ, הַכּוֹכָבִים יִפְּלוּ מִן הַשָּׁמַיִם וְכֺחוֹת הַשָּׁמַיִם יִזְדַּעְזְעוּ.

יש פסוקים המתארים זאת.

ל אָז יֵרָאֶה ‮¹אוֹת בֶּן־הָאָדָם בַּשָּׁמַיִם, וְאָז ‮²יִסְפְּדוּ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ וְיִרְאוּ אֶת ‮³בֶּן־הָאָדָם ‮⁴בָּא עִם עַנְנֵי הַשָּׁמַיִם בִּגְבוּרָה וּבְכָבוֹד רַב.

גם כאן יש פסוקים מתאימים.

לא וְהוּא ‮¹יִשְׁלַח אֶת מַלְאָכָיו ‮²בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וִיקַבְּצוּ אֶת בְּחִירָיו ‮³מֵאַרְבַּע הָרוּחוֹת, ‮⁴מִקְצוֹת הַשָּׁמַיִם עַד קְצוֹתָם.

נבואת קיבוץ גלויות, שכבר התגשמה.

לב ‮¹לִמְדוּ אֶת הַמָּשָׁל מִן הַתְּאֵנָה: ‮²כַּאֲשֶׁר עֲנָפֶיהָ מִתְרַכְּכִים וְהֶעָלִים צָצִים יוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁהַקַּיִץ קָרוֹב. לג כֵּן גַם אַתֶּם, כַּאֲשֶׁר תִּרְאוּ אֶת כָּל אֵלֶּה דְּעוּ כִּי קָרוֹב הוּא, ‮¹בַּפֶּתַח. לד אָמֵן. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם שֶׁלֹּא יַעֲבֺר ‮¹הַדּוֹר הַזֶּה עַד אֲשֶׁר יִקְרוּ כָּל אֵלֶּה.

כאן משפט מפתח – לא יעבור הדור הזה – משמע לדעתו זה עתיד קרוב, עוד בזמן ההוא – וזה לא התקיים. או שמא התכוון הדור ההוא, אותו דור עתידי?

לה ‮¹הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יַעַבְרוּ וּדְבָרַי לֹא יַעַבְרוּ. לו אֲבָל אֶת הַיּוֹם הַהוּא וְהַשָּׁעָה אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ, גַּם לֹא מַלְאֲכֵי הַשָּׁמַיִם וְגַם לֹא הַבֵּן, אֶלָּא ‮¹הָאָב לְבַדּוֹ.

גם ביהדות רעיון דומה, ואין לחשב את הקץ.

לז ‮¹כִּימֵי נֺחַ כֵּן יִהְיֶה בּוֹאוֹ שֶׁל ‮²בֶּן־הָאָדָם. לח כְּמוֹ שֶׁבַּיָּמִים קֺדֶם ‮¹לַמַּבּוּל הָיוּ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים ‮²מִתְחַתְּנִים וּמְחַתְּנִים עַד הַיּוֹם שֶׁנִּכְנַס נֺחַ לַתֵּבָה, לט וְלֹא יָדְעוּ עַד שֶׁבָּא הַמַּבּוּל וְסָחַף אֶת כֻּלָּם, כָּךְ יִהְיֶה גַּם בּוֹאוֹ שֶׁל ‮¹בֶּן־הָאָדָם. מ אוֹתָהּ עֵת יִהְיוּ שְׁנַיִם בַּשָּׂדֶה, אֶחָד יִלָּקַח וְאֶחָד יֵעָזֵב; מא שְׁתַּיִם טוֹחֲנוֹת בָּרֵחַיִם – אַחַת תִּלָּקַח וְאַחַת תֵּעָזֵב. מב עַל כֵּן ‮¹עִמְדוּ עַל הַמִּשְׁמָר, כִּי אֵינְכֶם יוֹדְעִים בְּאֵיזֶה יוֹם יָבוֹא אֲדוֹנְכֶם. מג וְזֺאת דְּעוּ: ‮¹אִלּוּ יָדַע בַּעַל הַבַּיִת בְּאֵיזוֹ אַשְׁמוּרָה יָבוֹא ‮²הַגַּנָּב, הָיָה שׁוֹקֵד וְלֹא מַנִּיחַ לוֹ לַחְדֺּר לְבֵיתוֹ. מד לָכֵן הֱיוּ מוּכָנִים גַּם אַתֶּם, כִּי בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּכֶם ‮¹יָבוֹא בֶּן־הָאָדָם."

וביהדות – משיח בא בהסח דעת. וכן – 'פתאום יבוא אל היכלו'.

העבד הנאמן או הבלתי נאמן
מה "מִי הוּא אֵפוֹא ‮¹הָעֶבֶד הַנֶּאֱמָן וְהַנָּבוֹן שֶׁהִפְקִידוֹ הָאָדוֹן עַל בְּנֵי בֵּיתוֹ לָתֵת לָהֶם אֶת ‮²מְזוֹנָם בְּעִתּוֹ? מו אַשְׁרֵי הָעֶבֶד שֶׁיָּבוֹא אֲדוֹנָיו וְיִמְצָא אוֹתוֹ עוֹשֶׂה כֵּן. מז אָמֵן. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, הוּא ‮¹יַפְקִיד אוֹתוֹ עַל כָּל אֲשֶׁר לוֹ. מח אֲבָל אִם הָעֶבֶד הָרַע הַזֶּה יֺאמַר בְּלִבּוֹ 'אֲדוֹנִי מִתְמַהְמֵהַּ' מט וְיַתְחִיל לְהַכּוֹת אֶת חֲבֵרָיו ‮¹הָעֲבָדִים וְיֺאכַל וְיִשְׁתֶּה עִם הַשִּׁכּוֹרִים, נ בּוֹא יָבוֹא אֲדוֹנָיו שֶׁל הָעֶבֶד הַהוּא בְּיוֹם שֶׁאֵינוֹ מְצַפֶּה לוֹ וּבְשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ, נא יְשַׁסֵּף אוֹתוֹ וְיָשִׂים חֶלְקוֹ עִם ‮¹הַצְּבוּעִים; שָׁם יִהְיוּ ‮²הַיְלָלָה וַחֲרִיקַת הַשִּׁנַּיִם."

וזה המקור השני –

תסלוניקים ב, ב –

התגלות איש הרשע
א אֲשֶׁר ‮¹לְבוֹא אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ ‮²וַאֲסִיפָתֵנוּ אֵלָיו, אָנוּ מְבַקְּשִׁים מִכֶּם, אַחַי: ב אַל תְּמַהֲרוּ לְאַבֵּד אֶת עֶשְׁתּוֹנוֹתֵיכֶם וְאַל תִּבָּהֲלוּ, ‮¹לֹא בִּגְלַל אֵיזוֹ רוּחַ, לֹא בִּגְלַל אֵיזֶה דִּבּוּר, וְלֹא בִּגְלַל אֵיזוֹ אִגֶּרֶת אֲשֶׁר כִּבְיָכוֹל נִשְׁלְחָה מֵאִתָּנוּ, כְּאִלּוּ הִגִּיעַ יוֹם יהוה. ג אַל ‮¹יַטְעֶה אֶתְכֶם אִישׁ בְּאֵיזֶה אֺפֶן שֶׁהוּא, שֶׁכֵּן לֹא יַגִּיעַ אִם לֹא תִּהְיֶה בָּרִאשׁוֹנָה הָעֲזִיבָה‮¹  וְיִתְגַּלֶּה ‮²אִישׁ הָרֶשַׁע, ‮³בֶּן הָאֲבַדּוֹן, ד הַמִּתְקוֹמֵם ‮¹וּמְרוֹמֵם עַצְמוֹ עַל כָּל הַנִּקְרָא אֱלוֹהַּ אוֹ קֺדֶשׁ, עַד כִּי יֵשֵׁב בְּהֵיכַל הָאֱלֹהִים‮¹  בְּהַצְהִירוֹ עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא אֱלֹהִים.

כאן הוא חוזר על דברי ישוע.

ה הַאִם אֵינְכֶם זוֹכְרִים כִּי עוֹד בֶּהֱיוֹתִי אֶצְלְכֶם אָמַרְתִּי לָכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? ו אַתֶּם יוֹדְעִים מָה מְעַכֵּב אוֹתוֹ כָּעֵת כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּלֶּה בְּעִתּוֹ. ז הֵן ‮¹סוֹד הָרֶשַׁע כְּבָר פּוֹעֵל; אֶלָא שֶׁכָּעֵת הַמְּעַכֵּב נִמְצָא עַד שֶׁיּוּצָא מִן הַתָּוֶךְ, ח וְאָז יִתְגַּלֶּה הָרָשָׁע אֲשֶׁר הָאָדוֹן [יֵשׁוּעַ] ‮¹יָמִית אוֹתוֹ ‮²בְּרוּחַ פִּיו וִיכַלֵּהוּ ‮³בְּהוֹפָעַת בּוֹאוֹ –

כאמור – ברוח שפתיו ימית רשע. אבל הפסוק מציין רשע כשם כולל לרשעים, ולא מתייחס לרשע מסוים.

ט אֶת הָרָשָׁע אֲשֶׁר בִּיאָתוֹ הִיא בְּהֶתְאֵם לִפְעֻלַּת הַשָּׂטָן, ‮¹מְלֻוָּה בְּכָל גְּבוּרָה, בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתֵי שֶׁקֶר, י וּבְכָל תַּרְמִית רֶשַׁע הַמְיֻעָדִים לִבְנֵי הָאֲבַדּוֹן, וְזֺאת מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אֶת אַהֲבַת הָאֱמֶת אֲשֶׁר יָכְלוּ ‮¹לְהִוָּשַׁע בָּהּ. יא עַל כֵּן אֱלֹהִים שׁוֹלֵחַ לָהֶם פֹּעַל רְמִיָּה ‮¹לְהַטְעוֹתָם לְהַאֲמִין לַשֶּׁקֶר, יב לְמַעַן יִדּוֹנוּ כָּל אֲשֶׁר ‮¹לֹא הֶאֱמִינוּ לָאֱמֶת אֶלָּא ‮²חָפְצוּ בָּעַוְלָה.

ויש לשאול – גם ישוע בא בגבורה ובאותות, אם כך איך נבחין?