שמות ג בתורת התעודות, לפי פרידמן ורד"צ הופמן.

בפרק זה יתואר מעמד הסנה הבוער, והוא חשוב ביותר, כי כאן מבושר שם ה'.

רגיל – J.
מודגש – E.

א וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה. 
ב וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהֹוָה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל. ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה. ד וַיַּרְא יְהוָה כִּי סָר לִרְאוֹת
וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. 
ה וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא. 
ו וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים. 
ז וַיֹּאמֶר יְהוָה רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו. ח וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. 
ט וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם. י וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. יא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. יב וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה. יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם. יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. טו וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר. טז לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם. יז וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. יח וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ. 
יט וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה. כ וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ וְאַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם. כא וְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם. כב וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם.

*

פרידמן מעיר –
ג, א –
חותן משה, כהן מדין, נקרא יתרו בשמות ג: א, יח; יח: א-כז (E), אבל נקרא רעואל בשמות ב: טז-יח; במדבר י: כט (J).

ב, ט –
שני המקורות, J ו-E, נוכחים בסצנת הסנה הבוער, אבל יש מגוון דעות איך בדיוק הם מחולקים. יש חזרה – ב-ג:ז וב-ג:ט אלוהים אומר שהוא ראה ושמע את הדיכוי. האמירה ב-ג:ז מיוחסת ליהוה, ומקשרת ל-J, והאמירה ב-ג:ט ממשיכה בהוראה בפסוק י ותגובת משה בפסוק יא, המזכיר את השם אלוהים, ומצביע על E. רוב הדיאלוג בין אלוהים ומשה שממשיך מפסוקים ט-יא הוא גם שייך ל-E כי –
1. השם אלוהים מופיע בו שש פעמים נוספות, גם בשם הניסים, מעשי אלוהים, וגם בשם הר אלוהים.
2. השם המקודש מופיע ב-ג:טו, שהוא נקודת מפנה ב-E.
3. משה חוזר ליתרו, לא לרעואל, ב-ד:יט.
4. נאמר למשה לפגוש את אהרון ב-ד:יד, ואהרון אז פוגש אותו ב'הר האלוהים' ב-ד:כז.
5. נאמר למשה ולאהרון 'לאסוף את זקני ישראל' (ג:טז, ד:כט), וביטוי זה חוזר אחר-כך רק ב-E (במדבר יא:כד), והזקנים בכלל הם עניינו של E (שמות כד:א,ט,יד; יז:ה,ו; יח:יב; יט:ג; במדבר יא:טז,כד,כה,ל), לא ב-J (למעט במדבר טז:כה).
6. השם לאדמה יבשה כאן הוא 'יבש' (ד:ט), בעוד J משתמש במילה אחרת – 'חרבה' (בראשית ז:כב, שמות יד:כא).
7. בשמות ד:א-ח שני הסימנים הם – המטה שהופך לנחש והיד שהופכת 'מצורעת כשלג'. זה מקדים את היות מרים 'מצורעת כשלג' (במדבר יב), ואת נחש הנחושת של משה (במדבר כא:ה-ט). שני הסיפורים האלה בבמדבר הם של E, והם סמוכים זה לזה כשאנו מוציאים את התערבות מקורות J ו-P. זו עדות לנכונות של ההיפותזה, וזו עדות נוספת לכך שסיפור שמות על הסנה הבוער כאן הוא E, ולא J.
הרבה מלומדים טוענים ש-E קטוע, או אפילו שהוא לא קיים בכלל, אבל זה נשען על טעות במתודה. (וראו עוד בהערה על שמות ה, ג).

ג, טו –
כאן זה המקום בו 'יהוה' מופיע לראשונה כשם המקודש במקור E. מכאן והלאה השם הזה לא יוכל להבחין בין E ל-J.

ג, כב – עניין ניצול מצרים מופיע במילים דומות לאלה בשמות יא, א-ג; יב, לה-לו, אבל שני הקטעים האלה מוטבעים בהקשר של E, בעוד הקטע הנוכחי מצטרף להקשר של J. הזיהוי של שלושת הקטעים האלה הוא לכן לא ברור.

*

רד"צ הופמן מעיר –
ג, א –
קשה להבין את הסיפור שלפנינו, שבפסוקים ז ו-ט שבו מדובר בצעקתם של בני ישראל – צעקה שעלתה אל האלהים והביאה לידי התערבותו – אלא כהמשך לפסוקים הקודמים, שבהם כבר מדובר בזעקה-צעקה זו ובגורמיה.¹

הערה –
1. אף כי לא כן יוצא לפי המבקרים המייחסים את ב׳:כ״ג-כ״ה ל״מסורת היסוד״ ואת הסיפור שלפנינו ל״מקור אחר״.

חרבה – הר מתן-תורה נקרא לעתים ״הר חורב״ ולעתים ״הר סיני״. ״חורב״ מוזכר עוד להלן י״ז:י׳, ל״ג:י׳, וכן בכל ספר דברים, להוציא בברכת משה, ואלו ביתר המקומות בתורה בא השם ״סיני״.⁵ ברור, שאין שני השמות זהים במשמעם, שכן מצינו ״סיני״ בצירופים שונים, גם ״הר סיני״,⁶ וגם ״מדבר סיני״,⁷ בעוד שהשם ״חורב״ אינו בא בצירוף תיבת ״מדבר״ כלל.⁸ ועוד, ״חורב״ בא תמיד לציין את סביבת ההר, את מקום חנייתם של ישראל, ואלו ״סיני״ בצירוף תיבת ״הר״ בא כציון ההר עצמו, וכאשר הכתוב מבקש לציין את מקום חנייתם של ישראל בעזרת השם ״סיני״, הוא משתמש בצירוף ״מדבר סיני״.
לפיכך יש להניח, כי ״חורב״ הוא שם האזור כולו, מלשון ׳חרב׳ (= יבש, צחיח), בעוד ש״סיני״ הוא שם ההר שבו ניתנה התורה. ״חורב״ שוה אפוא בהוראתו לצירוף ״מדבר סיני״, בעוד שבמקום ״סיני״ (בלא צירוף כלשהו) יכול לבוא ״הר חורב״. הביטוי השגור היה, כנראה, חורב או הר חורב, שכן מקובל הוא לקרוא להר על-פי הסביבה שבה הוא נמצא, בשעה ש״סיני״ מציין רק מקום מוגדר ומסוים מאוד בגוש-הרים זה, וממילא היה ידוע פחות.
ברם, בשעת מתן-תורה נודעה לסיני חשיבות יתירה, כך שאז נקרא, האזור כולו ״מדבר סיני״. בציון זה השתמש משה רבנו בתורה, ורק בספר דברים, כאשר הוא מדבר אל העם, הוא שב ומשתמש בשם השכיח ״חורב״ ו״הר חורב״. יחד עם זאת, כאשר מדובר במתן-תורה בקטעי-השירה שבתורה, שוב בא השם שנתקדש – ״סיני״. לפי זה יהיה קשה רק השימוש בשם ״חורב״ להלן ל״ג:ו׳. ונראה, שבמתכוון אין הכתוב משתמש שם בשם ״סיני״, כאלו אינו רוצה להזכיר את השם המקודש של ההר בהקשר המאורע העצוב של מעשה העגל.

הערה – 5. Hengstenberg (Beitraege III, p.394)‎ ואחרים חושבים, ש״חורב״ הוא שמו של גוש ההרים או לפחות ג׳בל טור, בעוד שהשם ״סיני״ בא לציין את שם ההר שבו ניתנה התורה, ג׳בל מוסא. לפני בואם של ישראל להר ואחרי עזיבתם אותו, כך הם סבורים, בא השימוש בשם הכללי ״חורב״, ואלו במשך שהותם של ישראל בהר בא השם המיוחד ״סיני״. ברם, דעה זו אשר לה הסכמתי תחילה – השוה פירושנו לספר דברים (לא מצאתי שם – במהדורה העברית עמ׳ כח – אלא הערה קצרה לדברים א׳:ח׳ ד״ה בחורב, וזה לשונה: ״אודות השמות ׳חורב׳ ו׳סיני׳ השוה לשמות ג, א״. כלומר – פסוקנו (המ׳)) – עומדת בביקורת אך בקושי; השוה Dillmann.
אך עוד פחות מזה אפשר לקבל את דעתו של הלה שלפיה משמע שני השמות זהה לגמרי, וכי אין הם מוכיחים אלא קיומם של שני מחברים שונים. (אלו באמת היה משמעם של שני השמות זהה, יכול היה גם מחבר אחד להשתמש פעם בשם זה ופעם בשם האחר), אך ברור שאין משמעם זהה, וראה בפנים.

ג, ד –
וירא ה׳ – אין בידנו ליתן טעם סביר לשימוש בשמות הקדושים שבפרק זה, שבו באים השמות ה׳ ואלוהים לסירוגין.¹

הערה –
1. אך בוודאי מוכיח פרק זה היטב, שרק שרירות-לב היא להסיק משוני השמות, שאמנם יש כאן גם מקורות שונים, כפי שרוצים לעשות המבקרים (ראה סוף הערה 29 המ׳).

ג, יג –
¹עד כה לא הודיע ה׳ את שם קדשו, רק אמר² ״אנכי אלהי אביך״. להלן, לפרק ו, נברר, אם שם ה׳ היה ידוע לאבות או לאו. מכל מקום נראה, שלא מסרוהו לבניהם, ואלו משה ביקש להודיע לעם מיד שם ה׳ זה אשר מאפיין את כל מהותו ית׳, ולא את השם שקיבלו מאבותיהם, השם אל שדי,³ שאינו מציין אלא חלק מתכונותיו ית׳. וקרוב לוודאי, שיחד עם ידיעת עצם השם ביקש משה לדעת גם את משמעותו של שם זה, כדי שיבין, באיזו תכונה נתגלה לו ה׳ ובתור איזה אלהים הוא עתיד להתגלות לישראל.

הערה –
1. * כאשר משה שואל ״מה אומר אליהם״ (שמות ג׳:י״ג – המ׳), כלומר, איזה שם משמותיו של הקב״ה עליו לומר לבני ישראל, ודאי שלא היתה כוונתו למשמע המילולי של השם בלבד. וכי מה איכפת לו לעם, מה שם אלוהי אבותיהם? מה שמשה ביקש, היה לומר לעם את השם על משמעותו העמוקה, כדי שיוכלו לצפות מתוך אמונה לישועת ה׳. לכן מבואר ראשית לכל השם הקדוש ביותר בפסוק יד, כשה׳ מודיע לישראל לראשונה את שמו במשמעות המתאימה למצבם הנוכחי; השוה ביאורי לויקרא (עמ׳ 60 ואילך במהדורה העברית – המ׳). כאן מדבר ה׳ על עצמו בגוף ראשון. רק אחר כך צריך להיאמר להם לבני ישראל, איך יכנו את אלהי אבותיהם וכיצד יקראו אליו, והוא הנאמר בפסוק טו. על פי רי״צ מעקלענבורג ״הכתב והקבלה״ (ע״א) מתפרש הכתוב ״ואנכי לא אהיה לכם״ (הושע א׳:ט׳) – אני לכם לא-אלהים, כלומר אין אתם בוטחים עוד בעזרתי וברחמיי (השוה שם פסוק ו), ולכך גם רומז המקף המחבר ״לא-אהיה״.
עוד יש להעיר, שפרק ג מתחבר אל סופו של פרק ב ומניח אותו כידוע, שכן, כאשר נאמר כאן (פסוק ז) ״ראה ראיתי את-עני עמי… ואת-צעקתם שמעתי״⁠ ⁠׳ הרי שצריך, שיתואר, כי אמנם היה עוני והיתה צעקה, וזה נמצא רק שם בפרק ב׳:כ״ג. ואמנם גם הולם ״ראיתי״ (שמות ג׳:ז׳) את ״וירא״ (שמות ב׳:כ״ה) כשם ש״שמעתי״ (שמות ג׳:ז׳) רומז ל״וישמע״ (שמות ב׳:כ״ד) ו״ידעתי״ אל ״וידע״ (שמות ב׳:כ״ה). (מתוך ״ישורון״ 1917, עמ׳ 180) *

ג, טו –
באשר להבדל בין ה׳ ואלהים, השוה ביאורנו לבראשית, תחילת פרק ב.⁴

הערה –
4. עמ׳ נה במהדורה העברית (המ׳). באשר לפירושים השונים לפסוקנו, ראה Dillmann, אלא שאין הוא מכיר במידה מספקת את הפרשנות היהודית. מטעמים ידועים אני מנוע מכתיבת מאמר מפורט על פסוקים אלה, ובמיוחד – על השמות הקדושים. (ולא מצאתי מי יאמר לי, מה הם טעמים אלה. וראה דבריו בביאורו לויקרא עמ׳ ע ואילך במהדורה העברית). עם זאת יוער, שבספרו של המחבר זצ״ל על התפילה, האמור לצאת לאור ע״פ כתב-יד שתורגם לעברית על ידי הרב משה י׳ רוזנגרטן, מאריך המחבר בפירוש על ״ברוך שאמר״ בפירושו של שם הוי״ה (המ׳).

ג, יח –
ובאת אתה וזקני ישראל – ואלו להלן ה׳:א׳ נאמר ״ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל-פרעה״,¹ וראה רש״י שם.² אך נראה שאפשר ליישב קושי זה גם בפשטות: תחילה ציווה ה׳ שמשה ילך אל פרעה יחד עם הזקנים, וכמובן רק עם אחדים מהם, שישמשו מעין משלחת של זקני-העם, כי בוודאי לא יהיה זה במקום שכל הזקנים כולם ילכו אל המלך; השוה ״וסמכו זקני העדה את-ידיהם״.³ אלו היתה הולכת משלחת כזו, היה משה מופיע כראשה וכדברה. אך לפי שמשה טען ״לא איש דברים אנכי״,⁴ וה׳ נתן לו את אהרן כדובר, לא היה עוד מקום למשלחת של זקנים, שהרי בתוך שכזאת לא היה משה מופיע אלא כאחד מהם, מבלי שיוכר, שאמנם הוא זה העומד בראשה. על כן היו צריכים משה ואהרן ללכת לבדם, כשמשה מופיע כראש המשלחת, ואהרן. כנביאו-דוברו, וכאלו בא אהרן כתחליף לזקנים. ואמנם מאז נקבע אהרן להיות דוברו של משה, לא מדובר עוד במשלחת זקנים שתלך אל פרעה.

הערה –
1. מבקרי-המקרא מבחינים בדבר פעילותם של הזקנים בין ״מסורת-היסוד״ ובין מקור אחר (אצל Dillmann = B). לפי ״מסורת-היסוד״ באים רק משה ואהרן אל פרעה, בלי הזקנים. ומכיוון שגם לפי מה שנקרא אצלו מקור B (שמות ה׳:א׳), הלכו רק משה ואהרן, רואה עצמו Dillmann נאלץ לראות שם משום תיקון ״העורך״, שהתחשב ב״מסורת היסוד״. ברם, כנגד זה יש להשיב: (א) מדוע לא ״תיקן״ העורך גם כאן? (ב) גם ה׳:ד׳ מראה, שפרעה נשא ונתן רק עם משה ואהרן.

שמות ב בתורת התעודות, לפי פרידמן ורד"צ הופמן.

שמות פרק ב, המספר את סיפור הולדת משה וגם את מפגשו עם בנות יתרו במדיין, שייך ברובו ל-J, למעט שניים וחצי פסוקים בסיום, השייכים ל-P –

כג וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם
וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה. כד וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב. כה וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים.

*

פרידמן מעיר הערה אחת, על ב, ד –
האחות לא מזוהה כמרים כאן, שמה לא ניתן. במקורות J, E ו-D מרים לא מזוהה כאחות משה, ואהרון לא מזוהה כאח משה, רק ב-P הם אחיו.

*

רד"צ הופמן מעיר –
שמות ב, א –
… קושי אחר הוא בכך שלכאורה משתמע מן הפסוקים הבאים, כאלו משה הוא בנם בכורם של זוג לויים זה, בעוד שלפי כתובים אחרים⁴ ברור הדבר, שמרים ואהרן גדולים ממנו בשנים.⁵ רבותינו ז״ל פותרים קושי זה בפרשם ״ויקח״ – עמרם ״עשה לה מעשה ליקוחין״ וכו׳,⁶ אחרי שפרש ממנה קודם לכן מחמת גזירת פרעה. ועל דרך הפשט אפשר לפרש כרמב״ן⁷ – ״ולא הזכיר הכתוב לידת מרים ואהרן, כי לא היה בלידתם חידוש דבר״. נוסיף עוד שאין פסוקנו בא ללמד אלא שגם האב וגם האם מבית לוי היו. ויש להבין את צורת שני הפעלים, ״וילך״ וגם ״ויקח״ כעבר רחוק⁸ – איש מבית לוי נשא לאשה את בת לוי, ומנישואין אלה נולד משה.

הערה –
5. ואין זה עוזר כלל לשייך את הפסוקים השונים לשני מקורות שונים, שהרי גם כאן בפסוק ד מדובר באחות הגדולה ממשה. ואלו לומר, שמרים ואהרן הם בני עמרם מנישואין קודמים – מותר אולי למתאמים, אבל לא למבקרים.

ב, ו –
מילדי העברים זה – לפי רמב״ן הבינה כן, כי ״נתנה אל לבה המעשה כאשר היה… ואיש מצרי למה יעשה כן״. כלומר, בעצם הימצאותו של הנער בתיבה בקנה-סוף הסיקה שמילדי העברים זה. ואלו לדעת ראב״ע² ״ותראהו מהול״,³ ובזה הכירה שמילדי העברים הוא.⁴

הערה –
. ברם, לפי חקירותיהם של החדשים היו גם המצרים נמולים. Aegyptem und bie השוה 278.s Ebers, Bibel Hoses

ב, י –
ותקרא – רק עתה, משהיא מאמצת אותו, נותנת לה בת-המלך למשה שם. אך איך זה שבת-מלך-מצרים קוראת לילד בשם עברי, שהרי מדברי הכתוב משמע, שהשם נגזר מן השורש העברי מש״ה (לכאורה קיצור של ׳ממושה׳)? אלמלא ידענו תשובה אחרת לשאלה זו, יכולנו לומר – וזאת מבלי להתנגש במדע החדיש – שאכן מצרית זו נתנה לבנה המאומץ שם עברי. סמך לדברים אלה נמצא במימצאים האחרונים – כתבות על גבי אנדרטות מצריות מן הזמן הנדון¹, בהן מצויים כל כך הרבה שמות שמיים, עד שכלל לא יהיה מקום לתמוה על כך, שבת-המלך תתן שם עברי דווקא לילד עברי. ברם, יש תשובה נוספת לקושי זה. כבר יוסף בן מתתיהו כתב, כי ׳מואי׳ במצרית פירושו מים, ואלו ׳אסיס׳ פירושו ניצל מן המים. ואכן גם בשפה הקופטית mou פירושו מים, ואלו udsche – ניצל. זה שניצל מן המים נקרא אפוא במצרית בערך moudsche. הכתוב המספר לנו על מתן השם בעברית, בוחר משום כך בפועל מש״ה שצלילו כמו משה ואשר משקף את הוראתו של השם המצרי. וגם לפי פילון פירושו של השם – להוציא מן המים; וראה ראב״ע לפסוקנו.

הערות –
1. לפי Brugsch, Geschichte, P. 280 אהבו המצרים, ולא רק בימי ההיקסוס אלא גם תחת שלטונן של שושלות המלוכה שאחריהם׳ לכנות בניהם בשמות שמיים טהורים.

2. קדמוניות היהודים ב׳:ט׳:ה׳.

3. ברם, חוקרי המקרא וחוקרי מצרים החדשים רוצים לדעת את הדברים טוב מן הכתוב. לפיהם נגזר השם משה מן המלה מס או מסו, מלה שהוראתה היא בן, והיא מופיעה גם בשמות טוטמוסיס (בנו של טוט), רמסו ועוד. ואמנם אפשר למצוא בדוחק את סיבת השם משה בדברי הכתוב ״ויהי לה לבן״ ולהבין את הסיפא של הפסוק ״כי מן המים משיתיהו״ כהנמקה שבגינה ראתה עצמה בת-פרעה זכאית לראות במשה את בנה שלה. אך נראה, שכוונת הפסוק בסיפא זו היא להסביר את השם משה.

ב, יח –
אביהן של הבנות, והוא לאחר מכן חותנו של משה, נקרא כאן בשם רעואל, בעוד שלהלן (שמות ד׳:י״ח) הוא נקרא יתר, ובמקומות אחרים (שמות ג׳:א׳; ד׳:י״ח, י״ח:א׳ ועוד) הוא מוזכר בשם יתרו. בספר במדבר (י׳:כ״ט) נאמר ״חבב בן-רעואל המדיני חותן משה״, וגם בספר שופטים (ד׳:י״א) מדובר ב״חובב חותן משה״. אם נתעלם לפי שעה מן הפסוקים ג׳:א׳, ד׳:י״ח, י״ח:א׳ ועוד, הרי שיש להניח אחד משני אלה – או שרעואל אכן היה חותנו של משה, והמלה ״חתן״ הבאה בשופטים ד׳:י״א פירושה גיס, כלומר אחי-צפורה אשת משה¹ או, והרי זה פירוש דחוק יותר, שחובב היה חותן משה, והמלה ״אביהן״ שבכאן פירושה ׳סב׳, ולפי זה ״בנותיו״ פירושו – נכדותיו.² ובאשר לסתירה בין השמות רעואל ויתר (שם שאינו שונה מאד מיתרו) יש לומר, שאכן שני שמות היו לו לכהן מדין, גם יתרו וגם רעואל. ואפשר שרעואל היה שם השבט או המשפחה, כפי שמצינו שבט אדומי בשם זה בספר בראשית (ל״ו:ד׳,י׳), ובדומה לאמור בספר שופטים (א׳:ט״ז) ״קיני חותן משה״, ושם בוודאי ״קיני״ הוא שם השבט.³

הערה –
2. רשב״ם לפסוק יח וראב״ע לפסוק כ (המ׳). – דברי Dillman, שלפיו היה תחילה כתוב גם כאן חובב בן רעואל, הם בלתי-נכונים לחלוטין, שאם כן היה, אי-אפשר לדעת על מי להסב את התיבה ״אביהן״, וגם קשה להבין, למה בכלל יוזכר ״⁠ ⁠׳בן רעואל״ גם כאן וגם בבמדבר י׳:כ״ט, אם לא שנתפרסם כחותנו של משה.

ב, כה –
…עם ראייה וידיעה אלה קשורה ההחלטה האלוהית לעשות מעשה, בדומה למסופר בבראשית י״ח:כ״א. – התיאור הריתמי החגיגי, כיצד ה׳ מחליט לעשות לגאולת ישראל, משמש מבוא לקטע הנפלא הבא, הדן בהזמנתו של משה להיות נביא ה׳.²

הערה –
2. ושום קורא בר-דעת לא יוכל לראות פסוקים חגיגיים אלה כסיום לקטעים המעטים של פרקנו אשר אותם מייחסים אנשי ביקורת המקרא ל״מסורת היסוד״.

שמות א בתורת התעודות, לפי פרידמן ורד"צ הופמן.

בהמשך לביאור לבראשית דרך תורת התעודות, לפי פרידמן ועם הערותיו של רד"צ הופמן, נמשיך גם לספר שמות. והפעם אשתדל לעבור פרק-פרק, כדי לא להכביד על הקורא בחומר רב בקריאה אחת.
אתחיל מחלוקת הפרק למקורותיו לפי פרידמן, אחר-כך אעבור להערותיו הקצרות של פרידמן, ולבסוף אביא את הערותיו של הופמן.

*

נטוי – עורך R.
רגיל – P.
מודגש – E.
יצוין במילים – J.

שמות א –
עורך –
א וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. ב רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה. ג יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן וּבְנְיָמִן. ד דָּן וְנַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר. ה וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם. 

מקור J –
ו וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא. 

מקור P –
ז וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם.

ח וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף. ט וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ. י הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ. 
יא וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס. יב וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. 

יג וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ. יד וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ. 

טו וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. טז וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִוא וָחָיָה. יז וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים. יח וַיִּקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים. יט וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כִּי חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ. כ וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד. כא וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים. 

מקור J –
כב וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן.

*

פרידמן מעיר הערה אחת –
א, יא – כאן מדובר על 'מיסים', והמלך שלמה חברות עבודה בישראל. הקטע הזה הוא חלק משרשרת אלמנטים ביקורתיים כלפי שלמה במקור E. (הפירוט מופיע במבוא ספרו).

*

רד"צ הופמן –
א, ו –
1. באשר לביקורת המקרא, שכידוע מייחסת את החומש לכמה וכמה מקורות, הרי אין חולשתה ניכרת בעליל יותר מאשר בספר שמות, וכך כבר בתחילתו. לפי Knobel, שעמו מסכימים שאר המבקרים בעיקרי הדברים, הרי שייכים מכל פרשת שמות ל״מסורת היסוד״ רק הקטעים א׳:א׳-ז׳,י״ג-י״ד; ב׳:כ״ג (מ״ויאנחו״) עד פסוק כ״ה בלבד. והנה, אלו באמת כך היה, יישאר ״ויעבידו מצרים״ וגו׳ ללא כל נימוק. גם לא יוסבר כלל, לשם מה חוזר הכתוב ומספר ״ובני ישראל פרו״ וגו׳, שהרי אי-אפשר היה אז למצוא סיבה לכך שהשיעבוד בא כתוצאה מפוריותם הרבה של בני ישראל. ועוד, לפי זה לא ידובר ב״מסורת היסוד״ כלל על אודות מלך מצרים, כלומר, שיעבודם של בני ישראל נעשה לפיהם ביוזמת עם מצרים, ואף על-פי-כן חוזר לאחר מכן, בתיאור המכות, גם ב״מסורת היסוד״ פעם אחר פעם משפט מעין ״ויחזק לב פרעה״ (שמות ז׳:י״ג) וגם החזרה על שמותיהם של בני ישראל (בשלושה פסוקים!) תהיה בלתי-מובנת ב״מסורת היסוד״, שכן לדעת רוב המבקרים שייכים רק פסוקים מעטים אחרי מ״ו:ח׳-כ״ז ל״מסורת היסוד״ של ספר בראשית. אנחנו נראה בכל מקום ומקום שאין כל קושי אשר יכריח לקבל את ההנחה בדבר קיום שני מקורות או יותר, ואף נראה, כיצד המקורות (המדומים) השונים מניחים זה את זה כידועים ויהיו בלתי-מובנים אחד בלעדי רעהו.

א, ח –
1. פרטים על תולדות מצרים של התקופה על-פי מקורות מצריים נביא בסוף פרק יב (בהערה 93). כאן נאמר רק שפרשנים אחדים (כגון ראב״ע, שד״ל ורשר״ה, אך במפורש לא כן ר״י אברבנאל – המ׳) רואים עצמם נאלצים ללכת בעקבות יוסף בן מתתיה (ב״קדמוניות היהודים״ מהד׳ א׳ שליט, ב׳,ט,א וראה שם גם י״ג:ב׳ – המ׳) ומפרשים ״מלך-חדש״ כשושלת חדשה, ואלו לפי דעתם של Knobel, Winer ואחרים מדובר כאן על החזרת השלטון לידיהם של הילידים, אחר גירוש ההיקסוס. לפי זה יהיה המלך החדש Amosis או Ahmes (שנקרא גם Amasis וגם Thetmosis או Thumosis) שהם Diospolite, כלומר שבא מTheben-. הוא היה אבי השושלת השמונה-עשרה ולפי המובא אצל יוסף בן מתתיה הרי זה הוא אשר גירש את ההיקסוס. ברם, לא הכינוי ״מלך-חדש״ (ראה בפנים) ולא העובדה כי ״לא-ידע את-יוסף״ מחייבים הנחה זו. אי-ידיעתו את יוסף מסתברת מן העובדה הפשוטה שמאז מת יוסף כבר עבר זמן רב למדי, ומלבד זה גם בכך, שמלך-רודן זה פשוט לא רצה לדעת על זכויותיו של יוסף למען ממלכת מצרים. לאחרונה הכריעו רוב המלומדים, שפרעה המשעבד הוא רעמסס השני אשר מלך שבעים-ושבע שנה (1348-1281 לפני ספה״ע), וזאת משום שהוכח, שהעיר פיתום שנבנתה בידי העברים, זהה עם תל-אל-מסח׳וטה שנבנתה על ידי רעמסס השני, וראה להלן הערה 16.

א, יא –
ערי מסכנות – כלומר ערים מבוצרות לאחסון מצרכי מזון; השוה דברי הימים ב י״ז:י״ב, ל״ב:כ״ח¹.

פתם – בימי הביניים זיהו הכתבים היהודים-ערביים מקום זה עם פאיום (סעדיה הפיתומי).²

רעמסס – פעם זיהו עיר זו עם אבו-ביישיב, היא תל-אל-מסח׳וטה של היום³.

הערות –
1. לפי Brugsch (Geschichte Aegyptens, S. 549)‎ היו אלה ערי-מקדש, ערים שבהן היו מקדשות (מסקט או מסקנט = מיקדש במצרית). אך אנו נעדיף לגזור שם זה מן הפועל סכ״ן – לספק.

2. עתה, אחרי החפירות שנעשו באביב 1883 בתל אל-מסח׳וטה על-ידי A. Naville, מזהים את פיתום בדרך כלל כעיר שהיתה במקומה של תל אל-מסח׳וטה של היום, בקירבת הרונפוליס (Hroonpolis) העתיקה. השוה Dillmann בדו״חות האקדמיה למדעים ברלין 1885, עמ׳ 889- 898 ושל Mommsen, ברלין 1887, עמ׳, 357- 364.

3. כך Lepsius (Chronologie p. 345)‎. אך מכיוון שמקום זה זוהה כיום עם פיתום, קבעו לרעמסס העתיקה אתרים שונים. Naville (Land of Goshen p. 18,20)‎ חושב שהיתה בוודאי ת׳מילאת, מערבית לתל-אל-מסח׳וטה, בכיוון בובסטיס (Bubastis), לא הרחק מתל-אל-כביר של היום. השוה Dillmann (E.L.3)‎, עמ׳ 12 ואילך. וראה להלן פרק יב, הע׳ 89 (המ׳).

א, כב –
1. באשר לגזירות רודניות דומות בהיסטוריה, ראה Knobel. כל הנימוקים שהוא מעלה כנגד אמיתותו ההיסטורית של המסופר כאן, אינם עומדים בביקורת. השוה Keil.

לפרשת חיי שרה.
בפרשת השבוע חיי שרה אנו קוראים על אברהם הקונה חלקת קבר לשרה מאת בני חת. כמו כן, הוא חי תקופה מסוימת בגרר תחת שלטון אבימלך. דבר זה מעלה שאלה – רגע, האם רק לא מזמן קראנו שאלוהים הבטיח לו את הארץ? –

כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם.
בראשית יג, טו.

המחשבה הראשונה שלי הייתה – כן, הארץ הובטחה לאברהם דרך זרעו, ולא לו אישית.
אבל הרי הכתוב אומר את שני הדברים – א. לך אתננה, ב. ולזרעך.
אך לי זה נראה כדרך ביטוי מקראית. האות ו' משמשת בהרבה אופנים, וכאן היא משמשת לתוספת ביאור – לך אתננה דרך זרעך, או – לך אתננה, כלומר לזרעך.
(יש דוגמאות נוספות לכך בתנ"ך, אך קשה לי לאתרן כרגע).

והנה, יש מהמפרשים שאמרו דברים דומים. הכי אהבתי את פירושו של אבן עזרא, שכותב –
לך אתננה – בדבור, וכן: ונתן אותם על ראש השעיר (ויקרא ט״ז:כ״א).
ואולם, איני בטוח שהבנתי אותו נכון. אני מבין: לך אתננה – בדיבור, בהבטחה, ולזרעך – במעשה, בפועל. אך יתכן שהכוונה אחרת. אולי – שכשם שהבריאה היא בדיבור, כך גם הענקת הארץ היא בדיבור.
אם כך ואם כך, נראה שצריך פירוש לפירושו של אבן עזרא. לפירושו של רש"י נכתבו פירושים רבים, אך איני מכיר פירוש או ביאור לאבן עזרא.

והנה עוד כמה פירושים –
רד"ק כותב –
כי את כל הארץ – ואף על פי שהוא לא היה רואה אותה כלה אמר לו שיביט לארבע רוחותיה וכמו שהיא כלה על גבולותיה כן יתננה לו, וכן אמר למשה וראה את הארץ (במדבר כ״ז:י״ב) ר״ל מקצתה, והרי הוא כמי שראה כלה, וכן אשר אתה רואה – שאתה רואה מקצתה לך אתננה כלה, כלומר לך אתננה מעתה כי היא מתנה לך, אף על פי שהיא ברשות הגוים לך היא וממך יירשוה בניך ויגרשו הגוים ממנה.

אבן כספי, שנראה שהולך לשיטתי (או אני לשיטתו) –
לך אתננה ולזרעך – תוספת ביאור, כי במקום אחר הסתפק באחד.

רלב"ג, נראה שהולך בדרך אבן עזרא ומפרט קצת יותר –
לך אתננה – רוצה לומר בדיבור. וזה, שנְּתָנָהּ לו שיירשה זרעו. […]

הכתב והקבלה –
לך אתננה – לא הנחילה בפועל לאברהם רק לזרעו, וטעם לך ולזרעך, אתה תחזיק במתנה מעכשיו להנחילה לזרעך, כמ״ש רבותינו ירושה היא להם מאבותיהם (רמב״ן) וגם אברהם עצמו הי׳ בעיני התושבים נשיא אלהים ונשוא פנים (רע״ס).

ולשאלה נוספת – עד עולם? והרי ישראל גלה מארצו. על כך עונה רש"ר הירש –
לך אתננה ולזרעך עד עולם – ה׳ לא מבטיח לו שזרעו יהיו תמיד הבעלים בפועל על הארץ, אבל בכל מצב תמיד היא תהיה שייכת להם. עם ישראל וארץ ישראל מיועדים זה לזה לנצח. הארץ ניתנה כאן לאברהם, למרות שהוא מעולם לא היה הבעלים שלה.

(מעלה מחדש מאמר ישן)
איך נכתבו סיפורי האבות? (סיפור דמיוני)

מאת: חגי הופר

נכתב ב: 18:28:20  24.11.2012.

בראשית כא6: "ותאמר שרה צחק עשה לי אלהים כל השמע יצחק לי".

איך נכתב ספר בראשית? איך נכתבו סיפורי האבות?
מעשה שהיה כך היה:
נתנו לשלושה אנשים שונים את המשימה, אחד יכתוב על אברהם, אחד על יצחק ואחד על יעקב.
הכותב על אברהם מיד ניגש לעבודה וישב על המדוכה: מסע לישראל, ביקור במצרים, מלחמת המלכים, העקדה ועוד.
הכותב על יעקב גם הוא לא טמן ידו בצלחת, הפשיל שרוולים וניגש למלאכה: ריב על הבכורה והברכה, חלום הסולם, החיים בבית לבן ועוד.
הכותב על יצחק יצא לבלות…
כשהוא חזר הוא שם לב שלא נשאר לו עוד הרבה זמן לכתיבת הסיפור (נתנו להם דד-ליין).
מה עשה?
לקח מהניירות של הסיפור על אברהם שנחו על השולחן והתחיל להעתיק: פגישה עם אבימלך ולקיחת האישה, ריב על בארות ואף ייסוד העיר באר שבע…

יסולח לי על ההתלוצצות, אשר גם היא מותרת לפעמים
אבל בכל זאת קוצר היריעה והכפילות בסיפורים אומרת דרשני.

*

ובתגובה קיבלתי –
Erel Segal Halevi
כפילויות יש גם במציאות – http://tora.us.fm/tnk1/klli/limud/kfiluyot.html

ועניתי –
יפה. ועיין גם:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A6%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A3_%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A9%D7%9C_%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%9F_%D7%95%D7%A7%D7%A0%D7%93%D7%99

שם למשל: "לינקולן נרצח בתיאטרון "פורד" בוושינגטון. קנדי נרצח בעת שנסע במכונית מתוצרת "פורד" מדגם "לינקולן"."

השם החדש של פייסבוק – meta.
מי מתה?
בפרשת השבוע, חיי שרה, זו שרה –

וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה.

וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ.

אולי לכך צוקרברג התכוון?…
(פינת ההומור)

*

מעבר לזה, מתחילים לדבר על הגבלת הרשתות החברתיות, ונראה לאן הדברים יתפתחו. נראה שגם המציאות הזו עומדת להשתנות באופן יסודי. נתעדכן.

ספר בראשית, בתורת התעודות, לפי פרידמן ורד"צ הופמן.

להלן קישורים לרצף מאמרים שכתבתי על ספר בראשית, לפי שיטת המקורות. את הדעה המחקרית הבסיסית, למרות שיש דעות שונות המחקר, לקחתי מספרו של ריכארד אליוט פרידמן – 'התנ"ך עם מקורותיו' (באנגלית) –
Richard Elliott Friedman
The Bible with Sources Revealed

הוא מחלק את כל התורה למקורות השונים, על ידי שימוש בצבעים שונים, ומוסיף לכך הערות מספר, לא רבות.
את המבוא לתורת המקורות, שנמצא גם אצל פרידמן, ימצא הקורא במקום אחר.

לכך הוספתי את הערותיו של רד"צ הופמן, רב מזרם 'תורה עם דרך ארץ', שפעל בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, ולא קיבל את ממצאי הביקורת, אבל הכיר אותה היטב, ובפירושו הוא מתייחס לפרטיה השונים. (מתוך אתר 'על התורה', שקישור אליו נמצא באתר ויקיטקסט, על התנ"ך).
הצגת גישתו תוכל גם לעזור לנו להבין את הפרדת המקורות עצמה, היכן שפרידמן לא מפרט מספיק, וגם כמובן לשמוע את הדעה המנוגדת לה ואת נימוקיה.

אעיר, כי זמן רב ניסיתי למצוא ספר בעברית המפרט את גישת ביקורת המקרא לפרטיה, ולא רק מבוא כללי – ולא מצאתי. ובעיניי זו תעודת עניות לשוק הספרים הישראלי, ולעוסקים במקצוע זה.
הפירושים הכוללים – עולם התנ"ך, דעת מקרא, וכנראה גם מקרא לישראל (אותו לא ממש בדקתי) – כמעט שלא מתייחסים לשיטת התעודות, אם בכלל. ובחיפושי הגעתי גם לפירוש הישן 'מקרא מפורש' של א. כהנא, אך גם שם לא מצאתי את מבוקשי.

כמו כן, בקורס של האוניברסיטה הפתוחה על ספר בראשית, שני כרכים, יש התייחסות מסוימת לתורת התעודות, אבל היא מעטה מאוד, ולא רציפה.
ולמען האמת, גם ספרות טובה באנגלית לא מצאתי, למרות שחיפשתי, ואף ביקשתי הפניות מיודעי דבר. (ספר אחד צילמתי בספרייה הלאומית, אך גם הוא לא עזר הרבה. לצערי איני זוכר את שמו, וגם לא מוצא אותו אצלי).
לאור כל זאת, החלטתי לכתוב את הדברים בעצמי, ואני משתף אותם לתועלת הקורא.

*

עוד הערה בנוגע לרלוונטיות של שיטת ביקורת המקרא –
אני שומע הרבה פעמים אנשים בישראל אומרים ששיטת התעודות כבר התמוטטה ונזנחה. אני לא חושב שזה נכון. בספר של פרופ' אלכסנדר רופא, 'מבוא לספרות המקרא', שפורסם לפני שנים ספורות, הוא אומר ששיטת התעודות עדיין עומדת על בסיס איתן, למרות שאכן הוצעו לה כמה חלופות, אם בעבר על-ידי קאסוטו, או ברויאר ושיטת הבחינות שלו, או שיטתו של גונקל, ואם בימינו על-ידי ערעורים כאלה ואחרים. אני התרשמתי שמקורות P ו-D הם יציבים למדי, בעוד ההבחנה בין J ל-E היא אכן יותר מסופקת, אם כי עדיין לא מבוטלת.
מה בדיוק קורה בפקולטה למקרא איני יודע, כי איני סטודנט למקרא, ואשמח אם יספרו לי.
אז מניין צמחה הדעה שהשיטה התמוטטה? להערכתי, מתוך סמניטמט דתי, או מסורתי. אבל סנטימנט הוא לא דעה מבוססת.
לכן רצף המאמרים שאני מציע כאן, שמציג את הגישה וגם את ההתנגדות לה, יכול לעזור לקורא לגבש דעה קצת יותר מושכלת בנושא. שהרי עד עכשיו, כאמור – וכולל עכשיו – קיים מחסור רציני של ספרות בעברית בנושא זה.

*

להלן פירוט הפרקים –
(שם הפרק בא אחרי הקישור).

פרשת בראשית בתורת התעודות, לפי פרידמן ורד"צ הופמן

פרשת בראשית בתורת התעודות, לפי פרידמן ורד"צ הופמן

*

פרשת נח בתורת התעודות, לפי פרידמן ורד"צ הופמן

פרשת נח בתורת התעודות, לפי פרידמן ורד"צ הופמן

*

בראשית יב בתורת התעודות לפי פרידמן ורד"צ הופמן

בראשית יב בתורת התעודות לפי פרידמן ורד"צ הופמן

*

בראשית יג-יד בתורת התעודות, לפי פרידמן ורד"צ הופמן

בראשית יג-יד בתורת התעודות, לפי פרידמן ורד"צ הופמן

*

בראשית יב בתורת התעודות לפי פרידמן ורד"צ הופמן

בראשית יב בתורת התעודות לפי פרידמן ורד"צ הופמן

*

בראשית יג-יד בתורת התעודות, לפי פרידמן ורד"צ הופמן

בראשית יג-יד בתורת התעודות, לפי פרידמן ורד"צ הופמן

*

https://dailyverses.news.blog/2021/10/25/%d7%91%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%99%d7%aa-%d7%98%d7%95-%d7%98%d7%96-%d7%99%d7%96-%d7%91%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a2%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a4%d7%99-%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%93/

בראשית טו-טז-יז, בתורת התעודות, לפי פרידמן ורד"צ הופמן

*

https://dailyverses.news.blog/2021/10/20/%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a1%d7%93%d7%95%d7%9d-%d7%91%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a2%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a4%d7%99-%d7%a8%d7%93%d7%a5-%d7%94%d7%95%d7%a4%d7%9e/

סיפור סדום בתורת התעודות, לפי רד"ץ הופמן

*

https://dailyverses.news.blog/2021/10/21/%d7%92%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a9-%d7%99%d7%a9%d7%9e%d7%a2%d7%90%d7%9c-%d7%91%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a2%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a4%d7%99-%d7%a8%d7%93%d7%a5-%d7%94%d7%95/

גירוש ישמעאל בתורת התעודות, לפי רד"ץ הופמן

*

https://dailyverses.news.blog/2021/10/21/%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%a2%d7%a7%d7%93%d7%94-%d7%91%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a2%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a4%d7%99-%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%93%d7%9e%d7%9f/

סיפור העקדה בתורת התעודות, לפי פרידמן

*

https://dailyverses.news.blog/2021/10/21/%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%99%d7%99-%d7%a9%d7%a8%d7%94-%d7%95%d7%aa%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a2%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a4/

פרשות חיי שרה ותולדות, בתורת התעודות, לפי פרידמן ורד"צ הופמן

*

https://dailyverses.news.blog/2021/10/21/%d7%97%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%99%d7%a2%d7%a7%d7%91-%d7%91%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a4%d7%99-%d7%a8%d7%93%d7%a6-%d7%94%d7%95%d7%a4%d7%9e%d7%9f/

חלום יעקב, בתורת המקורות, לפי רד"צ הופמן

*

https://dailyverses.news.blog/2021/10/21/%d7%a1%d7%95%d7%a3-%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%99%d7%a6%d7%90-%d7%91%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a2%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a4%d7%99-%d7%a8%d7%93%d7%a6-%d7%94%d7%95/

סוף פרשת ויצא, בתורת התעודות, לפי רד"צ הופמן

*

פרשת וישלח, בתורת התעודות, לפי רד"צ הופמן – חלק א

פרשת וישלח, בתורת התעודות, לפי רד"צ הופמן – חלק א

*

https://dailyverses.news.blog/2021/10/23/%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%99%d7%a9%d7%9c%d7%97-%d7%91%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a2%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a4%d7%99-%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%93%d7%9e%d7%9f-%d7%95%d7%a8/

פרשת וישלח, בתורת התעודות, לפי פרידמן ורד"צ הופמן. חלק שני

*

https://dailyverses.news.blog/2021/10/23/%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%99%d7%a9%d7%9c%d7%97-%d7%91%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a2%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a4%d7%99-%d7%a8%d7%93%d7%a6-%d7%94%d7%95%d7%a4%d7%9e-2/

פרשת וישלח, בתורת התעודות, לפי רד"צ הופמן. חלק שלישי

*

https://dailyverses.news.blog/2021/10/23/%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%99%d7%a9%d7%9c%d7%97-%d7%91%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a2%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a4%d7%99-%d7%a8%d7%93%d7%a6-%d7%94%d7%95%d7%a4%d7%9e-3/

פרשת וישלח, בתורת התעודות, לפי רד"צ הופמן. חלק רביעי

*

https://dailyverses.news.blog/2021/10/23/%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%99%d7%a9%d7%9c%d7%97-%d7%91%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a2%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%97%d7%9e%d7%99%d7%a9%d7%99/

פרשת וישלח, בתורת התעודות, חלק חמישי

*

https://dailyverses.news.blog/2021/10/27/%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%99%d7%a9%d7%91-%d7%91%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a2%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a4%d7%99-%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%93%d7%9e%d7%9f-%d7%95%d7%a8%d7%93/

פרשת וישב בתורת התעודות, לפי פרידמן ורד"צ הופמן

*

https://dailyverses.news.blog/2021/10/27/%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%9e%d7%a7%d7%a5-%d7%91%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a2%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a4%d7%99-%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%93%d7%9e%d7%9f/

פרשת מקץ בתורת התעודות, לפי פרידמן

*

https://dailyverses.news.blog/2021/10/27/%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%99%d7%92%d7%a9-%d7%91%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a2%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a4%d7%99-%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%93%d7%9e%d7%9f/

פרשת ויגש בתורת התעודות, לפי פרידמן

*

פרשת ויחי בתורת התעודות, לפי פרידמן

פרשת ויחי בתורת התעודות, לפי פרידמן

*

סיכום קצר שלי על תורת התעודות מלפני כמה חודשים –
https://dailyverses.news.blog/2021/03/23/%d7%a2%d7%9c-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a2%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa/

ומאמר נוסף וארוך מאת הרב בן נון, על ביקורת הביקורת, ובתחילתו תיאור ממצה של השיטה –
https://www.knowingfaith.co.il/%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%90-%D7%95%D7%90%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94/%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%AA%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%90-%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%9E%D7%93%D7%A2-%D7%95%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%AA

פרשת ויחי בתורת התעודות, לפי פרידמן.
פרשת ויחי -נבראשית מז, כח עד נ, כו.

בפרק מז דנתי במאמר קודם.

פרק מח שייך ברובו למקור E, ובאמצעו חלק השייך ל-P – פסוקים ג-ז.

פרק מט שייך ברובו ל-J, ובסופו, אחרי הוספת העורך בפסוק כח, סיום הפרק בפסוקים כט-לג שייך ל-P.

פרק נ שייך בחציו הראשון, א-יא, יד, ל-J, למעט שני פסוקים, יב-יג, השייכים ל-P.
ובחציו השני הוא שייך ל-E, למעט פסוק כב, השייך שוב ל-J.

*

פרידמן מעיר –
כח, ז –
פסוק ז לא מאוד מתאים לקונטקסט, ולא מקושר היטב למה שקודם לו ומה שבא אחריו. והוא משלב אלמנטים משני המקורות – הוא מתייחס לפדן ארם, שאופייני ל-P, אבל הוא גם מתייחס לבואם לאפרת, וזה מתייחס לקבורת רחל בדרך אפרת, שבא במקור E (בראשית לה, טז-כ). לכן זו נראית כהוספת העורך. אולי התפקיד של זה היה להפריד בין שני מקורות סותרים על אפרים ומנשה, שבאים לפני זה ואחרי זה.
לפי דרך אחרת, פסוק זה בכל זאת שייך ל-P, כי הוא מתאים לקטע P הבא(מט, כט-לג). קודם מדבר על קבורת רחל, ואז על קבורתו שלו.
לכן מקור פסוק זה לא ברור.

מח, ח –
בפסוק ה יעקב מבטיח לאפרים ומנשה מעמד מלא, שווה לבניו. אבל בפסוק ח הוא מביט בהם ושואל 'מי אלה?'. הפסוק הראשון הוא ב-P, והסתירה מתפתחת כאשר פסוק זה מושם באמצע הקטע של E על אפרים ומנשה.

מח, כא –
המילה שכם. שכם הייתה הבירה של ירובעם בממלכה הצפונית של ישראל. היא הייתה ממוקמת בנחלת יוסף (מלכים א, יב, כה). E, המקור הצפוני, יוצר כאן העדפה לממלכה הצפונית, בדיוק כפי ש-J יוצר העדפה לממלכה הדרומית של יהודה, בברכת יעקב ליהודה בהמשך.

*

מט, א –
שיר זה, של ברכות יעקב לבניו, הוא קטע בלתי תלוי וקדום, כנראה מתקופת קדם-המלוכה. המחבר של J משתמש בשיר זה כמקור מידע, עליו הוא בונה חלקים מההיסטוריה של השבטים ראובן, שמעון, לוי ויהודה, ואז כולל את השיר עם ההיסטוריה שהוא מתבסס עליה. שימוש דומה של שימוש במקור שירי בטקסט פרוזה אפשר לראות בשירת הים. השיר מופיע בשמות טו, וקטע הפרוזה שמתבסס עליו מופיע בחלק J של שמות יד.
(מקרה נוסף הוא השיר של דבורה בשופטים ה, וקטע הפרוזה שמשתמש בשיר בא בשופטים ד. ניתוח האופן בו נעשה שימוש בשירים אלה הוא מעבר לתחומי ספר זה, אומר פרידמן).

מט, י –
השיר, כאן ב-J, מפחית את שלושת האחים הראשונים – ראובן, שמעון ולוי – מההצלחה, ואז מעניק את המלוכה ליהודה – 'לא יסור שבט מיהודה'.

פרשת ויגש בתורת התעודות, לפי פרידמן.
פרשת ויגש – בראשית מד, יח עד מז, כז.

על פרקים מד-מה כתבתי במאמר קודם –
פרק מד גם הוא שייך ל-J, וכן פרק מה, למעט פסוק אחד מ-E –
ג וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו.

עתה אביא את פרקים מו-מז לפי חלוקתם, ובהמשך – מעט הערותיו של פרידמן. הופמן כאמור חסר כאן.

*

רגיל – J.
מודגש – E.
נטוי ויצויין במילים – P.

בראשית מו –
א וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק. ב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. ג וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם. ד אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ. ה וַיָּקָם יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע

וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וְאֶת טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם בָּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ. 

מקור P –
ו וַיִּקְחוּ אֶת מִקְנֵיהֶם וְאֶת רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה יַעֲקֹב וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ. ז בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו אִתּוֹ בְּנֹתָיו וּבְנוֹת בָּנָיו וְכָל זַרְעוֹ הֵבִיא אִתּוֹ מִצְרָיְמָה.    ח וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו בְּכֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן. ט וּבְנֵי רְאוּבֵן חֲנוֹךְ וּפַלּוּא וְחֶצְרוֹן וְכַרְמִי. י וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית. יא וּבְנֵי לֵוִי גֵּרְשׁוֹן קְהָת וּמְרָרִי. יב וּבְנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה וָפֶרֶץ וָזָרַח וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיִּהְיוּ בְנֵי פֶרֶץ חֶצְרוֹן וְחָמוּל. יג וּבְנֵי יִשָׂשכָר תּוֹלָע וּפֻוָּה וְיוֹב וְשִׁמְרוֹן. יד וּבְנֵי זְבוּלֻן סֶרֶד וְאֵלוֹן וְיַחְלְאֵל. טו אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ כָּל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ. טז וּבְנֵי גָד צִפְיוֹן וְחַגִּי שׁוּנִי וְאֶצְבֹּן עֵרִי וַאֲרוֹדִי וְאַרְאֵלִי. יז וּבְנֵי אָשֵׁר יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה וְשֶׂרַח אֲחֹתָם וּבְנֵי בְרִיעָה חֶבֶר וּמַלְכִּיאֵל. יח אֵלֶּה בְּנֵי זִלְפָּה אֲשֶׁר נָתַן לָבָן לְלֵאָה בִתּוֹ וַתֵּלֶד אֶת אֵלֶּה לְיַעֲקֹב שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה נָפֶשׁ. יט בְּנֵי רָחֵל אֵשֶׁת יַעֲקֹב יוֹסֵף וּבִנְיָמִן. כ וַיִּוָּלֵד לְיוֹסֵף בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם. כא וּבְנֵי בִנְיָמִן בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל גֵּרָא וְנַעֲמָן אֵחִי וָרֹאשׁ מֻפִּים וְחֻפִּים וָאָרְדְּ. כב אֵלֶּה בְּנֵי רָחֵל אֲשֶׁר יֻלַּד לְיַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ אַרְבָּעָה עָשָׂר. כג וּבְנֵי דָן חֻשִׁים. כד וּבְנֵי נַפְתָּלִי יַחְצְאֵל וְגוּנִי וְיֵצֶר וְשִׁלֵּם. כה אֵלֶּה בְּנֵי בִלְהָה אֲשֶׁר נָתַן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ וַתֵּלֶד אֶת אֵלֶּה לְיַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ שִׁבְעָה. כו כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי יַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ. כז וּבְנֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְמִצְרַיִם נֶפֶשׁ שְׁנָיִם כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים.

חוזר ל-J –
כח וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן. כט וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד. ל וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי. לא וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וְאֶל בֵּית אָבִיו אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה וְאֹמְרָה אֵלָיו אַחַי וּבֵית אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי. לב וְהָאֲנָשִׁים רֹעֵי צֹאן כִּי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם הֵבִיאוּ. לג וְהָיָה כִּי יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה וְאָמַר מַה מַּעֲשֵׂיכֶם. לד וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן.

*

בראשית מז –
א וַיָּבֹא יוֹסֵף וַיַּגֵּד לְפַרְעֹה וַיֹּאמֶר אָבִי וְאַחַי וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם בָּאוּ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנָּם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן. ב וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים וַיַּצִּגֵם לִפְנֵי פַרְעֹה. ג וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל אֶחָיו מַה מַּעֲשֵׂיכֶם וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ. ד וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן. 

מקור P –
ה וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ. ו אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי. ז וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת יַעֲקֹב אָבִיו וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה. ח וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ. ט וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם. י וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה וַיֵּצֵא מִלִּפְנֵי פַרְעֹה. יא וַיּוֹשֵׁב יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וַיִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס כַּאֲשֶׁר צִוָּה פַרְעֹה. יב וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף. 

יג וְלֶחֶם אֵין בְּכָל הָאָרֶץ כִּי כָבֵד הָרָעָב מְאֹד וַתֵּלַהּ אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן מִפְּנֵי הָרָעָב. יד וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵם שֹׁבְרִים וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה. טו וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ כָל מִצְרַיִם אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר הָבָה לָּנוּ לֶחֶם וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ כִּי אָפֵס כָּסֶף. טז וַיֹּאמֶר יוֹסֵף הָבוּ מִקְנֵיכֶם וְאֶתְּנָה לָכֶם בְּמִקְנֵיכֶם אִם אָפֵס כָּסֶף. יז וַיָּבִיאוּ אֶת מִקְנֵיהֶם אֶל יוֹסֵף וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף לֶחֶם בַּסּוּסִים וּבְמִקְנֵה הַצֹּאן וּבְמִקְנֵה הַבָּקָר וּבַחֲמֹרִים וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם בְּכָל מִקְנֵהֶם בַּשָּׁנָה הַהִוא. יח וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִוא וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי כִּי אִם תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה אֶל אֲדֹנִי לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִי בִּלְתִּי אִם גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ. יט לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה וְתֶן זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם. כ וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה כִּי מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ כִּי חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה. כא וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ. כב רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם. כג וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל הָעָם הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה. כד וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם. כה וַיֹּאמְרוּ הֶחֱיִתָנוּ נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה. כו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לְבַדָּם לֹא הָיְתָה לְפַרְעֹה. 

כז וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ

מקור P –
וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד. כח וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה. 

כט וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. ל וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ. לא וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה.

*

פרידמן מעיר –
מז, ז –
חלק זה, מז: ה-יב, בא באמצע הטקסט של J, אבל יעקב אומר פה שהוא בן 130 ושאברהם ויצחק חיו יותר מזה, בזמן שב-J יהוה קבע שאף אדם לא יחיה יותר מ-120 שנה. רק ב-P גילים ניתנים, ואברהם ויצחק חיים יותר. יותר מזה, לחלק זה יש עוד מאפיינים של P – המילים 'ימי שני' ו'ימי שני חיי' מופיעות רק ב-P. גם המילים 'מגוריהם' ו'אחוזה' (כנראה) מופיעות רק ב-P. המילים 'כאשר ציווה' מופיעות חמישים ושלוש פעמים נוספות בבראשית עד במדבר, וחמישים ושתיים מהן הן ב-P. וב-P אנשים חיים ברעמסס.
עם זאת, עלינו להכיר בכך שאפשרי שהעורך שילב קטעים מ-J ו-E בתוך P, לעצב קטע זה. ההתייחסות לגושן (פסוק 6) יכולה לסתור את ההתייחסות לרעמסס, ו-P לא מזכיר את גושן במקום אחר. המילים 'וְאֶת אַחֶיךָ יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן' יכולות היו להיות במקור 'וישבו בגושן', שנראה מתאים לטקסט. וגושן היא מבוקשם של האחים במקור J (פסוק 4). יותר מכך, קטע זה נעשה מורכב יותר עם העובדה שבתרגום השבעים הטקסט שונה, מה שיכול להעיד על הישנות הזכרת גושן בפסוקים 4 ו-6. (הערה – יתכנו שיבושים בקטע זה, וכן אין הוא לגמרי מובן לי).

מז, ח –
קשה לדעת האם קטע זה, פסוקים יג-כו, הוא של J או E.

פרשת מקץ בתורת התעודות, לפי פרידמן.

בפרשה זו ועד סוף ספר בראשית אין פירוש של רד"צ הופמן. ועל פרשה זו גם פרידמן לא מעיר. על כן אסתפק בחלוקת המקורות של פרידמן.

במאמר על הפרשה הקודמת כתבתי –
פרקים מ-מא – מקור E, למעט פסוק מו בפרק מא (ששייך לפרשה הבאה), שחציו הראשון ממקור P, וחציו השני של העורך R –
וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם
וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה וַיַּעְבֹר בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

עתה נמשיך לפרק מב, שמורכב מ-J ומ-E. הראשון יכתב כטקסט רגיל, והשני בהדגשה.

בראשית מב –
א וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ. ב וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת. ג וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם. ד וְאֶת בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף לֹא שָׁלַח יַעֲקֹב אֶת אֶחָיו כִּי אָמַר פֶּן יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן. ה וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים כִּי הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. ו וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה. ז וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל. ח וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ. ט וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם. י וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לֹא אֲדֹנִי וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל. יא כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ כֵּנִים אֲנַחְנוּ לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים. יב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לֹא כִּי עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת. יג וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ. יד וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵכֶם לֵאמֹר מְרַגְּלִים אַתֶּם. טו בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ חֵי פַרְעֹה אִם תֵּצְאוּ מִזֶּה כִּי אִם בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה. טז שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד וְיִקַּח אֶת אֲחִיכֶם וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם הַאֱמֶת אִתְּכֶם וְאִם לֹא חֵי פַרְעֹה כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם. יז וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל מִשְׁמָר שְׁלֹשֶׁת יָמִים. יח וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא. יט אִם כֵּנִים אַתֶּם אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם. כ וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ וַיַּעֲשׂוּ כֵן. 

כא וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת. כב וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ. כג וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם. כד וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם. כה וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְאוּ אֶת כְּלֵיהֶם בָּר וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם אִישׁ אֶל שַׂקּוֹ וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן. 

כו וַיִּשְׂאוּ אֶת שִׁבְרָם עַל חֲמֹרֵיהֶם וַיֵּלְכוּ מִשָּׁם. כז וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת שַׂקּוֹ לָתֵת מִסְפּוֹא לַחֲמֹרוֹ בַּמָּלוֹן וַיַּרְא אֶת כַּסְפּוֹ וְהִנֵּה הוּא בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ. כח וַיֹּאמֶר אֶל אֶחָיו הוּשַׁב כַּסְפִּי וְגַם הִנֵּה בְאַמְתַּחְתִּי וַיֵּצֵא לִבָּם וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר מַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ. כט וַיָּבֹאוּ אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אַרְצָה כְּנָעַן וַיַּגִּידוּ לוֹ אֵת כָּל הַקֹּרֹת אֹתָם לֵאמֹר. ל דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת וַיִּתֵּן אֹתָנוּ כִּמְרַגְּלִים אֶת הָאָרֶץ. לא וַנֹּאמֶר אֵלָיו כֵּנִים אֲנָחְנוּ לֹא הָיִינוּ מְרַגְּלִים. לב שְׁנֵים עָשָׂר אֲנַחְנוּ אַחִים בְּנֵי אָבִינוּ הָאֶחָד אֵינֶנּוּ וְהַקָּטֹן הַיּוֹם אֶת אָבִינוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. לג וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ בְּזֹאת אֵדַע כִּי כֵנִים אַתֶּם אֲחִיכֶם הָאֶחָד הַנִּיחוּ אִתִּי וְאֶת רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם קְחוּ וָלֵכוּ. לד וְהָבִיאוּ אֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֵלַי וְאֵדְעָה כִּי לֹא מְרַגְּלִים אַתֶּם כִּי כֵנִים אַתֶּם אֶת אֲחִיכֶם אֶתֵּן לָכֶם וְאֶת הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ. 

לה וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם וְהִנֵּה אִישׁ צְרוֹר כַּסְפּוֹ בְּשַׂקּוֹ וַיִּרְאוּ אֶת צְרֹרוֹת כַּסְפֵּיהֶם הֵמָּה וַאֲבִיהֶם וַיִּירָאוּ. לו וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה. לז וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ. 

לח וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה.

*

פרק מג הוא ממקור J, למעט שני פסוקים שהם ממקור E, בהדגשה –

יד וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם אַחֵר וְאֶת בִּנְיָמִין וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי. 

כג וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לָכֶם אַל תִּירָאוּ אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם כַּסְפְּכֶם בָּא אֵלָי וַיּוֹצֵא אֲלֵהֶם אֶת שִׁמְעוֹן.

*

פרק מד גם הוא שייך ל-J, וכן פרק מה, למעט פסוק אחד מ-E –
ג וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו.

*

פרשת מקץ היא מ-מא, א ועד מד, יז, אך כאן המשכתי קצת הלאה, ונמשיך בפרשה הבאה.