מזמור קט הנורא

מזמור קט בתהילים הוא מזמור נורא. לדעתי, בהתאם לחלק מהמפרשים המסורתיים, יש לקרוא את חלק הקללות שבו כקללות שאומרים אויבי דוד עליו, ולא כקללות שהוא אומר. ואכן, אני איני אומר אותן, ואומרים אותן נגדי –

מזמור קט.
המשורר:
א ‮לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמֹור אֱלֹהֵי תְהִלָּתִי אַל־תֶּחֱרַשׁ׃ ב ‮כִּי פִי רָשָׁע וּפִי־מִרְמָה עָלַי פָּתָחוּ דִּבְּרוּ אִתִּי לְשֹׁון שָׁקֶר׃ ג ‮וְדִבְרֵי שִׂנְאָה סְבָבוּנִי וַיִּלָּחֲמוּנִי חִנָּם׃ ד ‮תַּחַת־אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה׃ ה ‮וַיָּשִׂימוּ עָלַי רָעָה תַּחַת טֹובָה וְשִׂנְאָה תַּחַת אַהֲבָתִי׃

דברי אויביו:
ו ‮הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע וְשָׂטָן יַעֲמֹד עַל־יְמִינֹו׃ ז ‮בְּהִשָּׁפְטֹו יֵצֵא רָשָׁע וּתְפִלָּתֹו תִּהְיֶה לַחֲטָאָה׃ ח ‮יִהְיוּ־יָמָיו מְעַטִּים פְּקֻדָּתֹו יִקַּח אַחֵר׃ ט ‮יִהְיוּ־בָנָיו יְתֹומִים וְאִשְׁתֹּו אַלְמָנָה׃ י ‮וְנֹועַ יָנוּעוּ בָנָיו וְשִׁאֵלוּ וְדָרְשׁוּ מֵחָרְבֹותֵיהֶם׃ יא ‮יְנַקֵּשׁ נֹושֶׁה לְכָל־אֲשֶׁר־לֹו וְיָבֹזּוּ זָרִים יְגִיעֹו׃ יב ‮אַל־יְהִי־לֹו מֹשֵׁךְ חָסֶד וְאַל־יְהִי חֹונֵן לִיתֹומָיו׃

דברי המשורר למקללו, לדעתי –
יג ‮יְהִי־אַחֲרִיתֹו לְהַכְרִית בְּדֹור אַחֵר יִמַּח שְׁמָם׃ יד ‮יִזָּכֵר עֲוֹן אֲבֹתָיו אֶל־יהוה וְחַטַּאת אִמֹּו אַל־תִּמָּח׃ טו ‮יִהְיוּ נֶגֶד־יהוה תָּמִיד וְיַכְרֵת מֵאֶרֶץ זִכְרָם׃ טז ‮יַעַן אֲשֶׁר לֹא זָכַר עֲשֹׂות חָסֶד וַיִּרְדֹּף אִישׁ־עָנִי וְאֶבְיֹון וְנִכְאֵה לֵבָב לְמֹותֵת׃ יז ‮וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבֹואֵהוּ וְלֹא־חָפֵץ בִּבְרָכָה וַתִּרְחַק מִמֶּנּוּ׃ יח ‮וַיִּלְבַּשׁ קְלָלָה כְּמַדֹּו וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבֹּו וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמֹותָיו׃ יט ‮תְּהִי־לֹו כְּבֶגֶד יַעְטֶה וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ׃

סיכום –
כ ‮זֹאת פְּעֻלַּת שֹׂטְנַי מֵאֵת יהוה (גם פעולת השוטנים מאת ה' היא, אומר אני) וְהַדֹּבְרִים רָע עַל־נַפְשִׁי׃ כא ‮וְאַתָּה יְהוִה אֲדֹנָי עֲ‍שֵׂה־אִתִּי לְמַעַן שְׁמֶךָ כִּי־טֹוב חַסְדְּךָ הַצִּילֵנִי׃ כב ‮כִּי־עָנִי וְאֶבְיֹון אָנֹכִי וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי׃ כג ‮כְּצֵל־כִּנְטֹותֹו נֶהֱלָכְתִּי נִנְעַרְתִּי כָּאַרְבֶּה׃ כד ‮בִּרְכַּי כָּשְׁלוּ מִצֹּום וּבְשָׂרִי כָּחַשׁ מִשָּׁמֶן׃ כה ‮וַאֲנִי הָיִיתִי חֶרְפָּה לָהֶם יִרְאוּנִי יְנִיעוּן רֹאשָׁם׃ כו ‮עָזְרֵנִי יהוה אֱלֹהָי הֹושִׁיעֵנִי כְחַסְדֶּךָ׃ כז ‮וְיֵדְעוּ כִּי־יָדְךָ זֹּאת אַתָּה יהוה עֲשִׂיתָהּ׃ כח ‮יְקַלְלוּ־הֵמָּה וְאַתָּה תְבָרֵךְ קָמוּ וַיֵּבֹשׁוּ וְעַבְדְּךָ יִשְׂמָח׃ כט ‮יִלְבְּשׁוּ שֹׂוטְנַי כְּלִמָּה וְיַעֲטוּ כַמְעִיל בָּשְׁתָּם׃ ל ‮אֹודֶה יהוה מְאֹד בְּפִי וּבְתֹוךְ רַבִּים אֲהַלְלֶנּוּ׃ לא ‮כִּי־יַעֲמֹד לִימִין אֶבְיֹון לְהֹושִׁיעַ מִשֹּׁפְטֵי נַפְשֹׁו׃

לא איש דברים אנוכי – ספר דברים

בשמות ד משה אומר – לא איש דברים אנוכי. שאלה אחת היא איך אמר זאת אם הוא כתב את התורה, הכתובה כה יפה? אך נניח לרגע לשאלה זו. אני אומר שאפשר לפרש – לא איש של ספר דברים אנוכי. לא אני כתבתי אותו, אלא שפן הסופר ברפורמה של יאשיהו, כפי שידוע במחקר מזה זמן רב, וכפי שפירט ד"ר יגאל בן נון בספרו המרתק "קיצור תולדות יהוה". כי מי כתב את התורה? סופרים. ליאשיהו היה הסופר שפן ולירמיהו הסופר ברוך בן נריה. היא לא נכתבה מעצמה. ולדעתי, על דרך החידוד, שפן הסופר היה שפן, כלומר פחדן, ולכן רצה לרכז את כל הפולחן במקום אחד – המקום אשר יבחר ה' – בירושלים. עד אז הקריבו בבמות, וגם אליהו לא בחל בכך, למרות שהרבנים מתקשים בכך.
יתרה מכך, באותה שנה, ההיא, היה את עניין מגילות שפירא, שכתב עליהן איזה פרופ' ועקבתי אחר הדברים בערוץ המעולה של אלכס. משם הבנתי בעיקר דבר אחד – שספר דברים כנראה מורכב משני ספרים – קובץ החוקים, כשהוא עטוף לפני ואחריו בחלק הסיפורי. החלק הסיפורי חשוב מאוד בעיניי, כי בו נמצא רעיון אחדות האל בצורה הטובה ביותר, וכך אני ץמיד הפניתי את הנוצרים לדברים ד' – כי לא ראיתם כל תמונה, מעבר לפסוקי שמע ישראל, אך הקובץ של החוקים אולי באמת בעייתי, כפי שהראה אז המעין-נביא אסף העברי בסרטוניו. למשל החוק של בן סורר ומורה, שנמצא רק בספר דברים – לא טוב. וכן חוק המלוכה. וכן עוד – ראו שם. והשירות בסוף – האזינו ו-וזאת הברכה – ודאי טובות, והן כנראה קדומות יותר, ככל השירות שבתנ"ך.
ודעה זו אינה נוגדת את המסורת. תורת התעודות החלה להתקבל לאט לאט בציבור הדתי, וכך יצא אז הספר 'בעיני אלוהים ואדם' מבית מורשה, והוא נפתח בדיוק בעניין זה – בדעות של מפרשים מסורתיים קדומים שסברו שספר דברים נבדל משאר הספרים, או ש'משה מדעת עצמו כתבו'. ויש להפיל את חומת החתם סופר החוסמת כל התקדמות.

ודעת שפינוזה הייתה שעזרא הסופר כתב את רוב התורה, על פי תעודות קודמות, מלבד חלק קדום שכתב משה, אולי ספר הברית – וזו דעה סבירה מאוד, ואין לשלול אותה. כי מי יכתוב את התורה מלבד הסופרים? והוא נזכר בשמו.

הטובה היא אם רעה?

פעם אמרתי לגיסתי אתי, שהיא שדכנית חובבת, שמה שנאמר למרגלים יכול לשמש כדוגמה לדרכי השידוך, ומה כן צריך לשאול ומה לא. עתה אפרט מעט. ועותק גם לבלוג התנ"ך שלי.

במדבר יג –
יז ‮וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת־אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת־הָהָר׃ יח ‮וּרְאִיתֶם אֶת־הָאָרֶץ מַה־הִוא – מהות כללית, וְאֶת־הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה – האם הגבר חזק? זו שאלה לא חשובה, הַמְעַט הוּא אִם־רָב׃ – האם הוא רב או ד"ר? זו שאלה לא חשובה. יט ‮וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר־הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטֹובָה הִוא אִם־רָעָה – זאת השאלה החשובה ביותר, וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר־הוּא יֹושֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים׃ – סגור או פתוח? לא חשוב. יהודה עמיחי כתב – פתוח סגור פתוח. כ ‮וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם־רָזָה – בכלל בכלל לא חשוב! האופי, הוא מה שחשוב. הֲיֵשׁ־בָּהּ עֵץ אִם־אַיִן – אולי – אם הם מחוברים לעץ החיים שהיא התורה – וזה חשוב. אחרת – יש איידס. וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים׃
וכן במשלי יש פרקים על האישה הרעה, המפתה, למשל משלי ז, לעומת האישה הטובה, למשל משלי לא, שממנו מזמור איש חיל מי ימצא. והוא הדבר החשוב ביותר. וכך אף אמרתי למתנדב אחד פעם בקיבוץ חפציבה כששאל אותי על מתנדבת אחרת – שהיא 'אישה טובה'. ובמי ליבי חפץ, אתם יודעים.

מה לא טוב?

מה לא טוב?
לא טוב להיות רווק –
"וַיֹּאמֶר יהוה אֱלֹהִים לֹא־טֹוב הֱיֹות הָאָדָם לְבַדֹּו אֶעֱשֶׂהּ־לֹּו עֵזֶר כְּנֶגְדֹּו׃" (בראשית ב 18)

לא טוב שאין סדרי משפט תקינים –
"וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא־טֹוב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה׃" (שמות יח 17)

לא טוב להתרשל בשמירה על המנהיג –
"לֹא־טֹוב הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ חַי־יהוה כִּי בְנֵי־מָוֶת אַתֶּם אֲשֶׁר לֹא־שְׁמַרְתֶּם עַל־אֲדֹנֵיכֶם עַל־מְשִׁיחַ יהוה וְעַתָּה רְאֵה אֵי־חֲנִית הַמֶּלֶךְ וְאֶת־צַפַּחַת הַמַּיִם אֲשֶׁר (מראשתו) מְרַאֲשֹׁתָיו׃" (שמואל א כו 16)

לא טוב לצרף למלחמה מי שנחשד בחוסר נאמנות –
"וַיִּקְרָא אָכִישׁ אֶל־דָּוִד וַיֹּאמֶר אֵלָיו חַי־יהוה כִּי־יָשָׁר אַתָּה וְטֹוב בְּעֵינַי צֵאתְךָ וּבֹאֲךָ אִתִּי בַּמַּחֲנֶה כִּי לֹא־מָצָאתִי בְךָ רָעָה מִיֹּום בֹּאֲךָ אֵלַי עַד־הַיֹּום הַזֶּה וּבְעֵינֵי הַסְּרָנִים לֹא־טֹוב אָתָּה׃" (שמואל א כט 6)

לא טוב להקשיב לעצה לא טובה, אבל לפעמים העצה הטובה נראית לא טובה, והעצה הלא טובה נראית טובה –
"וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל־אַבְשָׁלֹום לֹא־טֹובָה הָעֵצָה אֲשֶׁר־יָעַץ אֲחִיתֹפֶל בַּפַּעַם הַזֹּאת׃" (שמואל ב יז 7)

גם הנביא אליהו היה לא מספיק טוב בעיניו –
"וְהוּא־הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יֹום וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם (אחת) אֶחָד וַיִּשְׁאַל אֶת־נַפְשֹׁו לָמוּת וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה יהוה קַח נַפְשִׁי כִּי־לֹא־טֹוב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי׃" (מלכים א יט 4)

יש דרך לא טובה, אחר מחשבותיהם –
"פֵּרַשְׂתִּי יָדַי כָּל־הַיֹּום אֶל־עַם סֹורֵר הַהֹלְכִים הַדֶּרֶךְ לֹא־טֹוב אַחַר מַחְשְׁבֹתֵיהֶם׃" (ישעיה סה 2)

ויש מעשים לא טובים, למשל עושק –
"אָבִיו כִּי־עָשַׁק עֹשֶׁק גָּזַל גֵּזֶל אָח וַאֲשֶׁר לֹא־טֹוב עָשָׂה בְּתֹוךְ עַמָּיו וְהִנֵּה־מֵת בַּעֲוֹנֹו׃" (יחזקאל יח 18)

ויש חוקים לא טובים, שלא מובילים לחיים –
"וְגַם־אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים לֹא טֹובִים וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם׃" (יחזקאל כ 25)

ושוב דרכים לא טובות –
"וּזְכַרְתֶּם אֶת־דַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וּמַעַלְלֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא־טֹובִים וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם עַל עֲוֹנֹתֵיכֶם וְעַל תֹּועֲבֹותֵיכֶם׃" (יחזקאל לו 31)

דרך לא טוב –
"אָוֶן יַחְשֹׁב עַל־מִשְׁכָּבֹו יִתְיַצֵּב עַל־דֶּרֶךְ לֹא־טֹוב רָע לֹא יִמְאָס׃" (תהלים לו 5)

"אִישׁ חָמָס יְפַתֶּה רֵעֵהוּ וְהֹולִיכֹו בְּדֶרֶךְ לֹא־טֹוב׃" (משלי טז 29)

לענוש לצדיק זה לא טוב –
"גַּם עֲנֹושׁ לַצַּדִּיק לֹא־טֹוב לְהַכֹּות נְדִיבִים עַל־יֹשֶׁר׃" (משלי יז 26)

הטיית משפט אינה טובה –
"שְׂאֵת פְּנֵי־רָשָׁע לֹא־טֹוב לְהַטֹּות צַדִּיק בַּמִּשְׁפָּט׃" (משלי יח 5)

חוסר מודעות אינו טוב –
"גַּם בְּלֹא־דַעַת נֶפֶשׁ לֹא־טֹוב וְאָץ בְּרַגְלַיִם חֹוטֵא׃" (משלי יט 2)

רמאות במסחר אינה טובה –
"תֹּועֲבַת יהוה אֶבֶן וָאָבֶן וּמֹאזְנֵי מִרְמָה לֹא־טֹוב׃" (משלי כ 23)

להרבות מותרות זה לא טוב –
"אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבֹּות לֹא־טֹוב וְחֵקֶר כְּבֹדָם כָּבֹוד׃" (משלי כה 27)

והכרת פנים אינה טובה –
"הַכֵּר־פָּנִים לֹא־טֹוב וְעַל־פַּת־לֶחֶם יִפְשַׁע־גָּבֶר׃" (משלי כח 21)

תיקוני סופרים

תיקוני סופרים

כתוב –
צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ
ואילו אני חושב שיש לנקד כך –
צֶדֶק לְפָנָיו יַהֲלֹּךְ.
זה בניין קל.

*

כתוב –
זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי וְשָׂם דֶּרֶךְ, אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים.
שם מלשון שומה.
ואילו אני חושב שיש לנקד ולפסק כך –
זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי, וְשָׁם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים.
שם כתיאור מקום.

ושם דרך – הניקוד הנכון

כתוב –
זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי וְשָׂם דֶּרֶךְ, אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים.
שם מלשון שומה.
ואילו אני חושב שיש לנקד ולפסק כך –
זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי, וְשָׁם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים.
שם כתיאור מקום.

פועלי אוון

הביטוי 'פועלי אוון' מופיע ב-23 פסוקים בתנ"ך. אלה אנשים רשעים. ומבחין המלבי"ם –
"בפרוח רשעים, ויציצו פועלי און". ימשיל שכמו שהעשב מטבעו שעת יפרח ויתן זרעו יבול, כן הרשעים ישמדו אחרי יפרחו ויצמיחו מינם, ויש הבדל בין רשעים ובין פועלי און, שפועלי און הוא בין אדם לחבירו, והרשע יהיה לפעמים נגד המקום, ממליץ שהרשעים יאבדו אחרי יפרחו, והפועלי און ישמדו אחרי יציצו, שהציץ קודם הפרח ברוב האילנות, כי הפועל און בין אדם לחברו ישמד קודם להרשע כדי שלא יזיק לבריות:

ואלה הופעות הביטוי –
כללי –
ישעיהו לא, ב
וְגַם הוּא חָכָם וַיָּבֵא רָע וְאֶת דְּבָרָיו לֹא הֵסִיר וְקָם עַל בֵּית מְרֵעִים וְעַל עֶזְרַת פֹּעֲלֵי אָוֶן.

הושע ו, ח
גִּלְעָד קִרְיַת פֹּעֲלֵי אָוֶן עֲקֻבָּה מִדָּם.

יש גם מחשבת אוון ופעולת רע –
מיכה ב, א
הוֹי חֹשְׁבֵי אָוֶן וּפֹעֲלֵי רָע עַל מִשְׁכְּבוֹתָם בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ כִּי יֶשׁ לְאֵל יָדָם.

בתהילים הרבה –
לצד הוללים –
תהילים ה, ו
לֹא יִתְיַצְּבוּ הוֹלְלִים לְנֶגֶד עֵינֶיךָ שָׂנֵאתָ כׇּל פֹּעֲלֵי אָוֶן.

מציקים למשורר –
תהילים ו, ט
סוּרוּ מִמֶּנִּי כׇּל פֹּעֲלֵי אָוֶן כִּי שָׁמַע יְהוָה קוֹל בִּכְיִי.

לא קוראים לאלוהים –
תהילים יד, ד
הֲלֹא יָדְעוּ כׇּל פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם יְהוָה לֹא קָרָאוּ.

רשעים –
תהילים כח, ג
אַל תִּמְשְׁכֵנִי עִם רְשָׁעִים וְעִם פֹּעֲלֵי אָוֶן דֹּבְרֵי שָׁלוֹם עִם רֵעֵיהֶם וְרָעָה בִּלְבָבָם.

נופלים ללא קום –
תהילים לו, יג
שָׁם נָפְלוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן דֹּחוּ וְלֹא יָכְלוּ קוּם.

שוב –
תהילים נג, ה
הֲלֹא יָדְעוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם אֱלֹהִים לֹא קָרָאוּ.

אנשי דמים –
תהילים נט, ג
הַצִּילֵנִי מִפֹּעֲלֵי אָוֶן וּמֵאַנְשֵׁי דָמִים הוֹשִׁיעֵנִי.

רוגשים, מרעים –
תהילים סד, ג
תַּסְתִּירֵנִי מִסּוֹד מְרֵעִים מֵרִגְשַׁת פֹּעֲלֵי אָוֶן.

מציצים ונשמדים –
תהילים צב, ח
בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כׇּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד.

אובדים ומתפרדים –
תהילים צב, י
כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יְהוָה כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ יִתְפָּרְדוּ כׇּל פֹּעֲלֵי אָוֶן.

מדברים בגאווה –
תהילים צד, ד
יַבִּיעוּ יְדַבְּרוּ עָתָק יִתְאַמְּרוּ כׇּל פֹּעֲלֵי אָוֶן.

ה' מושיע מידם –
תהילים צד, טז
מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פֹּעֲלֵי אָוֶן.

נכרתים בבוקר –
תהילים קא, ח
לַבְּקָרִים אַצְמִית כׇּל רִשְׁעֵי אָרֶץ לְהַכְרִית מֵעִיר יְהוָה כׇּל פֹּעֲלֵי אָוֶן.

הולכים בדרכים עקלקלות –
תהילים קכה, ה
וְהַמַּטִּים עֲקַלְקַלּוֹתָם יוֹלִיכֵם יְהוָה אֶת פֹּעֲלֵי הָאָוֶן שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.

עלילות רשע להם –
תהילים קמא, ד
אַל תַּט לִבִּי לְדָבָר רָע לְהִתְעוֹלֵל עֲלִלוֹת בְּרֶשַׁע אֶת אִישִׁים פֹּעֲלֵי אָוֶן וּבַל אֶלְחַם בְּמַנְעַמֵּיהֶם.

טומנים מוקשים –
תהילים קמא, ט
שׇׁמְרֵנִי מִידֵי פַח יָקְשׁוּ לִי וּמֹקְשׁוֹת פֹּעֲלֵי אָוֶן.

במשלי דברי חוכמה –
דרך ה' פחד להם –
משלי י, כט
מָעוֹז לַתֹּם דֶּרֶךְ יְהוָה וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן.

משפט פחד להם –
משלי כא, טו
שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן.

ובאיוב –
איוב לא, ג
הֲלֹא אֵיד לְעַוָּל וְנֵכֶר לְפֹעֲלֵי אָוֶן.

איוב לד, ח
וְאָרַח לְחֶבְרָה עִם פֹּעֲלֵי אָוֶן וְלָלֶכֶת עִם אַנְשֵׁי רֶשַׁע.

איוב לד, כב
אֵין חֹשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת לְהִסָּתֶר שָׁם פֹּעֲלֵי אָוֶן.

גפן

המילה גפן מופיעה ב-53 פסוקים. היא שיח הענבים.
מקור המילה בשפות שונות של האיזור, ראו ויקימילון.

אלה חלק מהופעותיה –
בחלום שר המשקים –
בראשית מ, ט
וַיְסַפֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת חֲלֹמוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי.

בראשית מ, י
וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים.

בברכת יעקב –
בראשית מט, יא
אֹסְרִי לַגֶּפֶן (עירה) [עִירוֹ] וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים (סותה) [סוּתוֹ].

אצל הנזיר –
במדבר ו, ד
כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל.

'גפן תאנה ורימון' – מפירות הארץ –
במדבר כ, ה
וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת.

דברים ח, ח
אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ.

יש גם גפן סדום רעה –
דברים לב, לב
כִּי מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ.

במשל יותם –
שופטים ט, יב
וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן לְכִי אַתְּ (מלוכי) [מׇלְכִי] עָלֵינוּ.

שופטים ט, יג
וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים.

נזיר –
שופטים יג, יד
מִכֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן לֹא תֹאכַל וְיַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ וְכׇל טֻמְאָה אַל תֹּאכַל כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתִיהָ תִּשְׁמֹר.

ביטוי למנוחה – 'איש תחת גפנו ותחת תאנתו' –
מלכים א ה, ה
וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה.

גפן יכולה להיות גם אומללה על דרך המשל –
ישעיהו כד, ז
אָבַל תִּירוֹשׁ אֻמְלְלָה גָפֶן נֶאֶנְחוּ כׇּל שִׂמְחֵי לֵב.

או פוריה –
ישעיהו לב, יב
עַל שָׁדַיִם סֹפְדִים עַל שְׂדֵי חֶמֶד עַל גֶּפֶן פֹּרִיָּה.

ויש גפן נכריה –
וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שֹׂרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתְּ לִי סוּרֵי הַגֶּפֶן נׇכְרִיָּה.
אעיר כי ישוע הנוצרי דימה עצמו ל'גפן האמיתית', אך כמדומני שהוא הגפן הנכריה.

לגפן יש עוללות, הענבים הנשארים בה –
ירמיהו ו, ט
כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת עוֹלֵל יְעוֹלְלוּ כַגֶּפֶן שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל הָשֵׁב יָדְךָ כְּבוֹצֵר עַל סַלְסִלּוֹת.

בקינת ירמיה –
ירמיהו מח, לב
מִבְּכִי יַעְזֵר אֶבְכֶּה לָּךְ הַגֶּפֶן שִׂבְמָה נְטִישֹׁתַיִךְ עָבְרוּ יָם עַד יָם יַעְזֵר נָגָעוּ עַל קֵיצֵךְ וְעַל בְּצִירֵךְ שֹׁדֵד נָפָל.

ויש גפן סורחת –
יחזקאל יז, ו
וַיִּצְמַח וַיְהִי לְגֶפֶן סֹרַחַת שִׁפְלַת קוֹמָה לִפְנוֹת דָּלִיּוֹתָיו אֵלָיו וְשׇׁרָשָׁיו תַּחְתָּיו יִהְיוּ וַתְּהִי לְגֶפֶן וַתַּעַשׂ בַּדִּים וַתְּשַׁלַּח פֹּארוֹת.

הושע מדמה את ישראל לגפן בוקק, יבש –
הושע י, א
גֶּפֶן בּוֹקֵק יִשְׂרָאֵל פְּרִי יְשַׁוֶּה לּוֹ כְּרֹב לְפִרְיוֹ הִרְבָּה לַמִּזְבְּחוֹת כְּטוֹב לְאַרְצוֹ הֵיטִיבוּ מַצֵּבוֹת.

בתהילים בתיאור מכות מצרים –
תהילים עח, מז
יַהֲרֹג בַּבָּרָד גַּפְנָם וְשִׁקְמוֹתָם בַּחֲנָמַל.

כמשל לישראל היוצאים ממצרים –
תהילים פ, ט
גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ.

ומשל לישראל בכלל –
תהילים פ, טו
אֱלֹהִים צְבָאוֹת שׁוּב נָא הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת.

ושוב בתיאור מכות מצרים –
תהילים קה, לג
וַיַּךְ גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם.

האישה מתוארת כגפן –
תהילים קכח, ג
אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ.

בשיר השירים כציור טבע –
שיר השירים ב, יג
הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ קוּמִי (לכי) [לָךְ] רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ.

שיר השירים ו, יא
אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים.

שדי האהובה –
שיר השירים ז, ט
אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו וְיִהְיוּ נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים.

טבע –
שיר השירים ז, יג
נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָךְ.

מעיין

המילה 'מעין' מופיעה ב-23 פסוקים.
משמעותה כפולה – מקור מים, ובהשאלה – עניין ותשוקה, שימת עין.
גם המילה 'עין' משמעה מעיין, וכן איבר הגוף הרואה. לי נראה שהעין דומעת ולכן כך נקרא גם העין-מעיין, על שם נביעתו ושפיעתו.

לפי מילון ספיר –
מַעיָין, מַעְיָן
(מילון המקרא)
1. מקור מים חיים (גם בהשאלה), כאמור בפסוק: "אך מעְיָן ובוֹר מקוֵה מַיִם" (ויקרא יא, 36), וכן בפסוק: "יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה" (משלי ה, 16)
2. התבּוֹננוּת, שׂימת עין, כאמור בפסוק: "ושָׂרִים כְּחֹלְלִים כל מַעְיָנַי בָּך" (תהילים פז, 7)

אלה הופעותיה בתנ"ך –

במבול נפתחו מעיינות התהום, מלבד הגשם מהשמיים –
בראשית ז, יא
בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כׇּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ.

וכן נסגרו –
בראשית ח, ב
וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם.

התהום מופיעה אף בסיפור הבריאה – 'ורוח אלוהים מרחפת על פני תהום' ובמחקר סבורים שזו מקבילה של האלה הזרה תיאמת.

כמקום טהרה –
ויקרא יא, לו
אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא.

מעיין מי נפתוח מתפרש במחקר כמעיין ליפתא, הקיים עד היום. פעם היה שם כפר ערבי, והיום חורבות. הוא מתואר בספר יהושע –
יהושע טו, ט
וְתָאַר הַגְּבוּל מֵרֹאשׁ הָהָר אֶל מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ וְיָצָא אֶל עָרֵי הַר עֶפְרוֹן וְתָאַר הַגְּבוּל בַּעֲלָה הִיא קִרְיַת יְעָרִים.

יהושע יח, טו
וּפְאַת נֶגְבָּה מִקְצֵה קִרְיַת יְעָרִים וְיָצָא הַגְּבוּל יָמָּה וְיָצָא אֶל מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ.

כמקום צמחייה –
מלכים א יח, ה
וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל עֹבַדְיָהוּ לֵךְ בָּאָרֶץ אֶל כׇּל מַעְיְנֵי הַמַּיִם וְאֶל כׇּל הַנְּחָלִים אוּלַי נִמְצָא חָצִיר וּנְחַיֶּה סוּס וָפֶרֶד וְלוֹא נַכְרִית מֵהַבְּהֵמָה.

לפעמים מעיינות נסתמים –
מלכים ב ג, יט
וְהִכִּיתֶם כׇּל עִיר מִבְצָר וְכׇל עִיר מִבְחוֹר וְכׇל עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ וְכׇל מַעְיְנֵי מַיִם תִּסְתֹּמוּ וְכֹל הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה תַּכְאִבוּ בָּאֲבָנִים.

מלכים ב ג, כה
וְהֶעָרִים יַהֲרֹסוּ וְכׇל חֶלְקָה טוֹבָה יַשְׁלִיכוּ אִישׁ אַבְנוֹ וּמִלְאוּהָ וְכׇל מַעְיַן מַיִם יִסְתֹּמוּ וְכׇל עֵץ טוֹב יַפִּילוּ עַד הִשְׁאִיר אֲבָנֶיהָ בַּקִּיר חֲרָשֶׂת וַיָּסֹבּוּ הַקַּלָּעִים וַיַּכּוּהָ.

ואצל ישעיה מי המעיין הם משל לישועה, בפסוק המפורסם –
ישעיהו יב, ג
וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה.

ומשל להפרחת יובש –
ישעיהו מא, יח
אֶפְתַּח עַל שְׁפָיִים נְהָרוֹת וּבְתוֹךְ בְּקָעוֹת מַעְיָנוֹת אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמוֹצָאֵי מָיִם.

כדבר נחרב –
הושע יג, טו
כִּי הוּא בֵּין אַחִים יַפְרִיא יָבוֹא קָדִים רוּחַ יְהוָה מִמִּדְבָּר עֹלֶה וְיֵבוֹשׁ מְקוֹרוֹ וְיֶחֱרַב מַעְיָנוֹ הוּא יִשְׁסֶה אוֹצַר כׇּל כְּלִי חֶמְדָּה.

באחרית מתואר שיהיה מעיין היוצא מהמקדש –
יואל ד, יח
וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְהַגְּבָעוֹת תֵּלַכְנָה חָלָב וְכׇל אֲפִיקֵי יְהוּדָה יֵלְכוּ מָיִם וּמַעְיָן מִבֵּית יְהוָה יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים.

מלחמת ה' באלי המים כנראה, או פשוט מהלך הבריאה –
תהילים עד, טו
אַתָּה בָקַעְתָּ מַעְיָן וָנָחַל אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ נַהֲרוֹת אֵיתָן.

הפרחת החרבה –
תהילים פד, ז
עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ גַּם בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה.
ברכות – בריכות. מורה – גשם.

כמשל לתשוקה –
תהילים פז, ז
וְשָׁרִים כְּחֹלְלִים כׇּל מַעְיָנַי בָּךְ.
דומה לזה – לעיין בדבר, לשים עין. ואולי לכאן גם שייך 'עניין' שבקהלת, אף ששורשו ענ"ה.

משל טבע –
תהילים קד, י
הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן.

משל טבע –
תהילים קיד, ח
הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם.

כמשל לנביעה באדם –
משלי ה, טז
יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה בָּרְחֹבוֹת פַּלְגֵי מָיִם.
בחסידות חב"ד זה פסוק מרכזי, וכן מסופר שבחזון בעל שם טוב נאמר שהמשיח יבוא כאשר 'יפוצו מעיינותיך חוצה', כשתופץ תורת החסידות.

מקום החוכמה –
משלי ח, כד
בְּאֵין תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי בְּאֵין מַעְיָנוֹת נִכְבַּדֵּי מָיִם.

ויש מעיין נרפש ומלוכלך –
משלי כה, כו
מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מׇשְׁחָת צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע.

ובשיר השירים הוא משל למיניות האישה –
שיר השירים ד, יב
גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם.

שיר השירים ד, טו
מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן.

וגם –
דברי הימים ב לב, ד
וַיִּקָּבְצוּ עַם רָב וַיִּסְתְּמוּ אֶת כׇּל הַמַּעְיָנוֹת וְאֶת הַנַּחַל הַשּׁוֹטֵף בְּתוֹךְ הָאָרֶץ לֵאמֹר לָמָּה יָבוֹאוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר וּמָצְאוּ מַיִם רַבִּים.

*

בפרקי אבות מסופר על רבי אלעזר בן ערך שרבו כינה אותו 'כמעיין המתגבר', והעמידו בדרגה גבוהה אפילו יותר משל רבי אליעזר בן הורקנוס, מהסיפור תנורו של עכנאי, שתופס את המקום השני. המידה שאחז בה – לב טוב, והיא באמת לדעתי המידה הטובה ביותר, אך כמדומני שישוע אמר זאת לפניו.
היפוכו, לדעתי, מופיע בדמותה של איין ראנד, הוגת הקפיטליזם הקיצוני, שגם שם ספרה הוא 'כמעיין המתגבר', אלא שהוא מתאר גיבור אקצטרי ורע-לב, שאף אונס את זוגתו, אך הוא אינדיבידואל מאוד, ולכן קנה לו הרבה מעריצים.
זה כנגד זה עשה ה' את העולם, ואני הולך בדרך היהדות.