דברי סיכום.
הסבב השני של 929 מסתיים היום, גם פרשות השבוע הבאות הן הפחות מעניינות, ואפילו את הצפייה בסיינפלד אני תכף מסיים.
בבלוג זה נכתבו מעל 1,200 פוסטים, אך מעטים מאוד היו קוראיו. נראה שאנשים מתעניינים בדברים אחרים לגמרי. למשל, אחד הפוסטים הנצפים ביותר בבלוג השני שלי – 'ביקורות ספרים ומאמרים' הוא על סדרה אחת בנטפליקס…
ובאמת, אפשר להבין אנשים. וגם אני כאן בדרך כלל הבאתי דברים ידועים, ולפעמים מעט חידוש, בעיקר בשטח הלשוני – כאן כתבתי לאחרונה ספר בנושא, העליתי לכאו כטיוטה, אך עוד לא שיתפתי, ולא בטוח שאשתף. גם בנושא הפולמוס עם הנוצרים יש מעט עניין – וגם כאן יש שני קבצים גדולים, מעין ספר.
אבל בסיכומו של דבר צריך להודות, זה מעין שעשוע ספרותי-אינטלקטואלי ולא יותר.
האם אני מקיים מצוות? לא. וגם לא הולך בדרך הנוצרית, או המוסלמית. אלא, כפי שכתבתי בפוסט קודם, מקובל עליי מוסר הנביאים ברובו. ואת הדבר הזה הכניס בן גוריון למגילת העצמאות.
מהו מוסר זה? נעשו הרבה ניסיונות לסכם אותו בקצרה, וקיצורים כאלה ניתן למצוא גם בדברי הנביאים, למשל – 'כי אם עשות משפט ואהבת חסד', דברים פשוטים. ואולי אפשר לסכם את המסר בקצרה ב-להיות בני אדם, הומניים (כתבתי בטעות המוניים). וכך נכתב בפשטות בתמונה המצורפת מהטוויטר הבוקר.
אולי עוד אמשיך לכתוב, איני יודע. מצד אחד, הגוף לאה, וגם החומר. מצד שני, זה שעשועי, כאמור.
בכל אופן זה סיכום לעת עתה, ואולי 'סיכום ביניים'.

נראה שהיום יש רק פסוק אחד רלוונטי –

לָכֵן הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם כִּי עֵת רָעָה הִיא.
עמוס ה, יג.

אבן עזרא –
לכן. יש מהמשכילים שידום, ולא יוכיח בעבור פחד המלך.

רד"ק מדייק מאוד –
לכן המשכיל בעת ההיא ידום – לפי שהם שונאים המוכיח אותם אמר מי שהוא משכיל מן הטובים יהיה דומם ולא יוכיחם שלא ישמע חרפתו שהם משיבים.

כי עת רעה היא – שיד הרעים תקפה.

מלבי"ם –
לכן – ועי״ז שנשרשתם בחטאים ופשעים ידום המשכיל בעת ההיא – ומשכילי עם היודעים רשעתכם והיה דרכם להוכיח ועתה ידומו וישימו יד לפה, באשר עת רעה היא – ושונאים את המוכיח והורגים אותו, וע״כ אין מוכיח ומישר את העם ואין תקוה כלל שישובו מעונותיהם, כמ״ש שנאו בשער מוכיח, ולכן נפלה על אדמתה אין מקימה, כי א״א שיקומו רק ע״י שישובו מעונותיהם.

*

והדבר מזכיר לי במקצת את הספר 'בגידת האינטלקטואלים', מאת ז'ילין בנדה, עליו כתבתי בביקורתי –

'בגידת האינטלקטואלים' הוא ביטוי שגור, שהיום בדרך כלל משתמשים בו לציין אי מעורבות של אנשי רוח בפוליטיקה. ואולם – כך מקובל לומר – זה עיוות של המושג כפי שהוא הופיע לראשונה בספרו של ז'ילין בנדה, שם הוא מציין בדיוק ההפך – אנשי רוח שמתערבים בפוליטיקה.
אלא שלמעשה שני התיאורים האלה לוקים בחסר, ובנדה אומר משהו אחר. הוא יוצא נגד אינטלקטואלים בני זמנו, וב'חמישים שנה האחרונות' – כשהספר יצא ב-1927 – שדוגלים בלאומיות או בטובת מעמד מסוים. תחת זאת הוא אומר שאנשי רוח תמיד הטיפו לאוניברסאלי, לתבוני, להומניסטי.

ובכן, האינטלקטואלים שותקים – והמשכיל יידום.

מידת האמת.
בפרשת משפטים נאמר –

מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע.
שמות כג, ז.

כמה פירושים –
רשב"ם –
מדבר שקר תרחק – אם נראה בעיניך דין מרומה ועדים רמאים ואין אתה יכול להכחישן, התרחק מאותו הדין ואל תדין בו כלל.

רש"י –
כי לא אצדיק רשע – אין עליך להחזירו, כי אני לא אצדיקנו בדיני. אם יָצָא מידך זכאי, יש לי שלוחים הרבה להמיתו במיתה שנתחייב בה.

ומספרות המוסר –
מסילת ישרים י״א:צ״ג
ואמנם החכם הודיענו, שכל זה הוא היפך רצון הבורא ברוך הוא ומדת חסידיו, הוא מה שכתוב (משלי יג): דבר שקר ישנא צדיק, והוא מה שבאה עליו האזהרה (שמות כג): מדבר שקר תרחק. ותראה שלא אמר משקר תשמר, אלא מדבר שקר תרחק, להעיר אותנו על ההרחק הגדול והבריחה הרבה שצריך לברוח מזה. וכבר נאמר (צפניה ג׳:י״ג): שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית.

המילה 'עושק' מופיעה ב-55 פסוקים, תמיד כדבר שלילי. התורה מצווה להתרחק ממנו בכמה מקומות.

מילון ספיר –
עוֹשֵׁק
1. מקַפֵּח עובֵד על-ידי שאינו משַלם לו שָׂכָר הוגֵן וכד', מנַצל : לא תַעשֹק את רעך (ויקרא יט 13)
2. גוזל, שודד, מֵציק ולוחץ: ואת מי עָשַקתי את מי רַצותי ומיַד מי לקחתי כֹפר? (שמואל א' יב 3)
3. מקַפֵּחַ, מנַצֵל, חי על חשבון מישהו, כאמור בפסוק: "ביָדוֹ מֹאזנֵי מִרְמָה לַעשֹק אָהֵב" (הושע יב, 8)

ויקימילון –
גזרון
האג'יפטולוג ארנסט ווליס באדג', מצא שבמצרית קדומה מצוייה תיבת הירוגליף מקבילה בצורת עֲשֹק , "ȧsq" בהוראת – לחתוך,לגדוע,לערוף. השוו, ערבית – עֲסקֲריִיֲא عسكر , בהוראת – צבא,חיילים

*

להלן הופעותיה ברצף –
בראשית, פרק כו, פסוק כ
וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ

תנ"ך/תורה/ספר ויקרא/פרק ה/פסוק כא

נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּיהוָה וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ

תנ"ך/תורה/ספר ויקרא/פרק ה/פסוק כג

וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הׇפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא

תנ"ך/תורה/ספר ויקרא/פרק יט/פסוק יג

לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר

תנ"ך/תורה/ספר דברים/פרק כד/פסוק יד

לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ

תנ"ך/תורה/ספר דברים/פרק כח/פסוק כט

וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצׇּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הָעִוֵּר בָּאֲפֵלָה וְלֹא תַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ עָשׁוּק וְגָזוּל כׇּל הַיָּמִים וְאֵין מוֹשִׁיעַ

תנ"ך/תורה/ספר דברים/פרק כח/פסוק לג

פְּרִי אַדְמָתְךָ וְכׇל יְגִיעֲךָ יֹאכַל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדָעְתָּ וְהָיִיתָ רַק עָשׁוּק וְרָצוּץ כׇּל הַיָּמִים

תנ"ך/נביאים/ספר שמואל א/פרק יב/פסוק ג

הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד יְהוָה וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת שׁוֹר  מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם

תנ"ך/נביאים/ספר שמואל א/פרק יב/פסוק ד

וַיֹּאמְרוּ לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ וְלֹא רַצּוֹתָנוּ וְלֹא לָקַחְתָּ מִיַּד אִישׁ מְאוּמָה

תנ"ך/נביאים/ספר ישעיהו/פרק כג/פסוק יב

וַיֹּאמֶר לֹא תוֹסִיפִי עוֹד לַעְלוֹז הַמְעֻשָּׁקָה בְּתוּלַת בַּת צִידוֹן (כתיים) [כִּתִּים] קוּמִי עֲבֹרִי גַּם שָׁם לֹא יָנוּחַ לָךְ

תנ"ך/נביאים/ספר ישעיהו/פרק ל/פסוק יב

לָכֵן כֹּה אָמַר קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יַעַן מָאׇסְכֶם בַּדָּבָר הַזֶּה וַתִּבְטְחוּ בְּעֹשֶׁק וְנָלוֹז וַתִּשָּׁעֲנוּ עָלָיו

תנ"ך/נביאים/ספר ישעיהו/פרק לג/פסוק טו

הֹלֵךְ צְדָקוֹת וְדֹבֵר מֵישָׁרִים מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד אֹטֵם אׇזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע

תנ"ך/נביאים/ספר ישעיהו/פרק לח/פסוק יד

כְּסוּס עָגוּר כֵּן אֲצַפְצֵף אֶהְגֶּה כַּיּוֹנָה דַּלּוּ עֵינַי לַמָּרוֹם אֲדֹנָי עָשְׁקָה לִּי עׇרְבֵנִי

תנ"ך/נביאים/ספר ישעיהו/פרק נב/פסוק ד

כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה מִצְרַיִם יָרַד עַמִּי בָרִאשֹׁנָה לָגוּר שָׁם וְאַשּׁוּר בְּאֶפֶס עֲשָׁקוֹ

תנ"ך/נביאים/ספר ישעיהו/פרק נד/פסוק יד

בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק כִּי לֹא תִירָאִי וּמִמְּחִתָּה כִּי לֹא תִקְרַב אֵלָיִךְ

תנ"ך/נביאים/ספר ישעיהו/פרק נט/פסוק יג

פָּשֹׁעַ וְכַחֵשׁ בַּיהוָה וְנָסוֹג מֵאַחַר אֱלֹהֵינוּ דַּבֶּר עֹשֶׁק וְסָרָה הֹרוֹ וְהֹגוֹ מִלֵּב דִּבְרֵי שָׁקֶר

תנ"ך/נביאים/ספר ירמיהו/פרק ו/פסוק ו

כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת כִּרְתוּ עֵצָה וְשִׁפְכוּ עַל יְרוּשָׁלִַם סֹלְלָה הִיא הָעִיר הׇפְקַד כֻּלָּהּ עֹשֶׁק בְּקִרְבָּהּ

תנ"ך/נביאים/ספר ירמיהו/פרק ז/פסוק ו

גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה לֹא תַעֲשֹׁקוּ וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תֵלְכוּ לְרַע לָכֶם

תנ"ך/נביאים/ספר ירמיהו/פרק כא/פסוק יב

בֵּית דָּוִד כֹּה אָמַר יְהוָה דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עוֹשֵׁק פֶּן תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי וּבָעֲרָה וְאֵין מְכַבֶּה מִפְּנֵי רֹעַ (מעלליהם) [מַעַלְלֵיכֶם]

תנ"ך/נביאים/ספר ירמיהו/פרק כב/פסוק ג

כֹּה  אָמַר יְהוָה עֲשׂוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק וְגֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַל תֹּנוּ אַל תַּחְמֹסוּ וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה

תנ"ך/נביאים/ספר ירמיהו/פרק כב/פסוק יז

כִּי אֵין עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ כִּי אִם עַל בִּצְעֶךָ וְעַל דַּם הַנָּקִי לִשְׁפּוֹךְ וְעַל הָעֹשֶׁק וְעַל הַמְּרוּצָה לַעֲשׂוֹת

תנ"ך/נביאים/ספר ירמיהו/פרק נ/פסוק לג

כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עֲשׁוּקִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו וְכׇל שֹׁבֵיהֶם הֶחֱזִיקוּ בָם מֵאֲנוּ שַׁלְּחָם

תנ"ך/נביאים/ספר יחזקאל/פרק יח/פסוק יח

אָבִיו כִּי עָשַׁק עֹשֶׁק גָּזַל גֵּזֶל אָח וַאֲשֶׁר לֹא טוֹב עָשָׂה בְּתוֹךְ עַמָּיו וְהִנֵּה מֵת בַּעֲוֹנוֹ

תנ"ך/נביאים/ספר יחזקאל/פרק כב/פסוק ז

אָב וָאֵם הֵקַלּוּ בָךְ לַגֵּר עָשׂוּ בַעֹשֶׁק בְּתוֹכֵךְ יָתוֹם וְאַלְמָנָה הוֹנוּ בָךְ

תנ"ך/נביאים/ספר יחזקאל/פרק כב/פסוק יב

שֹׁחַד לָקְחוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפׇךְ דָּם נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לָקַחַתְּ וַתְּבַצְּעִי רֵעַיִךְ בַּעֹשֶׁק וְאֹתִי שָׁכַחַתְּ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה

תנ"ך/נביאים/ספר יחזקאל/פרק כב/פסוק כט

עַם הָאָרֶץ עָשְׁקוּ עֹשֶׁק וְגָזְלוּ גָּזֵל וְעָנִי וְאֶבְיוֹן הוֹנוּ וְאֶת הַגֵּר עָשְׁקוּ בְּלֹא מִשְׁפָּט

תנ"ך/נביאים/ספר הושע/פרק ה/פסוק יא

עָשׁוּק אֶפְרַיִם רְצוּץ מִשְׁפָּט כִּי הוֹאִיל הָלַךְ אַחֲרֵי צָו

תנ"ך/נביאים/ספר הושע/פרק יב/פסוק ח

כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב

תנ"ך/נביאים/ספר עמוס/פרק ג/פסוק ט

הַשְׁמִיעוּ עַל אַרְמְנוֹת בְּאַשְׁדּוֹד וְעַל אַרְמְנוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְאִמְרוּ הֵאָסְפוּ עַל הָרֵי שֹׁמְרוֹן וּרְאוּ מְהוּמֹת רַבּוֹת בְּתוֹכָהּ וַעֲשׁוּקִים בְּקִרְבָּהּ

תנ"ך/נביאים/ספר עמוס/פרק ד/פסוק א

שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שֹׁמְרוֹן הָעֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה

תנ"ך/נביאים/ספר מיכה/פרק ב/פסוק ב

וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ וּבָתִּים וְנָשָׂאוּ וְעָשְׁקוּ גֶּבֶר וּבֵיתוֹ וְאִישׁ וְנַחֲלָתוֹ

תנ"ך/נביאים/ספר זכריה/פרק ז/פסוק י

וְאַלְמָנָה וְיָתוֹם גֵּר וְעָנִי אַל תַּעֲשֹׁקוּ וְרָעַת אִישׁ אָחִיו אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם

תנ"ך/נביאים/ספר מלאכי/פרק ג/פסוק ה

וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט וְהָיִיתִי  עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי גֵר וְלֹא יְרֵאוּנִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת

תנ"ך/כתובים/ספר תהילים/פרק סב/פסוק יא

אַל תִּבְטְחוּ בְעֹשֶׁק וּבְגָזֵל אַל תֶּהְבָּלוּ חַיִל  כִּי יָנוּב אַל תָּשִׁיתוּ לֵב

תנ"ך/כתובים/ספר תהילים/פרק עב/פסוק ד

יִשְׁפֹּט  עֲנִיֵּי עָם יוֹשִׁיעַ לִבְנֵי אֶבְיוֹן וִידַכֵּא עוֹשֵׁק

תנ"ך/כתובים/ספר תהילים/פרק עג/פסוק ח

יָמִיקוּ  וִידַבְּרוּ בְרָע עֹשֶׁק מִמָּרוֹם יְדַבֵּרוּ

תנ"ך/כתובים/ספר תהילים/פרק קג/פסוק ו

עֹשֵׂה צְדָקוֹת יְהוָה וּמִשְׁפָּטִים לְכׇל עֲשׁוּקִים

תנ"ך/כתובים/ספר תהילים/פרק קה/פסוק יד

לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעׇשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים

תנ"ך/כתובים/ספר תהילים/פרק קיט/פסוק קכא

עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק בַּל תַּנִּיחֵנִי לְעֹשְׁקָי

תנ"ך/כתובים/ספר תהילים/פרק קיט/פסוק קכב

עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים

תנ"ך/כתובים/ספר תהילים/פרק קיט/פסוק קלד

פְּדֵנִי מֵעֹשֶׁק אָדָם וְאֶשְׁמְרָה פִּקּוּדֶיךָ

תנ"ך/כתובים/ספר תהילים/פרק קמו/פסוק ז

עֹשֶׂה מִשְׁפָּט  לָעֲשׁוּקִים נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים יְהוָה מַתִּיר אֲסוּרִים

תנ"ך/כתובים/ספר משלי/פרק יד/פסוק לא

עֹשֵׁק דָּל חֵרֵף עֹשֵׂהוּ וּמְכַבְּדוֹ חֹנֵן אֶבְיוֹן

תנ"ך/כתובים/ספר משלי/פרק כב/פסוק טז

עֹשֵׁק דָּל לְהַרְבּוֹת לוֹ נֹתֵן לְעָשִׁיר אַךְ לְמַחְסוֹר

תנ"ך/כתובים/ספר משלי/פרק כח/פסוק ג

גֶּבֶר רָשׁ וְעֹשֵׁק דַּלִּים מָטָר סֹחֵף וְאֵין לָחֶם

תנ"ך/כתובים/ספר משלי/פרק כח/פסוק טז

נָגִיד חֲסַר תְּבוּנוֹת וְרַב מַעֲשַׁקּוֹת (שנאי) [שֹׂנֵא] בֶצַע יַאֲרִיךְ יָמִים

תנ"ך/כתובים/ספר משלי/פרק כח/פסוק יז

אָדָם עָשֻׁק בְּדַם נָפֶשׁ עַד בּוֹר יָנוּס אַל יִתְמְכוּ בוֹ

תנ"ך/כתובים/ספר איוב/פרק י/פסוק ג

הֲטוֹב לְךָ  כִּי תַעֲשֹׁק כִּי תִמְאַס יְגִיעַ כַּפֶּיךָ וְעַל עֲצַת רְשָׁעִים הוֹפָעְתָּ

תנ"ך/כתובים/ספר איוב/פרק לה/פסוק ט

מֵרֹב עֲשׁוּקִים יַזְעִיקוּ יְשַׁוְּעוּ מִזְּרוֹעַ רַבִּים

תנ"ך/כתובים/ספר איוב/פרק מ/פסוק כג

הֵן יַעֲשֹׁק נָהָר לֹא יַחְפּוֹז יִבְטַח  כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ

תנ"ך/כתובים/ספר קהלת/פרק ד/פסוק א

וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה אֶת כׇּל הָעֲשֻׁקִים אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְהִנֵּה  דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם

תנ"ך/כתובים/ספר קהלת/פרק ה/פסוק ז

אִם עֹשֶׁק רָשׁ וְגֵזֶל מִשְׁפָּט וָצֶדֶק תִּרְאֶה בַמְּדִינָה אַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם

תנ"ך/כתובים/ספר קהלת/פרק ז/פסוק ז

כִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה

תנ"ך/כתובים/ספר דברי הימים א/פרק ח/פסוק לט

וּבְנֵי עֵשֶׁק אָחִיו אוּלָם בְּכֹרוֹ יְעוּשׁ הַשֵּׁנִי וֶאֱלִיפֶלֶט הַשְּׁלִשִׁי

תנ"ך/כתובים/ספר דברי הימים א/פרק טז/פסוק כא

לֹא הִנִּיחַ לְאִישׁ לְעׇשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים

הצירוף של צדקה ומשפט מופיע ב-46 פסוקים, כלומר הוא ביטוי נפוץ מאוד, מה שמראה שבשפת התנ"ך יש קשר חזק בין השניים – באופן דומה לחסד ואמת, עליהם כתבתי בפוסט הקודם. וראו גם את הפוסט על משפט.
צדקה בשפת התנ"ך היא צדק, ובלשון חז"ל היא חסד, ובייחוד מתן כסף לעני. קרוב לדברים אלה כותב הרמב"ם בסוף מורה נבוכים – דברים שהבאתי בפוסט הקודם.

מילון ספיר מביא כמה משמעויות –
צְדָקָה
1. [תמ] נדָבה, כֶּסף שנותנים במתנה לנִצרָכים, גמילוּת חסָדים: צדקה עשה הקדוש ברוך הוא בישראל שפיזרן לבית האומות (פסחים פז:) [וזה מקור חז"לי].
2. [תנ] צֶדק, יושֶר, כֵּנוּת: צִדקת תמים תְּיַשֵׁר דרכו וברשעָתו יפֹל רשע (משלי יא 5); ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט (בראשית יח 19)
3. [תנ] מִשפּט אמת, דין צֶדק: שִמרו משפט ועשו צדקה (ישעיה נו 1)
4. [תנ] ניצָחון, הצלחה, ישוּעה: צדקתי לא תרחק וּתשועתי לא תאחר (ישעיה מו 13)
5. [תנ] מִצווה, זכוּת: צִדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת הרשע עליו תהיה (יחזקאל יח 20); והאמין בה' ויחשבֶהַ לו צדקה (בראשית טו 6)

להלן אביא את כל הופעותיהם של צמד המושגים הזה –

בראשית יח, יט
כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְהוָה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו.

דברים לג, כא
וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם צִדְקַת יְהוָה עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל.

שמואל ב ח, טו
וַיִּמְלֹךְ דָּוִד עַל כׇּל יִשְׂרָאֵל וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכׇל עַמּוֹ.

מלכים א י, ט
יְהִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבַת יְהוָה אֶת יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה.

ישעיהו א, כז
צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה.

ישעיהו ה, ז
כִּי כֶרֶם יְהוָה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה.

ישעיהו ה, טז
וַיִּגְבַּהּ יְהוָה צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה.

ישעיהו ט, ו
(לםרבה) [לְמַרְבֵּה] הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת.

ישעיהו כח, יז
וְשַׂמְתִּי מִשְׁפָּט לְקָו וּצְדָקָה לְמִשְׁקָלֶת וְיָעָה בָרָד מַחְסֵה כָזָב וְסֵתֶר מַיִם יִשְׁטֹפוּ.

ישעיהו לב, טז
וְשָׁכַן בַּמִּדְבָּר מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בַּכַּרְמֶל תֵּשֵׁב.

ישעיהו לג, ה
נִשְׂגָּב יְהוָה כִּי שֹׁכֵן מָרוֹם מִלֵּא צִיּוֹן מִשְׁפָּט וּצְדָקָה.

ישעיהו נד, יז
כׇּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכׇל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי יְהוָה וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם יְהוָה.

ישעיהו נו, א
כֹּה אָמַר יְהוָה שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת.

ישעיהו נח, ב
וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן כְּגוֹי אֲשֶׁר צְדָקָה עָשָׂה וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי צֶדֶק קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן.

ישעיהו נט, ט
עַל כֵּן רָחַק מִשְׁפָּט מִמֶּנּוּ וְלֹא תַשִּׂיגֵנוּ צְדָקָה נְקַוֶּה לָאוֹר וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ לִנְגֹהוֹת בָּאֲפֵלוֹת נְהַלֵּךְ.

ישעיהו נט, יד
וְהֻסַּג אָחוֹר מִשְׁפָּט וּצְדָקָה מֵרָחוֹק תַּעֲמֹד כִּי כָשְׁלָה בָרְחוֹב אֱמֶת וּנְכֹחָה לֹא תוּכַל לָבוֹא.

ירמיהו ד, ב
וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי יְהוָה בֶּאֱמֶת בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ גּוֹיִם וּבוֹ יִתְהַלָּלוּ.

ירמיהו ט, כג
כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם יְהוָה.

ירמיהו כב, ג
כֹּה אָמַר יְהוָה עֲשׂוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק וְגֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַל תֹּנוּ אַל תַּחְמֹסוּ וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה.

ירמיהו כב, טו
הֲתִמְלֹךְ כִּי אַתָּה מְתַחֲרֶה בָאָרֶז אָבִיךָ הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה אָז טוֹב לוֹ.

ירמיהו כג, ה
הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהוָה וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ.

ירמיהו לג, טו
בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ.

יחזקאל יח, ה
וְאִישׁ כִּי יִהְיֶה צַדִּיק וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה.

יחזקאל יח, יט
וַאֲמַרְתֶּם מַדֻּעַ לֹא נָשָׂא הַבֵּן בַּעֲוֹן הָאָב וְהַבֵּן מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עָשָׂה אֵת כׇּל חֻקּוֹתַי שָׁמַר וַיַּעֲשֶׂה אֹתָם חָיֹה יִחְיֶה.

יחזקאל יח, כא
וְהָרָשָׁע כִּי יָשׁוּב מִכׇּל (חטאתו) [חַטֹּאתָיו] אֲשֶׁר עָשָׂה וְשָׁמַר אֶת כׇּל חֻקּוֹתַי וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה חָיֹה יִחְיֶה לֹא יָמוּת.

יחזקאל יח, כז
וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיַּעַשׂ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה הוּא אֶת נַפְשׁוֹ יְחַיֶּה.

יחזקאל לג, יד
וּבְאׇמְרִי לָרָשָׁע מוֹת תָּמוּת וְשָׁב מֵחַטָּאתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה.

יחזקאל לג, טז
כׇּל (חטאתו) [חַטֹּאתָיו] אֲשֶׁר חָטָא לֹא תִזָּכַרְנָה לוֹ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עָשָׂה חָיוֹ יִחְיֶה.

יחזקאל לג, יט
וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲלֵיהֶם הוּא יִחְיֶה.

יחזקאל מה, ט
כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה רַב לָכֶם נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל חָמָס וָשֹׁד הָסִירוּ וּמִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲשׂוּ הָרִימוּ גְרֻשֹׁתֵיכֶם מֵעַל עַמִּי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.

עמוס ה, ז
הַהֹפְכִים לְלַעֲנָה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לָאָרֶץ הִנִּיחוּ.

עמוס ה, כד
וְיִגַּל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן.

עמוס ו, יב
הַיְרֻצוּן בַּסֶּלַע סוּסִים אִם יַחֲרוֹשׁ בַּבְּקָרִים כִּי הֲפַכְתֶּם לְרֹאשׁ מִשְׁפָּט וּפְרִי צְדָקָה לְלַעֲנָה.

מיכה ז, ט
זַעַף יְהוָה אֶשָּׂא כִּי חָטָאתִי לוֹ עַד אֲשֶׁר יָרִיב רִיבִי וְעָשָׂה מִשְׁפָּטִי יוֹצִיאֵנִי לָאוֹר אֶרְאֶה בְּצִדְקָתוֹ.

תהילים לג, ה
אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט חֶסֶד יְהוָה מָלְאָה הָאָרֶץ.

תהילים לו, ז
צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְהוָה.

תהילים עב, א
לִשְׁלֹמֹה אֱלֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן וְצִדְקָתְךָ לְבֶן מֶלֶךְ.

תהילים צט, ד
וְעֹז מֶלֶךְ מִשְׁפָּט אָהֵב אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב אַתָּה עָשִׂיתָ.

תהילים קג, ו
עֹשֵׂה צְדָקוֹת יְהוָה וּמִשְׁפָּטִים לְכׇל עֲשׁוּקִים.

תהילים קו, ג
אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט עֹשֵׂה צְדָקָה בְכׇל עֵת.

משלי ח, כ
בְּאֹרַח צְדָקָה אֲהַלֵּךְ בְּתוֹךְ נְתִיבוֹת מִשְׁפָּט.

משלי טז, ח
טוֹב מְעַט בִּצְדָקָה מֵרֹב תְּבוּאוֹת בְּלֹא מִשְׁפָּט.

משלי כא, ג
עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַיהוָה מִזָּבַח.

איוב לז, כג
שַׁדַּי לֹא מְצָאנֻהוּ שַׂגִּיא כֹחַ וּמִשְׁפָּט וְרֹב צְדָקָה לֹא יְעַנֶּה.

דברי הימים א יח, יד
וַיִּמְלֹךְ דָּוִיד עַל כׇּל יִשְׂרָאֵל וַיְהִי עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכׇל עַמּוֹ.

דברי הימים ב ט, ח
יְהִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל כִּסְאוֹ לְמֶלֶךְ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּאַהֲבַת אֱלֹהֶיךָ אֶת יִשְׂרָאֵל לְהַעֲמִידוֹ לְעוֹלָם וַיִּתֶּנְךָ עֲלֵיהֶם לְמֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה.

*

לעומת זאת, כאמור, חז"ל הבינו צדקה כחסד, וכך אומר המדרש בילקוט שמעוני על שמואל ב, ח, טו –

ויהי דוד עושה משפט וצדקה – והלא במקום שיש משפט אין צדקה ובמקום שיש צדקה אין משפט, אלא איזהו משפט שיש בו צדקה הוי אומר זו ביצוע (פשרה), מכאן א״ר יהושע בן קרחה מצוה לבצוע.

וכה״א אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם והלא במקום שיש שלום אין משפט ובמקום שיש משפט אין שלום, אלא איזהו משפט שיש בו שלום הוי אומר זה ביצוע.

במתניתין תאנא ראה (דוד) עני שנתחייב ממון היה משלם לו מביתו. משפט לזה שהחזיר לו ממונו, וצדקה לזה ששלם לו מתוך ביתו.

קשיא ליה לרבי האי (הרי) לכל עמו לעניים מבעי ליה (כתוב לכל עמו ולא רק לעני), אלא רבי אומר אע״פ שלא שלם לו מתוך ביתו משפט וצדקה, משפט לזה ששלם לו את ממונו, וצדקה לזה שהוציא גזלה מתחת ידו.

הצירוף של חסד ואמת מופיע ב-31 פסוקים בצורה מובהקת, מה שמראה שהם שני דברים קשורים, שבאים יחד. היכן שיש אמת יש חסד, והיכן שיש חסד יש אמת.
בלשון ימינו 'חסד של אמת' יוחד לחסד שעושים עם הנפטר לאחר מותו, והוא אמיתי כי הנפטר לא יכול להשיב טובה. אבל כפי שנראה צמידות המושגים האלה נרחבת יותר.

להלן אביא את כל הופעותיהם של צמד המושגים –

בראשית כד, כז
וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְהוָה בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי.

בראשית כד, מט
וְעַתָּה אִם יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת אֲדֹנִי הַגִּידוּ לִי וְאִם לֹא הַגִּידוּ לִי וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל.

בראשית לב, יא
קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכׇּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.

כאן בעניין קבורה –
בראשית מז, כט
וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם.

ממידות האל –
שמות לד, ו
וַיַּעֲבֹר יְהוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא יְהוָה יְהוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת.

יהושע ב, יד
וַיֹּאמְרוּ לָהּ הָאֲנָשִׁים נַפְשֵׁנוּ תַחְתֵּיכֶם לָמוּת אִם לֹא תַגִּידוּ אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה וְהָיָה בְּתֵת יְהוָה לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְעָשִׂינוּ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת.

שמואל ב ב, ו
וְעַתָּה יַעַשׂ יְהוָה עִמָּכֶם חֶסֶד וֶאֱמֶת וְגַם אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה אִתְּכֶם הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הַדָּבָר הַזֶּה.

שמואל ב טו, כ
תְּמוֹל בּוֹאֶךָ וְהַיּוֹם (אנועך) [אֲנִיעֲךָ] עִמָּנוּ לָלֶכֶת וַאֲנִי הוֹלֵךְ עַל אֲשֶׁר אֲנִי הוֹלֵךְ שׁוּב וְהָשֵׁב אֶת אַחֶיךָ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת.

ישעיהו טז, ה
וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת בְּאֹהֶל דָּוִד שֹׁפֵט וְדֹרֵשׁ מִשְׁפָּט וּמְהִר צֶדֶק.

בשלילה –
הושע ד, א
שִׁמְעוּ דְבַר יְהוָה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי רִיב לַיהוָה עִם יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי אֵין אֱמֶת וְאֵין חֶסֶד וְאֵין דַּעַת אֱלֹהִים בָּאָרֶץ.

מיכה ז, כ
תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם.
(ונדרש כמידות האבות בקבלה).

זכריה ז, ט
כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת אָחִיו.

תהילים כה, י
כׇּל אׇרְחוֹת יְהוָה חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו.

תהילים כו, ג
כִּי חַסְדְּךָ לְנֶגֶד עֵינָי וְהִתְהַלַּכְתִּי בַּאֲמִתֶּךָ.

תהילים מ, יא
צִדְקָתְךָ לֹא כִסִּיתִי בְּתוֹךְ לִבִּי אֱמוּנָתְךָ וּתְשׁוּעָתְךָ אָמָרְתִּי לֹא כִחַדְתִּי חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ לְקָהָל רָב.

תהילים מ, יב
אַתָּה יְהוָה לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנִי.

תהילים נז, ד
יִשְׁלַח מִשָּׁמַיִם וְיוֹשִׁיעֵנִי חֵרֵף שֹׁאֲפִי סֶלָה יִשְׁלַח אֱלֹהִים חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ.

תהילים נז, יא
כִּי גָדֹל עַד שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ.

תהילים סא, ח
יֵשֵׁב עוֹלָם לִפְנֵי אֱלֹהִים חֶסֶד וֶאֱמֶת מַן יִנְצְרֻהוּ.

תהילים סט, יד
וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְהוָה עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרׇב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ.

חסד ואמת נפגשו, הם באים זה עם זה –
תהילים פה, יא
חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ.

תהילים פו, טו
וְאַתָּה אֲדֹנָי אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת.

תהילים פט, טו
צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ.

תהילים קח, ה
כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ.

תהילים קטו, א
לֹא לָנוּ יְהוָה לֹא לָנוּ כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ.

תהילים קיז, ב
כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת יְהוָה לְעוֹלָם הַלְלוּ יָהּ.

תהילים קלח, ב
אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קׇדְשְׁךָ וְאוֹדֶה אֶת שְׁמֶךָ עַל חַסְדְּךָ וְעַל אֲמִתֶּךָ כִּי הִגְדַּלְתָּ עַל כׇּל שִׁמְךָ אִמְרָתֶךָ.

משלי ג, ג
חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל יַעַזְבֻךָ קׇשְׁרֵם עַל גַּרְגְּרוֹתֶיךָ כׇּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ.

משלי יד, כב
הֲלוֹא יִתְעוּ חֹרְשֵׁי רָע וְחֶסֶד וֶאֱמֶת חֹרְשֵׁי טוֹב.

משלי טז, ו
בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן וּבְיִרְאַת יְהוָה סוּר מֵרָע.

משלי כ, כח
חֶסֶד וֶאֱמֶת יִצְּרוּ מֶלֶךְ וְסָעַד בַּחֶסֶד כִּסְאוֹ.

הנקודה הוכחה, כן?

המילה 'פנים' מופיעה ב-92 פסוקים, גם בצורה לפנים, ולמעשה גם הצורה לפני היא משורש זה. השורש – פנה, והפנים פונים.
(למעשה הייתי צריך לעשות חיפוש נרחב יותר על-פי השורש פנה, אבל מילא, להבא).

ומויקימילון –
צירופים –
בושת פנים
העמיד פנים
הסביר פנים
כבש פניו בקרקע
מאור פנים
משוא פנים
נפלו פניו
נשוא פנים
על פני
על הפנים
עז פנים
פני הדור כפני הכלב
פני הים
פנים מאירות
פנים אל פנים
רעול פנים.

את חלקם נראה להלן.

הנה כמה מהופעותיה –

יעקב רואה את אלוהים פנים אל פנים –
בראשית לב, לא
וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי.

לחם הפנים –
שמות כה, ל
וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד.
(רבו פירושיו, כפי שראיתי עכשיו, אך הנראה ביותר הוא פירוש אבן עזרא – לחם לפני ה', שכן יש גם שולחן פנים, להלן).

משה מדבר עם ה' פנים אל פנים –
שמות לג, יא
וְדִבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל.

שולחן פנים –
במדבר ד, ז
וְעַל שֻׁלְחַן הַפָּנִים יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְנָתְנוּ עָלָיו אֶת הַקְּעָרֹת וְאֶת הַכַּפֹּת וְאֶת הַמְּנַקִּיֹּת וְאֵת קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ וְלֶחֶם הַתָּמִיד עָלָיו יִהְיֶה.

הכרת פנים במובן העדפת מקורבים –
דברים א, יז
לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו.

במעמד הר סיני –
דברים ה, ד
פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יְהוָה עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.

ה' לא נושא פנים –
דברים י, יז
כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד.

וכן גם המצווה –
דברים טז, יט
לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם.

עז פנים –
דברים כח, נ
גּוֹי עַז פָּנִים אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן וְנַעַר לֹא יָחֹן.

משה –
דברים לד, י
וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה פָּנִים אֶל פָּנִים.

*

גדעון רואה את מלאך ה' –
שופטים ו, כב
וַיַּרְא גִּדְעוֹן כִּי מַלְאַךְ יְהוָה הוּא וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי מַלְאַךְ יְהוָה פָּנִים אֶל פָּנִים.

נשוא פנים, מכובד –
מלכים ב ה, א
וְנַעֲמָן שַׂר צְבָא מֶלֶךְ אֲרָם הָיָה אִישׁ גָּדוֹל לִפְנֵי אֲדֹנָיו וּנְשֻׂא פָנִים כִּי בוֹ נָתַן יְהוָה תְּשׁוּעָה לַאֲרָם וְהָאִישׁ הָיָה גִּבּוֹר חַיִל מְצֹרָע.

להתראות פנים, להיפגש –
מלכים ב יד, ח
אָז שָׁלַח אֲמַצְיָה מַלְאָכִים אֶל יְהוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז בֶּן יֵהוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר לְכָה נִתְרָאֶה פָנִים.

מלכים ב יד, יא
וְלֹא שָׁמַע אֲמַצְיָהוּ וַיַּעַל יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיִּתְרָאוּ פָנִים הוּא וַאֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בְּבֵית שֶׁמֶשׁ אֲשֶׁר לִיהוּדָה.

שוב נשוא פנים, מרומם פנים –
ישעיהו ג, ג
שַׂר חֲמִשִּׁים וּנְשׂוּא פָנִים וְיוֹעֵץ וַחֲכַם חֲרָשִׁים וּנְבוֹן לָחַשׁ.

ישעיהו ט, יד
זָקֵן וּנְשׂוּא פָנִים הוּא הָרֹאשׁ וְנָבִיא מוֹרֶה שֶּׁקֶר הוּא הַזָּנָב.

עבד ה' מסתיר פנים, או שמסתירים פנים ממנו –
ישעיהו נג, ג
נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ.

הסתרת פנים –
ישעיהו נט, ב
כִּי אִם עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם וְחַטֹּאותֵיכֶם הִסְתִּירוּ פָנִים מִכֶּם מִשְּׁמוֹעַ.

פנייה עורף ולא פנים, חוסר כנות –
ירמיהו ב, כז
אֹמְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה וְלָאֶבֶן אַתְּ (ילדתני) [יְלִדְתָּנוּ] כִּי פָנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים וּבְעֵת רָעָתָם יֹאמְרוּ קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ.

ירמיהו ז, כד
וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִטּוּ אֶת אׇזְנָם וַיֵּלְכוּ בְּמֹעֵצוֹת בִּשְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע וַיִּהְיוּ לְאָחוֹר וְלֹא לְפָנִים.

ירמיהו יח, יז
כְּרוּחַ קָדִים אֲפִיצֵם לִפְנֵי אוֹיֵב עֹרֶף וְלֹא פָנִים אֶרְאֵם בְּיוֹם אֵידָם.

ירקות פנים –
ירמיהו ל, ו
שַׁאֲלוּ נָא וּרְאוּ אִם יֹלֵד זָכָר מַדּוּעַ רָאִיתִי כׇל גֶּבֶר יָדָיו עַל חֲלָצָיו כַּיּוֹלֵדָה וְנֶהֶפְכוּ כׇל פָּנִים לְיֵרָקוֹן.

פנים לחיות במרכבת יחזקאל, כאן ובהמשך –
יחזקאל א, ו
וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם.

קושי פנים –
יחזקאל ב, ד
וְהַבָּנִים קְשֵׁי פָנִים וְחִזְקֵי לֵב אֲנִי שׁוֹלֵחַ אוֹתְךָ אֲלֵיהֶם וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה.

המגילה כתובה פנים ואחור, משני צידיה –
יחזקאל ב, י
וַיִּפְרֹשׂ אוֹתָהּ לְפָנַי וְהִיא כְתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר וְכָתוּב אֵלֶיהָ קִנִים וָהֶגֶה וָהִי.

בושה בפנים –
יחזקאל ז, יח
וְחָגְרוּ שַׂקִּים וְכִסְּתָה אוֹתָם פַּלָּצוּת וְאֶל כׇּל פָּנִים בּוּשָׁה וּבְכׇל רָאשֵׁיהֶם קׇרְחָה.

ושוב במרכבה –
יחזקאל י, יד
וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָד פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב וּפְנֵי הַשֵּׁנִי פְּנֵי אָדָם וְהַשְּׁלִישִׁי פְּנֵי אַרְיֵה וְהָרְבִיעִי פְּנֵי נָשֶׁר.

יחזקאל י, כא
אַרְבָּעָה אַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָד וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאֶחָד וּדְמוּת יְדֵי אָדָם תַּחַת כַּנְפֵיהֶם.

יחזקאל י, כב
וּדְמוּת פְּנֵיהֶם הֵמָּה הַפָּנִים אֲשֶׁר רָאִיתִי עַל נְהַר כְּבָר מַרְאֵיהֶם וְאוֹתָם אִישׁ אֶל עֵבֶר פָּנָיו יֵלֵכוּ.

שפיטה פנים אל פנים –
יחזקאל כ, לה
וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל מִדְבַּר הָעַמִּים וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל פָּנִים.

צריבת פנים –
יחזקאל כא, ג
וְאָמַרְתָּ לְיַעַר הַנֶּגֶב שְׁמַע דְּבַר יְהוָה כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי מַצִּית בְּךָ אֵשׁ וְאָכְלָה בְךָ כׇל עֵץ לַח וְכׇל עֵץ יָבֵשׁ לֹא תִכְבֶּה לַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת וְנִצְרְבוּ בָהּ כׇּל פָּנִים מִנֶּגֶב צָפוֹנָה.

רעימת פנים –
יחזקאל כז, לה
כֹּל יֹשְׁבֵי הָאִיִּים שָׁמְמוּ עָלָיִךְ וּמַלְכֵיהֶם שָׂעֲרוּ שַׂעַר רָעֲמוּ פָּנִים.

פנים קיבצו פארור (כלי בישול), משחירות כשולי קדרה –
יואל ב, ו
מִפָּנָיו יָחִילוּ עַמִּים כׇּל פָּנִים קִבְּצוּ פָארוּר.

נשיאת פנים –
מלאכי א, ט
וְעַתָּה חַלּוּ נָא פְנֵי אֵל וִיחׇנֵּנוּ מִיֶּדְכֶם הָיְתָה זֹּאת הֲיִשָּׂא מִכֶּם פָּנִים אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.

נשיאת פנים בתורה –
מלאכי ב, ט
וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכׇל הָעָם כְּפִי אֲשֶׁר אֵינְכֶם שֹׁמְרִים אֶת דְּרָכַי וְנֹשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָה.

*

יין מצהיל פנים –
תהילים קד, טו
וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד.

הטבת פנים בשמחה –
משלי טו, יג
לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים וּבְעַצְּבַת לֵב רוּחַ נְכֵאָה.

הכרת פנים –
משלי כד, כג
גַּם אֵלֶּה לַחֲכָמִים הַכֵּר פָּנִים בְּמִשְׁפָּט בַּל טוֹב.

פנים נזעמים (בדיבור סודי) –
משלי כה, כג
רוּחַ צָפוֹן תְּחוֹלֵל גָּשֶׁם וּפָנִים נִזְעָמִים לְשׁוֹן סָתֶר.

השתקפות –
משלי כז, יט
כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם.
(כמו שהפנים משתקפות במים, כך לב האדם משקף את עצמו).

נשיאת פנים –
משלי כח, כא
הַכֵּר פָּנִים לֹא טוֹב וְעַל פַּת לֶחֶם יִפְשַׁע גָּבֶר.

באיוב כמה ביטויים ייחודיים וקשים –
נשיאת פנים –
איוב יג, י
הוֹכֵחַ יוֹכִיחַ אֶתְכֶם אִם בַּסֵּתֶר פָּנִים תִּשָּׂאוּן.

איוב יז, ו
וְהִצִּגַנִי לִמְשֹׁל עַמִּים וְתֹפֶת לְפָנִים אֶהְיֶה.

נשוא פנים –
איוב כב, ח
וְאִישׁ זְרוֹעַ לוֹ הָאָרֶץ וּנְשׂוּא פָנִים יֵשֶׁב בָּהּ.

סתר פנים, מחבוא –
איוב כד, טו
וְעֵין נֹאֵף שָׁמְרָה נֶשֶׁף לֵאמֹר לֹא תְשׁוּרֵנִי עָיִן וְסֵתֶר פָּנִים יָשִׂים.

רוע פנים, פנים כעוסות –
קהלת ז, ג
טוֹב כַּעַס מִשְּׂחֹק כִּי בְרֹעַ פָּנִים יִיטַב לֵב.

פסוק קשה, וראו במפרשים –
קהלת י, י
אִם קֵהָה הַבַּרְזֶל וְהוּא לֹא פָנִים קִלְקַל וַחֲיָלִים יְגַבֵּר וְיִתְרוֹן (הכשיר) [הַכְשֵׁר] חׇכְמָה.

וגם בדניאל ביטויים ייחודיים –
מלך עז פנים –
דניאל ח, כג
וּבְאַחֲרִית מַלְכוּתָם כְּהָתֵם הַפֹּשְׁעִים יַעֲמֹד מֶלֶךְ עַז פָּנִים וּמֵבִין חִידוֹת.

לנו בושת הפנים (וכך נאמר בתפילה) –
דניאל ט, ז
לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים כַּיּוֹם הַזֶּה לְאִישׁ יְהוּדָה וּלְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וּלְכׇל יִשְׂרָאֵל הַקְּרֹבִים וְהָרְחֹקִים בְּכׇל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתָּם שָׁם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בָךְ.

דניאל ט, ח
יְהוָה לָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים לִמְלָכֵינוּ לְשָׂרֵינוּ וְלַאֲבֹתֵינוּ אֲשֶׁר חָטָאנוּ לָךְ.

עזרא ט, ז
מִימֵי אֲבֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּאַשְׁמָה גְדֹלָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה וּבַעֲוֹנֹתֵינוּ נִתַּנּוּ אֲנַחְנוּ מְלָכֵינוּ כֹהֲנֵינוּ בְּיַד מַלְכֵי הָאֲרָצוֹת בַּחֶרֶב בַּשְּׁבִי וּבַבִּזָּה וּבְבֹשֶׁת פָּנִים כְּהַיּוֹם הַזֶּה.

פרק היום ב-929 –
דברי הימים ב, לה.
ובו המשך מלכות יאשיהו.

עושים את הפסח –
א וַיַּעַשׂ יֹאשִׁיָּהוּ בִירוּשָׁלַ‍ִם פֶּסַח לַיהוָה וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן. ב וַיַּעֲמֵד הַכֹּהֲנִים עַל מִשְׁמְרוֹתָם וַיְחַזְּקֵם לַעֲבוֹדַת בֵּית יְהוָה. ג וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם המבונים [הַמְּבִינִים] לְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַיהוָה תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף עַתָּה עִבְדוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. ד  והכונו [וְהָכִינוּ] לְבֵית אֲבוֹתֵיכֶם כְּמַחְלְקוֹתֵיכֶם בִּכְתָב דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּבְמִכְתַּב שְׁלֹמֹה בְנוֹ. ה וְעִמְדוּ בַקֹּדֶשׁ לִפְלֻגּוֹת בֵּית הָאָבוֹת לַאֲחֵיכֶם בְּנֵי הָעָם וַחֲלֻקַּת בֵּית אָב לַלְוִיִּם. ו וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח וְהִתְקַדְּשׁוּ וְהָכִינוּ לַאֲחֵיכֶם לַעֲשׂוֹת כִּדְבַר יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה.

המשך תיאור עשיית הפסח –
ז וַיָּרֶם יֹאשִׁיָּהוּ לִבְנֵי הָעָם צֹאן כְּבָשִׂים וּבְנֵי עִזִּים הַכֹּל לַפְּסָחִים לְכָל הַנִּמְצָא לְמִסְפַּר שְׁלֹשִׁים אֶלֶף וּבָקָר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אֵלֶּה מֵרְכוּשׁ הַמֶּלֶךְ.    ח וְשָׂרָיו לִנְדָבָה לָעָם לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם הֵרִימוּ חִלְקִיָּה וּזְכַרְיָהוּ וִיחִיאֵל נְגִידֵי בֵּית הָאֱלֹהִים לַכֹּהֲנִים נָתְנוּ לַפְּסָחִים אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּבָקָר שְׁלֹשׁ מֵאוֹת. ט  וכונניהו [וְכָנַנְיָהוּ] וּשְׁמַעְיָהוּ וּנְתַנְאֵל אֶחָיו וַחֲשַׁבְיָהוּ וִיעִיאֵל וְיוֹזָבָד שָׂרֵי הַלְוִיִּם הֵרִימוּ לַלְוִיִּם לַפְּסָחִים חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וּבָקָר חֲמֵשׁ מֵאוֹת. י וַתִּכּוֹן הָעֲבוֹדָה וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים עַל עָמְדָם וְהַלְוִיִּם עַל מַחְלְקוֹתָם כְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ. יא וַיִּשְׁחֲטוּ הַפָּסַח וַיִּזְרְקוּ הַכֹּהֲנִים מִיָּדָם וְהַלְוִיִּם מַפְשִׁיטִים. יב וַיָּסִירוּ הָעֹלָה לְתִתָּם לְמִפְלַגּוֹת לְבֵית אָבוֹת לִבְנֵי הָעָם לְהַקְרִיב לַיהוָה כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר מֹשֶׁה וְכֵן לַבָּקָר. יג וַיְבַשְּׁלוּ הַפֶּסַח בָּאֵשׁ כַּמִּשְׁפָּט וְהַקֳּדָשִׁים בִּשְּׁלוּ בַּסִּירוֹת וּבַדְּוָדִים וּבַצֵּלָחוֹת וַיָּרִיצוּ לְכָל בְּנֵי הָעָם. יד וְאַחַר הֵכִינוּ לָהֶם וְלַכֹּהֲנִים כִּי הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן בְּהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַחֲלָבִים עַד לָיְלָה וְהַלְוִיִּם הֵכִינוּ לָהֶם וְלַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן. טו וְהַמְשֹׁרֲרִים בְּנֵי אָסָף עַל מַעֲמָדָם כְּמִצְוַת דָּוִיד וְאָסָף וְהֵימָן וִידֻתוּן חוֹזֵה הַמֶּלֶךְ וְהַשֹּׁעֲרִים לְשַׁעַר וָשָׁעַר אֵין לָהֶם לָסוּר מֵעַל עֲבֹדָתָם כִּי אֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם הֵכִינוּ לָהֶם. טז וַתִּכּוֹן כָּל עֲבוֹדַת יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְהַעֲלוֹת עֹלוֹת עַל מִזְבַּח יְהוָה כְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ.

ועוד המשך עשיית הפסח, שלא היה כמוהו. לפי שטיינזלץ – 'כהלכתו וברוב עם' –
יז וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים אֶת הַפֶּסַח בָּעֵת הַהִיא וְאֶת חַג הַמַּצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים. יח וְלֹא נַעֲשָׂה פֶסַח כָּמֹהוּ בְּיִשְׂרָאֵל מִימֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא וְכָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לֹא עָשׂוּ כַּפֶּסַח אֲשֶׁר עָשָׂה יֹאשִׁיָּהוּ וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל הַנִּמְצָא וְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָ‍ִם.    יט בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמַלְכוּת יֹאשִׁיָּהוּ נַעֲשָׂה הַפֶּסַח הַזֶּה. 

יאשיהו יוצא להילחם בנכו מלך מצרים –
כ אַחֲרֵי כָל זֹאת אֲשֶׁר הֵכִין יֹאשִׁיָּהוּ אֶת הַבַּיִת עָלָה נְכוֹ מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהִלָּחֵם בְּכַרְכְּמִישׁ עַל פְּרָת וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ יֹאשִׁיָּהוּ. כא וַיִּשְׁלַח אֵלָיו מַלְאָכִים לֵאמֹר מַה לִּי וָלָךְ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא עָלֶיךָ אַתָּה הַיּוֹם כִּי אֶל בֵּית מִלְחַמְתִּי וֵאלֹהִים אָמַר לְבַהֲלֵנִי חֲדַל לְךָ מֵאֱלֹהִים אֲשֶׁר עִמִּי וְאַל יַשְׁחִיתֶךָ. כב וְלֹא הֵסֵב יֹאשִׁיָּהוּ פָנָיו מִמֶּנּוּ כִּי לְהִלָּחֵם בּוֹ הִתְחַפֵּשׂ (חיפש) וְלֹא שָׁמַע אֶל דִּבְרֵי נְכוֹ מִפִּי אֱלֹהִים וַיָּבֹא לְהִלָּחֵם בְּבִקְעַת מְגִדּוֹ. 

מות יאשיהו מהיורים –
כג וַיֹּרוּ הַיֹּרִים לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו הַעֲבִירוּנִי כִּי הָחֳלֵיתִי מְאֹד. כד וַיַּעֲבִירֻהוּ עֲבָדָיו מִן הַמֶּרְכָּבָה וַיַּרְכִּיבֻהוּ עַל רֶכֶב הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיּוֹלִיכֻהוּ יְרוּשָׁלַ‍ִם וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקִבְרוֹת אֲבֹתָיו וְכָל יְהוּדָה וִירוּשָׁלַ‍ִם מִתְאַבְּלִים עַל יֹאשִׁיָּהוּ.

ירמיהו והמשוררים מקוננים עליו –
כה וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל יֹאשִׁיָּהוּ וַיֹּאמְרוּ כָל הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת בְּקִינוֹתֵיהֶם עַל יֹאשִׁיָּהוּ עַד הַיּוֹם וַיִּתְּנוּם לְחֹק עַל יִשְׂרָאֵל וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל הַקִּינוֹת. 

סיכום –
כו וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֹאשִׁיָּהוּ וַחֲסָדָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת יְהוָה. כז וּדְבָרָיו הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה.

פרק היום ב-929 –
דברי הימים ב, לו.
והוא הפרק האחרון בתנ"ך, ובו מסופר על מלכי יהודה האחרונים, שעשו כולם הרע, עד שבאה לבסוף הגלות.
ובסיום קטע של 'כעבור שבעים שנה' המספר על הכרזת כורש.

מלוכת יהואחז, ואחריו יהויקים, בעקבות התערבות מלך מצרים –
א וַיִּקְחוּ עַם הָאָרֶץ אֶת יְהוֹאָחָז בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּמְלִיכֻהוּ תַחַת אָבִיו בִּירוּשָׁלָ‍ִם. ב בֶּן שָׁלוֹשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה יוֹאָחָז בְּמָלְכוֹ וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ‍ִם. ג וַיְסִירֵהוּ מֶלֶךְ מִצְרַיִם בִּירוּשָׁלָ‍ִם וַיַּעֲנֹשׁ אֶת הָאָרֶץ מֵאָה כִכַּר כֶּסֶף וְכִכַּר זָהָב. ד וַיַּמְלֵךְ מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֶת אֶלְיָקִים אָחִיו עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלַ‍ִם וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ יְהוֹיָקִים וְאֶת יוֹאָחָז אָחִיו לָקַח נְכוֹ וַיְבִיאֵהוּ מִצְרָיְמָה.

יהויקים מולך, עושה הרע, ומורד לבבל, עם חלק מכלי המקדש –
ה בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יְהוֹיָקִים בְּמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ‍ִם וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהָיו. ו עָלָיו עָלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיַּאַסְרֵהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם לְהֹלִיכוֹ בָּבֶלָה. ז וּמִכְּלֵי בֵּית יְהוָה הֵבִיא נְבוּכַדְנֶאצַּר לְבָבֶל וַיִּתְּנֵם בְּהֵיכָלוֹ בְּבָבֶל. ח וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹיָקִים וְתֹעֲבֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה וְהַנִּמְצָא עָלָיו הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיִּמְלֹךְ יְהוֹיָכִין בְּנוֹ תַּחְתָּיו.

יהויכין מולך, עושה הרע, ומורד אף הוא לבבל, עם עוד חלק מכלי המקדש –
ט בֶּן שְׁמוֹנֶה שָׁנִים יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַעֲשֶׂרֶת יָמִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ‍ִם וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה. י וְלִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה שָׁלַח הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר וַיְבִאֵהוּ בָבֶלָה עִם כְּלֵי חֶמְדַּת בֵּית יְהוָה וַיַּמְלֵךְ אֶת צִדְקִיָּהוּ אָחִיו עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ‍ִם.

צדקיהו מולך, עושה הרע, וגם מורד במלך בבל, והוא פועל בניגוד לעצת ירמיהו
יא בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ‍ִם. יב וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהָיו לֹא נִכְנַע מִלִּפְנֵי יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא מִפִּי יְהוָה. יג וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ בֵּאלֹהִים וַיֶּקֶשׁ אֶת עָרְפּוֹ וַיְאַמֵּץ אֶת לְבָבוֹ מִשּׁוּב אֶל יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. יד גַּם כָּל שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים וְהָעָם הִרְבּוּ למעול [לִמְעָל] מַעַל כְּכֹל תֹּעֲבוֹת הַגּוֹיִם וַיְטַמְּאוּ אֶת בֵּית יְהוָה אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ בִּירוּשָׁלָ‍ִם. 

נביאים נשלחים, ועולבים בהם –
טו וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם עֲלֵיהֶם בְּיַד מַלְאָכָיו הַשְׁכֵּם וְשָׁלוֹחַ כִּי חָמַל עַל עַמּוֹ וְעַל מְעוֹנוֹ. טז וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת יְהוָה בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא. 

מלך כשדים, או בבל, עולה עליהם ולוקח את אוצרות המקדש והשרים לבבל, ושורף את המקדש –
יז וַיַּעַל עֲלֵיהֶם אֶת מֶלֶךְ כשדיים [כַּשְׂדִּים] וַיַּהֲרֹג בַּחוּרֵיהֶם בַּחֶרֶב בְּבֵית מִקְדָּשָׁם וְלֹא חָמַל עַל בָּחוּר וּבְתוּלָה זָקֵן וְיָשֵׁשׁ הַכֹּל נָתַן בְּיָדוֹ. יח וְכֹל כְּלֵי בֵּית הָאֱלֹהִים הַגְּדֹלִים וְהַקְּטַנִּים וְאֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה וְאֹצְרוֹת הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו הַכֹּל הֵבִיא בָבֶל. יט וַיִּשְׂרְפוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים וַיְנַתְּצוּ אֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלָ‍ִם וְכָל אַרְמְנוֹתֶיהָ שָׂרְפוּ בָאֵשׁ וְכָל כְּלֵי מַחֲמַדֶּיהָ לְהַשְׁחִית.  

ומגלה גם את השארית –
כ וַיֶּגֶל הַשְּׁאֵרִית מִן הַחֶרֶב אֶל בָּבֶל וַיִּהְיוּ לוֹ וּלְבָנָיו לַעֲבָדִים עַד מְלֹךְ מַלְכוּת פָּרָס. כא לְמַלֹּאות דְּבַר יְהוָה בְּפִי יִרְמְיָהוּ עַד רָצְתָה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה.
(מעניין כי כאן הסיבה לגלות, כך נראה, היא לקיום שמיטת הארץ, למרות שבמקום אחר מוסבר שהיא באה בחטאות מנשה).

שטיינזלץ מוסיף –
סיפורו המלא של צדקיהו מופיע גם בירמיהו וגם במלכים, ושם מסופר שנבוכדנאצר עיוור את צדקיהו והרג את ילדיו.

ומסיים בדבר טוב – כעבור שבעים שנה כורש מרשה לאנשי יהודה לשוב לארצם ולבנות את המקדש –
כב וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר יְהוָה בְּפִי יִרְמְיָהוּ הֵעִיר יְהוָה אֶת רוּחַ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר.    כג כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלַ‍ִם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיָעַל.

וההמשך יסופר בספרי עזרא ונחמיה.

משה אומר –

וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ.
שמות לב, לב.

מהו ספר זה?

רש"י –
ועתה אם תשא חטאתם – הרי טוב, איני אומר לך: מחיני. ואם אין – מחיני. וזה מקרא קצר, וכן הרבה.
מספרך – מכל התורה, שלא יאמרו עלי שלא הייתי כדיי לבקש עליהם רחמים.

אבן עזרא –
וטעם מספרך – על דעת רבים: כדרך משל, שהמלך יושב, והספרים נקראים ונכתבים.
ולפי דעתי: שהספר הוא הכתוב באצבע אלהים, ושם מחנה אלהים, והמשכיל יבין.
(ואני לא הבנתי…).

ובפירושו השני מסביר בדרך האסטרולוגיה –
ועתה – כבר פרשתי בספר דניאל (ראב״ע דניאל פירוש שני ז׳:י׳): וספרין פתיחו (דניאל ז׳:י׳), כי כל הגזרות על הכללים ועל הפרטים הם במערכות השמים. וככה הורו החכמים: חיי בני ומזוני (בבלי מו״ק כ״ח.), רק השם יוסיף בעבור יראתו, כאשר פרשתיו (ראב״ע שמות פירוש שני כ׳:ב׳).

והרמב"ן, לאחר שמתייחס לרש"י ולאבן עזרא –
ולפי דעתי, כי משה אמר: ועתה אם תשא חטאתם – ברחמיך, ואם אין מחני נא תחתם מספר החיים, ואסבול אני עונשם, כענין שאמר הכתוב: והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו מוסר שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו (ישעיהו נ״ג:ה׳). והקב״ה השיבו: החוטאים אמחה מסיפרי, ולא אותך שלא חטאת.

ושד"ל מסכם יפה –
מספרך – ס׳ החיים, על דרך כל הכתוב לחיים בירושלם {ישעיה ד׳:ג׳} וכן ועם צדיקים אל יכתבו {תהלים ס״ט:כ״ט}; וכן היא דעת רשב״ם והרמב״ן וגם בתלמוד (ברכות ל״ב.) אמר שמואל שמסר עצמו למיתה עליהם שנ׳ מחני נא וגו׳. {ולא יתכן כדעת רז״ל מספר התורה, מפני מה שכתוב אחריו מי אשר חטא לי אמחנו מספרי.}

ורש"ר הירש מפרט יותר –
מחני נא מספרך אשר כתבת – מהו הספר הזה המוזכר בפי משה? נראה שאינו מדבר על התורה. אף אם נפרש ש״אשר כתבת״ (פסוק לב) מתייחס לאותו חלק מהתורה שכבר היה כתוב (״ספר הברית״ [לעיל כד, ז]), הרי שהפסוק ״מי אשר חטא לי אמחנו מספרי״ (פסוק לג) לא יוכל להתפרש כך, שכן שמותיהם על כל פנים אינם מוזכרים בשום מקום בתורה.

נתבונן בפסוקים הבאים:
״גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל־סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ״ (תהילים קלט, טז). ״יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם צַדִּיקִים אַל־יִכָּתֵבוּ״ (שם סט, כט).
או בפסוקים הבאים הקרובים אליהם:
״נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ״ (שם נו, ט). ״אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה׳ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה׳ וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה׳ וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ״ (מלאכי, ג, טז–יז).

סבורים אני שעל פי הכתובים האלה נוכל לומר כך: אם כל הנמצא נברא על ידי דבר ה׳, ואם כל מה שמתרחש נעשה בדבר ה׳, הרי שכל אלה אפשר להחשיבם כתוכנו של ״ספר״ ה׳. תכנית העולם שה׳ מוציא לפועל במהלך תולדות ימי העולם, ניתן לתארה כ״ספר״ שה׳ כתב מלפנים, שאת תוכנו הוא מוציא מהכח אל הפועל במהלך הזמן.

נמצא שב״ספר״ הזה חקוקים כל אותם האנשים שה׳ משתמש בהם ככלים להוציא לפועל את תכניתו. בספר זה יש מקום גם לכל אדם המקדיש את ימי חייו הקצובים לעבודת ה׳ נאמנה, לפי הכוחות הקצובים העומדים לשימושו, והעושה את רצון ה׳ בתחום המצומצם של חייו. הספר הזה שומר את זכרה של כל דמעה אמיתית וכל מעשה ישר והגון – ואף כל מחשבה טהורה, כמו שנאמר במלאכי (שם). בספר הזה נתייחד מקום גם לחיי משה ופעלו – ובוודאי שאינו מקום בלתי חשוב.

לפי זה ״מחני נא מספרך אשר כתבת״, אין פירושו אלא: מחק את שמי מבין שמות האנשים החשובים לפניך; פטור אותי מהייעוד שהועדת לי בתכנית העולם שלך.