דברי סיכום.
הסבב השני של 929 מסתיים היום, גם פרשות השבוע הבאות הן הפחות מעניינות, ואפילו את הצפייה בסיינפלד אני תכף מסיים.
בבלוג זה נכתבו מעל 1,200 פוסטים, אך מעטים מאוד היו קוראיו. נראה שאנשים מתעניינים בדברים אחרים לגמרי. למשל, אחד הפוסטים הנצפים ביותר בבלוג השני שלי – 'ביקורות ספרים ומאמרים' הוא על סדרה אחת בנטפליקס…
ובאמת, אפשר להבין אנשים. וגם אני כאן בדרך כלל הבאתי דברים ידועים, ולפעמים מעט חידוש, בעיקר בשטח הלשוני – כאן כתבתי לאחרונה ספר בנושא, העליתי לכאו כטיוטה, אך עוד לא שיתפתי, ולא בטוח שאשתף. גם בנושא הפולמוס עם הנוצרים יש מעט עניין – וגם כאן יש שני קבצים גדולים, מעין ספר.
אבל בסיכומו של דבר צריך להודות, זה מעין שעשוע ספרותי-אינטלקטואלי ולא יותר.
האם אני מקיים מצוות? לא. וגם לא הולך בדרך הנוצרית, או המוסלמית. אלא, כפי שכתבתי בפוסט קודם, מקובל עליי מוסר הנביאים ברובו. ואת הדבר הזה הכניס בן גוריון למגילת העצמאות.
מהו מוסר זה? נעשו הרבה ניסיונות לסכם אותו בקצרה, וקיצורים כאלה ניתן למצוא גם בדברי הנביאים, למשל – 'כי אם עשות משפט ואהבת חסד', דברים פשוטים. ואולי אפשר לסכם את המסר בקצרה ב-להיות בני אדם, הומניים (כתבתי בטעות המוניים). וכך נכתב בפשטות בתמונה המצורפת מהטוויטר הבוקר.
אולי עוד אמשיך לכתוב, איני יודע. מצד אחד, הגוף לאה, וגם החומר. מצד שני, זה שעשועי, כאמור.
בכל אופן זה סיכום לעת עתה, ואולי 'סיכום ביניים'.
