מלאכי א – נגד הבאת קורבנות פגומים. אבל הפתיחה יפה –

א) 
מַשָּׂא דְבַר־יְהוָה אֶל־יִשְׂרָאֵל בְּיַד מַלְאָכִי׃

(ב) 
אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְהוָה וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ הֲלוֹא־אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם־יְהוָה וָאֹהַב אֶת־יַעֲקֹב׃

(ג) 
וְאֶת־עֵשָׂו שָׂנֵאתִי וָאָשִׂים אֶת־הָרָיו שְׁמָמָה וְאֶת־נַחֲלָתוֹ לְתַנּוֹת מִדְבָּר׃

פרק ב – המשך הטפה בעניין הקורבנות, אבל גם פסוקים יפים על הלוי –

ד) 
וִידַעְתֶּם כִּי שִׁלַּחְתִּי אֲלֵיכֶם אֵת הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִהְיוֹת בְּרִיתִי אֶת־לֵוִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת׃

(ה) 
בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וָאֶתְּנֵם־לוֹ מוֹרָא וַיִּירָאֵנִי וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא׃

(ו) 
תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא־נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֺן׃

(ז) 
כִּי־שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ־דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ יְהוָה־צְבָאוֹת הוּא׃

(ח) 
וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן־הַדֶּרֶךְ הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת׃

(ט) 
וְגַם־אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכָל־הָעָם כְּפִי אֲשֶׁר אֵינְכֶם שֹׁמְרִים אֶת־דְּרָכַי וְנֹשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָה׃

שטיינזלץ –
אתם מטים את התורה לטובת מי או מה שאתם חפצים בו.

ומכאן עובר לתוכחה נגד נשיאת נשים נוכריות, ובה בכל זאת פסוק יפה –

(י) 
הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו לְחַלֵּל בְּרִית אֲבֹתֵינוּ.

וגם בהמשך פסוקים יפים על נאמנות לבת הזוג, ומסיים בעניין אחר –

(יז) 
הוֹגַעְתֶּם יְהוָה בְּדִבְרֵיכֶם וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה הוֹגָעְנוּ בֶּאֱמָרְכֶם כָּל־עֹשֵׂה רָע טוֹב בְּעֵינֵי יְהוָה וּבָהֶם הוּא חָפֵץ אוֹ אַיֵּה אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט׃

אגב, כאו מלאכי אומר הוגעתם, וקודם אמר מתלאה, גם כן טורח גדול. נראה שהעם מייגע אותו. וכן מופיע בהמשך.

פרק ג' עוסק בעיקר בענייני הגאולה, והוא כולו יפה וחשוב, וראוי לעיון נפרד.

*

ובכל זאת –
פרק ג –
מלאך הברית מבשר ומטהר –

(א) 
הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה־דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל־הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר־אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר־אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה־בָא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת׃

(ב) 
וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת־יוֹם בּוֹאוֹ וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ כִּי־הוּא כְּאֵשׁ מְצָרֵף וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים׃

וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים׃

(ג) 
וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף וְטִהַר אֶת־בְּנֵי־לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף וְהָיוּ לַיהוָה מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה׃

(ד) 
וְעָרְבָה לַיהוָה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת׃

חוזר כאן עניין הקורבנות.

ומשפט –
קַדְמֹנִיּוֹת׃

(ה) 
וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר־שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי־גֵר וְלֹא יְרֵאוּנִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת׃

(ו) 
כִּי אֲנִי יְהוָה לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בְּנֵי־יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם.

לא שניתי – איני משתנה, או איני משנה חוקי, או לא התחרטתי.

ובהמשך שוב פסוקים על פולחן, ועל חוסר אמון העם באלוהי המשפט.

צְבָאוֹת׃

(יג) 
חָזְקוּ עָלַי דִּבְרֵיכֶם אָמַר יְהוָה וַאֲמַרְתֶּם מַה־נִּדְבַּרְנוּ עָלֶיךָ׃

(יד) 
אֲמַרְתֶּם שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים וּמַה־בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית מִפְּנֵי יְהוָה צְבָאוֹת׃

(טו) 
וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים גַּם־נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה גַּם בָּחֲנוּ אֱלֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ׃
(הרשעים מצליחים)

ופסוק מצוין על יראי ה' המדברים ביניהם, ודבריהם נכתבים לפני ה' –

(טז) 
אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְהוָה אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְהוָה וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְהוָה וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ׃

(יז) 

וְהָיוּ לִי (אותם יראים) אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ עַל־בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ׃

(יח) 
וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ׃

כלומר, יש משפט. ויש גם יום דין, עם שכר ועונש –

(יט) 
כִּי־הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל־זֵדִים וְכָל־עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא־יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף׃

(כ) 
וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק׃

 כא) 
וְעַסּוֹתֶם (תמעכו) רְשָׁעִים כִּי־יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת׃

והסיום המרומם בשליח המבשר, הוא אליהו –

כג) 
הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא׃

(כד) 
וְהֵשִׁיב לֵב־אָבוֹת עַל־בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל־אֲבוֹתָם פֶּן־אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת־הָאָרֶץ חֵרֶם׃

בעוד סרטון משיחי הם אומרים שהברית החדשה היא המשך ישיר של התנ"ך. כי הנה הנביא האחרון הוא מלאכי, שכותב על מבשר העתיד לבוא. כך בתחילת פרק ג, פסוק א –
הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.

ובסופו –
כג הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. כד וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם.

ובזה פותחת בשורת מרקוס –
מרקוס א –
יוחנן המטביל והטפתו‮ –
א ‮תְּחִלַּת בְּשׂוֹרַת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בֶּן־אֱלֹהִים. ב ‮כַּכָּתוּב בִּישַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא: ‮¹‮"‮הִנְנִי שֺׁלֵחַ מַלְאָכִי‮ לְפָנֶיךָ ‮וּפִנָּה‮ דַרְכֶּךָ. ג ‮‮¹‮‮קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר: פַּנּוּ דֶּרֶךְ יהוה, יַשְּׁרוּ‮ מְסִלּוֹתָיו." ד ‮‮¹‮יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל הוֹפִיעַ בַּמִּדְבָּר כְּשֶׁהוּא מַכְרִיז עַל טְבִילָה שֶׁל ‮²‮תְּשׁוּבָה לְשֵׁם ‮³‮סְלִיחַת חֲטָאִים.

אגב, אין לתמוה על כך שהנביא המצוין כאן הוא ישעיה, שכן לפי הסברם ישעיה הוא הנביא הראשון, כך שכל חלק הנביאים נקרא ישעיה. הפסוק השני הוא באמת מישעיה.

ולעומת זאת, הם אומרים, התלמוד פותח מ-'מאימתי קורין את שמע בערבית', לא המשך ישר.

יפה, אך מדוע אינכם קוראים פסוק אחד לפני זה? –

כב זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים.

האם ניתן להתעלם מפסוק זה? לא.

אבל נכון, כפי שכותב ירון ידען בדעת אמת, שגם התלמוד הוא 'ברית חדשה'.
אז בסוף הסרטון הם שואלים – איזו ברית מקבלים אתם?
ובכן, אני לא מקבל לא את הברית החדשה ולא את התלמוד, אבל אני מקבל את מוסר הנביאים, וכן גם את מוסר הברית החדשה והתלמוד כאשר הם טובים (בעיניי). האם לא די בכך?

השם 'יהוה' מופיע ב-5790 פסוקים, כיאה לשם אלוהים, שהוא הגיבור המרכזי של התנ"ך. דרשותיו אין-סופיות, ולא אתחיל להביא אותן. גם בביקורת המקרא הוא מוסד מוּסד, ושם מבחינים בין הכתובים בהם מופיע שם זה ובין אלה שבהם מופיע השם אלוהים, בעקבות הפסוק בשמות 'ושמי יהוה לא נודעתי להם', אך על זה לא אפרט, וכתבתי על כך בעבר.
כפשוטו, נראה שהשם נגזר מהשורש 'היה', כמו שם אלוהים השני הדומה לו – 'אהיה', או 'אהיה אשר אהיה'. כלומר, הוא הקיים, והוא המקיים, כלומר הבורא והמחולל.
במחקר מצאו ששם זה היה ידוע גם באיזור סיני, שיוחס למדיינים, והועלתה ההשערה שהשם הושאל משם.
אציין רק פסוק אחד, שבו מצאתי עכשיו, לראשונה מבחינתי, ניקוד אחר לשם זה בהופעתו השנייה –

שופטים טז, כח
וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה זׇכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים.

ויקימילון מציין בפשטות –
גיזרון
צורה חלופית של הפועל יהיה, תוך חילופי י/ו. כך מתואר בפסוק בתורה: ”וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים – הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם "אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם" וְאָמְרוּ לִי "מַה שְּׁמוֹ?", מָה אֹמַר אֲלֵהֶם? וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה – אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה; וַיֹּאמֶר – כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה – כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר.“ (שמות ג, פסוקים יג – טו)

*

השם 'אלוהים' מופיע ב-2529 פסוקים, בהטיות שונות. גם כאן רבו הדרשות, ולא אביאן. יש לציין רק שלשון הרבים נחשבת כ'ריבוי מלכותי', ואין להבין מכאן ריבוי ביישות האל. כמו כן, שם זה משותף גם לאלוהי העמים סביב, והוא שם כולל. וכך, כמה פסוקים מדברים על יתרונו של ה' מעל כל האלוהים האחרים, כך שאין כאן שלילה של קיומם. במחקר דבר זה נקרא מונולטריה. ה' כאל יחיד מופיע רק מאוחר יותר, בישעיה השני, ושם תחילת התפיסה המונותיאיסטית.
נראה שהשם נגזר משם האל הכנעני 'אל'. אך שורשי 'אל' הם גם משורשי הגובה, למשל 'על', ולכן אפשר ששם זה מבטא עליונות וגובה. או שהוא אל במובן כוח, כגון אלם, אלימות.

גם ויקימילון כותב –
גיזרון
פיניקית-"אלם" . באסקית-בהגיית אלאוה alaua בהוראת "אלוהים אדירים!" . ארמית-"עליונִין" . 'ריבוי מופשט' של אלוה: ריבוי שמבטא הפשטה של רעיון (דומה לביטויים 'האֱלֹהוּת' או 'היֵשוּת האלוהית') כמו בְּתוּלִים, נְעוּרִים, עֲלוּמִים, זְקוּנִים, זְנוּנִים, מִלּוּאִים, רַחֲמִים, כִּפּוּרִים, פְּלִילִים, מְגוּרִים, נִשּׂוּאִין, גֵּרוּשִׁין, אֵרוּסִין, חֻלִּין, אפילו חַיִּים.
עקב כך, צורת הריבוי במילה אלוהים היא לא שרידה של פוליתיאיזם קדום אצל בני ישראל, כפי שהאמונה העממית קובעת: להפך, היא צורה של 'ריבוי מופשט', ביטוי של הפשטה דרך ריבוי, תופעה מוכרת ושכיחה בשפה העברית.

ועוד הערה שם.

לקט מאמרי שפינוזה

שפינוזה על ישו
https://dailyverses.news.blog/2022/01/23/%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%96%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%99%d7%a9%d7%95/

שפינוזה על טקסי הקודש
https://dailyverses.news.blog/2022/01/26/%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%96%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%98%d7%a7%d7%a1%d7%99-%d7%94%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%a9/

שפינוזה על החוק האלוהי
https://dailyverses.news.blog/2022/01/27/%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%96%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%97%d7%95%d7%a7-%d7%94%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%94%d7%99/

שפינוזה על אמונת הסיפורים
https://dailyverses.news.blog/2022/01/28/%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%96%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%aa-%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d/

שפינוזה על המועלים בקודש
https://dailyverses.news.blog/2022/01/29/%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%96%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%a9/

שפינוזה על פתירת סתירות בתנ"ך
https://dailyverses.news.blog/2022/01/29/%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%96%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%aa%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%a1%d7%aa%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%aa%d7%a0%d7%9a/

שפינוזה על הצורך בפשטות
https://dailyverses.news.blog/2022/01/30/%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%96%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a6%d7%95%d7%a8%d7%9a-%d7%91%d7%a4%d7%a9%d7%98%d7%95%d7%aa/

שפינוזה על עקשות האמונה
https://dailyverses.news.blog/2022/01/30/%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%96%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%a2%d7%a7%d7%a9%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/

שפינוזה על האות הכתובה והרוח
https://dailyverses.news.blog/2022/02/02/%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%96%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9b%d7%aa%d7%95%d7%91%d7%94-%d7%95%d7%94%d7%a8%d7%95%d7%97/

שפינוזה על היעדר השיבוש בתורות של כתבי הקודש
https://dailyverses.news.blog/2022/02/03/%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%96%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%99%d7%a2%d7%93%d7%a8-%d7%94%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a9-%d7%91%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%9b%d7%aa%d7%91%d7%99/

שפינוזה על המסר המוסרי הפשוט של כתבי הקודש

https://dailyverses.news.blog/2022/02/03/%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%96%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a1%d7%a8-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%a1%d7%a8%d7%99-%d7%94%d7%a4%d7%a9%d7%95%d7%98-%d7%a9%d7%9c-%d7%9b%d7%aa%d7%91%d7%99-%d7%94%d7%a7/

שפינוזה על הצורך בסובלנות דתית

https://dailyverses.news.blog/2022/02/03/%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%96%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a6%d7%95%d7%a8%d7%9a-%d7%91%d7%a1%d7%95%d7%91%d7%9c%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%93%d7%aa%d7%99%d7%aa/

שפינוזה על הפרדת הפילוסופיה והאמונה

https://dailyverses.news.blog/2022/02/04/%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%96%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%93%d7%aa-%d7%94%d7%a4%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%94-%d7%95%d7%94%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/

שפינוזה על זכות הדיבור

https://dailyverses.news.blog/2022/02/04/%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%96%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%96%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%93%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8/

שפינוזה על הנבואה

https://dailyverses.news.blog/2022/02/07/%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%96%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a0%d7%91%d7%95%d7%90%d7%94/

שפינוזה על בחירת העברים

https://dailyverses.news.blog/2022/02/07/%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%96%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%91%d7%97%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d/

שפינוזה על הנביאים

שפינוזה על הנביאים

שפינוזה על שורש נב"א

https://dailyverses.news.blog/2022/02/11/%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%96%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%a9%d7%95%d7%a8%d7%a9-%d7%a0%d7%91%d7%90/

שפינוזה על הרמב"ם, בקצרה –

https://dailyverses.news.blog/2022/02/11/%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%96%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a8%d7%9e%d7%91%d7%9d-%d7%91%d7%a7%d7%a6%d7%a8%d7%94/

שפינוזה נגד אמונות תפלות

https://dailyverses.news.blog/2022/02/12/%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%96%d7%94-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%aa%d7%a4%d7%9c%d7%95%d7%aa/

שפינוזה, מאמר תיאולוגי מדיני, פרק שנים-עשר, על ספר תורת אלוהים האמיתי, עמ' 135-136.

כאן חוזר שפינוזה על אמירתו של פאולוס, שלא האות הכתובה חשובה, אלא מה שהיא מציינת, כלומר הרוח. אבל הוא ממחיש את דבריו בכמה דוגמאות יפות.
הקטע הזה מתאים מאוד ובעצם עונה לחלק מספר שקראתי הבוקר, ואביא קטע ממנו בהמשך.

המקרא קדוש כשמקיימים אותו –
"כיוצא בזה גם המקרא קדוש ודבריו אלהיים כל עוד הוא מעורר את הבריות ליראת שמים; אבל אם יונח על ידם לגמרי, כפי שהוזנח לפנים על ידי היהודים, הרי אינו אלא נייר ודיו, והוא מחולל על ידם לחלוטין ומופקר לשיבוש;

דוגמה מירמיה –
"לפיכך אם ישתבש או יאבד בזמן ההוא יטעה האומר, שדבר אלהים נשתבש או אבד, כשם שבימי ירמיהו היה מוטעה לומר, שעלה באש המקדש, שהיה בזמן ההוא מקדש אלהים. ירמיהו בעצמו אומר זאת גם לגבי התורה גופה: שהרי כך הוא גוער ברשעי זמנו:

'איכה תאמרו חכמים אנחנו ותורת ה' אתנו הלא 9 לשקר עשה עט שקר סופרים',

זאת אומרת: טועים אתם באמרכם, שתורת אלהים אתכם, אף על פי שהמקרא בידכם, לפי שהפרתם אותה.

9. כך כותב שפינוזה תחת 'אכן הנה' שבלשון הכתוב, ירמיה ח, ל.

דוגמה מלוחות הברית שנשברו –
"ובדומה לכך אף משה, כששבר לוחות הראשונים, בודאי שלא השליך מידו ולא שיבר מרוב כעס את דבר־אלהים (כי מי.יוכל להעלות כזאת על דעתו לגבי משה ודבר־אלהים), אלא אבנים בלבד, שאף שהיו קדושות תחילה, לפי שהיתה כתובה עליהן הברית שבה התחייבו היהודים להשמע לאלהים, הרי, לפי שהפרו אחר כך את הברית הזאת בעבדם לעגל, בטלה קדושתם. ומאותה סיבה עלולים היו גם לוחות האחרונים להתקפח כאחת עם ארון הברית.

וכאן מתייחס לניתוחו הקודם את התורה, שלא נכתבה לדעתו על ידי משה –
"לפיכך אין תימה בכך, שהכתבים המקוריים הראשונים של משה אינם עוד בנמצא, ואף לא בכך, שהדברים שאמרנו לעיל אירעו להם לספרים המצויים בידינו, אם המקור האמיתי של ברית־אלהים, שהוא הקדוש מכולם, עלול היה להתקפח לגמרי.

לא פגע בדבר אלוהים –
"יחדלו־נא, אפוא, להאשימנו שאין בנו יראת שמים, שהרי לא אמרנו כל מאומה נגד דבר־אלהים ולא פגמנו בו; ואת חמתם, אם אפשר שיהא לה צידוק, ישפכו על הקדמונים, שרשעתם חיללה את ארון הברית, את המקדש, את התורה, ואת כל [162] הקדשים, והביאה עליהם קלקלה.

אין להעריץ את האות הכתובה –
"ועוד זאת, אם לפי מימרתו הידועה של השליח, באגרת השניה אל הקורינתיים, פרק ג, פסוק ג, יש בקרבם מכתב אלהים הכתוב לא בדיו אלא ברוח אלהים, ולא על לוחות אבן אלא על לוחות בשר של הלב, יחדלו נא מהערצתם את האות הכתובה ומחרדתם היתירה עליה.

*

וכאמור, הבוקר קראתי דברים הפוכים, בספר הסוקר הוגים שחשבו שמולדת היהודים היא הטקסט.
כך למשל נכתב שם בפתיחה –

"במרוצת הדורות התפתחה בעם היהודי תודעה חדשה שהלכה והעמיקה במאות האחרונות. לפי תודעה חדשה זו, העם היהודי הוא בראש ובראשונה עם אידאי־נורמטיבי; עם המכונן על ידי מערכת ערכים, ולא בהכרח על בסיס הזיקה הגנאלוגית. שינוי תודעתי זה הושלם בעזרת טענה נוספת, כי המולדת של העם היהודי אינה ארץ־ישראל הראלית אלא 'הספר' – מונח המציין את כוליות הקיום האידאי. העם היהודי הוא 'עם הספר' לא רק במובן זה שהוא יוצרו של 'הספר', היינו התנ"ך. העם היהודי נתפס מעתה כמכונן על ידי הספר עצמו. שתי תנועות אלה הן ביטוי לטקסטואליזציה של העם היהודי: המולדת והעם הראליים מומרים באידאות, ערכים ונורמות שיוצרים מארג שלם של משמעות. תודעה חדשה זו, שהלכה וחלחלה לקיום היהודי, הפכה את הגלות ממועקה למרפא. מעתה, הגלות משחררת את העם היהודי ממיתוסי המקום והדם, והיא מקומו הטבעי של עם שקיומו הוא בספר."

– עם, מולדת וספר מאת אבי שגיא.

אוסיף, כי הגישה האחרונה שהוצגה היא לא ציונית בעליל, בעוד אצל שפינוזה אפשר למצוא ניצני ציונות, כפי שזיהו החוקרים, ואולי אגיע גם לזאת כאן.

דברי סיכום.
הסבב השני של 929 מסתיים היום, גם פרשות השבוע הבאות הן הפחות מעניינות, ואפילו את הצפייה בסיינפלד אני תכף מסיים.
בבלוג זה נכתבו מעל 1,200 פוסטים, אך מעטים מאוד היו קוראיו. נראה שאנשים מתעניינים בדברים אחרים לגמרי. למשל, אחד הפוסטים הנצפים ביותר בבלוג השני שלי – 'ביקורות ספרים ומאמרים' הוא על סדרה אחת בנטפליקס…
ובאמת, אפשר להבין אנשים. וגם אני כאן בדרך כלל הבאתי דברים ידועים, ולפעמים מעט חידוש, בעיקר בשטח הלשוני – כאן כתבתי לאחרונה ספר בנושא, העליתי לכאו כטיוטה, אך עוד לא שיתפתי, ולא בטוח שאשתף. גם בנושא הפולמוס עם הנוצרים יש מעט עניין – וגם כאן יש שני קבצים גדולים, מעין ספר.
אבל בסיכומו של דבר צריך להודות, זה מעין שעשוע ספרותי-אינטלקטואלי ולא יותר.
האם אני מקיים מצוות? לא. וגם לא הולך בדרך הנוצרית, או המוסלמית. אלא, כפי שכתבתי בפוסט קודם, מקובל עליי מוסר הנביאים ברובו. ואת הדבר הזה הכניס בן גוריון למגילת העצמאות.
מהו מוסר זה? נעשו הרבה ניסיונות לסכם אותו בקצרה, וקיצורים כאלה ניתן למצוא גם בדברי הנביאים, למשל – 'כי אם עשות משפט ואהבת חסד', דברים פשוטים. ואולי אפשר לסכם את המסר בקצרה ב-להיות בני אדם, הומניים (כתבתי בטעות המוניים). וכך נכתב בפשטות בתמונה המצורפת מהטוויטר הבוקר.
אולי עוד אמשיך לכתוב, איני יודע. מצד אחד, הגוף לאה, וגם החומר. מצד שני, זה שעשועי, כאמור.
בכל אופן זה סיכום לעת עתה, ואולי 'סיכום ביניים'.

נראה שהיום יש רק פסוק אחד רלוונטי –

לָכֵן הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם כִּי עֵת רָעָה הִיא.
עמוס ה, יג.

אבן עזרא –
לכן. יש מהמשכילים שידום, ולא יוכיח בעבור פחד המלך.

רד"ק מדייק מאוד –
לכן המשכיל בעת ההיא ידום – לפי שהם שונאים המוכיח אותם אמר מי שהוא משכיל מן הטובים יהיה דומם ולא יוכיחם שלא ישמע חרפתו שהם משיבים.

כי עת רעה היא – שיד הרעים תקפה.

מלבי"ם –
לכן – ועי״ז שנשרשתם בחטאים ופשעים ידום המשכיל בעת ההיא – ומשכילי עם היודעים רשעתכם והיה דרכם להוכיח ועתה ידומו וישימו יד לפה, באשר עת רעה היא – ושונאים את המוכיח והורגים אותו, וע״כ אין מוכיח ומישר את העם ואין תקוה כלל שישובו מעונותיהם, כמ״ש שנאו בשער מוכיח, ולכן נפלה על אדמתה אין מקימה, כי א״א שיקומו רק ע״י שישובו מעונותיהם.

*

והדבר מזכיר לי במקצת את הספר 'בגידת האינטלקטואלים', מאת ז'ילין בנדה, עליו כתבתי בביקורתי –

'בגידת האינטלקטואלים' הוא ביטוי שגור, שהיום בדרך כלל משתמשים בו לציין אי מעורבות של אנשי רוח בפוליטיקה. ואולם – כך מקובל לומר – זה עיוות של המושג כפי שהוא הופיע לראשונה בספרו של ז'ילין בנדה, שם הוא מציין בדיוק ההפך – אנשי רוח שמתערבים בפוליטיקה.
אלא שלמעשה שני התיאורים האלה לוקים בחסר, ובנדה אומר משהו אחר. הוא יוצא נגד אינטלקטואלים בני זמנו, וב'חמישים שנה האחרונות' – כשהספר יצא ב-1927 – שדוגלים בלאומיות או בטובת מעמד מסוים. תחת זאת הוא אומר שאנשי רוח תמיד הטיפו לאוניברסאלי, לתבוני, להומניסטי.

ובכן, האינטלקטואלים שותקים – והמשכיל יידום.

מידת האמת.
בפרשת משפטים נאמר –

מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע.
שמות כג, ז.

כמה פירושים –
רשב"ם –
מדבר שקר תרחק – אם נראה בעיניך דין מרומה ועדים רמאים ואין אתה יכול להכחישן, התרחק מאותו הדין ואל תדין בו כלל.

רש"י –
כי לא אצדיק רשע – אין עליך להחזירו, כי אני לא אצדיקנו בדיני. אם יָצָא מידך זכאי, יש לי שלוחים הרבה להמיתו במיתה שנתחייב בה.

ומספרות המוסר –
מסילת ישרים י״א:צ״ג
ואמנם החכם הודיענו, שכל זה הוא היפך רצון הבורא ברוך הוא ומדת חסידיו, הוא מה שכתוב (משלי יג): דבר שקר ישנא צדיק, והוא מה שבאה עליו האזהרה (שמות כג): מדבר שקר תרחק. ותראה שלא אמר משקר תשמר, אלא מדבר שקר תרחק, להעיר אותנו על ההרחק הגדול והבריחה הרבה שצריך לברוח מזה. וכבר נאמר (צפניה ג׳:י״ג): שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית.

המילה 'עושק' מופיעה ב-55 פסוקים, תמיד כדבר שלילי. התורה מצווה להתרחק ממנו בכמה מקומות.

מילון ספיר –
עוֹשֵׁק
1. מקַפֵּח עובֵד על-ידי שאינו משַלם לו שָׂכָר הוגֵן וכד', מנַצל : לא תַעשֹק את רעך (ויקרא יט 13)
2. גוזל, שודד, מֵציק ולוחץ: ואת מי עָשַקתי את מי רַצותי ומיַד מי לקחתי כֹפר? (שמואל א' יב 3)
3. מקַפֵּחַ, מנַצֵל, חי על חשבון מישהו, כאמור בפסוק: "ביָדוֹ מֹאזנֵי מִרְמָה לַעשֹק אָהֵב" (הושע יב, 8)

ויקימילון –
גזרון
האג'יפטולוג ארנסט ווליס באדג', מצא שבמצרית קדומה מצוייה תיבת הירוגליף מקבילה בצורת עֲשֹק , "ȧsq" בהוראת – לחתוך,לגדוע,לערוף. השוו, ערבית – עֲסקֲריִיֲא عسكر , בהוראת – צבא,חיילים

*

להלן הופעותיה ברצף –
בראשית, פרק כו, פסוק כ
וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ

תנ"ך/תורה/ספר ויקרא/פרק ה/פסוק כא

נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּיהוָה וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ

תנ"ך/תורה/ספר ויקרא/פרק ה/פסוק כג

וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הׇפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא

תנ"ך/תורה/ספר ויקרא/פרק יט/פסוק יג

לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר

תנ"ך/תורה/ספר דברים/פרק כד/פסוק יד

לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ

תנ"ך/תורה/ספר דברים/פרק כח/פסוק כט

וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצׇּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הָעִוֵּר בָּאֲפֵלָה וְלֹא תַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ עָשׁוּק וְגָזוּל כׇּל הַיָּמִים וְאֵין מוֹשִׁיעַ

תנ"ך/תורה/ספר דברים/פרק כח/פסוק לג

פְּרִי אַדְמָתְךָ וְכׇל יְגִיעֲךָ יֹאכַל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדָעְתָּ וְהָיִיתָ רַק עָשׁוּק וְרָצוּץ כׇּל הַיָּמִים

תנ"ך/נביאים/ספר שמואל א/פרק יב/פסוק ג

הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד יְהוָה וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת שׁוֹר  מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם

תנ"ך/נביאים/ספר שמואל א/פרק יב/פסוק ד

וַיֹּאמְרוּ לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ וְלֹא רַצּוֹתָנוּ וְלֹא לָקַחְתָּ מִיַּד אִישׁ מְאוּמָה

תנ"ך/נביאים/ספר ישעיהו/פרק כג/פסוק יב

וַיֹּאמֶר לֹא תוֹסִיפִי עוֹד לַעְלוֹז הַמְעֻשָּׁקָה בְּתוּלַת בַּת צִידוֹן (כתיים) [כִּתִּים] קוּמִי עֲבֹרִי גַּם שָׁם לֹא יָנוּחַ לָךְ

תנ"ך/נביאים/ספר ישעיהו/פרק ל/פסוק יב

לָכֵן כֹּה אָמַר קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יַעַן מָאׇסְכֶם בַּדָּבָר הַזֶּה וַתִּבְטְחוּ בְּעֹשֶׁק וְנָלוֹז וַתִּשָּׁעֲנוּ עָלָיו

תנ"ך/נביאים/ספר ישעיהו/פרק לג/פסוק טו

הֹלֵךְ צְדָקוֹת וְדֹבֵר מֵישָׁרִים מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד אֹטֵם אׇזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע

תנ"ך/נביאים/ספר ישעיהו/פרק לח/פסוק יד

כְּסוּס עָגוּר כֵּן אֲצַפְצֵף אֶהְגֶּה כַּיּוֹנָה דַּלּוּ עֵינַי לַמָּרוֹם אֲדֹנָי עָשְׁקָה לִּי עׇרְבֵנִי

תנ"ך/נביאים/ספר ישעיהו/פרק נב/פסוק ד

כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה מִצְרַיִם יָרַד עַמִּי בָרִאשֹׁנָה לָגוּר שָׁם וְאַשּׁוּר בְּאֶפֶס עֲשָׁקוֹ

תנ"ך/נביאים/ספר ישעיהו/פרק נד/פסוק יד

בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק כִּי לֹא תִירָאִי וּמִמְּחִתָּה כִּי לֹא תִקְרַב אֵלָיִךְ

תנ"ך/נביאים/ספר ישעיהו/פרק נט/פסוק יג

פָּשֹׁעַ וְכַחֵשׁ בַּיהוָה וְנָסוֹג מֵאַחַר אֱלֹהֵינוּ דַּבֶּר עֹשֶׁק וְסָרָה הֹרוֹ וְהֹגוֹ מִלֵּב דִּבְרֵי שָׁקֶר

תנ"ך/נביאים/ספר ירמיהו/פרק ו/פסוק ו

כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת כִּרְתוּ עֵצָה וְשִׁפְכוּ עַל יְרוּשָׁלִַם סֹלְלָה הִיא הָעִיר הׇפְקַד כֻּלָּהּ עֹשֶׁק בְּקִרְבָּהּ

תנ"ך/נביאים/ספר ירמיהו/פרק ז/פסוק ו

גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה לֹא תַעֲשֹׁקוּ וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תֵלְכוּ לְרַע לָכֶם

תנ"ך/נביאים/ספר ירמיהו/פרק כא/פסוק יב

בֵּית דָּוִד כֹּה אָמַר יְהוָה דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עוֹשֵׁק פֶּן תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי וּבָעֲרָה וְאֵין מְכַבֶּה מִפְּנֵי רֹעַ (מעלליהם) [מַעַלְלֵיכֶם]

תנ"ך/נביאים/ספר ירמיהו/פרק כב/פסוק ג

כֹּה  אָמַר יְהוָה עֲשׂוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק וְגֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַל תֹּנוּ אַל תַּחְמֹסוּ וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה

תנ"ך/נביאים/ספר ירמיהו/פרק כב/פסוק יז

כִּי אֵין עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ כִּי אִם עַל בִּצְעֶךָ וְעַל דַּם הַנָּקִי לִשְׁפּוֹךְ וְעַל הָעֹשֶׁק וְעַל הַמְּרוּצָה לַעֲשׂוֹת

תנ"ך/נביאים/ספר ירמיהו/פרק נ/פסוק לג

כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עֲשׁוּקִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו וְכׇל שֹׁבֵיהֶם הֶחֱזִיקוּ בָם מֵאֲנוּ שַׁלְּחָם

תנ"ך/נביאים/ספר יחזקאל/פרק יח/פסוק יח

אָבִיו כִּי עָשַׁק עֹשֶׁק גָּזַל גֵּזֶל אָח וַאֲשֶׁר לֹא טוֹב עָשָׂה בְּתוֹךְ עַמָּיו וְהִנֵּה מֵת בַּעֲוֹנוֹ

תנ"ך/נביאים/ספר יחזקאל/פרק כב/פסוק ז

אָב וָאֵם הֵקַלּוּ בָךְ לַגֵּר עָשׂוּ בַעֹשֶׁק בְּתוֹכֵךְ יָתוֹם וְאַלְמָנָה הוֹנוּ בָךְ

תנ"ך/נביאים/ספר יחזקאל/פרק כב/פסוק יב

שֹׁחַד לָקְחוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפׇךְ דָּם נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לָקַחַתְּ וַתְּבַצְּעִי רֵעַיִךְ בַּעֹשֶׁק וְאֹתִי שָׁכַחַתְּ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה

תנ"ך/נביאים/ספר יחזקאל/פרק כב/פסוק כט

עַם הָאָרֶץ עָשְׁקוּ עֹשֶׁק וְגָזְלוּ גָּזֵל וְעָנִי וְאֶבְיוֹן הוֹנוּ וְאֶת הַגֵּר עָשְׁקוּ בְּלֹא מִשְׁפָּט

תנ"ך/נביאים/ספר הושע/פרק ה/פסוק יא

עָשׁוּק אֶפְרַיִם רְצוּץ מִשְׁפָּט כִּי הוֹאִיל הָלַךְ אַחֲרֵי צָו

תנ"ך/נביאים/ספר הושע/פרק יב/פסוק ח

כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב

תנ"ך/נביאים/ספר עמוס/פרק ג/פסוק ט

הַשְׁמִיעוּ עַל אַרְמְנוֹת בְּאַשְׁדּוֹד וְעַל אַרְמְנוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְאִמְרוּ הֵאָסְפוּ עַל הָרֵי שֹׁמְרוֹן וּרְאוּ מְהוּמֹת רַבּוֹת בְּתוֹכָהּ וַעֲשׁוּקִים בְּקִרְבָּהּ

תנ"ך/נביאים/ספר עמוס/פרק ד/פסוק א

שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שֹׁמְרוֹן הָעֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה

תנ"ך/נביאים/ספר מיכה/פרק ב/פסוק ב

וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ וּבָתִּים וְנָשָׂאוּ וְעָשְׁקוּ גֶּבֶר וּבֵיתוֹ וְאִישׁ וְנַחֲלָתוֹ

תנ"ך/נביאים/ספר זכריה/פרק ז/פסוק י

וְאַלְמָנָה וְיָתוֹם גֵּר וְעָנִי אַל תַּעֲשֹׁקוּ וְרָעַת אִישׁ אָחִיו אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם

תנ"ך/נביאים/ספר מלאכי/פרק ג/פסוק ה

וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט וְהָיִיתִי  עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי גֵר וְלֹא יְרֵאוּנִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת

תנ"ך/כתובים/ספר תהילים/פרק סב/פסוק יא

אַל תִּבְטְחוּ בְעֹשֶׁק וּבְגָזֵל אַל תֶּהְבָּלוּ חַיִל  כִּי יָנוּב אַל תָּשִׁיתוּ לֵב

תנ"ך/כתובים/ספר תהילים/פרק עב/פסוק ד

יִשְׁפֹּט  עֲנִיֵּי עָם יוֹשִׁיעַ לִבְנֵי אֶבְיוֹן וִידַכֵּא עוֹשֵׁק

תנ"ך/כתובים/ספר תהילים/פרק עג/פסוק ח

יָמִיקוּ  וִידַבְּרוּ בְרָע עֹשֶׁק מִמָּרוֹם יְדַבֵּרוּ

תנ"ך/כתובים/ספר תהילים/פרק קג/פסוק ו

עֹשֵׂה צְדָקוֹת יְהוָה וּמִשְׁפָּטִים לְכׇל עֲשׁוּקִים

תנ"ך/כתובים/ספר תהילים/פרק קה/פסוק יד

לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעׇשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים

תנ"ך/כתובים/ספר תהילים/פרק קיט/פסוק קכא

עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק בַּל תַּנִּיחֵנִי לְעֹשְׁקָי

תנ"ך/כתובים/ספר תהילים/פרק קיט/פסוק קכב

עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים

תנ"ך/כתובים/ספר תהילים/פרק קיט/פסוק קלד

פְּדֵנִי מֵעֹשֶׁק אָדָם וְאֶשְׁמְרָה פִּקּוּדֶיךָ

תנ"ך/כתובים/ספר תהילים/פרק קמו/פסוק ז

עֹשֶׂה מִשְׁפָּט  לָעֲשׁוּקִים נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים יְהוָה מַתִּיר אֲסוּרִים

תנ"ך/כתובים/ספר משלי/פרק יד/פסוק לא

עֹשֵׁק דָּל חֵרֵף עֹשֵׂהוּ וּמְכַבְּדוֹ חֹנֵן אֶבְיוֹן

תנ"ך/כתובים/ספר משלי/פרק כב/פסוק טז

עֹשֵׁק דָּל לְהַרְבּוֹת לוֹ נֹתֵן לְעָשִׁיר אַךְ לְמַחְסוֹר

תנ"ך/כתובים/ספר משלי/פרק כח/פסוק ג

גֶּבֶר רָשׁ וְעֹשֵׁק דַּלִּים מָטָר סֹחֵף וְאֵין לָחֶם

תנ"ך/כתובים/ספר משלי/פרק כח/פסוק טז

נָגִיד חֲסַר תְּבוּנוֹת וְרַב מַעֲשַׁקּוֹת (שנאי) [שֹׂנֵא] בֶצַע יַאֲרִיךְ יָמִים

תנ"ך/כתובים/ספר משלי/פרק כח/פסוק יז

אָדָם עָשֻׁק בְּדַם נָפֶשׁ עַד בּוֹר יָנוּס אַל יִתְמְכוּ בוֹ

תנ"ך/כתובים/ספר איוב/פרק י/פסוק ג

הֲטוֹב לְךָ  כִּי תַעֲשֹׁק כִּי תִמְאַס יְגִיעַ כַּפֶּיךָ וְעַל עֲצַת רְשָׁעִים הוֹפָעְתָּ

תנ"ך/כתובים/ספר איוב/פרק לה/פסוק ט

מֵרֹב עֲשׁוּקִים יַזְעִיקוּ יְשַׁוְּעוּ מִזְּרוֹעַ רַבִּים

תנ"ך/כתובים/ספר איוב/פרק מ/פסוק כג

הֵן יַעֲשֹׁק נָהָר לֹא יַחְפּוֹז יִבְטַח  כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ

תנ"ך/כתובים/ספר קהלת/פרק ד/פסוק א

וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה אֶת כׇּל הָעֲשֻׁקִים אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְהִנֵּה  דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם

תנ"ך/כתובים/ספר קהלת/פרק ה/פסוק ז

אִם עֹשֶׁק רָשׁ וְגֵזֶל מִשְׁפָּט וָצֶדֶק תִּרְאֶה בַמְּדִינָה אַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם

תנ"ך/כתובים/ספר קהלת/פרק ז/פסוק ז

כִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה

תנ"ך/כתובים/ספר דברי הימים א/פרק ח/פסוק לט

וּבְנֵי עֵשֶׁק אָחִיו אוּלָם בְּכֹרוֹ יְעוּשׁ הַשֵּׁנִי וֶאֱלִיפֶלֶט הַשְּׁלִשִׁי

תנ"ך/כתובים/ספר דברי הימים א/פרק טז/פסוק כא

לֹא הִנִּיחַ לְאִישׁ לְעׇשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים

הצירוף של צדקה ומשפט מופיע ב-46 פסוקים, כלומר הוא ביטוי נפוץ מאוד, מה שמראה שבשפת התנ"ך יש קשר חזק בין השניים – באופן דומה לחסד ואמת, עליהם כתבתי בפוסט הקודם. וראו גם את הפוסט על משפט.
צדקה בשפת התנ"ך היא צדק, ובלשון חז"ל היא חסד, ובייחוד מתן כסף לעני. קרוב לדברים אלה כותב הרמב"ם בסוף מורה נבוכים – דברים שהבאתי בפוסט הקודם.

מילון ספיר מביא כמה משמעויות –
צְדָקָה
1. [תמ] נדָבה, כֶּסף שנותנים במתנה לנִצרָכים, גמילוּת חסָדים: צדקה עשה הקדוש ברוך הוא בישראל שפיזרן לבית האומות (פסחים פז:) [וזה מקור חז"לי].
2. [תנ] צֶדק, יושֶר, כֵּנוּת: צִדקת תמים תְּיַשֵׁר דרכו וברשעָתו יפֹל רשע (משלי יא 5); ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט (בראשית יח 19)
3. [תנ] מִשפּט אמת, דין צֶדק: שִמרו משפט ועשו צדקה (ישעיה נו 1)
4. [תנ] ניצָחון, הצלחה, ישוּעה: צדקתי לא תרחק וּתשועתי לא תאחר (ישעיה מו 13)
5. [תנ] מִצווה, זכוּת: צִדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת הרשע עליו תהיה (יחזקאל יח 20); והאמין בה' ויחשבֶהַ לו צדקה (בראשית טו 6)

להלן אביא את כל הופעותיהם של צמד המושגים הזה –

בראשית יח, יט
כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְהוָה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו.

דברים לג, כא
וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם צִדְקַת יְהוָה עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל.

שמואל ב ח, טו
וַיִּמְלֹךְ דָּוִד עַל כׇּל יִשְׂרָאֵל וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכׇל עַמּוֹ.

מלכים א י, ט
יְהִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבַת יְהוָה אֶת יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה.

ישעיהו א, כז
צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה.

ישעיהו ה, ז
כִּי כֶרֶם יְהוָה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה.

ישעיהו ה, טז
וַיִּגְבַּהּ יְהוָה צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה.

ישעיהו ט, ו
(לםרבה) [לְמַרְבֵּה] הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת.

ישעיהו כח, יז
וְשַׂמְתִּי מִשְׁפָּט לְקָו וּצְדָקָה לְמִשְׁקָלֶת וְיָעָה בָרָד מַחְסֵה כָזָב וְסֵתֶר מַיִם יִשְׁטֹפוּ.

ישעיהו לב, טז
וְשָׁכַן בַּמִּדְבָּר מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בַּכַּרְמֶל תֵּשֵׁב.

ישעיהו לג, ה
נִשְׂגָּב יְהוָה כִּי שֹׁכֵן מָרוֹם מִלֵּא צִיּוֹן מִשְׁפָּט וּצְדָקָה.

ישעיהו נד, יז
כׇּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכׇל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי יְהוָה וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם יְהוָה.

ישעיהו נו, א
כֹּה אָמַר יְהוָה שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת.

ישעיהו נח, ב
וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן כְּגוֹי אֲשֶׁר צְדָקָה עָשָׂה וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי צֶדֶק קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן.

ישעיהו נט, ט
עַל כֵּן רָחַק מִשְׁפָּט מִמֶּנּוּ וְלֹא תַשִּׂיגֵנוּ צְדָקָה נְקַוֶּה לָאוֹר וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ לִנְגֹהוֹת בָּאֲפֵלוֹת נְהַלֵּךְ.

ישעיהו נט, יד
וְהֻסַּג אָחוֹר מִשְׁפָּט וּצְדָקָה מֵרָחוֹק תַּעֲמֹד כִּי כָשְׁלָה בָרְחוֹב אֱמֶת וּנְכֹחָה לֹא תוּכַל לָבוֹא.

ירמיהו ד, ב
וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי יְהוָה בֶּאֱמֶת בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ גּוֹיִם וּבוֹ יִתְהַלָּלוּ.

ירמיהו ט, כג
כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם יְהוָה.

ירמיהו כב, ג
כֹּה אָמַר יְהוָה עֲשׂוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק וְגֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַל תֹּנוּ אַל תַּחְמֹסוּ וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה.

ירמיהו כב, טו
הֲתִמְלֹךְ כִּי אַתָּה מְתַחֲרֶה בָאָרֶז אָבִיךָ הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה אָז טוֹב לוֹ.

ירמיהו כג, ה
הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהוָה וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ.

ירמיהו לג, טו
בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ.

יחזקאל יח, ה
וְאִישׁ כִּי יִהְיֶה צַדִּיק וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה.

יחזקאל יח, יט
וַאֲמַרְתֶּם מַדֻּעַ לֹא נָשָׂא הַבֵּן בַּעֲוֹן הָאָב וְהַבֵּן מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עָשָׂה אֵת כׇּל חֻקּוֹתַי שָׁמַר וַיַּעֲשֶׂה אֹתָם חָיֹה יִחְיֶה.

יחזקאל יח, כא
וְהָרָשָׁע כִּי יָשׁוּב מִכׇּל (חטאתו) [חַטֹּאתָיו] אֲשֶׁר עָשָׂה וְשָׁמַר אֶת כׇּל חֻקּוֹתַי וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה חָיֹה יִחְיֶה לֹא יָמוּת.

יחזקאל יח, כז
וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיַּעַשׂ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה הוּא אֶת נַפְשׁוֹ יְחַיֶּה.

יחזקאל לג, יד
וּבְאׇמְרִי לָרָשָׁע מוֹת תָּמוּת וְשָׁב מֵחַטָּאתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה.

יחזקאל לג, טז
כׇּל (חטאתו) [חַטֹּאתָיו] אֲשֶׁר חָטָא לֹא תִזָּכַרְנָה לוֹ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עָשָׂה חָיוֹ יִחְיֶה.

יחזקאל לג, יט
וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲלֵיהֶם הוּא יִחְיֶה.

יחזקאל מה, ט
כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה רַב לָכֶם נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל חָמָס וָשֹׁד הָסִירוּ וּמִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲשׂוּ הָרִימוּ גְרֻשֹׁתֵיכֶם מֵעַל עַמִּי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.

עמוס ה, ז
הַהֹפְכִים לְלַעֲנָה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לָאָרֶץ הִנִּיחוּ.

עמוס ה, כד
וְיִגַּל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן.

עמוס ו, יב
הַיְרֻצוּן בַּסֶּלַע סוּסִים אִם יַחֲרוֹשׁ בַּבְּקָרִים כִּי הֲפַכְתֶּם לְרֹאשׁ מִשְׁפָּט וּפְרִי צְדָקָה לְלַעֲנָה.

מיכה ז, ט
זַעַף יְהוָה אֶשָּׂא כִּי חָטָאתִי לוֹ עַד אֲשֶׁר יָרִיב רִיבִי וְעָשָׂה מִשְׁפָּטִי יוֹצִיאֵנִי לָאוֹר אֶרְאֶה בְּצִדְקָתוֹ.

תהילים לג, ה
אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט חֶסֶד יְהוָה מָלְאָה הָאָרֶץ.

תהילים לו, ז
צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְהוָה.

תהילים עב, א
לִשְׁלֹמֹה אֱלֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן וְצִדְקָתְךָ לְבֶן מֶלֶךְ.

תהילים צט, ד
וְעֹז מֶלֶךְ מִשְׁפָּט אָהֵב אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב אַתָּה עָשִׂיתָ.

תהילים קג, ו
עֹשֵׂה צְדָקוֹת יְהוָה וּמִשְׁפָּטִים לְכׇל עֲשׁוּקִים.

תהילים קו, ג
אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט עֹשֵׂה צְדָקָה בְכׇל עֵת.

משלי ח, כ
בְּאֹרַח צְדָקָה אֲהַלֵּךְ בְּתוֹךְ נְתִיבוֹת מִשְׁפָּט.

משלי טז, ח
טוֹב מְעַט בִּצְדָקָה מֵרֹב תְּבוּאוֹת בְּלֹא מִשְׁפָּט.

משלי כא, ג
עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַיהוָה מִזָּבַח.

איוב לז, כג
שַׁדַּי לֹא מְצָאנֻהוּ שַׂגִּיא כֹחַ וּמִשְׁפָּט וְרֹב צְדָקָה לֹא יְעַנֶּה.

דברי הימים א יח, יד
וַיִּמְלֹךְ דָּוִיד עַל כׇּל יִשְׂרָאֵל וַיְהִי עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכׇל עַמּוֹ.

דברי הימים ב ט, ח
יְהִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל כִּסְאוֹ לְמֶלֶךְ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּאַהֲבַת אֱלֹהֶיךָ אֶת יִשְׂרָאֵל לְהַעֲמִידוֹ לְעוֹלָם וַיִּתֶּנְךָ עֲלֵיהֶם לְמֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה.

*

לעומת זאת, כאמור, חז"ל הבינו צדקה כחסד, וכך אומר המדרש בילקוט שמעוני על שמואל ב, ח, טו –

ויהי דוד עושה משפט וצדקה – והלא במקום שיש משפט אין צדקה ובמקום שיש צדקה אין משפט, אלא איזהו משפט שיש בו צדקה הוי אומר זו ביצוע (פשרה), מכאן א״ר יהושע בן קרחה מצוה לבצוע.

וכה״א אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם והלא במקום שיש שלום אין משפט ובמקום שיש משפט אין שלום, אלא איזהו משפט שיש בו שלום הוי אומר זה ביצוע.

במתניתין תאנא ראה (דוד) עני שנתחייב ממון היה משלם לו מביתו. משפט לזה שהחזיר לו ממונו, וצדקה לזה ששלם לו מתוך ביתו.

קשיא ליה לרבי האי (הרי) לכל עמו לעניים מבעי ליה (כתוב לכל עמו ולא רק לעני), אלא רבי אומר אע״פ שלא שלם לו מתוך ביתו משפט וצדקה, משפט לזה ששלם לו את ממונו, וצדקה לזה שהוציא גזלה מתחת ידו.