קצת על אחנאתון

הבוקר שמעתי בערוץ 'באים אל הפרופסורים' שיחה של פרופ' קנוהל על אחנאתון, השליט המצרי הקדום, שנחשב כמי שייסד דת מונותיאיסטית, שקדמה בזמן מועט לתקופת יציאת מצרים –
https://youtu.be/FFFDpOzSkIw

בעבר הייתה דעה שאת המונותאיזם למד משה מאחנאתון זה, ובדעה זו החזיק גם פרויד.

אתר פסיכולוגיה עברית מתאר בקיצור את 'משה של פרויד' –

תקציר עלילתו של ה"רומן ההיסטורי", כפי שקרא לו פרויד בטיוטה לכתב היד, מתוארת על ידי ירושלמי באופן הבא: מקורו של המונותאיזם אינו יהודי אלא תגלית מצרית. פרעה אמנחותפ הרביעי כונן אותו כדת המדינה בצורה של סגידה לכוח השמש, אתון. את דת אתון אפיינו לדעת פרויד אמונה בלעדית באל אחד, דחייה של ייחוס תכונת בן-אנוש לאל, דחיה של מאגיה וכשפים והכחשה מוחלטת של החיים לאחר המוות. אלא שעם מותו התפוררה האמונה המונותאיסטית והעם חזר להאמין באלילים מרובים. משה לא היה עברי, אלא כוהן או אציל מצרי ומונותאיסט נלהב. כדי להציל את שרידי דתו, העמיד משה את עצמו בראש שבט שמי מדוכא, הוציא את בניו מעבדות לחרות ויצר לאום חדש, שבו הנהיג גם את המנהג המצרי של המילה. הלאום החדש התקשה לעמוד בדרישות הדת החדשה ורצח בהתקוממות פראית את משה. זיכרון הרצח הודחק וברבות השנים כרת העם ברית עם שבטים שמיים קרובים במדיין והאל הגועש והפראי של שבטים אלה, אל הנקרא יהו-ה, הפך לאל הלאומי שלהם. כתוצאה מכך התמזג האל החדש בישן ומעשי משה יוחסו לכוהן מדייני שנקרא אף הוא משה. אלא שברבות השנים צברה המסורת הטבועה של האמונה האמיתית די כוח להתעשת ולצאת כמנצחת. יהו-ה קיבל אז את התכונות האוניברסליות והרוחניות של אלוהי משה, אם כי זיכרון הרצח נותר מודחק בקרב היהודים, ולא צץ מחדש אלא בצורה מוסווית היטב עם עליית הנצרות.

את העלילה יש לקרוא, כפי שמציין ירושלמי, ברוח זמנו של פרויד ובהקשר התרבותי שבה נכתבה ולא לשפטה. עלילה זאת לא הייתה חריגה בקרב אנשי הרוח באותה תקופה ובמיוחד בקרב אלו האמונים על הדיסיפלינה החדשה, הפסיכואנליזה.

מטרת החיבור, על-פי פרויד, הייתה לענות על השאלה איך הגיעו היהודים להיות מה שהם? ההסבר שפרויד מציע הוא כי היהודי מאמין באל אחד מופשט ושולל צלמים ואלילים, כתוצאה מציווי מושהה שציווה משה על העם. הוא נושא בתוכו אשמה מודחקת עקב זכר רצח משה. היהודים הם מה שהם מתוך המלחמה האדיפלית החוזרת שוב ושוב לאורך ההיסטוריה עד היום.
https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=1222

*

לפרויד היו כמובן סיבות משלו לפרש את הדברים כך, כי הדבר התאים לאופן שבו ראה את התפתחות האנושות, בתוך המסגרת הפסיכואנליטית. תמיד מדובר ברצח אב קדום, גם בראשית האנושות וגם בראשית היהדות.
אבל הדעה הזו היא 'אידאה פיקס', היא מזינה את עצמה ואין לה על מה לסמוך – וכבר אמר זאת פופר. ובאמת, היום במחקר המקרא דעתו של פרויד לא נחשבת.
קנוהל מציין כי פרויד מצטט חוקר מקרא אחד בזמנו, שזו הייתה דעתו. אלא אותו חוקר שינה לבסוף את דעתו, אלא שפרויד לא הלך בעקבותיו בזאת.
ובכל זאת, ניתן למצוא רמזים בתורה לדבר דומה למה שמציין פרויד. אמנם העם לא רצח את משה, אבל כמעט עשה זאת, כפי שהוא אומר –

וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְהוָה לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי.
שמות יז, ד.

*

דבר נוסף שאומר קנוהל הוא, שיש דמיון ברור בין מזמור קד בתהילים ובין ההימנון לשמש של אחנאתון, שנמצא בכתבי אל-עמארנה, וכי לו אין הסבר לכך.
אני עצמי לא מתפלא על כך, שהרי יש שאילות רבות בספרות המזרח הקדום, ומקרה זה אינו יוצא דופן.

זה על כל פנים המזמור בתהילים קד, ולאחריו הימנון אחנאתון –

א בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה יְהוָה אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ. ב עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה. ג הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲ‍לִיּוֹתָיו הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ. ד עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט. ה יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד. ו תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם. ז מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן. ח יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם. ט גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן בַּל יְשׁוּבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ. י הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן. יא יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם. יב עֲלֵיהֶם עוֹף הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן מִבֵּין עֳפָאיִם יִתְּנוּ קוֹל. יג מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ. יד מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. טו וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד. טז יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי יְהוָה אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע. יז אֲשֶׁר שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ. יח הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים. יט עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ. כ תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר. כא הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם. כב תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן. כג יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב. כד מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהוָה כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. כה זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת. כו שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ. כז כֻּלָּם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ. כח תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן תִּפְתַּח יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טוֹב. כט תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ יִבָּהֵלוּן תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן וְאֶל עֲפָרָם יְשׁוּבוּן. ל תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה. לא יְהִי כְבוֹד יְהוָה לְעוֹלָם יִשְׂמַח יְהוָה בְּמַעֲשָׂיו. לב הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ. לג אָשִׁירָה לַיהוָה בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי. לד יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּיהוָה. לה יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה הַלְלוּ יָהּ.

מאתר דעת –
מתוך: המנון לשמש
(מאת אחנאתון, תרגם שאול העברי)

לאתון

יפה עלותך על כנף השמים

אתון חי מחולל החיים

בעלותך באפסי מזרח

מלאה כל ארץ הדרך:

כי יפיפית גדלת

מתנוצץ מרום על פני האדמה

קרניך תחבקנה כל הארצות

כל אשר יצרת עשית.

כי תבוא באפסי מערב

וחשכה תבל חשכת קבר,

אור תאיר הארץ

כי תעלה בחוג השמים

כי תגה דומם כשמש

תגרש עלטה:

כי תשלח קרניך

תחוג מצרים יום יום,

יקיצו על רגליהם יעמודו

כי אתה הקימות אותם:

ירחקו ילבשו בגדים

כפיהם פרושות יקודו כי תזרח:

אחר יעשו מלאכתם במלוא תבל

הבהמה שמחה במרעה

עצים ועשבים יפרחו.

צפרים ירחפו על ביצותיהן

פרושות כנפיהן לך תשתחווינה

כל בני מרון ירקדו ברגליהם

תחיינה כי תאיר עליהן.

דגת היאור רוקדת לפניך

וקרני אורך בקרב ים גדול

אתה תצור עובר בתוך אישה

תברא זרע בגבר.

תיתן חיים לבן במעי אמו

תישננו ולא יבכה

מינקת לו גם ברחם:

תשלח רוח להחיות ברייה

ביום הולדה

תספיק לה את צרכיה.

מה רבו כל פעליך

נסתרו מנגד עינינו:

הוי אל אחד ואין אחר

ארץ יצרת כרצונך

כאשר היית לבדך

אדם וכל הבהמה בקר וצאנה

כל אשר על פני האדמה

כל אשר במרומים.

מדינות סוריה ונוביה

ארץ מצרים.

שונים דברים ללשונותם

שונים מראה פניהם וצבעם

כי אתה הפרדת גויים.

אתה מושל בכולם.

תעלה ומראך פני אדון חי

תזרח, תאיר. תרחק ותשוב.

אתה לבדך יצרת אלפי אלפים תמונות ממך

אתה בלבבי הנך

אין מבלעדיך אשר ידעך

בלתי בנך אחנתון

אשר גלית לו מחשבותיך

ותחוננו מעוזך.

היקום בידך אתה.

תעלה – יחיו

תבוא – יגועון.

כי אתה ההוויה.

מאז יסדת ארץ

כוננתם למען בנך

אשר יצא מחלציך

מלך חי באמת.

אחנתון אשר ימיו רבים

למען שגלו הגדולה אשר אהב

גברת שתי הארצות נפר

נפרו אתון נפרתית

תחיה ותנון לעולם ועד

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s