דוד

פרק היום ב-929 – דברי הימים ב, ו, ובו תפילת שלמה בכינון בית המקדש. בו כמה נושאים מעניינים – ה' אמר לשכון בערפל, התפילה במקדש פנויה גם לנכרים, העיקרון של 'אין אדם שלא יחטא' ועוד – אך על כל אלה דיברתי בעבר.
תחת זאת אתמקד בפסוק תמים אחד, וגם כן רק בחציו השני –

וָאֶבְחַר בִּירוּשָׁלִַם לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וָאֶבְחַר בְּדָוִיד לִהְיוֹת עַל־עַמִּי יִשְׂרָאֵל.
דברי הימים ב, ו, ו.

דוד (או כמו כאן – דויד) הוא המלך המרכזי בתנ"ך, והוא מוזכר מאות פעמים, ורוב ספר שמואל א+ב מוקדש לו. הוא אבי שושלת מלכות יהודה – שקורותיה מסופרות במלכים א+ב – וממנו לפי הנביאים יבוא המלך העתידי, המשיח. גם פרקי התהילים בחלקם הגדול נאמרים 'לדוד', ועל פי המסורת הוא כתבם. כך שבחלק גדול מנביאים ראשונים, נביאים אחרונים והכתובים, הוא דמות מרכזית.

הוא גם היה, כנראה, דמות ממשית. אמנם תחילה חשבו הארכיאולוגים שמדובר באגדה, אבל כבר נמצאה כתובת בתל דן – 'בית דוד', כך שהיום הדעה השלטת היא שהוא היה דמות ממשית, אף אם מלכותו אולי הייתה מצומצמת ממה שתואר.

משמעות שמו, כנראה – אהוב. הרי 'דודים' בשיר השירים הם אהבים, והאהוב הוא 'דוד', וכן בשם קרוב המשפחה, אחי האב. גם הדודאים, כמסופר, נחשבו כצמח המעורר אהבה. וכן הדבר האהוב הראשון על התינוק הוא – דד אימו.
לפי ויקימילון – אכדית: דָאַדֻ, אהוּב. אך הצעה אחרת ראו בהמשך.

ובאמת דוד הוא האדם האהוב ביותר בתנ"ך – כך קראתי אצל יוכי ברנדס, כמדומני. מיכל אוהבת אותו, יהונתן אוהב אותו 'כנפשו', וגם 'כל ישראל' אוהבים אותו, כך נאמר. ואילו הוא – לא נאמר עליו שאהב איש, לא את מיכל, לא את יהונתן, ולא אף אחד אחר.

והנה, אתמול פורסם* שהשם הפופולרי ביותר לבנים (אצל היהודים) לשנת 2021 הוא דוד, עדיין דוד.
אולי נכון מה ששרים – 'דוד מלך ישראל חי וקיים'.

*ראו –
https://www.ynet.co.il/news/article/bkqufmyif

*

כאמור, יש הצעה אחרת לניתוח השם דוד.
ויקימילון כותב על גזרון השם –

קאסוטו ובנימין מזר מצאו בתעודות חיצוניות למקרא כי תיבת "דֲוִוידו(ם)" (dāwidu(m קיימת אצל השבטים הנודדים-שמיים-מערביים ממארי של המאה ה־18 לפנה"ס בהוראת "ראש שבט"; מאוחר יותר גם בהוראת "שר-הצבא-בשירותו-של-מושל". טור־סיני אף מוסיף שזמרילם מלך מארי הכה את ה-"דווידום" של בני אמינא (שבטים שמיים שישבו סמוך לפרת). במצבת מישע של מלך מואב מופיעה תיבת "דודה" (אשב. משמ. את. אראל. דודה), כנראה בהוראה שלעיל, קרי – (שריד, מאוחסן בארון) של אב קדמון או ראש שבט.