מטה

המילה "מטה" מופיעה תחילה בבראשית ובחצי הראשון של ספר שמות כציון מקל, היה מטה ליהודה, וכן מפורסמים מטה משה ומטה אהרון. מטה אהרון, כך טוענים החוקרים, שייך למקור הכוהני (אם אינני טועה).
בכל אופן בהמשך מופיעה משמעות נוספת של מטה – שבט, או משפחה. כל אחד מן השבטים הוא "מטה".
משמעות זו מופיעה במקור הכוהני, בסוף שמות, בוויקרא, ובעיקר בתחילת ספר במדבר, שם צוינו המחנות. ועוד בהמשך ספר במדבר – בפרק יג', בציון שמות המרגלים, ובסוף ספר במדבר פעמים רבות.
פרט לכך מילה זו לא מופיעה הרבה, אבל היא כן שוב מופיעה הרבה בספר יהושע, שם מחולקות הנחלות. השפעת המקור הכוהני על ספר זה אם כך ברורה, ואולי חלקו הגדול נלקח ישירות משם. הכוונה לכל חלקו השני, וגם בסיפור עכן מופיעה מילה זו.
עוד יוצא דופן אחד בולט הוא סיפור ייסוד מקדש שלמה, שעניינו כוהני מובהק, ואשר בו מילה זו חוזרת בשני פסוקים –

מלכים א ז, יד

בֶּן אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וַיִּמָּלֵא אֶת הַחׇכְמָה וְאֶת הַתְּבוּנָה וְאֶת הַדַּעַת לַעֲשׂוֹת כׇּל מְלָאכָה בַּנְּחֹשֶׁת וַיָּבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיַּעַשׂ אֶת כׇּל מְלַאכְתּוֹ.

מלכים א ח, א
אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כׇּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן.

לבסוף, המילה שוב מופיעה כמה פעמים בדברי הימים.

*

מבחינה לשונית, כך נראה אפוא, שתחילה היה המטה-מקל, ולאחר מכן הוא ציין את השבט כולו, אולי בגלל שהמנהיג החזיק מטה, למשל משה.
ועוד נראה שהמטה נקרא כך, כי עליו האדם נוטה ונשען.

*

טוב, כך כתבתי אני לפני שהסתכלתי בויקימילון, והנה כותבים שם דברים דומים –

מטה –
כנראה מן הפועל נטה או [[הטה].

גואל המילה "מטה" – (במובנה הצבאי) , היה הסופר, החוקר, ומחלוצי העיתונות העברית, נחום סוקולוב.

נהוג לתאר את השתלשלות המשמעות באמצעות מטונימיה כפולה: המטה מסמל את סמכות המנהיג, והמנהיג מסמל את הקבוצה המונהגת. תהליך דומה חל במילה שֵׁבֶט. למשל, י. גרינץ^[1] כותב במאמר "מונחים קדומים בתורת כהנים": "כשם ש'שבט' – קיבוץ המתייחס על מוצא אחד בתוך כלל העם – בא מן השבט, השרביט, שביד ראש השבט, כך בא 'מטה' מן המטה שביד הראש […]".

עתליה ברנר ^[2] מקשה על הסבר זה, בטענה שאין במקרא חוליה מקשרת של תהליך זה – בה באות "שֵׁבֶט" "מַטֶּה" במשמעות המנהיג עצמו. בהמשך המאמר היא מתרצת, ומציגה מקורות בהם מופיע "שבט" בהוראת "מנהיג" ( ”לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו“ (בראשית מט, פסוק י) וכן ( ”דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל“ (בראשית מט, פסוק טז)). לטענתה, שלב ביניים כזה אינו נדרש עבור המילה "מַטֶּה", מהיותה נרדפת גמורה של המילה "שֵׁבֶט".

מצרית בהגיית מֶשֶֹת בהוראת מטה. להלן הרוגליף כשהציור הימני מבטא אידיאוגרמה: 'מטֶה'- במשמעות 'תמיכה', (במקור מופיע כשהוא הפוך) :
…

הערות –
1. "מונחים קדומים בתורת כהנים" מאת יהושע מאיר גרינץ, לשוננו מ (תשל"ו), עמ' 2. "על מטה ושבט וסיווגן הסמנטי" מאת עתליה ברנר, לשוננו מד (תש"ם), עמ' 100-108.