הפטרת פרשת שובה

הפטרת פרשת שובה, בין ראש השנה ליום כיפור, היא ההפטרה בה מופיע בבירור רעיון התשובה –

הושע יד –
ב שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲו‍ֹנֶךָ. 

ג קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְהוָה אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָו‍ֹן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ. 

רד"ק –
קחו עמכם דברים – איני שואל מכם בתשובה לא כסף וזהב לא עולות אלא דברים טובים שתתודו בהם עונותיכם ושובו אל ה׳ בכל לבבכם ולא בשפתים בלבד או פירושו אחר שתשובו תתודו לפניו.

ונשלמה פרים שפתינו – במקום פרים נשלמה לפניך וידוי שפתינו כי אתה רוצה בדברי תשובה יותר כי אין הקרבנות מועילות בלא וידוי העון כי בכלם נאמר והתודה אשר חטא ובשעיר המשתלח לא היה אלא וידוי דברים כי לא היה קרב ממנו דבר על גבי המזבח אלא הוידוי כמו שנאמר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל וגומר.

(על המילים 'ונשלמה פרים שפתנו' מבססים חז"ל את חובת התפילה, אבל הנוצרים חולקים על כך. ואמנם אפשר לקרוא 'הפרים שהבטחנו בשפתינו', ואפשר גם, לפי ההקשר, לפרש כדברי חז"ל. אם כך ואם כך, הכתוב כאן לא ברור, וקשה לסמוך את כל הלכות תפילה רק עליו. גם ידוע שיחס הנביאים לקורבנות היה שונה מזה של הכוהנים).

ד אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ עַל סוּס לֹא נִרְכָּב וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם. 

רד"ק –
אשר בך ירוחם יתום – כי ידענו כי בך לבדך ירוחם היתום ומי שאין בו כח אתה תתן בו כח ותצילהו וכן תעשה לנו.

ה אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ. 

וכאן רצף דימויים של הצלחת ישראל במונחי צמיחה –
ו אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן. ז יֵלְכוּ יֹנְקוֹתָיו וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן. ח יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן. 

ומסכם –
ט אֶפְרַיִם מַה לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים אֲנִי עָנִיתִי וַאֲשׁוּרֶנּוּ אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן מִמֶּנִּי פֶּרְיְךָ נִמְצָא. 

מה לי עוד לעצבים – לעבודה הזרה.
אני עניתי ואשורנו – מקובל עליי תיקון אחד החוקרים (שלצערי איני זוכר שמו, אולי טור סיני) – 'אני ענתו ואשרתו', כלומר ענת ואשרה, שמות עבודת האלילים שהיו נהוגות באותו זמן. גם בשאר קטע זה יש שיבושי לשון שונים, כגון – 'כל תשא עוון', שלפי רד"ק יש לשנות בו את סדר המילים, וכגון 'אשר בך ירוחם יתום', שנשמע חורג. וכן אולי גם 'נשלמה פרים שפתינו' האמור, שיש המתקנים אותו ל-'ונשלמה פרי משפתינו'.

י מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְהוָה וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם.

המילים האחרונות קוראות לפרשנות, והפעם אפנה לרש"י –
ופושעים יכשלו בם – בשבילם על שלא הלכו בהן, כן תרגם יונתן.