במדבר כה-מ בתורת התעודות, לפי פרידמן.
במדבר כה-מ רובו מאת מקור P, אבל יש די הרבה חריגות, ואפרטן –
פרק כה – א-ה ממקור J.
פרק כו – ח-יא מהעורך.
פרק כח-כט – מהעורך.
פרק ל – פסוק א מהעורך.
פרק לב – מורכב מ-P ו-J, ואפרטן להלן.
פרק לג – א-מט – ממקור חיצוני. סוף א ו-ב – מהעורך.
ולהלן חלוקת פרק לב, כאשר מקור P מודגש, מקור J רגיל, והוספת העורך נטויה –
א וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה.
ב וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר.
ג עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן.
ד הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה יְהוָה לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה.
ה וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן.
ו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה.
ז וְלָמָּה תנואון [תְנִיאוּן] אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְהוָה. ח כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ. ט וַיַּעֲלוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְהוָה. י וַיִּחַר אַף יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר. יא אִם יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה אֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב כִּי לֹא מִלְאוּ אַחֲרָי. יב בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן (עורך) כִּי מִלְאוּ אַחֲרֵי יְהוָה.
יג וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה. יד וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְהוָה אֶל יִשְׂרָאֵל. טו כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה. טז וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ. יז וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. יח לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ. יט כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה.
כ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי יְהוָה לַמִּלְחָמָה. כא וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי יְהוָה עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו. כב וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי יְהוָה וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵיְהוָה וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי יְהוָה. כג וְאִם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן הִנֵּה חֲטָאתֶם לַיהוָה וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם. כד בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ.
כה וַיֹּאמֶר בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר עֲבָדֶיךָ יַעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי מְצַוֶּה. כו טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ מִקְנֵנוּ וְכָל בְּהֶמְתֵּנוּ יִהְיוּ שָׁם בְּעָרֵי הַגִּלְעָד. כז וַעֲבָדֶיךָ יַעַבְרוּ כָּל חֲלוּץ צָבָא לִפְנֵי יְהוָה לַמִּלְחָמָה כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי דֹּבֵר.
כח וַיְצַו לָהֶם מֹשֶׁה אֵת אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאֶת רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. כט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן כָּל חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי יְהוָה וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה. ל וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים אִתְּכֶם וְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. לא וַיַּעֲנוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֵאמֹר אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל עֲבָדֶיךָ כֵּן נַעֲשֶׂה. לב נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יְהוָה אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן.
לג וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָאָרֶץ לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלֹת עָרֵי הָאָרֶץ סָבִיב. לד וַיִּבְנוּ בְנֵי גָד אֶת דִּיבֹן וְאֶת עֲטָרֹת וְאֵת עֲרֹעֵר. לה וְאֶת עַטְרֹת שׁוֹפָן וְאֶת יַעְזֵר וְיָגְבֳּהָה. לו וְאֶת בֵּית נִמְרָה וְאֶת בֵּית הָרָן עָרֵי מִבְצָר וְגִדְרֹת צֹאן. לז וּבְנֵי רְאוּבֵן בָּנוּ אֶת חֶשְׁבּוֹן וְאֶת אֶלְעָלֵא וְאֵת קִרְיָתָיִם. לח וְאֶת נְבוֹ וְאֶת בַּעַל מְעוֹן מוּסַבֹּת שֵׁם וְאֶת שִׂבְמָה וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁמֹת אֶת שְׁמוֹת הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנוּ. לט וַיֵּלְכוּ בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה וַיִּלְכְּדֻהָ וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בָּהּ. מ וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת הַגִּלְעָד לְמָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה וַיֵּשֶׁב בָּהּ. מא וְיָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת חַוֹּתֵיהֶם וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוֹּת יָאִיר. מב וְנֹבַח הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ.
*
הערות פרידמן –
כה, א –
הנשים שקיימהו יחסי מין עם הישראלים הן מואביות בבמדבר כה, א (J); אבל הן מדייניות בכה, ו; לא, א-טז (P). שינוי זה מתאים למקרים אחרים של רב-משמעות של P כנגד הכהונה של בני משה. ההשפלה של הנשים המדייניות היא השפלה של אשת משה, שהיא מדיינית.
כה, ו –
מדוע האנשים מתאבלים? הפסוק האחרון של P לפני זה היה מספר במדבר כ, כט, סיום סיפור מותו של אהרון. כתוב "וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל."
אחרי ארבעה פרקים
הפסקה, P ממשיך כעת מהמקום שבו הפסיקה: "כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים".
כה, ח –
* ה'קובה' מתייחס לקודש הפנימי של אוהל מועד.
לכן זה חייב להיות כהן שנכנס אחריהם, ולכן הוא יכול להוציא אותם להורג במקום, ללא משפט: זה מה שעושים למי שאינו כוהן הנכנס לאוהל מועד. זה גם מסביר מדוע יש מגפה שלכאורה הגיעה משום מקום.
מקור P אומר קודם לכן שמגפה באה אם האנשים התקרבו מדי לאזור הקדוש של אוהל מועד: " וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ" (במדבר ח, יט).
כה, ט –
מלבד המגפה, אוהל מועד ותפקידו המרכזי של הכהן פינחס,
שהוא נכדו של אהרון, המונחים הכוהנים "בָּא וַיַּקְרֵב" ו"עדה", גם מזהים את הנרטיב הזה בתור P.
*
כו, יא –
הערה זו (פס' ח-יא) שוברת את תבנית הרשימה הגנאלוגית שבה היא מופיעה.
כל שבט רשום לפי משפחותיו, ולאחר מכן ניתן מספר החברים הכולל שלו. אבל
כאן, בעקבות סיום אילן היוחסין של שבט ראובן, הטקסט מפסיק
לזהות את דתן ואבירם ולחבר אותם עם קורח. R כנראה הוסיף את זה כדי לתמוך
במיזוג שלו בין חלק קורח לחלק דתן-אבירם בבמדבר טז.
המבנה "הוא דתן ואבירם… אשר…" מתרחש רק כאן ובקטע באחר המזוהה עם R גם בנימוקים אחרים: "הוא אהרן ומשה אשר…" (שמות ו: כו).
*
ל, א –
במדבר כח-כט הוא מכלול של דיני קורבנות. הלכות קרבנות תבואה הוצגו בבמדבר טו, אך כאן מניחים שהם קיימים יחד עם מנחות הבשר. נראה אם כן שקטע זה בא מאותו מקור כמו בבמדבר טו, וממשיך אותו (או שזה עשוי להיות תוספת מאוחרת יותר, אבל זה לא מוקדם מבמדבר טו). לכן הוא מזוהה כ-R, בדיוק כמו במדבר טו. זה מאושר עוד יותר על ידי
היעדר כל התייחסות למשכן בקטע זה, כשם שאין כזו בבמדבר טו, או בכל קטע המזוהה כ-R, מכיוון ש-R מגיע מזמן המקדש שלאחר הגלות, שלא הכיל את המשכן. (ראו במבוא, וההערה על שמות כ"ו, א.).
וכן ב-P החוק ניתן בסיני. כמעט ולא ניתן חוק ב-P לאחר היציאה מסיני, אלא אם כן יש לזה קשר לסיפור. (למשל, העניינים של הכוהנים והלויים בבמדבר יח, עוקבים אחר מה שקרה זה עתה במרד קורח). החריג האפשרי היחיד הוא עניין הפרה האדומה. אם שני פרקים ארוכים אלה ארוכים (במדבר כח-כט) הם P, אז הם חריגים, הפרקים העצמאיים הארוכים היחידים של חוקים ב-P שאינם מתגלים בסיני.
סעיף זה בן שני פרקים הוא נקודת המשען של השקפתו של ישראל קנוהל כי היה "בית ספר קדושה" (H) שהגיע מאוחר יותר מ-P והיה אחראי על עיבודו של P.
אבל עבור קנוהל הסעיף הזה חייב להיות P, דעה שהוא אף פעם לא מגן עליה. הוא מעדיף להתחיל עם ההצהרה "מלומדים מסכימים בדרך כלל שבמדבר כח-כט הם כולם P" (מקדש הדממה, עמ' 9). אבל לא נוט ולא אני זיהינו את זה בתור P.
למרות שמילגרום מחזיק בנקודת מבט דומה לשל קנוהל, הוא מציין בזהירות, "כל הטיעונים מבדבר הם מסוכנים". יתר על כן, מילגרום מפרט שלושה עשר מונחים שהם סימנים של שפה P של לפני הגלות בבמדבר, ואף אחד מהם לא מופיע כאן בבמדבר כח-כט. יכול להיות שקנוהל ומילגרום צודקים בכך ש-H חובר מאוחר יותר מ-P, וייתכן שהם צודקים, או שלא, ש-H מילא תפקיד בעריכת התורה. אבל הדברים האלה
לא יכולים להתבסס על הטקסט הזה בבמדבר כח-כט.
ל, ב –
קשה לקבוע אם סעיף זה (ל, ב-יז) הוא P או R, הזיהוי
כ-P כאן הוא מסופק.
*
לא, טו –
משה מתואר כאן ב-P כועס על כך שבני ישראל לא הרגו את הנשים המדייניות, שלדבריו גרמו לעוון בעל פעור. כך ב-P משה מגנה את זו של עם אשתו, המדיינים, והוא מצווה להרוג את כל הנשים המדיניות הלא-בתולות. זה יכול או לא לכלול את אשתו שלו, אבל כך או כך זה מבזה את הקשר של משה למדיין דרך אשתו, ואולי זה מבזה את הכהונה של בני משה, שהם
צאצאי משה והאשה המדינית ההיא. (מעניין ש-P אף פעם לא אומר האם דרישה זו של משה להרוג את כל הנשים המדינית אכן התבצעה).
*
לב, א –
נראה שהפרק הזה מורכב מחומר גם מ-J וגם מ-P, אבל קשה להפריד ולזהות אילו פסוקים הם מאיזה מקור. החלוקה כאן היא מסופקת. הוא מבוסס על
(1) הבחנת מקורות לאור הטרמינולוגיה האופיינית של J ו-P.
(2) נוכחות אלעזר בנו של אהרון ב-P, ו-
(3) קביעה אם אפשר
לזהות שני חשבונות שלמים ועקביים לאור העובדה ששיטת העורך במקום אחר היא באופן ברור לשלב את הסיפורים של P ו-JE בשלמותם בכל עת שהדבר אפשרי.
*
לב, ה –
המושג "אחוזה" מאפיין את P.
לב, ו –
דברי משה הבאים הם שילוב של דיאלוג J ו-P. כנראה המילים "ויאמר משה" קדמו לכל הדיאלוג של מקורות, אך לא היה צורך בעורך לשמור על חזרה כזו.
לב, ט –
"לעמק אשכול"; ראה. במדבר 13:23 (J). "ראה את הארץ"; ראה במדבר 13:18 (J).
לב, ט –
"הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק ויעקב". ראה. "הארץ שנשבעתי לאבותיהם", במדבר י"ד:כג (J).
לב, יב –
אותו דיווח מתרחש בבמדבר 14:24 (J) וביהושע 14:14, אבל שם רק כלב
"הלך אחרי יהוה" לגמרי. יהושע לא מוזכר. נראה שיהושע הוסף כאן על ידי העורך, כי הוא מיזג את J ו-P. וב-P יהושע נוסף לצד כלב בסיפור המרגלים. ראה את ההערה על במדבר 14:24.
לב, יג –
"במדבר ארבעים שנה עד תומם" (?) ראה במדבר 14:33 (P). כמו כן, הפסוק הזה
מתחיל בחזרה על המילים "ויחר אף יהוה בישראל" (?)(פס' 10). (מקור פסוקים לא נבדק כאן).
*
לג, א –
זו רשימה חיצונית של מסעי בני ישראל ש-R משתמש בה כדי לארגן את סיפורי הנדודים במדבר. ראו הערה על במדבר ט, כג.
הפסוק היומי 