תחילת סיפורי אברהם בספר היובלים


תחילת סיפורי אברהם בספר היובלים.
הסיפור המסופר בפרשת לך-לך מובא בצורה מעט שונה בספר היובלים, פרקים יא-טו.
את הטקסט ניתן למצוא באתר ויקיטקסט, או אתר דעת, וכאן אשתמש בפירוט הפרקים באתר דעת, ואוסיף עליו –

פרק יא -התדרדרות בני נוח, הולדת תרח, אברם מציל את הזורעים.
כאן סיפור מוזר על עורבים שהשחיתו את השדות, בפקודת השר השמיימי משטמה, והביאו לרעב. אברהם פתר בעיה זו על-ידי כך שנזף בעורבים, וכולם הודו לו על כך.

פרק יב – אברם מפסיק לעבוד אלילים, אברם מגלה את האלוהים.
כאן, לראשונה לדעתי, מופיע הסיפור על אברהם שמנפץ את אלילי אביו, דבר שהופיע מאוחר יותר גם במדרש.

פרק יג – אברם הולך לארץ כנען, נדודי אברהם בארץ, מלחמת ארבע המלכים.
כאן אברהם נותן למלכיצדק מעשר לכל, ומסיפור זה לומד בעל ספר היובלים את מצוות המעשר הכללית –

(ל) ויביא עבדו זקן ביתו את מעשר הביכורים לה' לכפר בעד אברם ובעד זרעו. (לא) וישימה אלהים לחוק עולם לתת אותו אל הכהנים המשרתים את פניו לרשת אותו עד עולם. (לב) והחוק הזה לא לימים הוא, כי אם לדורות עולם שם אותו לתת לה' מעשר זרע ויין ושמן ובקר וצאן. (לג) ויתן אותו אל כהניו לאכול ולשתות ממנו בשמחה לפניו.

פרק יד – ברית בין הבתרים, הולדת ישמעאל.
כאן לא נאמר שאברהם צחק כששמע את בשורת לידת יצחק, אלא ש'שמח' –

(כח) וישמח אברם ויגד את כל הדברים האלה לשרי אשתו, והאמין כי יהיה לו זרע והיא לא ילדה.

וכן בפרק הבא –
(טו, יח) ויפול אברהם על פניו וישמח ויאמר בלבו, הלבן מאה שנה יולד, ואם שרה הבת תשעים שנה תלד בן.

פרק טו, מצוות מילה, בחג בכורי הקציר שחגג אברהם.

וגם כאן נלמדת מצווה לדורות, וכאן תיאור נרחב, הכולל תחזית לעתיד.
קל לשער שבעל ספר היובלים מדבר על דברים שהוא היה עד להם בדורו, בארץ ישראל בתקופה היוונית –

(כד) ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו ואת מקנת זהבו כל זכר אשר היה בביתו וימול את בשר ערלתם. (כה) וביום הזה נמול אברהם, ואנשי ביתו נמולו, וכל מקנת זהבו מאת בני הנכרים נמולו אתו. (כו) והחוק הזה הוא לכל הדורות עד עולם. (כז) ואין לשנות את הימים ולא לעבור על יום אחד משמונת הימים, כי ברכת עולם היא חרותה וכתובה על לוחות השמים.
(כח) וכל נולד אשר לא ימול בשר ערלתו עד היום השמיני, איננו מבני הברית אשר כרת אלהים את אברהם, כי אם לבני שחת הוא. (כט) ומבלתי אות בבשרו כי לאלהים הוא אחת דתו להשחת ולהשמד ולהכרת מן הארץ, כי את ברית ה' אלהינו הפר. (ל) כי את ישראל קידש להיות ככל מלאכי פניו וככל מלאכי הקדושה ובמלאכיו הקדושים.

(לא) וגם אתה צו את בני ישראל לשמור אות הברית הזאת לדורותיהם לחוקת עולם, ולא יכרתו מן הארץ. (לב) כי החוקה ערוכה לברית לשמור אותה לעולם בכל בני ישראל. (לג) כי את ישמעאל ובניו ואחיו ואת עשו לא הקריב ה' אליו ולא בחר בם. (לד) רק את בני אברהם ידע ובחר בישראל להיות לו לעם, ויקדשהו ויאספהו מכל בני האדם. (לה) הן רבים הם העמים ועצומים מתי חלד, וכולם לו המה, ועל כולם המשיל רוחות להתעות אותם מאחריו. (לו) ועל ישראל לא המשיל לא מלאך ולא רוח, כי הוא לבדו מושלם והוא נוצרם והוא עומד לימינם
נגד מלאכיו ורוחותיו ונגד הכל. (לז) ושמרו את כל פקודיו, והוא יברך אותם והיו לו לבנים והוא יהיה [להם לאב] מעתה ועד עולם.

(לח) והנני אומר לך מראש כי לא ישמרו בני ישראל את החוקה הזאת, ולא ימולו את בניהם על פי כל החוק הזה. (לט) כי בבשר ערלתם יחדלו מולת בניהם, וכולם בני בליעל יניחו ערלת בניהם כיום הולדם. (מ) וקצף גדול יצא על בני ישראל מאת פני אלהים, על אשר עזבו את בריתו ומדברו סר לבבם. (מא) ויכעיסוהו וינאצוהו לבלתי שמרם את האות הזאת כחוקתם, ותהי להם עורלה ככל הגוים, למען יאבדו ויכרתו מן הארץ. (מב) ולא יהיה להם עוד מחילה וסליחה למחול ולסלוח להם על כל עונותיהם על דבר המרי הזה עד עולם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s