על יצר הרע במדרש.
חז"ל אמרו – 'הוא יצר הרע, הוא שטן, הוא מלאך המוות', כלומר שלושתם אחד.
האימרות והמדרשים על יצר הרע רבים מאוד, אך נראה שקובץ יפה ומשמעותי שבהם מופיע במסכת קידושין דף פא, מאמצע העמוד הראשון עד אמצע העמוד השני.
הנושא שהגמרא עוסקת בו שם הוא איסור ייחוד של גבר עם אישה, שמא יתפתה לייצרו, ואגב כך היא מביאה כמה סיפורים הממחישים את עוצמתו של היצר הרע, או השטן.
למזלנו, ביאליק ורביניצקי אספו את המדרשים האלה ותרגמו אותם מארמית בספר האגדה שלהם, שיצא לפני כמה שנים במהדורה חדשה עם פירוש של פרופ' אביגדור שנאן, ואף עלה לרשת.
הנה אם כך מתוכו המדרשים האמורים –
יצרם של חכמים –
תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף פא, עמוד א.
רַ' עֲקִיבָא הָיָה מִתְלוֹצֵץ בְּעוֹבְרֵי עֲבֵרָה.
פַּעַם אַחַת נִדְמָה לוֹ הַשָּׂטָן כְּאִשָּׁה בְּרֹאשׁ הַדֶּקֶל.
תָּפַס בַּדֶּקֶל וְהִתְחִיל מְטַפֵּס וְעוֹלֶה.
כְּשֶׁהִגִּיעַ לַחֲצִי הדֶּקֶל – הִנִּיחוֹ;
אָמַר לוֹ: אִלְמָּלֵא הִכְרִיזוּ עָלֶיךָ בָּרָקִיעַ: הִזָּהֲרוּ בְּרַ' עֲקִיבָא וּבְתוֹרָתוֹ – עָשִׂיתִי דָּמֶיךָ שְׁתֵּי מָעִין.
רַ' מֵאִיר הָיָה מִתְלוֹצֵץ בְּעוֹבְרֵי עֲבֵרָה.
פַּעַם אַחַת נִדְמָה לוֹ הַשָּׂטָן כְּאִשָּׁה עוֹמֶדֶת בְּעֵבֶר הַנָּהָר.
לֹא הָיָה שָׁם גֶּשֶׁר – תָּפַס בַּמֶּצֶר וְהִתְחִיל עוֹבֵר בּוֹ וְהוֹלֵךְ.
כְּשֶׁהִגִּיעַ לַחֲצִי הַמֶּצֶר הִנִּיחוֹ.
אָמַר לוֹ: אִלְמָּלֵא הִכְרִיזוּ בָּרָקִיעַ: "הִזָּהֲרוּ בְּרַ' מֵאִיר ותוֹרָתוֹ" – עָשִׂיתִי דָּמֶיךָ שְׁתֵּי מָעִין.
פלימו והשטן –
תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף פא, עמוד א-עמוד ב.
פְּלֵימוֹ הָיָה רָגִיל לוֹמַר בְּכָל יוֹם:
"חֵץ בְּעֵינֶיךָ, הַשָּׂטָן".
פַּעַם אַחַת בָּא הַשָּׂטָן בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים
וְנִדְמָה לוֹ כְּעָנִי
וְקָרָא עַל הַפֶּתַח.
הוֹצִיאוּ לוֹ פַּת.
אָמַר לוֹ: "בְּיוֹם כְּגוֹן זֶה – הַכֹּל מִבִּפְנִים וַאֲנִי מִבַּחוּץ?"
הִכְנִיסָהוּ וְהֵבִיאוּ לְפָנָיו פַּת.
אָמַר: "יוֹם כְּגוֹן זֶה – הַכֹּל אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן וַאֲנִי לְעַצְמִי?"
נְטָלוֹ וְהוֹשִׁיבוֹ אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן.
הָיָה יוֹשֵׁב וּמַעֲלֶה עַל גּוּפוֹ שְׁחִין וַאֲבַעְבּוּעוֹת וְעוֹשֶׂה דְּבָרִים מְאוּסִים.
אָמְרוּ לוֹ: שֵׁב יָפֶה.
אָמַר לָהֶם: תְּנוּ לִי כּוֹס.
נָתְנוּ לוֹ כּוֹס. נִתְחַמֵּם וְהִתְחִיל זוֹרֵק לְתוֹכוֹ כִּיחוֹ וְנִיעוֹ.
גָּעֲרוּ בּוֹ.
נָפַל וָמֵת.
יָצָא קוֹל: "פְּלֵימוֹ הָרַג נֶפֶשׁ"!
בָּרַח פְּלֵימוֹ חוּץ לָעִיר וְנִתְחַבֵּא.
הָלַךְ הַשָּׂטָן אַחֲרָיו.
נָפַל לְפָנָיו.
כְּשֶׁרָאָה הַשָּׂטָן שֶׁהוּא מִצְטַעֵר,
נִתְגַּלָּה לוֹ וְאָמַר: מִפְּנֵי מָה אַתָּה רָגִיל לוֹמַר כָּךְ?
– אֶלָּא הֵיאַךְ אֹמַר?
– אָמַר: יִגְעַר ה' בְּךָ, הַשָּׂטָן!
חרותא –
תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף פא, עמוד ב.
רַ' חִיָּא בַּר אָשֵׁי, כָּל פַּעַם שֶׁהָיָה נוֹפֵל עַל פָּנָיו הָיָה רָגִיל לוֹמַר: "הַמָּקוֹם יַצִּילֵנִי מִיֵּצֶר הָרַע".
פַּעַם אַחַת שָׁמְעָה אִשְׁתּוֹ,
אָמְרָה: "הֲרֵי כַּמָּה שָׁנִים שֶׁהוּא פָּרוּשׁ מִמֶּנִּי – וְלָמָּה הוּא אוֹמֵר כָּךְ?"
פַּעַם אַחַת יָשַׁב וְלָמַד בְּגִנָּתוֹ.
נִתְקַשְּׁטָה אִשְׁתּוֹ, עָבְרָה וְיָשְׁבָה לְפָנָיו.
אָמַר לָהּ: מִי אַתְּ?
אָמְרָה לוֹ: חֲרוּתָא אֲנִי וְהַיּוֹם חָזַרְתִּי לְכָאן מִן הַדֶּרֶךְ.
תְּבָעָהּ.
אָמְרָה לוֹ: הָבֵא לִי רִמּוֹן זֶה מֵרֹאשׁ הֶעָנָף.
קָפַץ וְהֵבִיא לָהּ.
כְּשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מַסֶּקֶת הַתַּנּוּר.
עָלָה וְיָשַׁב בְּתוֹכוֹ.
אָמְרָה לוֹ: זוֹ מָה הִיא?
אָמַר לָהּ: כָּךְ וְכָךְ הָיָה מַעֲשֶׂה.
אָמְרָה לוֹ: אֲנִי הָיִיתִי.
לֹא הִשְׁגִּיחַ בָּהּ עַד שֶׁנָּתְנָה לוֹ סִימָן.
אָמַר לָהּ: אַף עַל פִּי כֵן אֲנִי לְאִסּוּר נִתְכַּוַּנְתִּי.
כָּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק הָיָה מִתְעַנֶּה, עַד שֶׁמֵּת בְּאוֹתָהּ מִיתָה.
*
וכדאי גם להציג את הפסוק המובא בסיפור על פלימו, והוא מתוך ספר זכריה ג, המתאר חזון הקדשה של יהושע כהן גדול, אשר בו מופיע גם השטן –
זכריה ג –
א וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ יְהוָה וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ.
כבר כתבתי בעבר שהשטן מופיע רק בספרים המאוחרים שבתנ"ך.
ב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן יִגְעַר יְהוָה בְּךָ הַשָּׂטָן וְיִגְעַר יְהוָה בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלִָם הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ.
הבוחר בירושלים – הוא ה'. אוד מוצל – מהגלות.
ג וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים וְעֹמֵד לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ. ד וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֶל הָעֹמְדִים לְפָנָיו לֵאמֹר הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת.
הבגדים הצואים הם דימוי לחטא, וכאן מועבר עוונו.
ה וָאֹמַר יָשִׂימוּ צָנִיף טָהוֹר עַל רֹאשׁוֹ וַיָּשִׂימוּ הַצָּנִיף הַטָּהוֹר עַל רֹאשׁוֹ וַיַּלְבִּשֻׁהוּ בְּגָדִים וּמַלְאַךְ יְהוָה עֹמֵד. ו וַיָּעַד מַלְאַךְ יְהוָה בִּיהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר. ז כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אִם בִּדְרָכַי תֵּלֵךְ וְאִם אֶת מִשְׁמַרְתִּי תִשְׁמֹר וְגַם אַתָּה תָּדִין אֶת בֵּיתִי וְגַם תִּשְׁמֹר אֶת חֲצֵרָי וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה.
כל זה הוא כעין חזון הקדשה, כזה המתואר בישעיה ו, או בירמיה א.
ועתה הוא מוסר לו מסר –
ח שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ כִּי אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה כִּי הִנְנִי מֵבִיא אֶת עַבְדִּי צֶמַח.
כותב אבן עזרא –
צמח – הוא זרובבל, כאשר יאמר צמח שמו (זכריה ו׳:י״ב). וסוף הפרשה מוכיח: לפני זרובבל (זכריה ד׳:ז׳). ומפרשים רבים אמרו: כי זה צמח הוא המשיח, ונקרא זרובבל כי הוא מזרעו כמו: ודוד עבדי נשיא להם לעולם (יחזקאל ל״ז:כ״ה). גם אני עשיתי דרך דרש כי צמח בגימטריא מנחם, והוא בן עמיאל.
ומצודת דוד –
כי הנני מביא – ר״ל והדבור הוא אשר הנני מביא את עבדי צמח וזהו מלך המשיח כמ״ש והקימותי לדוד צמח צדיק (ירמיהו כ״ג:ה׳).
ט כִּי הִנֵּה הָאֶבֶן אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ עַל אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם הִנְנִי מְפַתֵּחַ פִּתֻּחָהּ נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת וּמַשְׁתִּי אֶת עֲוֹן הָאָרֶץ הַהִיא בְּיוֹם אֶחָד.
מפרש מצודת דוד –
כי הנה האבן וגו׳ – ר״ל מוכן הוא האבן ההושם ביסוד בנין בית העתיד ע״י כ״ג מזרע יהושע אשר יכהן אז ר״ל כבר הגזירה ההיא גזורה.
על אבן אחת – ועל כל אבן מאבני הבנין יהיה שבעה עינים ר״ל שמירות רבות יהיה מאת המקום ב״ה על הבנין ההוא.
הנני מפתח פתוחה וגו׳ – המקום ב״ה בעצמו יחקוק צורות על האבנים ליפותם ר״ל הוא יתן כח ועזר על המלאכה.
ומשתי וגו׳ – ביום אחד ר״ל בפעם אחת אסיר עון הארץ ההיא כי אחדש בקרבם רוח נכון ולא יחטאו עוד ולא ימצא עוד עון.
י בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל תַּחַת תְּאֵנָה.
וממשיך מצודות –
אל תחת גפן – להתעצל לשבת בצילה ולאכול מפריה מרוב הטובה שיהיה אז.
הפסוק היומי 