הלץ

הלץ
בשבוע האחרון היה לנו מונולוג של ג'ון אוליבר נגד מעשי ישראל בעזה, ומולו ניסיונות תגובה, כמו זה של תום אהרון, או זה של ליאור שליין. יש הרבה מה לומר על סרטונים אלה, אבל אסתפק בלומר שני דברים.
ראשית, לג'ון אוליבר יש מיליוני צופים, ואילו הסרטונים של תום אהרון וליאור שליין ביוטיוב צברו רק כמה עשרות אלפי צפיות כל אחד, וגם כאן סביר להניח שרוב הצופים ישראלים. זו מלחמה חסרת סיכוי, זה לשכנע את המשוכנעים, או כפי ששליין היה אומר תמיד – שיהיה לנו בהצלחה!
שנית, דבר מוזר הוא שדיון בנושא נעשה בפינות קומדיה. אני לא בטוח שזה המקום לדון בעניינים רציניים אלה, שאין בהם שום דבר מצחיק. וגם פינות אלה לא ממש מצחיקות.
מכיוון שכך, החלטתי לבדוק את כל הופעות ה'לץ' בספר משלי, ולראות מה טיבו. להלן –

הלץ מועמד יחד עם הפתי והכסיל –
משלי א, כב
עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת

הלץ מקבל כגמולו – מתלוצצים בו –
משלי ג, לד
אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ (ולעניים) [וְלַעֲנָוִים] יִתֶּן חֵן

הלץ אינו מוכן לשמוע תוכחה –
משלי ט, ז
יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ

ואם הוא שומע תוכחה – הוא שונא את המוכיח –
משלי ט, ח
אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ

הלץ אינו שומע נזיפות –
משלי יג, א
בֵּן חָכָם מוּסַר אָב וְלֵץ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה

הלץ מנסה להחכים, אך אינו מצליח –
משלי יד, ו
בִּקֶּשׁ לֵץ חׇכְמָה וָאָיִן וְדַעַת לְנָבוֹן נָקָל

מכיוון שהוא לא אוהב תוכחות, הוא לא הולך ללמוד מהחכמים –
משלי טו, יב
לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ

חינוכו בהכאה, בניגוד לנבון השומע תוכחה –
משלי יט, כה
לֵץ תַּכֶּה וּפֶתִי יַעְרִם וְהוֹכִיחַ לְנָבוֹן יָבִין דָּעַת

ואכן המכות מגיעות אליו –
משלי יט, כט
נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים וּמַהֲלֻמוֹת לְגֵו כְּסִילִים

יש גם לץ משתכר ביין –
משלי כ, א
לֵץ הַיַּיִן הֹמֶה שֵׁכָר וְכׇל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם

כשהלץ נענש, הפתי לומד להימנע מדרכיו –
משלי כא, יא
בַּעֲנׇשׁ לֵץ יֶחְכַּם פֶּתִי וּבְהַשְׂכִּיל לְחָכָם יִקַּח דָּעַת

הזד הוא לץ, או שהלץ הוא זד –
משלי כא, כד
זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן

אם תגרש את הלץ, הכעס יוסר, ועימו הקלון –
משלי כב, י
גָּרֵשׁ לֵץ וְיֵצֵא מָדוֹן וְיִשְׁבֹּת דִּין וְקָלוֹן

הלץ תועבה לאדם –
משלי כד, ט
זִמַּת אִוֶּלֶת חַטָּאת וְתוֹעֲבַת לְאָדָם לֵץ

*

טוב, אני חושב שבעל משלי קצת הגזים. בהחלט יש מקום להומור, וההומור היהודי בפרט הוא דבר ידוע. אבל אולי הכוונה היא לא למניעת הומור וצחוק, אלא מהתלוצצות שאינה במקומה, היכן שהרצינות נדרשת, בדיוק כמו המקרה שאיתו פתחתי פוסט זה – המלחמה בעזה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s