בעקבות הבחירות –
בתנ"ך מופיעה פעם אחת צורה מיוחדת של השורש בח"ר –

הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ וְלֹא בְכָסֶף בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר עֹנִי.
ישעיה מח, י.

שד"ל מפרש יפה –
בחרתיך – בארמי ובסורי ״בחר״ כמו ״בחן״ בעברי, ומצאנו בחן אצל צרף, בחנני ה׳ ונסני צרפה כליותי ולבי {תהלים כ״ו:ב׳} כי בחנתנו אלהים צרפתנו כצרף כסף {תהלים ס״ו:י׳}, הנני צורפם ובחנתים (ירמיהו ט׳:ו׳), וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב (זכריה י״ג:ט׳). ורש״י ראב״ע רד״ק ורוזנמילר פירשו בחרתי לך כור עוני, ולפי זה בי״ת בכור לא תתפרש.

ואני אוכל להציע כיוון נוסף (שכבר כתבתי אותו בעבר) –
השורש הדו-עיצורי 'חר' מציין שריפה ובעירה. כך – חרה אפו, הוא כעס, כלומר רתח, או עלה עשן באפו. נחר הוא בער, כמו בפסוק 'נחר מפוח מאש-תם'. שחור הוא מפויח משריפה. וכן הלאה והלאה.
אם כך, גם בחר עניינו שריפה, וכאן ההתאמה מושלמת, שהרי מדובר בכור בוער, שבו צורפים את הכסף, וכאן בהשאלה – כור עוני.
מכאן אפשר ללכת צעד נוסף, ולהעלות את ההשערה, שעדיין לא מבוססת, שבחר-שרף הוא צורת המקור, רק אחר-כך בא המובן של בחר בין אפשרויות. שהרי בכור הכסף מזוקק מסיגיו, וזה משל שחוזר הרבה אצל הנביאים, וכך הכסף שיוצא הוא ה'מובחר', כלומר המזוקק. אם כך לבחור הוא לזקק ולהעדיף את המובחר.
אך אמרתי שזו רק השערה, בעיקר כי תיתכן אפשרות אחרת לא פחות טובה, והיא שצורת הבסיס של בח"ר היא חור. הרי ה'חורים' היו האצילים בעם, בעלי המעמד, ומהם נגזרה המילה 'בן-חורין', וגם המילה 'חירות'. ובעבר כתבתי בהרחבה על 'חורים' אלה בהקשר הלשוני.
אם כך, החורים הם הנבחרים, או המובחרים. קשה לקבוע כאן מה מוקדם ומה מאוחר, ומה נבע ממה.

*

וזה מה שכתבתי בעבר על החורים (ממה שמצאתי) –

"נקבי ראשית הגוים" (עמוס, ו', 1).
גם רש"י מפרש – "גוי המשובח שבעכו"ם", אך מדוע זה פירושו? אלא שנקובים הם כמו – "בן חורים" (קהלת, י', 17), שהוא החופשי, שבימים ההם היה רק האדם הנכבד – כמו שנכתב על דוד במקום אחר – וכמו – "אל החרים ואל הסגנים" (נחמיה, ד', 8), שהם האנשים החשובים, ועוד אנו מוצאים – "מלאכת תפיך ונקביך בך" (יחזקאל, כח', 13), שמצביע על פעולת עשיית החורים והנקבים. ועד היום ניתן למצוא בארצות אפריקה את עשיית החורים בגוף – לעיתים זה בשפה התחתונה – המצביע על מעמד נכבד. וכן בנשים אנו מוצאים זאת, כמובן, בעגילים ובנזמים – ונזכור את סיפור רבקה, למשל. הסבר חלופי אחר אומר, כי אלה הם 'נקובי השם', כפי שמופיע גם בבמדבר, אך הסבר זה נראה פחות משכנע, כי התיאור בימים ההם היה חי יותר ומוחשי, כך נראה. ועוד יש לחקור את הקשר בין זאת לעם החורי, המוזכר במקרא. וכן יש אדם הנקרא חור, הנזכר בתורה, כזכור – ואולי הוא היה בן העם הזה? וכן יש מקומות שנוכל למצוא בהם את המילה 'חור', כמו בית-חורון ועוד.

ערב פסח עכשיו, והשנה לא שמעתי שום 'וורט' על חירות. קשה לדבר על חירות בעת הזאת. בראיון עם בר סימנטוב, הוא אומר כי 'החירות היא בפנים'. זה ה'וורט' שלנו השנה, וזה מי שנושא אותו. ולמותר לציין, כי הרבה ציניות גלומה באמירה זו (ובנפרד – גם אמת).
כשחשבתי מה אפשר לומר לכבוד החג, לא עלה בדעתי שום דבר, או לפחות שום דבר חיובי. אך אז נזכרתי שלפחות שני נביאים דיברו בחריפות נגד החגים, דברים שאם היו נאמרים היום, ודאי היו מקוטלגים על-ידי כמה דוברים כ'אנטישמיים'. אלא שלא מיניה ולא מקצתיה.

הראשון הוא פרק א' הידוע בישעיה, הנקרא בשבת חזון. בחיי שלפעמים אני חושב שדי לקרוא פרק זה מכל ספרי הנביאים, וגם להפנים אותו, כדי להפוך לאדם טוב ולהביא טוב לעולם.
נקרא –

ישעיה א –

י שִׁמְעוּ דְבַר יְהוָה קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה. יא לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי. יב כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי. יג לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. יד חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא. טו וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ. טז רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ. יז לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה.    

אגב 'אשרו חמוץ' – בימינו אפשר לומר – אשרו את ה'חמוצים'. לא חוכמה לבטל את מצוקתו ציבור גדול בהתנשאות שכזו, אלא יש לנסות לרצותם וללכת לקראתם.

והשני הוא עמוס –
עמוס ה –

כא שָׂנֵאתִי מָאַסְתִּי חַגֵּיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּעַצְּרֹתֵיכֶם. כב כִּי אִם תַּעֲלוּ לִי עֹלוֹת וּמִנְחֹתֵיכֶם לֹא אֶרְצֶה וְשֶׁלֶם מְרִיאֵיכֶם לֹא אַבִּיט. כג הָסֵר מֵעָלַי הֲמוֹן שִׁרֶיךָ וְזִמְרַת נְבָלֶיךָ לֹא אֶשְׁמָע. כד וְיִגַּל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן. כה הַזְּבָחִים וּמִנְחָה הִגַּשְׁתֶּם לִי בַמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה בֵּית יִשְׂרָאֵל. 

כאן עמוס יוצא אפילו נגד השירים המושרים בבית המקדש. ודרישתו דומה – משפט וצדק. לבסוף, הוא מחזיק בנרטיב משלו על מה שקרה במדבר, שאינו חופף לנרטיב של התורה, והרבה קולמוסים נשברו על כך.

*

לעומת זאת, יש שהנביאים מדברים גם בעד החגים.
ראשית, זכריה בחזון אחרית הימים שלו –

זכריה יד –

טז וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלָ‍ִם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְמֶלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת. יז וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלַ‍ִם לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְמֶלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם. יח וְאִם מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה וְלֹא עֲלֵיהֶם תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף יְהוָה אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת. יט זֹאת תִּהְיֶה חַטַּאת מִצְרָיִם וְחַטַּאת כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת. 

שנית, נחום בתיאורו את הגואל –

הִנֵּה עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם חָגִּי יְהוּדָה חַגַּיִךְ שַׁלְּמִי נְדָרָיִךְ כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לעבור [לַעֲבָר] בָּךְ בְּלִיַּעַל כֻּלֹּה נִכְרָת. 
נחום ב, א.

ואולי כדאי להזכיר גם את סיום נבואת ישעיה, שגם היא מתארת מצב עתידי –

ישעיה סו –

יח וְאָנֹכִי מַעֲשֵׂיהֶם וּמַחְשְׁבֹתֵיהֶם בָּאָה לְקַבֵּץ אֶת כָּל הַגּוֹיִם וְהַלְּשֹׁנוֹת וּבָאוּ וְרָאוּ אֶת כְּבוֹדִי. יט וְשַׂמְתִּי בָהֶם אוֹת וְשִׁלַּחְתִּי מֵהֶם פְּלֵיטִים אֶל הַגּוֹיִם תַּרְשִׁישׁ פּוּל וְלוּד מֹשְׁכֵי קֶשֶׁת תֻּבַל וְיָוָן הָאִיִּים הָרְחֹקִים אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעִי וְלֹא רָאוּ אֶת כְּבוֹדִי וְהִגִּידוּ אֶת כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם. כ וְהֵבִיאוּ אֶת כָּל אֲחֵיכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם מִנְחָה לַיהוָה בַּסּוּסִים וּבָרֶכֶב וּבַצַּבִּים וּבַפְּרָדִים וּבַכִּרְכָּרוֹת עַל הַר קָדְשִׁי יְרוּשָׁלַ‍ִם אָמַר יְהוָה כַּאֲשֶׁר יָבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְחָה בִּכְלִי טָהוֹר בֵּית יְהוָה. כא וְגַם מֵהֶם אֶקַּח לַכֹּהֲנִים לַלְוִיִּם אָמַר יְהוָה. כב כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עֹמְדִים לְפָנַי נְאֻם יְהוָה כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם. כג וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְפָנַי אָמַר יְהוָה. כד וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר.

(הדגשתי את הפסוק האחרון כי בו העניין, אך גם כשקוראים פסוקים אלה בהפטרה, בסיום חוזרים על הפסוק הזה, כדי לא לסיים את הקריאה בדבר רע. וכך נוהגים גם בעוד כמה פרקים).

סליחה
כידוע, בכל התנ"ך רק אלוהים הוא הסולח. דבר זה שמעתי לראשונה מהנוצרים, שאצלם זה גורם משמעותי מאוד, ואביאו בהמשך, אך עתה בדקתי בעצמי את כל הופעותיו של השורש סל"ח, ואכן – כולם מיוחסים לאלוהים בלבד.
חיפשתי אם כן מילים נרדפות. מח"ל – לא מופיע כלל, וזו כנראה מילה מאוחרת, מלשון חז"ל. אך כן מופיעות שתי צורות אחרות – לשאת פשע ולכפר פנים, ואלה אכן מופיעות ביחס לאדם. אלא כשבחנתי זאת היטב התפלאתי לראות, כי בשני המקרים מדומה הדבר ליחס לאל. הנה כך –

*

הצירוף הראשון מופיע בפניית אחיי יוסף אליו, שיסלח להם –

בראשית מ –

ו וַיִּרְאוּ אֲחֵי-יֹוסֵף כִּי-מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יֹוסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתֹו׃
טז וַיְצַוּוּ אֶל-יֹוסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מֹותֹו לֵאמֹר׃
יז כֹּה-תֹאמְרוּ לְיֹוסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי-רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יֹוסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו׃
יח וַיֵּלְכוּ גַּם-אֶחָיו ו͏ַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים׃

אך הנה מה שמשיב להם יוסף –

יט וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יֹוסֵף אַל-תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי׃
כ וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיֹּום הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם-רָב׃
כא וְעַתָּה אַל-תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת-טַפְּכֶם וַיְנַחֵם אֹותָם וַיְדַבֵּר עַל-לִבָּם׃

כלומר, אפשר לפרש – התחת אלוהים, שלו הסליחה. הדבר נתון בידיו ולא בידיי. אף כי ניתן גם לפרש אחרת – התחת אלוהים, שסיבב את כל המאורעות, וזה פשט הכתובים.
וכך גם רש"י פירש בדרך שונה –

"כי התחת אלהים אני – שמא במקומו אני, בתמיה. אם הייתי רוצה להרע לכם, כלום אני יכול? והלא אתם כולכם חשבתם עלי רעה, והקב״ה חשבה לטובה, והיאך אני לבדי יכול להרע לכם".

*

והצירוף השני מופיע בפגישת יעקב עם עשיו, שיעקב מבקש את סליחתו –

בראשית לב, כא –
וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ כִּי-אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי-כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי׃

אבל בהמשך, אחרי המאבק עם המלאך בנחל יבוק, יעקב מתאר את הפגישה עם עשיו כראיית פני אלוהים –

בראשית לג, י –
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל-נָא אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל-כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי.

הנה כי כן, גם הפעם צץ יחס כמו לאל. ושוב, גם כאן אין זו המשמעות הראשונה של הכתוב, והמפרשים הולכים בדרכים שונות, אך לדעתי זה דבר שאין להתעלם ממנו בהקשר הזה.
ועל הדרך, אגב, הרווחנו פה עוד ביטוי של סליחה – ותרצני, כלומר לרַצות את רעך, ולהתרצות.

*

והנה העיקרון שהזכרתי כפי שהוא מופיע בברית החדשה, והרי יש להביא דבר בשם אומרו –

מרקוס ב –
ריפוי איש משותק –
⋅א אַחֲרֵי יָמִים אֲחָדִים בָּא שֵׁנִית אֶל כְּפַר נַחוּם. כְּשֶׁנּוֹדַע כִּי הוּא בַּבַּיִת ⋅ב נֶאֶסְפוּ רַבִּים עַד אֲשֶׁר לֹא הָיָה עוֹד מָקוֹם גַּם לִפְנֵי פֶּתַח הַבַּיִת, וְהוּא דִּבֵּר אֲלֵיהֶם אֶת דְּבָרוֹ. ⋅ג אָז הֵבִיאוּ אֵלָיו אִישׁ מְשֻׁתָּק וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים נוֹשְׂאִים אוֹתוֹ. ד בִּגְלַל הֶהָמוֹן לֹא יָכְלוּ לְהַכְנִיסוֹ אֵלָיו וְלָכֵן פֵּרְקוּ אֶת הַגַּג מֵעַל הַמָּקוֹם שֶׁהָיָה בּוֹ יֵשׁוּעַ, וְדֶרֶךְ הַפֶּתַח שֶׁעָשׂוּ הוֹרִידוּ אֶת הָאֲלוּנְקָה עִם הַמְשֻׁתָּק הַשּׁוֹכֵב עָלֶיהָ.
⋅ה רָאָה יֵשׁוּעַ אֶת אֱמוּנָתָם וְאָמַר אֶל הַמְשֻׁתָּק: "בְּנִי, נִסְלְחוּ לְךָ חֲטָאֶיךָ."
ו אֲחָדִים מִן הַסּוֹפְרִים אֲשֶׁר יָשְׁבוּ שָׁם אָמְרוּ בְּלִבָּם:
⋅ז "מַדּוּעַ הוּא מְדַבֵּר כָּךְ? מְגַדֵּף הוּא. מִי יָכוֹל לִסְלֹחַ עַל חֲטָאִים זוּלָתִי הָאֱלֹהִים לְבַדּוֹ?"
⋅ח בְּאוֹתוֹ רֶגַע הִבְחִין יֵשׁוּעַ בְּרוּחוֹ שֶׁכָּכָה חָשְׁבוּ בִּלְבָבָם. אָמַר לָהֶם: "לָמָּה אַתֶּם אוֹמְרִים אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּלְבַבְכֶם? ⋅ט מַה קַּל יוֹתֵר: לְהַגִּיד לַמְשֻׁתָּק 'נִסְלְחוּ לְךָ חֲטָאֶיךָ', אוֹ לוֹמַר 'קוּם, קַח אֶת הָאֲלוּנְקָה וְהִתְהַלֵּךְ'? ⋅י אַךְ לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי לְבֶן-הָאָדָם הַסַּמְכוּת לִסְלֹחַ עַל חֲטָאִים עֲלֵי אֲדָמוֹת" – אָמַר לַמְשֻׁתָּק – יא "אֵלֶיךָ אֲנִי אוֹמֵר: קוּם, קַח אֶת הָאֲלוּנְקָה וְלֵךְ לְבֵיתְךָ!"
⋅יב הוּא קָם וּמִיָּד לָקַח אֶת הָאֲלוּנְקָה וְיָצָא לְעֵינֵי כֻּלָּם. הַכֺּל הִשְׁתּוֹמְמוּ וְשִׁבְּחוּ אֶת אֱלֹהִים בְּאָמְרָם: "מֵעוֹלָם לֹא רָאִינוּ כַּדָּבָר הַזֶּה!"

אבל באופן מעניין, בברית החדשה דווקא כן מופיעה הסליחה של האדם, וזה גם מופיע כעיקר בדת –

מתי ו –

יד כִּי אִם תִּסְלְחוּ לִבְנֵי אָדָם עַל חַטֺּאתֵיהֶם, גַּם אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם יִסְלַח לָכֶם. ⋅טו וְאִם לֹא תִּסְלְחוּ לִבְנֵי אָדָם, גַּם אֲבִיכֶם לֹא יִסְלַח לָכֶם עַל חַטֺּאתֵיכֶם."

*

וגם ביהדות ההלכתית, אכן מופיע עיקרון הסליחה.
כך למשל פוסק הרמב"ם, הלכות דעות ו, ו –

וְאִם חָזַר וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִמְחֹל לוֹ צָרִיךְ לִמְחֹל. וְלֹא יְהֵא הַמּוֹחֵל אַכְזָרִי שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ יז) "וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים":

*

לשונית –
לפי מילון ספיר סלח מקורו באוגריתית. ולדעתי יש לו קשר גם לשורש של"ח, שהרי הסולח כמו שולח את הדבר מעימו, ושוכח ממנו.

הערה על המצב הדמוגרפי בישראל והשפעתו על המפה הפוליטית.
כרגע, השמאל מצומק מאוד, והימין רחב מאוד, אבל מפוצל ומפולג. היום, סער וליברמן לא תומכים בנתניהו, אבל הם אנשי ימין מלא. למעשה, מפלגות הימין מונות קרוב ל-80 מנדטים. על כן המלחמה בין הגושים נראית לי מלחמה אבודה, שכבר הוכרעה.
ולא רק זאת, אלא שגוש הימין הולך וגדל, וגוש השמאל הולך וקטן, מפני שחרדים ודתיים-לאומיים, שרובם משתייכים לימין, מביאים הרבה יותר ילדים מאשר אנשי שמאל חילוניים. העובדות בשטח מדברות.
במצב כזה גוש הימין עצמו צריך לחשוב לאן הוא רוצה להוביל את המדינה, הן מבחינת היחסים עם הפלסטינים, והן מבחינת תעסוקת חרדים, למשל.
מה בדיוק צריך לעשות? לא לי להגיד, ובטל שלא כאן. אני רק מציין את העובדות היבשות.

*

בכל מקרה, המצב הזה הזכיר לי פסוק אחד המספר על המלחמה בין בית דוד ובין בית שאול, בתקופת בנו של שאול, איש-בושת –

וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה אֲרֻכָּה בֵּין בֵּית שָׁאוּל וּבֵין בֵּית דָּוִד וְדָוִד הֹלֵךְ וְחָזֵק וּבֵית שָׁאוּל הֹלְכִים וְדַלִּים.
שמואל ב, ג, א.

מלבי"ם כותב –
ותהיה המלחמה מאז נשקה המלחמה ביניהם זמן ארוך שהם חמש שנים האחרונים שמלך איש בושת ומאז בית שאול הלכים ודלים היינו שרבים מישראל עזבו את איש בושת ודבקו במלכות בית דוד כמבואר בדה״א י״ב וכמ״ש למעלה (ב י) שמטעם זה לא חשב רק שתי שנים לאיש בושת.

*

וזה המקור בדברי הימים, עליו מדבר מלבי"ם, המספר על העוזרים הרבים שקמו לדוד, למי שמעוניין –

דברי הימים א יב

(א) וְאֵלֶּה הַבָּאִים אֶל דָּוִיד לְצִיקְלַג עוֹד עָצוּר מִפְּנֵי שָׁאוּל בֶּן קִישׁ וְהֵמָּה בַּגִּבּוֹרִים עֹזְרֵי הַמִּלְחָמָה.

(ב) נֹשְׁקֵי קֶשֶׁת מַיְמִינִים וּמַשְׂמִאלִים בָּאֲבָנִים וּבַחִצִּים בַּקָּשֶׁת מֵאֲחֵי שָׁאוּל מִבִּנְיָמִן.
(יודעים לירות גם בימין וגם בשמאל. והם מבית שאול)

(ג) הָרֹאשׁ אֲחִיעֶזֶר וְיוֹאָשׁ בְּנֵי הַשְּׁמָעָה הַגִּבְעָתִי ויזואל [וִיזִיאֵל] וָפֶלֶט בְּנֵי עַזְמָוֶת וּבְרָכָה וְיֵהוּא הָעֲנְּתֹתִי.

(ד) וְיִשְׁמַעְיָה הַגִּבְעוֹנִי גִּבּוֹר בַּשְּׁלֹשִׁים וְעַל הַשְּׁלֹשִׁים.

(ה) וְיִרְמְיָה וְיַחֲזִיאֵל וְיוֹחָנָן וְיוֹזָבָד הַגְּדֵרָתִי.

(ו) אֶלְעוּזַי וִירִימוֹת וּבְעַלְיָה וּשְׁמַרְיָהוּ וּשְׁפַטְיָהוּ החריפי [הַחֲרוּפִי].

(ז) אֶלְקָנָה וְיִשִּׁיָּהוּ וַעֲזַרְאֵל וְיוֹעֶזֶר וְיָשָׁבְעָם הַקָּרְחִים.

(ח) וְיוֹעֵאלָה וּזְבַדְיָה בְּנֵי יְרֹחָם מִן הַגְּדוֹר.

(ט) וּמִן הַגָּדִי נִבְדְּלוּ אֶל דָּוִיד לַמְצַד מִדְבָּרָה גִּבֹּרֵי הַחַיִל אַנְשֵׁי צָבָא לַמִּלְחָמָה עֹרְכֵי צִנָּה וָרֹמַח וּפְנֵי אַרְיֵה פְּנֵיהֶם וְכִצְבָאיִם עַל הֶהָרִים לְמַהֵר.

(י) עֵזֶר הָרֹאשׁ עֹבַדְיָה הַשֵּׁנִי אֱלִיאָב הַשְּׁלִשִׁי.

(יא) מִשְׁמַנָּה הָרְבִיעִי יִרְמְיָה הַחֲמִשִׁי.

(יב) עַתַּי הַשִּׁשִּׁי אֱלִיאֵל הַשְּׁבִעִי.

(יג) יוֹחָנָן הַשְּׁמִינִי אֶלְזָבָד הַתְּשִׁיעִי.

(יד) יִרְמְיָהוּ הָעֲשִׂירִי מַכְבַּנַּי עַשְׁתֵּי עָשָׂר.

(טו) אֵלֶּה מִבְּנֵי גָד רָאשֵׁי הַצָּבָא אֶחָד לְמֵאָה הַקָּטָן וְהַגָּדוֹל לְאָלֶף.

(טז) אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וְהוּא מְמַלֵּא עַל כָּל גדיתיו [גְּדוֹתָיו] וַיַּבְרִיחוּ אֶת כָּל הָעֲמָקִים לַמִּזְרָח וְלַמַּעֲרָב.

(יז) וַיָּבֹאוּ מִן בְּנֵי בִנְיָמִן וִיהוּדָה עַד לַמְצָד לְדָוִיד.

(יח) וַיֵּצֵא דָוִיד לִפְנֵיהֶם וַיַּעַן וַיֹּאמֶר לָהֶם אִם לְשָׁלוֹם בָּאתֶם אֵלַי לְעָזְרֵנִי יִהְיֶה לִּי עֲלֵיכֶם לֵבָב לְיָחַד וְאִם לְרַמּוֹתַנִי לְצָרַי בְּלֹא חָמָס בְּכַפַּי יֵרֶא אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְיוֹכַח.

(יט) וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת עֲמָשַׂי רֹאשׁ השלושים [הַשָּׁלִישִׁים] לְךָ דָוִיד וְעִמְּךָ בֶן יִשַׁי שָׁלוֹם שָׁלוֹם לְךָ וְשָׁלוֹם לְעֹזְרֶךָ כִּי עֲזָרְךָ אֱלֹהֶיךָ וַיְקַבְּלֵם דָּוִיד וַיִּתְּנֵם בְּרָאשֵׁי הַגְּדוּד.

(כ) וּמִמְּנַשֶּׁה נָפְלוּ עַל דָּוִיד בְּבֹאוֹ עִם פְּלִשְׁתִּים עַל שָׁאוּל לַמִּלְחָמָה וְלֹא עֲזָרֻם כִּי בְעֵצָה שִׁלְּחֻהוּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים לֵאמֹר בְּרָאשֵׁינוּ יִפּוֹל אֶל אֲדֹנָיו שָׁאוּל.
(כלומר, חוזר כאן על הסיפור שסרני פלישתים לא בטחו בדוד ולא צרפוהו למלחמתם בשאול)

(כא) בְּלֶכְתּוֹ אֶל צִיקְלַג נָפְלוּ עָלָיו מִמְּנַשֶּׁה עַדְנַח וְיוֹזָבָד וִידִיעֲאֵל וּמִיכָאֵל וְיוֹזָבָד וֶאֱלִיהוּא וְצִלְּתָי רָאשֵׁי הָאֲלָפִים אֲשֶׁר לִמְנַשֶּׁה.

(כב) וְהֵמָּה עָזְרוּ עִם דָּוִיד עַל הַגְּדוּד כִּי גִבּוֹרֵי חַיִל כֻּלָּם וַיִּהְיוּ שָׂרִים בַּצָּבָא.

(כג) כִּי לְעֶת יוֹם בְּיוֹם יָבֹאוּ עַל דָּוִיד לְעָזְרוֹ עַד לְמַחֲנֶה גָדוֹל כְּמַחֲנֵה אֱלֹהִים.

(כד) וְאֵלֶּה מִסְפְּרֵי רָאשֵׁי הֶחָלוּץ לַצָּבָא בָּאוּ עַל דָּוִיד חֶבְרוֹנָה לְהָסֵב מַלְכוּת שָׁאוּל אֵלָיו כְּפִי יְהוָה.

(כה) בְּנֵי יְהוּדָה נֹשְׂאֵי צִנָּה וָרֹמַח שֵׁשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת חֲלוּצֵי צָבָא.

(כו) מִן בְּנֵי שִׁמְעוֹן גִּבּוֹרֵי חַיִל לַצָּבָא שִׁבְעַת אֲלָפִים וּמֵאָה.

(כז) מִן בְּנֵי הַלֵּוִי אַרְבַּעַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.

(כח) וִיהוֹיָדָע הַנָּגִיד לְאַהֲרֹן וְעִמּוֹ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת.

(כט) וְצָדוֹק נַעַר גִּבּוֹר חָיִל וּבֵית אָבִיו שָׂרִים עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם.

(ל) וּמִן בְּנֵי בִנְיָמִן אֲחֵי שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְעַד הֵנָּה מַרְבִּיתָם שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת בֵּית שָׁאוּל.

(לא) וּמִן בְּנֵי אֶפְרַיִם עֶשְׂרִים אֶלֶף וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת גִּבּוֹרֵי חַיִל אַנְשֵׁי שֵׁמוֹת לְבֵית אֲבוֹתָם.

(לב) וּמֵחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת לָבוֹא לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִיד.

(לג) וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם וְכָל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם.
(יודעי בינה לעיתים – מבינים בלוח השנה, ואולי – בחוקות הכוכבים)

(לד) מִזְּבֻלוּן יוֹצְאֵי צָבָא עֹרְכֵי מִלְחָמָה בְּכָל כְּלֵי מִלְחָמָה חֲמִשִּׁים אָלֶף וְלַעֲדֹר בְּלֹא לֵב וָלֵב.

(לה) וּמִנַּפְתָּלִי שָׂרִים אָלֶף וְעִמָּהֶם בְּצִנָּה וַחֲנִית שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה אָלֶף.

(לו) וּמִן הַדָּנִי עֹרְכֵי מִלְחָמָה עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.

(לז) וּמֵאָשֵׁר יוֹצְאֵי צָבָא לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה אַרְבָּעִים אָלֶף.

(לח) וּמֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן מִן הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בְּכֹל כְּלֵי צְבָא מִלְחָמָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף.

(לט) כָּל אֵלֶּה אַנְשֵׁי מִלְחָמָה עֹדְרֵי מַעֲרָכָה בְּלֵבָב שָׁלֵם בָּאוּ חֶבְרוֹנָה לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִיד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְגַם כָּל שֵׁרִית יִשְׂרָאֵל לֵב אֶחָד לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִיד.

(מ) וַיִּהְיוּ שָׁם עִם דָּוִיד יָמִים שְׁלוֹשָׁה אֹכְלִים וְשׁוֹתִים כִּי הֵכִינוּ לָהֶם אֲחֵיהֶם.

(מא) וְגַם הַקְּרוֹבִים אֲלֵיהֶם עַד יִשָׂשכָר וּזְבֻלוּן וְנַפְתָּלִי מְבִיאִים לֶחֶם בַּחֲמוֹרִים וּבַגְּמַלִּים וּבַפְּרָדִים וּבַבָּקָר מַאֲכָל קֶמַח דְּבֵלִים וְצִמּוּקִים וְיַיִן וְשֶׁמֶן וּבָקָר וְצֹאן לָרֹב כִּי שִׂמְחָה בְּיִשְׂרָאֵל.

(אגב, שימו לב שהסעודה המתוארת כאן, אף היא לפי 'המתכון' שפרסמתי לפני כמה ימים, במאמר על התזונה בתנ"ך).

תוצאות הבחירות לא ברורות, ויש סיכוי טוב שנלך לבחירות חמישיות. העם לא מצליח להכריע.
בהקשר זה ראיתי כי ידידי אודי הרשלר העלה את המשל הקולע 'החמור של בורידן' –

חֲמוֹרוֹ שֶׁל בּוּרִידָן:

חֲמוֹרוֹ שֶׁל בּוּרִידָן הוּא מָשָׁל פָּרָדוֹקְסָלִי מְפֻרְסָם הַמַּדְגִּים אֶת בְּעָיַת חֹפֶשׁ הָרָצוֹן.
בַּמָּשָׁל מְתֹאָר חֲמוֹר הַנִּצָּב בְּמֶרְחָק שָׁוֶה בֵּין חֲבִילַת מִסְפּוֹא לְבֵין כְּלִי מָלֵא מַיִם. בְּשֶׁל הַמֶּרְחָק הַשָּׁוֶה בֵּינֵיהֶם הַחֲמוֹר אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲלִיט לְאָן עָדִיף לָלֶכֶת קֹדֶם, וּמִכֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ לְשׁוּם מָקוֹם, הוּא נִשְׁאָר בִּמְקוֹמוֹ וּלְבַסּוֹף מֵת מֵרָעָב וּמִצָּמָא.

הַמָּשָׁל נִקְרָא עַל שֵׁם הַפִילוֹסוֹף הַצָּרְפָתִי בֶּן הַמֵּאָה הַ-14 ז'אן בורידן, אַף כִּי מְקוֹרוֹ קָדוּם וְהוּא נִמְצָא כְּבָר אֵצֶל הַפִילוֹסוֹף הַיְּוָנִי אָרִיסְטוֹ.

*

ובמקורותינו, דבר דומה לזה ניתן למצוא בביטוי 'יצא קירח מכאן ומכאן', שמקורו במדרש (מתוך ויקימילון) –

מקור הניב בתלמוד, שם מסופר כי רב אמי ורב אסי ישבו לפני רב יצחק נפחא. אחד רצה לשמוע ממנו הלכות והשני רצה לשמוע אגדות. כשהתחיל ר' יצחק לספר הלכה הפציר בו האחד לספר אגדה. כשהתחיל לספר אגדה הפציר בו השני לספר הלכה. אז אמר להם ר' יצחק: ”אמשול לכם משל, למה הדבר דומה? לאדם שיש לו שתי נשים, אחת ילדה ואחת זקינה, ילדה מלקטת לו [שערות] לבנות, זקינה מלקטת לו שחורות, נמצא קרח מכאן ומכאן!“ (בבלי, מסכת בבא קמא – דף ס, עמוד ב) (האישה הצעירה רצתה שבעלה ייראה צעיר ללא שערות לבנות, הזקנה רצתה שייראה זקן ללא שערות שחורות – ובסוף נשאר ללא שערות כלל).

*

לעומת זאת, עצה חוזרת בקהלת כי יש לתפוס את שני הצדדים, 'לרקוד על כל החתונות', ואולי גם 'לתפוס את החבל בשני קצותיו' – כפי שאכן עושה קהלת פעמים רבות, כשהוא אומר דבר והיפוכו.
הנה שני פסוקים בהם קהלת מזכיר עצה זו, ואביא אותם עם פירושו של רלב"ג, המפרש על דרך החוכמה –

טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ כִּי יְרֵא אֱלֹהִים יֵצֵא אֶת כֻּלָּם.
קהלת ז, יח.

רלב"ג –
טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח ידך, ר״ל שתאחז בצדק במקום הראוי וברשע במקום הראוי. וטוב להתחכם ולחקור במקום הראוי ולהמנע מהחקירה במקום הבלתי ראוי, כי מי שהוא ירא (שם שם, יח) ה׳ יקח הממוצע ויצא בפעולותיו עם כל הקצוות, רצוני, שפעם יטה בפעולותיו אל האחד ופעם יטה אל האחר, וזהו הממוצע על דרך האמת.

בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵע אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים.
קהלת יא, ו.

רלב"ג –
ולזה אין ראוי שתמנע מלזרוע, אבל ראוי שתזרע בבקר ולא תנח ידך מלזרוע בערב, כי אינך יודע אי זה מהם יכשר יותר או יהיו שניהם כאחד טובים (שם שם, ו). ולזה אמר על צד המשל כי אין ראוי שיתרשל האדם מקנין המושכלות לא בעת בחרותו ולא בעת זקנתו.

על תורת התעודות
להלן אכתוב סיכום קצר שלי על תורת התעודות, המחלקת את התורה לארבע תעודות עיקרית – המקור היהוויסטי, המקור האלוהיסטי, המקור הדטרונומיסטי והמקור הכוהני. אינני מומחה בתחום, והסיכום הבא הוא על דעת עצמי, מתוך מה שלמדתי. עם זאת, אני אומר כאן את הדברים הידועים והמפורסמים ביותר, ולא באתי לחדש. הטקסט נראה ארוך, אך למעשה הוא מכיל ציטוטים רבים שניתן לדלג עליהם למי שמכיר, אך שלמעשה הוא די קצר.

1.
המקור הכוהני

כידוע, לפי תורת התעודות, התורה מורכבת מארבע תעודות עיקריות. העובדה שמדובר בצירוף של כמה תעודות אמורה להיות מובנת-מאליה לכל קורא שאינו משוחד. יעידו על כך, למשל, הכפילויות הרבות, הן בסיפורים והן בחוקים, כגון החזרות הכפולות ואף המשולשות ויותר על דיני המועדים, על ציווי השבת, ועוד הרבה. די להביט בפסוק 'לא תבשל גדי בחלב אימו', שחוזר כצורתו זו בשלושה מקומות שונים. הסברי הגמרא לגבי כל זה אינם משכנעים. אך מכיוון שהם התקבלו כתורה-מסיני ממש, אף אחד לא ערער על אחדות התורה, עד שבשל המועד לכך.
גם המקור הדברימי הוא מובחן מאוד, הן בכך שהוא חוזר על מצוות רבות שנאמרו קודם לכן, והן בחזרה הבולטת מאוד על עשרת הדיברות, חזרה שגם יש בה שינויים קלים. והוא שונה גם בלשונו הייחודית, וכן בכך שבו ורק בו מופיע הצירוף 'המקום אשר יבחר ה', ומכאן פיתח ולהויזן את תורתו המפותחת.
כמו כן, המקור הכוהני הוא מובחן למדי. הוא כולל את מחציתו השנייה של ספר שמות, למןנשמות כה, תחילת פרשת תרומה, ועד לסופו, למעט חריגה באמצע עם סיפור חטא העגל, שבו משתלבים מקורות אחרים, וכן כמעט את כל ספר ויקרא, ואת תחילת ספר במדבר. מלבד אלה, שייכים אליו גם פרקים רבים בבראשית, ועוד פה ושם.
מה המשותף לכל הפרקים האלה? ראשית – שהם שייכים להווי הכוהני. המחצית השנייה של ספר שמות מפרטת את מבנה ותכולת המשכן, באופן מייגע למדי, וגם עם חזרות רבות. ספר ויקרא מפרט את מערכת הקורבנות, וגם דיני מצורע וכיוב', השייכים לטיפול הכוהנים. ותחילת ספר במדבר היא מפקד שמות מייגע, ואכן המקור הכוהני מתאפיין גם ברשימות מסודרות מעין אלו ובעצי שושלות.
גם בלשונות מתייחד המקור הכוהני, וזה אחד הדברים המקובלים והמבוססים במחקר.
אך מבחינת הקורא הרגיל מה שבולט במיוחד במקור הזה הוא היותו משעמם מאוד! כל החלקים שציינתי מייגעים מאוד לקריאה, ואין בהם הרבה חומר מעורר לקורא בן ימינו. ולמעשה, גם לקורא עבר לא, שהרי הם מערכת תקנות של כוהנים, לשימוש פנימי, וזה היה ייעודם במקור, כך נראה. ועוד – שכל התחום שהם עוסקים בו – המקדש ועבודתו – כבר אינם אקטואליים.

אוסיף כי מבחינתי גם כל קבצי המצוות, למשל אלה הבאים בספר משפטים, או 'ספר הברית', ואלה הבאים בכל חלקו הפנימי של ספר דברים – הם לא החלקים המעניינים ביותר שבתורה, אף כי בהם בעיקר מתמקדת הגמרא, ועימה מערכת החוק הדתי ומערכת החינוך הדתי. גם המקור הכוהני כולל מצוות רבות.

כך שמבחינתי עיקר העניין בתורה הוא בספר בראשית ובספר שמות, עד מעמד הר סיני שבפרשת יתרו, וכן כמה פרקים בבמדבר ודברים, כגון פרשת בלק, עם סיפור בלעם, פרשת קורח, ושירת האזינו.

ובכל זאת, ראוי לציין, כי הפסוק הידוע 'ואהבת לרעך כמוך', נמצא בספר ויקרא, השייך למקור הכוהני, וגם האמור על היות האדם נברא 'בצלם אלוהים', נמצא בבראשית א', שמשוייך למקור הכוהני. ואלה אולי שני העקרונות החשובים ביותר!
וייאמר בהערת אגב, כי תמיד התפלאתי על כך שרעיון הבריאה בצלם נמצא במקור הכוהני, שהרי מקור זה, לפי המחקר, מנסה להתרחק כמה שיותר מהגשמת האל.

שני המקורות האחרים – היהוויסטי והאלוהיסטי, הם יותר קשים להבחנה ויותר מורכבים, כך שיהיה יותר מדי מסובך לדבר עליהם עתה.

2.

המקור הדברימי (הדטרונומיסטי)

אחד מארבעת המקורות של התורה, לפי השערת המקורות, הוא המקור הדברימי, הכולל את רוב ספר דברים. מי שפיתח אבחנה זו מאוד הוא ולהויזן הנודע, בספרו 'אקדמות לדברי ימי ישראל'. אחד הדברים שמבחינים את ספר דברים, לדבריו, הוא השימוש בביטוי 'המקום אשר יבחר ה", אשר מופיע בו פעמים רבות (21 או 22 פעמים), ואילו בשאר ספרי התורה אפילו לא פעם אחת. גם מבחינות לשוניות נוספות ספר דברים מובחן משאר התורה.
נקרא קודם את רצף הפסוקים בהם ביטוי זה חוזר –

דברים פרק יב

פסוק ה: כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, מִכָּל-שִׁבְטֵיכֶם, לָשׂוּם אֶת-שְׁמוֹ, שָׁם–לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ, וּבָאתָ שָּׁמָּה.

פסוק י"א: וְהָיָה הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם–שָׁמָּה תָבִיאוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם: עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם, מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם, וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם, אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַיהוָה.

פסוק י"ד: כִּי אִם-בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה, בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ–שָׁם, תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ; וְשָׁם תַּעֲשֶׂה, כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ.

פסוק י"ח: כִּי אִם-לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ–אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ; וְשָׂמַחְתָּ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל, מִשְׁלַח יָדֶךָ.

פסוק כ"א: כִּי-יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם, וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לְךָ, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ–וְאָכַלְתָּ, בִּשְׁעָרֶיךָ, בְּכֹל, אַוַּת נַפְשֶׁךָ.

פסוק כ"ו: רַק קָדָשֶׁיךָ אֲשֶׁר-יִהְיוּ לְךָ, וּנְדָרֶיךָ, תִּשָּׂא וּבָאתָ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה.

דברים פרק יד

פסוק כ"ג: וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם, מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ: לְמַעַן תִּלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ–כָּל-הַיָּמִים.

פסוק כ"ד: וְכִי-יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ, כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ–כִּי-יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם: כִּי יְבָרֶכְךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.

פסוק כ"ה: וְנָתַתָּה, בַּכָּסֶף; וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף, בְּיָדְךָ, וְהָלַכְתָּ אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ.

דברים פרק טו

פסוק כ: לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תֹאכְלֶנּוּ שָׁנָה בְשָׁנָה, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה–אַתָּה, וּבֵיתֶךָ.

דברים פרק טז

פסוק ב: וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, צֹאן וּבָקָר, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.

פסוק ו: כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ–שָׁם תִּזְבַּח אֶת-הַפֶּסַח, בָּעָרֶב: כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם.

פסוק ז: וּבִשַּׁלְתָּ, וְאָכַלְתָּ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ; וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר, וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ.

פסוק י"א: וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ–בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ, שָׁם.

פסוק ט"ו: שִׁבְעַת יָמִים, תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה: כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, וְהָיִיתָ, אַךְ שָׂמֵחַ.

פסוק ט"ז: שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל-זְכוּרְךָ אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר–בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת, וּבְחַג הַסֻּכּוֹת; וְלֹא יֵרָאֶה אֶת-פְּנֵי יְהוָה, רֵיקָם.

דברים פרק יז

פסוק ח: כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט, בֵּין-דָּם לְדָם בֵּין-דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע–דִּבְרֵי רִיבֹת, בִּשְׁעָרֶיךָ: וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ–אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ.

פסוק י: וְעָשִׂיתָ, עַל-פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ, מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה; וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת, כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ.

דברים פרק יח

פסוק ו: וְכִי-יָבֹא הַלֵּוִי מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ, מִכָּל-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-הוּא, גָּר שָׁם; וּבָא בְּכָל-אַוַּת נַפְשׁוֹ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה.

דברים פרק כג (לא קשור, מלבד בלשון)

פסוק י"ז: עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ–בַּטּוֹב לוֹ; לֹא, תּוֹנֶנּוּ. {ס}

דברים פרק כו

פסוק ב: וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ–וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.

דברים פרק לא

פסוק י"א: בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל, לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחָר: תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל–בְּאָזְנֵיהֶם.

וגם –
יהושוע פרק ט

פסוק כ"ז: וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא, חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם–לָעֵדָה; וּלְמִזְבַּח יְהוָה עַד-הַיּוֹם הַזֶּה, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר. {פ}

*

שלב שני בתיאוריה של ולהויזן, הוא איתור זמן כתיבת הספר ומגמתו. והנה, הוא מצא, כי לפי המסופר בספר מלכים, בזמן יאשיהו נמצא ספר תורה שלא היה ידוע קודם לכן, ובעקבות מציאתו ביער יאשיהו את הבמות הרבות שהיו בישראל באותו זמן. זה פשט הכתובים.
והנה, פשט הכתובים הזה מתאים ככפפה ליד לתיאור ספר דברים. ראשית, 'נמצא' ספר, ולפי ולהויזן פשוט הוא נכתב באותו הזמן, או זמן מועט קודם לכן. ושנית, המשמעות של המילים 'המקום אשר יבחר ה", שחוזרות בספר דברים כפי שראינו, היא ייחוד הפולחן, והתרתו במקום אחד בלבד – בירושלים. וזו אכן הייתה פעולתו של יאשיהו, כפי המסופר.
ולהויזן מוסיף ואומר, שמכתובים שונים בספרים שמואל ומלכים אפשר לראות, שאכן הבמות היו דבר נפוץ בישראל. למשל, אפילו אליהו הקריב לה' בבמה, וחז"ל אכן התקשו בכך, אבל תירצו שהייתה זו הוראת שעה המותרת לנביא. אלא כפי שאמרנו, תופעה זו חוזרת על עצמה לכל אורך מלכות ישראל, עד יאשיהו.
ועוד, אומר ולהויזן, במקור הכוהני – שכבר דיברתי עליו – המקדש נתפס כמציאות ברורה, שאין כל דיון עליה. לכן, הוא אומר, זמנו של מקור זה הוא מאוחר יותר – בזמן גלות בבל, או אף ימי הבית השני, שאז באמת קיום מקדש אחד הייתה עובדה מוגמרת.
כדאי להזכיר כאן כי יחזקאל קויפמן, החוקר הישראלי הנודע, בספרו הגדול 'תולדות האמונה הישראלית', חלק על ולהויזן בדיוק בנקודה זו, וטען כי המקור הכוהני קדום יותר, וניסה לבסס את טיעונו גם על הרובד הלשוני.

אצרף גם את הפרק על יאשיהו ומציאת ספר התורה –

מלכים כב –

בדק הבית –
א בֶּן-שְׁמֹנֶה שָׁנָה יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכֹו וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ͏ִם וְשֵׁם אִמֹּו יְדִידָה בַת-עֲדָיָה מִבָּצְקַת׃
ב וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יהוה וַיֵּלֶךְ בְּכָל-דֶּרֶךְ דָּוִד אָבִיו וְלֹא-סָר יָמִין וּשְׂמֹאול׃ פ
ג וַיְהִי בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶת-שָׁפָן בֶּן-אֲצַלְיָהוּ בֶן-מְשֻׁלָּם הַסֹּפֵר בֵּית יהוה לֵאמֹר׃
ד עֲלֵה אֶל-חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדֹול וְיַתֵּם אֶת-הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵּית יהוה אֲשֶׁר אָסְפוּ שֹׁמְרֵי הַסַּף מֵאֵת הָעָם׃
ה (ויתנה) וְיִתְּנֻהוּ עַל-יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים (בבית) בֵּית יהוה וְיִתְּנוּ אֹתֹו לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר בְּבֵית יהוה לְחַזֵּק בֶּדֶק הַבָּיִת׃ ו לֶחָרָשִׁים וְלַבֹּנִים וְלַגֹּדְרִים וְלִקְנֹות עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב לְחַזֵּק אֶת-הַבָּיִת׃
ז אַךְ לֹא-יֵחָשֵׁב אִתָּם הַכֶּסֶף הַנִּתָּן עַל-יָדָם כִּי בֶאֱמוּנָה הֵם עֹשִׂים׃

מציאת ספר התורה –
ח וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדֹול עַל-שָׁפָן הַסֹּפֵר סֵפֶר הַתֹּורָה מָצָאתִי בְּבֵית יהוה וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת-הַסֵּפֶר אֶל-שָׁפָן וַיִּקְרָאֵהוּ׃
ט וַיָּבֹא שָׁפָן הַסֹּפֵר אֶל-הַמֶּלֶךְ וַיָּשֶׁב אֶת-הַמֶּלֶךְ דָּבָר וַיֹּאמֶר הִתִּיכוּ עֲבָדֶיךָ אֶת-הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בַבַּיִת וַיִּתְּנֻהוּ עַל-יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בֵּית יהוה׃
י וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסֹּפֵר לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר סֵפֶר נָתַן לִי חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ׃
יא וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת-דִּבְרֵי סֵפֶר הַתֹּורָה וַיִּקְרַע אֶת-בְּגָדָיו׃
יב וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת-חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן וְאֶת-עַכְבֹּור בֶּן-מִיכָיָה וְאֵת שָׁפָן הַסֹּפֵר וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד-הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר׃
יג לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת-יהוה בַּעֲדִי וּבְעַד-הָעָם וּבְעַד כָּל-יְהוּדָה עַל-דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא הַזֶּה כִּי-גְדֹולָה חֲמַת יהוה אֲשֶׁר-הִיא נִצְּתָה בָנוּ עַל אֲשֶׁר לֹא-שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל-דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה לַעֲשֹׂות כְּכָל-הַכָּתוּב עָלֵינוּ׃

נבואת חולדה –
יד וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְעַכְבֹּור וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה אֶל-חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן-תִּקְוָה בֶּן-חַרְחַס שֹׁמֵר הַבְּגָדִים וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלַ͏ִם בַּמִּשְׁנֶה וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ׃
טו וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כֹּה-אָמַר יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר-שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי׃
טז כֹּה אָמַר יהוה הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל-הַמָּקֹום הַזֶּה וְעַל-יֹשְׁבָיו אֵת כָּל-דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ יְהוּדָה׃
יז תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּכֹל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וְנִצְּתָה חֲמָתִי בַּמָּקֹום הַזֶּה וְלֹא תִכְבֶּה׃
יח וְאֶל-מֶלֶךְ יְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם לִדְרֹשׁ אֶת-יהוה כֹּה תֹאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ׃
יט יַעַן רַךְ-לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִפְּנֵי יהוה בְּשָׁמְעֲךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל-הַמָּקֹום הַזֶּה וְעַל-יֹשְׁבָיו לִהְיֹות לְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה וַתִּקְרַע אֶת-בְּגָדֶיךָ וַתִּבְכֶּה לְפָנָי וְגַם אָנֹכִי שָׁמַעְתִּי נְאֻם-יהוה׃
כ לָכֵן הִנְנִי אֹסִפְךָ עַל-אֲבֹתֶיךָ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל-קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלֹום וְלֹא-תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר-אֲנִי מֵבִיא עַל-הַמָּקֹום הַזֶּה וַיָּשִׁיבוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ דָּבָר׃

מלכים כג (לא עד הסוף) –

כריתת ברית מחודשת –
א וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיַּאַסְפוּ אֵלָיו כָּל-זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ͏ִם׃
ב וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית-יהוה וְכָל-אִישׁ יְהוּדָה וְכָל-יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם אִתֹּו וְהַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים וְכָל-הָעָם לְמִקָּטֹן וְעַד-גָּדֹול וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת-כָּל-דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית הַנִּמְצָא בְּבֵית יהוה׃
ג וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל-הָעַמּוּד וַיִּכְרֹת אֶת-הַבְּרִית לִפְנֵי יהוה לָלֶכֶת אַחַר יהוה וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְאֶת-עֵדְוֹתָיו וְאֶת-חֻקֹּתָיו בְּכָל-לֵב וּבְכָל-נֶפֶשׁ לְהָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת הַכְּתֻבִים עַל-הַסֵּפֶר הַזֶּה וַיַּעֲמֹד כָּל-הָעָם בַּבְּרִית׃

ניתוץ העבודה הזרה –
ד וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת-חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדֹול וְאֶת-כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה וְאֶת-שֹׁמְרֵי הַסַּף לְהֹוצִיא מֵהֵיכַל יהוה אֵת כָּל-הַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִם לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם וַיִּשְׂרְפֵם מִחוּץ לִירוּשָׁלַ͏ִם בְּשַׁדְמֹות קִדְרֹון וְנָשָׂא אֶת-עֲפָרָם בֵּית-אֵל׃
ה וְהִשְׁבִּית אֶת-הַכְּמָרִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה וַיְקַטֵּר בַּבָּמֹות בְּעָרֵי יְהוּדָה וּמְסִבֵּי יְרוּשָׁלָ͏ִם וְאֶת-הַמְקַטְּרִים לַבַּעַל לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלֹות וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם׃
ו וַיֹּצֵא אֶת-הָאֲשֵׁרָה מִבֵּית יהוה מִחוּץ לִירוּשָׁלַ͏ִם אֶל-נַחַל קִדְרֹון וַיִּשְׂרֹף אֹתָהּ בְּנַחַל קִדְרֹון וַיָּדֶק לְעָפָר וַיַּשְׁלֵךְ אֶת-עֲפָרָהּ עַל-קֶבֶר בְּנֵי הָעָם׃
ז וַיִּתֹּץ אֶת-בָּתֵּי הַקְּדֵשִׁים אֲשֶׁר בְּבֵית יהוה אֲשֶׁר הַנָּשִׁים אֹרְגֹות שָׁם בָּתִּים לָאֲשֵׁרָה׃
ח וַיָּבֵא אֶת-כָּל-הַכֹּהֲנִים מֵעָרֵי יְהוּדָה וַיְטַמֵּא אֶת-הַבָּמֹות אֲשֶׁר קִטְּרוּ-שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים מִגֶּבַע עַד-בְּאֵר שָׁבַע וְנָתַץ אֶת-בָּמֹות הַשְּׁעָרִים אֲשֶׁר-פֶּתַח שַׁעַר יְהֹושֻׁעַ שַׂר-הָעִיר אֲשֶׁר-עַל-שְׂמֹאול אִישׁ בְּשַׁעַר הָעִיר׃
ט אַךְ לֹא יַעֲלוּ כֹּהֲנֵי הַבָּמֹות אֶל-מִזְבַּח יהוה בִּירוּשָׁלָ͏ִם כִּי אִם-אָכְלוּ מַצֹּות בְּתֹוךְ אֲחֵיהֶם׃
י וְטִמֵּא אֶת-הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵי (בני) בֶן-הִנֹּם לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת-בְּנֹו וְאֶת-בִּתֹּו בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ׃
יא וַיַּשְׁבֵּת אֶת-הַסּוּסִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה לַשֶּׁמֶשׁ מִבֹּא בֵית-יהוה אֶל-לִשְׁכַּת נְתַן-מֶלֶךְ הַסָּרִיס אֲשֶׁר בַּפַּרְוָרִים וְאֶת-מַרְכְּבֹות הַשֶּׁמֶשׁ שָׂרַף בָּאֵשׁ׃
יב וְאֶת-הַמִּזְבְּחֹות אֲשֶׁר עַל-הַגָּג עֲלִיַּת אָחָז אֲשֶׁר-עָשׂוּ מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת-הַמִּזְבְּחֹות אֲשֶׁר-עָשָׂה מְנַשֶּׁה בִּשְׁתֵּי חַצְרֹות בֵּית-יהוה נָתַץ הַמֶּלֶךְ וַיָּרָץ מִשָּׁם וְהִשְׁלִיךְ אֶת-עֲפָרָם אֶל-נַחַל קִדְרֹון׃
יג וְאֶת-הַבָּמֹות אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם אֲשֶׁר מִימִין לְהַר-הַמַּשְׁחִית אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל לְעַשְׁתֹּרֶת שִׁקֻּץ צִידֹנִים וְלִכְמֹושׁ שִׁקֻּץ מֹואָב וּלְמִלְכֹּם תֹּועֲבַת בְּנֵי-עַמֹּון טִמֵּא הַמֶּלֶךְ׃
יד וְשִׁבַּר אֶת-הַמַּצֵּבֹות וַיִּכְרֹת אֶת-הָאֲשֵׁרִים וַיְמַלֵּא אֶת-מְקֹומָם עַצְמֹות אָדָם׃
טו וְגַם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּבֵית-אֵל הַבָּמָה אֲשֶׁר עָשָׂה יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל גַּם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא וְאֶת-הַבָּמָה נָתָץ וַיִּשְׂרֹף אֶת-הַבָּמָה הֵדַק לְעָפָר וְשָׂרַף אֲשֵׁרָה׃

מימוש הנבואה הקדומה על יאשיהו –
טז וַיִּפֶן יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּרְא אֶת-הַקְּבָרִים אֲשֶׁר-שָׁם בָּהָר וַיִּשְׁלַח וַיִּקַּח אֶת-הָעֲצָמֹות מִן-הַקְּבָרִים וַיִּשְׂרֹף עַל-הַמִּזְבֵּחַ וַיְטַמְּאֵהוּ כִּדְבַר יהוה אֲשֶׁר קָרָא אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר קָרָא אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃
יז וַיֹּאמֶר מָה הַצִּיּוּן הַלָּז אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַנְשֵׁי הָעִיר הַקֶּבֶר אִישׁ-הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר-בָּא מִיהוּדָה וַיִּקְרָא אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עַל הַמִּזְבַּח בֵּית-אֵל׃
יח וַיֹּאמֶר הַנִּיחוּ לֹו אִישׁ אַל-יָנַע עַצְמֹתָיו וַיְמַלְּטוּ עַצְמֹתָיו אֵת עַצְמֹות הַנָּבִיא אֲשֶׁר-בָּא מִשֹּׁמְרֹון׃

המשך –
יט וְגַם אֶת-כָּל-בָּתֵּי הַבָּמֹות אֲשֶׁר בְּעָרֵי שֹׁמְרֹון אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לְהַכְעִיס הֵסִיר יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּעַשׂ לָהֶם כְּכָל-הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית-אֵל׃
כ וַיִּזְבַּח אֶת-כָּל-כֹּהֲנֵי הַבָּמֹות אֲשֶׁר-שָׁם עַל-הַמִּזְבְּחֹות וַיִּשְׂרֹף אֶת-עַצְמֹות אָדָם עֲלֵיהֶם וַיָּשָׁב יְרוּשָׁלָ͏ִם׃

הפסח –
כא וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת-כָּל-הָעָם לֵאמֹר עֲשׂוּ פֶסַח לַיהוה אֱלֹהֵיכֶם כַּכָּתוּב עַל סֵפֶר הַבְּרִית הַזֶּה׃
כב כִּי לֹא נַעֲשָׂה כַּפֶּסַח הַזֶּה מִימֵי הַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל וְכֹל יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יְהוּדָה׃
כג כִּי אִם-בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ נַעֲשָׂה הַפֶּסַח הַזֶּה לַיהוה בִּירוּשָׁלָ͏ִם׃

המשך –
כד וְגַם אֶת-הָאֹבֹות וְאֶת-הַיִּדְּעֹנִים וְאֶת-הַתְּרָפִים וְאֶת-הַגִּלֻּלִים וְאֵת כָּל-הַשִּׁקֻּצִים אֲשֶׁר נִרְאוּ בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלַ͏ִם בִּעֵר יֹאשִׁיָּהוּ לְמַעַן הָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַתֹּורָה הַכְּתֻבִים עַל-הַסֵּפֶר אֲשֶׁר מָצָא חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן בֵּית יהוה׃

סיכום פועלו –
כה וְכָמֹהוּ לֹא-הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר-שָׁב אֶל-יהוה בְּכָל-לְבָבֹו וּבְכָל-נַפְשֹׁו וּבְכָל-מְאֹדֹו כְּכֹל תֹּורַת מֹשֶׁה וְאַחֲרָיו לֹא-קָם כָּמֹהוּ׃
כו אַךְ לֹא-שָׁב יהוה מֵחֲרֹון אַפֹּו הַגָּדֹול אֲשֶׁר-חָרָה אַפֹּו בִּיהוּדָה עַל כָּל-הַכְּעָסִים אֲשֶׁר הִכְעִיסֹו מְנַשֶּׁה׃
כז וַיֹּאמֶר יהוה גַּם אֶת-יְהוּדָה אָסִיר מֵעַל פָּנַי כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי אֶת-יִשְׂרָאֵל וּמָאַסְתִּי אֶת-הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר-בָּחַרְתִּי אֶת-יְרוּשָׁלַ͏ִם וְאֶת-הַבַּיִת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם׃

מות יאשיהו
כח וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֹאשִׁיָּהוּ וְכָל-אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא-הֵם כְּתוּבִים עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה׃
כט בְּיָמָיו עָלָה פַרְעֹה נְכֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם עַל-מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל-נְהַר-פְּרָת וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ לִקְרָאתֹו וַיְמִיתֵהוּ בִּמְגִדֹּו כִּרְאֹתֹו אֹתֹו׃
ל וַיַּרְכִּבֻהוּ עֲבָדָיו מֵת מִמְּגִדֹּו וַיְבִאֻהוּ יְרוּשָׁלַ͏ִם וַיִּקְבְּרֻהוּ בִּקְבֻרָתֹו וַיִּקַּח עַם-הָאָרֶץ אֶת-יְהֹואָחָז בֶּן-יֹאשִׁיָּהוּ וַיִּמְשְׁחוּ אֹתֹו וַיַּמְלִיכוּ אֹתֹו תַּחַת אָבִיו׃ פ

*

עוד צריך להוסיף, כי ולהויזן אומר שיאשיהו נתפס כמלך חשוב מאוד, ושני רק לדוד. הוא היחיד שעליו נאמרה נבואה קודם לכן בספר, הכוללת את הזכרת שמו, והוא מתואר כמלך צדיק מאוד, אשר לא היה כמוהו לפניו ואחריו.
עובדות אלה תומכות בסברה שכל הקורפוס של הנביאים הראשונים נכתב אף הוא על-ידי הסופר או הסופרים הדטרונומיסטיים.
לכך אוכל להוסיף, שאכן גם בהם חוזר עניין המלך כבחיר האלוהים, וירושלים כמקום הנבחר על-ידי האל, באופן שאולי בעתיד ארחיב עליו.
אך יש החולקים על סברה זו, או לפחות לא מקבלים את כולה. זו אגב סברה שכבר שפינוזה אחז בה, אלא שהוא סבר שהמחבר הוא (אולי) עזרא.

ולבסוף, מדוע 'המקום אשר יבחר ה" ולא פשוט 'ירושלים'? איני יודע בדיוק מהי התשובה הרשמית, אך ניתן לטעון שטרם הכניסה לארץ עוד לא היה צורך לציין שם מקום ספציפי, שהעם עוד לא מכיר. וגם לאברהם נאמר 'אל הארץ אשר אראך', ולא 'אל ארץ כנען'. אך אולי יש לכך הסבר אחר.

*

ואצרף גם את סיפור הנבואה הקדומה –

מלכים א, יג –

א וְהִנֵּה אִישׁ אֱלֹהִים בָּא מִיהוּדָה בִּדְבַר יהוה אֶל-בֵּית-אֵל וְיָרָבְעָם עֹמֵד עַל-הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר׃
ב וַיִּקְרָא עַל-הַמִּזְבֵּחַ בִּדְבַר יהוה וַיֹּאמֶר מִזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ כֹּה אָמַר יהוה הִנֵּה-בֵן נֹולָד לְבֵית-דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמֹו וְזָבַח עָלֶיךָ אֶת-כֹּהֲנֵי הַבָּמֹות הַמַּקְטִרִים עָלֶיךָ וְעַצְמֹות אָדָם יִשְׂרְפוּ עָלֶיךָ׃
ג וְנָתַן בַּיֹּום הַהוּא מֹופֵת לֵאמֹר זֶה הַמֹּופֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה הִנֵּה הַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע וְנִשְׁפַּךְ הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר-עָלָיו׃
ד וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת-דְּבַר אִישׁ-הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר קָרָא עַל-הַמִּזְבֵּחַ בְּבֵית-אֵל וַיִּשְׁלַח יָרָבְעָם אֶת-יָדֹו מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ לֵאמֹר תִּפְשֻׂהוּ וַתִּיבַשׁ יָדֹו אֲשֶׁר שָׁלַח עָלָיו וְלֹא יָכֹל לַהֲשִׁיבָהּ אֵלָיו׃
ה וְהַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע וַיִּשָּׁפֵךְ הַדֶּשֶׁן מִן-הַמִּזְבֵּחַ כַּמֹּופֵת אֲשֶׁר נָתַן אִישׁ הָאֱלֹהִים בִּדְבַר יהוה׃
ו וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אֶל-אִישׁ הָאֱלֹהִים חַל-נָא אֶת-פְּנֵי יהוה אֱלֹהֶיךָ וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדִי וְתָשֹׁב יָדִי אֵלָי וַיְחַל אִישׁ-הָאֱלֹהִים אֶת-פְּנֵי יהוה וַתָּשָׁב יַד-הַמֶּלֶךְ אֵלָיו וַתְּהִי כְּבָרִאשֹׁנָה׃
ז וַיְדַבֵּר הַמֶּלֶךְ אֶל-אִישׁ הָאֱלֹהִים בֹּאָה-אִתִּי הַבַּיְתָה וּסְעָדָה וְאֶתְּנָה לְךָ מַתָּת׃
ח וַיֹּאמֶר אִישׁ-הָאֱלֹהִים אֶל-הַמֶּלֶךְ אִם-תִּתֶּן-לִי אֶת-חֲצִי בֵיתֶךָ לֹא אָבֹא עִמָּךְ וְלֹא-אֹכַל לֶחֶם וְלֹא אֶשְׁתֶּה-מַּיִם בַּמָּקֹום הַזֶּה׃
ט כִּי-כֵן צִוָּה אֹתִי בִּדְבַר יהוה לֵאמֹר לֹא-תֹאכַל לֶחֶם וְלֹא תִשְׁתֶּה-מָּיִם וְלֹא תָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתָּ׃
י וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ אַחֵר וְלֹא-שָׁב בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּא בָהּ אֶל-בֵּית-אֵל׃ פ

ואת המשך הסיפור ראו שם.

3.

המקור האלוהיסטי והיהוויסטי

כבר כתבתי על המקור הכוהני ועל המקור הדברימי, ועתה נפנה לשני המקורות הנוספים – היהוויסטי והאלוהיסטי. הם נקראים כך, משום שאחד מהם משתמש בשם ה' והשני בשם אלוהים, וזאת בעיקר בספר בראשית. אך אין זה ההבדל היחיד ביניהם. לפרט את כל ההבדלים – לא אוכל במאמר קצר זה, וגם יש להדגיש שאני כותב אותו מתוך ידע כללי מוקדם, אך לא למדתי את הפרטים לעומקם, קחו זאת בחשבון!
בכל אופן, החלוקה לפי השמות נתלית בקטע אחד בספר שמות, בו נאמר כי שם ה' לא נודע לישראל קודם לכן. מצד אחד, הדבר מתמיה, כי שם ה' כן מופיע הרבה פעמים בספר בראשית! ומצד שני, הדבר מתיישב, שכן באמת הרבה פעמים ספר בראשית משתמש בשם הכללי 'אלוהים', וכן ב'אל שדי'.
לחז"ל יש הסברים משלהם לעניין הזה, אך לא אתעכב כאן על דבריהם, שכולם הולכים בדרך ההרמוניסטית. רק אזכיר דבר אחד, והוא שחז"ל מפרשים 'אל שדי' על שם ההבטחות שהוא מבטיח, ובאמת ברוב המקומות בהם מופיע שם זה מדובר על הבטחה לעתיד לאבות האומה.
אך דבר זה לא מבטל את האבחנה האלגנטית בין שני המקורות השונים, המשתמשים בשמות שונים – ה' ואלוהים, כאמור. גם הסיפור עצמו בבראשית, כמו בשאר התורה, מחזק הנחה זו, שכן יש בו כפילויות רבות, הן בסיפורים והן בחוקים.
ועדיין, שני המקורות האלה הם היותר עומדים בשאלה במחקר, שכן קשה מאוד לשים קו גבול ברור בין הנרטיבים המעורבבים. אבל הם כן נותנים פתרון אלגנטי לבעיות רבות.
להלן אציג את המקומות שבהם הופיע הצירוף 'אל שדי', תחילה בקיצור, ובסיום בהקשר של הפרק כולו, למי שחפץ בהרחבה זו.

שמות ו, ב-ג –
ב וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יהוה׃
ג וָאֵרָא אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יהוה לֹא נֹודַעְתִּי לָהֶם׃

זהו קטע המפתח של התיאוריה, כאמור. ועתה נפרט.

בראשית יז, א –
וַיְהִי אַבְרָם בֶּן-תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יהוה אֶל-אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי-אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים׃

כן כל הפרק משתמש בשם 'אלוהים', ובו מסופר על ברית ה' עם אברהם, על מצוות ברית המילה ועל קיומה, ועל שינוי שם שרי לשרה וההודעה כי תלד את יצחק.

בראשית כח, ג –
וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים׃

זוהי ברכת יצחק ליעקב בנו, ובהמשך עשיו לוקח לו את בת ישמעאל, בעקבות יעקב. ולאחר מכאן מופיע סיפור חלום הסולם, אך בו משמשים השמות אלוהים וה' בערבובייה.

בראשית לה, יא –
וַיֹּאמֶר לֹו אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גֹּוי וּקְהַל גֹּויִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ׃

זוהי ברכת אלוהים ליעקב. קודם לכן יעקב מסיר את אלוהי הנכר מקרבו, ולאחר מכן מסופר על מות רחל.

בראשית מג, יד –
וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת-אֲחִיכֶם אַחֵר וְאֶת-בִּנְיָמִין וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי׃

כך אומר יעקב לבניו, כחלק מסיפור יוסף (לא אביא פרק זה בסוף).

בראשית מח, ג –
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-יֹוסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה-אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי׃

בפרק זה יעקב מברך את אפרים ומנשה (והוא גם מזכיר את מות רחל אשתו).

עוד מופיע השם 'שדי' בספר איוב פעמים רבות, וגם ביחזקאל. ועל משמעות השם נדבר בפעם אחרת. בקצרה – לפי רש"י – שאמר לעולם די, ולפי אבן עזרא מגזרת שד"ד. אך יש פירושים נוספים.

*

ועתה למקורות בהרחבה –

שמות ו –

ב וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יהוה׃
ג וָאֵרָא אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יהוה לֹא נֹודַעְתִּי לָהֶם׃
ד וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ׃
ה וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת-נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת-בְּרִיתִי׃
ו לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֲנִי יהוה וְהֹוצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרֹועַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים׃
ז וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיכֶם הַמֹּוצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹות מִצְרָיִם׃
ח וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מֹורָשָׁה אֲנִי יהוה׃
ט וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל-מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה׃ פ

בראשית יז –

א וַיְהִי אַבְרָם בֶּן-תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יהוה אֶל-אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי-אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים׃
ב וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אֹותְךָ בִּמְאֹד מְאֹד׃
ג וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל-פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתֹּו אֱלֹהִים לֵאמֹר׃
ד אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמֹון גֹּויִם׃
ה וְלֹא-יִקָּרֵא עֹוד אֶת-שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב-הֲמֹון גֹּויִם נְתַתִּיךָ׃
ו וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגֹויִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ׃
ז וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עֹולָם לִהְיֹות לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ׃
ח וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עֹולָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים׃
ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת-בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ א͏ַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם׃
י זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמֹּול לָכֶם כָּל-זָכָר׃
יא וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאֹות בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם׃
יב וּבֶן-שְׁמֹנַת יָמִים יִמֹּול לָכֶם כָּל-זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת-כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן-נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא׃
יג הִמֹּול יִמֹּול יְלִיד בּ͏ֵיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עֹולָם׃
יד וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא-יִמֹּול אֶת-בְּשַׂר עָרְלָתֹו וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת-בְּרִיתִי הֵפַר׃ ס טו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא-תִקְרָא אֶת-שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ׃
טז וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגֹויִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ׃
יז וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבֹּו הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם-שָׂרָה הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד׃
יח וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-ה͏ָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ׃
יט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמֹו יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתֹּו לִבְרִית עֹולָם לְזַרְעֹו אַחֲרָיו׃
כ וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתֹו וְהִפְרֵיתִי אֹתֹו וְהִרְבֵּיתִי אֹתֹו בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים-עָשָׂר נְשִׂיאִם יֹולִיד וּנְתַתִּיו לְגֹוי גָּדֹול׃
כא וְאֶת-בְּרִיתִי אָקִים אֶת-יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמֹּועֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת׃
כב וַיְכַל לְדַבֵּר אִתֹּו וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם׃
כג וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-יִשְׁמָעֵאל בְּנֹו וְאֵת כָּל-יְלִידֵי בֵיתֹו וְאֵת כָּל-מִקְנַת כַּסְפֹּו כָּל-זָכָר בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וַיָּמָל אֶת-בְּשַׂר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיֹּום הַזֶּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתֹּו אֱלֹהִים׃
כד וְאַבְרָהָם בֶּן-תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלֹו בְּשַׂר עָרְלָתֹו׃
כה וְיִשְׁמָעֵאל בְּנֹו בֶּן-שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּהִמֹּלֹו אֵת בְּשַׂר עָרְלָתֹו׃
כו בְּעֶצֶם הַיֹּום הַזֶּה נִמֹּול אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנֹו׃
כז וְכָל-אַנְשֵׁי בֵיתֹו יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת-כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן-נֵכָר נִמֹּלוּ אִתֹּו׃ פ

בראשית כח –

א וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתֹו וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לֹו לֹא-תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנֹות כְּנָעַן׃
ב קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח-לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנֹות לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ׃
ג וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים׃
ד וְיִתֶּן-לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר-נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם׃
ה וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת-יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל-לָבָן בֶּן-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו׃

בראשית לה –

ט וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל-יַעֲקֹב עֹוד בְּבֹאֹו מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתֹו׃
י וַיֹּאמֶר-לֹו אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא-יִקָּרֵא שִׁמְךָ עֹוד יַעֲקֹב כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמֹו יִשְׂרָאֵל׃
יא וַיֹּאמֶר לֹו אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גֹּוי וּקְהַל גֹּויִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ׃
יב וְאֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ׃
יג וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים בַּמָּקֹום אֲשֶׁר-דִּבֶּר אִתֹּו׃
יד וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקֹום אֲשֶׁר-דִּבֶּר אִתֹּו מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן׃
טו וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת-שֵׁם הַמָּקֹום אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתֹּו שָׁם אֱלֹהִים בֵּית-אֵל׃

בראשית מח –

יעקב מברך את אפרים ומנשה
א וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיֹוסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי בָנָיו עִמֹּו אֶת-מְנַשֶּׁה וְאֶת-אֶפְרָיִם׃
ב וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּה בִּנְךָ יֹוסֵף בָּא אֵלֶיךָ וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל-הַמִּטָּה׃
ג וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-יֹוסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה-אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי׃
ד וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עֹולָם׃
ה וְעַתָּה שְׁנֵי-בָנֶיךָ הַנֹּולָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד-בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי-הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעֹון יִהְיוּ-לִי׃
ו וּמֹולַדְתְּךָ אֲשֶׁר-הֹולַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם׃
ז וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעֹוד כִּבְרַת-אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם׃
ח וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-בְּנֵי יֹוסֵף וַיֹּאמֶר מִי-אֵלֶּה׃
ט וַיֹּאמֶר יֹוסֵף אֶל-אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר-נָתַן-לִי אֱלֹהִים בָּזֶה וַיֹּאמַר קָחֶם-נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם׃
י וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאֹות וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם׃
יא וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יֹוסֵף רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת-זַרְעֶךָ׃
יב וַיֹּוצֵא יֹוסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו אָרְצָה׃
יג וַיִּקַּח יֹוסֵף אֶת-שְׁנֵיהֶם אֶת-אֶפְרַיִם בִּימִינֹו מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל וְאֶת-מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלֹו מִימִין יִשְׂרָאֵל וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו׃
יד וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת-יְמִינֹו וַיָּשֶׁת עַל-רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת-שְׂמֹאלֹו עַל-רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת-יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכֹור׃
טו וַיְבָרֶךְ אֶת-יֹוסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעֹודִי עַד-הַיֹּום הַזֶּה׃
טז הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל-רָע יְבָרֵךְ אֶת-הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׃
יז וַיַּרְא יֹוסֵף כִּי-יָשִׁית אָבִיו יַד-יְמִינֹו עַל-רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד-אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ-אֶפְרַיִם עַל-רֹאשׁ מְנַשֶּׁה׃
יח וַיֹּאמֶר יֹוסֵף אֶל-אָבִיו לֹא-כֵן אָבִי כִּי-זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל-רֹאשֹׁו׃
יט וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם-הוּא יִהְיֶה-לְּעָם וְגַם-הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעֹו יִהְיֶה מְלֹא-הַגֹּויִם׃
כ וַיְבָרֲכֵם בַּיֹּום הַהוּא לֵאמֹור בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת-אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה׃
כא וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יֹוסֵף הִנֵּה אָנֹכִי מֵת וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל-אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם׃
כב וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל-אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי׃ פ

המקור האלוהיסטי והיהוויסטי

כבר כתבתי על המקור הכוהני ועל המקור הדברימי, ועתה נפנה לשני המקורות הנוספים – היהוויסטי והאלוהיסטי. הם נקראים כך, משום שאחד מהם משתמש בשם ה' והשני בשם אלוהים, וזאת בעיקר בספר בראשית. אך אין זה ההבדל היחיד ביניהם. לפרט את כל ההבדלים – לא אוכל במאמר קצר זה, וגם יש להדגיש שאני כותב אותו מתוך ידע כללי מוקדם, אך לא למדתי את הפרטים לעומקם, קחו זאת בחשבון!
בכל אופן, החלוקה לפי השמות נתלית בקטע אחד בספר שמות, בו נאמר כי שם ה' לא נודע לישראל קודם לכן. מצד אחד, הדבר מתמיה, כי שם ה' כן מופיע הרבה פעמים בספר בראשית! ומצד שני, הדבר מתיישב, שכן באמת הרבה פעמים ספר בראשית משתמש בשם הכללי 'אלוהים', וכן ב'אל שדי'.
לחז"ל יש הסברים משלהם לעניין הזה, אך לא אתעכב כאן על דבריהם, שכולם הולכים בדרך ההרמוניסטית. רק אזכיר דבר אחד, והוא שחז"ל מפרשים 'אל שדי' על שם ההבטחות שהוא מבטיח, ובאמת ברוב המקומות בהם מופיע שם זה מדובר על הבטחה לעתיד לאבות האומה.
אך דבר זה לא מבטל את האבחנה האלגנטית בין שני המקורות השונים, המשתמשים בשמות שונים – ה' ואלוהים, כאמור. גם הסיפור עצמו בבראשית, כמו בשאר התורה, מחזק הנחה זו, שכן יש בו כפילויות רבות, הן בסיפורים והן בחוקים.
ועדיין, שני המקורות האלה הם היותר עומדים בשאלה במחקר, שכן קשה מאוד לשים קו גבול ברור בין הנרטיבים המעורבבים. אבל הם כן נותנים פתרון אלגנטי לבעיות רבות.
להלן אציג את המקומות שבהם הופיע הצירוף 'אל שדי', תחילה בקיצור, ובסיום בהקשר של הפרק כולו, למי שחפץ בהרחבה זו.

שמות ו, ב-ג –
ב וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יהוה׃
ג וָאֵרָא אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יהוה לֹא נֹודַעְתִּי לָהֶם׃

זהו קטע המפתח של התיאוריה, כאמור. ועתה נפרט.

בראשית יז, א –
וַיְהִי אַבְרָם בֶּן-תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יהוה אֶל-אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי-אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים׃

כן כל הפרק משתמש בשם 'אלוהים', ובו מסופר על ברית ה' עם אברהם, על מצוות ברית המילה ועל קיומה, ועל שינוי שם שרי לשרה וההודעה כי תלד את יצחק.

בראשית כח, ג –
וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים׃

זוהי ברכת יצחק ליעקב בנו, ובהמשך עשיו לוקח לו את בת ישמעאל, בעקבות יעקב. ולאחר מכאן מופיע סיפור חלום הסולם, אך בו משמשים השמות אלוהים וה' בערבובייה.

בראשית לה, יא –
וַיֹּאמֶר לֹו אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גֹּוי וּקְהַל גֹּויִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ׃

זוהי ברכת אלוהים ליעקב. קודם לכן יעקב מסיר את אלוהי הנכר מקרבו, ולאחר מכן מסופר על מות רחל.

בראשית מג, יד –
וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת-אֲחִיכֶם אַחֵר וְאֶת-בִּנְיָמִין וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי׃

כך אומר יעקב לבניו, כחלק מסיפור יוסף (לא אביא פרק זה בסוף).

בראשית מח, ג –
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-יֹוסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה-אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי׃

בפרק זה יעקב מברך את אפרים ומנשה (והוא גם מזכיר את מות רחל אשתו).

עוד מופיע השם 'שדי' בספר איוב פעמים רבות, וגם ביחזקאל. ועל משמעות השם נדבר בפעם אחרת. בקצרה – לפי רש"י – שאמר לעולם די, ולפי אבן עזרא מגזרת שד"ד. אך יש פירושים נוספים.

*

ועתה למקורות בהרחבה –

שמות ו –

ב וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יהוה׃
ג וָאֵרָא אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יהוה לֹא נֹודַעְתִּי לָהֶם׃
ד וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ׃
ה וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת-נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת-בְּרִיתִי׃
ו לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֲנִי יהוה וְהֹוצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרֹועַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים׃
ז וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיכֶם הַמֹּוצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹות מִצְרָיִם׃
ח וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מֹורָשָׁה אֲנִי יהוה׃
ט וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל-מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה׃ פ

בראשית יז –

א וַיְהִי אַבְרָם בֶּן-תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יהוה אֶל-אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי-אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים׃
ב וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אֹותְךָ בִּמְאֹד מְאֹד׃
ג וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל-פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתֹּו אֱלֹהִים לֵאמֹר׃
ד אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמֹון גֹּויִם׃
ה וְלֹא-יִקָּרֵא עֹוד אֶת-שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב-הֲמֹון גֹּויִם נְתַתִּיךָ׃
ו וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגֹויִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ׃
ז וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עֹולָם לִהְיֹות לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ׃
ח וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עֹולָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים׃
ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת-בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ א͏ַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם׃
י זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמֹּול לָכֶם כָּל-זָכָר׃
יא וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאֹות בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם׃
יב וּבֶן-שְׁמֹנַת יָמִים יִמֹּול לָכֶם כָּל-זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת-כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן-נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא׃
יג הִמֹּול יִמֹּול יְלִיד בּ͏ֵיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עֹולָם׃
יד וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא-יִמֹּול אֶת-בְּשַׂר עָרְלָתֹו וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת-בְּרִיתִי הֵפַר׃ ס טו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא-תִקְרָא אֶת-שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ׃
טז וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגֹויִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ׃
יז וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבֹּו הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם-שָׂרָה הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד׃
יח וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-ה͏ָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ׃
יט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמֹו יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתֹּו לִבְרִית עֹולָם לְזַרְעֹו אַחֲרָיו׃
כ וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתֹו וְהִפְרֵיתִי אֹתֹו וְהִרְבֵּיתִי אֹתֹו בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים-עָשָׂר נְשִׂיאִם יֹולִיד וּנְתַתִּיו לְגֹוי גָּדֹול׃
כא וְאֶת-בְּרִיתִי אָקִים אֶת-יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמֹּועֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת׃
כב וַיְכַל לְדַבֵּר אִתֹּו וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם׃
כג וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-יִשְׁמָעֵאל בְּנֹו וְאֵת כָּל-יְלִידֵי בֵיתֹו וְאֵת כָּל-מִקְנַת כַּסְפֹּו כָּל-זָכָר בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וַיָּמָל אֶת-בְּשַׂר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיֹּום הַזֶּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתֹּו אֱלֹהִים׃
כד וְאַבְרָהָם בֶּן-תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלֹו בְּשַׂר עָרְלָתֹו׃
כה וְיִשְׁמָעֵאל בְּנֹו בֶּן-שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּהִמֹּלֹו אֵת בְּשַׂר עָרְלָתֹו׃
כו בְּעֶצֶם הַיֹּום הַזֶּה נִמֹּול אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנֹו׃
כז וְכָל-אַנְשֵׁי בֵיתֹו יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת-כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן-נֵכָר נִמֹּלוּ אִתֹּו׃ פ

בראשית כח –

א וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתֹו וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לֹו לֹא-תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנֹות כְּנָעַן׃
ב קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח-לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנֹות לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ׃
ג וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים׃
ד וְיִתֶּן-לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר-נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם׃
ה וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת-יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל-לָבָן בֶּן-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו׃

בראשית לה –

ט וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל-יַעֲקֹב עֹוד בְּבֹאֹו מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתֹו׃
י וַיֹּאמֶר-לֹו אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא-יִקָּרֵא שִׁמְךָ עֹוד יַעֲקֹב כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמֹו יִשְׂרָאֵל׃
יא וַיֹּאמֶר לֹו אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גֹּוי וּקְהַל גֹּויִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ׃
יב וְאֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ׃
יג וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים בַּמָּקֹום אֲשֶׁר-דִּבֶּר אִתֹּו׃
יד וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקֹום אֲשֶׁר-דִּבֶּר אִתֹּו מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן׃
טו וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת-שֵׁם הַמָּקֹום אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתֹּו שָׁם אֱלֹהִים בֵּית-אֵל׃

בראשית מח –

יעקב מברך את אפרים ומנשה
א וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיֹוסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי בָנָיו עִמֹּו אֶת-מְנַשֶּׁה וְאֶת-אֶפְרָיִם׃
ב וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּה בִּנְךָ יֹוסֵף בָּא אֵלֶיךָ וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל-הַמִּטָּה׃
ג וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-יֹוסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה-אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי׃
ד וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עֹולָם׃
ה וְעַתָּה שְׁנֵי-בָנֶיךָ הַנֹּולָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד-בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי-הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעֹון יִהְיוּ-לִי׃
ו וּמֹולַדְתְּךָ אֲשֶׁר-הֹולַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם׃
ז וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעֹוד כִּבְרַת-אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם׃
ח וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-בְּנֵי יֹוסֵף וַיֹּאמֶר מִי-אֵלֶּה׃
ט וַיֹּאמֶר יֹוסֵף אֶל-אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר-נָתַן-לִי אֱלֹהִים בָּזֶה וַיֹּאמַר קָחֶם-נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם׃
י וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאֹות וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם׃
יא וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יֹוסֵף רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת-זַרְעֶךָ׃
יב וַיֹּוצֵא יֹוסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו אָרְצָה׃
יג וַיִּקַּח יֹוסֵף אֶת-שְׁנֵיהֶם אֶת-אֶפְרַיִם בִּימִינֹו מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל וְאֶת-מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלֹו מִימִין יִשְׂרָאֵל וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו׃
יד וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת-יְמִינֹו וַיָּשֶׁת עַל-רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת-שְׂמֹאלֹו עַל-רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת-יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכֹור׃
טו וַיְבָרֶךְ אֶת-יֹוסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעֹודִי עַד-הַיֹּום הַזֶּה׃
טז הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל-רָע יְבָרֵךְ אֶת-הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׃
יז וַיַּרְא יֹוסֵף כִּי-יָשִׁית אָבִיו יַד-יְמִינֹו עַל-רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד-אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ-אֶפְרַיִם עַל-רֹאשׁ מְנַשֶּׁה׃
יח וַיֹּאמֶר יֹוסֵף אֶל-אָבִיו לֹא-כֵן אָבִי כִּי-זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל-רֹאשֹׁו׃
יט וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם-הוּא יִהְיֶה-לְּעָם וְגַם-הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעֹו יִהְיֶה מְלֹא-הַגֹּויִם׃
כ וַיְבָרֲכֵם בַּיֹּום הַהוּא לֵאמֹור בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת-אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה׃
כא וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יֹוסֵף הִנֵּה אָנֹכִי מֵת וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל-אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם׃
כב וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל-אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי׃ פ

המקור הדברימי (הדטרונומיסטי)

אחד מארבעת המקורות של התורה, לפי השערת המקורות, הוא המקור הדברימי, הכולל את רוב ספר דברים. מי שפיתח אבחנה זו מאוד הוא ולהויזן הנודע, בספרו 'אקדמות לדברי ימי ישראל'. אחד הדברים שמבחינים את ספר דברים, לדבריו, הוא השימוש בביטוי 'המקום אשר יבחר ה", אשר מופיע בו פעמים רבות (21 או 22 פעמים), ואילו בשאר ספרי התורה אפילו לא פעם אחת. גם מבחינות לשוניות נוספות ספר דברים מובחן משאר התורה.
נקרא קודם את רצף הפסוקים בהם ביטוי זה חוזר –

דברים פרק יב

פסוק ה: כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, מִכָּל-שִׁבְטֵיכֶם, לָשׂוּם אֶת-שְׁמוֹ, שָׁם–לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ, וּבָאתָ שָּׁמָּה. 

פסוק י"א: וְהָיָה הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם–שָׁמָּה תָבִיאוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם:  עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם, מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם, וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם, אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַיהוָה. 

פסוק י"ד: כִּי אִם-בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה, בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ–שָׁם, תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ; וְשָׁם תַּעֲשֶׂה, כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ. 

פסוק י"ח: כִּי אִם-לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ–אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ; וְשָׂמַחְתָּ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל, מִשְׁלַח יָדֶךָ. 

פסוק כ"א: כִּי-יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם, וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לְךָ, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ–וְאָכַלְתָּ, בִּשְׁעָרֶיךָ, בְּכֹל, אַוַּת נַפְשֶׁךָ. 

פסוק כ"ו: רַק קָדָשֶׁיךָ אֲשֶׁר-יִהְיוּ לְךָ, וּנְדָרֶיךָ, תִּשָּׂא וּבָאתָ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה. 

דברים פרק יד

פסוק כ"ג: וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם, מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ:  לְמַעַן תִּלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ–כָּל-הַיָּמִים. 

פסוק כ"ד: וְכִי-יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ, כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ–כִּי-יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם:  כִּי יְבָרֶכְךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. 

פסוק כ"ה: וְנָתַתָּה, בַּכָּסֶף; וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף, בְּיָדְךָ, וְהָלַכְתָּ אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. 

דברים פרק טו

פסוק כ: לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תֹאכְלֶנּוּ שָׁנָה בְשָׁנָה, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה–אַתָּה, וּבֵיתֶךָ. 

דברים פרק טז

פסוק ב: וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, צֹאן וּבָקָר, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. 

פסוק ו: כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ–שָׁם תִּזְבַּח אֶת-הַפֶּסַח, בָּעָרֶב:  כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם. 

פסוק ז: וּבִשַּׁלְתָּ, וְאָכַלְתָּ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ; וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר, וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ. 

פסוק י"א: וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ–בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ, שָׁם. 

פסוק ט"ו: שִׁבְעַת יָמִים, תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה:  כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, וְהָיִיתָ, אַךְ שָׂמֵחַ. 

פסוק ט"ז: שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל-זְכוּרְךָ אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר–בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת, וּבְחַג הַסֻּכּוֹת; וְלֹא יֵרָאֶה אֶת-פְּנֵי יְהוָה, רֵיקָם. 

דברים פרק יז

פסוק ח: כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט, בֵּין-דָּם לְדָם בֵּין-דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע–דִּבְרֵי רִיבֹת, בִּשְׁעָרֶיךָ:  וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ–אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. 

פסוק י: וְעָשִׂיתָ, עַל-פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ, מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה; וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת, כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. 

דברים פרק יח

פסוק ו: וְכִי-יָבֹא הַלֵּוִי מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ, מִכָּל-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-הוּא, גָּר שָׁם; וּבָא בְּכָל-אַוַּת נַפְשׁוֹ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה. 

דברים פרק כג (לא קשור, מלבד בלשון)

פסוק י"ז: עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ–בַּטּוֹב לוֹ; לֹא, תּוֹנֶנּוּ.  {ס}

דברים פרק כו

פסוק ב: וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ–וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. 

דברים פרק לא

פסוק י"א: בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל, לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחָר:  תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל–בְּאָזְנֵיהֶם. 

וגם –
יהושוע פרק ט

פסוק כ"ז: וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא, חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם–לָעֵדָה; וּלְמִזְבַּח יְהוָה עַד-הַיּוֹם הַזֶּה, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר.  {פ}

*

שלב שני בתיאוריה של ולהויזן, הוא איתור זמן כתיבת הספר ומגמתו. והנה, הוא מצא, כי לפי המסופר בספר מלכים, בזמן יאשיהו נמצא ספר תורה שלא היה ידוע קודם לכן, ובעקבות מציאתו ביער יאשיהו את הבמות הרבות שהיו בישראל באותו זמן. זה פשט הכתובים.
והנה, פשט הכתובים הזה מתאים ככפפה ליד לתיאור ספר דברים. ראשית, 'נמצא' ספר, ולפי ולהויזן פשוט הוא נכתב באותו הזמן, או זמן מועט קודם לכן. ושנית, המשמעות של המילים 'המקום אשר יבחר ה", שחוזרות בספר דברים כפי שראינו, היא ייחוד הפולחן, והתרתו במקום אחד בלבד – בירושלים. וזו אכן הייתה פעולתו של יאשיהו, כפי המסופר.
ולהויזן מוסיף ואומר, שמכתובים שונים בספרים שמואל ומלכים אפשר לראות, שאכן הבמות היו דבר נפוץ בישראל. למשל, אפילו אליהו הקריב לה' בבמה, וחז"ל אכן התקשו בכך, אבל תירצו שהייתה זו הוראת שעה המותרת לנביא. אלא כפי שאמרנו, תופעה זו חוזרת על עצמה לכל אורך מלכות ישראל, עד יאשיהו.
ועוד, אומר ולהויזן, במקור הכוהני – שכבר דיברתי עליו – המקדש נתפס כמציאות ברורה, שאין כל דיון עליה. לכן, הוא אומר, זמנו של מקור זה הוא מאוחר יותר – בזמן גלות בבל, או אף ימי הבית השני, שאז באמת קיום מקדש אחד הייתה עובדה מוגמרת.
כדאי להזכיר כאן כי יחזקאל קויפמן, החוקר הישראלי הנודע, בספרו הגדול 'תולדות האמונה הישראלית', חלק על ולהויזן בדיוק בנקודה זו, וטען כי המקור הכוהני קדום יותר, וניסה לבסס את טיעונו גם על הרובד הלשוני.

אצרף גם את הפרק על יאשיהו ומציאת ספר התורה –

מלכים כב –

בדק הבית –
א בֶּן-שְׁמֹנֶה שָׁנָה יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכֹו וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ͏ִם וְשֵׁם אִמֹּו יְדִידָה בַת-עֲדָיָה מִבָּצְקַת׃
ב וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יהוה וַיֵּלֶךְ בְּכָל-דֶּרֶךְ דָּוִד אָבִיו וְלֹא-סָר יָמִין וּשְׂמֹאול׃ פ
ג וַיְהִי בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶת-שָׁפָן בֶּן-אֲצַלְיָהוּ בֶן-מְשֻׁלָּם הַסֹּפֵר בֵּית יהוה לֵאמֹר׃
ד עֲלֵה אֶל-חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדֹול וְיַתֵּם אֶת-הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵּית יהוה אֲשֶׁר אָסְפוּ שֹׁמְרֵי הַסַּף מֵאֵת הָעָם׃
ה (ויתנה) וְיִתְּנֻהוּ עַל-יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים (בבית) בֵּית יהוה וְיִתְּנוּ אֹתֹו לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר בְּבֵית יהוה לְחַזֵּק בֶּדֶק הַבָּיִת׃ ו לֶחָרָשִׁים וְלַבֹּנִים וְלַגֹּדְרִים וְלִקְנֹות עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב לְחַזֵּק אֶת-הַבָּיִת׃
ז אַךְ לֹא-יֵחָשֵׁב אִתָּם הַכֶּסֶף הַנִּתָּן עַל-יָדָם כִּי בֶאֱמוּנָה הֵם עֹשִׂים׃

מציאת ספר התורה –
ח וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדֹול עַל-שָׁפָן הַסֹּפֵר סֵפֶר הַתֹּורָה מָצָאתִי בְּבֵית יהוה וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת-הַסֵּפֶר אֶל-שָׁפָן וַיִּקְרָאֵהוּ׃
ט וַיָּבֹא שָׁפָן הַסֹּפֵר אֶל-הַמֶּלֶךְ וַיָּשֶׁב אֶת-הַמֶּלֶךְ דָּבָר וַיֹּאמֶר הִתִּיכוּ עֲבָדֶיךָ אֶת-הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בַבַּיִת וַיִּתְּנֻהוּ עַל-יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בֵּית יהוה׃
י וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסֹּפֵר לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר סֵפֶר נָתַן לִי חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ׃
יא וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת-דִּבְרֵי סֵפֶר הַתֹּורָה וַיִּקְרַע אֶת-בְּגָדָיו׃
יב וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת-חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן וְאֶת-עַכְבֹּור בֶּן-מִיכָיָה וְאֵת שָׁפָן הַסֹּפֵר וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד-הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר׃
יג לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת-יהוה בַּעֲדִי וּבְעַד-הָעָם וּבְעַד כָּל-יְהוּדָה עַל-דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא הַזֶּה כִּי-גְדֹולָה חֲמַת יהוה אֲשֶׁר-הִיא נִצְּתָה בָנוּ עַל אֲשֶׁר לֹא-שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל-דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה לַעֲשֹׂות כְּכָל-הַכָּתוּב עָלֵינוּ׃

נבואת חולדה –
יד וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְעַכְבֹּור וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה אֶל-חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן-תִּקְוָה בֶּן-חַרְחַס שֹׁמֵר הַבְּגָדִים וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלַ͏ִם בַּמִּשְׁנֶה וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ׃
טו וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כֹּה-אָמַר יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר-שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי׃
טז כֹּה אָמַר יהוה הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל-הַמָּקֹום הַזֶּה וְעַל-יֹשְׁבָיו אֵת כָּל-דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ יְהוּדָה׃
יז תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּכֹל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וְנִצְּתָה חֲמָתִי בַּמָּקֹום הַזֶּה וְלֹא תִכְבֶּה׃
יח וְאֶל-מֶלֶךְ יְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם לִדְרֹשׁ אֶת-יהוה כֹּה תֹאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ׃
יט יַעַן רַךְ-לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִפְּנֵי יהוה בְּשָׁמְעֲךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל-הַמָּקֹום הַזֶּה וְעַל-יֹשְׁבָיו לִהְיֹות לְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה וַתִּקְרַע אֶת-בְּגָדֶיךָ וַתִּבְכֶּה לְפָנָי וְגַם אָנֹכִי שָׁמַעְתִּי נְאֻם-יהוה׃
כ לָכֵן הִנְנִי אֹסִפְךָ עַל-אֲבֹתֶיךָ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל-קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלֹום וְלֹא-תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר-אֲנִי מֵבִיא עַל-הַמָּקֹום הַזֶּה וַיָּשִׁיבוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ דָּבָר׃

מלכים כג (לא עד הסוף) –

כריתת ברית מחודשת –
א וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיַּאַסְפוּ אֵלָיו כָּל-זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ͏ִם׃
ב וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית-יהוה וְכָל-אִישׁ יְהוּדָה וְכָל-יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם אִתֹּו וְהַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים וְכָל-הָעָם לְמִקָּטֹן וְעַד-גָּדֹול וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת-כָּל-דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית הַנִּמְצָא בְּבֵית יהוה׃
ג וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל-הָעַמּוּד וַיִּכְרֹת אֶת-הַבְּרִית לִפְנֵי יהוה לָלֶכֶת אַחַר יהוה וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְאֶת-עֵדְוֹתָיו וְאֶת-חֻקֹּתָיו בְּכָל-לֵב וּבְכָל-נֶפֶשׁ לְהָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת הַכְּתֻבִים עַל-הַסֵּפֶר הַזֶּה וַיַּעֲמֹד כָּל-הָעָם בַּבְּרִית׃

ניתוץ העבודה הזרה –
ד וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת-חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדֹול וְאֶת-כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה וְאֶת-שֹׁמְרֵי הַסַּף לְהֹוצִיא מֵהֵיכַל יהוה אֵת כָּל-הַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִם לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם וַיִּשְׂרְפֵם מִחוּץ לִירוּשָׁלַ͏ִם בְּשַׁדְמֹות קִדְרֹון וְנָשָׂא אֶת-עֲפָרָם בֵּית-אֵל׃
ה וְהִשְׁבִּית אֶת-הַכְּמָרִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה וַיְקַטֵּר בַּבָּמֹות בְּעָרֵי יְהוּדָה וּמְסִבֵּי יְרוּשָׁלָ͏ִם וְאֶת-הַמְקַטְּרִים לַבַּעַל לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלֹות וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם׃
ו וַיֹּצֵא אֶת-הָאֲשֵׁרָה מִבֵּית יהוה מִחוּץ לִירוּשָׁלַ͏ִם אֶל-נַחַל קִדְרֹון וַיִּשְׂרֹף אֹתָהּ בְּנַחַל קִדְרֹון וַיָּדֶק לְעָפָר וַיַּשְׁלֵךְ אֶת-עֲפָרָהּ עַל-קֶבֶר בְּנֵי הָעָם׃
ז וַיִּתֹּץ אֶת-בָּתֵּי הַקְּדֵשִׁים אֲשֶׁר בְּבֵית יהוה אֲשֶׁר הַנָּשִׁים אֹרְגֹות שָׁם בָּתִּים לָאֲשֵׁרָה׃
ח וַיָּבֵא אֶת-כָּל-הַכֹּהֲנִים מֵעָרֵי יְהוּדָה וַיְטַמֵּא אֶת-הַבָּמֹות אֲשֶׁר קִטְּרוּ-שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים מִגֶּבַע עַד-בְּאֵר שָׁבַע וְנָתַץ אֶת-בָּמֹות הַשְּׁעָרִים אֲשֶׁר-פֶּתַח שַׁעַר יְהֹושֻׁעַ שַׂר-הָעִיר אֲשֶׁר-עַל-שְׂמֹאול אִישׁ בְּשַׁעַר הָעִיר׃
ט אַךְ לֹא יַעֲלוּ כֹּהֲנֵי הַבָּמֹות אֶל-מִזְבַּח יהוה בִּירוּשָׁלָ͏ִם כִּי אִם-אָכְלוּ מַצֹּות בְּתֹוךְ אֲחֵיהֶם׃
י וְטִמֵּא אֶת-הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵי (בני) בֶן-הִנֹּם לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת-בְּנֹו וְאֶת-בִּתֹּו בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ׃
יא וַיַּשְׁבֵּת אֶת-הַסּוּסִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה לַשֶּׁמֶשׁ מִבֹּא בֵית-יהוה אֶל-לִשְׁכַּת נְתַן-מֶלֶךְ הַסָּרִיס אֲשֶׁר בַּפַּרְוָרִים וְאֶת-מַרְכְּבֹות הַשֶּׁמֶשׁ שָׂרַף בָּאֵשׁ׃
יב וְאֶת-הַמִּזְבְּחֹות אֲשֶׁר עַל-הַגָּג עֲלִיַּת אָחָז אֲשֶׁר-עָשׂוּ מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת-הַמִּזְבְּחֹות אֲשֶׁר-עָשָׂה מְנַשֶּׁה בִּשְׁתֵּי חַצְרֹות בֵּית-יהוה נָתַץ הַמֶּלֶךְ וַיָּרָץ מִשָּׁם וְהִשְׁלִיךְ אֶת-עֲפָרָם אֶל-נַחַל קִדְרֹון׃
יג וְאֶת-הַבָּמֹות אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם אֲשֶׁר מִימִין לְהַר-הַמַּשְׁחִית אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל לְעַשְׁתֹּרֶת שִׁקֻּץ צִידֹנִים וְלִכְמֹושׁ שִׁקֻּץ מֹואָב וּלְמִלְכֹּם תֹּועֲבַת בְּנֵי-עַמֹּון טִמֵּא הַמֶּלֶךְ׃
יד וְשִׁבַּר אֶת-הַמַּצֵּבֹות וַיִּכְרֹת אֶת-הָאֲשֵׁרִים וַיְמַלֵּא אֶת-מְקֹומָם עַצְמֹות אָדָם׃
טו וְגַם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּבֵית-אֵל הַבָּמָה אֲשֶׁר עָשָׂה יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל גַּם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא וְאֶת-הַבָּמָה נָתָץ וַיִּשְׂרֹף אֶת-הַבָּמָה הֵדַק לְעָפָר וְשָׂרַף אֲשֵׁרָה׃

מימוש הנבואה הקדומה על יאשיהו –
טז וַיִּפֶן יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּרְא אֶת-הַקְּבָרִים אֲשֶׁר-שָׁם בָּהָר וַיִּשְׁלַח וַיִּקַּח אֶת-הָעֲצָמֹות מִן-הַקְּבָרִים וַיִּשְׂרֹף עַל-הַמִּזְבֵּחַ וַיְטַמְּאֵהוּ כִּדְבַר יהוה אֲשֶׁר קָרָא אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר קָרָא אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃
יז וַיֹּאמֶר מָה הַצִּיּוּן הַלָּז אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַנְשֵׁי הָעִיר הַקֶּבֶר אִישׁ-הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר-בָּא מִיהוּדָה וַיִּקְרָא אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עַל הַמִּזְבַּח בֵּית-אֵל׃
יח וַיֹּאמֶר הַנִּיחוּ לֹו אִישׁ אַל-יָנַע עַצְמֹתָיו וַיְמַלְּטוּ עַצְמֹתָיו אֵת עַצְמֹות הַנָּבִיא אֲשֶׁר-בָּא מִשֹּׁמְרֹון׃

המשך –
יט וְגַם אֶת-כָּל-בָּתֵּי הַבָּמֹות אֲשֶׁר בְּעָרֵי שֹׁמְרֹון אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לְהַכְעִיס הֵסִיר יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּעַשׂ לָהֶם כְּכָל-הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית-אֵל׃
כ וַיִּזְבַּח אֶת-כָּל-כֹּהֲנֵי הַבָּמֹות אֲשֶׁר-שָׁם עַל-הַמִּזְבְּחֹות וַיִּשְׂרֹף אֶת-עַצְמֹות אָדָם עֲלֵיהֶם וַיָּשָׁב יְרוּשָׁלָ͏ִם׃

הפסח –
כא וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת-כָּל-הָעָם לֵאמֹר עֲשׂוּ פֶסַח לַיהוה אֱלֹהֵיכֶם כַּכָּתוּב עַל סֵפֶר הַבְּרִית הַזֶּה׃
כב כִּי לֹא נַעֲשָׂה כַּפֶּסַח הַזֶּה מִימֵי הַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל וְכֹל יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יְהוּדָה׃
כג כִּי אִם-בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ נַעֲשָׂה הַפֶּסַח הַזֶּה לַיהוה בִּירוּשָׁלָ͏ִם׃

המשך –
כד וְגַם אֶת-הָאֹבֹות וְאֶת-הַיִּדְּעֹנִים וְאֶת-הַתְּרָפִים וְאֶת-הַגִּלֻּלִים וְאֵת כָּל-הַשִּׁקֻּצִים אֲשֶׁר נִרְאוּ בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלַ͏ִם בִּעֵר יֹאשִׁיָּהוּ לְמַעַן הָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַתֹּורָה הַכְּתֻבִים עַל-הַסֵּפֶר אֲשֶׁר מָצָא חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן בֵּית יהוה׃

סיכום פועלו –
כה וְכָמֹהוּ לֹא-הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר-שָׁב אֶל-יהוה בְּכָל-לְבָבֹו וּבְכָל-נַפְשֹׁו וּבְכָל-מְאֹדֹו כְּכֹל תֹּורַת מֹשֶׁה וְאַחֲרָיו לֹא-קָם כָּמֹהוּ׃
כו אַךְ לֹא-שָׁב יהוה מֵחֲרֹון אַפֹּו הַגָּדֹול אֲשֶׁר-חָרָה אַפֹּו בִּיהוּדָה עַל כָּל-הַכְּעָסִים אֲשֶׁר הִכְעִיסֹו מְנַשֶּׁה׃
כז וַיֹּאמֶר יהוה גַּם אֶת-יְהוּדָה אָסִיר מֵעַל פָּנַי כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי אֶת-יִשְׂרָאֵל וּמָאַסְתִּי אֶת-הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר-בָּחַרְתִּי אֶת-יְרוּשָׁלַ͏ִם וְאֶת-הַבַּיִת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם׃

מות יאשיהו
כח וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֹאשִׁיָּהוּ וְכָל-אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא-הֵם כְּתוּבִים עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה׃
כט בְּיָמָיו עָלָה פַרְעֹה נְכֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם עַל-מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל-נְהַר-פְּרָת וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ לִקְרָאתֹו וַיְמִיתֵהוּ בִּמְגִדֹּו כִּרְאֹתֹו אֹתֹו׃
ל וַיַּרְכִּבֻהוּ עֲבָדָיו מֵת מִמְּגִדֹּו וַיְבִאֻהוּ יְרוּשָׁלַ͏ִם וַיִּקְבְּרֻהוּ בִּקְבֻרָתֹו וַיִּקַּח עַם-הָאָרֶץ אֶת-יְהֹואָחָז בֶּן-יֹאשִׁיָּהוּ וַיִּמְשְׁחוּ אֹתֹו וַיַּמְלִיכוּ אֹתֹו תַּחַת אָבִיו׃ פ

*

עוד צריך להוסיף, כי ולהויזן אומר שיאשיהו נתפס כמלך חשוב מאוד, ושני רק לדוד. הוא היחיד שעליו נאמרה נבואה קודם לכן בספר, הכוללת את הזכרת שמו, והוא מתואר כמלך צדיק מאוד, אשר לא היה כמוהו לפניו ואחריו.
עובדות אלה תומכות בסברה שכל הקורפוס של הנביאים הראשונים נכתב אף הוא על-ידי הסופר או הסופרים הדטרונומיסטיים.
לכך אוכל להוסיף, שאכן גם בהם חוזר עניין המלך כבחיר האלוהים, וירושלים כמקום הנבחר על-ידי האל, באופן שאולי בעתיד ארחיב עליו.
אך יש החולקים על סברה זו, או לפחות לא מקבלים את כולה. זו אגב סברה שכבר שפינוזה אחז בה, אלא שהוא סבר שהמחבר הוא (אולי) עזרא.

ולבסוף, מדוע 'המקום אשר יבחר ה" ולא פשוט 'ירושלים'? איני יודע בדיוק מהי התשובה הרשמית, אך ניתן לטעון שטרם הכניסה לארץ עוד לא היה צורך לציין שם מקום ספציפי, שהעם עוד לא מכיר. וגם לאברהם נאמר 'אל הארץ אשר אראך', ולא 'אל ארץ כנען'. אך אולי יש לכך הסבר אחר.

*

ואצרף גם את סיפור הנבואה הקדומה –

מלכים א, יג –

א וְהִנֵּה אִישׁ אֱלֹהִים בָּא מִיהוּדָה בִּדְבַר יהוה אֶל-בֵּית-אֵל וְיָרָבְעָם עֹמֵד עַל-הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר׃
ב וַיִּקְרָא עַל-הַמִּזְבֵּחַ בִּדְבַר יהוה וַיֹּאמֶר מִזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ כֹּה אָמַר יהוה הִנֵּה-בֵן נֹולָד לְבֵית-דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמֹו וְזָבַח עָלֶיךָ אֶת-כֹּהֲנֵי הַבָּמֹות הַמַּקְטִרִים עָלֶיךָ וְעַצְמֹות אָדָם יִשְׂרְפוּ עָלֶיךָ׃
ג וְנָתַן בַּיֹּום הַהוּא מֹופֵת לֵאמֹר זֶה הַמֹּופֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה הִנֵּה הַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע וְנִשְׁפַּךְ הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר-עָלָיו׃
ד וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת-דְּבַר אִישׁ-הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר קָרָא עַל-הַמִּזְבֵּחַ בְּבֵית-אֵל וַיִּשְׁלַח יָרָבְעָם אֶת-יָדֹו מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ לֵאמֹר תִּפְשֻׂהוּ וַתִּיבַשׁ יָדֹו אֲשֶׁר שָׁלַח עָלָיו וְלֹא יָכֹל לַהֲשִׁיבָהּ אֵלָיו׃
ה וְהַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע וַיִּשָּׁפֵךְ הַדֶּשֶׁן מִן-הַמִּזְבֵּחַ כַּמֹּופֵת אֲשֶׁר נָתַן אִישׁ הָאֱלֹהִים בִּדְבַר יהוה׃
ו וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אֶל-אִישׁ הָאֱלֹהִים חַל-נָא אֶת-פְּנֵי יהוה אֱלֹהֶיךָ וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדִי וְתָשֹׁב יָדִי אֵלָי וַיְחַל אִישׁ-הָאֱלֹהִים אֶת-פְּנֵי יהוה וַתָּשָׁב יַד-הַמֶּלֶךְ אֵלָיו וַתְּהִי כְּבָרִאשֹׁנָה׃
ז וַיְדַבֵּר הַמֶּלֶךְ אֶל-אִישׁ הָאֱלֹהִים בֹּאָה-אִתִּי הַבַּיְתָה וּסְעָדָה וְאֶתְּנָה לְךָ מַתָּת׃
ח וַיֹּאמֶר אִישׁ-הָאֱלֹהִים אֶל-הַמֶּלֶךְ אִם-תִּתֶּן-לִי אֶת-חֲצִי בֵיתֶךָ לֹא אָבֹא עִמָּךְ וְלֹא-אֹכַל לֶחֶם וְלֹא אֶשְׁתֶּה-מַּיִם בַּמָּקֹום הַזֶּה׃
ט כִּי-כֵן צִוָּה אֹתִי בִּדְבַר יהוה לֵאמֹר לֹא-תֹאכַל לֶחֶם וְלֹא תִשְׁתֶּה-מָּיִם וְלֹא תָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתָּ׃
י וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ אַחֵר וְלֹא-שָׁב בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּא בָהּ אֶל-בֵּית-אֵל׃ פ

ואת המשך הסיפור ראו שם.

בעניין העושר, אפשר לסכם בקצרה, שבתנ"ך בדרך-כלל הוא דבר טוב, וכך האבות זכו לעושר עקב ברכת ה', אך אין להסתמך עליו או לרדוף אחריו.
הפסוקים עליו הם רבים מאוד. והנה, מצאתי והשתמשתי במנוע חיפוש חדש לי, מבית דיקטה, והנה כמה תוצאות, שרובן-ככולן עונות על הכלל הבסיסי שהתוונו.

משלי כב

(א) נִבְחָ֣ר שֵׁ֭ם מֵעֹ֣שֶׁר רָ֑ב מִכֶּ֥סֶף וּ֝מִזָּהָ֗ב חֵ֣ן טֽוֹב׃

(ב) עָשִׁ֣יר וָרָ֣שׁ נִפְגָּ֑שׁוּ עֹשֵׂ֖ה כֻלָּ֣ם יְהוָֽה׃

…

(ד) עֵ֣קֶב עֲ֭נָוָה יִרְאַ֣ת יְהוָ֑ה עֹ֖שֶׁר וְכָב֣וֹד וְחַיִּֽים׃

…

(ז) עָ֭שִׁיר בְּרָשִׁ֣ים יִמְשׁ֑וֹל וְעֶ֥בֶד לֹ֝וֶ֗ה לְאִ֣ישׁ מַלְוֶֽה׃

…

(טז) עֹ֣שֵֽׁק דָּ֭ל לְהַרְבּ֣וֹת ל֑וֹ נֹתֵ֥ן לְ֝עָשִׁ֗יר אַךְ־לְמַחְסֽוֹר׃

קהלת ה

(יא) מְתוּקָה֙ שְׁנַ֣ת הָעֹבֵ֔ד אִם־מְעַ֥ט וְאִם־הַרְבֵּ֖ה יֹאכֵ֑ל וְהַשָּׂבָע֙ לֶֽעָשִׁ֔יר אֵינֶ֛נּוּ מַנִּ֥יחַֽ ל֖וֹ לִישֽׁוֹן׃

(יב) יֵ֚שׁ רָעָ֣ה חוֹלָ֔ה רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ עֹ֛שֶׁר שָׁמ֥וּר לִבְעָלָ֖יו לְרָעָתֽוֹ׃

(יג) וְאָבַ֛ד הָעֹ֥שֶׁר הַה֖וּא בְּעִנְיַ֣ן רָ֑ע וְהוֹלִ֣יד בֵּ֔ן וְאֵ֥ין בְּיָד֖וֹ מְאֽוּמָה׃

…

(יח) גַּ֣ם כׇּֽל־הָאָדָ֡ם אֲשֶׁ֣ר נָֽתַן־ל֣וֹ הָאֱלֹהִים֩ עֹ֨שֶׁר וּנְכָסִ֜ים וְהִשְׁלִיט֨וֹ לֶאֱכֹ֤ל מִמֶּ֨נּוּ֙ וְלָשֵׂ֣את אֶת־חֶלְק֔וֹ וְלִשְׂמֹ֖חַ בַּעֲמָל֑וֹ זֹ֕ה מַתַּ֥ת אֱלֹהִ֖ים הִֽיא׃

תהילים מט

(ג) גַּם־בְּנֵ֣י אָ֭דָם גַּם־בְּנֵי־אִ֑ישׁ יַ֝֗חַד עָשִׁ֥יר וְאֶבְיֽוֹן׃

…

(ז) הַבֹּטְחִ֥ים עַל־חֵילָ֑ם וּבְרֹ֥ב עׇ֝שְׁרָ֗ם יִתְהַלָּֽלוּ׃

…

(יז) אַל־תִּ֭ירָא כִּֽי־יַעֲשִׁ֣ר אִ֑ישׁ כִּֽי־יִ֝רְבֶּה כְּב֣וֹד בֵּיתֽוֹ׃

משלי כח

(ו) טֽוֹב־רָ֭שׁ הוֹלֵ֣ךְ בְּתֻמּ֑וֹ מֵעִקֵּ֥שׁ דְּ֝רָכַ֗יִם וְה֣וּא עָשִֽׁיר׃

…

(יא) חָכָ֣ם בְּ֭עֵינָיו אִ֣ישׁ עָשִׁ֑יר וְדַ֖ל מֵבִ֣ין יַחְקְרֶֽנּוּ׃

…

(כ) אִ֣ישׁ אֱ֭מוּנוֹת רַב־בְּרָכ֑וֹת וְאָ֥ץ לְ֝הַעֲשִׁ֗יר לֹ֣א יִנָּקֶֽה׃

משלי י

(ד) רָ֗אשׁ עֹשֶׂ֥ה כַף־רְמִיָּ֑ה וְיַ֖ד חָרוּצִ֣ים תַּעֲשִֽׁיר׃

…

(טו) ה֣וֹן עָ֭שִׁיר קִרְיַ֣ת עֻזּ֑וֹ מְחִתַּ֖ת דַּלִּ֣ים רֵישָֽׁם׃

…

(כב) בִּרְכַּ֣ת יְ֭הוָה הִ֣יא תַעֲשִׁ֑יר וְלֹֽא־יוֹסִ֖ף עֶ֣צֶב עִמָּֽהּ׃

משלי יג

(ז) יֵ֣שׁ מִ֭תְעַשֵּׁר וְאֵ֣ין כֹּ֑ל מִ֝תְרוֹשֵׁ֗שׁ וְה֣וֹן רָֽב׃

(ח) כֹּ֣פֶר נֶֽפֶשׁ־אִ֣ישׁ עׇשְׁר֑וֹ וְ֝רָ֗שׁ לֹא־שָׁמַ֥ע גְּעָרָֽה׃

משלי יח

(יא) ה֣וֹן עָ֭שִׁיר קִרְיַ֣ת עֻזּ֑וֹ וּכְחוֹמָ֥ה נִ֝שְׂגָּבָ֗ה בְּמַשְׂכִּיתֽוֹ׃

…

(כג) תַּחֲנוּנִ֥ים יְדַבֶּר־רָ֑שׁ וְ֝עָשִׁ֗יר יַעֲנֶ֥ה עַזּֽוֹת׃

משלי יא

(טז) אֵֽשֶׁת־חֵ֭ן תִּתְמֹ֣ךְ כָּב֑וֹד וְ֝עָרִיצִ֗ים יִתְמְכוּ־עֹֽשֶׁר׃

…

(כח) בּוֹטֵ֣חַ בְּ֭עׇשְׁרוֹ ה֣וּא יִפֹּ֑ל וְ֝כֶעָלֶ֗ה צַדִּיקִ֥ים יִפְרָֽחוּ׃

משלי יד

(כ) גַּם־לְ֭רֵעֵהוּ יִשָּׂ֣נֵא רָ֑שׁ וְאֹהֲבֵ֖י עָשִׁ֣יר רַבִּֽים׃

…

(כד) עֲטֶ֣רֶת חֲכָמִ֣ים עׇשְׁרָ֑ם אִוֶּ֖לֶת כְּסִילִ֣ים אִוֶּֽלֶת׃

ואידך זיל גמור.

לאנשים רבים יש תופעות לוואי לאחר החיסון נגד הקורונה, ולא מדברים על כך. בין הבעיות הנפוצות הן קוצר נשימה ודלקת בשריר הלב. כן יש בעיות של כאבים, דימומים, בצקות, טשטוש ראייה ועוד ועוד, וכמובן מוות.
עוד ראיתי בטוויטר, אשת-מילה אחת כותבת – לא יודע אם בהקשר ישיר של החיסון – שהיא מרגישה כמו 'גרסה פגומה של עצמה'. אהבתי את הניסוח הזה.
בהקשר הזה נזכרתי בפסוק אחד מתהילים, ספר שמרבה לתאר צרות ותחלואים –

כְּצֵל כִּנְטוֹתוֹ נֶהֱלָכְתִּי נִנְעַרְתִּי כָּאַרְבֶּה.
תהילים קט, כג.

והנה, מצאתי שרש"י פירש זאת כך –

רש"י –
כצל כנטותו – לעת ערב.

ננערתי – לשון תשנוק וטירוף ואוטם כארבה שהוא נודד ונע ומטורף.

(תשנוק – ראה ירוש' ברכות ד , א [ז , ב])

ואנו נאמר –
תשנוק – קוצר נשימה
ואוטם – אוטם לב.

(על דרך הרמז)