תהילים עג, בעניין המיזנטרופיה

מירי רגב אמרה שמי שלא מצביע לליכוד הוא מיזנטרופ, והסבירה – כפוי טובה. אבל מיזנטרופ זה לא כפוי טובה, אלא שונא-אדם. ניחא.
עתה, ניסיתי למצוא בתנ"ך דוגמה למיזנטרופ, והתקשיתי למצוא. הדבר הקרוב ביותר שמצאתי – ולא מיד – הוא תיאור הרשעים בתהילים עג. אדגיש את המילים החשובות לענייננו –

תהלים עג

המשורר מתלונן על שלוות הרשעים –

(א) מִזְמוֹר לְאָסָף אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְבָרֵי לֵבָב.
(זה הכלל – אלוהים טוב לטובים. אבל מיד הוא מפרט את הפרת הכלל)

(ב) וַאֲנִי כִּמְעַט נטוי [נָטָיוּ] רַגְלָי כְּאַיִן שפכה [שֻׁפְּכוּ] אֲשֻׁרָי.

(ג) כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.

(ד) כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם וּבָרִיא אוּלָם.
(אינם בחרצובות – בשלשלאות, אלא בריא אולם – כוחם חזק)

(ה) בַּעֲמַל אֱנוֹשׁ אֵינֵמוֹ וְעִם אָדָם לֹא יְנֻגָּעוּ.
(אינם שותפים בעמל וסבל האנשים, ואינם מנוגעים וחולים עימם. אך 'לא ינוגעו' אפשר לפרש גם – לא נוגע אליהם, 'לא מזיז להם'. וברוח הימים אלה אפשר לפרש אף – נוהגים בריחוק חברתי…)

(ו) לָכֵן עֲנָקַתְמוֹ גַאֲוָה יַעֲטָף שִׁית חָמָס לָמוֹ.
(לכן הגאווה סובבת אותם כמו שרשרת-ענק, וכמו לבוש-שית החמס, הגזל, עוטף אותם)

(ז) יָצָא מֵחֵלֶב עֵינֵמוֹ עָבְרוּ מַשְׂכִּיּוֹת לֵבָב.
(משכיות – דברים יפים שמתבוננים בהם. כביכול יצאה עינם מרוב דישון)

(ח) יָמִיקוּ וִידַבְּרוּ בְרָע עֹשֶׁק מִמָּרוֹם יְדַבֵּרוּ.
(ימיקו – מלשון מק, רקבון. ואולי גם מלשון 'מוק' – ליצנות. ממרום – 'מסתכלים עליך מלמעלה'.

(ט) שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ.
(שתו בשמים פיהם – מדברים בגאווה, ולשונם תהלך בארץ – מדברים לשון הרע. והוא הפך יומרתם הגאוותנית)

(י) לָכֵן ישיב [יָשׁוּב] עַמּוֹ הֲלֹם וּמֵי מָלֵא יִמָּצוּ לָמוֹ.
(ימוצו וימצצו את לשד העם)

(יא) וְאָמְרוּ אֵיכָה יָדַע אֵל וְיֵשׁ דֵּעָה בְעֶלְיוֹן.
(אומרים – אין דין ואין דיין, אין השגחה)

(יב) הִנֵּה אֵלֶּה רְשָׁעִים וְשַׁלְוֵי עוֹלָם הִשְׂגּוּ חָיִל.

(יג) אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי וָאֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי.
(לשווא נהגתי ביושר, אומר המשורר)

(יד) וָאֱהִי נָגוּעַ כָּל הַיּוֹם וְתוֹכַחְתִּי לַבְּקָרִים.
(תוכחתי – יסוריי, מגיעים כל בוקר. או – תוכחתי להם)

(טו) אִם אָמַרְתִּי אֲסַפְּרָה כְמוֹ הִנֵּה דוֹר בָּנֶיךָ בָגָדְתִּי.
(לדעתי – אם אהיה כמותם, אבגוד במוסר ובדור העתיד)

(טז) וָאֲחַשְּׁבָה לָדַעַת זֹאת עָמָל היא [הוּא] בְעֵינָי.
(ודבר זה הוא עוול בעיניי)

כאן מתחיל החצי השני, הפותר את שאלת החצי הראשון –
(יז) עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם.
(עד שבאתי למקדש והבנתי את סופם)

(יח) אַךְ בַּחֲלָקוֹת תָּשִׁית לָמוֹ הִפַּלְתָּם לְמַשּׁוּאוֹת.
(יפלו בשואה)

(יט) אֵיךְ הָיוּ לְשַׁמָּה כְרָגַע סָפוּ תַמּוּ מִן בַּלָּהוֹת.
(יכלו כרגע)

(כ) כַּחֲלוֹם מֵהָקִיץ אֲדֹנָי בָּעִיר צַלְמָם תִּבְזֶה.
(כמו יקיצו מחלום. בעיר-בהעיר. אז צלם-אלוהים שלהם יבוזה – כך לדעתי)

וחוזר אל עצמו –
(כא) כִּי יִתְחַמֵּץ לְבָבִי וְכִלְיוֹתַי אֶשְׁתּוֹנָן.
(אני נחמץ עתה)

(כב) וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ.
(ולא מבין)

(כג) וַאֲנִי תָמִיד עִמָּךְ אָחַזְתָּ בְּיַד יְמִינִי.

(כד) בַּעֲצָתְךָ תַנְחֵנִי וְאַחַר כָּבוֹד תִּקָּחֵנִי.
(אך סומך על ישועת ה')

(כה) מִי לִי בַשָּׁמָיִם וְעִמְּךָ לֹא חָפַצְתִּי בָאָרֶץ.

(כו) כָּלָה שְׁאֵרִי וּלְבָבִי צוּר לְבָבִי וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָם.
(שארי – בשרי)

(כז) כִּי הִנֵּה רְחֵקֶיךָ יֹאבֵדוּ הִצְמַתָּה כָּל זוֹנֶה מִמֶּךָּ.

(כח) וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב שַׁתִּי בַּאדֹנָי יְהֹוִה מַחְסִי לְסַפֵּר כָּל מַלְאֲכוֹתֶיךָ.
(פרופ' ליבוביץ נהג לצטט את תחילתו של פסוק זה. עצם הקרבה לה' היא הטוב, ולא התועלת הצומחת מכך, או שלא צומחת).