שורש נא"ץ

משום מה נזכרתי בשורש נא"ץ. נבחן כמה צורות שלו במילון ספיר –

נוֹאֵץ¹
1.[תנ] מבזה, מחלֵל: לא אבו לעצתי, נָאצוּ כל תוכחתי (משלי א 30); אוויל יִנאץ מוּסר אביו (משלי טו 5); במעשיהם נָאצוּ את המקום הקדוש
2. [תנ] כועס: וירא ה' ויִנאַץ מכעס בניו ובנותיו (דברים לב 19)

נוֹאֵץ
(מילון המקרא)
מואֵס, דוחה, בּוזה, כאמור בפסוק: "וַעצַת עליוֹן נָאָצוּ" (תהילים קז, 11)

מְנָאֵץ [תנ]
מגַדֵף, אומר דברי בּוּז מעליבים, מבַזֶה, מחָרֵף, מתָעֵב: עזבו את ה', נִאצו את קדוש ישראל (ישעיה א 4); וחירף וגידף וניאץ (ירושלמי תעניות סו, א)

נְאָצָה [תנ]
גידוּף, דִברֵי בּוּז מעליבים, חֵירוּף, חֶרפּה: יום צרה ותוכחה ונאָצה היום הזה (ישעיה לז 3); ולנו בושת הפנים בנאָצות (מלשון הפיוט); בהפגנה נשמעו דברי נאָצה וקללות רבות

נְאָצָה, נֶאָצָה
(מילון המקרא)
עֶלבוֹן, חֶרְפָּה, גידוּף, כאמור בפסוק: "יום צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה" (מלכים ב', יט, 3); וכן בפסוק: "ויעשו נֶאָצות גדולות" (נחמיה ט, 18).

נראה לי שנוכל להסתפק בזאת, בהסברים ובפסוקים המצורפים.

*

עתה, מבחינה אטימולוגית במילון ספיר אומרים שמקור המילה באכדית. ועדיין, אי אפשר להתעלם מקרבתה לשורש נע"ץ. נעץ הוא עשה חור, וגם מילות הקללה משמען עשיית חור, כך גם מחלל, נוקב ועוד.

יותר מזה, האות הבסיסית פה היא פ', המסמנת פיצוץ ובקיעה. כך גם חץ עושה חור, בדומה לנאץ-נעץ.

*

לבסוף – לא, אין שום קשר לשוני לנאצים ימח שמם. אבל קשר תוכני – בהחלט יש.