מסך

לפרשת ויקהל-פקודי
פרשות אלה הן משעממות מאוד, חייבים להודות. הן עוסקות בתכולת המשכן, על 'קרשיו, קרסיו ואדניו', וזה לא מאוד מעניין (לפחות למי שאינו ארכיטקט, או מעצב פנים). אבל דבר אחד מעניין בכל-זאת יש בפרשות אלו, והוא אוצר המילים, שייחודי להן, כחלק מהמכלול של המקור הכוהני.
מילה אחת, אקטואלית מאוד, שמופיעה בפרשות אלה כמה פעמים, היא המילה 'מסך'.
הרי כמעט כל העם צמודים כל יום למסך הטלוויזיה, ובשאר הזמן למסך המחשב, הסמארטפון והטאבלט. נראה לי, אם כך, שכדאי לבחון מילה זו.

מתוך מילון ספיר –

מָסָךְ
1. [תנ] וילון כָּבֵד להַסתָרת פני פתח, למחיצה, לנוי וכד': ויעש מסך לפתח האֹהל (שמות לו, 37); תחומו אחרי מסך תכלת אחריו ייזָחו (מלשון הפיוט)
2. [עח] מחיצה, יריעה או וילון גדולים שתלויים בתאטרון: בתחילת ההצגה עולה המסך ובסיומה הוא יורד
3. [עח] (בהשאלה) הַעלמת מֵידָע על-ידי דיווּחים שֶיֵש בּהם כּדֵי להַטעות
4. [תנ] (בהשאלה) מַחסֶה, מָגֵן: פרשׂ ענן למסך (תהילים קה, 39)
5. [יב] מצַד הכָּבֵד, יָתרת הכבד, הקרום או החלב המכסים את הכבד (רש"י ויקרא ג, 4)
6. [עח] כינוי למרקע (מסך טלוויזיה), או לצג (מסך המחשב) או לריקוע בבית הקולנוע שעליה מקרינים סרט או שקופיות
7. [עח] (בתקשורת) כלל המידע המופיע על גבי מצג המחשב באופן זמני, כולל תווים או צורות גרפיות אחרות.

אטימולוגיה –
מָסָךְ
מהשורש <סכך> במשמעות להסתיר שכן המסך הוא וילון שתפקידו להסתיר ולחצוץ. מאוגריתית, שפה שמית המיוחסת למאות 15-13 לפה"ס

*

כלומר, אפילו מבחינה לשונית, מסך הוא מלשון סכך והסתרה. וגם מבחינה מעשית – מסך הטלוויזיה, למשל, בזמן שהוא מעביר מידע כביכול, הוא גם מסתיר מידע. אין לקבל את הדברים כפשוטם.

דוגמה יפה לכך אפשר למצוא בספרו הידוע של ג'ורג' אורוול '1984'. שם יש מכשיר בשם 'טלסקרין', שהוא מעין מכשיר טלוויזיה, המשדר כל הזמן מסרים שחפץ בהם 'האח הגדול', הוא השלטון, וכך שוטף את מוחות האזרחים וגורם להם לחשוב כדרכו.

דוגמה אחרת, דומה מאוד, מופיעה בסרט (על-פי ספר באותו השם, מאת רוי ברדברי) של פרנסואה טריפו 'פרנהייט 451', המתאר מציאות בה קריאת ספרים הוצאה מחוץ לחוק, ומכבי האש הפכו לשורפי ספרים מוחבאים. גם שם בכל בית יש מסך טלוויזיה גדול, המשדר לאזרחים הנבערים והרדודים תוכניות אוויליות ומפוברקות.

האם למשהו מכל זה יש רלוונטיות לימינו? מה? מה פתאום!

*

אבל רגע! נביט גם במילון המקרא של ספיר –

מָסָךְ
(מילון המקרא)

וילון, מִכסה, כאמור בפסוק: "מָסָךְ לפתח הָאֹהֶל" (שמות, כו, 36)

מַסֵּכָה [נ']
1. יציקה, פסל יָצוּק ממתכת, כאמור בפסוק: "אלֹהֵי מַסֵּכָה לא תַּעשֶה לָך" (שמות, לד, 17) המסכה והפסל היו דמויות אלים העשויות מעץ, אבן או מתכת. הם שימשו לפולחן ביתי והיו בדרך־כלל קטנים. פסל במקרא מציין דמוּת אל. מאוחר יותר כונה הצֶלם בשם מסֵכָה או נסך (ישעיה מא, 29). הפסל הוא מעשה ידיו של החָרָש (דברים כז, 15). והיה עשוי מעץ חזק וקשה (ישעיה, מ, 20). המסכה היא דמות אל יצוקה ממתכת, מזהב ומכסף, והיא מעשה ידיו של הצורף (ישעיה מ, 19). מקור השם בעֵגל הזהב שעשה אהרון (שמות לב, 4). המסכה היא צורת הצֶלם שנאסרה במפורש: "אלהי מסכה לא תעשה לך" (שמות לד, 17)
2. מִכסֶה, כאמור בפסוק: "והמסֵּכָה הַנְּסוּכָה על כל הגוֹיִם" (ישעיה כה, 7)
3. מחשבה, מזימה, כאמור בפסוק: "ולִנסֹך… מַסֵּכָה וְלֹא רוּחִי" (ישעיה, ל, 1)

כלומר, יש לנו מסך ויש לנו מסכה – והיא פסל של עבודת אלילים.
האם יש לזה קשר לימינו? מה? מה פתאום!

*
נחתום במילה קרובה לזו –

מֶֿסֶךְ
(מילון המקרא)

מֶזֶג, מזיגת יין במים ובתבלינים, כאמור בפסוק: "ויַין חָמַר מָלֵא מֶסֶךְ" (תהילים עה, 9)

כלומר, מזיגת יין, המביא לשכרון ולאי הכרת המציאות.
האם?… לא, לא.