תהילים כב

עוד בהקשר הכלבים…
נקרא את תהילים כב, המזמור הנכבד, שהנוצרים רואים בו עדות למשיחם. נתייחס לזאת.

תהלים כב

(א) לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד.
(ראו משל בסוף)

תחילה המשורר נעזב על-ידי האל –
(ב) אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי.
(הרישא הן דברי ישוע על הצלב, בארמית, למה שבקתני)

(ג) אֱ‍לֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי.

(ד) וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל.
(שעליו כותבים שירי תהילה בישראל)

(ה) בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ.

(ו) אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ.

ונמצא במצב בזוי –
(ז) וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם.

(ח) כָּל רֹאַי יַלְעִגוּ לִי יַפְטִירוּ בְשָׂפָה יָנִיעוּ רֹאשׁ.

(ט) גֹּל אֶל יְהוָה יְפַלְּטֵהוּ יַצִּילֵהוּ כִּי חָפֵץ בּוֹ.

(י) כִּי אַתָּה גֹחִי מִבָּטֶן מַבְטִיחִי עַל שְׁדֵי אִמִּי.
(וכן בירמיה – מבטן ידעתיך)

(יא) עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם מִבֶּטֶן אִמִּי אֵלִי אָתָּה.

(יב) אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי כִּי צָרָה קְרוֹבָה כִּי אֵין עוֹזֵר.

וצריו נמשלים למיני בעלי חיים –
(יג) סְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי.
(אבירים – פרים)

(יד) פָּצוּ עָלַי פִּיהֶם אַרְיֵה טֹרֵף וְשֹׁאֵג.
(הופעה ראשונה של משל האריה)

(טו) כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי וְהִתְפָּרְדוּ כָּל עַצְמוֹתָי הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי.
(נמס ונשפך מיראה. בסיפור ישו נשפך מפצעו מים, כאילו למלא פסוק זה)

(טז) יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ כֹּחִי וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי וְלַעֲפַר מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי.

(יז) כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי.
(הופעה ראשונה של הכלבים, והשנייה של האריה, וראו בסוף)

(יח) אֲסַפֵּר כָּל עַצְמוֹתָי הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ בִי.

(יט) יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל.
(ושוב בסיפור ישו, השומרים מטילים גורל על לבושו. וכאן בא כמשל למחכים למותו)

קריאה לה' –
(כ) וְאַתָּה יְהוָה אַל תִּרְחָק אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה.
(איילותי – כוחי, וכן בכותרת איילת)

(כא) הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי.
(מוטיב החרב חוזר הרבה, והופעה שנייה של הכלב)

(כב) הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי.
(והופעה שלישית של האריה, כאן כבביטוי 'בלוע הארי')

(כג) אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ.

(כד) יִרְאֵי יְהוָה הַלְלוּהוּ כָּל זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ וְגוּרוּ מִמֶּנּוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל.

(כה) כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ.

(כו) מֵאִתְּךָ תְּהִלָּתִי בְּקָהָל רָב נְדָרַי אֲשַׁלֵּם נֶגֶד יְרֵאָיו.
(נגד יראיו – מולם)

(כז) יֹאכְלוּ עֲנָוִים וְיִשְׂבָּעוּ יְהַלְלוּ יְהוָה דֹּרְשָׁיו יְחִי לְבַבְכֶם לָעַד.
(בתנ"ך שמחה באה עם מאכל)

(כח) יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל יְהוָה כָּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם.

(כט) כִּי לַיהוָה הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם.

(ל) אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ כָּל דִּשְׁנֵי אֶרֶץ לְפָנָיו יִכְרְעוּ כָּל יוֹרְדֵי עָפָר וְנַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה.
(שוב האוכל)

(לא) זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר לַאדֹנָי לַדּוֹר.

(לב) יָבֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ לְעַם נוֹלָד כִּי עָשָׂה.

*

הנוצרים, כאמור, אומרים שזהו מזמור משיחי, שמנבא את סבלו של ישוע. וכך הם גם אומרים שאין לקרוא 'סבבוני כארי ידי ורגלי', אלא – 'כארו ידי ורגלי', במובן של חוררו, כמו כריית בור.
ואולם, בשום מקום אחר בתנ"ך לא מופיע פועל זה – 'כארו', רק כרו, במובן של כריית באר. בנוסף, ראינו שמוטיב האריה חוזר לא פחות משלוש פעמים במזמור זה, לצד חיות אחרות – פרים, כלבים, ראמים ועוד. על כן נראה שפרשנות נוצרית זו לגמרי מצוצה מן האצבע.
וכן שאר הפסוקים במזמור שהם משתמשים בהם לצורכם, נראים כעקורים ממשמעם הראשוני. 'כמים נשפכתי' הוא ביטוי מטאפורי ברור לפחד גדול, התמוגגות הלב, ולא כפירושם שכאשר דקרו את ישוע יצאו מגופו דם מעורבב במים.
וכן 'על לבושי יטילו גורל' הוא ביטוי מטאפורי, ציורי, ובסיפורם השומרים אכן מטילים גורל על לבוש ישוע. אף כי כאן, יש להודות, המרחק בין הציור לממשות קטן יותר.
ואם תשאלו, מה כל-כך נכבד בלבוש שצריך לחלקו כשלל? הרי שבימים הקדומים הלבוש היה דבר יקר מאוד, וכך אפשר לראות למשל בחובה להחזיר לעני את מלבושו שנלקח כערובה, שאחרת אין לו במה לישון.

*

רש"י –
כארי ידי ורגלי. כאילו הם מדוכאים בפי ארי וכן אמר חזקיה כארי כן ישבר כל עצמותי (ישעיהו ל״ח:י״ג):

יאכלו ענוים. לעת הגאולה לימות המשיח:

*

ואיילת השחר היא משל לגאולה –
הירושלמי במסכת ברכות אומר:

ר' חייא בר אבא ורבי שמעון בן חלפתא היו מהלכין בבקעת ארבל וראו אילת השחר. אמר לו ר' חייא: כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת. כמו שכתוב: 'כי אשב בחֹשך ד' אור לי'. כך בתחילה – 'ומרדכי יושב בשער המלך', ואחר-כך 'ויקח המן את הלבוש ואת הסוס', ואחר-כך 'וישב מרדכי אל שער המלך' ואחר-כך 'ומרדכי יצא מלפני המלך במלבוש מלכות', ואחר-כך 'וליהודים הייתה אורה ושמחה'.