שורש יכ"ל

באקדמיה ללשון העלו פוסט על המילה יכול –
https://hebrew-academy.org.il/2011/12/06/%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C-%D7%91%D7%A2%D7%91%D7%A8/

שם אומרים בפשטות – "בלשון המקורות הפועל יָכֹל משמש לציון פעולה בעבר, כגון "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק" (בראשית מה, א)".

הערתי –
"הנני (אני נשאר בכתיב זה) פונה אליכם בפנייה נרגשת לאשר את הפועל יכַל, שבמילא כולם משתמשים בו. כי א. יש סיבה שכולם משתמשים בו, שהרי 'יכול' משמש הן להווה והן לעבר ונצרך בידול, ו'יכול היה' הוא מסורבל מדי. ו-ב. כי שום סיבה עקרונית לפסול צורה זו".

אך המגיבים האחרים כמובן שלא הסכימו איתי. זה לא הפתיע אותי. אבל שמחתי לראות שם בתגובות בלשן אחר (ג'ונתן הווארד), שגם מציע אותו דבר בערך, וכך כתב –

"אפשר לשתף ולמגר, ואפשר גם להכיר בעובדה שצורות pa‘il ו־pa‘ul נדחקות מפני pa‘al כדי ליצור אחידות במערכת. מה שהחל ב'דבק' כבר בלשון המקרא ממשיך ב'ישן' וב'יכל' בעברית החדשה".

ועליו דווקא לא חלקו. גם כן לא מפתיע.
למען האמת, זה נושא ותיק אצלי, ובשיר אחד שלי כתבתי 'כמה עוד יכל להתחפר באדמה', בכוונה כך, אך כשפרסמתי אותו התבקשתי לתקון ל'יכול' או 'היה יכול', ובחרתי בראשון. כבר לא היה בי העוז להתווכח.

ובאמת, זו שאלה, למה נבחר הניקוד הזה דווקא? מה הנימוק הלשוני לו? ואמנם – כך ניקדו הנקדנים הראשונים את המקרא (אף שלפעמים לא ברור אם זו צורת עבר או הווה), אלא שגם הם עצמם צריכים להביא נימוק, ודבריהם חשובים מאוד, אבל לא קדושים.

בכל אופן, לפי שעה אין לי מה להוסיף בעניין זה, ועל כן רק ערכתי מעין ערך קונקורדנציה לצורה יכול (בלי יכלו וכיוב'), והנה היא –

וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לֹו וַיִּגַּע בְּכַף-יְרֵכֹו וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקֹו עִמֹּו׃
בראשית לב, כו.

וְלֹא-יָכֹל יֹוסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הֹוצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא-עָמַד אִישׁ אִתֹּו בְּהִתְוַדַּע יֹוסֵף אֶל-אֶחָיו׃
בראשית מה, א.

אִם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים וְיָכָלְתָּ עֲמֹד וְגַם כָּל-הָעָם הַזֶּה עַל-מְקֹמֹו יָבֹא בְשָׁלֹום׃
שמות יח, כג.

וְלֹא-יָכֹל מֹשֶׁה לָבֹוא אֶל-אֹהֶל מֹועֵד כִּי-שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבֹוד יהוה מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן׃
שמות מ, לה.

וְלֹא-יָכֹל עֹוד לְהָשִׁיב אֶת-אַבְנֵר דָּבָר מִיִּרְאָתֹו אֹתֹו׃
שמואל ב, ג, יא.

אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-דָּוִד אָבִי כִּי לֹא יָכֹל לִבְנֹות בַּיִת לְשֵׁם יהוה אֱלֹהָיו מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ עַד תֵּת-יהוה אֹתָם תַּחַת כַּפֹּות (רגלו) רַגְלָי ׃
מלכים א, ה, יז.

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת-דְּבַר אִישׁ-הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר קָרָא עַל-הַמִּזְבֵּחַ בְּבֵית-אֵל וַיִּשְׁלַח יָרָבְעָם אֶת-יָדֹו מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ לֵאמֹר תִּפְשֻׂהוּ וַתִּיבַשׁ יָדֹו אֲשֶׁר שָׁלַח עָלָיו וְלֹא יָכֹל לַהֲשִׁיבָהּ אֵלָיו׃
מלכים א, יג, ד.

וַתַּעַשׂ כֵּן אֵשֶׁת יָרָבְעָם וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ שִׁלֹה וַתָּבֹא בֵּית אֲחִיָּה וַאֲחִיָּהוּ לֹא-יָכֹל לִרְאֹות כִּי קָמוּ עֵינָיו מִשֵּׂיבֹו׃
מלכים א, יד, ד.

וַיְהִי בִּימֵי אָחָז בֶּן-יֹותָם בֶּן-עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עָלָה רְצִין מֶלֶךְ-אֲרָם וּפֶקַח בֶּן-רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלַ͏ִם לַמִּלְחָמָה עָלֶיהָ וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ׃
ישעיה ז, א.

וְלֹא-יָכֹל דָּוִיד לָלֶכֶת לְפָנָיו לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים כִּי נִבְעַת מִפְּנֵי חֶרֶב מַלְאַךְ יהוה׃
דברי הימים א, יב, ל.