נח, דנאל ואיוב – יחזקאל יד

נח, דנאל ואיוב

לפרשת נח.
הפטרת נח היא מישעיה, היכן שמוזכרים 'מי־נח'. ואולם, הוא מופיע עוד פעם אחת בתנ"ך, בספר יחזקאל, יחד עם איוב, המוכר לנו מהמקרא, ועם דנאל – שהוא דמות חכם ידועה מכתבי אוגרית הקדומים (ומוזכר שוב ביחזקאל כח, ג – 'הנה חכם אתה מדנאל'. אגב, בנו נקרא 'אקהת', באופן דומה לקהת התנ"כי), ואינו דניאל הידוע מהתנ"ך –

יחזקאל יד –
יב וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר. יג בֶּן אָדָם אֶרֶץ כִּי תֶחֱטָא לִי לִמְעָל מַעַל וְנָטִיתִי יָדִי עָלֶיהָ וְשָׁבַרְתִּי לָהּ מַטֵּה לָחֶם וְהִשְׁלַחְתִּי בָהּ רָעָב וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה. יד וְהָיוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ נֹחַ דנאל [דָּנִיאֵל] וְאִיּוֹב הֵמָּה בְצִדְקָתָם יְנַצְּלוּ נַפְשָׁם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה. טו לוּ חַיָּה רָעָה אַעֲבִיר בָּאָרֶץ וְשִׁכְּלָתָּה וְהָיְתָה שְׁמָמָה מִבְּלִי עוֹבֵר מִפְּנֵי הַחַיָּה. טז שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה אִם בָּנִים וְאִם בָּנוֹת יַצִּילוּ הֵמָּה לְבַדָּם יִנָּצֵלוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה שְׁמָמָה. יז אוֹ חֶרֶב אָבִיא עַל הָאָרֶץ הַהִיא וְאָמַרְתִּי חֶרֶב תַּעֲבֹר בָּאָרֶץ וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה. יח וּשְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה לֹא יַצִּילוּ בָּנִים וּבָנוֹת כִּי הֵם לְבַדָּם יִנָּצֵלוּ. יט אוֹ דֶּבֶר אֲשַׁלַּח אֶל הָאָרֶץ הַהִיא וְשָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עָלֶיהָ בְּדָם לְהַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה. כ וְנֹחַ דנאל [דָּנִיאֵל] וְאִיּוֹב בְּתוֹכָהּ חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה אִם בֵּן אִם בַּת יַצִּילוּ הֵמָּה בְצִדְקָתָם יַצִּילוּ נַפְשָׁם.

כא כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה אַף כִּי אַרְבַּעַת שְׁפָטַי הָרָעִים חֶרֶב וְרָעָב וְחַיָּה רָעָה וָדֶבֶר שִׁלַּחְתִּי אֶל יְרוּשָׁלָ‍ִם לְהַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה. כב וְהִנֵּה נוֹתְרָה בָּהּ פְּלֵטָה הַמּוּצָאִים בָּנִים וּבָנוֹת הִנָּם יוֹצְאִים אֲלֵיכֶם וּרְאִיתֶם אֶת דַּרְכָּם וְאֶת עֲלִילוֹתָם וְנִחַמְתֶּם עַל הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עַל יְרוּשָׁלַ‍ִם אֵת כָּל אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עָלֶיהָ. כג וְנִחֲמוּ אֶתְכֶם כִּי תִרְאוּ אֶת דַּרְכָּם וְאֶת עֲלִילוֹתָם וִידַעְתֶּם כִּי לֹא חִנָּם עָשִׂיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בָהּ נְאֻם אֲדֹנָי יְהֹוִה.

הפסוקים פשוטים – נח, דנאל ואיוב הצדיקים יצילו את נפשם בעת צרה, אך לא יצילו בזכות הקיימת להם את סביבתם. הדמיון לסיפור אברהם וסדום ברור. שם על פחות מעשרה צדיקים אברהם אפילו לא שאל, כאן יש שלושה.
ומדוע דווקא אנשים אלה מוזכרים? בעל מצודות כותב כי אנשים אלה הצילו את עצמם ולא את זולתם – במקרה של נח זה ברור, וגם משפחתו של איוב נספתה ואילו הוא ניצל, אך במקרה של דניאל – שמצודות מתייחס אליו כדניאל המקראי – הדברים לא ברורים כלל. (חז"ל, בדומה לכך, אמרו שהם ראו עולם חרב ועולם בנוי).
לדעתי, אנשים אלה נבחרו משום שהם אינם חלק מעם ישראל – לא נח, לא דנאל האוגריתי, ולא איוב, מארץ עוץ. מדוע הנביא בחר להעביר מסר זה כאן? איני יודע. אך זה מזכיר את דבריו של מעין-נביא אחר – ישוע, שאלה היו דבריו –

"לח אֲחָדִים מִן הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים פָּנוּ אֵלָיו וְאָמְרוּ: "רַבִּי, רוֹצִים אָנוּ לִרְאוֹת מִמְּךָ אוֹת."

⋅לט הֵשִׁיב וְאָמַר לָהֶם: "דּוֹר רַע וּמְנָאֵף מְבַקֵּשׁ אוֹת, וְאוֹת לֹא יִנָּתֵן לוֹ מִלְּבַד אוֹת יוֹנָה הַנָּבִיא. ⋅מ כְּמוֹ שֶׁהָיָה יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת, כָּךְ יִהְיֶה בֶּן-הָאָדָם בְּלֵב הָאֲדָמָה שְׁלוֹשָׁה יָמִים וּשְׁלוֹשָׁה לֵילוֹת. ⋅מא אַנְשֵׁי נִינְוֵה יָקוּמוּ בַּמִּשְׁפָּט עִם הַדּוֹר הַזֶּה וְיַרְשִׁיעוּהוּ, כִּי חָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה בִּקְרִיאַת יוֹנָה; וְהִנֵּה גָּדוֹל מִיּוֹנָה כָּאן. ⋅מב מַלְכַּת תֵּימָן תָּקוּם בַּמִּשְׁפָּט עִם הַדּוֹר הַזֶּה וְתַרְשִׁיעַ אוֹתוֹ, כִּי בָּאָה מִקְצֵה הָאָרֶץ לִשְׁמֺעַ אֶת חָכְמַת שְׁלֹמֺה; וְהִנֵּה גָּדוֹל מִשְּׁלֹמֺה כָּאן."
מתי יב.

גם אנשי נינוה וגם מלכת תימן – אינם מעם ישראל. ואפשר שהם נבחרו כדי לחדד את המסר.

בהקשר זה אוסיף ואומר, כי זכור לי שפרופ' ליבוביץ אמר וכתב, כי הנביאים נחלו כישלון חרוץ ולא הצליחו להחזיר אפילו אדם אחד מישראל בתשובה, אבל חז"ל הצליחו לרתום את העם לעשיית מצוות. ליבוביץ צודק כמובן, אך צריך לדייק ולומר – הנביאים לא הצליחו בישראל, אך כן בשאר אומות העולם!

הוספה –

זה הציטוט המדויק של דברי ליבוביץ –

"מבחינה היסטורית, כל הנביאים היו כישלון מוחלט: הם לא הצליחו להביא נפש אחת לאמונה ואף לא למנוע עבודת אלילים. עם של עובדי אלהים ויראי אלהים הוא הישג היסטורי של ההלכה בלבד."