השולחן


המילה שולחן מופיעה ב-62 פסוקים, תחילה, במקור הכוהני, היא מציינת את שולחן הפנים שבמקדש, ולאחר מכן, בנביאים ראשונים, היא מציינת בעיקר שולחן אכילה, ובפרט את שולחן המלך, אך גם את שולחן הפנים, במקדש שלמה.

במקור הכוהני –
שמות כה, כג
וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אׇרְכּוֹ וְאַמָּה רׇחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ.

שמות כה, כז
לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת תִּהְיֶיןָ הַטַּבָּעֹת לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן.

שמות כה, כח
וְעָשִׂיתָ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב וְנִשָּׂא בָם אֶת הַשֻּׁלְחָן.

שמות כה, ל
וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד.

שמות כו, לה
וְשַׂמְתָּ אֶת הַשֻּׁלְחָן מִחוּץ לַפָּרֹכֶת וְאֶת הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל צֶלַע הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן.

שמות ל, כז
וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת כׇּל כֵּלָיו וְאֶת הַמְּנֹרָה וְאֶת כֵּלֶיהָ וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת.

שמות לא, ח
וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת כֵּלָיו וְאֶת הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה וְאֶת כׇּל כֵּלֶיהָ וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת.

שמות לה, יג
אֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת בַּדָּיו וְאֶת כׇּל כֵּלָיו וְאֵת לֶחֶם הַפָּנִים.

שמות לז, י
וַיַּעַשׂ אֶת הַשֻּׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אׇרְכּוֹ וְאַמָּה רׇחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ.

שמות לז, יד
לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת הָיוּ הַטַּבָּעֹת בָּתִּים לַבַּדִּים לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן.

שמות לז, טו
וַיַּעַשׂ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וַיְצַף אֹתָם זָהָב לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן.

שמות לז, טז
וַיַּעַשׂ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר עַל הַשֻּׁלְחָן אֶת קְעָרֹתָיו וְאֶת כַּפֹּתָיו וְאֵת מְנַקִּיֹּתָיו וְאֶת הַקְּשָׂוֹת אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן זָהָב טָהוֹר.

שמות לט, לו
אֶת הַשֻּׁלְחָן אֶת כׇּל כֵּלָיו וְאֵת לֶחֶם הַפָּנִים.

שמות מ, ד
וְהֵבֵאתָ אֶת הַשֻּׁלְחָן וְעָרַכְתָּ אֶת עֶרְכּוֹ וְהֵבֵאתָ אֶת הַמְּנֹרָה וְהַעֲלֵיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ.

שמות מ, כב
וַיִּתֵּן אֶת הַשֻּׁלְחָן בְּאֹהֶל מוֹעֵד עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן צָפֹנָה מִחוּץ לַפָּרֹכֶת.

שמות מ, כד
וַיָּשֶׂם אֶת הַמְּנֹרָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן נֶגְבָּה.

ויקרא כד, ו
וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶת עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהֹר לִפְנֵי יְהוָה.

במדבר ג, לא
וּמִשְׁמַרְתָּם הָאָרֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנֹרָה וְהַמִּזְבְּחֹת וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָּהֶם וְהַמָּסָךְ וְכֹל עֲבֹדָתוֹ.

במדבר ד, ז
וְעַל שֻׁלְחַן הַפָּנִים יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְנָתְנוּ עָלָיו אֶת הַקְּעָרֹת וְאֶת הַכַּפֹּת וְאֶת הַמְּנַקִּיֹּת וְאֵת קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ וְלֶחֶם הַתָּמִיד עָלָיו יִהְיֶה.

*

בנביאים ראשונים –
שופטים א, ז
וַיֹּאמֶר אֲדֹנִי בֶזֶק שִׁבְעִים מְלָכִים בְּהֹנוֹת יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם מְקֻצָּצִים הָיוּ מְלַקְּטִים תַּחַת שֻׁלְחָנִי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי כֵּן שִׁלַּם לִי אֱלֹהִים וַיְבִיאֻהוּ יְרוּשָׁלִַם וַיָּמׇת שָׁם.

שמואל א כ, כט
וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי נָא כִּי זֶבַח מִשְׁפָּחָה לָנוּ בָּעִיר וְהוּא צִוָּה לִי אָחִי וְעַתָּה אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אִמָּלְטָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת אֶחָי עַל כֵּן לֹא בָא אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ.

שמואל א כ, לד
וַיָּקׇם יְהוֹנָתָן מֵעִם הַשֻּׁלְחָן בׇּחֳרִי אָף וְלֹא אָכַל בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לֶחֶם כִּי נֶעְצַב אֶל דָּוִד כִּי הִכְלִמוֹ אָבִיו.

שמואל ב ט, ז
וַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד אַל תִּירָא כִּי עָשֹׂה אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ חֶסֶד בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן אָבִיךָ וַהֲשִׁבֹתִי לְךָ אֶת כׇּל שְׂדֵה שָׁאוּל אָבִיךָ וְאַתָּה תֹּאכַל לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנִי תָּמִיד.

שמואל ב ט, י
וְעָבַדְתָּ לּוֹ אֶת הָאֲדָמָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וַעֲבָדֶיךָ וְהֵבֵאתָ וְהָיָה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ לֶּחֶם וַאֲכָלוֹ וּמְפִיבֹשֶׁת בֶּן אֲדֹנֶיךָ יֹאכַל תָּמִיד לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנִי וּלְצִיבָא חֲמִשָּׁה עָשָׂר בָּנִים וְעֶשְׂרִים עֲבָדִים.

שמואל ב ט, יא
וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ כְּכֹל אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת עַבְדּוֹ כֵּן יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ וּמְפִיבֹשֶׁת אֹכֵל עַל שֻׁלְחָנִי כְּאַחַד מִבְּנֵי הַמֶּלֶךְ.

שמואל ב ט, יג
וּמְפִיבֹשֶׁת יֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִַם כִּי עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ תָּמִיד הוּא אֹכֵל וְהוּא פִּסֵּחַ שְׁתֵּי רַגְלָיו.

שמואל ב יט, כט
כִּי לֹא הָיָה כׇּל בֵּית אָבִי כִּי אִם אַנְשֵׁי מָוֶת לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ וַתָּשֶׁת אֶת עַבְדְּךָ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ וּמַה יֶּשׁ לִי עוֹד צְדָקָה וְלִזְעֹק עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ.

מלכים א ב, ז
וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה חֶסֶד וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ כִּי כֵן קָרְבוּ אֵלַי בְּבׇרְחִי מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם אָחִיךָ.

*

ובמלכים יש כבר שולחנות רבים – שולחן המקדש, שולחן המלך וגם שולחן סתם –

שולחן המלך –
מלכים א ה, ז
וְכִלְכְּלוּ הַנִּצָּבִים הָאֵלֶּה אֶת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְאֵת כׇּל הַקָּרֵב אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אִישׁ חׇדְשׁוֹ לֹא יְעַדְּרוּ דָּבָר.

במקדש שלמה –
מלכים א ז, מח
וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֵת כׇּל הַכֵּלִים אֲשֶׁר בֵּית יְהוָה אֵת מִזְבַּח הַזָּהָב וְאֶת הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר עָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים זָהָב.

שולחן המלך –
מלכים א י, ה
וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד (משרתו) [מְשָׁרְתָיו] וּמַלְבֻּשֵׁיהֶם וּמַשְׁקָיו וְעֹלָתוֹ אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית יְהוָה וְלֹא הָיָה בָהּ עוֹד רוּחַ.

מלכים א יג, כ
וַיְהִי הֵם יֹשְׁבִים אֶל הַשֻּׁלְחָן וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל הַנָּבִיא אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ.

מלכים א יח, יט
וְעַתָּה שְׁלַח קְבֹץ אֵלַי אֶת כׇּל יִשְׂרָאֵל אֶל הַר הַכַּרְמֶל וְאֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה אַרְבַּע מֵאוֹת אֹכְלֵי שֻׁלְחַן אִיזָבֶל.

שולחן סתם –
מלכים ב ד, י
נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה וְהָיָה בְּבֹאוֹ אֵלֵינוּ יָסוּר שָׁמָּה.

*

וכן שלוש המשמעויות האלה מופיעות גם בנביאים האחרונים ובכתובים –

ישעיהו כא, ה
עָרֹךְ הַשֻּׁלְחָן צָפֹה הַצָּפִית אָכוֹל שָׁתֹה קוּמוּ הַשָּׂרִים מִשְׁחוּ מָגֵן.

ישעיהו כח, ח
כִּי כׇּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם.

ישעיהו סה, יא
וְאַתֶּם עֹזְבֵי יְהוָה הַשְּׁכֵחִים אֶת הַר קׇדְשִׁי הַעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן וְהַמְמַלְאִים לַמְנִי מִמְסָךְ.

יחזקאל כג, מא
וְיָשַׁבְתְּ עַל מִטָּה כְבוּדָּה וְשֻׁלְחָן עָרוּךְ לְפָנֶיהָ וּקְטׇרְתִּי וְשַׁמְנִי שַׂמְתְּ עָלֶיהָ.

יחזקאל לט, כ
וּשְׂבַעְתֶּם עַל שֻׁלְחָנִי סוּס וָרֶכֶב גִּבּוֹר וְכׇל אִישׁ מִלְחָמָה נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.

תיאור המקדש של יחזקאל –
יחזקאל מ, לט
וּבְאֻלָם הַשַּׁעַר שְׁנַיִם שֻׁלְחָנוֹת מִפּוֹ וּשְׁנַיִם שֻׁלְחָנוֹת מִפֹּה לִשְׁחוֹט אֲלֵיהֶם הָעוֹלָה וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם.

יחזקאל מ, מ
וְאֶל הַכָּתֵף מִחוּצָה לָעוֹלֶה לְפֶתַח הַשַּׁעַר הַצָּפוֹנָה שְׁנַיִם שֻׁלְחָנוֹת וְאֶל הַכָּתֵף הָאַחֶרֶת אֲשֶׁר לְאֻלָם הַשַּׁעַר שְׁנַיִם שֻׁלְחָנוֹת.

יחזקאל מ, מא
אַרְבָּעָה שֻׁלְחָנוֹת מִפֹּה וְאַרְבָּעָה שֻׁלְחָנוֹת מִפֹּה לְכֶתֶף הַשָּׁעַר שְׁמוֹנָה שֻׁלְחָנוֹת אֲלֵיהֶם יִשְׁחָטוּ.

יחזקאל מ, מב
וְאַרְבָּעָה שֻׁלְחָנוֹת לָעוֹלָה אַבְנֵי גָזִית אֹרֶךְ אַמָּה אַחַת וָחֵצִי וְרֹחַב אַמָּה אַחַת וָחֵצִי וְגֹבַהּ אַמָּה אֶחָת אֲלֵיהֶם וְיַנִּיחוּ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר יִשְׁחֲטוּ אֶת הָעוֹלָה בָּם וְהַזָּבַח.

יחזקאל מ, מג
וְהַשְׁפַתַּיִם טֹפַח אֶחָד מוּכָנִים בַּבַּיִת סָבִיב סָבִיב וְאֶל הַשֻּׁלְחָנוֹת בְּשַׂר הַקׇּרְבָן.

יחזקאל מא, כב
הַמִּזְבֵּחַ עֵץ שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת גָּבֹהַּ וְאׇרְכּוֹ שְׁתַּיִם אַמּוֹת וּמִקְצֹעוֹתָיו לוֹ וְאׇרְכּוֹ וְקִירֹתָיו עֵץ וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה.

יחזקאל מד, טז
הֵמָּה יָבֹאוּ אֶל מִקְדָּשִׁי וְהֵמָּה יִקְרְבוּ אֶל שֻׁלְחָנִי לְשָׁרְתֵנִי וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתִּי.

מלאכי א, ז
מַגִּישִׁים עַל מִזְבְּחִי לֶחֶם מְגֹאָל וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה גֵאַלְנוּךָ בֶּאֱמׇרְכֶם שֻׁלְחַן יְהוָה נִבְזֶה הוּא.

מלאכי א, יב
וְאַתֶּם מְחַלְּלִים אוֹתוֹ בֶּאֱמׇרְכֶם שֻׁלְחַן אֲדֹנָי מְגֹאָל הוּא וְנִיבוֹ נִבְזֶה אׇכְלוֹ.

*

בכתובים –

תהילים כג, ה
תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה.

תהילים סט, כג
יְהִי שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח וְלִשְׁלוֹמִים לְמוֹקֵשׁ.

תהילים עח, יט
וַיְדַבְּרוּ בֵּאלֹהִים אָמְרוּ הֲיוּכַל אֵל לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן בַּמִּדְבָּר.

תהילים קכח, ג
אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ.

משלי ט, ב
טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ.

איוב לו, טז
וְאַף הֲסִיתְךָ מִפִּי צָר רַחַב לֹא מוּצָק תַּחְתֶּיהָ וְנַחַת שֻׁלְחָנְךָ מָלֵא דָשֶׁן.

דניאל יא, כז
וּשְׁנֵיהֶם הַמְּלָכִים לְבָבָם לְמֵרָע וְעַל שֻׁלְחָן אֶחָד כָּזָב יְדַבֵּרוּ וְלֹא תִצְלָח כִּי עוֹד קֵץ לַמּוֹעֵד.

נחמיה ה, יז
וְהַיְּהוּדִים וְהַסְּגָנִים מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אִישׁ וְהַבָּאִים אֵלֵינוּ מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵינוּ עַל שֻׁלְחָנִי.

דברי הימים א כח, טז
וְאֶת הַזָּהָב מִשְׁקָל לְשֻׁלְחֲנוֹת הַמַּעֲרֶכֶת לְשֻׁלְחַן וְשֻׁלְחָן וְכֶסֶף לְשֻׁלְחֲנוֹת הַכָּסֶף.

דברי הימים ב ד, ח
וַיַּעַשׂ שֻׁלְחָנוֹת עֲשָׂרָה וַיַּנַּח בַּהֵיכָל חֲמִשָּׁה מִיָּמִין וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאול וַיַּעַשׂ מִזְרְקֵי זָהָב מֵאָה.

דברי הימים ב ד, יט
וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֵת כׇּל הַכֵּלִים אֲשֶׁר בֵּית הָאֱלֹהִים וְאֵת מִזְבַּח הַזָּהָב וְאֶת הַשֻּׁלְחָנוֹת וַעֲלֵיהֶם לֶחֶם הַפָּנִים.

דברי הימים ב ט, ד
וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד מְשָׁרְתָיו וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וּמַשְׁקָיו וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וַעֲלִיָּתוֹ אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית יְהוָה וְלֹא הָיָה עוֹד בָּהּ רוּחַ.

דברי הימים ב יג, יא
וּמַקְטִרִים לַיהוָה עֹלוֹת בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב בָּעֶרֶב וּקְטֹרֶת סַמִּים וּמַעֲרֶכֶת לֶחֶם עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהוֹר וּמְנוֹרַת הַזָּהָב וְנֵרֹתֶיהָ לְבָעֵר בָּעֶרֶב בָּעֶרֶב כִּי שֹׁמְרִים אֲנַחְנוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְאַתֶּם עֲזַבְתֶּם אֹתוֹ.

דברי הימים ב כט, יח
וַיָּבוֹאוּ פְנִימָה אֶל חִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ טִהַרְנוּ אֶת כׇּל בֵּית יְהוָה אֶת מִזְבַּח הָעוֹלָה וְאֶת כׇּל כֵּלָיו וְאֶת שֻׁלְחַן הַמַּעֲרֶכֶת וְאֶת כׇּל כֵּלָיו.

*

מבחינה לשונית –
בויקימילון כותבים על גזרונה, שאינו ידוע –

במשך שנים סברו חוקרים כי המילה גזורה מהשורש שׁ־ל־ח במשמעות "עור", שקיים בשפות שמיות שונות. גילויה של המילה המקבילה באוגריתית לתיאור הרהיט, "Θ΍Έΐ (ת'לחן)", הפריך את הסברה, מכיוון שהוכח שאלה שני שורשים שונים במקורם: המקור של שׁ־ל־ח במשמעות "עור" הוא שׁ־ל־ח' (כך לפי הקבלה לשפות קרובות), ואילו במילה שולחן השורש המקורי הוא ת'־ל־ח. בתקופה קדומה בעברית התמזג העיצור ת'י"ו (שנהגה כ־th באנגלית) עם העיצור שׁי"ן, והעיצור ח'י"ת (וילונית – כהגיית כ"ף רפה או חי"ת במבטא האשכנזי) התמזג עם חי"ת (לועית). באוגריתית נשמרה ההבחנה ביניהם. מקורה האמתי של המילה אינו ידוע עד היום.


אני אוסיף, כי דבר ראוי לציון בעיניי הוא מקורה הזרנשל המילה. גם מנורה, כפי שראינו, מקורה ארמי. וגם פרוכת היא משורש פרך, שלפי חלק מהמפרשים מקורה זר. הדבר עשוי אולי לתמוך בסברה שהמקור הכוהני נכתב אחרי גלות בבל, ומשם הוא שאב את המילים הזרות. אך יש עוד לבדוק את העניין, וכן להתייעץ עם אדם הבקי בתחום זה.
אני עצמי סובר, על סמך עדויות אחרות, ובדומה לפרידמן, שהמקור הכוהני קודם לגלות בבל.

באש

את סיכום מצבו של איוב הוא אומר ממש בסוף דבריו (לפני חלק הסיום, בו הוא אומר עוד כמה דברים) –

תַּחַת חִטָּה יֵצֵא חוֹחַ וְתַחַת שְׂעֹרָה בָאְשָׁה תַּמּוּ דִּבְרֵי אִיּוֹב.
איוב לא, מ.

באשה – מצב מחפיר, 'מסריח', או בלשון ימינו, הלקוחה מערבית – באסה.
לדעתי אכן יש קשר בין שתי המילים האלה באש ובאס.

בתנ"ך, השורש באש בא גם ביחס לסרחון ממשי, וגם ביחס ל'הבאשת ריח' של מישהו, כלומר פגיעה בשמו הטוב. הנה כמה דוגמאות –

במובן ממשי –
דגת מצרים –
שמות ז, כא
וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר וַיְהִי הַדָּם בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

והמן –
שמות טז, כ
וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה.

שמות טז, כד
וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ

ובמובן מושאל –
על דוד –
שמואל א כז, יב
וַיַּאֲמֵן אָכִישׁ בְּדָוִד לֵאמֹר הַבְאֵשׁ הִבְאִישׁ בְּעַמּוֹ בְיִשְׂרָאֵל וְהָיָה לִי לְעֶבֶד עוֹלָם.

ויש גם מובן משולב, משל ונמשל, בכרם שמתאר ישעיה –
ישעיהו ה, ב
וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים.

ישעיהו ה, ד
מַה לַּעֲשׂוֹת עוֹד לְכַרְמִי וְלֹא עָשִׂיתִי בּוֹ מַדּוּעַ קִוֵּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים.

וכן במשל קהלת –
קהלת י, א
זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ יָקָר מֵחׇכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט.

וגם בדבר החוכמה במשלי –
משלי יג, ה
דְּבַר שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק וְרָשָׁע יַבְאִישׁ וְיַחְפִּיר.

*

מבחינה לשונית, לדעתי הוא מגזרת פעלי 'אס', כגון נמס, קסס, נגס – אם לציין רק מעט – שעניינם פחיתה וגריעה.

*

וכן – המצב מסריח.

המנורה

המנורה מופיעה ב-31 פסוקים, תחילה בפרקים המוקדשים לה בספר שמות, אחר-כך בשאר המקור הכוהני, בספרים ויקרא-במדבר, ואחר-כך בעוד כמה מקומות, שאציינם.
זו מנורת שבעת הקנים, עשויה זהב טהור, ומעוטרת ב'כפתור ופרח', ואת שאר תיאורה ניתן לקרוא בפסוקים.

מילון ספיר, אטימולוגיה –
מְנוֹרָה [תנ]

גזירה מהשורש <נור> במשמעות אור, אש. בעת העתיקה המנורה האירה באמצעות נרות. בארמית: נוּרָא = אש; מנַרתָּא = מנורה. על פי פרסומי האקדמיה ללשון: —חילופים דומים יש בשורשים נו"ר ונה"ר המציינים שניהם אור: נֵר ומְנוֹרָה מן השורש נו"ר לעומת נְהָרָה וסגי נְהוֹר (מילולית 'רב אור') מן השורש נה"ר.

ואני אוסיף – מכאן גם 'זיקוקין די נור', כמובן. כפי שמופיע בדניאל, בחלק הארמי –

דניאל ז, ט
חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כׇרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא כׇּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק.

דניאל ז, י
נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי אֶלֶף (אלפים) [אַלְפִין] יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ וְרִבּוֹ (רבון) [רִבְבָן] קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן דִּינָא יְתִב וְסִפְרִין פְּתִיחוּ.

ועוד – יש קרבה בין נור ואור, ואולי נורנהיא הצורה הארמית ואור העברית.

ושד"ל מוסיף דבר יפה מתיאור המנורה –
כפתוריה – אולי מן כף תור, כלומר כף שור, פרסה שסועה, ודוגמת זה במשנה במסכת כלאים ראש תור, ואיננו מענין תורי זהב (כדעת הר{ע}״ב שם פרק ב׳ משנה ז׳) ולא כל קרן זוית נקראת ראש תור, אלא קרן זוית המכה על קו ישר (כזה V) נקרא כן, כי הוא דומה לראש שור בעל שתי קרנים.

*

הופעות המילה –

במקור הכוהני –
שמות כה, לא
וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ.

שמות כה, לב
וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי.

שמות כה, לג
שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה.

שמות כה, לד
וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ.

שמות כה, לה
וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה.

שמות כו, לה
וְשַׂמְתָּ אֶת הַשֻּׁלְחָן מִחוּץ לַפָּרֹכֶת וְאֶת הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל צֶלַע הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן.

שמות ל, כז
וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת כׇּל כֵּלָיו וְאֶת הַמְּנֹרָה וְאֶת כֵּלֶיהָ וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת.

שמות לא, ח
וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת כֵּלָיו וְאֶת הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה וְאֶת כׇּל כֵּלֶיהָ וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת.

שמות לה, יד
וְאֶת מְנֹרַת הַמָּאוֹר וְאֶת כֵּלֶיהָ וְאֶת נֵרֹתֶיהָ וְאֵת שֶׁמֶן הַמָּאוֹר.

שמות לז, יז
וַיַּעַשׂ אֶת הַמְּנֹרָה זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה הָיוּ.

שמות לז, יח
וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי

שמות לז, יט
שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בְּקָנֶה אֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה.

שמות לז, כ
וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ.

שמות לט, לז
אֶת הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה אֶת נֵרֹתֶיהָ נֵרֹת הַמַּעֲרָכָה וְאֶת כׇּל כֵּלֶיהָ וְאֵת שֶׁמֶן הַמָּאוֹר.

שמות מ, ד
וְהֵבֵאתָ אֶת הַשֻּׁלְחָן וְעָרַכְתָּ אֶת עֶרְכּוֹ וְהֵבֵאתָ אֶת הַמְּנֹרָה וְהַעֲלֵיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ.

שמות מ, כד
וַיָּשֶׂם אֶת הַמְּנֹרָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן נֶגְבָּה.

ויקרא כד, ד
עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי יְהוָה תָּמִיד.

במדבר ג, לא
וּמִשְׁמַרְתָּם הָאָרֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנֹרָה וְהַמִּזְבְּחֹת וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָּהֶם וְהַמָּסָךְ וְכֹל עֲבֹדָתוֹ.

במדבר ד, ט
וְלָקְחוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אֶת מְנֹרַת הַמָּאוֹר וְאֶת נֵרֹתֶיהָ וְאֶת מַלְקָחֶיהָ וְאֶת מַחְתֹּתֶיהָ וְאֵת כׇּל כְּלֵי שַׁמְנָהּ אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ לָהּ בָּהֶם.

במדבר ח, ב
דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.

במדבר ח, ג
וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה.

במדבר ח, ד
וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה.

*

ובמקדש שלמה עשרה מנורות, חמש מול חמש (אולי בדומה לעשרת הדברות) –
מלכים א ז, מט
וְאֶת הַמְּנֹרוֹת חָמֵשׁ מִיָּמִין וְחָמֵשׁ מִשְּׂמֹאול לִפְנֵי הַדְּבִיר זָהָב סָגוּר וְהַפֶּרַח וְהַנֵּרֹת וְהַמֶּלְקַחַיִם זָהָב.

ועוד נזכרת מנורה קטנה של הנביא אלישע –
מלכים ב ד, י
נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה וְהָיָה בְּבֹאוֹ אֵלֵינוּ יָסוּר שָׁמָּה.

וכשלל אצל ירמיה –
ירמיהו נב, יט
וְאֶת הַסִּפִּים וְאֶת הַמַּחְתּוֹת וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת וְאֶת הַסִּירוֹת וְאֶת הַמְּנֹרוֹת וְאֶת הַכַּפּוֹת וְאֶת הַמְּנַקִּיּוֹת אֲשֶׁר זָהָב זָהָב וַאֲשֶׁר כֶּסֶף כָּסֶף לָקַח רַב טַבָּחִים.

וכמובן, חזון המנורה של זכריה, הנביא שלאחר החורבן –
זכריה ד, ב
וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה (ויאמר) [וָאֹמַר] רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ.

זכריה ד, יא
וָאַעַן וָאֹמַר אֵלָיו מַה שְּׁנֵי הַזֵּיתִים הָאֵלֶּה עַל יְמִין הַמְּנוֹרָה וְעַל שְׂמֹאולָהּ.

ובתיאור המקדש בדברי הימים –
דברי הימים א כח, טו
וּמִשְׁקָל לִמְנֹרוֹת הַזָּהָב וְנֵרֹתֵיהֶם זָהָב בְּמִשְׁקַל מְנוֹרָה וּמְנוֹרָה וְנֵרֹתֶיהָ וְלִמְנֹרוֹת הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל לִמְנוֹרָה וְנֵרֹתֶיהָ כַּעֲבוֹדַת מְנוֹרָה וּמְנוֹרָה.

דברי הימים ב ד, ז
וַיַּעַשׂ אֶת מְנֹרוֹת הַזָּהָב עֶשֶׂר כְּמִשְׁפָּטָם וַיִּתֵּן בַּהֵיכָל חָמֵשׁ מִיָּמִין וְחָמֵשׁ מִשְּׂמֹאול.

דברי הימים ב ד, כ
וְאֶת הַמְּנֹרוֹת וְנֵרֹתֵיהֶם לְבַעֲרָם כַּמִּשְׁפָּט לִפְנֵי הַדְּבִיר זָהָב סָגוּר.

דברי הימים ב יג, יא
וּמַקְטִרִים לַיהוָה עֹלוֹת בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב בָּעֶרֶב וּקְטֹרֶת סַמִּים וּמַעֲרֶכֶת לֶחֶם עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהוֹר וּמְנוֹרַת הַזָּהָב וְנֵרֹתֶיהָ לְבָעֵר בָּעֶרֶב בָּעֶרֶב כִּי שֹׁמְרִים אֲנַחְנוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְאַתֶּם עֲזַבְתֶּם אֹתוֹ.

הפרוכת


בהמשך למאמר על 'פרך' ופירוש רש"ר הירש שם, רציתי לראות גם את פירושו למילה פרוכת, שמופיעה לראשונה בשמות כו, לא, שיובא בהמשך.

תחילה, רש"י מפרש, ובדומה לכך גם שאר המפרשים –
פרכת – לשון מחיצה הוא. ובלשון חכמים: פרגוד, דבר המבדיל בין המלך ובין העם.

אבל רש"ר הירש גם פה מאריך ואומר דברים מעניינים מאוד –
פרכת – ״פרך״ קרוב ל״פרק״ – ״להפריד״, שממנו מתקבל ״פֶּרֶק״ – אבר, ו״מפרקת״ – עורף. ״פרך״ מציין אפוא שבירה; ומכאן ״פֶּרֶךְ״: דיכוי קשה השובר כל כח עמידה (עיין פירוש לעיל א, יג).

לפיכך ״פרכת״ מורה על מחיצה, וילון שמחלק ומפריד; וילון ה״מפרק״ מקום לחלקים, שאף על פי כן נשארים מחוברים, כאברים של גוף אחד. תפקיד הפרוכת הוא ״להבדיל״ כמפורש בפסוק לג.

הפרוכת נקראת גם ״פרכת המסך״ (להלן לט, לד), ונאמר: ״וסכת על הארן את הפרכת״ (להלן מ, ג); ״וישם את פרכת המסך ויסך על ארון העדות״ (להלן מ, כא). נמצא שלוילון המבדיל יש תפקיד נוסף: ״לסכך״, לכסות ולתת מחסה. לפיכך נאמר בסוכה (ז:): ״דניכוף ביה פורתא דמחזי כסכך״. הווי אומר, שהפרוכת לא רק הייתה תלויה מלמעלה למטה כמחיצה, אלא הייתה גם כפופה כלפי פנים בחלקה העליון, לשמש בעת ובעונה אחת כעין גג פנימי המגן על העדות.

*

הפרוכת מופיעה ב-23 פסוקים, רובם במקור הכוהני של שמות-ויקרא-במדבר, ופעם אחת בדברי הימים –

שמות כו, לא
וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מׇשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב יַעֲשֶׂה אֹתָהּ כְּרֻבִים.

שמות כו, לג
וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.

שמות כו, לה
וְשַׂמְתָּ אֶת הַשֻּׁלְחָן מִחוּץ לַפָּרֹכֶת וְאֶת הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל צֶלַע הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן.

שמות כז, כא
בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְהוָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

שמות ל, ו
וְנָתַתָּה אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה.

שמות לה, יב
אֶת הָאָרֹן וְאֶת בַּדָּיו אֶת הַכַּפֹּרֶת וְאֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ.

שמות לו, לה
וַיַּעַשׂ אֶת הַפָּרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מׇשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב עָשָׂה אֹתָהּ כְּרֻבִים.

שמות לח, כז
וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֵת אַדְנֵי הַפָּרֹכֶת מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר כִּכָּר לָאָדֶן.

שמות לט, לד
וְאֶת מִכְסֵה עוֹרֹת הָאֵילִם הַמְאׇדָּמִים וְאֶת מִכְסֵה עֹרֹת הַתְּחָשִׁים וְאֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ.

שמות מ, ג
וְשַׂמְתָּ שָׁם אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְסַכֹּתָ עַל הָאָרֹן אֶת הַפָּרֹכֶת.

שמות מ, כא
וַיָּבֵא אֶת הָאָרֹן אֶל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וַיָּסֶךְ עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה.

שמות מ, כב
וַיִּתֵּן אֶת הַשֻּׁלְחָן בְּאֹהֶל מוֹעֵד עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן צָפֹנָה מִחוּץ לַפָּרֹכֶת.

שמות מ, כו
וַיָּשֶׂם אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת.

ויקרא ד, ו
וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם וְהִזָּה מִן הַדָּם שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יְהוָה אֶת פְּנֵי פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ.

ויקרא ד, יז
וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶצְבָּעוֹ מִן הַדָּם וְהִזָּה שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יְהוָה אֵת פְּנֵי הַפָּרֹכֶת.

ויקרא טז, ב
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכׇל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת.

ויקרא טז, יב
וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי יְהוָה וּמְלֹא חׇפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת.

ויקרא טז, טו
וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת.

ויקרא כא, כג
אַךְ אֶל הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִגַּשׁ כִּי מוּם בּוֹ וְלֹא יְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשַׁי כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדְּשָׁם.

ויקרא כד, ג
מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְהוָה תָּמִיד חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם.

במדבר ד, ה
וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וְכִסּוּ בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת.

במדבר יח, ז
וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכׇל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת וַעֲבַדְתֶּם עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת.

דברי הימים ב ג, יד
וַיַּעַשׂ אֶת הַפָּרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְכַרְמִיל וּבוּץ וַיַּעַל עָלָיו כְּרוּבִים.

עבודת 'פרך'

המושג 'עבודת פרך' מופיע בכמה פעמים בתנ"ך. אתחיל דווקא עם המקור הפחות מוכר, היא נבואת יחזקאל על רועי ישראל הרעים –

יחזקאל לד –
א וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר. ב בֶּן אָדָם הִנָּבֵא עַל רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם לָרֹעִים כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הוֹי רֹעֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ רֹעִים אוֹתָם הֲלוֹא הַצֹּאן יִרְעוּ הָרֹעִים. ג אֶת הַחֵלֶב תֹּאכֵלוּ וְאֶת הַצֶּמֶר תִּלְבָּשׁוּ הַבְּרִיאָה תִּזְבָּחוּ הַצֹּאן לֹא תִרְעוּ. ד אֶת הַנַּחְלוֹת לֹא חִזַּקְתֶּם וְאֶת הַחוֹלָה לֹא רִפֵּאתֶם וְלַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא חֲבַשְׁתֶּם וְאֶת הַנִּדַּחַת לֹא הֲשֵׁבֹתֶם וְאֶת הָאֹבֶדֶת לֹא בִקַּשְׁתֶּם וּבְחָזְקָה רְדִיתֶם אֹתָם וּבְפָרֶךְ.

על הפסוק האחרון כותב רד"ק –
את הנחלות – שרשו חלה מבנין נפעל ופירוש נחלות שהם כאבות באחת מאיבריהן וצריכות חזוק.

ואת החולה – שיש להם חולי שצריכה רפואה.

ולנשברת – שנשבר אחד מעצמיה.

ואת הנדחת – שנפרדה מהאחרות וידע אדם מקומה ולא חשו להשיבה עם שאר רעותיה.

ואת האבדת – שנדחה ואבדה ולא נודע מקומה וכל זה משל על עניי ישראל הבריאים והחולים שלא השגיחו עליהם וכן השבויים והגולים לא חששו בהם לפדותם ולהשיבם.

ומצודת ציון כאן –
ובפרך – ענין עבודה קשה המפרכת ומשברת את הגוף כמו לא ירדנו בפרך לעיניך (ויקרא כ״ה:נ״ג).

והוא הפסוק על עבד עברי –
כִּשְׂכִיר שָׁנָה בְּשָׁנָה יִהְיֶה עִמּוֹ לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ.

מכאן, על כך פנים, אנו רואים בעבודת הפרך היא 'בחוזקה' וברדייה.

*

ועוד כמובן מופיעה המילה הזו, בפרק, בתיאור שעבוד מצרים –

שמות א –
יג וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ. יד וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ.

רש"י כותב –
בפרך – עבודה קשה המפרכת ומשברת את הגוף.

ורשב"ם –
בפרך – לשון שברון הוא, בתלמוד: מפרכין באגוזים (השוו בבלי שבת קט״ו.).

שד"ל אומר שהוא לשון ארמי –
בפרך – וכן ויקרא כ״ה:מ״ג,מ״ו ונ״ג ויחזקאל ל״ד:ד׳, והוא בלשון ארמי לשון שבירה ורצוץ (רשב״ם ורד״ק), והענוי נקרא בלשון הקודש רצוץ, ואת מי רצותי (שמואל א י״ב:ג׳), עשוק ורצוץ (דברים כ״ח:ל״ג) ושלח רצוצים חפשים (ישעיהו נ״ח:ו׳) וירוצצו את ישראל (שופטים י׳:ח׳) הרוצצות אביונים (עמוס ד׳:א׳).

ורד"צ הופמן שהוא מכלדאית –
בפרך – מן הכלדאית, פר״ך – לשַׁבֵּר.

ולבסוף, רש"ר הירש כותב פירוש שאיני יודע אם הוא נכון, אבל הוא יפה –
בפרך – הצורה היחידה הנוספת בה נמצא שורש ״פרך״ בתנ״ך היא: ״פָּרֹכֶת״. נראה ש״פרך״ מציין ״הפרדה״. כדרך שהפרוכת הפרידה את קודש הקדשים מן ההיכל, כך הפרידו המצרים את היהודים משאר אזרחי המדינה, על ידי הפיכתם לעבדים נטולי זכויות אזרח. הם העמידו ״מחיצה״, כביכול, לבודד את היהודים. הוכרז על היהודים שהם שפלים מבני אדם, וממילא נבע מכך שנהגו כלפיהם ביד קשה ואכזרית.

בתלמוד מציין ״פרך״ התפוררות – ״נפרך בצפורן״ (עיין חולין מו:). לפי זה, פירוש פסוקנו יהיה כך: המצרים דנו את היהודים לעבדות, בכל כובד משקלה של יד קשה מפוררת ומוחצת.

*

אם מקור המילה ארמית או כלדית איני יודע, אבל לי ברור ש'פרך' משתלב יפה בשורת פעלי 'פר', יחד עם פרר ופרם, למשל, והוא שורש המציינת התפוררות.

המצורע

בפייסבוק כתבתי –
ועוד דבר הבנתי –
יש חבורת מורשים, פריווילגים, 'בעלי תו ירוק', שרק הם מורשים לדבר בכל עניין ולהכריע עבורנו – הלא מחוסנים, היהודים, הערבים, ההומוסקסואלים, הנשים, המוקצים, המצורעים, ה-Untouchable.

*

ובתורה, זה המצורע, שהרבה פסוקים מוקדשים לו. אבל לא אלאה אתכם בכולם, ותחת זאת אבחר שניים –

ויקרא יג, מה –
וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא.

אבן עזרא (ניתן לקרוא רק את הקטעים המודגשים) –
בגדיו יהיו פרמים – כמו: קרועים, להכירו ללכת במנהג משונה, או טעמו: כענין אבל, על כן: בגדיו יהיו פרומים וראשו פרוע. [וכבר פירשתי: כי פרע הוא (ראב״ע שמות ל״ב:כ״ה). והטעם: יגדל פרע שער ראשו ולא יגלחנו, כי כן מנהג האבל.] והטעם: שיתאבל על מעשיו, כי בעבור רוע מעלליו בא לו זה הנגע.

ועל שפם – למעלה מהשפם, והמ״ם במלה יסוד, והעד: ולא עשה שפמו (שמואל ב י״ט:כ״ה).

יעטה – בבגדו, מגזרת: עוטה אור (תהלים ק״ד:ב׳), והטעם: שלא יזיק ברוח פיו.

וטמא – כפול, שיאמר כן תמיד בעוברו במסלה ששם ישוב, שישמרו בני אדם ולא יגעו בו.

ומעניינת כמובן להקשרנו ה'עטייה על שפם' – 'שלא יזיק ברוח פיו'. הנה לנו דוגמה למסכת מגן קדומה!

*

והפסוק השני הוא הפסוק הבא –

ויקרא יג, מו –
כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ.

(מקבילות במקרא –
טמאים מחוץ למחנה – במדבר ה׳:ג׳, במדבר י״ב:י״ד-ט״ו, במדבר ל״א:י״ט, מלכים ב ז׳:ג׳).

דוגמה אישית

בנט אומר לא לטוס וטס.
הממשלה מצווה על עטיית מסכות, ויושבים בלי מסכות.

הפעם בנט עצמו עשה עבורי את העבודה, ושמעתי אותו מצטט בטלוויזיה את הפסוק המפורסם של דברי גדעון –

שופטים ז, יז –
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ וְהִנֵּה אָנֹכִי בָא בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה וְהָיָה כַאֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה כֵּן תַּעֲשׂוּן.

אני רק אוסיף שנראה שהבן, אבימלך, למד יפה מאביו, כי הוא אומר גם כן –

שופטים ט, מח –
וַיַּעַל אֲבִימֶלֶךְ הַר צַלְמוֹן הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ אֶת הַקַּרְדֻּמּוֹת בְּיָדוֹ וַיִּכְרֹת שׂוֹכַת עֵצִים וַיִּשָּׂאֶהָ וַיָּשֶׂם עַל שִׁכְמוֹ וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ מָה רְאִיתֶם עָשִׂיתִי מַהֲרוּ עֲשׂוּ כָמוֹנִי.

רק שגדעון עשה זאת לשם מצווה, ואבימלך לשם עבירה.

*

ואוסיף עוד קטע מהברית החדשה, נגד צביעות, של דיבור לחוד ומעשה לחוד –

רומים ב –
יז ‮אֲבָל אִם אַתָּה נִקְרָא יְהוּדִי וְאַתָּה ‮¹‮נִשְׁעָן עַל הַתּוֹרָה וּמִתְהַלֵּל בֶּאֱלֹהִים, יח ‮וְאַתָּה יוֹדֵעַ אֶת רְצוֹנוֹ ‮¹‮וּמַבְחִין בַּדְּבָרִים הַטּוֹבִים, מֵהֱיוֹתְךָ מְחֻנָּךְ בַּתּוֹרָה, יט ‮וְאַתָּה ‮¹‮סָמוּךְ וּבָטוּחַ כִּי אַתָּה מוֹרֵה דֶּרֶךְ לָעִוְּרִים, אוֹר לַשְּׁרוּיִים בַּחֺשֶׁךְ, כ ‮מַדְרִיךְ לַפְּתָאִים וּמְלַמֵּד לָעוֹלָלִים, וּלְךָ תַּבְנִית הַדַּעַת וְהָאֱמֶת שֶׁבַּתּוֹרָה – כא ‮‮¹‮הַאִם לֹא תְּלַמֵּד אֶת עַצְמְךָ, אַתָּה הַמְלַמֵּד אֲחֵרִים? אַתָּה הַמַּכְרִיז ‮²‮‮לֹא תִּגְנֺב‮, הֲתִגְנֺב אַתָּה? כב ‮אַתָּה הָאוֹמֵר ‮¹‮‮לֹא תִּנְאַף‮, הֲתִנְאַף אַתָּה? אַתָּה הַמְּתַעֵב אֶת הָאֱלִילִים, ‮²‮הֲתִבְזֺז אֶת מִקְדְּשֵׁיהֶם? כג ‮אַתָּה הַמִּתְגָּאֶה בַּתּוֹרָה, הַתְחַלֵּל אֶת שֵׁם אֱלֹהִים בַּהֲפִירְךָ אֶת הַתּוֹרָה? כד ‮הֲרֵי, כְּפִי שֶׁכָּתוּב, ‮¹‮שֵׁם אֱלֹהִים מְחֻלָּל בַּגּוֹיִם בִּגְלַלְכֶם.

מי שהולך בגשם נרטב


ישנו פתגם ידוע, עם כמה וריאציות –

"מי שהולך לישון עם כלבים- שלא יתפלא אם יתעורר עם פרעושים"

 "מי שהולך בבוקר בגשם שלא ייתפלא שאחר כך יירטב."

"מי שהולך לישון עם פשפשים, שלא ייתפלא שהוא קם בבוקר עם עקיצות."

"מי שמכניס ידו בין שתי אבנים שלא ייתפלא אם יוציאנה פצועה."

את הציטוטים לקחתי מאתר שאציין בהמשך, ושם נכתב הפירוש –
מעשה שתוצאתו, סכנתו צפויה מראש ואם הסכנה תתממש אין להרים גבה כי זה היה צפוי מראש.

מקור:
פתגם רוסי עם כמה ויראציות.

מתוך –
http://www.orianit.edu-negev.gov.il/nofyamaask/sites/homepage/vav1/pitgamim25.htm

*

אבל אני מוצא לרעיון הזה גם מקור תנ"כי, למשל בפסוקים הבאים, שאינם מצריכים ביאור –

משלי ו –
כז הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה. כח אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה. כט כֵּן הַבָּא אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ.

הפטרת פרשת שובה


הפטרת פרשת שובה, בין ראש השנה ליום כיפור, היא ההפטרה בה מופיע בבירור רעיון התשובה –

הושע יד –
ב שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲו‍ֹנֶךָ. 

ג קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְהוָה אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָו‍ֹן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ. 

רד"ק –
קחו עמכם דברים – איני שואל מכם בתשובה לא כסף וזהב לא עולות אלא דברים טובים שתתודו בהם עונותיכם ושובו אל ה׳ בכל לבבכם ולא בשפתים בלבד או פירושו אחר שתשובו תתודו לפניו.

ונשלמה פרים שפתינו – במקום פרים נשלמה לפניך וידוי שפתינו כי אתה רוצה בדברי תשובה יותר כי אין הקרבנות מועילות בלא וידוי העון כי בכלם נאמר והתודה אשר חטא ובשעיר המשתלח לא היה אלא וידוי דברים כי לא היה קרב ממנו דבר על גבי המזבח אלא הוידוי כמו שנאמר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל וגומר.

(על המילים 'ונשלמה פרים שפתנו' מבססים חז"ל את חובת התפילה, אבל הנוצרים חולקים על כך. ואמנם אפשר לקרוא 'הפרים שהבטחנו בשפתינו', ואפשר גם, לפי ההקשר, לפרש כדברי חז"ל. אם כך ואם כך, הכתוב כאן לא ברור, וקשה לסמוך את כל הלכות תפילה רק עליו. גם ידוע שיחס הנביאים לקורבנות היה שונה מזה של הכוהנים).

ד אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ עַל סוּס לֹא נִרְכָּב וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם. 

רד"ק –
אשר בך ירוחם יתום – כי ידענו כי בך לבדך ירוחם היתום ומי שאין בו כח אתה תתן בו כח ותצילהו וכן תעשה לנו.

ה אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ. 

וכאן רצף דימויים של הצלחת ישראל במונחי צמיחה –
ו אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן. ז יֵלְכוּ יֹנְקוֹתָיו וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן. ח יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן. 

ומסכם –
ט אֶפְרַיִם מַה לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים אֲנִי עָנִיתִי וַאֲשׁוּרֶנּוּ אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן מִמֶּנִּי פֶּרְיְךָ נִמְצָא. 

מה לי עוד לעצבים – לעבודה הזרה.
אני עניתי ואשורנו – מקובל עליי תיקון אחד החוקרים (שלצערי איני זוכר שמו, אולי טור סיני) – 'אני ענתו ואשרתו', כלומר ענת ואשרה, שמות עבודת האלילים שהיו נהוגות באותו זמן. גם בשאר קטע זה יש שיבושי לשון שונים, כגון – 'כל תשא עוון', שלפי רד"ק יש לשנות בו את סדר המילים, וכגון 'אשר בך ירוחם יתום', שנשמע חורג. וכן אולי גם 'נשלמה פרים שפתינו' האמור, שיש המתקנים אותו ל-'ונשלמה פרי משפתינו'.

י מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְהוָה וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם.

המילים האחרונות קוראות לפרשנות, והפעם אפנה לרש"י –
ופושעים יכשלו בם – בשבילם על שלא הלכו בהן, כן תרגם יונתן.

היוקר יאמיר


בוויקיפדיה, ערך 'סימני הגאולה', מביאים מקור מן התנ"ך, מקור (מפורסם) מן המשנה, ועוד מקורות.
זה המקור מן התנ"ך –

מיכה ז –
א אַלְלַי לִי כִּי הָיִיתִי כְּאָסְפֵּי קַיִץ כְּעֹלְלֹת בָּצִיר אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי. 

הנביא נותר כשאריות הגפן, והוא מפרש בפסוק הבא –

ב אָבַד חָסִיד מִן הָאָרֶץ וְיָשָׁר בָּאָדָם אָיִן כֻּלָּם לְדָמִים יֶאֱרֹבוּ אִישׁ אֶת אָחִיהוּ יָצוּדוּ חֵרֶם. 

ג עַל הָרַע כַּפַּיִם לְהֵיטִיב הַשַּׂר שֹׁאֵל וְהַשֹּׁפֵט בַּשִּׁלּוּם וְהַגָּדוֹל דֹּבֵר הַוַּת נַפְשׁוֹ הוּא וַיְעַבְּתוּהָ. 

הכי נראה לי פירושו של ר"י קרא –
על הרע כפיים להיטיב – חמס מרבים בכפיהן.

להיטיב – להרבות, כמו: הטיבו מצבות (הושע י׳:א׳) שפירושו: הרבו מצבות.

ויעבתוה – הן משלשין חטא פשע ועון בעבותי גדילה בשלשה.

ד טוֹבָם כְּחֵדֶק יָשָׁר מִמְּסוּכָה יוֹם מְצַפֶּיךָ פְּקֻדָּתְךָ בָאָה עַתָּה תִהְיֶה מְבוּכָתָם. 

נמשיך עם ר"י קרא –
טובם כחדק ישר ממסוכה – איש טוב וישר שבהם פירש כקוץ ומסוכה.

יום מצפיך – כשאצפה לישועה יפקוד עליהם הקב״ה אז את עוונם ויביא להם יום מהומה ומבוכה.

מבוכתם – לשון עירבוב.

והשאר פשוט –
ה אַל תַּאֲמִינוּ בְרֵעַ אַל תִּבְטְחוּ בְּאַלּוּף מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ שְׁמֹר פִּתְחֵי פִיךָ. ו כִּי בֵן מְנַבֵּל אָב בַּת קָמָה בְאִמָּהּ כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. ז וַאֲנִי בַּיהוָה אֲצַפֶּה אוֹחִילָה לֵאלֹהֵי יִשְׁעִי יִשְׁמָעֵנִי אֱלֹהָי. ח אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ יְהוָה אוֹר לִי.  

*  

וזה המקור מן המשנה –

בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא חֻצְפָּא יִסְגֵּא, וְיֹקֶר יַאֲמִיר. הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ, וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר. וְהַמַּלְכוּת תֵּהָפֵךְ לְמִינוּת, וְאֵין תּוֹכֵחָה. בֵּית וַעַד יִהְיֶה לִזְנוּת, וְהַגָּלִיל יֶחֱרַב, וְהַגַּבְלָן יִשּׁוֹם, וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָנוּ, וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת. נְעָרִים פְּנֵי זְקֵנִים יַלְבִּינוּ, זְקֵנִים יַעַמְדוּ מִפְּנֵי קְטַנִּים. בֵּן מְנַבֵּל אָב, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ, אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב, הַבֵּן אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מֵאָבִיו; וְעַל מִי יֵשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן? עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. 

— משנה, מסכת סוטה, פרק ט', משנה ט"ו.

מה שהדגשתי הוא המקור הברור מספר מיכה.
אך מה שאני רוצה להדגיש כאן הוא את התיאור הכלכלי – 'היוקר יאמיר. הגפן תיתן פריה, והיין ביוקר'. כלומר, למעשה לא חסר דבר, הגפן נותנת פריה, יש יבול, ובכל אופן המחירים מאמירים, וזו עדות לחזירות כלכלית, לרדיפת בצע ולניהול סדומי של הכלכלה.

*

עכשיו, איני יודע אם אנו בשלבי הגאולה או לא, אבל התיאור הזה ספציפית מתאים מאוד לניהול הכלכלי במדינה. מחירי הדירות עולים ועולים, סל קניות בסופר הוא מהיקרים בעולם, ובכלל 'יוקר המחיה' רק עולה כל הזמן. זאת למרות שכבר לפני עשור, בקיץ 2011, המונים יצאו להפגין ברחובות בגללו, במה שנוגע כ'מחאת האוהלים'.
יש כאלה שמסתדרים בתוך מציאות כלכלית זו, אבל יש כאלו שלא. מדינת ישראל היום היא מדינה לעשירים בלבד.
בכל זה נזכרתי בגלל הידיעה שבתמונה – תל-אביב נמצאה כעיר היקרה ביותר בעולם!
ויפה ראיתי מישהו שכתב בטוויטר – יש יפות ממנה, אבל אין יקרה כמותה.