שורש 'סוג' מופיע ב-34 פסוקים, ולו צורות שונות.
המשך למאמר על שגה ופועלי 'שג'.

מילון ספיר –
מַסִּיג
(מילון המקרא)
מזיז אחורנית, כאמור בפסוק: "אָרוּר מַסִּיג גבוּל רֵעֵהוּ" (דברים, כז, 17)

סִיג
(מילון המקרא)
פסולת המעורבת עם מתכת יקרה כגון כֶּסף, כאמור בפסוק: "סִיגִים כֶּסף היו" (יחזקאל, כב, 18)

סוּג² 
1. גָדוּר, מוּקָף גָדֵר, מסוּיג: ערֵמת חִטים סוּגה בשושנים (שיר השירים ז, 3)
2. סוטֶה, מוּזָז הצִדה, בביטוי: סוּג לֵב מי שלִבו נסוג מן הדרך הישרה, עיקש: מדרכיו ישׂבע סוּג לב ומעליו איש טוב (משלי יד, 14)

אלה כמה מהופעותיו, החל מהראשונות –
מסיג גבול, מזיז אחורנית –
דברים יט, יד
לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ.

דברים כז, יז
אָרוּר מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ וְאָמַר כׇּל הָעָם אָמֵן.

נסוג אחר, בשׂ –
שמואל ב א, כב
מִדַּם חֲלָלִים מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם.

במובן דיבור, בדומה לשוגה –
מלכים א יח, כז
וַיְהִי בַצׇּהֳרַיִם וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל כִּי אֱלֹהִים הוּא כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ וְכִי דֶרֶךְ לוֹ אוּלַי יָשֵׁן הוּא וְיִקָץ.

פסולת –
ישעיהו א, כב
כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סׇבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם.

נסוג בס' –
ישעיהו מב, יז
נָסֹגוּ אָחוֹר יֵבֹשׁוּ בֹשֶׁת הַבֹּטְחִים בַּפָּסֶל הָאֹמְרִים לְמַסֵּכָה אַתֶּם אֱלֹהֵינוּ.

צורה מיוחדת, ראו להלן –
מיכה ב, ו
אַל תַּטִּפוּ יַטִּיפוּן לֹא יַטִּפוּ לָאֵלֶּה לֹא יִסַּג כְּלִמּוֹת.

צורה מיוחדת, ראו להלן –
מיכה ו, יד
אַתָּה תֹאכַל וְלֹא תִשְׂבָּע וְיֶשְׁחֲךָ בְּקִרְבֶּךָ וְתַסֵּג וְלֹא תַפְלִיט וַאֲשֶׁר תְּפַלֵּט לַחֶרֶב אֶתֵּן.

סר מהדרך –
תהילים נג, ד
כֻּלּוֹ סָג יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד.

יש הנסוגים מה' –
תהילים עח, נז
וַיִּסֹּגוּ וַיִּבְגְּדוּ כַּאֲבוֹתָם נֶהְפְּכוּ כְּקֶשֶׁת רְמִיָּה.

סיגים הסרים מדרך הישר, או הנסוגים מה', או כפסולת האמורה –
תהילים קיט, קיט
סִגִים הִשְׁבַּתָּ כׇל רִשְׁעֵי אָרֶץ לָכֵן אָהַבְתִּי עֵדֹתֶיךָ.

צורה מיוחדת, נסוג מדרך הישר –
משלי יד, יד
מִדְּרָכָיו יִשְׂבַּע סוּג לֵב וּמֵעָלָיו אִישׁ טוֹב.

צורה מיוחדת, גדורה –
שיר השירים ז, ג
שׇׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.

*

על שתי הצורות המיוחדות ראו –
ויקימילון –
הֵסִיג –
גיזרון
המילה מופיעה ארבע פעמים במקרא רק בצירוף מסיג גבול נפוץ יותר הפועל נסוג

פעם אחת במקרא משמעה כמו הפועל השיג (-תפס אחז הדביק) אַתָּה תֹאכַל וְלֹא תִשְׂבָּע וְיֶשְׁחֲךָ בְּקִרְבֶּךָ וְתַסֵּג וְלֹא תַפְלִיט וַאֲשֶׁר תְּפַלֵּט לַחֶרֶב אֶתֵּן“ (מיכה ו, פסוק יד) יתכן שגם ב ”אַל תַּטִּפוּ יַטִּיפוּן לֹא יַטִּפוּ לָאֵלֶּה לֹא יִסַּג כְּלִמּוֹת“ (מיכה ב, פסוק ו)

*

שורש זה דורש עיון מעמיק יותר, אך בינתיים רק נאמר שנראה שיש קשר בין סג וסר, סוג וסור. הנסוג הוא הסר אחור.

השורש 'שגה' מופיע ב-25 פסוקים, ולו כמה משמעויות, מלשון טעות וחטא ומלשון מחשבה והגות.

מילון ספיר –
שׁוֹגֶה
(מילון המקרא)
1. חוטא שלא בכוונה, טועֶה, כאמור בפסוק: "זֵדִים ארוּרִים הַשֹּׁגִים ממצוֹתֶיךָ" (תהילים קיט, 21)
2. (בהשאלה) תועה, כאמור בפסוק: "יִשְּׁגוּ צֹאנִי בכל הֶהָרִים" (יחזקאל לד, 6)
3. הוגֶה בקביעוּת, מתמסר בלהיטות, היה מוקסם, כאמור בפסוק: "באהבתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד" (משלי ה, 19)

וכן יש משמעות של שגשוג וצמיחה, בשׂ שמאלית –
ויקימילון –
שָׂגָה –
התנשא. פרח, גדל, עלה אל על.

אלה הופעותיו –
טעות –
בראשית מג, יב
וְכֶסֶף מִשְׁנֶה קְחוּ בְיֶדְכֶם וְאֶת הַכֶּסֶף הַמּוּשָׁב בְּפִי אַמְתְּחֹתֵיכֶם תָּשִׁיבוּ בְיֶדְכֶם אוּלַי מִשְׁגֶּה הוּא.

טעות –
ויקרא ד, יג
וְאִם כׇּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ אַחַת מִכׇּל מִצְוֹת יְהוָה אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ.

טעות וחטא –
במדבר טו, כב
וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כׇּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה.

תעייה –
דברים כז, יח
אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ וְאָמַר כׇּל הָעָם אָמֵן.

טעות וחטא –
שמואל א כו, כא
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל חָטָאתִי שׁוּב בְּנִי דָוִד כִּי לֹא אָרַע לְךָ עוֹד תַּחַת אֲשֶׁר יָקְרָה נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ הַיּוֹם הַזֶּה הִנֵּה הִסְכַּלְתִּי וָאֶשְׁגֶּה הַרְבֵּה מְאֹד.

בהקבלה לתעו –
ישעיהו כח, ז
וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר נִבְלְעוּ מִן הַיַּיִן תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר שָׁגוּ בָּרֹאֶה פָּקוּ פְּלִילִיָּה.

מלשון תעייה, בהקבלה לנפוצו –
יחזקאל לד, ו
יִשְׁגּוּ צֹאנִי בְּכׇל הֶהָרִים וְעַל כׇּל גִּבְעָה רָמָה וְעַל כׇּל פְּנֵי הָאָרֶץ נָפֹצוּ צֹאנִי וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ.

טעות וחטא –
יחזקאל מה, כ
וְכֵן תַּעֲשֶׂה בְּשִׁבְעָה בַחֹדֶשׁ מֵאִישׁ שֹׁגֶה וּמִפֶּתִי וְכִפַּרְתֶּם אֶת הַבָּיִת.

טעות וחטא –
תהילים יט, יג
שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי.

לשון שגשוג ופריחה –
תהילים צב, יג
צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה.

תעייה –
תהילים קיט, י
בְּכׇל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ.

תעייה וחטא –
תהילים קיט, כא
גָּעַרְתָּ זֵדִים אֲרוּרִים הַשֹּׁגִים מִמִּצְוֹתֶיךָ.

תעייה וחטא –
תהילים קיט, קיח
סָלִיתָ כׇּל שׁוֹגִים מֵחֻקֶּיךָ כִּי שֶׁקֶר תַּרְמִיתָם.

תהגה –
משלי ה, יט
אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכׇל עֵת בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד.

תהגה, אך אפשר גם תתעה –
משלי ה, כ
וְלָמָּה תִשְׁגֶּה בְנִי בְזָרָה וּתְחַבֵּק חֵק נׇכְרִיָּה.

יטעה –
משלי ה, כג
הוּא יָמוּת בְּאֵין מוּסָר וּבְרֹב אִוַּלְתּוֹ יִשְׁגֶּה.

להגות, אך גם כאן אפשר לקרוא מלשון טעייה –
משלי יט, כז
חֲדַל בְּנִי לִשְׁמֹעַ מוּסָר לִשְׁגוֹת מֵאִמְרֵי דָעַת.

טעות, אך אפשר גם כמו הגות, מתן המחשבות ליין –
משלי כ, א
לֵץ הַיַּיִן הֹמֶה שֵׁכָר וְכׇל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם.

מטעה –
משלי כח, י
מַשְׁגֶּה יְשָׁרִים בְּדֶרֶךְ רָע בִּשְׁחוּתוֹ הוּא יִפּוֹל וּתְמִימִים יִנְחֲלוּ טוֹב.

מה טעיתי –
איוב ו, כד
הוֹרוּנִי וַאֲנִי אַחֲרִישׁ וּמַה שָּׁגִיתִי הָבִינוּ לִי.

מלשון שגשוג והצלחה –
איוב ח, ז
וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד.

ישגשג ויצמח –
איוב ח, יא
הֲיִגְאֶה גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה יִשְׂגֶּה אָחוּ בְלִי מָיִם.

טעות, ונופל על לשון שוגג –
איוב יב, טז
עִמּוֹ עֹז וְתוּשִׁיָּה לוֹ שֹׁגֵג וּמַשְׁגֶּה.

טעיתי, ומשוגתי – טעותי –
איוב יט, ד
וְאַף אׇמְנָם שָׁגִיתִי אִתִּי תָּלִין מְשׁוּגָתִי.

ופעם כשם –
דברי הימים א יא, לד
בְּנֵי הָשֵׁם הַגִּזוֹנִי יוֹנָתָן בֶּן שָׁגֵה הַהֲרָרִי.

*

וקימילון –
גיזרון
השורש שֹ־ג־ה משותף לארמית בה השורש ס־ג־ה משמעו ריבוי, ראו סגי נהור.

ואוסיף – שורש הבסיס שלו הוא 'שג', וממנו פעלים נוספים המורים על טעות, או על גובה וצמיחה.
קרוב לשגה במובן שגיאה – שגג, חטא בלי כוונה, כאמור –
איוב יב, טז
עִמּוֹ עֹז וְתוּשִׁיָּה לוֹ שֹׁגֵג וּמַשְׁגֶּה.

וכן שגע, התנהג בלא היגיון ובמשגה –
דברים כח, לד
וְהָיִיתָ מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה.

כן סג – הוא סר מהדרך הנכונה, טועה –
תהילים נג, ד
כֻּלּוֹ סָג יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד.

קרוב לשגה במובן צמיחה – שגיא (גבוה) –
איוב לו, כו
הֶן אֵל שַׂגִּיא וְלֹא נֵדָע מִסְפַּר שָׁנָיו וְלֹא חֵקֶר.

שגב (גובה) –
ישעיהו ב, יא
עֵינֵי גַּבְהוּת אָדָם שָׁפֵל וְשַׁח רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב יְהוָה לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא.

אולי גם סגד, במובן של פנייה לאל עליון –
ישעיהו מד, טו
וְהָיָה לְאָדָם לְבָעֵר וַיִּקַּח מֵהֶם וַיָּחׇם אַף יַשִּׂיק וְאָפָה לָחֶם אַף יִפְעַל אֵל וַיִּשְׁתָּחוּ עָשָׂהוּ פֶסֶל וַיִּסְגׇּד לָמוֹ.

וכמובן שגשג.

*

כאמור, ג' מציינת גובה, גדלות, וכן כאן, במובן השני.

ממשיך במעקב אחר הקריאה ב-929, והפעם אנו בדברי הימים ב, ה. מסופר בו על חנוכת מקדש שלמה, 'בחג', הוא חג סוכות, כפי שגם כתוב בפרק המקביל במלכים.
וכאן פסוק אחד מעניין –

אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי הַלֻּחוֹת אֲשֶׁר־נָתַן מֹשֶׁה בְּחֹרֵב אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִם־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם
דברי הימים ב, ה, י.

כלומר, כאן נאמר בפירוש שבארון נמצאים רק לוחות הברית.
לעומת זאת, הגמרא אומרת אחרת –

"אשר שברת ושמתם בארון. תני רב יוסף, מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחין בארון, מכאן לתלמיד חכם ששכח תלמודו מחמת אונסו שאין נוהגין בו מנהג בזיון.
מנחות צט, א.

אז אמנם נכתב כי 'שני לוחות הברית' מונחים בארון, אבל מלשון הריבוי עצמה 'לוחות' ניתן להבין שהם הורכבו מיותר מלוח אחד. לא נאמר שום דבר על 'שברי הלוחות' הראשונים.
אם כך, מאמר חז"ל נראה שאין לו על מה לסמוך. אבל הדרשה הנלמדת ממנו דווקא תקפה ויפה – גם מי ששכח תלמודו ראוי לכבוד. ויותר מזה – חז"ל מספרים גם על רבי אלישע בן אבויה, 'אחר', שהיה אחד מארבעה שנכנסו לפרדס, אבל עזב את הדת, ובכל אופן תלמידו רבי מאיר המשיך ללמוד ממנו, ונימק – 'רימון מצא, תּוֹכוֹ אָכַל קְלִפָּתוֹ זָרַק', וכן דברים שלו עדיין מופיעים ב'פרקי אבות'.

שורש 'יכח' מופיע ב-83 פסוקים. לו כמה משמעויות, שעיקרן לשון הוכחה ולשון תוכחה. גם השורש 'וכח' שייך לכאן, שכן הוא נסמך על הבאת הוכחה. כן קיימת המילה 'נוכח' למי שקיים, נמצא, יש. ונוכח הוא מול, כלומר מול הקיים. נמצאנו למדים ששורש זה יסודו במשמעות של קיום.
והוא המשך למאמר על כחד-כחש.

מילון ספיר –
מוֹכִיחַ
1. (את או ש-) מביא ראָיה שֶיֵש בּהּ כּדֵי לאַשֵר סבָרה: אני אל שדי אדבר והוכח אל אל אחפץ (איוב יג 13)
2. מַטיף מוּסָר, מייסר: הוכח תוכיח את עמיתך (ויקרא יט 17)
3. שופט, דן: ושפט בין הגויים והוכיח לעמים רבים (ישעיה ב 4)
4. מועיד, קובע: היא האשה אשר הֹכיח לבן אדֹני (בראשית כד 44)

*

אלה חלק מהופעותיו –
לראשונה בפסוק קשה, אך בא אולי כהנגדה לכסות –
בראשית כ, טז
וּלְשָׂרָה אָמַר הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ וְאֵת כֹּל וְנֹכָחַת.

הופעה שנייה כתוכחה –
בראשית כא, כה
וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ.

הוכחה –
בראשית כד, יד
וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי.

תוכחה, הציווי הבסיסי –
ויקרא יט, יז
לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.

הוכחה –
ישעיהו א, יח
לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְהוָה אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ.

כאן בהקבלה לריב, שהוא קשור לכוח –
הושע ד, ד
אַךְ אִישׁ אַל יָרֵב וְאַל יוֹכַח אִישׁ וְעַמְּךָ כִּמְרִיבֵי כֹהֵן.

ושוב בסמיכות לריב, ומלשון וכח –
מיכה ו, ב
שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב יְהוָה וְהָאֵתָנִים מֹסְדֵי אָרֶץ כִּי רִיב לַיהוָה עִם עַמּוֹ וְעִם יִשְׂרָאֵל יִתְוַכָּח.

עצות משלי להקשיב לתוכחה –
משלי ו, כג
כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר.

אך לא להוכיח לץ –
משלי ט, ז
יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ.
…
משלי ט, ח
אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ.

וכן –
משלי טו, יב
לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ.

תוכחה לחכם –
משלי טו, לא
אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין.

והתוכחה עדיפה מאהבה מוסתרת, או סותרת –
משלי כז, ה
טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת.

ומהחלקת לשון, חנופה –
משלי כח, כג
מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי חֵן יִמְצָא מִמַּחֲלִיק לָשׁוֹן.

*
וקרוב לו שורש 'נכח' שמופיע ב-34 פסוקים, וגם כן מעיד על יש וקיום.

מילון ספיר –
נכוחה, נְכֹחָה, נְכֹחוֹת
(מילון המקרא)
צֶדֶק, יושֶר, אמת, כאמור בפסוק: "ולא יָדְעוּ עשׂוֹת נְכֹחָה" (עמוס, ג, 10)

נֿוכח, נֹכַח
(מילון המקרא)
מוּל, נגד, כאמור בפסוק: "ואת המנֹרָה נֹכַח השלחָן" (שמות כו, 35)

אלה כמה מהופעותיו –
במילה לנוכח, מול, לראשונה כאן –
בראשית כה, כא
וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.

דברים נכוחים, אמיתיים, קיימים –
שמואל ב טו, ג
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְשָׁלוֹם רְאֵה דְבָרֶךָ טוֹבִים וּנְכֹחִים וְשֹׁמֵעַ אֵין לְךָ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ.

נכוחות – אמת, קיים –
ישעיהו ל, י
אֲשֶׁר אָמְרוּ לָרֹאִים לֹא תִרְאוּ וְלַחֹזִים לֹא תֶחֱזוּ לָנוּ נְכֹחוֹת דַּבְּרוּ לָנוּ חֲלָקוֹת חֲזוּ מַהֲתַלּוֹת.

ביטוי ייחודי –
ישעיהו נז, ב
יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הֹלֵךְ נְכֹחוֹ.

נכוחה – אמת –
ישעיהו נט, יד
וְהֻסַּג אָחוֹר מִשְׁפָּט וּצְדָקָה מֵרָחוֹק תַּעֲמֹד כִּי כָשְׁלָה בָרְחוֹב אֱמֶת וּנְכֹחָה לֹא תוּכַל לָבוֹא.

ירמיה מדבר נוכח פני ה' –
ירמיהו יז, טז
וַאֲנִי לֹא אַצְתִּי מֵרֹעֶה אַחֲרֶיךָ וְיוֹם אָנוּשׁ לֹא הִתְאַוֵּיתִי אַתָּה יָדָעְתָּ מוֹצָא שְׂפָתַי נֹכַח פָּנֶיךָ הָיָה.

יחזקאל מדבר על מכשול עוון המושם נוכח הפנים –
יחזקאל יד, ג
בֶּן אָדָם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הֶעֱלוּ גִלּוּלֵיהֶם עַל לִבָּם וּמִכְשׁוֹל עֲוֹנָם נָתְנוּ נֹכַח פְּנֵיהֶם הַאִדָּרֹשׁ אִדָּרֵשׁ לָהֶם.

צדק, אמת –
עמוס ג, י
וְלֹא יָדְעוּ עֲשׂוֹת נְכֹחָה נְאֻם יְהוָה הָאוֹצְרִים חָמָס וָשֹׁד בְּאַרְמְנוֹתֵיהֶם.

לנוכח, לקיים –
משלי ד, כה
עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ.

מול עיניי ה' –
משלי ה, כא
כִּי נֹכַח עֵינֵי יְהוָה דַּרְכֵי אִישׁ וְכָל מַעְגְּלֹתָיו מְפַלֵּס.

ישרים –
משלי ח, ט
כֻּלָּם נְכֹחִים לַמֵּבִין וִישָׁרִים לְמֹצְאֵי דָעַת.

צודקים, קיימים –
משלי כד, כו
שְׂפָתַיִם יִשָּׁק מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים.

*

*

כלומר, שורש 'כח' מורה על קיום. וכן, כנראה, גם משמעותו של כוח. וכן לדעתי המילה 'כך', 'ככה', במובן קיום, זה הקיים. וכן מכאן – 'קח', שורש 'לקח', במובן קבל את הקיים. וכן היא האש המתלקחת, מרבה את קיומה.

שורש 'כחד' מופיע ב-30 פסוקים, ולו הוראה של השמדה והוראה של שקר, או ליתר דיוק – העלמה. שתי משמעויות אלה קרובות וקשורות.

מילון ספיר –
מַכְחִיד
(מילון המקרא)
1. משמיד, כאמור בפסוק: "וּלְהַכְחִיד וּלהשמיד מעל פני האדמה" (מלכים א' יג, 34)
2. מעלים, כאמור בפסוק: "… רָעָה יַכְחִידֶנָּה תַּחַת לְשוֹנוֹ" (איוב כ, 12)

אלה חלק מהופעותיו –
הופעה ראשונה מלשון העלמה –
בראשית מז, יח
וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִוא וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי כִּי אִם תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה אֶל אֲדֹנִי לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִי בִּלְתִּי אִם גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ.

והופעה שנייה מלשון השמדה –
שמות ט, טו
כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ.

יש להעיר כי הביטוי הנפוץ הוא לכחד מ- ולא לכחד ל-, וכאן בפיעל –
שמואל א ג, יח
וַיַּגֶּד לוֹ שְׁמוּאֵל אֶת כׇּל הַדְּבָרִים וְלֹא כִחֵד מִמֶּנּוּ וַיֹּאמַר יְהוָה הוּא הַטּוֹב (בעינו) [בְּעֵינָו] יַעֲשֶׂה.

לא נעלם מידיעתי –
הושע ה, ג
אֲנִי יָדַעְתִּי אֶפְרַיִם וְיִשְׂרָאֵל לֹא נִכְחַד מִמֶּנִּי כִּי עַתָּה הִזְנֵיתָ אֶפְרַיִם נִטְמָא יִשְׂרָאֵל.

בהקבלה ללא כיסיתי –
תהילים מ, יא
צִדְקָתְךָ לֹא כִסִּיתִי בְּתוֹךְ לִבִּי אֱמוּנָתְךָ וּתְשׁוּעָתְךָ אָמָרְתִּי לֹא כִחַדְתִּי חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ לְקָהָל רָב.

בעת התהוות העובר, הוא לא נסתר מהאל, למרות שנעשה בסתר –
תהילים קלט, טו
לֹא נִכְחַד עׇצְמִי מִמֶּךָּ אֲשֶׁר עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ.

*

ויקימילון מוסיף –
גיזרון –
מן שפות אתיופיות כֲּהאֳּדִי ከሃዲ הוא מי שמתכחש לדתו,עריק,בוגד.

מלטזית מושאלת מערבית גַ'חַדֲ جَحَدَ‎ בהוראת לוותר, להכחיש, לדחות, לסרב.

*

השורש 'כחש' מופיע ב-29 פסוקים, ולו שתי משמעויות יסודיות – לשון שקר, ואלה רוב הופעותיו, וכן גם מכחש באל, אך גם לשון רזון והידלדלות.

מילון ספיר –
מְכַחֵשׁ
(מילון המקרא)
1. משַקֵר, מרַמֶה, כאמור בפסוק: "ולא יִלְבְּשוּ אַדֶּרֶת שֵׂעָר למען כַּחֵש" (זכריה יג, 4)
2. מכַחֵד, כּופֵר, כאמור בפסוק: "וכִחשתי ואמרתי מי ה'" (משלי ל, 9)
3. מכחש ב- מתנכֵּר ל-, כפוי טובה, כאמור בפסוק: "כִּחשוּ בה' ויֹאמְרוּ לֹא-הוא" (ירמיה ה, 12)

כַּחַשׁ
(מילון המקרא)
3. רָזון כסימן של מחלה ודִכָּאוֹן כגון בפסוק: "ובשרי כחש משמן" (תהילים כט, 24)

אלה חלק מהופעותיו –
הופעה ראשונה, מלשון שקר –
בראשית יח, טו
וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ.

בסמוך לגנבה ושקר –
ויקרא יט, יא
לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ.

וכשם, שקרנים –
ישעיהו ל, ט
כִּי עַם מְרִי הוּא בָּנִים כֶּחָשִׁים בָּנִים לֹא אָבוּ שְׁמוֹעַ תּוֹרַת יְהוָה.

בשורת חטאים, כנררה במובן כחש בה', כפי שמובא הרבה –
הושע ד, ב
אָלֹה וְכַחֵשׁ וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף פָּרָצוּ וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ.

בסמוך למרמה –
הושע יב, א
סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה עֹד רָד עִם אֵל וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן.

ובמובן של רזון והידלדלות –
חבקוק ג, יז

כִּי תְאֵנָה לֹא תִפְרָח וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה זַיִת וּשְׁדֵמוֹת לֹא עָשָׂה אֹכֶל גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים

תהילים קט, כד
בִּרְכַּי כָּשְׁלוּ מִצּוֹם וּבְשָׂרִי כָּחַשׁ מִשָּׁמֶן.

*

כלומר, השורשים כחד-כחש קשורים וזהים בשתי המשמעויות שלהם – שקר והעלמה.
שורש הבסיס הוא אם כן 'כח'.
ואכן, 'כח' משמש במילים שמשמען קיום, כגון – להביט לנוכח, נכוחה, ומכאן גם להוכיח – להראות קיום, להנכיח. גם כוח – הוא הפועל.

יש נטייה שנואה אצל חלק מהאנשים לחשוב את עצמם לטהורים ונקיים ואת האחרים לטמאים ומלוכלכים.
לכאורה התורה מעודדת חשיבה כזו, כי רבים בה דיני הטומאה והטהרה, אבל מצאנו גם מחאה נגד הנטייה הנפשית הזו, אצל הנביא ישעיה, שאומר –

הָאֹמְרִים קְרַב אֵלֶיךָ אַל תִּגַּשׁ בִּי כִּי קְדַשְׁתִּיךָ אֵלֶּה עָשָׁן בְּאַפִּי אֵשׁ יֹקֶדֶת כָּל הַיּוֹם.
ישעיה סה, ה.

רד"ק מפרש יפה –
האומרים – הם טמאים ואוכלים כל טמא ואומרים למי שהוא טהור אני טהור ממך.

קרב אליך – כלומר עמוד בעצמך אל תקרב אלי.

אל תגש בי כי קדשתיך – אני קדוש ממך.

אלה – שעשו המעשים הרעים האלה ולא הכירו בעצמם כי רע עשו הם מעלים עשן באפי.

אש יוקדת – באפי כל היום עליהם ועל זרעם אחריהם, לפיכך ארבה הגלות לבניהם זמן רב.

או אולי יותר קל פירוש שטיינזלץ –
הָאֹמְרִים, אותם שנטמאו בכל מיני טומאות מזהירים את זולתם : קְרַב אֵלֶיךָ, אל תתקרב אלי אלא אל עצמך בלבד. אַל תִּגַּשׁ, תיגע בִּי כִּי קְדַשְׁתִּיךָ. אני קדוש יותר ממך, ולכן אל תטמא אותי בנגיעתך. על אֵלֶּה עָשָׁן בְּאַפִּי, אֵשׁ יֹקֶדֶת, הם מעוררים את כעסי עליהם כָּל הַיּוֹם, בכל עת. 

*

יכול להיות שההבדל כאן הוא בין גישת הכהונה הפולחנית ובין גישת הנביאים המוסרית. ואולי ישעיה מתרעם כאן ספציפית נגד אנשים שאינם טהורים ומעמידים פני טהורים.

בכל מקרה, אני מתחבר לגישה זו, וסולד מאנשים המבדילים עצמם כטהורים ונקיים ביחס לשאר.

ודבר זה נכון גם לחיסונים. בין אם יש הצדקה אפידמיולוגית להפרדת מחוסנים ולא מחוסנים ובין אם אין (ואין), הרי שנראה שהחיסון כבר מקנה תעודת טוהר לאנשים, מבחינה פסיכולוגית, למרות שזו סך הכול זריקה קטנה שאדם בוחר לקבל או שלא לקבל.
זה טבע האדם, כפי שהיטיב לאבחן עוד לפני שנים רבות ישעיה.

השורש 'גדע' מופיע ב-22 פסוקים.

מילון ספיר –
גּוֹדֵעַ
(מילון המקרא)
כורת, גודם, קוטֵעַ, כאמור בפסוק: "וגָדַעְתִּי את זְרֹעךָ" (שמואל א' ב, 31)

*

גם הפועל 'גדם', כאמור עניינו קטיעה, וממנו – גידם, קטוע יד.

*

השורש 'גדד' מופיע ב-57 פסוקים בצורות שונות, וגם עניינו הוא קטיעה, אך יש לו גם משמעות של אגד ואסיפה, ומכך – גדוד.

מילון ספיר –
גּוֹדֵד
(מילון המקרא)
1. מתקהל לתקוף, מתנפל על אויביו, כאמור בפסוק: "יָגוֹדוּ על נפש צַדִּיק" (תהילים צד, 21)
2. מוחץ, בוקע, כאמור בפסוק: "לעשות לעם יגוּדֶנוּ" (חבקוק ג, 16)

גְּדַד
(מילון המקרא)
כורת, קוצץ, כאמור בפסוק: "גֹדּוּ אילנא וקַצצוּ עַנפוֹהי" (דניאל ד, 11)

גְּדוּדָה
(מילון המקרא)
חתך בעור, שׂריטה לאות אבל, כאמור בפסוק: "על כל ידים גְדֻדֹת" (ירמיה מח, 37)

אטימולוגיה –
גּוֹדֵד
לפועל גָּדַד יש מקבילות בארמית ובערבית המציינות חיתוך וכריתה, ובערבית הפועל משמש גם במשמעות של קטיף תמרים.

הנה כמה מהופעותיו –

גדוד הוא אגודה, חבורה, כנראה כחבילה המאוחדת בגיד –
בראשית מט, יט
גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב.

התגודדות היא מנהג אבלות, וכנראה מעין פציעת הגוף בשריטה או כיוב' –
דברים יד, א
בָּנִים אַתֶּם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קׇרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת.

לשון התאגדות ואסיפה –
ירמיהו ה, ז
אֵי לָזֹאת (אסלוח) [אֶסְלַח] לָךְ בָּנַיִךְ עֲזָבוּנִי וַיִּשָּׁבְעוּ בְּלֹא אֱלֹהִים וָאַשְׂבִּעַ אוֹתָם וַיִּנְאָפוּ וּבֵית זוֹנָה יִתְגֹּדָדוּ.

עוד ממנהג האבלות, בצורה מיוחדת –
ירמיהו מח, לז
כִּי כׇל רֹאשׁ קׇרְחָה וְכׇל זָקָן גְּרֻעָה עַל כׇּל יָדַיִם גְּדֻדֹת וְעַל מׇתְנַיִם שָׂק.

יתאספו –
תהילים צד, כא
יָגוֹדּוּ עַל נֶפֶשׁ צַדִּיק וְדָם נָקִי יַרְשִׁיעוּ.

כרתו העץ, בארמית –
דניאל ד, יא
קָרֵא בְחַיִל וְכֵן אָמַר גֹּדּוּ אִילָנָא וְקַצִּצוּ עַנְפוֹהִי אַתַּרוּ עׇפְיֵהּ וּבַדַּרוּ אִנְבֵּהּ תְּנֻד חֵיוְתָא מִן תַּחְתּוֹהִי וְצִפְּרַיָּא מִן עַנְפוֹהִי.

*

אם כך, שורש הבסיס 'גד' עניינו קטיעה. ומקביל לו השורש 'קט', בעל המצלול הדומה, שממנו 'קטע' (ובאנגלית – קאט!). וזהו צליל הקטיעה.
כן מקביל לאלה השורש 'חד'.
כן גדר – חותכת וחוצצת.
אולי שייך לכאן גם גדף, צריך לבדוק.

*

שייכים ל'קט' גם 'קטל' – הרג, קטע. קטם – קטע פרי. קטן – קטוע. קטף – קטע פרי. ואולי גם קטש. וכן קטטה – ריב.
ועוד – נקט, במובן מאס.
(אך לא שקט, כנראה, שאולי קרוב לקיט, וש' השקט).

השורש 'גאל' מופיע ב-104 פסוקים. יש גאולת הארץ, גואל ביחסי אישות וגואל דם, ויש גאולת העם וישועתו. כמו כן, יש גואל מלשון טינוף, כמו גועל, ובייחוד בצירוף 'מגואל בדם'.

מילון ספיר כותב –
גּוֹאֵל1
(מילון המקרא)
1. פּודֶה, משלם תמורת שחרורו של דבר ששועבד, כאמור בפסוק: "ואם גָּאֹל יִגְאַל את השדה"" (ויקרא כז, 19)
2. מַצִיל, משַחרֵר, מושיע, כאמור בפסוק: " וגָָאַלְתִּי אתכם בזרוֹעַ נטויָה" (שמות ו, 6)

גוֹאֵל, גֹּאֵל2
(מילון המקרא)
1. קרוב משפחה, יורש (ביחד, בצירוף "גואֵל הַדָּם"), כאמור בפסוק: "ואיש כי לא יהיה לו גֹאֵל" (ויקרא כה, 26)
2. פודה, מציל, כאמור בפסוק: " ובא לציון גוֹאֵל" (ישעיה נט, 20)

גּוֹאֵל3
(מילון המקרא)
גועֵל, מטַנֵף, כאמור בפסוק: "יגאלֻהוּ חֹשֶךְ וצַלמוֶת" (איוב, ג, 5) (אך רוב המפרשים מפרשים שהוא לשון פדִייה – ראה: גואל1)

אלה כמה מהופעותיו –

שלוש הופעותיו הראשונות –
בברכת יעקב –
בראשית מח, טז
הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכׇּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.

ביציאת מצרים –
שמות ו, ו
לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהוָה וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים.

בשירת הים –
שמות טו, יג
נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעׇזְּךָ אֶל נְוֵה קׇדְשֶׁךָ.

האל הוא הגואל –
ישעיהו מז, ד
גֹּאֲלֵנוּ יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.

בצורה גאולים –
ישעיהו נא, י
הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחֲרֶבֶת יָם מֵי תְּהוֹם רַבָּה הַשָּׂמָה מַעֲמַקֵּי יָם דֶּרֶךְ לַעֲבֹר גְּאוּלִים.

ויש מגואל בדם –
ישעיהו נט, ג
כִּי כַפֵּיכֶם נְגֹאֲלוּ בַדָּם וְאֶצְבְּעוֹתֵיכֶם בֶּעָוֹן שִׂפְתוֹתֵיכֶם דִּבְּרוּ שֶׁקֶר לְשׁוֹנְכֶם עַוְלָה תֶהְגֶּה.

הביטוי הידוע 'ובא לציון גואל' –
ישעיהו נט, כ
וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאֻם יְהוָה.

ושוב מלשון לכלוך וגועל –
ישעיהו סג, ג
פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וּמֵעַמִּים אֵין אִישׁ אִתִּי וְאֶדְרְכֵם בְּאַפִּי וְאֶרְמְסֵם בַּחֲמָתִי וְיֵז נִצְחָם עַל בְּגָדַי וְכׇל מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי.

צפניה ג, א
הוֹי מֹרְאָה וְנִגְאָלָה הָעִיר הַיּוֹנָה.

מלאכי א, ז
מַגִּישִׁים עַל מִזְבְּחִי לֶחֶם מְגֹאָל וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה גֵאַלְנוּךָ בֶּאֱמׇרְכֶם שֻׁלְחַן יְהוָה נִבְזֶה הוּא.

מלאכי א, יב
וְאַתֶּם מְחַלְּלִים אוֹתוֹ בֶּאֱמׇרְכֶם שֻׁלְחַן אֲדֹנָי מְגֹאָל הוּא וְנִיבוֹ נִבְזֶה אׇכְלוֹ.

איוב ג, ה
יִגְאָלֻהוּ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת תִּשְׁכׇּן עָלָיו עֲנָנָה יְבַעֲתֻהוּ כִּמְרִירֵי יוֹם.

בועז הוא גואל רות, והשורש חוזר הרבה במגילה זו –
רות ג, ט
וַיֹּאמֶר מִי אָתְּ וַתֹּאמֶר אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ כִּי גֹאֵל אָתָּה.

ושוב בדם –
איכה ד, יד
נָעוּ עִוְרִים בַּחוּצוֹת נְגֹאֲלוּ בַּדָּם בְּלֹא יוּכְלוּ יִגְּעוּ בִּלְבֻשֵׁיהֶם.

לשון טומאה –
דניאל א, ח
וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִבּוֹ אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאַל בְּפַתְבַּג הַמֶּלֶךְ וּבְיֵין מִשְׁתָּיו וַיְבַקֵּשׁ מִשַּׂר הַסָּרִיסִים אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאָל.

לשון הסרה, כמו ויגולו –
עזרא ב, סב
אֵלֶּה בִּקְשׁוּ כְתָבָם הַמִּתְיַחְשִׂים וְלֹא נִמְצָאוּ וַיְגֹאֲלוּ מִן הַכְּהֻנָּה.

נחמיה ז, סד
אֵלֶּה בִּקְשׁוּ כְתָבָם הַמִּתְיַחְשִׂים וְלֹא נִמְצָא וַיְגֹאֲלוּ מִן הַכְּהֻנָּה.

נחמיה יג, כט
זׇכְרָה לָהֶם אֱלֹהָי עַל גׇּאֳלֵי הַכְּהֻנָּה וּבְרִית הַכְּהֻנָּה וְהַלְוִיִּם.

ויקימילון מפרש כאן – מי שהפסיד את מעלתו הרוחנית.

*

גאל במשמעות לכלוך כאמור קשורה לגעל. וגעל הוא מה שאתה מסיר וגולל מפניך. ואילו במשמעות פדייה, לי נראה שהיא קשורה גם כן לגל, במובן גלול, הסר – הסר את הצרה, השעבוד וכיוב'.

*

השורש 'געל' מופיע ב-19 פסוקים, כולל כשם.

מילון ספיר –
גּוֹעֵל
(מילון המקרא)
בוחל, מואֵס, מתַעֵב, כאמור בפסוק: "לא מְאַסתִּים ולא גְעַלתִּים" (ויקרא כו, 44).

אלה כמה מהופעותיו –
בתורה מופיע רק בספר ויקרא הכוהני, כלשון דחיית האל –
ויקרא כו, יא
וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם.

ומופיע גם כשם, ורק כך בנביאים הראשונים, מלבד פעם אחת בשירה, להלן –
שופטים ט, כו
וַיָּבֹא גַּעַל בֶּן עֶבֶד וְאֶחָיו וַיַּעַבְרוּ בִּשְׁכֶם וַיִּבְטְחוּ בוֹ בַּעֲלֵי שְׁכֶם.

בשירת ההספד של דוד –
שמואל ב א, כא
הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן.

ובנביאים, פעם אצל ירמיה –
ירמיהו יד, יט
הֲמָאֹס מָאַסְתָּ אֶת יְהוּדָה אִם בְּצִיּוֹן גָּעֲלָה נַפְשֶׁךָ מַדּוּעַ הִכִּיתָנוּ וְאֵין לָנוּ מַרְפֵּא קַוֵּה לְשָׁלוֹם וְאֵין טוֹב וּלְעֵת מַרְפֵּא וְהִנֵּה בְעָתָה.

ופעמיים אצל יחזקאל, שלשונו קרובה לספר ויקרא –
יחזקאל טז, ה
לֹא חָסָה עָלַיִךְ עַיִן לַעֲשׂוֹת לָךְ אַחַת מֵאֵלֶּה לְחֻמְלָה עָלָיִךְ וַתֻּשְׁלְכִי אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בְּגֹעַל נַפְשֵׁךְ בְּיוֹם הֻלֶּדֶת אֹתָךְ.

יחזקאל טז, מה
בַּת אִמֵּךְ אַתְּ גֹּעֶלֶת אִישָׁהּ וּבָנֶיהָ וַאֲחוֹת אֲחוֹתֵךְ אַתְּ אֲשֶׁר גָּעֲלוּ אַנְשֵׁיהֶן וּבְנֵיהֶן אִמְּכֶן חִתִּית וַאֲבִיכֶן אֱמֹרִי.

ועוד צורה מיוחדת באיוב –
איוב כא, י
שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל.

*

וכן הגילולים, האלילים – כפי שכתבתי – הם מלשון גועל, ובאים הרבה ביחזקאל.

השורש 'גאה' מופיע ב-85 פסוקים, לעיתים בצורות נדירות ומסופקות, אך לרוב בשם גאווה, או בפועל גאה.

מילון ספיר –
גֵּאֶה – גבַהּ לֵב.

אלה כמה מהופעותיו –

לראשונה, בשירת הים, ביחס לניצחון ה' –
שמות טו, א
אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.

שמות טו, ז
וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ.

ובשירת האזינו –
דברים לג, כו
אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן רֹכֵב שָׁמַיִם בְעֶזְרֶךָ וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים.

וגם ישעיה מדבר על הדר גאון ה' –
ישעיהו ב, י
בּוֹא בַצּוּר וְהִטָּמֵן בֶּעָפָר מִפְּנֵי פַּחַד יְהוָה וּמֵהֲדַר גְּאֹנוֹ.

וגם סתם כביטוי לגובה –
ישעיהו ט, יז
כִּי בָעֲרָה כָאֵשׁ רִשְׁעָה שָׁמִיר וָשַׁיִת תֹּאכֵל וַתִּצַּת בְּסִבְכֵי הַיַּעַר וַיִּתְאַבְּכוּ גֵּאוּת עָשָׁן.

או נגד גאוות אדם, בפסוק בו השורש חוזר מספר פעמים –
ישעיהו טז, ו
שָׁמַעְנוּ גְאוֹן מוֹאָב גֵּא מְאֹד גַּאֲוָתוֹ וּגְאוֹנוֹ וְעֶבְרָתוֹ לֹא כֵן בַּדָּיו.

גם ירמיה חוזר על כך –
ירמיהו מח, כט
שָׁמַעְנוּ גְאוֹן מוֹאָב גֵּאֶה מְאֹד גׇּבְהוֹ וּגְאוֹנוֹ וְגַאֲוָתוֹ וְרֻם לִבּוֹ.

מים גואים –
יחזקאל מז, ה
וַיָּמׇד אֶלֶף נַחַל אֲשֶׁר לֹא אוּכַל לַעֲבֹר כִּי גָאוּ הַמַּיִם מֵי שָׂחוּ נַחַל אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵר.

הביטוי 'גאון ישראל' –
הושע ה, ה
וְעָנָה גְאוֹן יִשְׂרָאֵל בְּפָנָיו וְיִשְׂרָאֵל וְאֶפְרַיִם יִכָּשְׁלוּ בַּעֲוֹנָם כָּשַׁל גַּם יְהוּדָה עִמָּם.

מצודות –
וענה – יכנע גאון ישראל בפניו ר״ל בעיניו יראה השפלת והכנעת גאונו.

או גאון יעקב –
עמוס ו, ח
נִשְׁבַּע אֲדֹנָי יְהוִה בְּנַפְשׁוֹ נְאֻם יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת מְתָאֵב אָנֹכִי אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב וְאַרְמְנֹתָיו שָׂנֵאתִי וְהִסְגַּרְתִּי עִיר וּמְלֹאָהּ.

או ביחד –
נחום ב, ג
כִּי שָׁב יְהוָה אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב כִּגְאוֹן יִשְׂרָאֵל כִּי בְקָקוּם בֹּקְקִים וּזְמֹרֵיהֶם שִׁחֵתוּ.

בסמיכות לגבה –
צפניה ג, יא
בַּיּוֹם הַהוּא לֹא תֵבוֹשִׁי מִכֹּל עֲלִילֹתַיִךְ אֲשֶׁר פָּשַׁעַתְּ בִּי כִּי אָז אָסִיר מִקִּרְבֵּךְ עַלִּיזֵי גַּאֲוָתֵךְ וְלֹא תוֹסִפִי לְגׇבְהָה עוֹד בְּהַר קׇדְשִׁי.

משלי מדבר נגד גאווה –
משלי ח, יג
היא שנואה לה' –
יִרְאַת יְהוָה שְׂנֹאת רָע גֵּאָה וְגָאוֹן וְדֶרֶךְ רָע וּפִי תַהְפֻּכוֹת שָׂנֵאתִי.

היא בפי אוויל –
משלי יד, ג
בְּפִי אֱוִיל חֹטֶר גַּאֲוָה וְשִׂפְתֵי חֲכָמִים תִּשְׁמוּרֵם.

בית גאים ישמד –
משלי טו, כה
בֵּית גֵּאִים יִסַּח יְהוָה וְיַצֵּב גְּבוּל אַלְמָנָה.

היא באה לפני שבר –
משלי טז, יח
לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ.

עדיפות הענווה והצנע –
משלי טז, יט
טוֹב שְׁפַל רוּחַ אֶת (עניים) [עֲנָוִים] מֵחַלֵּק שָׁלָל אֶת גֵּאִים.

היא מובילה להשפלה –
משלי כט, כג
גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד.

*

ויקימילון מוסיף –
גֵּאֶה
גיזרון
בלשון מרוקאית, וערבית בהגיית גֲ'אַה جاه‎ בהוראת כבוד.

גָּאָה
גיזרון
מן המקרא.

ארמית-סורית: אֶתְגָּאֵי ܐܶܬܓܰܠܻܝ

מצרית-קדומה: גַא gꜣ בהוראת להזדקף,להתרומם.

*

ובהמשך לדיון הקודם על גבר-גבה-גבע –
גם גאה-גבה הם מאותה גזרה, עם ג' הגבהות.

בקריאה ב-929 הגענו לפרק המתאר את מקדש שלמה, שהוא טכני לגמרי, אבל יש בו מילים מעניינות. בכל אופן, בו גם פסוק זה –

וַיַּעַשׂ אֶת־הַיָּם מוּצָק עֶשֶׂר בָּאַמָּה מִשְּׂפָתוֹ אֶל־שְׂפָתוֹ עָגוֹל סָבִיב וְחָמֵשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתוֹ וְקָו שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה יָסֹב אֹתוֹ סָבִיב׃
דברי הימים ב, ד, ב.

הים הוא מעין כיור ענק, מ'משפתו עד שפתו' הוא קוטרו – עשר באמה, כלומר עשר אמה.
וכאן ידועה השאלה המקשה מבחינה מתמטית – הרי אם קוטרו עשר אמות, 'סביב לו', כלומר היקפו, אינו שלושים אמה, אלא לפי הנוסחה – קוטר כפול פאי (3.14 בקירוב), כלומר – 31.4 אמה בקירוב.
אולי יש לכך תירוצים, אך לדעתי כנראה לא היה בידיהם בזמן ההוא הידע המתמטי המדויק, שנוסח רק על ידי היוונים, ולכן כתבו רק בערך.

*

וזה ההסבר של הגאון מוילנה (מתוך דעת אמת) –

בפסוק בעניין ים של שלמה כתוב "וקוה שלשים באמה" – וקרי "וקו" – חילקו קוה שהוא 111 בגימטריה ב- קו 106, הכפילו בשלוש, ויצא 3.1415094 שהוא  מתקרב לערך פאי האמיתי (שערכו הוא 3.1415926).