הבריאה – לבד
לפרשת בראשית

כֹּה אָמַר יְהוָה גֹּאֲלֶךָ וְיֹצֶרְךָ מִבָּטֶן אָנֹכִי יְהוָה עֹשֶׂה כֹּל נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי רֹקַע הָאָרֶץ מי אתי [מֵאִתִּי].
ישעיה מד, כד.

ישעיה מ-
יב מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם. יג מִי תִכֵּן אֶת רוּחַ יְהוָה וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ. יד אֶת מִי נוֹעָץ וַיְבִינֵהוּ וַיְלַמְּדֵהוּ בְּאֹרַח מִשְׁפָּט וַיְלַמְּדֵהוּ דַעַת וְדֶרֶךְ תְּבוּנוֹת יוֹדִיעֶנּוּ.

כלומר, לפי פסוקים אלה הבריאה נעשתה על-ידי האל לבדו – 'לבדי', 'מי אתי', והוא גם לא נועץ באיש – 'את מי נועץ'.

מה מפליא שחז"ל אומרים דברים הפוכים –

אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא לבראות את האדם, ברא כת אחת של מלאכי השרת. אמר להם: רצונכם, נעשה אדם בצלמנו? אמרו לפניו: רבונו של עולם, מה מעשיו? אמר להן: כך וכך מעשיו. אמרו לפניו: רבונו של עולם, מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו?! הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם. וכן כת שניה. כת שלישית אמרו לפניו: רבונו של עולם, ראשונים שאמרו לפניך – מה הועילו? כל העולם כולו שלך הוא, כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך – עשה. (בבלי סנהדרין לח ע"ב).

וכך אומר רש"י על בראשית א, כו –

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ.

נעשה אדם – ענותנותו של הקב"ה למדנו מכאן, לפי שהאדם בדמות המלאכים ויתקנאו בו לפיכך נמלך בהם, וכשהוא דן את המלכים הוא נמלך בפמליא שלו, שכן מצינו באחאב שאמר לו מיכה: "ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו", וכי יש ימין ושמאל לפניו? אלא אלו מימינים לזכות ואלו משמאילין לחובה. וכן "בגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין"*, אף כאן בפמליא שלו נמלך ונטל רשות, אמר להם יש בעליונים כדמותי, אם אין בתחתונים כדמותי, הרי יש קנאה במעשה בראשית.

נעשה אדם – אף על פי שלא סייעוהו ביצירתו ויש מקום למינים לרדות, לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומדת ענוה שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן. ואם כתב "אעשה אדם" לא למדנו שיהא מדבר עם בית דינו, אלא עם עצמו. ותשובת המינים כתב בצדו: "ויברא אלהים את האדם", ולא כתב "ויבראו":

*הפסוק מדניאל ד, יד, ותרגומו – בִּגְזֵרַת מַלְאָכִים נֶחֱרַץ הַמַּעֲשֶׂה וּבְמַאֲמַר קְדוֹשִׁים נִהְיָה הַדָּבָר.

וכן אמרו יפה במדרש –

אמר ר' שמלאו: בכל מקום שאתה מוצא תשובה למינים אתה מוצא רפואתה בצידה. חזרו ושאלו אותו מהו דכתיב 'ויאמר אלוהים נעשה אדם וגו"? אמר להון קרון דבתריה ויבראו אלוהים את האדם? אין כתיב אלא 'ויברא אלוהים את האדם'. (בר"ר ח, ט [תיאודור-אלבק, עמ' 63-62]).

אם כך ואם אחרת – כל המובאות האלה מדברות על יצירת האדם ולא העולם, ולא לי להכריע ביניהם.

אבל אם כבר הגענו עד פה נביא גם את הפסוקים הממשיכים בישעיה מ' שהובא למעלה (שמתקשרים לדברי חז"ל על בעלי אמונות אחרות) –

טו הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל. טז וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה.    יז כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ.

הגויים הם כטיפה המושרת מדלי, דבר חסר חשיבות, וכן בשאר הדימויים בפסוק. אלה הם הגויים עובדי האלילים, וכנראה – כידוע! – היו להם סיפורים אחרים על הבריאה.

עם חכם או לא חכם?

מצד אחד –
וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה.
דברים ד, ו.

ומצד שני –
הֲ לַיְהוָה תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ
דברים לב, ו.

ונראה לומר –

"אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים: כשהם יורדים – יורדים עד עפר, וכשהם עולים – עולים עד לכוכבים" (מגילה טז.).

דברים אלה הבאתי בהקשר לקורונה, שבהתחלה היינו 'הכי טובים בעולם', כדברי ביבי, ועכשיו אנחנו הכי גרועים בעולם.

ואני מביאם שוב עכשיו בעקבות ההכרזה על זוכי הנובל.
כפי שסיוון מאס כותבת –

טוב, חשוב, להיפך? מה דעתך?
חמישה זוכי פרס נובל לשנת 2020 הינם יהודים.

פרס נובל לרפואה
הארווי ג'יימס אלטר – Harvey James Alter,  וירולוג ידוע בעיקר בעקבות עבודתו שהובילה לגילוי וירוס ההפטיטיס C, זכה ״על גילוי הנגיף הגורם לדלקת כבד נגיפית C – נגיף צהבת מסוכן הגורם למחלה חמורה וקשה״.

פרס נובל לפזיקה
רוג'ר פנרוז – Roger Penrose, פיזיקאי ומתמטיקאי בריטי, פרופסור אמריטוס למתמטיקה במכון המתמטי של אוניברסיטת אוקספורד.
זכה ״על תרומתו התיאורטית להבנת תנאי היווצרותם של חורים שחורים ביקום לפי תורת היחסות הכללית״.

פרס נובל לפזיקה
אנדריאה גז בת לסוזן וגילברט גז, אביה, יהודי יליד רומא שבאיטליה, קיבלה את הפרס ״על
שגילתה את קיומו של החור השחור העל-מסיבי שבמרכז הגלקסיה שביל החלב״.

פרס נובל לספרות
לואיז אליזבת גליק משוררת, קיבלה את הפרס "על קולה הפואטי שאי אפשר לטעות בו שביופי מחמיר הופך את הקיום האינדיבידואלי לאוניברסלי".

פרס נובל לכלכלה
פול רוברט מילגרום הוא זוכה פרס פרס נובל למדעי הכלכלה לשנת 2020, ״על שיפורים בתורת המכירות הפומביות והמצאות פורמטים חדשים של מכירות פומביות״

ברכות לזוכים.ות

עד כאן סיוון. ונחתום בדברי ירמיה, לבל תזוח דעתנו עלינו –

כִּי אֱוִיל עַמִּי אוֹתִי לֹא יָדָעוּ בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ.
ירמיה ד, כב.

'נאמנו'
לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח וּמַכָּתִי אֲנוּשָׁה מֵאֲנָה הֵרָפֵא הָיֹו תִהְיֶה לִי כְּמֹו אַכְזָב מַיִם לֹא נֶאֱמָנוּ.
ירמיה טו, יח.

וְלִבָּם לֹא-נָכֹון עִמֹּו וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתֹו.
תהילים עח, לז.

עֵדֹתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאֹד לְבֵיתְךָ נַאֲוָה-קֹדֶשׁ יהוה לְאֹרֶךְ יָמִים.
תהילים צג, ה.

אתמול כתב הבלשן עידן לנדו בטוויטר –
"‏אז המורה ללשון של הבת (כיתה י"א) טענה היום במפגיע שהמילה "נאמן" במשפט "המתמודד נאמן לבוחריו" היא פועל. הסברתי לבת, בקור רוח אוזל והולך, שזה לא יכול להיות פועל, כי פעלים נוטים לפי זמן, ואין דבר כזה "נאמנתי, נאמנתם" (לפחות בעברית של ימינו)".

יפה ציין בסוגריים שכך הוא בעברית של ימינו, שהרי בעברית התנ"כית המילה 'נאמן' אכן נוטה כפועל, כפי שמראות הדוגמאות לעיל. וכך, מה שהיום נחשב 'שם תואר' בעבר היה פשוט פועל. שיעור באופן התגלגלותן של הצורות.

בין כך ובין כך, נראה שמשפט יותר נכון יהיה – 'המתמודד אינו נאמן לבוחריו'.

'קול חתן וקול כלה'

וְהִשְׁבַּתִּי מֵעָרֵי יְהוּדָה וּמֵחֻצֹות יְרוּשָׁלַ͏ִם קֹול שָׂשֹׂון וְקֹול שִׂמְחָה קֹול חָתָן וְקֹול כַּלָּה כִּי לְחָרְבָּה תִּהְיֶה הָאָרֶץ.
ירמיה ז, ד.

כִּי כֹה אָמַר יהוה צְבָאֹות אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מַשְׁבִּית מִן-הַמָּקֹום הַזֶּה לְעֵינֵיכֶם וּבִימֵיכֶם קֹול שָׂשֹׂון וְקֹול שִׂמְחָה קֹול חָתָן וְקֹול כַּלָּה.
ירמיה טז, ט.

וְהַאֲבַדְתִּי מֵהֶם קֹול שָׂשֹׂון וְקֹול שִׂמְחָה קֹול חָתָן וְקֹול כַּלָּה קֹול רֵחַיִם וְאֹור נֵר
ירמיה כה, י.

י כֹּה אָמַר יהוה עֹוד יִשָּׁמַע בַּמָּקֹום-הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְּהֵמָה בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצֹות יְרוּשָׁלַ͏ִם הַנְשַׁמֹּות מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין יֹושֵׁב וּמֵאֵין בְּהֵמָה׃

יא קֹול שָׂשֹׂון וְקֹול שִׂמְחָה קֹול חָתָן וְקֹול כַּלָּה קֹול אֹמְרִים הֹודוּ אֶת-יהוה צְבָאֹות כִּי-טֹוב יהוה כִּי-לְעֹולָם חַסְדֹּו מְבִאִים תֹּודָה בֵּית יהוה כִּי-אָשִׁיב אֶת-שְׁבוּת-הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר יהוה׃
ירמיה לג.

הביטוי הידוע זה, שגם מושר בחתונות – 'קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה', מופיע ארבע פעמים בירמיה, ובירמיה בלבד. בשלוש הפעמים הראשונות הוא מופיע כנבואת זעם על מה שיהיה חסר עם החורבן, ובפעם הרביעית הוא מופיע כנבואת נחמה, כמה שיחזור עם השיבה לארץ. ליאיר זקוביץ יש ספר שמדבר על המבנה של שלושה-וארבעה הזה, אף כי איני בטוח כי ניתן להכליל את המקרה הזה בתוכו, שכן מדובר בפסוקים המרוחקים זה מזה, וספר ירמיה נבנה בצורה מסובכת למדי – כפי שמראה למשל הרב בני לאו בספרו על ירמיה. ובכל זאת, המבנה של 'מחורבן לגאולה' קיים כאן, ואני ממליץ לקרוא את כל פרק לג', שכולו מוקדש לגאולה  ולשיבה מגלות בבל ובניין הארץ מחדש.

ההקשר הוא, כמובן, החתונה החרדית שהתקיימה אתמול (14.10.20), והופרעה בברוטליות על-ידי כוחות המשטרה.

צוללות
מתוך שירת הים –
נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים.
שמות טו, י.

רש"י –
"צללו" – שקעו עמקו לשון מצולה.

לכבוד צלילת תיק הצוללות במצולה, ללא להשאיר צללים אפלים לגבי ראש הממשלה, שנשאר צלול.
מה הקשר, אם בכלל, בין צללים, צוללים וצלילים? איני יודע.

על ההמון
יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ כִּי רוּחַ יְהוָה נָשְׁבָה בּוֹ אָכֵן חָצִיר הָעָם.
ישעיה מ, ז.

מלבי"ם –
"יבש חציר", יען "שרוח ה' נשבה בו", ונתיבש החציר ונבל הציץ על ידי הרוח הנושב, כי כן האנוש כחציר ימיו כי רוח עברה בו ואיננו, ולמה אקרא? משיב לו הקול האחר, "אכן" לא כדברך, אל תתיאש בכל זאת כי רק "חציר העם", רק העם דומה כחציר ורק:

ישעיה מדמה את העם לחציר, דבר ריק וחסר חשיבות. לעומת זאת, פתגם ידוע אומר – 'קול המון כקול שדי', כלומר קולם של ההמונים הוא כקול האל, בעוצמה, ואולי גם בחשיבות. אלא שזהו פתגם לטיני ולא עברי.
עוד נראה שזהו יסוד השיטה הדמוקרטית – הרוב קובע, וכן הכלל הפסיכולוגי של 'חוכמת ההמונים', שמתגלה לעיתים כעדיפה על חוכמת הפרט, ויהיה החכם ביותר. דא עקא, דבריו של ישעיה הפוכים בתכלית להיגיון זה. ובאמת שיטת המשטר בתנ"ך היא מלוכה – ויש רבות מה להאריך בכך.

עוד הדבר מזכיר לי את הסיפור הידוע על 'תנורו של עכנאי'. שם ניתן הכלל הכמו-דמוקרטי – אחרי רבים להטות!', משום ש-'לא בשמים היא!'. אלא ששני פסוקים אלה הוצאו מהקשרם – הפסוק אומר במפורש ש'לא תהיה' אחרי רבים להטות. והפסוק השני משמעותו שדברי התורה אינם מסובכים ואינם צריכים לפירוש מוסמך, אלא – 'בפיך ובלבבך לעשותו'.

אני מהרהר בדברים אלא בימים האחרונים בנוגע למה שקורה בישראל. למשל ההפגנות – זה ללא ספק קול המון, אך האומנם הוא קול שדי, או שמא כחציר? כתבתי במקום אחר שאני לא מבין מה מצפים שיקרה בעקבות ההפגנות האלה, האם שראש הממשלה יתפטר? הוא לא עושה סימנים כאלה. ולכן – אכן חציר העם! ונראה שלא רק בשטח זה. אף כי צריך לומר שאמירה כזו נשמעת מתנשאת וצריך שיהיה לה על מה לסמוך. מי יודע, אולי בסוף אכן יתברר שקול ההמון היה כקול שדי. בשולי הדברים אציין, כי גם 'הפגנה' אינה מילה עברית, ונראה לי שהיא גזורה מהשורש שממנו נגזרה גם המילה 'פגאניות', ודוק.

לבסוף נזכיר כי גם לביאליק יש שיר ידוע – 'אכן חציר העם'.

מה רוצה התולעת?
אַל-תִּירְאִי תֹּולַעַת יַעֲקֹב מְתֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי עֲזַרְתִּיךְ נְאֻם-יהוה וְגֹאֲלֵךְ קְדֹושׁ יִשְׂרָאֵל.
ישעיה מא, ד.

וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תֹולַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאֹון לְכָל-בָּשָׂר.
ישעיה סו, כד.

וְאָנֹכִי תֹולַעַת וְלֹא-אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם.
תהילים כב, ז.

לכאורה מוזר שגם עם ישראל מכונה בכינוי שנראה מבזה – 'תולעת יעקב', וגם דוד (במזמור שיש לו אצל הנוצרים גם משמעות משיחית) משווה את עצמו בתהילים לתולעת. אפשר כמובן לראות פה דיבור של ענווה. אך שמא הפסוק המסיים את ישעיה מבאר זאת? שם תולעת היא מעין שריד-חיים, אולי היסוד הבסיסי ביותר של מה שמחזיק את החיים. כך נראה לי.
בשאר ספרי התורה (וביונה) מופיעה התולעת כפשוטה, והיא מופיעה לרוב.

תּוֹרַת יְהוָה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת יְהוָה נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי.

ניתן לשאול – אם תמימה כיצד מחכימת פתי? אלא שפתי הוא אינו התם – תכונה מוערכת על-ידי המקרא, אלא הוא משורש פת"ה, כלומר זה שנפתה אחר יצריו.

וכן –
תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.

אבל פתי הוא גם טיפש –

פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ.

ערום, נזכיר, בלשון משלי, היא מעלה טובה.

(אשלב גם קטעים ארוכים יותר, הנה הראשון).

וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהֹוכִיחַ בְּמִישֹׁור לְעַנְוֵי-אָרֶץ וְהִכָּה-אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע.
ישעיה יא, ד.

מלאכי ב –
ד וִידַעְתֶּם כִּי שִׁלַּחְתִּי אֲלֵיכֶם אֵת הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִהְיוֹת בְּרִיתִי אֶת לֵוִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת. ה בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וָאֶתְּנֵם לוֹ מוֹרָא וַיִּירָאֵנִי וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא. ו תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָו‍ֹן. ז כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ יְהוָה צְבָאוֹת הוּא. ח וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת. ט וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכָל הָעָם כְּפִי אֲשֶׁר אֵינְכֶם שֹׁמְרִים אֶת דְּרָכַי וְנֹשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָה.

הפסוק הראשון מדבר על לא אחר מהמשיח המקווה. השני מדבר על הכהן, או בנוסח אחר – הלוי. כל שבט לוי היו מלמדי-דעת של העם. המכנה המשותף לענייננו – הליכה ב'מישור'. הליכה במישור היא ביטוי חוזר בתנ"ך ומשמעותה פשוט הליכה בדרך הישר, ללא עקמימויות, לא למעלה ולא למטה. כביכול הדבר פשוט, אך למעשה הוא כלל לא כזה, כי כמעט כל אדם הוא משוחד בצורה כזו או אחרת, אם לא ממש בכסף, הרי שבאינטרסים, או לפחות ב-דעות קדומות. הכהן והמשיח יהיו פטורים מעקמומיות אלה.

פסוק אחר מפורסם שמתקשר לכאן וגם משתמש במילה 'מישור', אף שלא בטוח שבאותו מובן (אם כי אפשרי שכן) הוא –

כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה.
ישעיה מ, ד.

כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אַל תָּבוֹא בֵּית מַרְזֵחַ וְאַל תֵּלֵךְ לִסְפּוֹד וְאַל תָּנֹד לָהֶם כִּי אָסַפְתִּי אֶת שְׁלוֹמִי מֵאֵת הָעָם הַזֶּה נְאֻם יְהוָה אֶת הַחֶסֶד וְאֶת הָרַחֲמִים.
ירמיה, טז, ה.