עוד לפרשת כי תשא
בפרשתנו, לאחר חטא העגל – עגל-מסכה! – נאמר –
וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב.
שמות לג, ו.
מפרש רמב"ן –
וטעם ויתנצלו בני ישראל את עדים – כי בשמעם זה התנצלו ויתפרקו מכל עדי יותר ממה שעשו תחלה. ואונקלוס שתרגם בעדי – תקון זין, דעתו כדברי האומר בבראשית רבה: זינאות חגר להם (שמות רבה מ״ה:ב׳), כלומר שחגר להם הקב״ה בשעת מתן תורה כלי זיין להנצל מכל פגע ומלאך המות, כמו שדרשו (שמות רבה ל״ב:א׳): חרות על הלוחות (שמות ל״ב:ט״ז) – חירות ממלאך המות, והם שמותיו של הקב״ה. והנה ישראל קבלו עליהם את המיתה ברצון נפשם מפני עונש העגל, וזה ענין תשובה גדולה וחרטה בחטאם.
וכאן גם מדרש ידוע, מתוך תורה תמימה –
ויתנצלו – דרש ר׳ סמאי, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים רבוא של מלאכי השרת וקשרו לכל אחד מישראל שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, וכיון שחטאו ירדו מאה ועשרים רבוא של מלאכי חבלה ופרקום, שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חרב, א״ר יוחנן, וכולן זכה משה ונטלן דסמיך ליה ומשה יקח את האהל. (שבת פ״ח א׳).
*
אך מעבר למדרשים, על-פי הפשט, כפי שמציין רמב"ן, וגם התרגום, 'ויתנצלו' זה ויתפרקו. הכיצד?
ובכן, ההסבר הלשוני פשוט – וינצלו הוא כמו ויתנשלו, פעלי – נצל-נשל-נפל, השילו מעליהם את התכשיטים.
וגם האדם המתנצל ומבקש סליחה, מבקש להשיל מעצמו את את עול האשמה. וסליחה – שליחה, לשלוח ממך את הדבר.
ומי שמנצל אחרים – מנשל אותם מרכושם.
ומי שניצל ממוות – חומק, וכמו נישל מכף המוות.
*
מילון ספיר –
מִתְנַצֵּל
1. [יב] מַבּיעַ צַער על טָעוּת או על גרימת טורח או על איחור, מִצטַדק: שלמה החכם עליו השלום אמר כמתנצל הפסוק הזה (ספרות ימי הביניים); חברי התנצל על איחורו
2.[תנ] מִתפַּשֵט, מוריד מֵעָליו: ויתנצלו בני ישראל את עֶדיָם מהר חורב (שמות לג 6)
3. [תמ] נֶחלָץ, ניצָל: עתים שאדם עושה מלאכה ומִתנַצל מן המיתה (אבות דרבי נתן יא); יִתנַצלו מדינה של גיהינום (ספרות ימי הביניים)
הפסוק היומי 