בפוסט הקודם אמרתי שאני מתחבר יותר לאגרת יעקב שבברית החדשה מאשר לאגרות שאול, שהוא אחרי הכול השליח הנחשב והקובע. יעקב היה מהקהילה הירושלמית, ואילו שאול דיבר בעיקר אל הגויים. והנה, יעקב קרוב יותר לרוח היהודית המסורתית, ונראה לי שרוב דבריו יכולים להיות מקובלים על ידי יהודים דתיים, ואילו שאול אומר דברים זרים רבים. כך גם, לדעתי, יעקב קרוב יותר לרוחו ולדבריו של ישוע עצמו.
והנה, המחלוקת הידועה ביותר בין שאול ובין יעקב היא המחלוקת בשאלה, מה חשוב יותר – האמונה או המעשים?
שאול אומר שרק באמונה באה הישועה, ואילו יעקב אומר שנחוצים המעשים. ומדברים שקראתי ראיתי שישנו ניסיון מצד הנוצרים להציג כאן עמדה הרמוניסטית, ולומר – אכן קודם כל האמונה חשובה, אך אז רצוי להוסיף לה מעשים. אלא שמתוכן דבריהם ניכרת מחלוקת, שהרי שניהם מביאים את דוגמת אברהם. שאול מתייחס לכתוב 'והאמין בה' ויחשבה לו צדקה', ואילו יעקב מביא את דוגמת העקדה, שהיא מעשה, וגם הוא מביא את הפסוק של שאול ומתייחס אליו.
הנה שני הקטעים –
רומים ד –
אברהם נצדק באמונה
א וּבְכֵן, ¹מָה נֹאמַר עַל ²אַבְרָהָם אָבִינוּ¹ , מָה הִשִּׂיג בִּזְכוּת מַעֲשָׂיו הוּא?² ב אִם אָמְנָם הֻצְדַּק אַבְרָהָם בִּגְלַל מַעֲשִׂים, כִּי ¹אָז יֵשׁ לוֹ בְּמָה לְהִתְפָּאֵר, אַךְ לֹא לִפְנֵי אֱלֹהִים. ג מָה אוֹמֵר הַכָּתוּב? ¹"וְהֶאֱמִן אַבְרָהָם בֶּאֱלֹהִים ²וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה." ד וַהֲרֵי שְׂכָרוֹ שֶׁל עוֹבֵד אֵינוֹ נֶחְשָׁב לוֹ כְּחֶסֶד, אֶלָּא כְּחוֹב הַמַּגִּיעַ לוֹ. ה אֲבָל זֶה שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד, אֶלָּא מַאֲמִין ¹בַּמַּצְדִּיק אֶת הַחוֹטֵא, אֱמוּנָתוֹ נֶחְשֶׁבֶת לוֹ לִצְדָקָה. ו כָּךְ גַּם דָּוִד מַבִּיעַ אֶת אָשְׁרוֹ שֶׁל הָאִישׁ אֲשֶׁר אֱלֹהִים יַחְשֺׁב לוֹ צְדָקָה בְּלִי תְּלוּת בְּמַעֲשִׂים: ז ¹"אַשְׁרֵי נְשׂוּי־פֶּשַׁע¹ , כְּסוּי חֲטָאָה. ח אַשְׁרֵי־אָדָם לֹא יַחְשֺׁב יהוה לוֹ עָוֹן." ט הַאִם הָאֺשֶׁר הַזֶּה רַק לַנִּמּוֹלִים, אוֹ גַּם לָעֲרֵלִים? וַהֲרֵי אָנוּ אוֹמְרִים כִּי ¹אֱמוּנָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם נֶחְשְׁבָה לוֹ צְדָקָה. י מָתַי נֶחְשְׁבָה לוֹ? כַּאֲשֶׁר הָיָה נִמּוֹל אוֹ כְּשֶׁהָיָה עָרֵל? – לֹא בִּהְיוֹתוֹ נִמּוֹל, כִּי אִם בִּהְיוֹתוֹ עָרֵל. יא הוּא קִבֵּל אֶת אוֹת ¹הַמִּילָה כְּחוֹתָם לַצְּדָקָה שֶׁזָּכָה בָּהּ בִּגְלַל הָאֱמוּנָה בְּעוֹדֶנּוּ עָרֵל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אָב ²לְכָל הַמַּאֲמִינִים הַבִּלְתִּי נִמּוֹלִים, לְמַעַן תֵּחָשֵׁב גַּם לָהֶם צְדָקָה, יב וְאָב לַנִּמּוֹלִים, לְאוֹתָם שֶׁאֵינָם נִמּוֹלִים בִּלְבַד אֶלָּא גַּם הוֹלְכִים בְּעִקְּבוֹת הָאֱמוּנָה שֶׁהָיְתָה ¹לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בְּטֶרֶם נִמּוֹל.
ההבטחה והאמונה
יג הֲרֵי ¹הַהַבְטָחָה כִּי יִירַשׁ אֶת הָעוֹלָם לֹא נִתְּנָה לְאַבְרָהָם אוֹ לְזַרְעוֹ עַל־סְמַךְ תּוֹרָה, אֶלָּא עַל־סְמַךְ צְדָקָה שֶׁהִשִּׂיג בֶּאֱמוּנָה, יד שֶׁכֵּן אִם מַחֲזִיקֵי הַתּוֹרָה הֵם הַיּוֹרְשִׁים¹ , אֲזַי הָאֱמוּנָה הִיא לַשָּׁוְא ¹וְהַהַבְטָחָה חַסְרַת תֺּקֶף. טו ¹הַתּוֹרָה מְבִיאָה ²זַעַם, וּבְמָקוֹם ³שֶׁאֵין תּוֹרָה אֵין עֲבֵרָה עַל הַתּוֹרָה. טז לָכֵן עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, כְּדֵי שֶׁכָּל זֶה יִהְיֶה ¹בְּחֶסֶד וְהַהַבְטָחָה תָּחוּל עַל כָּל הַצֶּאֱצָאִים, לֹא רַק עַל בְּנֵי הַתּוֹרָה, אֶלָּא גַּם עַל בְּנֵי אֱמוּנַת אַבְרָהָם, שֶׁהוּא אָב לְכֻלָּנוּ, יז כְּפִי שֶׁכָּתוּב: ¹"כִּי אַב־הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ". – לְעֵינֵי אֱלֹהִים אֲשֶׁר בּוֹ הֶאֱמִין, הָאֱלֹהִים ²הַמְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים וְהַקּוֹרֵא בְּשֵׁם דְּבָרִים ³בְּעוֹד אֵינָם בְּנִמְצָא. יח וּבְאֵין סִבָּה לְתִקְוָה הוּא הֶאֱמִין וְקִוָּה כִּי יִהְיֶה לְאַב־הֲמוֹן גּוֹיִם, כְּפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ¹"כֺּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ." יט אֱמוּנָתוֹ לֹא נִתְרוֹפְפָה גַּם כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹתוֹ ¹כְּבֶן מֵאָה שָׁנִים חָשַׁב עַל ²תְּשִׁישׁוּת גּוּפוֹ וְעַל ³עֲקָרוּת שָׂרָה. כ הוּא לֹא חָדַל מֵאֱמוּנָה וְלֹא פִּקְפֵּק בְּהַבְטָחַת אֱלֹהִים, אֶלָּא הִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָתוֹ וְנָתַן כָּבוֹד לֶאֱלֹהִים, כא בִּהְיוֹתוֹ ¹בָּטוּחַ לַחֲלוּטִין כִּי אֶת אֲשֶׁר ²הִבְטִיחַ יוּכַל גַּם לְקַיֵּם. כב לָכֵן נֶחְשְׁבָה לוֹ זֺאת לִצְדָקָה. כג וְלֹא לְמַעֲנוֹ בִּלְבַד נִכְתַּב ¹שֶׁנֶּחְשְׁבָה לוֹ, כד כִּי אִם גַּם ¹לְמַעֲנֵנוּ; וְהִיא עֲתִידָה לְהֵחָשֵׁב לָנוּ – הַמַּאֲמִינִים בְּמִי ²שֶׁהֵקִים אֶת יֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ מִן הַמֵּתִים, כה הוּא אֲשֶׁר ¹נִמְסַר לַמָּוֶת מִפְּנֵי חֲטָאֵינוּ וְהוּקַם לִתְחִיָּה ²מִפְּנֵי שֶׁהֻצְדַּקְנוּ.
יעקב ב –
אמונה ומעשים
יד אַחַי, מָה תּוֹעֶלֶת בַּדָּבָר אִם יֺאמַר אִישׁ, "יֵשׁ לִי אֱמוּנָה", ¹וְאֵין לוֹ מַעֲשִׂים? הֲתוּכַל הָאֱמוּנָה לְהוֹשִׁיעוֹ? טו אָח אוֹ אָחוֹת אִם יִהְיוּ ¹עֵירֻמִּים וְאֵין לָהֶם לֶחֶם חֻקָּם, טז ¹וְאִישׁ מִכֶּם יֺאמַר לָהֶם, ²"לְכוּ לְשָׁלוֹם, הִתְחַמְּמוּ וְאִכְלוּ לָשֺׂבַע", ³וְלֹא תִּתְּנוּ לָהֶם צָרְכֵי גּוּפָם – מָה הוֹעַלְתֶּם? יז כָּךְ גַּם הָאֱמוּנָה, ¹אִם אֵין בָּהּ מַעֲשִׂים, מֵתָה הִיא כְּשֶׁלְּעַצְמָהּ. יח וְאוּלָם מִישֶׁהוּ יֺאמַר, "אַתָּה, יֵשׁ לְךָ אֱמוּנָה; וַאֲנִי, יֵשׁ לִי מַעֲשִׂים. הַרְאֵנִי אֶת אֱמוּנָתְךָ בִּבְלִי הַמַּעֲשִׂים, ¹וַאֲנִי אַרְאֶה לְךָ אֶת אֱמוּנָתִי מִתּוֹךְ מַעֲשַׂי. יט אַתָּה מַאֲמִין שֶׁהָאֱלֹהִים ¹אֶחָד הוּא. הֵיטַבְתָּ לַעֲשׂוֹת! גַּם ²הַשֵּׁדִים מַאֲמִינִים וְאַף רוֹעֲדִים." כ אִישׁ בַּעַר, הַאִם רְצוֹנְךָ לְהִוָּכַח ¹שֶׁאֱמוּנָה בְּלִי מַעֲשִׂים עֲקָרָה הִיא? כא ¹אַבְרָהָם אָבִינוּ, הַאִם לֹא בְּמַעֲשָׂיו נִצְדַּק בְּהַעֲלוֹתוֹ אֶת יִצְחָק בְּנוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ? כב רוֹאֶה אַתָּה כִּי ¹הָאֱמוּנָה עָזְרָה לְמַעֲשָׂיו וּמִתּוֹךְ הַמַּעֲשִׂים הֻשְׁלְמָה הָאֱמוּנָה, כג וְהִתְקַיֵּם הַכָּתוּב הָאוֹמֵר, ¹"וְהֶאֱמִן אַבְרָהָם בֶּאֱלֹהִיםוַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה", וְגַם נִקְרָא ²"אוֹהֵב אֱלֹהִים". כד רוֹאִים אַתֶּם כִּי ¹בְּמַעֲשִׂים יִצָּדֵק אִישׁ וְלֹא בֶּאֱמוּנָה לְבַדָּהּ. כה וְכֵן גַּם ¹רָחָב הַזּוֹנָה, הַאִם לֹא נִצְדְּקָה בְּמַעֲשִׂים כַּאֲשֶׁר קִבְּלָה אֶת הַשְּׁלִיחִים וְשִׁלְּחָה אוֹתָם בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת? כו כִּי כְּשֵׁם שֶׁהַגּוּף בְּלֹא הָרוּחַ מֵת הוּא, כֵּן גַּם ¹הָאֱמוּנָה בְּלֹא מַעֲשִׂים מֵתָה הִיא.
הפסוק היומי 