פסוק היום –
לפעמים נראה שכל מעשינו היו לשווא. אבל אל יאוש! גם דבר זה כבר נאמר –

כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן צַדִּיק מַה פָּעָל.
תהלים יא, ג.

שטיינזלץ –
כִּי, כאשר הַשָּׁתוֹת, היסודות המוסריים או החברתיים יֵהָרֵסוּן, צַדִּיק מַה פָּעָל?! מה משמעות יש לפעולות הצדיק במקום שיסודותיו הרוסים?! 

היום אומרים – נלקח השטיח מתחת לרגליים.

עוד מזמור תהילים – תהילים קכז, משירי המעלות.
תראו, רוב מזמורי התהילים כלל לא צריכים פירוש. אולי 15% מהספר מצריך פירוש לדעתי. אבל כן אפשר לדרוש אותם כצורך השעה.
כאן משורר התהילים פונה לאלוהים מעמדת שפלות, אל מול בוז הגאים השאננים.
הוא אומר – 'כעיני עבדים, כעיני שפחה'. אין הוא בוש בזאת.
לי זה מזכיר במעט את שלטי 'סיפורה של שפחה' בהפגנות עכשיו. ובוז הגיאיונים – את הביביסטים.

תהילים קכג.
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם. ב הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲ‍דוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ. ג חָנֵּנוּ יְהוָה חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז. ד רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים.

הנה עוד פסוק –

שָׁם פָּחֲדוּ־פַחַד לֹא־הָיָה פָחַד.
תהילים נג, ו.

פירוש –
'הם פחדו מאוד כשלא היה ממה לפחוד'.

וכן, אני מכיר את זה היטב. אנשים שפוחדים מהצל של עצמם, ואז משליכים את פחדם עליך. יש דברים שאינם מבינים, ותגובתם המיידית – פחד והאשמה. אלא שלא כל מה שאינכם מבינים הוא דבר רע שיש להילחם בו. יש גם דברים נסתרים מן הטוב. אך אלו הרשעים לא יבינו זאת.

המילה אמת מופיעה בתנ"ך ב-125 פסוקים. כמדומני שכבר כתבתי עליה, אז אקצר.
ודאי שהיא ערך חשוב. ודאי שמידת השלום לא מבטלת אותה, אלא במקרים נדירים. אלה – כאשר מבטלים אותה לרגע למטרה טובה, ובוודאי שאין לעשות זאת למטרה רעה, או אם התוצאות רעות.

עתה כמה פסוקים עליה –

חובת החקירה –
דברים יג, טו
וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ.

דברים יז, ד
וְהֻגַּד לְךָ וְשָׁמָעְתָּ וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל.

תכונת המשיח –
ישעיהו מב, ג
קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה לֶאֱמֶת יוֹצִיא מִשְׁפָּט.

נעדרת בדור הגאולה –
ישעיהו נט, יד
וְהֻסַּג אָחוֹר מִשְׁפָּט וּצְדָקָה מֵרָחוֹק תַּעֲמֹד כִּי כָשְׁלָה בָרְחוֹב אֱמֶת וּנְכֹחָה לֹא תוּכַל לָבוֹא.

ישעיהו נט, טו
וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל וַיַּרְא יְהוָה וַיֵּרַע בְּעֵינָיו כִּי אֵין מִשְׁפָּט.

נביאים מוכיחים על היעדרה –
ירמיהו ט, ד
וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר הַעֲוֵה נִלְאוּ.

היא מתכונות האל –
ירמיהו י, י
וַיהוָה אֱלֹהִים אֱמֶת הוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם מִקִּצְפּוֹ תִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וְלֹא יָכִלוּ גוֹיִם זַעְמוֹ.

ניתנת ליעקב (אולי בגלל ששקרן הוא) –
מיכה ז, כ
תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם.

זכריה ח, טז
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם.
נמצאה כתובת כזו לאחרונה.

אמת ושלום יחדיו –
זכריה ח, יט
כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ.

משפטי ה' אמת –
תהילים יט, י
יִרְאַת יְהוָה טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד מִשְׁפְּטֵי יְהוָה אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו.

מתכונות המלך או המשיח –
תהילים מה, ה
וַהֲדָרְךָ צְלַח רְכַב עַל דְּבַר אֱמֶת וְעַנְוָה צֶדֶק וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת יְמִינֶךָ.

פסוקים ידועים, אמת באה עם חסד –
תהילים פה, יא
חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ.

תהילים פה, יב
אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף

גם במשלי –
משלי ח, ז
כִּי אֱמֶת יֶהְגֶּה חִכִּי וְתוֹעֲבַת שְׂפָתַי רֶשַׁע.

שפת אמת –
משלי יב, יט
שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר.

חוסר רצון לשינוי הוא רע ומעיד על חוסר ביטחון באלוהים –

אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת לָמוֹ וְלֹא יָרְאוּ אֱלֹהִים.

תהלים נה, כ.

שטיינזלץ –
אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת, שינויים לָמוֹ, להם ולדרכם. הם ממשיכים לצעוד בדרכם הרעה, וְלֹא יָרְאוּ אֱלֹֹהִים. 

פירוש אחר –
הם אינם משתנים ואינם יראים את אלוהים.

מעניין התנ"ך הזה.

דְּבַר בְּלִיַּעַל יָצוּק בּוֹ.

תהלים מא, ט.

פירוש גוגל (פרשן ספרדי מהמאה ה-14) –
דבר בליעל יצוק בו; פירושו: חלי קשה ורע דבק בו , ולא יקום עוד ממשכבו; כי ימות מהחולי , כי חלי קשה הוא. ופירוש יצוק – דבק , כמו "לבו יצוק כמו אבן ויצוק כפלח תחתית" (איוב מא , טז). או פירוש דבר בליעל – על העון , כלומר: עון גדול יצוק בו , וראוי הוא לענש גדול; לפיכך לא יקום ממשכבו עוד.

מלבי"ם סובר אחרת –
"דבר בליעל יצוק בו", שצריך ליצוק על גופו דבר בליעל, היינו דבר רע וממית, סם המות ודבר ארסי כדי שאחר "אשר שכב לא יוסיף לקום" וימות מפני הסם:

כלומר – הרעלה.

פסוק היום.
גם פסוק היום צריך? נו, שיהיה.
עמוס היה נביא חברתי מאוד, והנה הוא אומר שכל הצרות באות למה? בגלל עושק הדל. או בלשונו ('נוסח' זו מילה מאוחרת. בעברית קיימת רק לשון, או שפה) –

לָכֵן יַעַן בּוֹשַׁסְכֶם עַל דָּל וּמַשְׂאַת בַּר תִּקְחוּ מִמֶּנּוּ (גזל רכושו) בָּתֵּי גָזִית בְּנִיתֶם וְלֹא תֵשְׁבוּ בָם כַּרְמֵי חֶמֶד נְטַעְתֶּם וְלֹא תִשְׁתּוּ אֶת יֵינָם.
עמוס ה יא.

והוא בדיוק חזונו של הח"כ הנכבד דוד אמסלם – 'נרמוס אתכם'.

השורש שאב מופיע ב-19 פסוקים.

מילון ספיר –
שואב2, שֹׁאֵב
(מילון המקרא)
אדם שמביא מים מהבאר. העוסקים במלאכה זו נחשבו כבעלי מעמד נמוך מאוד, כאמור בפסוק: "מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹאֵב מֵימֶיךָ" (דברים כט, 10)

אטימולוגיה – לדעתי, כנראה יש קשר בין הפעלים שאב-שאף ועוד. שאף – פעולה האף, וזה כנראה המקור.

השואבת הראשונה והעיקרית היא רבקה, בבראשית כד –

בראשית כד, יא
וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת.

בראשית כד, יג
הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם.

בראשית כד, יט
וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת.

בראשית כד, כ
וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרׇץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכׇל גְּמַלָּיו.

בראשית כד, מג
הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וְהָיָה הָעַלְמָה הַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ.

בראשית כד, מד
וְאָמְרָה אֵלַי גַּם אַתָּה שְׁתֵה וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב הִוא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֹכִיחַ יְהוָה לְבֶן אֲדֹנִי.

בראשית כד, מה
אֲנִי טֶרֶם אֲכַלֶּה לְדַבֵּר אֶל לִבִּי וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתִּשְׁאָב וָאֹמַר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא.

*

ועוד שאיבות –
שאיבת מים היה מקצוע ירוד, והוא ניתן לגבעונים –
דברים כט, י
טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ.

יהושע ט, כא
וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם הַנְּשִׂיאִים יִחְיוּ וַיִּהְיוּ חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְכׇל הָעֵדָה כַּאֲשֶׁר דִּבְּרוּ לָהֶם הַנְּשִׂיאִים.

יהושע ט, כג
וְעַתָּה אֲרוּרִים אַתֶּם וְלֹא יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד וְחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְבֵית אֱלֹהָי.

יהושע ט, כז
וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה וּלְמִזְבַּח יְהוָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר.

*

ועוד –

שופטים ה, יא

מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת יְהוָה צִדְקֹת פִּרְזֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים עַם יְהוָה.

שמואל א ז, ו
וַיִּקָּבְצוּ הַמִּצְפָּתָה וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם וַיִּשְׁפְּכוּ לִפְנֵי יְהוָה וַיָּצוּמוּ בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמְרוּ שָׁם חָטָאנוּ לַיהוָה וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּצְפָּה.

שמואל א ט, יא
הֵמָּה עֹלִים בְּמַעֲלֵה הָעִיר וְהֵמָּה מָצְאוּ נְעָרוֹת יֹצְאוֹת לִשְׁאֹב מָיִם וַיֹּאמְרוּ לָהֶן הֲיֵשׁ בָּזֶה הָרֹאֶה.

שמואל ב כג, טז
וַיִּבְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וַיִּשְׂאוּ וַיָּבִאוּ אֶל דָּוִד וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם וַיַּסֵּךְ אֹתָם לַיהוָה.

*

גם כמשל לגאולה –
ישעיהו יב, ג
וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה.

ועוד –
נחום ג, יד
מֵי מָצוֹר שַׁאֲבִי לָךְ חַזְּקִי מִבְצָרָיִךְ בֹּאִי בַטִּיט וְרִמְסִי בַחֹמֶר הַחֲזִיקִי מַלְבֵּן.

רות ב, ט
עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת הַנְּעָרִים לְבִלְתִּי נׇגְעֵךְ וְצָמִת וְהָלַכְתְּ אֶל הַכֵּלִים וְשָׁתִית מֵאֲשֶׁר יִשְׁאֲבוּן הַנְּעָרִים.

דברי הימים א יא, יח
וַיִּבְקְעוּ הַשְּׁלֹשָׁה בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם מִבּוֹר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וַיִּשְׂאוּ וַיָּבִאוּ אֶל דָּוִיד וְלֹא אָבָה דָוִיד לִשְׁתּוֹתָם וַיְנַסֵּךְ אֹתָם לַיהוָה.

בשירת דבורה הופיעה המילה משאבים. שם – שואבים. היום פירושה שונה –
מַשְׁאַבִּים
1. [עח] אוצרות טֶבַע ונכָסים שונים וכן אוצרות כוח אדם, חומרים וציוד שאֶפשר לנַצֵל: משאבי המים של המדינה מידלדלים בשנים שחונות
2. [עח] כּינוּי לכֶסף המיועָד למִפעָל וכד', עתוּדה: המנהל מגייס משאבים להקמת המפעל החדש
3. [עח] כלל האמצעים העומדים לרשות אדם, ארגון או מדינה, כגון אוצרות כוח אדם, אוצרות טבע, כסף, חומרים וציוד.

ומניין באים המשאבים? בראייה סוציאליסטית, ואולי מרקסיסטית – מניצול העובדים, משאיבת כוחם ללא תגמול הוגן. ומהו כוח העבודה? כוח הגברא, הליבידו, המיניות. לכן שליטה במיניות – שליטה בעבודה. ובקיצון – הסריסים היו עבדים.

סרס ושרש
בתנ"ך מופיעה המילה סריס, ב-45 פסוקים.
לפי מילון ספיר –
סָרִיס
(מילון המקרא)
1. זָכָר שנכרתו אשכיו, כאמור בפסוק: "ואַל יֹאמר הסָריס הֵן אני עץ יָבֵש" (ישעיה נו, 3)
2. זָכָר כנ"ל, עבד או שׂר הממונה לשמירה על הרמוֹן הנשים בחצר המלך, כאמור בפסוק: "סְרִיס המלך שֹמֵר הנשים" (אסתר ב, 3)
3. שׂר, פקיד, שליח, כאמור בפסוק: "ויקרא מלך ישראל אל סָרִיס אחד" (מ"א כב 9) (ואולי גם אותם עִקרוּ)

אטימולוגיה –
סָרִיס
אכדית: sha reshi = עומד בראש, ממונה, המשרת הקרוב ביותר לראש (רֵשׁ באכדית היא רֹאשׁ בעברית או רֵישׁ בארמית). בדרך של סיגול ובידול קיבלה המילה את משמעותה העכשווית.

*

קרוב לו השורש שר"ש, שמופיע בתנ"ך ב-44 פסוקים, והוא שורש של שני הפכים. מצד אחד –

שֿורש, שֹׁרֶשׁ
1. החלק הצומח באדמה, כאמור בפסוק: "וְשֹרֶש רְתָמִים לַחְמָם" (איוב ל, 4)
2.(בהשאלה) עיקָר, יסוד, כאמור בפסוק:"שֹרֶש יִשַּׁי אשר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים" (ישעיה יא, 10)

ומצד שני –
מְשָׁרֵשׁ
מחַסֵל, עוקֵר, כאמור בפסוק: "וְשֵרֶשְךָ מארץ חַיִּים" (תהילים נב, 7)

לדעתי, יתכן מאוד שיש קשר בין שני השורשים. חיזוק לכך הוא צורתם הנדירה בעברית – כשאותה אות מופיעה גם בפ"ה הפועל וגם בלמ"ד הפועל.

תהילים פב – על עיוות המשפט.
זהו מזמור על דיינים שאינם עושים עבודתם נאמנה.
במזמור זה יש עניין מיוחד במילה 'אלוהים'. לפי חז"ל השופטים נקראים גם אלוהים וזו משמעותה של המילה כאן. ואולם, לפי המחקר המודרני, לרוב, אלוהים כאן הם 'פמליה של מעלה', 'עדת אל'. יתכן ששתי הדעות נכונות – בפסוק הראשון דעת המחקר נראית נכונה יותר, ואולם בהמשך די ברור שמדובר בשופטים אנושיים.
בכל אופן המשורר מתלונן נגד השופטים, שאינם שופטים נכונה את החלשים בחברה.

תהילים פב –
א מִזְמוֹר לְאָסָף אֱ‍לֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט. ב עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָוֶל וּפְנֵי רְשָׁעִים תִּשְׂאוּ סֶלָה. ג שִׁפְטוּ דַל וְיָתוֹם עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ. ד פַּלְּטוּ דַל וְאֶבְיוֹן מִיַּד רְשָׁעִים הַצִּילוּ. ה לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ. 
אני אומר – מכיוון שלא ידעו ולא יבינו ובחשכה יתהלכו – לכן ימוטו ויתמוטטו כל מוסדי הארץ, הסמליים והממשיים. וכן ממשיך המשורר –
ו אֲ‍נִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם. (רמי מעלה, כמלאכים) ז אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ. 
ח קוּמָה אֱלֹהִים שָׁפְטָה הָאָרֶץ כִּי אַתָּה תִנְחַל בְּכָל הַגּוֹיִם.

*מובא ללא כל קשר למהפכה המשפטית העכשווית, שעושה יותר נזק מתועלת.