סרטון על 'התורה והמצוות לפי הברית החדשה' –
https://youtu.be/sLqHjfXISmo
כאן שתי טענות מרכזיות –
האחת היא, שהתורה ניתנה לעם פרימיטיבי, שחי בסביבה ברברית, והציגה שיפור, אך זה רק שלב בדרך, ואין היא נצחית.
והשנייה היא שישוע הציג את המוסר האולטימטיבי של אלוהים, וכאן נידונה הדרשה על ההר.
אתייחס לשתי הטענות.
הראשונה – סותרת כתובים מפורשים, כגון אותו קטע שבא ממש בהמשך הכתוב בירמיה המבשר על ברית חדשה –
ירמיה לא –
לד כֹּה אָמַר יְהוָה נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ. לה אִם יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי נְאֻם יְהוָה גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל הַיָּמִים. לו כֹּה אָמַר יְהוָה אִם יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי אֶרֶץ לְמָטָּה גַּם אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ נְאֻם יְהוָה.
מכאן ברור שכל זה לא יקרה –
א. לא ימושו החוקים האלה (התורה, אין הכוונה כאן לטבע).
ב. זרע ישראל ישאר.
ג. לא ימודו השמים ולא יחקרו מוסדי ארץ.
ד. אלוהים לא ימאס בישראל.
ועוד פסקה, שגם בה הדברים מובאים בסמוך לחזון אחרית –
מלאכי ג –
כב זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים. כג הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. כד וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם.
*
החלק השני מדבר על הדרשה על ההר, שעליה אפשר לומר אחד משני דברים –
או שהיא מציגה דרישות מוגזמות, שאי אפשר לקיים, ובאמת בהיסטוריה בדרך כלל לא קיומו,
או שהיא מעין מדרש-חכמים לגיטימי, אבל מחמיר מאוד.
אם האפשרות הראשונה נכונה, זה בא בדיוק בניגוד לכתוב לא להוסיף על דברי התורה ולא לגרוע (וכן, כתבתי זאת כבר בעבר).
מתי ה –
הֲלֹא שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר לָרִאשֹׁנִים לֹא תִרְצָח וַאֲשֶׁר יִרְצַח חַיָּב הוּא לְבֵית דִּין׃
22 וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם כָּל־אֲשֶׁר יִקְצֹף עַל־אָחִיו חִנָּם חַיָּב הוּא לְבֵית דִּין וַאֲשֶׁר יֹאמַר אֶל־אָחִיו רֵקָא חַיָּב הוּא לְסַנְהֶדְרִין וַאֲשֶׁר נָבָל יִקְרָא לוֹ הוּא מְחֻיַּב אֵשׁ גֵּיהִנֹּם׃
…
27 שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר לָרִאשֹׁנִים [2]לֹא תִנְאָף׃
28 וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם כָּל־הַמִּסְתַּכֵּל בְּאִשָּׁה לַחְמֹד אוֹתָהּ נָאֹף נְאָפָהּ בְּלִבּוֹ׃
29 וְאִם תַּכְשִׁילְךָ עֵין יְמִינְךָ נַקֵּר אוֹתָהּ וְהַשְׁלֵךְ מִמְּךָ כִּי טוֹב לְךָ אֲשֶׁר יֹאבַד אֶחָד מֵאֵבָרֶיךָ מֵרֶדֶת כָּל־גּוּפְךָ אֶל־גֵּיהִנֹּם׃
30 וְאִם־יָדְךָ הַיְמָנִית תַּכְשִׁילְךָ קַצֵּץ אוֹתָהּ וְהַשְׁלֵךְ מִמְּךָ כִּי טוֹב לְךָ אֲשֶׁר יֹאבַד אֶחָד מֵאֵבָרֶיךָ מֵרֶדֶת כָּל־גּוּפְךָ אֶל־גֵּיהִנֹּם׃
31 וְנֶאֱמַר אִישׁ כִּי יְשַׁלַּח אֶת־אִשְׁתּוֹ וְנָתַן לָהּ סֵפֶר כְּרִיתוּת׃
32 וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם הַמְשַׁלֵּחַ אֶת־אִשְׁתּוֹ בִּלְתִּי עַל־דְּבַר זְנוּת מְבִיאָהּ לִידֵי נִאֻפִים וְהַלּקֵחַ אֶת־הַגְּרוּשָׁה לוֹ לְאִשָּׁה נֹאֵף הוּא׃
33 עוֹד שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר לָרִאשֹׁנִים לֹא תִּשָּׁבַע לַשָּׁקֶר וְשַׁלֵּם לֹיהוָֹה שְׁבֻעוֹתֶיךָ׃
34 וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם לֹא תִּשָׁבְעוּ כָּל־שְׁבוּעָה לֹא בַשָׁמַיִם כִּי־כִסֵּא אֱלֹהִים הֵמָּה׃
35 וְלֹא בָאָרֶץ כִּי־הֲדוֹם רַגְלָיו הִיא וְלֹא בִירוּשָׁלַיִם כִּי־הִיא קִרְיַת מֶלֶךְ רָב׃
36 אַף בְּחַיֵּי רֹאשְׁךָ אַל־תִּשָּׁבֵעַ כִּי־לֹא תוּכַל לַהֲפֹךְ שַׂעֲרָה אַחַת לִלְבָנָה אוֹ לִשְׁחֹרָה׃
37 אַךְ־יְהִי דְבַרְכֶם הֵן | הֵן לֹא | לֹא וְהַיּוֹתֵר עַל אֵלֶּה מִן־הָרָע הוּא׃
38 שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן׃
39 וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם אַל־תִּתְקוֹמֲמוּ לָרָשָׁע וְהַמַּכֶּה אוֹתְךָ עַל־הַלְּחִי הַיְמָנִית הַטֵּה־לוֹ גַּם אֶת־הָאַחֶרֶת׃
כאן צד חיובי וצד שלילי –
ידוע צד השלילה ברעיון 'עין תחת עין', הגיון שיוצר מעגל דמים נצחי.
אך מצד שני, מי יכול שלא להתקומם נגד עוול? והאם דבר זה נכון?
וגם צד שלישי כאן – גם בתנ"ך במקומות רבים נאמר רעיון דומה, כגון 'גבי נתתי למכים' בישעיה, ועוד הרבה.
40 וַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ לָרִיב עִמְּךָ וְלָקַחַת אֶת־כֻּתָּנְתֶּךָ תֵּן־לוֹ גַּם אֶת־הַמְּעִיל׃
41 וְהָאֹנֵס אוֹתְךָ לָלֶכֶת עִמּוֹ דֶּרֶךְ מִיל לֵךְ אִתּוֹ שְׁנָיִם׃
42 הַשֹּׁאֵל מֵאִתְּךָ תֵּן־לוֹ וְהַבָּא לִלְוֹת מִמְּךָ אַל־תָּשֵׁב פָּנָיו׃
כאמור, כל זה מוגזם.
43 שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ וְשָׂנֵאתָ אֶת־אֹיְבֶךָ׃
44 וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם אֶהֱבוּ אֶת־אֹיְבֵיכֶם (בָּרֲכוּ אֶת־מְקַלְלֵיכֶם הֵיטִיבוּ לְשׂנְאֵיכֶם) וְהִתְפַּלֲלוּ בְּעַד (מַכְאִיבֵיכֶם וְ)רֹדְפֵיכֶם׃
כאן ראשית, הסיפא של הציטוט 'ושנאת את אויבך' לא נאמרה.
אבל זה לא משנה, כי נאמר דבר דומה – 'הלא משנאיך ה' אשנא' וכן בעוד מקומות.
אז הרעיון כאן גם סותר את הכתוב הנ"ל מתהילים, וגם כאמור מוגזם.
ושוב בצד החיוב, ניתן לומר שזו מידת החסידות.
והוא ממשיך –
45 לְמַעַן תִּהְיוּ בָנִים לַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמָיִם אֲשֶׁר הוּא מַזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ לָרָעִים וְלַטּוֹבִים וּמַמְטִיר עַל־הַצַּדִּיקִים וְגַם עַל־הָרְשָׁעִים׃
46 כִּי אִם־תְּאֵהֲבוּ אֶת־אֹהֲבֵיכֶם מַה־שְּׂכַרְכֶם הֲלֹא גַּם־הַמֹּכְסִים יַעֲשׂוֹּ־זֹאת׃
47 וְאִם־תִּשְׁאֲלוּ לִשְׁלוֹם אֲחֵיכֶם בִּלְבָד מַה־שִּׁבְחֲכֶם הֲלֹא גַם־הַמֹּכְסִים יַעֲשׂוֹּ־זֹאת׃
48 לָכֵן הֱיוּ שְׁלֵמִים כַּאֲשֶׁר אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם שָׁלֵם הוּא׃
*
נמצאנו למדים –
ראשית, שבניגוד לנאמר, התורה דווקא מעידה על עצמה שהיא נצחית.
ושנית, שהמוסר החדש שהוצג, ומוסיף על התורה, הוא בלתי אפשרי ליישום, וגם לא בטוח שמועיל.
*
ואולם, יש לומר, כי בכל מקרה התורה אינה נצחית. למשל, חוקי האונס, שעלו לאחרונה לכותרות, לא יכולים לנהוג היום.
אבל מוסר הנביאים עוד שריר וקיים.
הפסוק היומי 