עוד קטע משפינוזה, ואולי אהפוך את זה למדור קבוע, והפעם מתוך הפרק על החוק האלוהי.
שפינוזה אומר פה דברים נעלים ונהדרים על אהבת אלוהים, דברים שכמדומני יהיו מקובלים על כל רב, או כל אדם דתי בכלל. וכאן הוא מפריד בין חיי הרוח לחיי הבשר, כלומר שמבחינה זו הוא דואליסט.

ציות לחוק לא מתוך יראת עונש, אלא מאהבת אלוהים –

61 – 60
פרק ד: על החוק האלהי.
יוצא כי אין הולך אחר החוק האלהי אלא מי שדעתו נתונה לאהבת אלהים לא משום יראת העונש ולא משום אהבת כל דבר אחר, כגון תענוגות, תהילה וכד', אלא משום כך בלבד שהכיר את אלהים, או שהכיר כי הכרת אלהים ואהבתו הן הטוב העליון.
(דבר דומה אמר הרמב"ם).

לכן מטרת החוק היא אהבת אלוהים –
לכן סיכומו של החוק האלהי ומצוותו הנעלה ביותר היא לאהוב את אלהים [61] כטוב העליון, דהיינו, כפי שכבר אמרנו, לא מיראת יסורים ועונש ולא מאהבת כל דבר אחר שאנו משתוקקים להתענג עליו. כי אידיאת אלהים משננת לנו, שאלהים הוא הטוב העליון שלנו, או שהכרת אלהים ואהבתו הן התכלית האחרונה שאליה צריכים להיות מכוונים כל מעשינו.

לעומת זאת איש הבשר, המתרכז בהנאות, אינו מבין זאת –
אבל איש הבשר אינו עשוי שיבין את הדברים האלה והם נראים בעיניו ללא־שחר, משום שהכרת־אלהים שיש לו קלושה מדי וכן משום שאינו מוצא בטוב העליון הזה כל דבר הניתן למישוש או לאכילה, או שמפעיל את הבשר, שבו עיקר הנאתו, לפי שהטוב הזה אינו אלא בעיון השכלי וברוח הטהורה.

אך למשכיל אלו דברים ממשיים –
אבל אלה שיודעים כי אין להם כל דבר נעלה מן השכל והרוח הבריאה, יחשבו בלי ספק את הדברים הללו ממשיים ביותר.

השופטת מרים נאור נפטרה. יהי זכרה ברוך. פוסט זה לזכרה.

והמילה נאור מופיעה בפסוק אחד –

נָאוֹר אַתָּה אַדִּיר מֵהַרְרֵי טָרֶף.
תהלים עו ה.

אבן עזרא בלשון יפה –
נאור – אין דבר נראה שהוא נכבד שאיננו גוף והוא עצם דבר, רק האור לבדו.

*

כמו כן, במאה ה-18 קמה תנועת הנאורות, עם הבטחה גדולה לאנושות, של רציונליות ושל קדמה. ועכשיו ממש אני קורא ספר חדש על תנועה זו, ובו כבר בהתחלה ביקורת נוקבת שהושמעה נגדה. כאן הדוגמה היא מה שקרה בגרמניה, אבל לדעתי גם מה שקורה היום מושפע מאותו דבר, שכן גם היום מדברים על 'רציונליות' ועל 'מדע'.
הנה הקטע המדובר, והוא מתאים גם ליום זה, יום השואה הבינלאומי –

"האדם השיג שליטה בטבע, ולאחר מכן בבני אדם אחרים, על ידי שליטה "רציונלית" בהם באמצעות שימוש בטכנולוגיה. כלומר, הטבע חדל להיתפס כמשכנם של כוחות מסתוריים. הנאורות, על פי תפיסה זו, היא טוטליטרית בסופו של דבר משום שהיא זונחת את החיפוש אחר משמעות ופשוט מנסה להפעיל על הטבע ועל העולם כוח. הנאורות נשענת על "רציונליות" – חשיבה המשוחררת מאמונות תפלות, ממיתולוגיה, מפחד או מהתגלות דתית – כלומר, על חשיבה המבוססת לא אחת על "אמת" מתמטית המתאימה את המטרות לאמצעים.

חשיבה מסוג זה נוטה להיות טכנולוגית, ונוטה לצַפות לפתרונות נכונים מבחינה אובייקטיבית. אך אין זה סוד שבני האדם מתקשים לא אחת להגיע לפתרונות רציונליים. לאחר שוויתרו על דרכי הסבר לא רציונליות כמו מיתולוגיה או התגלות דתית, הדרך היחידה שנותרה להם כדי ליישב הבדלים מעין אלה הייתה שימוש בכוח. בלב הנאורות אורב הטרור הפוליטי.

הורקהיימר ואדורנו טענו אפוא שהנאורות לא הותירה מורשת שיכולה להתנגד לרצח ההמונים בשואה, שהתבסס על טכנולוגיה מעשה ידי אדם. כִּבשני הגז היו תלויים בכימיה מודרנית; הקצאות המזון ליחיד במחנות העבודה פותחו בדקדקנות מדעית. רכבות, אחד ההישגים הטכנולוגיים של המאה, הביאו מאות אלפים למחנות השמדה על פי חישוב מדויק של לוחות זמנים ודלק. בני אדם נתפסו כאובייקטים שיש לנהל ולאחר מכן לצרוך על ידי מערכת טכנולוגית "רציונלית" במובן הקיצוני ביותר של המילה."

– הנאורות מאת דורינדה אוטראם

*

ואגב, יש המפרשים אחרת את המילה נאור בפסוק. כך רש"י –

נאור אתה אדיר – לשון נאר מקדשו (איכה ב׳:ז׳), נארת ברית עבדך (תהלים פ״ט:מ׳), מנאר את אויביך וקמיך ומטאטאן מן העולם, נאור על שם מעשיו נקרא, כמו: חנון, רחום, קנוא, על שם שהוא חונן שהוא מרחם שהוא מקנא.

לפי זה, נאור הוא משחית, וקרוב לנאר במשמע קללה. ואף שזה לא הפירוש הנכון, הוא מעניין.

פרק היום ב-929 –
דברי הימים ב לב.
כאן סיום ממלכת חזקיה, וכאן מסופר סיפור ניצחונו על סנחריב, שמסופר גם כן, ביתר אריכות, במקבילה במלכים וגם בישעיה לו-לט.
כרגיל, קריאה פשוטה עם כותרות, ומעט עזר משטיינזלץ.

סנחריב בא, וחזקיה סותם את המעיינות, למניעת מים מצבאו –
א אַחֲרֵי הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת הָאֵלֶּה בָּא סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיָּבֹא בִיהוּדָה וַיִּחַן עַל הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת וַיֹּאמֶר לְבִקְעָם אֵלָיו. ב וַיַּרְא יְחִזְקִיָּהוּ כִּי בָא סַנְחֵרִיב וּפָנָיו לַמִּלְחָמָה עַל יְרוּשָׁלָ‍ִם. ג וַיִּוָּעַץ עִם שָׂרָיו וְגִבֹּרָיו לִסְתּוֹם אֶת מֵימֵי הָעֲיָנוֹת אֲשֶׁר מִחוּץ לָעִיר וַיַּעְזְרוּהוּ. ד וַיִּקָּבְצוּ עַם רָב וַיִּסְתְּמוּ אֶת כָּל הַמַּעְיָנוֹת וְאֶת הַנַּחַל הַשּׁוֹטֵף בְּתוֹךְ הָאָרֶץ לֵאמֹר לָמָּה יָבוֹאוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר וּמָצְאוּ מַיִם רַבִּים. 

חזקיה מחזק את החומה, ואת רוח העם –
ה וַיִּתְחַזַּק וַיִּבֶן אֶת כָּל הַחוֹמָה הַפְּרוּצָה וַיַּעַל עַל הַמִּגְדָּלוֹת וְלַחוּצָה הַחוֹמָה אַחֶרֶת וַיְחַזֵּק אֶת הַמִּלּוֹא עִיר דָּוִיד וַיַּעַשׂ שֶׁלַח (חרבות) לָרֹב וּמָגִנִּים. ו וַיִּתֵּן שָׂרֵי מִלְחָמוֹת עַל הָעָם וַיִּקְבְּצֵם אֵלָיו אֶל רְחוֹב שַׁעַר הָעִיר וַיְדַבֵּר עַל לְבָבָם לֵאמֹר. ז חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּמִלִּפְנֵי כָּל הֶהָמוֹן אֲשֶׁר עִמּוֹ כִּי עִמָּנוּ רַב מֵעִמּוֹ. ח עִמּוֹ זְרוֹעַ בָּשָׂר וְעִמָּנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְעָזְרֵנוּ וּלְהִלָּחֵם מִלְחֲמֹתֵנוּ וַיִּסָּמְכוּ הָעָם עַל דִּבְרֵי יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה. (נשענו עליו והאמינו בו).

סנחריב טוען באזני יושבי ירושלים סדרת טיעונים כדי שייכנעו –
ט אַחַר זֶה שָׁלַח סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עֲבָדָיו יְרוּשָׁלַיְמָה וְהוּא עַל לָכִישׁ וְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ עִמּוֹ עַל יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְעַל כָּל יְהוּדָה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַ‍ִם לֵאמֹר. י כֹּה אָמַר סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל מָה אַתֶּם בֹּטְחִים וְיֹשְׁבִים בְּמָצוֹר בִּירוּשָׁלָ‍ִם. יא הֲלֹא יְחִזְקִיָּהוּ מַסִּית אֶתְכֶם לָתֵת אֶתְכֶם לָמוּת בְּרָעָב וּבְצָמָא לֵאמֹר יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יַצִּילֵנוּ מִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר. 

טיעון ראשון – חזקיה הסיר את הבמות, שהן דבר טוב בעיניי סנחריב –
יב הֲלֹא הוּא יְחִזְקִיָּהוּ הֵסִיר אֶת בָּמֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלַ‍ִם לֵאמֹר לִפְנֵי מִזְבֵּחַ אֶחָד תִּשְׁתַּחֲווּ וְעָלָיו תַּקְטִירוּ. 

טיעון שני – הוא כבר כבש ארצות רבות, ואלוהיהם לא הצילו אותם –
יג הֲלֹא תֵדְעוּ מֶה עָשִׂיתִי אֲנִי וַאֲבוֹתַי לְכֹל עַמֵּי הָאֲרָצוֹת הֲיָכוֹל יָכְלוּ אֱלֹהֵי גּוֹיֵ הָאֲרָצוֹת לְהַצִּיל אֶת אַרְצָם מִיָּדִי. יד מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶחֱרִימוּ אֲבוֹתַי אֲשֶׁר יָכוֹל לְהַצִּיל אֶת עַמּוֹ מִיָּדִי כִּי יוּכַל אֱלֹהֵיכֶם לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדִי. טו וְעַתָּה אַל יַשִּׁיא אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ וְאַל יַסִּית אֶתְכֶם כָּזֹאת וְאַל תַּאֲמִינוּ לוֹ כִּי לֹא יוּכַל כָּל אֱלוֹהַ כָּל גּוֹי וּמַמְלָכָה לְהַצִּיל עַמּוֹ מִיָּדִי וּמִיַּד אֲבוֹתָי אַף כִּי אֱ‍לֹהֵיכֶם לֹא יַצִּילוּ אֶתְכֶם מִיָּדִי. טז וְעוֹד דִּבְּרוּ עֲבָדָיו עַל יְהוָה הָאֱלֹהִים וְעַל יְחִזְקִיָּהוּ עַבְדּוֹ. יז וּסְפָרִים כָּתַב לְחָרֵף לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְלֵאמֹר עָלָיו לֵאמֹר כֵּאלֹהֵי גּוֹיֵ הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר לֹא הִצִּילוּ עַמָּם מִיָּדִי כֵּן לֹא יַצִּיל אֱלֹהֵי יְחִזְקִיָּהוּ עַמּוֹ מִיָּדִי. 

ממשיכים להפחיד, בעברית –
יח וַיִּקְרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל יְהוּדִית (עברית) עַל עַם יְרוּשָׁלַ‍ִם אֲשֶׁר עַל הַחוֹמָה לְיָרְאָם וּלְבַהֲלָם לְמַעַן יִלְכְּדוּ אֶת הָעִיר. יט וַיְדַבְּרוּ אֶל אֱלֹהֵי יְרוּשָׁלָ‍ִם כְּעַל אֱלֹהֵי עַמֵּי הָאָרֶץ מַעֲשֵׂה יְדֵי הָאָדָם. 

חזקיה וישעיה הנביא מתפללים –
כ וַיִּתְפַּלֵּל יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וִישַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא עַל זֹאת וַיִּזְעֲקוּ הַשָּׁמָיִם.

מלאך ה' מכחיד את צבא אשור, והוא חוזר לארצו ומומת שם, וכל זה מסופר בפסוק אחד –
כא וַיִּשְׁלַח יְהוָה מַלְאָךְ וַיַּכְחֵד כָּל גִּבּוֹר חַיִל וְנָגִיד וְשָׂר בְּמַחֲנֵה מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיָּשָׁב בְּבֹשֶׁת פָּנִים לְאַרְצוֹ וַיָּבֹא בֵּית אֱלֹהָיו ומיציאו [וּמִיצִיאֵי] מֵעָיו שָׁם הִפִּילֻהוּ בֶחָרֶב. 

תמונת ניצחון –
כב וַיּוֹשַׁע יְהוָה אֶת יְחִזְקִיָּהוּ וְאֵת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַ‍ִם מִיַּד סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּמִיַּד כֹּל וַיְנַהֲלֵם מִסָּבִיב. כג וְרַבִּים מְבִיאִים מִנְחָה לַיהוָה לִירוּשָׁלַ‍ִם וּמִגְדָּנוֹת לִיחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּנַּשֵּׂא לְעֵינֵי כָל הַגּוֹיִם מֵאַחֲרֵי כֵן. 

חולי חזקיה –
כד בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה יְחִזְקִיָּהוּ עַד לָמוּת וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה וַיֹּאמֶר לוֹ וּמוֹפֵת נָתַן לוֹ. 

לבו גבה, מוטיב חוזר בדברי הימים, אך לבסוף חוזר בו –
כה וְלֹא כִגְמֻל עָלָיו הֵשִׁיב יְחִזְקִיָּהוּ כִּי גָבַהּ לִבּוֹ וַיְהִי עָלָיו קֶצֶף וְעַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ‍ִם. כו וַיִּכָּנַע יְחִזְקִיָּהוּ בְּגֹבַהּ לִבּוֹ הוּא וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָ‍ִם וְלֹא בָא עֲלֵיהֶם קֶצֶף יְהוָה בִּימֵי יְחִזְקִיָּהוּ. 

שטיינזלץ –
כִּי גָבַהּ לִבּוֹ, אף על פי שהיה ברור שמפלת אשור לא נבעה מתוקפו הצבאי של חזקיהו, הוא זקף את הניצחון לזכותו.

עושר חזקיה –
כז וַיְהִי לִיחִזְקִיָּהוּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד הַרְבֵּה מְאֹד וְאֹצָרוֹת עָשָׂה לוֹ לְכֶסֶף וּלְזָהָב וּלְאֶבֶן יְקָרָה וְלִבְשָׂמִים וּלְמָגִנִּים וּלְכֹל כְּלֵי חֶמְדָּה. כח וּמִסְכְּנוֹת לִתְבוּאַת דָּגָן וְתִירוֹשׁ וְיִצְהָר וְאֻרָו‍ֹת לְכָל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה וַעֲדָרִים לָאֲוֵרוֹת. כט וְעָרִים עָשָׂה לוֹ וּמִקְנֵה צֹאן וּבָקָר לָרֹב כִּי נָתַן לוֹ אֱלֹהִים רְכוּשׁ רַב מְאֹד. ל וְהוּא יְחִזְקִיָּהוּ סָתַם אֶת מוֹצָא מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן וַיַּישְּׁרֵם לְמַטָּה מַּעְרָבָה לְעִיר דָּוִיד וַיַּצְלַח יְחִזְקִיָּהוּ בְּכָל מַעֲשֵׂהוּ. 

ועוד מאורע שלם בפסוק –
לא וְכֵן בִּמְלִיצֵי שָׂרֵי בָּבֶל הַמְשַׁלְּחִים עָלָיו לִדְרֹשׁ הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר הָיָה בָאָרֶץ עֲזָבוֹ הָאֱלֹהִים לְנַסּוֹתוֹ לָדַעַת כָּל בִּלְבָבוֹ. 

שטיינזלץ –
הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר הָיָה בָאָרֶץ. כאן נרמז מה שהורחב בספרי ישעיה ומלכים – לאחר מפלת סנחריב קיבל חזקיהו מופת שהיה כרוך בשינוי בסדר העולם – הזמן חזר אחורנית. בעקבות זאת באו שרי מלך בבל אל חזקיהו, והוא קיבל את פניהם בכבוד גדול, אולי יתר על המידה. במופת הזה.
עֲזָבוֹ הָאֱלֹהִים לְְנַסּוֹתוֹ לָדַעַת כָָּל־בִּלְְְבָבוֹ. הניח לו לעשות כרצונו בלא למנוע ממנו או לעצור את תגובותיו, אף שמעשיו אלה לא הוסיפו לו תפארת. 

סיכום –
לב וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְחִזְקִיָּהוּ וַחֲסָדָיו הִנָּם כְּתוּבִים בַּחֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא עַל סֵפֶר מַלְכֵי יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל. לג וַיִּשְׁכַּב יְחִזְקִיָּהוּ עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּמַעֲלֵה קִבְרֵי בְנֵי דָוִיד וְכָבוֹד עָשׂוּ לוֹ בְמוֹתוֹ כָּל יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָ‍ִם וַיִּמְלֹךְ מְנַשֶּׁה בְנוֹ תַּחְתָּיו.

בתנ"ך מופיע כמה פעמים מסך, והוא וילון, מכסה (לפי מילון ספיר), שהיה במקדש.

*

זהו נוסח ברכת כהנים –
במדבר ו –
כד יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ.    כה יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.    כו יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

ועל כך כותב אור החיים –
יאר ה'. פירוש שלא יהיה מסך המבדיל בין ישראל לאביהם שבשמים שבזה יאיר אור שכינתו על ישראל:

*

כמו כן, זהו מושג קבלי, אך לא מצאתי ביאור טוב שלו ברשת.

המילה שלג מופיעה ב-22 פסוקים.
היא באה כמה פעמים בצירוף 'מצורע כשלג', וכמה פעמים כמשל לנקיון וטוהר, וכן כמה פעמים כפעולת האל.
אלה הופעותיה –

יד משה מצורעת כשלג, כלומר לבנה –
שמות ד, ו
וַיֹּאמֶר יְהוָה לוֹ עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג.

וכן מרים –
במדבר יב, י
וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת.

שמואל ב כג, כ
וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ (חי) [חַיִל] רַב פְּעָלִים מִקַּבְצְאֵל הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִאֵל מוֹאָב וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת (האריה) [הָאֲרִי] בְּתוֹךְ הַבֹּאר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג.

ושוב מצורע כשלג –
מלכים ב ה, כז
וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ וּבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָם וַיֵּצֵא מִלְּפָנָיו מְצֹרָע כַּשָּׁלֶג.

כמשל לטוהר, בניגוד לאדום של תולעת השני –
ישעיהו א, יח
לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְהוָה אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ.

כמשל לדבר ה' המתקיים –
ישעיהו נה, י-יא –
כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל
כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי לֹא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם כִּי אִם עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו.

ירמיהו יח, יד
הֲיַעֲזֹב מִצּוּר שָׂדַי שֶׁלֶג לְבָנוֹן אִם יִנָּתְשׁוּ מַיִם זָרִים קָרִים נוֹזְלִים.

כמשל לטוהר –
תהילים נא, ט
תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין.

תהילים סח, טו
בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן.

כפעולת האל –
תהילים קמז, טז
הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר כְּפוֹר כָּאֵפֶר יְפַזֵּר.

תהילים קמח, ח
אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ.

משל – כמו משהו קר כשלג ביום חם, שמשיב את הנפש, כך שליח הנאמן לשולחו –
משלי כה, יג
כְּצִנַּת שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר צִיר נֶאֱמָן לְשֹׁלְחָיו וְנֶפֶשׁ אֲדֹנָיו יָשִׁיב.

ועוד משל – דברים שאינם מתאימים –
משלי כו, א
כַּשֶּׁלֶג בַּקַּיִץ וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר כֵּן לֹא נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד.

אשת חיל, אינה חוששת מהשלג, ביתה לבוש טוב –
משלי לא, כא
לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כׇל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים.

באיוב פסוקים קשים (שאדלג עליהם בינתיים) –
איוב ו, טז
הַקֹּדְרִים מִנִּי קָרַח עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָׁלֶג.
(יתעלם – יערם).

איוב ט, ל
אִם הִתְרָחַצְתִּי (במו) [בְמֵי] שָׁלֶג וַהֲזִכּוֹתִי בְּבֹר כַּפָּי.

איוב כד, יט
צִיָּה גַם חֹם יִגְזְלוּ מֵימֵי שֶׁלֶג שְׁאוֹל חָטָאוּ.

כפעולת האל –
איוב לז, ו
כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ וְגֶשֶׁם מָטָר וְגֶשֶׁם מִטְרוֹת עֻזּוֹ.

כפעולת האל הנסתרת מאדם –
איוב לח, כב
הֲבָאתָ אֶל אֹצְרוֹת שָׁלֶג וְאֹצְרוֹת בָּרָד תִּרְאֶה.

כמשל לנקיון –
איכה ד, ז
זַכּוּ נְזִירֶיהָ מִשֶּׁלֶג צַחוּ מֵחָלָב אָדְמוּ עֶצֶם מִפְּנִינִים סַפִּיר גִּזְרָתָם.

בצורה הארמית הוא תלג, וכאן לבושו של 'עתיק יומין' כשלג –
דניאל ז, ט
חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כׇרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא כׇּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק.

ושוב הפסוק שכבר הופיע –
דברי הימים א יא, כב
בְּנָיָה בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חַיִל רַב פְּעָלִים מִן קַבְצְאֵל הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִיאֵל מוֹאָב וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבּוֹר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג.

*

גזרון (ויקימילון) –
מפרוטושמית: -ṯalg.
ארמית: תְּלַג.

ולפי שיטתי – הוא מפעלי הנפילה, כמו נשל (והסיומת כמו זלג).

אמשיך קצת בהבאת דברי שפינוזה, מתוך צילומים השמורים עימי. והפעם על טקסי הפולחן, שלדעת שפינוזה אינם אלא מעטה חיצוני לדת, המעורר לציות, ואינו חלק מהותי מהכרת אלוהים.
אולי זה נכון, אבל העובדה היא שבכל תרבות יש טקסי פולחן כאלה, וכנראה אי אפשר בלעדם. כמו כן, האדם חי בזמן, וטקסים מיוחדים אלה, וכן החגים, נותנים לו אחיזה בעלת משמעות בזמן, וכך עוזרים לו להעניק לו משמעות.
את הקטע הזה שמעתי בפרק פודקאסט מפי ג'רמי פוגל, חיפשתי אותו, וצילמתי.
הנה דבריו –

שפינוזה, מאמר תיאולוגי מדיני, על טקסי הפולחן.

החוק כאמצעי להביא לציות –
"ובאחרונה, כדי שהעם, שלא יכול היה לעמוד ברשות עצמו, יהיה תלוי במוצא פי המושל, לא התיר להם לאנשים המורגלים בעבדות לעשות שום דבר כראות עיניהם, שהרי לא היה בידי העם לעשות כל דבר בלא שיחוייב תוך כך לזכור את החוק ולקיים מצוות שהיו תלויות ברצון המושל בלבד. כי לא כראות עיניהם אלא לפי פקודה ידועה וקבועה של החוק מותר היה לחרוש, לזרוע, לקצור, וכן לא היה מותר לאכול דבר מה, ולא ללבוש ולא לגלח את שערות הראש או הזקן, ולא לשמוח, ובכלל לא לעשות כל דבר אלא לפי הפקודות והמצוות הכתובות בחוקים, ולא זו בלבד, אלא הוטל עליהם שיהיו להם אותות מסויימים על מזוזותיהם, ידיהם ובין עיניהם [76] למען יזכרו תמיד את חובת הציות.

וזאת גם מטרת טקסי הקודש –
"זאת היתה איפוא מטרת טקסי הקודש: שלא יעשו הבריות דבר לפי החלטתם הם אלא הכל יעשה במצוות זולתם, ויודו בכל מעשיהם ומחשבותיהם שאינם עומדים כלל וכלל ברשות עצמם אלא תלויים לגמרי ברשות זולתם.

סיכום – טקסי הקודש הם מממלכת הגוף ולא קשורים לאושר –
מכל האמור ברור כשמש כי אין לטקסי הקודש ולא כלום לאושר, וכל טקסי הקודש שבברית הישנה, ואפילו כל תורת משה לא נתכוונו אלא לממלכת העברים, ומכאן שלא נתכוונו אלא לתועלת הגוף.

וכן אצל הנוצרים –
ולענין טקסי הקודש של הנוצרים, דהיינו טבילה, סעודת האדון 12, חגים, תפילות חיצוניות ושאר טקסים זולתם שהם מקובלים, כהיותם תמיד, בכל הנצרות – הרי אם טקסי-קודש אלו נקבעו בכלל על ידי כריסטוס והשליחים (ובדבר זה איני בטוח עדיין), לא נקבעו אלא כסימנים חיצוניים של הכנסיה הכוללת…

הערה –
12 כלומר סאקראמנט הלחם והיין (אווכאריסטיה).

יש שתי סיבות מרכזיות מדוע אנשים לא עונים לדברים הנאמרים להם.
האחת, היא שנאמרים דברים לא נעימים, כפי שאמרו הנביאים, וכך למשל מופיע בירמיה –

ירמיה ז –
כז וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּ אֵלֶיךָ וְקָרָאתָ אֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲנוּכָה. כח וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם זֶה הַגּוֹי אֲשֶׁר לוֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהָיו וְלֹא לָקְחוּ מוּסָר אָבְדָה הָאֱמוּנָה וְנִכְרְתָה מִפִּיהֶם.  

אבל אפשרות שנייה מופיעה בהתעלמות העם מדברי רבשקה, שליח סנחריב מלך אשור, וזאת כדי לא להוריד את מורל העם –

וְהֶחֱרִישׁוּ הָעָם וְלֹא עָנוּ אֹתוֹ דָּבָר כִּי מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא לֵאמֹר לֹא תַעֲנֻהוּ.
מלכים ב יח, לו.

החוכמה היא לדעת להבחין מה נאמר ממקום טוב ובונה, ומה במטרה הפוכה.

העינוי מופיע בתנ"ך לא מעט פעמים. קצת קשה לציין מספר מדויק, שכן לשורש ענ"ה מספר משמעויות, והוא מופיע קרוב לאלף פעמים.
בכל אופן אספתי את ההופעות היותר מעניינות וחשובות.
בספרי התורה ונביאים ראשונים יש סיפורי התענות ספציפיים. לרוב אלה החלשים בחברה שמתענים – הרבה נשים, וכן הגר, היתום והאלמנה. אבל יש גם ימי עינוי יזומים – יום הכיפורים וצום בכלל.
בספרי הנביאים האחרונים והכתובים העינוי מופיע בצורה כללית יותר. ועוד יש לזכור שה'עני' נקרא כך על שום שהוא מתענה, ובצורה זו של השורש הוא מופיע עוד פעמים רבות, בעיקר בתהילים. ואולי אקדיש לכך פוסט בפני עצמו.
על כל פנים, עינוי מופיע בעיקר במקרי אונס, או גילוי עריות, ובמקרי שעבוד ולחיצה, כאשר הם באים מבחוץ. ובצורה עצמית, כאמור – בצום יזום.

אלה חלק מההופעות של העינוי –
הגר, בעבדות –
בראשית טז, ו
וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ.

בראשית טז, ט
וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ.

דינה, באונס –
בראשית לד, ב
וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ.

במצרים, בעבדות –
שמות א, יא
וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס.

יתום ואלמנה, בלחיצה –
שמות כב, כא-כב –
כׇּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן.
אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ.

ביום כיפור, בצום –
ויקרא טז, כט
וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכׇל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם.

ויקרא כג, כט
כִּי כׇל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ.

בנדר –
במדבר ל, יד
כׇּל נֵדֶר וְכׇל שְׁבֻעַת אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ.

במדבר –
דברים ח, ג
וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כׇּל מוֹצָא פִי יְהוָה יִחְיֶה הָאָדָם.

שבויית מלחמה, אשת יפת תואר –
דברים כא, יד
וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ.

הנאנסת, בשדה או בעיר –
דברים כב, כד
וְהוֹצֵאתֶם אֶת שְׁנֵיהֶם אֶל שַׁעַר הָעִיר הַהִוא וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ אֶת (הנער) [הַנַּעֲרָה] עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעֲקָה בָעִיר וְאֶת הָאִישׁ עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ.

דברים כב, כט
וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי (הנער) [הַנַּעֲרָה] חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כׇּל יָמָיו.

במצרים –
דברים כו, ו
וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה.

אצל שמשון –
שופטים טז, ה
וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיֹּאמְרוּ לָהּ פַּתִּי אוֹתוֹ וּרְאִי בַּמֶּה כֹּחוֹ גָדוֹל וּבַמֶּה נוּכַל לוֹ וַאֲסַרְנֻהוּ לְעַנֹּתוֹ וַאֲנַחְנוּ נִתַּן לָךְ אִישׁ אֶלֶף וּמֵאָה כָּסֶף.

שופטים טז, ו
וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן הַגִּידָה נָּא לִי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל וּבַמֶּה תֵאָסֵר לְעַנּוֹתֶךָ.

שופטים טז, יט
וַתְּיַשְּׁנֵהוּ עַל בִּרְכֶּיהָ וַתִּקְרָא לָאִישׁ וַתְּגַלַּח אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ וַתָּחֶל לְעַנּוֹתוֹ וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו.

בסיפור פילגש בגבעה, אונס –
שופטים יט, כד
הִנֵּה בִתִּי הַבְּתוּלָה וּפִילַגְשֵׁהוּ אוֹצִיאָה נָּא אוֹתָם וְעַנּוּ אוֹתָם וַעֲשׂוּ לָהֶם הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם וְלָאִישׁ הַזֶּה לֹא תַעֲשׂוּ דְּבַר הַנְּבָלָה הַזֹּאת.

שופטים כ, ה
וַיָּקֻמוּ עָלַי בַּעֲלֵי הַגִּבְעָה וַיָּסֹבּוּ עָלַי אֶת הַבַּיִת לָיְלָה אוֹתִי דִּמּוּ לַהֲרֹג וְאֶת פִּילַגְשִׁי עִנּוּ וַתָּמֹת.

תכלית יישוב הארץ, כאז כהיום –
שמואל ב ז, י
וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל וּנְטַעְתִּיו וְשָׁכַן תַּחְתָּיו וְלֹא יִרְגַּז עוֹד וְלֹא יֹסִיפוּ בְנֵי עַוְלָה לְעַנּוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה.

בסיפור אונס תמר –
שמואל ב יג, יב
וַתֹּאמֶר לוֹ אַל אָחִי אַל תְּעַנֵּנִי כִּי לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל אַל תַּעֲשֵׂה אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת.

שמואל ב יג, יד
וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ.

שמואל ב יג, כב
וְלֹא דִבֶּר אַבְשָׁלוֹם עִם אַמְנוֹן לְמֵרָע וְעַד טוֹב כִּי שָׂנֵא אַבְשָׁלוֹם אֶת אַמְנוֹן עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֵת תָּמָר אֲחֹתוֹ.

שמואל ב יג, לב
וַיַּעַן יוֹנָדָב בֶּן שִׁמְעָה אֲחִי דָוִד וַיֹּאמֶר אַל יֹאמַר אֲדֹנִי אֵת כׇּל הַנְּעָרִים בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הֵמִיתוּ כִּי אַמְנוֹן לְבַדּוֹ מֵת כִּי עַל פִּי אַבְשָׁלוֹם הָיְתָה שׂוּמָה מִיּוֹם עַנֹּתוֹ אֵת תָּמָר אֲחֹתוֹ.

אביתר, והפעם אלה סבלות החיים והנדודים –
מלכים א ב, כו
וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן אָמַר הַמֶּלֶךְ עֲנָתֹת לֵךְ עַל שָׂדֶיךָ כִּי אִישׁ מָוֶת אָתָּה וּבַיּוֹם הַזֶּה לֹא אֲמִיתֶךָ כִּי נָשָׂאתָ אֶת אֲרוֹן אֲדֹנָי יְהֹוִה לִפְנֵי דָּוִד אָבִי וְכִי הִתְעַנִּיתָ בְּכֹל אֲשֶׁר הִתְעַנָּה אָבִי.

לישראל –
מלכים ב יז, כ
וַיִּמְאַס יְהוָה בְּכׇל זֶרַע יִשְׂרָאֵל וַיְעַנֵּם וַיִּתְּנֵם בְּיַד שֹׁסִים עַד אֲשֶׁר הִשְׁלִיכָם מִפָּנָיו.

בנביאים האחרונים –
עבד ה' –
ישעיהו נג, ד
אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה.

בצום –
ישעיהו נח, ג
לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ חֵפֶץ וְכׇל עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ.

ישעיהו נח, י
וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ וַאֲפֵלָתְךָ כַּצׇּהֳרָיִם.

ישעיהו סד, יא
הַעַל אֵלֶּה תִתְאַפַּק יְהוָה תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ עַד מְאֹד.

יחסי עריות –
יחזקאל כב, י
עֶרְוַת אָב גִּלָּה בָךְ טְמֵאַת הַנִּדָּה עִנּוּ בָךְ.

יחזקאל כב, יא
וְאִישׁ אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ עָשָׂה תּוֹעֵבָה וְאִישׁ אֶת כַּלָּתוֹ טִמֵּא בְזִמָּה וְאִישׁ אֶת אֲחֹתוֹ בַת אָבִיו עִנָּה בָךְ.

ובכתובים –
עינוי ועני, כאמור, מאותו שורש –
תהילים כב, כה
כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ.

תהילים לה, יג
וַאֲנִי בַּחֲלוֹתָם לְבוּשִׁי שָׂק עִנֵּיתִי בַצּוֹם נַפְשִׁי וּתְפִלָּתִי עַל חֵיקִי תָשׁוּב.

שמח אותנו כזמן שבו עינית אותנו –
תהילים צ, טו
שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה.

והצדקת הדין –
תהילים קיט, עא
טוֹב לִי כִי עֻנֵּיתִי לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ.

גם דניאל מתענה –
דניאל י, יב
וַיֹּאמֶר אֵלַי אַל תִּירָא דָנִיֵּאל כִּי מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֶיךָ נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ וַאֲנִי בָאתִי בִּדְבָרֶיךָ.

וכן עזרא –
עזרא ח, כא
וָאֶקְרָא שָׁם צוֹם עַל הַנָּהָר אַהֲוָא לְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֵינוּ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה לָנוּ וּלְטַפֵּנוּ וּלְכׇל רְכוּשֵׁנוּ.

פרשת השבוע – משפטים.
ובה מספר עניינים ששווה להיזכר בהם (אין לי הרבה מה להוסיף) –

כאן העיקרון של עין תחת עין –
וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ.
עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל.
כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה פֶּצַע תַּחַת פָּצַע חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה.

*

ואיסור אונאת גר, יתום ואלמנה –
וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן.
אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ.
וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים.
(הפסוק האחרון הוא דוגמה למידת 'מידה כנגד מידה' שהופיעה גם בקטע הקודם).
…
וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

*

התרחקות משקר –
לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס.    לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת (ולא תהיה) אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת.
…
מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע.

ומשוחד –
וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים.

*

מבחינה תיאולוגית, כאן מופיע מלאך ששם ה' בקרבו, ורבו פירושיו –

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי.
הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ.

וזקני ישראל כביכול חוזים באלוהים, וגם כאן רבו הפירושים –
וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל.
וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר.
וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ.

*

ובהפטרה בירמיה לד מסופר על אי קיום מצוות עבד עברי, המובאת בפרשה, ועל העונש על כך –

וַיָּשׁוּבוּ אַחֲרֵי כֵן וַיָּשִׁבוּ אֶת הָעֲבָדִים וְאֶת הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר שִׁלְּחוּ חָפְשִׁים ויכבישום [וַיִּכְבְּשׁוּם] לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת.
…
לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה אַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר נְאֻם יְהוָה אֶל הַחֶרֶב אֶל הַדֶּבֶר וְאֶל הָרָעָב וְנָתַתִּי אֶתְכֶם לזועה [לְזַעֲוָה] לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ.
(וגם כאן נוכחת ה'מידה כנגד מידה').

פרק היום ב-929 –
דברי הימים ב לא.
ובו המשך מלכות חזקיה, וכאן מפורטת השקעתו במקדש. אין הרבה עניין בפרק זה, מבחינתי, על כן רק אוסיף כותרות והדגשה של פסוקים יפים בסוף.
כמו כן, יש כאן שתי מילים שחוזרות – 'ערמה', מילה די ייחודית, ו'באמונה' – תיאור מעשה הכוהנים.

מילון ספיר –
עֲֲרֵמָה
1. [תנ] ציבּוּר, גל, אוסֶף של דברים זה על-גבּי זה, בדרך-כּלל בלי סֵדר: "וַיָבֹא לשכַּב בִּקְצֵה הָערֵמָה" (רות ג, 7).

האבדת עבודה זרה –
א וּכְכַלּוֹת כָּל זֹאת יָצְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים לְעָרֵי יְהוּדָה וַיְשַׁבְּרוּ הַמַּצֵּבוֹת וַיְגַדְּעוּ הָאֲשֵׁרִים וַיְנַתְּצוּ אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הַמִּזְבְּחֹת מִכָּל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וּבְאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה עַד לְכַלֵּה וַיָּשׁוּבוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לַאֲחֻזָּתוֹ לְעָרֵיהֶם.  

חזקיה מעמיד את מחלקות הכוהנים והלוויים –
ב וַיַּעֲמֵד יְחִזְקִיָּהוּ אֶת מַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם עַל מַחְלְקוֹתָם אִישׁ כְּפִי עֲבֹדָתוֹ לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם לְעֹלָה וְלִשְׁלָמִים לְשָׁרֵת וּלְהֹדוֹת וּלְהַלֵּל בְּשַׁעֲרֵי מַחֲנוֹת יְהוָה.    ג וּמְנָת הַמֶּלֶךְ מִן רְכוּשׁוֹ לָעֹלוֹת לְעֹלוֹת הַבֹּקֶר וְהָעֶרֶב וְהָעֹלוֹת לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וְלַמֹּעֲדִים כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת יְהוָה. 

ישראל מביאים תרומה –
ד וַיֹּאמֶר לָעָם לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַ‍ִם לָתֵת מְנָת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְמַעַן יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת יְהוָה. ה וְכִפְרֹץ הַדָּבָר הִרְבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל רֵאשִׁית דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר וּדְבַשׁ וְכֹל תְּבוּאַת שָׂדֶה וּמַעְשַׂר הַכֹּל לָרֹב הֵבִיאוּ. ו וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה הַיּוֹשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה גַּם הֵם מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן וּמַעְשַׂר קָדָשִׁים הַמְקֻדָּשִׁים לַיהוָה אֱלֹהֵיהֶם הֵבִיאוּ וַיִּתְּנוּ עֲרֵמוֹת עֲרֵמוֹת.    

סיכום הערמות –
ז בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִשִׁי הֵחֵלּוּ הָעֲרֵמוֹת לְיִסּוֹד וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי כִּלּוּ.    ח וַיָּבֹאוּ יְחִזְקִיָּהוּ וְהַשָּׂרִים וַיִּרְאוּ אֶת הָעֲרֵמוֹת וַיְבָרֲכוּ אֶת יְהוָה וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

ברכת עזריהו הכהן –
ט וַיִּדְרֹשׁ יְחִזְקִיָּהוּ עַל הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם עַל הָעֲרֵמוֹת. י וַיֹּאמֶר אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ לְבֵית צָדוֹק וַיֹּאמֶר מֵהָחֵל הַתְּרוּמָה לָבִיא (להביא) בֵית יְהוָה אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהוֹתֵר עַד לָרוֹב כִּי יְהוָה בֵּרַךְ אֶת עַמּוֹ וְהַנּוֹתָר אֶת הֶהָמוֹן הַזֶּה.    

הכנת הלשכות, כולל רשימת שמות מפורטת –
יא וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ לְהָכִין לְשָׁכוֹת בְּבֵית יְהוָה וַיָּכִינוּ. יב וַיָּבִיאוּ אֶת הַתְּרוּמָה וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַקֳּדָשִׁים בֶּאֱמוּנָה וַעֲלֵיהֶם נָגִיד כונניהו [כָּנַנְיָהוּ] הַלֵּוִי וְשִׁמְעִי אָחִיהוּ מִשְׁנֶה. יג וִיחִיאֵל וַעֲזַזְיָהוּ וְנַחַת וַעֲשָׂהאֵל וִירִימוֹת וְיוֹזָבָד וֶאֱלִיאֵל וְיִסְמַכְיָהוּ וּמַחַת וּבְנָיָהוּ פְּקִידִים מִיַּד כונניהו [כָּנַנְיָהוּ] וְשִׁמְעִי אָחִיו בְּמִפְקַד יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַעֲזַרְיָהוּ נְגִיד בֵּית הָאֱלֹהִים. יד וְקוֹרֵא בֶן יִמְנָה הַלֵּוִי הַשּׁוֹעֵר לַמִּזְרָחָה עַל נִדְבוֹת הָאֱלֹהִים לָתֵת תְּרוּמַת יְהוָה וְקָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. טו וְעַל יָדוֹ עֵדֶן וּמִנְיָמִן וְיֵשׁוּעַ וּשְׁמַעְיָהוּ אֲמַרְיָהוּ וּשְׁכַנְיָהוּ בְּעָרֵי הַכֹּהֲנִים בֶּאֱמוּנָה לָתֵת לַאֲחֵיהֶם בְּמַחְלְקוֹת כַּגָּדוֹל כַּקָּטָן. טז מִלְּבַד הִתְיַחְשָׂם לִזְכָרִים מִבֶּן שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וּלְמַעְלָה לְכָל הַבָּא לְבֵית יְהוָה לִדְבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לַעֲבוֹדָתָם בְּמִשְׁמְרוֹתָם כְּמַחְלְקוֹתֵיהֶם. יז וְאֵת הִתְיַחֵשׂ הַכֹּהֲנִים לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם וְהַלְוִיִּם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָעְלָה בְּמִשְׁמְרוֹתֵיהֶם בְּמַחְלְקוֹתֵיהֶם. יח וּלְהִתְיַחֵשׂ בְּכָל טַפָּם נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם לְכָל קָהָל כִּי בֶאֱמוּנָתָם יִתְקַדְּשׁוּ קֹדֶשׁ. יט וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים בִּשְׂדֵי מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם בְּכָל עִיר וָעִיר אֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת לָתֵת מָנוֹת לְכָל זָכָר בַּכֹּהֲנִים וּלְכָל הִתְיַחֵשׂ בַּלְוִיִּם. 

סיכום, עשה הישר –
כ וַיַּעַשׂ כָּזֹאת יְחִזְקִיָּהוּ בְּכָל יְהוּדָה וַיַּעַשׂ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר וְהָאֱמֶת לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהָיו. כא וּבְכָל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר הֵחֵל בַּעֲבוֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבַתּוֹרָה וּבַמִּצְוָה לִדְרֹשׁ לֵאלֹהָיו בְּכָל לְבָבוֹ עָשָׂה וְהִצְלִיחַ.