העץ
כידוע, האבות נטעו להם מיני עצים בצד מזבחות, ואילו בספר דברים עבודתם נאסרה –

לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ.
דברים טז, כא.

עד שחז"ל אמרו שעבודת העצים הייתה 'חביבה לאבות' ונאסרה על הבנים.
ואולם, לפי המחקר אנו יודעים שעם ישראל עבד לאשרה ולעצים כל ימי המלוכה, ואף נמצאו כתובות 'לה' ואשרתו', כלומר בת זוגו.
אך בין כך ובין כך העץ מסמל את האדם (כי האדם עץ השדה, אמנם, אך שם הכוונה שונה), כמו במקור הידוע הבא, מתהילים א –

א אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. ב כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה. ג וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.

אני, אם כך, תומך בעצים, הנותנים חמצן, בחומר וברוח.

בסוף סיפור אליהו בהר חורב המסופר בהפטרת פרשת פנחס נאמר –

וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ.

מלכים א, יט, יח.

מהו הבעל בימינו? לדעתי – המסכים. מסך הטלוויזיה ומסך הסלולרי.
אלו מסכים שלהם מקריבים נסכים.

אלו המסכים שעל המציאות סוככים.
ואני אומר – מסכים? אני לא מַסְכִּים!

כותב אלון מזרחי וצודק –
הפוליטיקה הישראלית שבורה. התקשורת הישראלית שבורה. אין אמת ואין סיכוי לאמת, ומי שינסו לדבר אמת ימצאו חבירה עם כוח מרסק מולם. לחברה הישראלית אין רצון לשנות נתיב או לחשוב על מה שקורה איתה ברצינות ובכנות. זה לא משהו שמישהו או איזה גוף יכולים לשנות – את זה רק המציאות יכולה לשנות.

אכן, החברה הישראלית חסרת כל רצון לעצור, לעשות דין וחשבון, לעשות צדק ומשפט, לחדול מלהרע, לחדול מרדיפת הבצע. ההפך, הם ממשיכים במלוא המרץ, כסוס שועט במלחמה.
לי יש שני פסוקים להטעמת המצב –

שֹׁד רְשָׁעִים יְגוֹרֵם כִּי מֵאֲנוּ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט.
משלי כא, ז.

הֹבִישׁוּ כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁוּ גַּם הַכְלִים לֹא יָדָעוּ לָכֵן יִפְּלוּ בַנֹּפְלִים בְּעֵת פְּקַדְתִּים יִכָּשְׁלוּ אָמַר יְהוָה.
ירמיהו ו, טו.

תכונה חוזרת אצל הנביאים, שהם מחכים לדבר ה'.
כך, ישעיה, כאן מחכה ומצפה להתגשמות –

וְחִכִּיתִי לַיהוָה הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב וְקִוֵּיתִי לוֹ.
ישעיהו ח, יז.

מצודת ציון –
וחכיתי – ענין תקוה כמו אשרי כל חוכי לו (ישעיהו ל׳:י״ח).

או חבקוק, המחכה לתשובת ה' –
עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה וְאֶתְיַצְּבָה עַל מָצוֹר וַאֲצַפֶּה לִרְאוֹת מַה יְדַבֶּר בִּי וּמָה אָשִׁיב עַל תּוֹכַחְתִּי.
חבקוק ב, א.

רד"ק –
על משמרתי אעמודה – אמר הנביא על זאת המבוכה שאני בה אני שומר ומצפה מה יענני האל יתברך בהצלחת הרשע.

וגם לישועה מחכים –

אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה.
דניאל יב, יב.

וכאלה עוד רבים.

נראה לי שבקרוב אחזור לפירוש רש"י.
והיום – הזמרת יובל דיין סירבה ללחוץ את ידיו של ביידן, ורבים מתרעמים.
אני מצדיק זאת, שכן נאמר –

אֲנִי פִּי מֶלֶךְ שְׁמוֹר וְעַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים.

קהלת ח, ב.

מפרש רש"י –

דבר אחר: אני נכון לשמור פי מלכי האומות המושלים בנו בגולגליות וארנוניות וזוממיות, ועל דברת שבועת אלהים – ובלבד שלא יעבירונו את השבועה שנשבענו למקום.

*

מלבד זאת (בדרך הלצה) – זה לא כל-כך נורא, הרי ביידן רגיל ללחוץ ידיים לאוויר.

בעניין משפט נתניהו ועדות הדס קליין, שמספרת שבני הזוג נתניהו קיבלו ממילצ'ן מתנות במאות אלפי שקלים.
ראשית, עליי לומר שאיני עוקב אחר המשפט, הוא משעמם אותי, אבל את הפרטים הבסיסיים אי אפשר לפספס. לעומת זאת, אני יודע שיש אנשים שעוקבים אחר כל פרט במשפט, למשל אורלי בלרב, ולדעתי הם אנשים משועממים מאוד.

עתה, ידידי אודי הרשלר העלה פוסט שבו הוא טוען שאין זה חיסרון בעיניו שלמנהיג יהיו חיי פאר, ואף שיהיה נהנתן (אולי אני לא מדייק במילים ואשמח לתיקון). אני עניתי שבכל מקרה אין זו דרך היהדות. ולכך נענתי שכל מלכי ישראל נהגו כך. ולכך הגבתי, שגם אם אמנם זה כך, אין הדבר מצדיק שחיתות.

עתה ברצוני להרחיב את התמונה.
עובדה אחת – בהרבה מקומות בתנ"ך נכתב נגד נטילת השוחד, ואין צורך להביא את הפסוקים, כי הם מוכרים.
עובדה שנייה – נצא מתוך הנחת עבודה שעדות קליין אמינה. אין שום סיבה לפקפק בדבריה, וגם אני לא מכיר אנשים שזו טענתם.
עכשיו השאלה היא – האם מדובר בשוחד?
כדי שהדבר ייחשב לשוחד צריכה להיות תמורה, ואיני יודע אם הייתה כזו. גם כאן אציין כי אינני משפטן, ואיני יודע מהם כל הפרטים שהופכים מתן כספי לעבירת שוחד. לטעמי האישי, סכומים כאלה גדולים שמועברים, ממילא מייצרים רגש חייבות אצל המקבל, ולכן דינם כשוחד. לכן, כמדומני, חוקק 'חוק המתנות', האוסר על עובד ציבור לקבל מתנות ללא אישור (ושוב – איני משפטן, ואיני יודע את כל הפרטים של חוק זה, או מתי הוא חוקק והאם הוא תקף לגבי מקרה זה).
אבל – כל זה לא משנה. את הכרעת הדין נשאיר, כמו שאומרים, לידי בית המשפט. השאלה האם מבחינת נראות הדברים ראויים, והאם הם עולים בקנה אחד עם גישת היהדות, וכאן לדעתי התשובה שלילית.
אז נכון, רבים ממלכי ישראל היו מושחתים וחטאו. אבל האם בגלל זה נאמר שלכך היהדות מטיפה? כך גם בתקופת המלוכה רבים מבני ישראל עבדו עבודה זרה, אז האם לכך התורה מטיפה? ודאי שלא!
תחת זאת, שני מנהיגים גדולים עמדו לישראל – משה ושמואל, שיש ביניהם הרבה נקודות דמיון כידוע, ושבשניהם נאמר דבר דומה מאוד על כך שלא רק שלא לקחו שוחד, אלא לא לקחו דבר מהעם. וכך הם אומרים –

אצל משה –

וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל יְהוָה אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם.
במדבר טז, טו.

ואצל שמואל –

הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד יְהוָה וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם.
שמואל א, יב, ג.

אני חושב שגם דברים אלה ידועים.
הנה כי כן, המודל היהודי של המנהיג הוא לא זה הלוקח שוחד, ודאי, וגם לא זה הלוקח מתנות. חיים נוחים ומהנים, לעומת זאת, אינם בעיה. להפך, רצוי שהמלך (אלא שהיום אין לנו מלוכה) יהנה מהדר. אלא שכדין.

ולזאת אוסיף את הפוסט הקודם שלי על פסוק מפורסם אחר – 'שונא מתנות יחיה' –
https://dailyverses.news.blog/2022/07/12/%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%90-%d7%9e%d7%aa%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%97%d7%99%d7%94-3/

האהובה בשיר השירים אומרת –

דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם דָּגוּל מֵרְבָבָה.
שיר השירים ה, י.

שאלתי את עצמי – אם צח (לבן), איך אדום? אז פניתי למפרשים –

אבן עזרא, מילים –
צח – זך כלובן, כמו צחו מחלב (איכה ד׳:ז׳).

דגול – מעולה, כמו הדגל (במדבר ב׳:ג׳).

אבן עזרא, מדרש –
דודי צח – שמעשיו זכים ונוחים לזוכים.

ואדום – למכעיסיו, כעניין: מדוע אדום ללבושך ובגדיך כדורך בגת (ישעיהו ס״ג:ב׳).

ועניין דגול מרבבה – אלף אלפין ישמשוניה (דניאל ז׳:י).

רש"י –
דודי צח – לבן כמו צחו מחלב (איכה ד׳:ז׳).

ואדום – קילוס נוי בחור כשהוא לבן ופניו אדמוניות.

הדס קליין מעידה בבית המשפט על המתנות שקיבל נתניהו, ובין אם זה חוקי או לא (איני שופט), זה לא נראה טוב.
כאן קופץ פסוק ידוע, שלא צריך אותי בשביל לזכור אותו –

[עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע] וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה.
משלי, טו, כז.

רד"ק –
ושונא מתנות יחיה – כי מאחר שהוא שונא המתנות כל שכן שהוא שונא את הגזל.

או פירושו: האדם שימעיט שאלותיו מבני אדם שיתנו לו יחיה.

*

עוד על הפסוק, ופסוק שני דומה לו, כתבתי כאן (בהקשר החרדים) –

שונא מתנות יחיה

וכאן (שוב בהקשר נתניהו) –

שונא מתנות יחיה

הייטק –
[וָאֶקְרַב אֶל הַנְּבִיאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי קְרָא שְׁמוֹ] מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז.

זו לא מילה רעה, פשוט תיאור – עבודה מהירה, בשכר גבוה.

שוב אחזור לרגע לבלוג זה.
הנה התחילה מערכת בחירות נוספת, הרבה לכלוך עומד להיות, ומה לי יש לומר על כך? דבר פשוט.
אנשים 'רצים' לכנסת, אנשים 'רצים' גם לעיסוקיהם, לעבודתם. על המרוצה הזו, כלומר על הראשונה בעיקר, ניתן לומר –

[כִּי מְנָאֲפִים מָלְאָה הָאָרֶץ כִּי מִפְּנֵי אָלָה אָבְלָה הָאָרֶץ יָבְשׁוּ נְאוֹת מִדְבָּר] וַתְּהִי מְרוּצָתָם רָעָה וּגְבוּרָתָם לֹא כֵן.

ירמיהו כג י.

רד"ק –

ותהי מרוצתם רעה – זריזותם ומרוצתם הם לרעה כי לא ירוצו לדבר מצוה ולעבודת האל אלא לרעה.

וגבורתם לא כן – וכן גבורתם אינה לדבר אמת.

זה הכול.