נצח.
משתף שיר מספרי 'שירים בימי קורונה', שהוצאתי לפני כמה חודשים, ועדיין לא זכה לשום יחס. אחד מתוך שני שירים על שפינוזה.

אתמול הקשבתי לשיעור נוסף בשפינוזה ודנו בדעתו שיש להביט בדברים מנקודת הראות של הנצח.
אמרתי שאצל היהודים זה שונה – כל השבוע עובדים וחיים בזמן, ויש יום אחד שמוקדש לנצח – שבת.
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ.
ואתם יודעים את דעתי – זו מסגרת יפה, אבל לא מספיקה כאשר במהלך השבוע לא מתקנים עוולות חברתיות. וכך גם הנביאים לפעמים מאסו בשבתות ובמועדים, למשל ישעיה –
חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא.
וההפגנות במוצ"ש? גם את זה כבר אמרתי – אם הם נעשות רק במוצ"ש, על פי הסדר – הן לא יועילו, חבל על הזמן.

מלבד זאת, גם עם ישראל מכונה 'עם הנצח', כמו בשורה הידועה – 'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה'. אבל אולי דווקא בגלל זה תמורות הזמנים לא היו קלים לו לעם זה.
ומלבד זאת ידוע המשפט 'נצח ישראל לא ישקר'. הפירוש הנפוץ מתייחס לזיכרון הקולקטיבי של העם, וזה פירוש יפה. אך יש לדעת כי על פי הפשט 'נצח ישראל' בפסוק זה הוא כינוי לאלוהים. והוא לא ישקר ולא ינחם.

רחל אליאור כתבה פוסט מרתק על כך שהמילה 'טבע' אינה מצויה בתנ"ך, אלא נהגתה בימי הביניים, כתרגום המונח של אריסטו 'פיזיס' –

https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=pfbid0s84KUF4vr7236ZkGLuXKTVYmr35f3CN8pBvr1VewiP4aZYrhPpraJySWfuANFXmRl&id=1421059579&mibextid=Nif5oz

לכך הגבתי –
מעניין מאוד.
טבע הוא מונח דו-משמעי – גם העולם הקיים וגם חוקותיו.
בתנ"ך חוקי הטבע אולי נקראים 'חוקות ארץ', כמו שנכתב –
ירמיהו לג, כה –
כֹּה אָמַר יְהוָה אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי.
(וכן, למילה 'חוקה' גם משמעות מודרנית, האקטואלית מאוד בימינו).

למילה עלילה, המופיעה כמה פעמים בתנ"ך, יש שתי משמעויות, לפי ויקימילון –

1. לשון המקרא פעולה, מעשה (של בני אדם או של אלוהים).

”אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם כִּי אֵל דֵּעוֹת יְהוָה ולא [וְלוֹ] נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת.“ (שמואל א׳ ב, פסוק ג)

2. לשון המקרא טיעונים חסרי בסיס המובאים בזדון לצורך פגיעה באדם אחר.

”וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רָע וְאָמַר אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים.“ (דברים כב, פסוק יד)

בתהילים מילה זו באה כמה פעמים –

תהילים יד, א
לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה אֵין עֹשֵׂה טוֹב.
(התעיבו מעשיהם).

תהילים סו, ה
לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם.
(מעשיו גדולים).

תהילים צט, ח –
יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אַתָּה עֲנִיתָם אֵל נֹשֵׂא הָיִיתָ לָהֶם וְנֹקֵם עַל עֲלִילוֹתָם.
(כנראה – עלילות שווא ושקר. או – מעשיהם).

תהילים קמא, ד –
אַל תַּט לִבִּי לְדָבָר רָע לְהִתְעוֹלֵל עֲלִלוֹת בְּרֶשַׁע אֶת אִישִׁים פֹּעֲלֵי אָוֶן וּבַל אֶלְחַם בְּמַנְעַמֵּיהֶם.
(שוב – עלילות שווא ושקר, או – מעשים רעים).

פרשת משפטים.
פסוקים יפים בפרשה –

וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן.

אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ.

וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים.

אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ.

אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ.

כִּי הִוא כסותה [כְסוּתוֹ] לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי.

אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר.
(אלוהים – שם משותף גם לשופטים, על פי הפרשנים).

לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס. לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת.
(כלומר – לא תהיה אחרי רבים להטות משפט, כך לפי הפשט).

מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע.

וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים.

וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

מצוות סוציאליות טובות אלה מצאתי.
מצוות קפיטליזם חזירי לא מצאתי.

פסוק היום.
יש עכשיו מחאה של קניית נייר טואלט.
גם בתחילת הקורונה אנשים קנו הרבה נייר טואלט.
מה יש לישראלים מנייר טואלט, מה?
לדעתי, התשובה פשוטה (לתועלת הציבור) –

דּוֹר טָהוֹר בְּעֵינָיו וּמִצֹּאָתוֹ לֹא רֻחָץ.

משלי ל, יב.

מצואתו לא רוחץ – למשל שפת הביבים וההשתלחויות ברשתות החברתיות, כבר שנים רבות.

דור טהור בעיניו – טוב נו, אתם יודעים, אתם מכירים.

כבר כתבתי כמה פעמים ששינויי השלטון ואליטה בישראל מזכירים את המעבר משלטון בית שאול לשלטון בית דוד.
זה לא קרה ביום אחד, ותקופה ארוכה דוד מלך רק על יהודה, אבל כל אותו הזמן בית דוד הלך והתחזק ובית שאול הלך והידלדל, כפי שאנו קוראים בפרק היומי היום ב-929 –

וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה אֲרֻכָּה בֵּין בֵּית שָׁאוּל וּבֵין בֵּית דָּוִד וְדָוִד הֹלֵךְ וְחָזֵק וּבֵית שָׁאוּל הֹלְכִים וְדַלִּים.
שמואל ב, ג, א.

גם היום, השבט הדתי-ימני הולך ומתחזק. מדוע? קודם כל – פשוט, שם הילודה גדולה יותר. ולכך נוסף הייאוש מהגעה לשלום.
ונראה שזה תהליך בלתי הפיך.
לכן להערכתי לשווא הן מחאות האליטות הישנות. המירב שהם יקבלו זו איזושהי התחשבות באורח חייהם.

פסוק היום –
וְהִשְׁאַרְתִּי בְקִרְבֵּךְ עַם עָנִי וָדָל וְחָסוּ בְּשֵׁם ה'.

צפניה ג, יב.

(בהתאם לאזהרות הנגיד, נראה שזה מה שהולך להיות).

בחוץ יום גשום מאוד, סערה. וב-929 הגענו לפרק הזה ולפסוק הזה –

הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן.

שמואל ב, א, כא.

בשיעור הזום של השעה 9:00 התעכבו מעט על הביטוי בזה. הסתכלתי גם במפרשים וכולם מפרשים אותו מלשון שלילה – בלי, בלא.

אולם, באופן זה הפסוק לא מתיישב מאוד טוב, ולדעתי הפירוש אחר –

הרמז הראשון לכך היא הסערה שבחוץ, ממש מבול! אבל רגע – מהו 'מבול'? על כך כבר כתבתי פעם שלדעתי הוא משורש 'בל' שמורה על שטיפה במילה. כך גם 'שיבולת' היא מפל מים או במערבולת, כמו בתהילים – 'ושיבולת שטפטני'. גם יפתח שביקש מהעוברים ליד הנהר לומר 'שיבולת' התכוון בעצם למפל מים או מערבולת מים שהיו בנהר זה. כך מובן לפי ההקשר. וגם מילה זו יסודה ב'בל'. דוגמה אחרונה – יובל מים, גם הוא משורש 'בל' ומלשון שטיפה.

אם כך, גם כאן – 'בלי משיח בשמן' משמעו כנראה נשטף המשיח (המשוח, המלך) בשמן.

אני לא אמרתי זאת בשיעור הזום כדי לא לזעזע את אמות הסיפים.

בעניין ההכרחי בחיים אומר קהלת –

מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר נִקְרָא שְׁמוֹ וְנוֹדָע אֲשֶׁר הוּא אָדָם וְלֹא יוּכַל לָדִין עִם שהתקיף [שֶׁתַּקִּיף] מִמֶּנּוּ.

קהלת ו, י.

שד"ל –

מַה־שֶׁ֣הָיָ֔ה כְּבָ֖ר נִקְרָ֣א שְׁמ֑וֹ – כל ההווה בעולם כבר נגזר;

וְנוֹדָע֙ אֲשֶׁר־ה֣וּא אָדָ֔ם – והדבר ידוע לכל שהאדם הוא אדם,

ולא יוכל לדין עם שתקיף ממנו – הלא הוא הגוזר ומקיים, ואין בידנו להחליף הנגזר; ואם כן טוב לאדם שישמח בחלקו, מבלי שיעמול לבניו, אשר מי יודע אם נגזר שיתקיימו לו, ואם נגזר שיהיו עשירים או עניים.

וכן שטיינזלץ –
מַה־שֶּׁהָיָה – כְְּבָר נִקְְְרָא שְְׁמוֹ. הדברים שהיו כבר נמצאים בעולם, ואין לחולל בהם תמורה. וְְנוֹדָע אֲשֶׁר־הוּא רק אָדָם, וְְלֹא־יוּכַל לָדִין, לריב עִם מה שֶׁתַּקִּיף מִמֶּנּוּ. האדם איננו יכול לשנות את המציאות, שהיא חזקה ממנו. 

בעניין הרפורמה המשפטית – אני כמובן נגדה. הרפורמה בעיקרה מתייחסת לבית המשפט העליון. ועליון היא מילה תנ"כית מעניינת.
עליון – כך נקרא אלוהים, כבר בפי מלכיצדק, כך נקרא עם ישראל, כך נאמר גם על המקדש.
וחצי פסוק לדוגמא –
וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָצוּ.

באנשים, הלל בן שחר ניסה לדמות עצמו ל'עליון' ונכשל –
ישעיהו יד, יד
אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן.

אבל המלך המתואר בתהילים מתואר כ'עליון' –
תהילים פט, כח
אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ עֶלְיוֹן לְמַלְכֵי אָרֶץ.