מזמור קכ – נגד לשון רמיה.
מהי לשון רמיה? כל לשון הרע, הוצאת שם רע, הכתמת שם ללא בדיקה מספקת, האשמות שווא ועלילות, תוקפנות והאשמה, אלימות מילולית.
לכל זה משורר תהילים מתנגד.
ובסוף דבריו הוא אף מתלונן שגר במקום לא טוב, שבו התקיימו כל הדברים האלה.
גם חז"ל אמרו – אוי לרשע ואוי לשכנו. וגם – איזוהי מידה טובה שידבק בה האדם? רבי יוסי אומר – שכן טוב.
כי חשובה מאוד גם הסביבה שבה האדם חי.

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֶל יְהוָה בַּצָּרָתָה לִּי קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי. ב יְהוָה הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְּׂפַת שֶׁקֶר מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה. ג מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה. ד חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים. ה אוֹיָה לִי כִּי גַרְתִּי מֶשֶׁךְ שָׁכַנְתִּי עִם אָהֳלֵי קֵדָר. ו רַבַּת שָׁכְנָה לָּהּ נַפְשִׁי עִם שׂוֹנֵא שָׁלוֹם. ז אֲ‍נִי שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר הֵמָּה לַמִּלְחָמָה.
תהלים קכ.

נתניהו הוא פרעה –
דרשת ארוחת הערב.

הגיע הערב ובאתי לאכול, סלט כבר היה על השולחן ורק הכנתי לעצמי ביצה. ישבתי ואכלתי את הסלט והביצה ובזמן הזה אמרתי לאימי –
אולי לא נעים לשמוע זאת, אבל תחת שלטון נתניהו בלתי אפשרי מבחינתי לעבוד, כי אני לא מסכים לעבוד בתנאי עבדות. כך כל תקופת שלטונו של נתניהו כמעט לא עבדתי, וכך גם עכשיו. בתקופת בנט-לפיד לעומת זאת כן עשיתי מאמצים גדולים למצוא עבודה. אמנם בסופו של דבר עבודה לא מצאתי – וזה עניין בפני עצמו ומחדל שעוד צריך להיחקר – אבל לפחות ניסיתי. תחת שלטון נתניהו גם אין טעם לנסות.
זה שלטון העושק, העושר והנגישה. וזה שלטון תאוות הבצע וחוסר ערכים.
ואז הוספתי כמו שאמרתי הרבה פעמים לאחרונה – והיום ביתר שאת. נראה ששלטון העושק היום הוא חסר מעצורים כמעט. המחירים מזנקים, הפערים מתרחבים, דאגה לחלש כמעט שאין, סדום ועמורה פר אקסלס. ולזה הם קוראים 'יהדות'. הפך היהדות הוא זה!
וגם הוספתי שהדבר מזכיר את גזירות פרעה בספר שמות. תחילה הוא העביד את בני ישראל בפרך, אבל אחרי שבא משה בתחילה הוא הקשה עוד את העבודה –
 ו וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַנֹּגְשִׂים בָּעָם וְאֶת שֹׁטְרָיו לֵאמֹר. ז לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם הֵם יֵלְכוּ וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן. ח וְאֶת מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם לֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ כִּי נִרְפִּים הֵם עַל כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ. ט תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר.
שמות ה.

כך, אגב, גם היה עם רחבעם בן שלמה. שלמה העביד את העם קשה, גם כן במפעלי בנייה, ורחבעם בנו רצה להעביד את העם עוד יותר, ולהגביר את מיסיו, וכן אמר, בעצת יועציו הצעירים –
וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר אָבִי הִכְבִּיד אֶת עֻלְּכֶם וַאֲנִי אֹסִיף עַל עֻלְּכֶם אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים.

מלכים א, יב, יד.

מעניין אגב שבשני המקומות מדובר בעבודת בנייה, ובשני המקומות אגב גם מוזכרות 'ערי מסכנות'. ערי מסכנות הן מחסנים, גם המילים קרובות – מסכן-מחסן. בכל אופן במצרים בנו גם את הפירמידות, ושלמה – את בית המקדש.
ומה קרה בעקבות הכרזת רחבעם? ממלכת ישראל התפלגה לשניים.
ומה קרה אחרי הכבדת העול של פרעה? עשרת המכות ויציאת מצרים.
ועוד הזכרתי איזה מדרש אכזרי שנחרט אצלי – שהמצרים היו שמים תינוקות עבריים ביסודות הבתים שבנו, במקום לבנים. עד כדי כך היו אכזריים.
ובכן, גם היום מחירי הנדל"ן בלתי אפשריים, וכן יוקר המחיה.
לכן ישראל היא מצרים, ונתניהו הוא פרעה.

השורש עזר מופיע ב-141 פסוקים בתנ"ך.
אולי הוא קרוב לשורש אזר – אזר חלציו, אזר מותניו, לסימון כוח. ואז שורש הבסיס הוא עז, עוז.

הנה כמה מהיקרויותיו –

תחילה העזר הראשי והראשון היא האישה –
בראשית ב, יח
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ.

ובאחרית לא יהיה עוזר, בביטוי שהפך למטבע לשון –
מלכים ב יד, כו
כִּי רָאָה יְהוָה אֶת עֳנִי יִשְׂרָאֵל מֹרֶה מְאֹד וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל.

יש עזרה שפועלת לרעה, והיא עזרת מצרים –
ישעיה ל –
א הוֹי בָּנִים סוֹרְרִים נְאֻם יְהוָה לַעֲשׂוֹת עֵצָה וְלֹא מִנִּי וְלִנְסֹךְ מַסֵּכָה וְלֹא רוּחִי לְמַעַן סְפוֹת חַטָּאת עַל חַטָּאת. ב הַהֹלְכִים לָרֶדֶת מִצְרַיִם וּפִי לֹא שָׁאָלוּ לָעוֹז בְּמָעוֹז פַּרְעֹה וְלַחְסוֹת בְּצֵל מִצְרָיִם. ג וְהָיָה לָכֶם מָעוֹז פַּרְעֹה לְבֹשֶׁת וְהֶחָסוּת בְּצֵל מִצְרַיִם לִכְלִמָּה. ד כִּי הָיוּ בְצֹעַן שָׂרָיו וּמַלְאָכָיו חָנֵס יַגִּיעוּ. ה כֹּל הבאיש [הֹבִישׁ] עַל עַם לֹא יוֹעִילוּ לָמוֹ לֹא לְעֵזֶר וְלֹא לְהוֹעִיל כִּי לְבֹשֶׁת וְגַם לְחֶרְפָּה. 

ישעיה לא –
א הוֹי הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה עַל סוּסִים יִשָּׁעֵנוּ וַיִּבְטְחוּ עַל רֶכֶב כִּי רָב וְעַל פָּרָשִׁים כִּי עָצְמוּ מְאֹד וְלֹא שָׁעוּ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוָה לֹא דָרָשׁוּ. ב וְגַם הוּא חָכָם וַיָּבֵא רָע וְאֶת דְּבָרָיו לֹא הֵסִיר וְקָם עַל בֵּית מְרֵעִים וְעַל עֶזְרַת פֹּעֲלֵי אָוֶן. ג וּמִצְרַיִם אָדָם וְלֹא אֵל וְסוּסֵיהֶם בָּשָׂר וְלֹא רוּחַ וַיהוָה יַטֶּה יָדוֹ וְכָשַׁל עוֹזֵר וְנָפַל עָזֻר וְיַחְדָּו כֻּלָּם יִכְלָיוּן.

לעומת זאת משורר התהילים מבקש את עזרת ה' –
תהילים י, יד
רָאִתָה כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט לָתֵת בְּיָדֶךָ עָלֶיךָ יַעֲזֹב חֵלֶכָה יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר.

תהילים כ, ג
יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ.

תהילים כב, יב
אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי כִּי צָרָה קְרוֹבָה כִּי אֵין עוֹזֵר.

תהילים כב, כ
וְאַתָּה יְהוָה אַל תִּרְחָק אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה.

תהילים כז, ט
אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי.

תהילים כח, ז
יְהוָה עֻזִּי וּמָגִנִּי בּוֹ בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי וַיַּעֲלֹז לִבִּי וּמִשִּׁירִי אֲהוֹדֶנּוּ.

תהילים ל, יא
שְׁמַע יְהוָה וְחׇנֵּנִי יְהוָה הֱיֵה עֹזֵר לִי.

תהילים לג, כ
נַפְשֵׁנוּ חִכְּתָה לַיהוָה עֶזְרֵנוּ וּמָגִנֵּנוּ הוּא.

תהילים לה, ב
הַחֲזֵק מָגֵן וְצִנָּה וְקוּמָה בְּעֶזְרָתִי.

תהילים לז, מ
וַיַּעְזְרֵם יְהוָה וַיְפַלְּטֵם יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ.

תהילים לח, כג
חוּשָׁה לְעֶזְרָתִי אֲדֹנָי תְּשׁוּעָתִי.

תהילים מ, יד
רְצֵה יְהוָה לְהַצִּילֵנִי יְהוָה לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה.

תהילים מ, יח
וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן אֲדֹנָי יַחֲשָׁב לִי עֶזְרָתִי וּמְפַלְטִי אַתָּה אֱלֹהַי אַל תְּאַחַר.

תהילים מד, כז
קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ.

תהילים מו, ב
אֱלֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה וָעֹז עֶזְרָה בְצָרוֹת נִמְצָא מְאֹד.

תהילים מו, ו
אֱלֹהִים בְּקִרְבָּהּ בַּל תִּמּוֹט יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר.

תהילים נד, ו
הִנֵּה אֱלֹהִים עֹזֵר לִי אֲדֹנָי בְּסֹמְכֵי נַפְשִׁי

תהילים ס, יג
הָבָה לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם.

תהילים סג, ח –
כִּי הָיִיתָ עֶזְרָתָה לִּי וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ אֲרַנֵּן

תהילים ע, ב –
אֱלֹהִים לְהַצִּילֵנִי יְהוָה לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה.

תהילים ע, ו –
וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן אֱלֹהִים חוּשָׁה לִּי עֶזְרִי וּמְפַלְטִי אַתָּה יְהוָה אַל תְּאַחַר

תהילים עא, יב –
אֱלֹהִים אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי אֱלֹהַי לְעֶזְרָתִי (חישה) [חוּשָׁה].

תהילים עב, יב –
כִּי יַצִּיל אֶבְיוֹן מְשַׁוֵּעַ וְעָנִי וְאֵין עֹזֵר לוֹ.

תהילים עט, ט. –
עׇזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ

תהילים פו, יז –
עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי אַתָּה יְהוָה עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי.

תהילים פט, כ –
אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם.

תהילים צד, יז –
לוּלֵי יְהוָה עֶזְרָתָה לִּי כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי

תהילים קז, יב –
וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם כָּשְׁלוּ וְאֵין עֹזֵר

תהילים קח, יג –
הָבָה לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם.

תהילים קט, כו –
עׇזְרֵנִי יְהוָה אֱלֹהָי הוֹשִׁיעֵנִי כְחַסְדֶּךָ

תהילים קטו, ט –
יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּיהוָה עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.

תהילים קטו, י –
בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַיהוָה עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.

תהילים קטו, יא –
יִרְאֵי יְהוָה בִּטְחוּ בַיהוָה עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.

תהילים קיח, ז –
יְהוָה לִי בְּעֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשֹׂנְאָי

תהילים קיח, יג –
דַּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל וַיהוָה עֲזָרָנִי.

תהילים קיט, פו –
כׇּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה שֶׁקֶר רְדָפוּנִי עׇזְרֵנִי.

תהילים קיט, קעג –
תְּהִי יָדְךָ לְעׇזְרֵנִי כִּי פִקּוּדֶיךָ בָחָרְתִּי.

תהילים קיט, קעה –
תְּחִי נַפְשִׁי וּתְהַלְלֶךָּ וּמִשְׁפָּטֶךָ יַעֲזְרֻנִי.

תהילים קכא, א –
שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי.

תהילים קכא, ב –
עֶזְרִי מֵעִם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ

תהילים קכד, ח –
עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

תהילים קמו, ה –
אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל יְהוָה אֱלֹהָיו.

אז החרדים מחרימים את לחם אנג'ל, כי עומר ברלב, יו"ר דירקטוריון החברה, השתתף בהפגנה, שכוונה גם נגדם. יפה.

אבל מהו לחם אנג'ל? בעצם – לחם מלאכים.
וזה נזכר בפסוק –

לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ צֵידָה שָׁלַח לָהֶם לָשֹׂבַע.

תהלים עח, כה.

רש"י –

לחם אבירים – לחמם של מלאכים.

וכן רשב"ם –

לחם אבירים – שהיה מצוי אצל מלאכים שבשמים.

אבל כפשוטו, אבן עזרא –

לחם אבירים – הם השחקים.

כלומר, מדובר על המן.

בתחילת ספר משלי מופיעות שתי נשים – אחת האישה הזרה, הזונה המפתה, והשנייה היא החוכמה. שתיהן קוראות לפתי – זו כדי להוליכו שולל, וזו כדי ללמדו בינה. ושתיהן טובחות טבח – זו טובחת את הפתי, וזו טובחת מטעמים לכבודו –

משלי ז
א בְּנִי שְׁמֹר אֲמָרָי וּמִצְו‍ֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ. ב שְׁמֹר מִצְו‍ֹתַי וֶחְיֵה וְתוֹרָתִי כְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ. ג קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ. ד אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְרָא. ה לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה. ו כִּי בְּחַלּוֹן בֵּיתִי בְּעַד אֶשְׁנַבִּי נִשְׁקָפְתִּי. ז וָאֵרֶא בַפְּתָאיִם אָבִינָה בַבָּנִים נַעַר חֲסַר לֵב. ח עֹבֵר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָּהּ וְדֶרֶךְ בֵּיתָהּ יִצְעָד. ט בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה. י וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ שִׁית זוֹנָה וּנְצֻרַת לֵב. יא הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת בְּבֵיתָהּ לֹא יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ. יב פַּעַם בַּחוּץ פַּעַם בָּרְחֹבוֹת וְאֵצֶל כָּל פִּנָּה תֶאֱרֹב. יג וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ וְנָשְׁקָה לּוֹ הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ. יד זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי הַיּוֹם שִׁלַּמְתִּי נְדָרָי. טו עַל כֵּן יָצָאתִי לִקְרָאתֶךָ לְשַׁחֵר פָּנֶיךָ וָאֶמְצָאֶךָּ. טז מַרְבַדִּים רָבַדְתִּי עַרְשִׂי חֲטֻבוֹת אֵטוּן מִצְרָיִם. יז נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי מֹר אֲהָלִים וְקִנָּמוֹן. יח לְכָה נִרְוֶה דֹדִים עַד הַבֹּקֶר נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים. יט כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק. כ צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ לְיוֹם הַכֵּסֶא יָבֹא בֵיתוֹ. כא הִטַּתּוּ בְּרֹב לִקְחָהּ בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ תַּדִּיחֶנּוּ. כב הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם כְּשׁוֹר אֶל טָבַח יָבוֹא וּכְעֶכֶס אֶל מוּסַר אֱוִיל. כג עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ כְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל פָּח וְלֹא יָדַע כִּי בְנַפְשׁוֹ הוּא.

כד וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ לִי וְהַקְשִׁיבוּ לְאִמְרֵי פִי. כה אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ אַל תֵּתַע בִּנְתִיבוֹתֶיהָ. כו כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ. כז דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ יֹרְדוֹת אֶל חַדְרֵי מָוֶת.

משלי ט –
א חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה. ב טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ. ג שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת. ד מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה חֲסַר לֵב אָמְרָה לּוֹ. ה לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי. ו עִזְבוּ פְתָאיִם וִחְיוּ וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה.

שורש חצ"ף מופיע פעמיים בתנ"ך, כפי שמופיע בויקימילון –
חָצוּף
לשון חז"ל שמתנהג בחוסר כבוד; עז פנים.

גיזרון
מארמית: חציף. השורש נמצא פעמיים במקרא (דניאל ב,טו; ג,כב), בהוראת: נדחף.

יש שהקבילו לשורש העברי ח־שׂ־ף, שהאותיות צ/שׂ מתחלפות.

והנה המקורות –
עָנֵה וְאָמַר לְאַרְיוֹךְ שַׁלִּיטָא דִי מַלְכָּא עַל מָה דָתָא מְהַחְצְפָה מִן קֳדָם מַלְכָּא אֱדַיִן מִלְּתָא הוֹדַע אַרְיוֹךְ לְדָנִיֵּאל.
דניאל ב, טו.

תרגום –
עוֹנֶה וְאוֹמֵר לְאַרְיוֹךְ הַמּוֹשֵׁל שֶׁל הַמֶּלֶךְ: עַל מָה הַדִּין דּוֹחֵף מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ? אָז [אֶת] הַדָּבָר הוֹדִיעַ אַרְיוֹךְ לְדָנִיֵּאל.

מלבי"ם –
ענה ואמר לאריוך שליט של המלך, על מה [יצא] הדת בחוזק כ״כ מלפני המלך, אז הודיע אריוך את הדבר לדניאל – דניאל שאל אותו הטעם למה יצא הדת בתוקף כ״כ, וזה לא שאל לו מצד שהוא רב טבחים רק מצד שהוא שר ושליט של המלך, שמצד שהוא שר גדול בין השרים [חוץ מאומנתו עתה שהוא רב טבחים] יש לו לדעת טעם דבר מלך שלטון, ואז הודיע לו אריוך שזה בא ע״י חלום ששכחו המלך.

מצודת ציון –
מהחצפה – ממהרת והוא מלשון חצוף הממהר להביש ולהחפיר את הבריות.

כָּל קֳבֵל דְּנָה מִן דִּי מִלַּת מַלְכָּא מַחְצְפָה וְאַתּוּנָא אֵזֵה יַתִּירָא גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי הַסִּקוּ לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ קַטִּל הִמּוֹן שְׁבִיבָא דִּי נוּרָא.
דניאל ג, כב.

תרגום –
אָז, מִן אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ חָזָק, וְהַכִּבְשָׁן הֻסַּק מְאוֹד, הָאֲנָשִׁים הָהֵם שֶׁהֶעֱלוּ אֶת שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, הָרַג אוֹתָם שְׁבִיב שֶׁל הָאֵשׁ.

וחז"ל אמרו –
בעקבתא דמשיחא חוצפה יסגא.

בעניין המשפט, שווה לקרוא את תהילים נח, ב-ג.

ב הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְּנֵי אָדָם. ג אַף בְּלֵב עוֹלֹת תִּפְעָלוּן בָּאָרֶץ חֲמַס יְדֵיכֶם תְּפַלֵּסוּן.
תהילים נח.

את המילה אלם אפשר לפרש בכמה אופנים –

א. שתיקה –
רשב"ם –
אלם צדק – כל עת אתם נאלמים מדבר צדק ומלשפוט מישרים.

א. אלומה, התאספות –
מלבי"ם –
אלם – מענין מאלמים אלומים, איך תאגדו ותחברו שני הפכים.

(ב-ג) האמנם אלם – וכי אפשר להאמין שיתאלמו באלומה ובאגודה אחת שני הפכים בנושא אחד, והכתובים, מקבילים צדק תדברון אף בלב עולות תפעלון, מישרים תשפטו בני אדם אף בארץ חמס ידיכם תפלסון – שבפיכם תדברו צדק ותוכיחו את האנשים לעשות צדק, ובלב תפעלו עולה, והרי הלב סותר אל הדבור, וגם תשפטו בני אדם לעשות מישרים ושלא יחמסו ויגזלו, ואתם בעצמכם תפלסון בארץ בפרהסיא את חמס ידכם, והרי המעשה סותר אל הדבור.

ואבן עזרא מזכיר את שניהם –
למנצח – האומנם אלם – יש אומרים: כי אלם קהל, כמו: מאלמים אלומים (בראשית ל״ז:ז׳).

ור׳ משה אמר: בעבור שנאלמתם מדבר הצדק הזה הוא הדבור באמת.

ג. אלימות.
שטיינזלץ –
הַאֻמְנָם אֵלֶם, האם אתם, ה אלימים, צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן?! האם מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְּנֵי אָדָם?! 

תהילים פח – מזמור לנלכד בפח –

א שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח לַמְנַצֵּחַ עַל מָחֲלַת לְעַנּוֹת מַשְׂכִּיל לְהֵימָן הָאֶזְרָחִי. ב יְהוָה אֱלֹהֵי יְשׁוּעָתִי יוֹם צָעַקְתִּי בַלַּיְלָה נֶגְדֶּךָ. ג תָּבוֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתִי הַטֵּה אָזְנְךָ לְרִנָּתִי. ד כִּי שָׂבְעָה בְרָעוֹת נַפְשִׁי וְחַיַּי לִשְׁאוֹל הִגִּיעוּ. ה נֶחְשַׁבְתִּי עִם יוֹרְדֵי בוֹר הָיִיתִי כְּגֶבֶר אֵין אֱיָל. ו בַּמֵּתִים חָפְשִׁי כְּמוֹ חֲלָלִים שֹׁכְבֵי קֶבֶר אֲשֶׁר לֹא זְכַרְתָּם עוֹד וְהֵמָּה מִיָּדְךָ נִגְזָרוּ. ז שַׁתַּנִי בְּבוֹר תַּחְתִּיּוֹת בְּמַחֲשַׁכִּים בִּמְצֹלוֹת. ח עָלַי סָמְכָה חֲמָתֶךָ וְכָל מִשְׁבָּרֶיךָ עִנִּיתָ סֶּלָה. ט הִרְחַקְתָּ מְיֻדָּעַי מִמֶּנִּי שַׁתַּנִי תוֹעֵבוֹת לָמוֹ כָּלֻא וְלֹא אֵצֵא. י עֵינִי דָאֲבָה מִנִּי עֹנִי קְרָאתִיךָ יְהוָה בְּכָל יוֹם שִׁטַּחְתִּי אֵלֶיךָ כַפָּי. יא הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה פֶּלֶא אִם רְפָאִים יָקוּמוּ יוֹדוּךָ סֶּלָה. יב הַיְסֻפַּר בַּקֶּבֶר חַסְדֶּךָ אֱמוּנָתְךָ בָּאֲבַדּוֹן. יג הֲיִוָּדַע בַּחֹשֶׁךְ פִּלְאֶךָ וְצִדְקָתְךָ בְּאֶרֶץ נְשִׁיָּה. יד וַאֲנִי אֵלֶיךָ יְהוָה שִׁוַּעְתִּי וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתִי תְקַדְּמֶךָּ. טו לָמָה יְהוָה תִּזְנַח נַפְשִׁי תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי. טז עָנִי אֲנִי וְגֹוֵעַ מִנֹּעַר נָשָׂאתִי אֵמֶיךָ אָפוּנָה. יז עָלַי עָבְרוּ חֲרוֹנֶיךָ בִּעוּתֶיךָ צִמְּתוּתֻנִי. יח סַבּוּנִי כַמַּיִם כָּל הַיּוֹם הִקִּיפוּ עָלַי יָחַד. יט הִרְחַקְתָּ מִמֶּנִּי אֹהֵב וָרֵעַ מְיֻדָּעַי מַחְשָׁךְ.
תהילים פח.

*

פסוקים נבחרים –

הִרְחַקְתָּ מְיֻדָּעַי מִמֶּנִּי שַׁתַּנִי תוֹעֵבוֹת לָמוֹ כָּלֻא וְלֹא אֵצֵא.
תהלים פח, ט.

מצודת דוד –
הרחקת – חזקת לב אוהבי להתרחק ממני כי נהפכו לאויבים.

שתני – שמת אותי להיות מתועב בעיניהם.

כלוא – אני כמו בבית הכלא ומאסר ולא אוכל לצאת.

*

רשב"ם –
אפונה – פתרונו לפי עניינו: בכל מקום שאני מתגלגל.

*

מצודת דוד –
הרחקת – כי לא באו אלי לנחמני.

מיודעי מחשך – כאלו המה במקום חושך שלא אראה אותם.

פסוק היום –
על הביביזם –

סַבּוֹתִי אֲנִי וְלִבִּי לָדַעַת וְלָתוּר וּבַקֵּשׁ חָכְמָה וְחֶשְׁבּוֹן וְלָדַעַת רֶשַׁע כֶּסֶל וְהַסִּכְלוּת הוֹלֵלוֹת.
קהלת ז, כה.

שטיינזלץ –
סַבּוֹתִי, הסתובבתי אֲנִי וְְהפניתי את לִבִּי לָדַעַת וְְלָתוּר, לחקור וּלבַקֵּשׁ חָָכְְְמָה וְְחֶשְְְׁבּוֹן, מחשבה מתוחכמת, תחבולה. וְְלָדַעַת, ולהיווכח שהרֶשַׁע הוא כֶּסֶל, טיפשות, וְְהַסִּכְְְלוּת היא הוֹלֵלוֹת, שיגעון.

ובברית החדשה –
"אֲבָל לֹא יַצְלִיחוּ עוֹד, כִּי אִוַּלְתָּם תִּגָּלֶה לַכֺּל, כְּמוֹ שֶׁאֵרַע גַּם לָאֲנָשִׁים הָהֵם." (השנייה אל טימותיאוס ג 9)

בשבת הפנה אותי גיסי לפירושו המעניין של מלבי"ם על הדברים שאמר אברהם לאבימלך.
אברהם אמר –

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי.
בראשית כ, יא.

ומסביר מלבי"ם על דרך החוכמה –
ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה – הודיע לו שגם אם נראה איש או עם שהוא פילוסוף גדול וחקק לו נמוסים ישרים, והרגיל א״ע במדות טובות ע״פ עצת שכלו, והוא עושה משפט וצדקה הכל עפ״י עצת שכלו, בכ״ז לא נוכל לבטוח על האיש ההוא או העם ההוא, שבעת תסיתהו תאותו לעשות רע שתמיד יגבר שכלו על תאותו, כי בהפך עת תבער בו אש תאותו אל אשת חן או הון רעהו באין רואה, אז גם שכלו ילך שולל לרצוח ולנאוף ולעשות כל רע, רק כח אחד נמצא בנפש האדם אשר בו נוכל לבטוח שלא נחטא, והיא מדת היראה השתולה בנפש, עד שממנה יסתעף סעיף אחד שהיא יראת אלהים, עת תמלא הנפש מיראת אלהים המשקיף על נגלהו ונסתריו והצופה אל כל מעשיו, אז גם עת יגבר עליו יצרו יירא ויבוש מהמלך הגדול הרואה את כל מעשיו ויזהר מעשות רע, וכמ״ש יראת ה׳ מוסר חכמה, יראת ה׳ ראשית דעת, וכמו שהתבאר אצלי בפרטות בספר משלי, ועז״א, כי אמרתי הגם שראיתי עמך שהם בעלי מדות טובות עושים משפט וצדקה, ולא ראיתי בם שום דופי, רק חסרון אחד שאין יראת אלהים במקום הזה [כי א״א שיהיה בם יראת אלהים, רק אם מאמינים בהשגחה פרטית, שה׳ רואה ויודע ומשגיח על כל עלילות מצעדי גבר, לא אם יאמרו שהעולם קדמון ומתנהג בדרך הטבע]. והרגוני על דבר אשתי – לא אוכל לבטוח בם, שעת יראו אשה יפה ותבער בם אש התאוה, לא יוכלו לכבוש את יצרם ויהרגו אותי, אחר שלא יראו אלהים, השכל לבדו ונמוסים השכליים לא יעמדו בפני זרועות התאוה.

*

כלומר, לדעתו, החוכמה והדעת לא יכולים להציל מהחטא, אלא יראת אלוהים לבדה.