תו מופיע, כמדומני, בארבעה פסוקים בתנ"ך.
פירושו לפי מילון ספיר –
תָּו
(מילון המקרא)
אות, ציון, סימן, כאמור בפסוק: "והתוִיתָ תָּו על מִצְחוֹת האנשים" (יחזקאל ט, 4)

כך זה מופיע ביחזקאל –
יחזקאל ט, ד
וַיֹּאמֶר יְהוָה (אלו) [אֵלָיו] עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים עַל כׇּל הַתּוֹעֵבוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בְּתוֹכָהּ.

יחזקאל ט, ו
זָקֵן בָּחוּר וּבְתוּלָה וְטַף וְנָשִׁים תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית וְעַל כׇּל אִישׁ אֲשֶׁר עָלָיו הַתָּו אַל תִּגַּשׁוּ וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ וַיָּחֵלּוּ בָּאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבָּיִת.

תו זה, אגב, מזכיר את הסימן ששמו בני ישראל על משקופיהם במצרים. והוא גם מזכיר את סיפור 'החיטה המשוגעת' של רבי נחמן מברסלב. כמו כן, הוא מזכיר גם את אות קין.
ואות קין הפך כבר למושג לסימן לגנאי. וכן תו הוא כתג וגם הוא הפך כבר למושג – בחברה המודרנית אנשים מתיוגים, והחמור ביותר הוא התיוג הפסיכיאטרי.

עוד שני פסוקים בהם המילה מוזכרת –

איוב לא, לה
מִי יִתֶּן לִי שֹׁמֵעַ לִי הֶן תָּוִי שַׁדַּי יַעֲנֵנִי וְסֵפֶר כָּתַב אִישׁ רִיבִי.

מפרש שטיינזלץ –

מִי יִתֶּן־לִי שֹׁמֵעַ לִי, להצהרת חפותי זו, שחיי נקיים מכל חטא, במחשבה, בדיבור ובמעשה, ובכל תחום?! הן על תָּוִי, סימני הכתב שבהם רשמתי את דברי, שַׁדַּי יַעֲנֵנִי ויעיד עלי, ואני מבקש שאת סֵפֶר ההאשמות כָּתַב, יכתוב אִישׁ רִיבִי, כדי שהדברים יהיו גלויים. 

כלומר תו הוא סימן, אות. וכן יש האות תו. וכן תו מוזיקלי.

וגם –
וַיָּשׁוּבוּ וַיְנַסּוּ אֵל וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל הִתְווּ.
תהלים עח, מא.

שטיינזלץ –
וַיָּשׁוּבוּ בכל פעם מחדש וַיְנַסּוּ אֵל, ואת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל הִתְווּ, ביקשו אות; הציבוהו כמטרה לניסיונות; הגבילו כביכול את יכולתו; או: ציערו.

אוסיף ואומר כי פעם ניסיתי להחליף את שמי לתקופה מסיומת. היה לי חבר, עמיחי, ששינה את שמו ליוף, ואני שינתי את שמי לתו, משום מה. צעירים היינו וניסינו כל מיני דברים.
אלא שדבר זה פעל לרעתי. כי ישבתי עם חבר, חנן, בפאב אחד במגרש הרוסים, סרגיי כמדומני, ואז ניגשה אליי איזו בחורה נאה מאוד והתחילה איתי. אבל היא שאלה – מה שמך? ואמרתי לה – תו. היא אמרה – לא נכון, קוראים לך חגי, והלכה. כמה הצטערתי על זה.
אחר כך ראיתי אותה הרבה בפאב אחר שם שהיינו הולכים אליו יותר, קנאביס כמדומני, אבל כבר לא נוצר בינינו קשר. חבל, הייתה בחורה מתוקה מאוד.
בכל אופן עתה אני חושב שגם זה לא מקרי – תו קראתי לעצמי, וכל חיי בעצם עוצבו – ונהרסו – בגלל תו זה, תיוג זה.

כן הוא מי שדובר אמת, כינוי הוא שינוי השם, ואכנה הוא שינוי הדיבור מהאמת. אליהוא בן בוזי אומר בספר איוב שאינו נוהג כך –

כא אַל נָא אֶשָּׂא פְנֵי אִישׁ וְאֶל אָדָם לֹא אֲכַנֶּה. כב כִּי לֹא יָדַעְתִּי אֲכַנֶּה כִּמְעַט יִשָּׂאֵנִי עֹשֵׂנִי.
איוב לב.

רש"י –
לא אכנה – לא אשנה דברי להחליפו לכבודו, כמו שאמרתי למעלה: וירשיעו את איוב (איוב ל״ב:ג׳) זהו כינוי שמשנה את הדיבור בשביל כבודו ואף זאת לא אעשה כי בפה מלא אוכיחנו.

הפסוק היומי.
למה אינכם קוראים תנ"ך? כל מה שאני יודע, בעצם, זה קצת תנ"ך.
הנה, בעניין חשיבות האמת, ירמיה מדבר על לשון מרמה.
'כל אח עקוב יעקב' – זוהי מידת יעקב, שרימה את אחיו, לעומת מידת ישראל הישר. והיום יש כל-כך הרבה אמצעי מעקב, שכמעט לא ניתן להימנע ממידת יעקב הזו –

ירמיה ט –
א מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים וְאֶעֶזְבָה אֶת עַמִּי וְאֵלְכָה מֵאִתָּם כִּי כֻלָּם מְנָאֲפִים עֲצֶרֶת בֹּגְדִים. ב וַיַּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם קַשְׁתָּם שֶׁקֶר וְלֹא לֶאֱמוּנָה גָּבְרוּ בָאָרֶץ כִּי מֵרָעָה אֶל רָעָה יָצָאוּ וְאֹתִי לֹא יָדָעוּ נְאֻם יְהוָה.    ג אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ וְעַל כָּל אָח אַל תִּבְטָחוּ כִּי כָל אָח עָקוֹב יַעְקֹב וְכָל רֵעַ רָכִיל יַהֲלֹךְ. ד וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר הַעֲוֵה נִלְאוּ. ה שִׁבְתְּךָ בְּתוֹךְ מִרְמָה בְּמִרְמָה מֵאֲנוּ דַעַת אוֹתִי נְאֻם יְהוָה.    ו לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת הִנְנִי צוֹרְפָם וּבְחַנְתִּים כִּי אֵיךְ אֶעֱשֶׂה מִפְּנֵי בַּת עַמִּי. ז חֵץ שוחט [שָׁחוּט] לְשׁוֹנָם מִרְמָה דִבֵּר בְּפִיו שָׁלוֹם אֶת רֵעֵהוּ יְדַבֵּר וּבְקִרְבּוֹ יָשִׂים אָרְבּוֹ. ח הַעַל אֵלֶּה לֹא אֶפְקָד בָּם נְאֻם יְהוָה אִם בְּגוֹי אֲשֶׁר כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי.    

תהילים מא. שוב משורר תהילים נרדף, מה רוצים מחייו? הוא כבר נוטה למות, 'על ערש דוי', ואויביו מייחלים למותו. הם גם אינם רוצים להקשיב לדבריו – 'יצא לחוץ לדבר'. הם אומרים – 'דבר בליעל יצוק בו, כאילו החולי הוא מעצם ישותו, כפי שמפרש אבן עזרא – 'חלי קשה קבוע בו'. ולבסוף, גם אוהביו מתרחקים ממנו, כפי שמפרש רד"ק –
אוכל לחמי הגדיל עלי עקב – ואפילו אוכל לחמו, שהוא בוטח בו יותר, גם הוא יבגוד בו. ופרוש הגדיל עלי עקב – כאלו אני מדרך רגלו כך הוא מתגדל עלי, ולא יבקרני כראוי. לא נותר לו למשורר התהילים אלא, שוב, לבטוח בה'.
היסטורית, לא תמיד ביטחון זה השתלם. אולי צריך ללמד את משורר התהילים הנאיבי כמה תרגילי עורמה. גם מזמורים כאלה נמצאים בתהילים, למשל בפרק יח.

תהילים מא –
א לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד. ב אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְהוָה. ג יְהוָה יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ יאשר [וְאֻשַּׁר] בָּאָרֶץ וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו. ד יְהוָה יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ. ה אֲ‍נִי אָמַרְתִּי יְהוָה חָנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ. ו אוֹיְבַי יֹאמְרוּ רַע לִי מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ. ז וְאִם בָּא לִרְאוֹת שָׁוְא יְדַבֵּר לִבּוֹ יִקְבָּץ אָוֶן לוֹ יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר. ח יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ כָּל שֹׂנְאָי עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי. ט דְּבַר בְּלִיַּעַל יָצוּק בּוֹ וַאֲשֶׁר שָׁכַב לֹא יוֹסִיף לָקוּם. י גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב. יא וְאַתָּה יְהוָה חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם. יב בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי חָפַצְתָּ בִּי כִּי לֹא יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי. יג וַאֲנִי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי וַתַּצִּיבֵנִי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם. יד בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.

תהילים טו – תיאור איש המעלה
כאן מתואר המודל של האדם הטוב – נוהג בתום וביושר, לא הולך רכיל, לא מחשיב את עצמו, מקיים שבועתו או מילתו, לא לוקח ריבית או שוחד.
כלומר, התכונות המתוארות כאן הן של יושר-דרך, לא של רמאות ועורמה.
אם נעשה אדפטציה של הכתוב למנהיגות, אז המנהיג הרצוי דומה יותר למלך-הפילוסוף של אפלטון, ולא לנסיך של מקיאוולי. היום, כמדומני, נבחר המודל השני.

תהילים טו –
א מִזְמוֹר לְדָוִד יְהֹוָה מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ. ב הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ. ג לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ. ד נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס (לא מחשיב את עצמו) וְאֶת יִרְאֵי יְהוָה יְכַבֵּד נִשְׁבַּע לְהָרַע (גם אם שבועתו תגרום לו רעה) וְלֹא יָמִר. ה כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם.

תהילים יג – עד מתי?
במזמור זה משורר תהילים כבר כמעט מגיע לסוף כוחו. גם במקומות אחרים הוא מגיע למצב זה, למשל כשהוא אומר – 'כי באו מים עד נפש'. הוא מחכה ומחכה והישועה מאחרת לבוא. למעשה, מבחינה היסטורית, פעמים רבות היא אכן לא הגיעה. יד העריצים הרשעים מושלת בעולם, כפי שאומר איוב – 'ארץ ניתנה ביד רשע'. גם הנוצרים חושבים שעולמנו הוא ממלכת השטן – כל מה שמחוץ לכנסייה. ואולם, לפעמים ישועה כן באה, ופעמים רבות דווקא כאשר כלו כל הקיצים.
ואגב, משורר התהילים שואל – עד אנה? וגם חיילי צה"ל השבוזים רגילים לשאול – עד מתי?

תהילים יג –
א לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד. ב עַד אָנָה יְהוָה תִּשְׁכָּחֵנִי נֶצַח עַד אָנָה תַּסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי. ג עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי יָגוֹן בִּלְבָבִי יוֹמָם עַד אָנָה יָרוּם אֹיְבִי עָלָי. ד הַבִּיטָה עֲנֵנִי יְהוָה אֱלֹהָי הָאִירָה עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת. ה פֶּן יֹאמַר אֹיְבִי יְכָלְתִּיו צָרַי יָגִילוּ כִּי אֶמּוֹט. ו וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי גָמַל עָלָי.

תהילים יג – עד מתי?
במזמור זה משורר תהילים כבר כמעט מגיע לסוף כוחו. גם במקומות אחרים הוא מגיע למצב זה, למשל כשהוא אומר – 'כי באו מים עד נפש'. הוא מחכה ומחכה והישועה מאחרת לבוא. למעשה, מבחינה היסטורית, פעמים רבות היא אכן לא הגיעה. יד העריצים הרשעים מושלת בעולם, כפי שאומר איוב – 'ארץ ניתנה ביד רשע'. גם הנוצרים חושבים שעולמנו הוא ממלכת השטן – כל מה שמחוץ לכנסייה. ואולם, לפעמים ישועה כן באה, ופעמים רבות דווקא כאשר כלו כל הקיצים.
ואגב, משורר התהילים שואל – עד אנה? וגם חיילי צה"ל השבוזים רגילים לשאול – עד מתי?

תהילים יג –
א לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד. ב עַד אָנָה יְהוָה תִּשְׁכָּחֵנִי נֶצַח עַד אָנָה תַּסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי. ג עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי יָגוֹן בִּלְבָבִי יוֹמָם עַד אָנָה יָרוּם אֹיְבִי עָלָי. ד הַבִּיטָה עֲנֵנִי יְהוָה אֱלֹהָי הָאִירָה עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת. ה פֶּן יֹאמַר אֹיְבִי יְכָלְתִּיו צָרַי יָגִילוּ כִּי אֶמּוֹט. ו וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי גָמַל עָלָי.

תהילים יב – נגד המדברים בגאווה.
המזמור מתאר דור שאבדה האמונה ונכרתה מפיהם, כך שכולם מדברים בשקר ובגאווה. כזהו גם דור הגאולה לפי המתואר בתלמוד, דור בו 'חוצפא יסגא'.
גם בספר משלי מתואר 'דור' כזה –

יא דּוֹר אָבִיו יְקַלֵּל וְאֶת אִמּוֹ לֹא יְבָרֵךְ. יב דּוֹר טָהוֹר בְּעֵינָיו וּמִצֹּאָתוֹ לֹא רֻחָץ. יג דּוֹר מָה רָמוּ עֵינָיו וְעַפְעַפָּיו יִנָּשֵׂאוּ. יד דּוֹר חֲרָבוֹת שִׁנָּיו וּמַאֲכָלוֹת מְתַלְּעֹתָיו לֶאֱכֹל עֲנִיִּים מֵאֶרֶץ וְאֶבְיוֹנִים מֵאָדָם.
משלי ל.

אגב, אם שאלתם את עצמכם מה פשר ההיסטריה הזו שהייתה לנייר טואלט בתקופת הקורונה, זו לדעתי התשובה – דור טהור בעיניו, ומצואתו לא רוחץ. אין נקיון כפיים ואין נקיון מעשים בישראל. אדם ישר כמעט לא יכול להצליח כאן.

תהילים יב –
א לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד. ב הוֹשִׁיעָה יְהוָה כִּי גָמַר חָסִיד כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם. ג שָׁוְא יְדַבְּרוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ שְׂפַת חֲלָקוֹת בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ. ד יַכְרֵת יְהוָה כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת. ה אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ. ו מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאַנְקַת אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם יֹאמַר יְהוָה אָשִׁית בְּיֵשַׁע (אושיע) יָפִיחַ לוֹ. (מזה הנושף בו בבוז, לפי פירוש אחד) ז אִמְרוֹת יְהוָה אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם. ח אַתָּה יְהוָה תִּשְׁמְרֵם תִּצְּרֶנּוּ מִן הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם. ט סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם.

אמרות ה'… כסף צרוף – ועדיף מכספם.

כרום זולות – כשהדבר הזול מתנשא. באופן דומה, לדעתי, חלה עליית מחירים בישראל, שכן גם את סחורתם הזולה הם מחשיבים כיקרה. וגם זה נאמר בסימני הגאולה שבתלמוד – 'היוקר יאמיר'.

תהילים י – נגד העשירים העריצים, המשתלטים על חיי החלשים בחברה וסוחרים בהם.
גם בדבר זה – אין חדש תחת השמש, רק שהיום הטכניקות הרבה יותר משוכללות.
כותב המזמור אומר שדבר זה הוא ניאוץ כלפי האל (בדיוק כפי שאני אומר).
דבר דומה עשו העמלקים לעם ישראל בצאתם ממצרים –
אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים.
דברים כה, יח.

גם הוא נטפל לנחשלים – לחלשים, וגם אצלו נאמר כי 'לא ירא אלוהים'.
ועל כן יש מצווה מיוחדת לזכור אותו ולמחות את זכרו –

יז זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. יח אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. יט וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח.
דברים כה.

היום נהוג לזהות את עמלק הזה עם הנאצים (שגם אותם הזכרתי לפעמים). עמלק ההיסטורי אמנם היה עם מובחן, אך הרמה הסמלית-מהותית של הכתובים ממשיכה להתקיים.

התרופה היחידה לדבר זה היא מתן מענה חברתי, ערבות הדדית, דאגה לכל פרט בחברה, 'לבלתי ידח ממנו נידח'. לכן התורה כה מקפידה על דאגה לחלשים בחברה – 'הגר, היתום והאלמנה'. חברה שמזניחה את הדבר היסודי הזה כבר אינה חברה יהודית בשום צורה ואופן. דומה היא יותר לסדום, אשר 'יד עני לא החזיקה', לפי יחזקאל, ואשר לא הכניסה אורחים לבית, לפי המסופר בבראשית. כזו היא, פחות או יותר, החברה האמריקאית היום, וישראל מתקדמת בצעדי ענק למודל אכזרי ולא יהודי זה. זו חברה שהכסף חשוב בה יותר מהערכים, ואין בה סעדים חברתיים מספיקים. כר נוח לעושק ולניצול.

תהילים י –
א לָמָה יְהוָה תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה. ב בְּגַאֲוַת רָשָׁע יִדְלַק עָנִי יִתָּפְשׂוּ בִּמְזִמּוֹת זוּ חָשָׁבוּ. ג כִּי הִלֵּל רָשָׁע עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ וּבֹצֵעַ (הגזלן תאב הבצע) בֵּרֵךְ (תיקון סופרים כנראה) נִאֵץ יְהוָה. ד רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ אֵין אֱלֹהִים כָּל מְזִמּוֹתָיו. ה יָחִילוּ (יצליחו, יעשה חיל) דרכו [דְרָכָיו] בְּכָל עֵת מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּוֹ כָּל צוֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם. (כמו ינשוף עליהם, בבוז) ו אָמַר בְּלִבּוֹ בַּל אֶמּוֹט לְדֹר וָדֹר אֲשֶׁר לֹא בְרָע. ז אָלָה פִּיהוּ מָלֵא וּמִרְמוֹת וָתֹךְ תַּחַת לְשׁוֹנוֹ עָמָל וָאָוֶן. ח יֵשֵׁב בְּמַאְרַב חֲצֵרִים בַּמִּסְתָּרִים יַהֲרֹג נָקִי עֵינָיו לְחֵלְכָה יִצְפֹּנוּ. ט יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר כְּאַרְיֵה בְסֻכֹּה יֶאֱרֹב לַחֲטוֹף עָנִי יַחְטֹף עָנִי בְּמָשְׁכוֹ בְרִשְׁתּוֹ. י ודכה [יִדְכֶּה] יָשֹׁחַ וְנָפַל בַּעֲצוּמָיו חלכאים [חֵיל כָּאִים]. (החלשים נשברים מעוצמתו וממונם מגיע אליו). יא אָמַר בְּלִבּוֹ שָׁכַח אֵל הִסְתִּיר פָּנָיו בַּל רָאָה לָנֶצַח. יב קוּמָה יְהוָה אֵל נְשָׂא יָדֶךָ אַל תִּשְׁכַּח עניים [עֲנָוִים]. יג עַל מֶה נִאֵץ רָשָׁע אֱלֹהִים אָמַר בְּלִבּוֹ לֹא תִּדְרֹשׁ. יד רָאִתָה כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס (של הנעשק) תַּבִּיט לָתֵת בְּיָדֶךָ עָלֶיךָ יַעֲזֹב חֵלֶכָה יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר. טו שְׁבֹר זְרוֹעַ רָשָׁע וָרָע תִּדְרוֹשׁ רִשְׁעוֹ בַל תִּמְצָא. טז יְהוָה מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ. יז תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ יְהוָה תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ. יח לִשְׁפֹּט יָתוֹם וָדָךְ בַּל יוֹסִיף עוֹד לַעֲרֹץ אֱנוֹשׁ מִן הָאָרֶץ.

היורשים, תקציר העלילה –

וְהִנֵּה קָמָה כָל הַמִּשְׁפָּחָה עַל שִׁפְחָתֶךָ וַיֹּאמְרוּ תְּנִי אֶת מַכֵּה אָחִיו וּנְמִתֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אָחִיו אֲשֶׁר הָרָג וְנַשְׁמִידָה גַּם אֶת הַיּוֹרֵשׁ וְכִבּוּ אֶת גַּחַלְתִּי אֲשֶׁר נִשְׁאָרָה לְבִלְתִּי שום [שִׂים] לְאִישִׁי שֵׁם וּשְׁאֵרִית עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
שמואל ב, יד, ז.

ובברית החדשה –
מתי כא –
משל בעל הכרם והחוכרים‮¹
לג ‮"שִׁמְעוּ מָשָׁל אַחֵר: ‮¹‮אִישׁ בַּעַל אֲחֻזָּה ‮²‮נָטַע כֶּרֶם. הוּא גִּדֵּר אוֹתוֹ מִסָּבִיב, חָצַב בּוֹ יֶקֶב וּבָנָה מִגְדָּל, וּלְאַחַר שֶׁהֶחְכִּיר אוֹתוֹ לְכוֹרְמִים נָסַע. לד ‮כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ עֵת הַבָּצִיר שָׁלַח אֶת עֲבָדָיו אֶל הַכּוֹרְמִים לְקַבֵּל אֶת הַפְּרִי שֶׁלּוֹ. לה ‮תָּפְסוּ הַכּוֹרְמִים אֶת ‮¹‮עֲבָדָיו, ‮²‮אֶת זֶה הִלְקוּ, אֶת זֶה ‮³‮הָרְגוּ וְאֶת זֶה ‮⁴‮סָקְלוּ. לו ‮הוֹסִיף וְשָׁלַח עֲבָדִים אֲחֵרִים, רַבִּים מִן הָרִאשׁוֹנִים, וְגַם לָהֶם עָשׂוּ כָּךְ. לז ‮לְבַסּוֹף ‮¹‮שָׁלַח אֲלֵיהֶם אֶת בְּנוֹ בְּאָמְרוֹ, 'אֶת בְּנִי יְכַבְּדוּ'. לח ‮אֲבָל כְּשֶׁרָאוּ הַכּוֹרְמִים אֶת הַבֵּן אָמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, 'זֶה הַיּוֹרֵשׁ, בּוֹאוּ ‮נַהֲרֺג אוֹתוֹ וְנִקַּח לָנוּ אֶת נַחֲלָתוֹ'. לט ‮הֵם תָּפְסוּ אוֹתוֹ, גֵּרְשׁוּהוּ אֶל ‮¹‮מִחוּץ לַכֶּרֶם וַהֲרָגוּהוּ. מ ‮וּבְכֵן, כְּשֶׁיָּבוֹא בַּעַל הַכֶּרֶם מָה יַּעֲשֶׂה לַכּוֹרְמִים הָהֵם?" מא ‮הֵשִׁיבוּ לוֹ: "אֶת הָרְשָׁעִים הָהֵם יַשְׁמִיד בְּאֹפֶן מְרֻשָּׁע, וְאֶת הַכֶּרֶם יַחְכִּיר לְכוֹרְמִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לוֹ אֶת הַפְּרִי בְּעִתּוֹ." מב ‮אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: ‮¹‮"הַאִם לֹא קְרָאתֶם בַּכְּתוּבִים, ‮²‮'‮אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה ‮‮³‮‮לְרֺאשׁ פִּנָּה; מֵאֵת יהוה הָיְתָה זֺּאת, הִיא נִפְלָאת‮‮¹ ‮‮ בְּעֵינֵינוּ‮'? מג ‮עַל כֵּן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם כִּי תִּלָּקַח מִכֶּם מַלְכוּת הָאֱלֹהִים וְתִנָּתֵן לְגוֹי אֲשֶׁר יָפִיק אֶת פִּרְיָהּ. מד ‮‮¹‮וְהַנּוֹפֵל עַל הָאֶבֶן הַזֺּאת יִשָּׁבֵר לִרְסִיסִים, וְכָל מִי שֶׁתִּפֺּל עָלָיו תִּכְתֺּשׁ אוֹתוֹ." מה ‮כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ רָאשֵׁי הַכֺּהֲנִים והַפְּרוּשִׁים אֶת מְשָׁלָיו הֵבִינוּ כִּי עֲלֵיהֶם הוּא מְדַבֵּר. מו ‮הֵם ‮¹‮בִּקְשׁוּ לִתְפֺּס אוֹתוֹ, אֲבָל ‮חָשְׁשׁוּ מִפְּנֵי הֲמוֹנֵי הָעָם, שֶׁכֵּן אֵלֶּה חֲשָׁבוּהוּ ‮לְנָבִיא.