סיפור יוסף כסיפור מגדרי

סיפור יוסף כסיפור מגדרי
הרבנית רוק (פסבדונים)
פרויקט ראש השנה התשפ"ו
ואהבת, בהקשר המלא
תורה בקטנה, לכוסיות עסוקות

למה האחים שנאו את יוסף, בעצם? אני רוצה לטעון שאולי הוא היה שונה מבחינה מגדרית. גם חז"ל אמרו שהיה 'מסלסל בשיערו', כלומר או מטרוסקסואל או הומוסקסואל. וכך הציג אותו יפה יניב ביטון המוכשר כשד בתוכנית הטלוויזיה המעולה, 'היהודים באים', שעקבתי אחרי כל פרקיה בעניין רב ובהנאה רבה.
גם השר שהוא עבד אצלו רומז בשמו לעניין זה – פוטיפר, משהו שקשור אולי לפותים, איבר המין הנשי בלשון הקודש. והיום אולי הוא פוטין, שונא הנשים העריץ הזה. ואשת פוטיפר העלילה עליו כל מיני עלילות, בגלל השונות המגדרית שלו, ויופיו הרב, כפי שמסופר גם במדרשים שלנו וגם בקוראן הקדוש למוסלמים. הם מספרים שהנשים היו צופות בו בזמן שהיו מקלפות אתרוגים וחותכות את אצבעותיהן מרוב שהיו מהופנטות ממנו. כי היה יפה כמו אישה, ואולי היה בסוד אישה, כפי שד"ר אלי שי כתב על שבתאי צבי בספרו "משיח של גילוי עריות" – הספר היחיד שקראתי על האיש הזה, אני מודָה. ואני חושבת שגם אנטיוכוס היה אדם כזה – שונא כוסים וכוסיות, כפי ששמו מרמז, וכאלה הם כל העריצים הגברים, בעצם. זה יסוד העריצות הגברית, כפי שאנחנו יודעות היטב.
אך מעניין שיוסף בסוף התחתן עם אסנת בת פוטיפרע. אני רוצה לומר שאולי זה אותו אדם, פשוט שהתחילו לשים עליו עין. כי עד אז עשה מה שהוא רוצה ואף אחד לא ממש פיקח עליו ולא בדק. ואחרי שבדקו מצאו שכל מה שאמר היה שקר, ואותו שמו בכלא, ואת בתו נתנו ליוסף לאישה. ככה לפחות אני רוצָה לפרש.
וגם יוסף השתנה. הוא לא נשאר אותו בן אדם. אני אומרת שהוא קיבל וחיבק את החלק הנשי שבו. ואיך אני יודעת זאת? כי הכתוב אומר זאת במפורש! כי כך קרא יוסף לבנו הבכור וזה ההסבר שנתן לשמו –
"וַיִּקְרָא יֹוסֵף אֶת־שֵׁם הַבְּכֹור מְנַשֶּׁה כִּי־נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת־כָּל־עֲמָלִי וְאֵת כָּל־בֵּית אָבִי׃" (בראשית מא 51)
מה הכוונה נשני? מפרופ' רחל אליאור למדתי כי זכר הוא מלשון זיכרון, ואישה היא מלשון נשייה. למרות שזה תמיד היה קשה לי, כי הרי אנחנו יודעות היטב שהמציאות הפוכה – הגברים לא זוכרים כלום, אפילו לא את ימי ההולדת שלנו, לפעמים, ואילו אנו, הנשים, זוכרות הכול, אפילו מה שקרה לפני שנים רבות. אנחנו זוכרות ולא שוכחות.
רגע, אני רוצָה לשלב כאן את הפסוק השני שאנו דנות בו –
לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָה.
רש"י מסביר שלנקום זה פשוט לנקום, כלומר לעשות רעה למישהו על משהו רע שהוא עשה לך בעבר. ומשה אומר שזה דבר שאסור לעשות, אלא עלינו לסלוח. וכך אמר גם ישוע. ומה זה לנטור? רש"י אומר שזה בדיוק זה – לזכור משהו שקרה לפני שנים, ואז להזכיר אותו פתאום, גם אם אנחנו אומרות – אני לא אעשה לך מה שעשית לי אז… זוכר? עדיין זה נקרא לנטור, ומשה אומר שגם את זה אסור לעשות. אז במטותא מכן, בנות, תפסיקו לעשות את זה, כי ככה משה ביקש, בדבר אלוהים. שוב אני אומרת – אם משהו מפריע לכן – תגידו מייד, אל תחכו עם זה שנים בבטן. לדעתי זה גם יכול ליצור אצלכן בעיות בריאותיות. ואת זה כבר אמר חכם יהודי אחר – פרויד. לפעם אחרת.

בכל אופן, אם נניח שרחל אליאור צודקת, אז אני מפרשת שיוסף התחבר לחלק הנשי שבו. לו היה חי היום אולי גם היה בוחר לעבור תהליך כירורגי. ואולי לא. אי אפשר לדעת. בכל אופן אז ה' גם השכיח ממנו את כל הצקות בית אביו, שכולן בעצם היו על רקע שונותו המגדרית. וצריך לשים לב שהדבר הזה לא מנע ממנו להתחתן ולהביא ילדים. מה בדיוק היה אופי היחסים המיניים בינו ובין אסנת אנחנו לא בדיוק יודעות, אבל אנחנו גם לא צריכות להיות חטטניות מדי, כפי שחז"ל מעלילים עלינו שאנחנו כאלה, אלא ניתן לזוג הנחמד הזה לחיות את חייהם בפרטיות, ומה שהם, או אלוהים, יבחרו לשתף אותנו בו – נקבל בברכה, ובכבוד. אתן מסכימות איתי על הנקודה הזאת, נכון? תשאלו את עמית, שיוצאת עכשיו עם החטופה אמילי דמארי, כמה חטטנות של פפראצ'י למיניהם יכולה להזיק. אז בואו נכבד.