ואהבת לרעך כמוך, בהקשר המלא, א

ואהבת בהקשר המלא, א
תורה בקטנה, לכוסיות עסוקות
פרויקט לראש השנה התשפ"ו

‏מאת: הרבנית רוק (פסבדונים).

אני מרגיש שהפרויקט הקודם 'על דברי הצומות וצעקותם' היה קצת כבד מדי, אז את הפרויקט החדש לראש השנה, שאקרא לו 'ואהבת לרעך כמוך, בהקשר המלא' כאכתוב בצורה קלילה יותר, במסגרת הפינה שאני רוצה לייסד. – 'תורה בקטנה, לכוסיות עסוקות', שחשבתי על זה אחרי שראיתי את סיוון רהב מאיר מדברת בטלוויזיה בערוץ 12 על פרשת השבוע, דברים נעימים ומחכימים – אך בלי שום קשר לפינתה העמוקה מאוד. ואני שוקל האם כדאי לי להשתמש בלשון נקבה בשביל זה, כפי שלימדה מרב מיכאלי, כדי שהדברים יוכלו להתקבל טוב יותר אל קהל היעד המוצהר של הפינה, ובעצם – למה לא? אז את הדברים אעביר בלשון נקבה, כי איני מתבייש בחלק הנשי שיש בי כחלק משלמות האדם במזיגה של יין ויאנג, לפי התורה הסינית, או אנימה ואנימוס, לפי תורת יונג, ששמו ממש רומז על מקור תורתו. וכדי לעשות צדק היסטורי אדבר אל קהל היעד הנשי, למרות שגם הבנים יכולים להקשיב.

אז קודם כל בואו נקרא, בנות, את שני הפסוקים בספר ויקרא פרק יט, המדברים על מצוות אהבת הרע, שגם רבי עקיבא וגם ישוע אמרו שהיא המצווה החשובה ביותר בתורה. כך כתב משה –
(יז) לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.
(יח) לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָה.
אני תחילה רוצה לומר מה אני מבינה מזה באופן אינסטינקטיבי, כי הקליטה הראשונה של בני האדם, ובמיוחד של הנשים, כפי שאתן ודאי יודעות, היא קודם כל בחוש. וגם המשיחים שדיברתי איתם הרבה אמרו לי – קודם כל תקרא את התנ"ך לבד, בלי פירוש. אז ככה באמת אנהג.

לא תשנא את אחיך בלבבך – כי כפי שאנו יודעות היטב, אנשים לא ממש אומרים מה שהם חושבים ומרגישים בפנים. הם אומרים דבר אחד, אבל בפנים חושבים דבר אחר. אז בא משה ואומר לנו – אל תעשו את זה. אל תהיו צבועים. אל תגידו למישהו, או למישהי – אני אוהב אותך, כשבעצם אתה שונא אותו, או אותה. ומה נעשה אם אנחנו מרגישים או מרגישות שנאה, או רגש שלילי אחר, כלפי מישהו? בא משה ואומר לנו – פשוט תגידו לו, או לה. אל תשמרו בבטן. וזה המשך הפסוק – הוכח תוכיח את עמיתך. תגיד לה בדיוק מה אתה מרגיש. תגידי לו בדיוק מה את מרגישה. אנחנו לא קוראות מחשבות, ואם לא תגיד לנו – לא נדע. וגם אתם לא קוראי מחשבות. בשביל זה ה' ברא לנו פה ושפתיים ולשון. ומשה מסיים את הפסוק ואומר – ולא תישא עליו החטא. מה הכוונה? הכוונה היא שאם לא תגיד מה אתה מרגיש – אתה בעצם גם חוטא וגם מחטיא. כלומר שאתה מחטיא את המטרה. כי אז אתה תמשיך לכעוס, וגם היא תמשיך לכעוס, ולעולם לא תגיעו להבנה ולעמק השווה בצורה הזאת. רק אם תדברו ביניכם ותגידו בדיוק מה מפריע לכם – זה כבר חצי הדרך לפתרון הבעיה, ולחצי השני – ה' כבר יעזור. ככה אני מבינה ומסבירה את הפסוק היפה הזה של משה רבנו. ולפסוק השני, בנות, נגיע בפעם הבאה, כי כבר התעייפנו להיום, נכון? שבת שלום.